שָׂרִי חָליווה, פקידה אצל רואה־חשבון, כבת 45, עברה לא מזמן להתגורר בשרון, בקדימה־צורן. בגן משחקים, בדיוק מול המרפסת התלויה של דירתה השכורה, נרצחת אָדֶל, ילדה בת 9. למשטרה שישה חשודים: שני פועלי בניין ערבים – אב ובן, שלושה צעירים, ואביה של הילדה, הפָּרוּד מאמהּ. עיניה של שָׂרִי שמו לב לַשישה זה לא כבר, בראייה פזרנית אגבית, והם יעסיקו אותה לאורך הספר. הפשר של הרצח ושל הלך־הרוח ביישוב, שהפך להיות מורעל, מטרידים אותה מבלי שיתבהרו לה.
שָׂרִי חיה את חייה מתוך תודעה מוותרת, בלי אמביציות ובלי יכולת החלטה. הסיפור־העצמי שלה מחוק, אפילו נטייתה המינית לא ברורה לה בתוך היחסים שהיא מקיימת במקביל עם סילבי, חברתה מימי השירות הצבאי, ועם קָרול, הבן של הבוס שלה, שמכאיב לה תמיד במיטות של החדרים לפי שעה. היא מעֵין "לא־היא", אשה נבלעת ופסיבית, "פרטית ומבודדת [...] שבוחרת להשכיח את עצמה"; היא "לא נלחמה לא בַּמין שלה, ולא באלמוניות שלה, ולא במיקום העלום שנקבע לה על־פני הארץ".
היא חיה את מציאות הרגע. חייה הם הווה אקראי מוחלט, פרוביזורי, בלי שתהיה מודעת למשהו שמקרין עליהם מן העבר (שממנו היא נושאת רק אִמרות מרוקאיות של אמהּ), ובלי שתהיה לה איזו משימה שמאותתת מן העתיד. ודאי שלא מדריכה אותה איזו מחשבה הנוגעת ל"למה היא פה ולמה זה ככה", וזרים לה האתוס הישראלי, דאגת העם והמדינה, המקום שבו היא חיה וההֶקשרים ההיסטוריים.
ברדוגו מצליח לגרום לשָׂרִי – לכאורה דמות לא־כְלוּמית – לרתק אותנו בזכות הפרטים הייחודיים המפליאים, הממלאים ברזולוציה יוצאת־דופן את ההווה המתגלגל שלה. תוך השתהות בסצנות לא רבות פורש הספר טקסט משולב, המהבהב בין מונולוג פנימי עקיף של שָׂרִי לבין דיבורו של המספר, עם כושר ראייה וּוירטוּאוֹזיוּת לשונית גְנֶסיניים, אך בשלל האופנים המקוריים הבֶּרדוּגוֹאיים.
הרצח, שלמרות קהותה של שָׂרִי מזעזע את עולמה, מפזר בנפשה באופן מוזר "פתיתים של אשמה אישית". אט־אט היא מתחילה לקלוט שיותר מן הרוצחים אמורה להעסיק אותה אדל, הילדה הנרצחת; מבליח בה ש"היא עצמה סוחבת איתה את אדל [...] היא כמו־נושאת עימה שתיים: אחת נוכחת ואחת מתאיינת וחדֵלה, אחת חיה ואחת מתה". ואף שזה רק מוות "בַּמובן שמכירים אותו בחיים, לא בַּמיתה", מוות שהוא "רק למות קצת", הוא מספיק על־מנת להסעיר את המחבר עד כדי התערבות בעלילה.
שָׂרִי חָליווה, פקידה אצל רואה־חשבון, כבת 45, עברה לא מזמן להתגורר בשרון, בקדימה־צורן. בגן משחקים, בדיוק מול המרפסת התלויה של דירתה השכורה, נרצחת אָדֶל, ילדה בת 9. למשטרה שישה חשודים: שני פועלי בניין ערבים – אב ובן, שלושה צעירים, ואביה של הילדה, הפָּרוּד מאמהּ. עיניה של שָׂרִי שמו לב לַשישה זה לא כבר, בראייה פזרנית אגבית, והם יעסיקו אותה לאורך הספר. הפשר של הרצח ושל הלך־הרוח ביישוב, שהפך להיות מורעל, מטרידים אותה מבלי שיתבהרו לה.
שָׂרִי חיה את חייה מתוך תודעה מוותרת, בלי אמביציות ובלי יכולת החלטה. הסיפור־העצמי שלה מחוק, אפילו נטייתה המינית לא ברורה לה בתוך היחסים שהיא מקיימת במקביל עם סילבי, חברתה מימי השירות הצבאי, ועם קָרול, הבן של הבוס שלה, שמכאיב לה תמיד במיטות של החדרים לפי שעה. היא מעֵין "לא־היא", אשה נבלעת ופסיבית, "פרטית ומבודדת [...] שבוחרת להשכיח את עצמה"; היא "לא נלחמה לא בַּמין שלה, ולא באלמוניות שלה, ולא במיקום העלום שנקבע לה על־פני הארץ".
היא חיה את מציאות הרגע. חייה הם הווה אקראי מוחלט, פרוביזורי, בלי שתהיה מודעת למשהו שמקרין עליהם מן העבר (שממנו היא נושאת רק אִמרות מרוקאיות של אמהּ), ובלי שתהיה לה איזו משימה שמאותתת מן העתיד. ודאי שלא מדריכה אותה איזו מחשבה הנוגעת ל"למה היא פה ולמה זה ככה", וזרים לה האתוס הישראלי, דאגת העם והמדינה, המקום שבו היא חיה וההֶקשרים ההיסטוריים.
ברדוגו מצליח לגרום לשָׂרִי – לכאורה דמות לא־כְלוּמית – לרתק אותנו בזכות הפרטים הייחודיים המפליאים, הממלאים ברזולוציה יוצאת־דופן את ההווה המתגלגל שלה. תוך השתהות בסצנות לא רבות פורש הספר טקסט משולב, המהבהב בין מונולוג פנימי עקיף של שָׂרִי לבין דיבורו של המספר, עם כושר ראייה וּוירטוּאוֹזיוּת לשונית גְנֶסיניים, אך בשלל האופנים המקוריים הבֶּרדוּגוֹאיים.
הרצח, שלמרות קהותה של שָׂרִי מזעזע את עולמה, מפזר בנפשה באופן מוזר "פתיתים של אשמה אישית". אט־אט היא מתחילה לקלוט שיותר מן הרוצחים אמורה להעסיק אותה אדל, הילדה הנרצחת; מבליח בה ש"היא עצמה סוחבת איתה את אדל [...] היא כמו־נושאת עימה שתיים: אחת נוכחת ואחת מתאיינת וחדֵלה, אחת חיה ואחת מתה". ואף שזה רק מוות "בַּמובן שמכירים אותו בחיים, לא בַּמיתה", מוות שהוא "רק למות קצת", הוא מספיק על־מנת להסעיר את המחבר עד כדי התערבות בעלילה.
שירת הבקשות היא אחד התחומים החשובים ביותר בתרבות המוזיקה של יהודי מרוקו. המחבר מתאר את שירת הבקשות כחלק מתרבות המוזיקה האנדלוסית בנוסחהּ העברי כפי שזו התפתחה בתקופת תור הזהב הערבי והיהודי בספרד. הספר מתאר את שירת הבקשות שהתפתחה על רקע המוזיקה האנדלוסית הקלסית, את הקצידה, הבלדה העממית ששולבה בשירת הבקשות ואת הנוּבּה - המוזיקה הקלסית האנדלוסית. הפרק המסיים את הספר עוסק בתמורות שחלו במוזיקה של יהודי מרוקו כתוצאה מהעלייה לארץ ישראל ומהמפגש עם המוזיקה של קהילות אחרות. לספר צורפו נספחים שונים בהן תווים של פיוטים וקצידות כגון הקצידה הידועה של בן סוּסַאן בערבית ובתרגום עברי.
ד״ר אבי עילם־אמזלג הוא מלחין, מנצח וחוקר מוזיקה אנדלוסית יהודית וערבית ומרצה מוכּר בישראל ובעולם. ד״ר אמזלג שימש במשך כעשר שנים כמנהל מוזיקלי ומנצח של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד מצעדיה הראשונים והוא נחשב לאחד ממובילי וּמקדמי המוזיקה האנדלוסית בישראל ובעולם.
שירת הבקשות היא אחד התחומים החשובים ביותר בתרבות המוזיקה של יהודי מרוקו. המחבר מתאר את שירת הבקשות כחלק מתרבות המוזיקה האנדלוסית בנוסחהּ העברי כפי שזו התפתחה בתקופת תור הזהב הערבי והיהודי בספרד. הספר מתאר את שירת הבקשות שהתפתחה על רקע המוזיקה האנדלוסית הקלסית, את הקצידה, הבלדה העממית ששולבה בשירת הבקשות ואת הנוּבּה - המוזיקה הקלסית האנדלוסית. הפרק המסיים את הספר עוסק בתמורות שחלו במוזיקה של יהודי מרוקו כתוצאה מהעלייה לארץ ישראל ומהמפגש עם המוזיקה של קהילות אחרות. לספר צורפו נספחים שונים בהן תווים של פיוטים וקצידות כגון הקצידה הידועה של בן סוּסַאן בערבית ובתרגום עברי.
ד״ר אבי עילם־אמזלג הוא מלחין, מנצח וחוקר מוזיקה אנדלוסית יהודית וערבית ומרצה מוכּר בישראל ובעולם. ד״ר אמזלג שימש במשך כעשר שנים כמנהל מוזיקלי ומנצח של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד מצעדיה הראשונים והוא נחשב לאחד ממובילי וּמקדמי המוזיקה האנדלוסית בישראל ובעולם.
שרה ניחנה בפיקחות, במסתורין וביופי – ובעזרתם השיגה מילדות את מה שהעניק העולם לאחרים. כשהיא פוגשת את דְריס, שאומרים עליו כי הוא עשיר כמו המלך, היא מחליטה לפתות אותו ולהינשא לו כדי להיחלץ מחיי העוני.
הדרך המובילה אותה אליו מתפתלת ברחובות קזבלנקה – קָזַה, על כל המתחים המבעבעים בעיר: עשירים שתופסים את כל המקום, הג'וינטים שהם מעשנים על שפת הבריכות שלהם, השוטרים ששולחים ידיים לכל צעירה יפה, לחשושים כביכול מזועזעים, משרתות שמתעמרים בהן והתשוקה להימלט למקום אחר. אלא שהמקום האחר רחוק.
עשיר כמו המלך הוא רומן חושני וחתרני שבמרכזו גיבורה בלתי נשכחת. הקולות, הריחות, היופי והכיעור כאחד נחשפים בו באור בהיר ועז כשמש והולמים בעוצמה בחושיהם של הקוראים. רומן הביכורים של אביגיל אסור, ילידת קזבלנקה, נחל הצלחה בצרפת והיה מועמד ברשימה הקצרה לפרס גונקור.
שרה ניחנה בפיקחות, במסתורין וביופי – ובעזרתם השיגה מילדות את מה שהעניק העולם לאחרים. כשהיא פוגשת את דְריס, שאומרים עליו כי הוא עשיר כמו המלך, היא מחליטה לפתות אותו ולהינשא לו כדי להיחלץ מחיי העוני.
הדרך המובילה אותה אליו מתפתלת ברחובות קזבלנקה – קָזַה, על כל המתחים המבעבעים בעיר: עשירים שתופסים את כל המקום, הג'וינטים שהם מעשנים על שפת הבריכות שלהם, השוטרים ששולחים ידיים לכל צעירה יפה, לחשושים כביכול מזועזעים, משרתות שמתעמרים בהן והתשוקה להימלט למקום אחר. אלא שהמקום האחר רחוק.
עשיר כמו המלך הוא רומן חושני וחתרני שבמרכזו גיבורה בלתי נשכחת. הקולות, הריחות, היופי והכיעור כאחד נחשפים בו באור בהיר ועז כשמש והולמים בעוצמה בחושיהם של הקוראים. רומן הביכורים של אביגיל אסור, ילידת קזבלנקה, נחל הצלחה בצרפת והיה מועמד ברשימה הקצרה לפרס גונקור.
עִיר פְּרָזוֹת
פְּרוּצָה לְכָל עֵבֶר
לְלֹא אֲחִיזָה שֶׁל מַמָּשׁ
נְדוּדִים בְּעֶצֶם הֲוָיָתָהּ
אֲנָשִׁים שֶׁיּוֹמָם עָמָל וָפֶרֶךְ
שֶׁכָּל מְאוֹדָם הָיָה לְנַשֵּׁק אֶת הָאֲדָמָה
וְהָאֲדָמָה הִתְרַחֲקָה מֵהֶם
תְּלוּשִׁים וּנְטוּשִׁים
בְּתוֹךְ חֲלוֹם שָׁבוּר
בספר זה נוגע המשורר ארז ביטון בהווייתם של האנשים התלושים והעזובים, בני הדור הראשון והשני של הבאים לעיר, לבתים הריקים מן המלחמה.
בחלק הראשון, "בית הקברות הישן", משרטט המשורר דמויות של עולים מהדור הראשון, אלה שהשאירו מאחוריהם את עברם ומזכרות מורשתם. בחלק השני, "בית הקברות החדש", נוגע המשורר בדמויות של בני הדור השני, שחייהם הפכו טלאי על טלאי, טשטוש בין מציאות לבדיה.
עִיר פְּרָזוֹת
פְּרוּצָה לְכָל עֵבֶר
לְלֹא אֲחִיזָה שֶׁל מַמָּשׁ
נְדוּדִים בְּעֶצֶם הֲוָיָתָהּ
אֲנָשִׁים שֶׁיּוֹמָם עָמָל וָפֶרֶךְ
שֶׁכָּל מְאוֹדָם הָיָה לְנַשֵּׁק אֶת הָאֲדָמָה
וְהָאֲדָמָה הִתְרַחֲקָה מֵהֶם
תְּלוּשִׁים וּנְטוּשִׁים
בְּתוֹךְ חֲלוֹם שָׁבוּר
בספר זה נוגע המשורר ארז ביטון בהווייתם של האנשים התלושים והעזובים, בני הדור הראשון והשני של הבאים לעיר, לבתים הריקים מן המלחמה.
בחלק הראשון, "בית הקברות הישן", משרטט המשורר דמויות של עולים מהדור הראשון, אלה שהשאירו מאחוריהם את עברם ומזכרות מורשתם. בחלק השני, "בית הקברות החדש", נוגע המשורר בדמויות של בני הדור השני, שחייהם הפכו טלאי על טלאי, טשטוש בין מציאות לבדיה.
סיפורו של חביב מתחיל בשלהי המאה ה-19 במרוקו, בכפר תלוות שלמרגלות הרי האטלס, שם תושביו היהודים והמוסלמים דרים בשכנות טובה וביניהם אחווה ושיתוף פעולה בתחומים נרחבים בחיי היומיום. כך מתוודעים לחביב, גיבור הרומן, שאימו היהודייה נפטרה בלידתו, ומי שגידלה אותו כמו אימא הייתה המיילדת המוסלמית־בֶּרְבֶּרִית, וכך חביב גדל וצמח, למד מאביו את מלאכת הצורפות ונהיה לשם דבר, והרי חביב הוא איש העולם הגדול, שצולח במסעו את מדבר הסהרה עד לצפת שבארץ ישראל.
חביב הוא רומן המפליא לתאר פיסת היסטוריה ותרבות של יהודי מרוקו בתקופה שלפני ובזמן הכיבוש הצרפתי, דרך דמותו האוניברסלית של חביב, צורף תכשיטים שנאלץ לעזוב את כפרו ולנדוד למחוזות אחרים שבהם נטמע וחי כאילו הוא בן המקום מאז ומתמיד, ומה גם שקומתו האמירה וחזותו המרשימה סללו את דרכו לחיי עושר ולעינוגים, אך נראה שלא בזה טמונה הזהות האמיתית שלו.
רוברט אלבז הוא פרופסור אמריטוס לספרות השוואתית בחוג לספרות עברית והשוואתית שבאוניברסיטת חיפה. הוא פרסם וערך כחמישה עשר ספרים באנגלית וצרפתית, הן בצפון אמריקה והן באירופה. זהו ספרו הרביעי בהוצאת אוריון. קדמו לו: המלאכה השומרת; רחשי סביבה; תלמה קרייס.
סיפורו של חביב מתחיל בשלהי המאה ה-19 במרוקו, בכפר תלוות שלמרגלות הרי האטלס, שם תושביו היהודים והמוסלמים דרים בשכנות טובה וביניהם אחווה ושיתוף פעולה בתחומים נרחבים בחיי היומיום. כך מתוודעים לחביב, גיבור הרומן, שאימו היהודייה נפטרה בלידתו, ומי שגידלה אותו כמו אימא הייתה המיילדת המוסלמית־בֶּרְבֶּרִית, וכך חביב גדל וצמח, למד מאביו את מלאכת הצורפות ונהיה לשם דבר, והרי חביב הוא איש העולם הגדול, שצולח במסעו את מדבר הסהרה עד לצפת שבארץ ישראל.
חביב הוא רומן המפליא לתאר פיסת היסטוריה ותרבות של יהודי מרוקו בתקופה שלפני ובזמן הכיבוש הצרפתי, דרך דמותו האוניברסלית של חביב, צורף תכשיטים שנאלץ לעזוב את כפרו ולנדוד למחוזות אחרים שבהם נטמע וחי כאילו הוא בן המקום מאז ומתמיד, ומה גם שקומתו האמירה וחזותו המרשימה סללו את דרכו לחיי עושר ולעינוגים, אך נראה שלא בזה טמונה הזהות האמיתית שלו.
רוברט אלבז הוא פרופסור אמריטוס לספרות השוואתית בחוג לספרות עברית והשוואתית שבאוניברסיטת חיפה. הוא פרסם וערך כחמישה עשר ספרים באנגלית וצרפתית, הן בצפון אמריקה והן באירופה. זהו ספרו הרביעי בהוצאת אוריון. קדמו לו: המלאכה השומרת; רחשי סביבה; תלמה קרייס.
זהו רומן רב התרחשויות, על רקע תולדות קהילת יהודי מרוקו, ואורח חייה לתקופותיה השונות, בכלל זה.
א': השפעת קום המדינה על בני הקהילה. מה שהניע אותם להיענות בהמוניהם לקריאה לעלות ארצה.
ב': השבר שבני הקהילה חוו בארץ, והתאקלמותם המוצלחת, כמאמר בשיר, "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה".
ג': השפעתם של שני סיפורי אהבה על תהליכים שמביאים בסופם, ליצירת ראשית הקשרים החשאיים, בין ישראל למרוקו, על רקע מלחמת יום הכיפורים.
זהו רומן רב התרחשויות, על רקע תולדות קהילת יהודי מרוקו, ואורח חייה לתקופותיה השונות, בכלל זה.
א': השפעת קום המדינה על בני הקהילה. מה שהניע אותם להיענות בהמוניהם לקריאה לעלות ארצה.
ב': השבר שבני הקהילה חוו בארץ, והתאקלמותם המוצלחת, כמאמר בשיר, "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה".
ג': השפעתם של שני סיפורי אהבה על תהליכים שמביאים בסופם, ליצירת ראשית הקשרים החשאיים, בין ישראל למרוקו, על רקע מלחמת יום הכיפורים.
בכתיבתה הייחודית משלבת הסופרת דמיון וריאליזם עם פרוזה פיוטית ובאמצעותם מתארת את מרוקו טומנת הסוד כפי שלא הכרנוהַ. אדם המוותר על זהותו ושאינו מסוגל לוותר על עצמיותו הוא הדמות המרכזית בספר.
נורית גוברין ויואב איתמר על הספר: "ספר עצוב כתבה הפעם לימור שריר. ספר לא קל, אבל בלתי שגרתי ומעניין. הסופרת ביטאה את עצמה בטכניקה של "הרחקת עדות" באמצעות דמויות רחוקות וזרות כביכול. כך עשתה גם בחלק מספריה הקודמים, וכעת דרכה זו מתבלטת עוד יותר. זוהי חשיפה עצמית עקיפה מבעד למסכה ולמערכת של הסוואות רבות ומתוחכמות.
סיפור המעשה עצמו מרתק, אבל מאחוריו הדרמה הגדולה של היוצר המבקש לבטא את עצמו בחופשיות ונתקל בחברה עוינת המחרימה אותו, כשאינו מסכים לשתף עמה פעולה בדרכה הנלוזה. גיבור הסיפור, נעים, בן דמותו של המספר/ת עצמו, בנו של העיתונאי האמיץ מחמוד ליישי, שנרצח בשל דעותיו כנגד השלטון, ממשיך את מאבקו של אביו בדרכו שלו. זהו מאבק על חופש הביטוי, על הזכות ליצור בחופש, כנגד סתימת פיות, כנגד תשלום "מס" בלתי נסבל לנותני הטון. יש בספר גם ביטוי לחשיבותה של ידידות ולגנותה של בגידה והפרת אמון.
הספר מבטא את המאבק הבלתי מתפשר שבין הרצון או ההכרח לעזוב את ארץ ההולדת שבגדה, לעבור לארץ אחרת, שבה, כך מקווה הגיבור, אפשר יהיה ליצור ללא מורא. בה בשעה מבטאת דרכו של הגיבור, שהצליח לממש, כביכול, את חלומו זה, את הקושי, שבכל מימוש חלום. שום חלום אינו מתגשם כפי שנחלם.
סיומו של הספר הוא החושפני ביותר, במיוחד בשביל הקורא שטרם הבין את הנושא הסמוי האמיתי של הספר. יש בו גם ``עקיצה`` לאקדמיה ול"ממסד הספרותי" על כך, שמי שאינו מסכים לשתף עמהם פעולה, מורחק. זהו המחיר שעל היוצר לשלם בעד עצמאותו."
בכתיבתה הייחודית משלבת הסופרת דמיון וריאליזם עם פרוזה פיוטית ובאמצעותם מתארת את מרוקו טומנת הסוד כפי שלא הכרנוהַ. אדם המוותר על זהותו ושאינו מסוגל לוותר על עצמיותו הוא הדמות המרכזית בספר.
נורית גוברין ויואב איתמר על הספר: "ספר עצוב כתבה הפעם לימור שריר. ספר לא קל, אבל בלתי שגרתי ומעניין. הסופרת ביטאה את עצמה בטכניקה של "הרחקת עדות" באמצעות דמויות רחוקות וזרות כביכול. כך עשתה גם בחלק מספריה הקודמים, וכעת דרכה זו מתבלטת עוד יותר. זוהי חשיפה עצמית עקיפה מבעד למסכה ולמערכת של הסוואות רבות ומתוחכמות.
סיפור המעשה עצמו מרתק, אבל מאחוריו הדרמה הגדולה של היוצר המבקש לבטא את עצמו בחופשיות ונתקל בחברה עוינת המחרימה אותו, כשאינו מסכים לשתף עמה פעולה בדרכה הנלוזה. גיבור הסיפור, נעים, בן דמותו של המספר/ת עצמו, בנו של העיתונאי האמיץ מחמוד ליישי, שנרצח בשל דעותיו כנגד השלטון, ממשיך את מאבקו של אביו בדרכו שלו. זהו מאבק על חופש הביטוי, על הזכות ליצור בחופש, כנגד סתימת פיות, כנגד תשלום "מס" בלתי נסבל לנותני הטון. יש בספר גם ביטוי לחשיבותה של ידידות ולגנותה של בגידה והפרת אמון.
הספר מבטא את המאבק הבלתי מתפשר שבין הרצון או ההכרח לעזוב את ארץ ההולדת שבגדה, לעבור לארץ אחרת, שבה, כך מקווה הגיבור, אפשר יהיה ליצור ללא מורא. בה בשעה מבטאת דרכו של הגיבור, שהצליח לממש, כביכול, את חלומו זה, את הקושי, שבכל מימוש חלום. שום חלום אינו מתגשם כפי שנחלם.
סיומו של הספר הוא החושפני ביותר, במיוחד בשביל הקורא שטרם הבין את הנושא הסמוי האמיתי של הספר. יש בו גם ``עקיצה`` לאקדמיה ול"ממסד הספרותי" על כך, שמי שאינו מסכים לשתף עמהם פעולה, מורחק. זהו המחיר שעל היוצר לשלם בעד עצמאותו."
למראית עין, אי אפשר לנחש שגרישה, הגבר השתקן והשמנמן שמתגורר עם אימו בדירת שיכון מתפוררת, מתגלגל ממאה למאה, מארץ לארץ ומגוף אחד אל גוף אחר. החיים המסעירים שחווה לפני ארבע מאות שנה בעיירה נידחת במזרח אירופה, במאה השמונה–עשרה בוונציה, או מאה שנה אחר כך במרוקו, הותירו בו חותם וצלקות.
גרישה הוא אולי השקרן הכי כן שיצא לכם להכיר, ובכל זאת לא נראה שמישהו מאמין לו. אולי גם הוא כבר לא. אימא שלו תגיד לכם שגלגול נשמות זאת שטות גמורה. מבחינתה, "חיים יש רק אחת, כל השאר זה מטאפורה".
לאורך נשמות גרישה ואימו מנהלים קרב חסר רחמים על ליבו של הקורא. אבל מי ינצח – הנשמה או הגוף, הפנטזיה או המציאות, הבן, האֵם או רוח הקודש?
נשמות הוא קרנבל מסחרר ומבריק; רומן עשיר וּוירטואוזי שמדלג בין תקופות וסגנונות אך נעוץ עמוק עד כאב בשורשיו היהודיים של מחברו. רומן על גמישותה המתעתעת של נפש האדם ועל הכמיהה הנואשת למשמעות, או לפחות לנשמה אחת קטנה שתבין אותנו.
רועי חן הוא סופר, מתרגם ומחזאי הבית של תיאטרון "גשר".
למראית עין, אי אפשר לנחש שגרישה, הגבר השתקן והשמנמן שמתגורר עם אימו בדירת שיכון מתפוררת, מתגלגל ממאה למאה, מארץ לארץ ומגוף אחד אל גוף אחר. החיים המסעירים שחווה לפני ארבע מאות שנה בעיירה נידחת במזרח אירופה, במאה השמונה–עשרה בוונציה, או מאה שנה אחר כך במרוקו, הותירו בו חותם וצלקות.
גרישה הוא אולי השקרן הכי כן שיצא לכם להכיר, ובכל זאת לא נראה שמישהו מאמין לו. אולי גם הוא כבר לא. אימא שלו תגיד לכם שגלגול נשמות זאת שטות גמורה. מבחינתה, "חיים יש רק אחת, כל השאר זה מטאפורה".
לאורך נשמות גרישה ואימו מנהלים קרב חסר רחמים על ליבו של הקורא. אבל מי ינצח – הנשמה או הגוף, הפנטזיה או המציאות, הבן, האֵם או רוח הקודש?
נשמות הוא קרנבל מסחרר ומבריק; רומן עשיר וּוירטואוזי שמדלג בין תקופות וסגנונות אך נעוץ עמוק עד כאב בשורשיו היהודיים של מחברו. רומן על גמישותה המתעתעת של נפש האדם ועל הכמיהה הנואשת למשמעות, או לפחות לנשמה אחת קטנה שתבין אותנו.
רועי חן הוא סופר, מתרגם ומחזאי הבית של תיאטרון "גשר".
ורד הקטנה והוריה עולים ארצה מקזבלנקה שבמרוקו, בעלייה בלתי ליגאלית, בשנות ה-60 ומתיישבים בעיירת ספר בצפון.
ההתמודדות של כל אחד מבני המשפחה עם המציאות החדשה והשונה כל כך מכל מה שהכירו, מאתגרת וקשה. בעוד ורד קולטת את השפה, מתערה בחיי החברה והלימודים בקלילות ובסקרנות יַלדית, ההורים ניצבים חסרי אונים בפני ממסד אטום, בירוקרטיה מסורבלת ו"מנטליות" צברית בלתי מפוענחת.
עד מהרה מתהפכים היוצרות וורד מוצאת עצמה בתפקיד המבוגר האחראי. רצה עם הוריה ממשרד למשרד להסביר, לתווך ולתרגם עבורם את השפה ואת ההוויה החדשה.
בין לבין היא נפתלת באהבה כפולה ומתלבטת בין טובי, בן משפחה שיועדה לו משחר ילדותה בהתאם למנהג משם, לבין גלעד, בן קיבוץ, צבר - מכאן. במי תבחר? העלילה מתפתלת בין סבא למדן ומתון, לבוש גלבייה מסורתית, לבין גלעד, המורה הקיבוצניק במכנסיים הקצרים עם הכיסים המבצבצים. חדש מול ישן וגשר על נחל, ביניהם.
האב שנושל ממעמדו, שותק ומעשן את כאבו. יושב על קצה המיטה, ליד הרדיו הגדול, נודד בין המוגרבית לבין החדשות בעברית קלה, ומנסה להבין את המתרחש.
ורד מתבוננת, אוהבת ומעריצה, מתחבטת בין הדמויות והעולמות.
לומדת וחוקרת, מתפעמת משלל חוויות וגם מתמודדת עם כאב נפילתו של טובי במלחמה ועם הצורך להסתיר את אהבתה למורה המבוגר ממנה בשבע-עשרה שנים.
הספר בדרך הביתה, המהלך על התפר שבין ממואר לנובלה, משלב יסודות פואטיים בפרוזה, מציאות ביוגרפית ובדיון, ומחבר ארס פואטיקה לאקטואליה החוצה זמן ומקום ומצמיחה את ורד אל עבר המציאות הישראלית-הצברית הנכספת.
כמשוררת, שזהו לה ספר פרוזה ראשון, פנינה אליאני שורוק בוחרת בקפידה מילים ומשפטים ופורשת יריעה רחבת מבט על ההוויה הישראלית על הטוב ועל הפחות טוב: חיים ונופים פסטורליים בעיירת פיתוח, מוכת קטיושות ושכול, הגירה וחבלי קליטה, קשיי שפה, הבדלי תפיסה תרבותית, פער דורות ועוד. כל אלה מוצגים כשעין אחת בוכה והאחרת צוחקת.
"כולה ילדה עולה/מארץ לארץ/ מהספר לכרך// כורכת חיים לכיכר לחם// להיות ארץ מולדת"
(מתוך ספר השירה השביעי של פנינה אליאני שורוק, "כורכת חיים לכיכר לחם" , הוצ' עמדה)
פניה אליאני שורוק, ילידת קזבלנקה, 1953. עלתה ארצה ב-1961 וגדלה בקריית-שמונה. לאחר שירות צבאי משמעותי סיימה תואר ראשון ושני בלימודי ספרות עברית וספרות משווה ולימודים לתעודת הוראה באוניברסיטת "בר-אילן". עסקה בחינוך ובהוראה, הנחיית מורים, כתיבת תוכניות לימודים. הייתה יו"ר סניף הרצליה של הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו. ממקימות תא סופרי הרצליה.
ספר שיריה הראשון - "אישה קשובה", יצא בהוצאת סיני ב-1989.
ספר שיריה שביעי - "כורכת חיים לכיכר לחם", יצא בהוצאת עמדה ב-2021.
ורד הקטנה והוריה עולים ארצה מקזבלנקה שבמרוקו, בעלייה בלתי ליגאלית, בשנות ה-60 ומתיישבים בעיירת ספר בצפון.
ההתמודדות של כל אחד מבני המשפחה עם המציאות החדשה והשונה כל כך מכל מה שהכירו, מאתגרת וקשה. בעוד ורד קולטת את השפה, מתערה בחיי החברה והלימודים בקלילות ובסקרנות יַלדית, ההורים ניצבים חסרי אונים בפני ממסד אטום, בירוקרטיה מסורבלת ו"מנטליות" צברית בלתי מפוענחת.
עד מהרה מתהפכים היוצרות וורד מוצאת עצמה בתפקיד המבוגר האחראי. רצה עם הוריה ממשרד למשרד להסביר, לתווך ולתרגם עבורם את השפה ואת ההוויה החדשה.
בין לבין היא נפתלת באהבה כפולה ומתלבטת בין טובי, בן משפחה שיועדה לו משחר ילדותה בהתאם למנהג משם, לבין גלעד, בן קיבוץ, צבר - מכאן. במי תבחר? העלילה מתפתלת בין סבא למדן ומתון, לבוש גלבייה מסורתית, לבין גלעד, המורה הקיבוצניק במכנסיים הקצרים עם הכיסים המבצבצים. חדש מול ישן וגשר על נחל, ביניהם.
האב שנושל ממעמדו, שותק ומעשן את כאבו. יושב על קצה המיטה, ליד הרדיו הגדול, נודד בין המוגרבית לבין החדשות בעברית קלה, ומנסה להבין את המתרחש.
ורד מתבוננת, אוהבת ומעריצה, מתחבטת בין הדמויות והעולמות.
לומדת וחוקרת, מתפעמת משלל חוויות וגם מתמודדת עם כאב נפילתו של טובי במלחמה ועם הצורך להסתיר את אהבתה למורה המבוגר ממנה בשבע-עשרה שנים.
הספר בדרך הביתה, המהלך על התפר שבין ממואר לנובלה, משלב יסודות פואטיים בפרוזה, מציאות ביוגרפית ובדיון, ומחבר ארס פואטיקה לאקטואליה החוצה זמן ומקום ומצמיחה את ורד אל עבר המציאות הישראלית-הצברית הנכספת.
כמשוררת, שזהו לה ספר פרוזה ראשון, פנינה אליאני שורוק בוחרת בקפידה מילים ומשפטים ופורשת יריעה רחבת מבט על ההוויה הישראלית על הטוב ועל הפחות טוב: חיים ונופים פסטורליים בעיירת פיתוח, מוכת קטיושות ושכול, הגירה וחבלי קליטה, קשיי שפה, הבדלי תפיסה תרבותית, פער דורות ועוד. כל אלה מוצגים כשעין אחת בוכה והאחרת צוחקת.
"כולה ילדה עולה/מארץ לארץ/ מהספר לכרך// כורכת חיים לכיכר לחם// להיות ארץ מולדת"
(מתוך ספר השירה השביעי של פנינה אליאני שורוק, "כורכת חיים לכיכר לחם" , הוצ' עמדה)
פניה אליאני שורוק, ילידת קזבלנקה, 1953. עלתה ארצה ב-1961 וגדלה בקריית-שמונה. לאחר שירות צבאי משמעותי סיימה תואר ראשון ושני בלימודי ספרות עברית וספרות משווה ולימודים לתעודת הוראה באוניברסיטת "בר-אילן". עסקה בחינוך ובהוראה, הנחיית מורים, כתיבת תוכניות לימודים. הייתה יו"ר סניף הרצליה של הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו. ממקימות תא סופרי הרצליה.
ספר שיריה הראשון - "אישה קשובה", יצא בהוצאת סיני ב-1989.
ספר שיריה שביעי - "כורכת חיים לכיכר לחם", יצא בהוצאת עמדה ב-2021.
זהו סיפורו של רפאל, שרוצה לאהוב ולהיות נאהב. צייר פריזאי המשתוקק להחדיר אל ציוריו את אור השמש ולמלא אותם בצבעים בהירים ומלאי חיים. נפש האומן של רפאל נמשכת אחר היופי והוא עוזב את פריז כדי לחפשו בכפרים של מרוקו.
אלו הן שנות ה – 60, שנים של חידושים ותהפוכות, וגם חיוו של רפאל משתנים מן הקצה אל הקצה: הוא רואה את העולם, מתאהב וליבו נשבר שוב ושוב. גילוי של סוד משפחתי מעורר בו שאלות לגבי זהותו, ורק כשתהיה בידו התשובה הוא ימצא מנוח ויפיג את בדידותו. נדודיו מובילים אותו אל הרובע היהודי במרוקו, אל חופים שטופי שמש ואל סמטאות אפלות, לבסוף גם אל ארץ ישראל, כשהחיפוש אחר השראה הופך למסע בעקבות אהבת חייו.
מבטו הרומנטי של רפאל מעצים את יופייה של מרוקו והידע הנרחב של הכותב מאפשר לקורא להכיר לעומק את תרבותה, וללמוד על הקהילה היהודית שחיה בה. הכותב מזמין את הקורא להיסחף יחד עם גיבור הספר למחוזות רחוקים, יפים ומכוערים, להתאהב, ולחוות שברון לב ולהתאהב מחדש.
זהו סיפורו של רפאל, שרוצה לאהוב ולהיות נאהב. צייר פריזאי המשתוקק להחדיר אל ציוריו את אור השמש ולמלא אותם בצבעים בהירים ומלאי חיים. נפש האומן של רפאל נמשכת אחר היופי והוא עוזב את פריז כדי לחפשו בכפרים של מרוקו.
אלו הן שנות ה – 60, שנים של חידושים ותהפוכות, וגם חיוו של רפאל משתנים מן הקצה אל הקצה: הוא רואה את העולם, מתאהב וליבו נשבר שוב ושוב. גילוי של סוד משפחתי מעורר בו שאלות לגבי זהותו, ורק כשתהיה בידו התשובה הוא ימצא מנוח ויפיג את בדידותו. נדודיו מובילים אותו אל הרובע היהודי במרוקו, אל חופים שטופי שמש ואל סמטאות אפלות, לבסוף גם אל ארץ ישראל, כשהחיפוש אחר השראה הופך למסע בעקבות אהבת חייו.
מבטו הרומנטי של רפאל מעצים את יופייה של מרוקו והידע הנרחב של הכותב מאפשר לקורא להכיר לעומק את תרבותה, וללמוד על הקהילה היהודית שחיה בה. הכותב מזמין את הקורא להיסחף יחד עם גיבור הספר למחוזות רחוקים, יפים ומכוערים, להתאהב, ולחוות שברון לב ולהתאהב מחדש.
"כוכבים בשמי תטואן" הוא ספרו הראשון של גבריאל לוי, שבו הוא מגולל את סיפורה המרתק של משפחת בוגנים במשך שלושה דורות – החל מהתקופה הטורקית ועד הקמת מדינת ישראל.
יעקב חי בוגנים עלה לחברון בשנת 1902 מתטואן שבמרוקו, כדי לקיים את צוואת אביו. שם פגש את ברוריה, ויחד הקימו משפחה בארץ ישראל – אך בשל המצב הפוליטי המתוח והמגפות שפקדו את הארץ, נאלצו לשוב למרוקו, שם המתינו להם אתגרים חדשים.
לוי מכניס את הקורא לעולמה של משפחת בוגנים, שבמרכזה ניצבת הבת, רָחְמָה. רחמה היא דמות טרגית המאבדת כל שליטה על גורלה בעולם הישן־חדש של המחצית הראשונה של המאה ה־20, בתקופה שבה מתקיים מאבק גלוי בין מעצמות, המתגוששות על השפעה ועל כוח בצפון מרוקו ובארץ ישראל.
זהו רומן היסטורי סוחף הרוקם בחוט הזמן את קורותיה של משפחה יהודית, שיצאה למסע נדודים וחיפוש אחר בית, זהות, אהבה, מולדת ואמונה דתית. טרגדיה של דור אחד ותקווה של הדור הבא אחריו.
"כוכבים בשמי תטואן" הוא ספרו הראשון של גבריאל לוי, שבו הוא מגולל את סיפורה המרתק של משפחת בוגנים במשך שלושה דורות – החל מהתקופה הטורקית ועד הקמת מדינת ישראל.
יעקב חי בוגנים עלה לחברון בשנת 1902 מתטואן שבמרוקו, כדי לקיים את צוואת אביו. שם פגש את ברוריה, ויחד הקימו משפחה בארץ ישראל – אך בשל המצב הפוליטי המתוח והמגפות שפקדו את הארץ, נאלצו לשוב למרוקו, שם המתינו להם אתגרים חדשים.
לוי מכניס את הקורא לעולמה של משפחת בוגנים, שבמרכזה ניצבת הבת, רָחְמָה. רחמה היא דמות טרגית המאבדת כל שליטה על גורלה בעולם הישן־חדש של המחצית הראשונה של המאה ה־20, בתקופה שבה מתקיים מאבק גלוי בין מעצמות, המתגוששות על השפעה ועל כוח בצפון מרוקו ובארץ ישראל.
זהו רומן היסטורי סוחף הרוקם בחוט הזמן את קורותיה של משפחה יהודית, שיצאה למסע נדודים וחיפוש אחר בית, זהות, אהבה, מולדת ואמונה דתית. טרגדיה של דור אחד ותקווה של הדור הבא אחריו.
'בצל החומות' הינו פסיפס חי של זיכרונות ילדות המשחזרים סיפור משפחה מהמלאח הישן של מכנאס שבמרוקו. בשכונה עתיקה זו הדוחק לא היה קל והעוני היה חומרי בלבד. האמונה הרגיעה את הרוחות והמצוות הראו את דרך המלך.
כאן התושבים נאבקו ללא הרף בז'נון (השדים) ומלאכי המוות לא הבחינו בין תינוקות להוריהם, צעירים למבוגרים, צדיקים לרשעים, עניים לעשירים, מאמינים לאפיקורסים.
'זיכרונות ילדות' לעולם אינם נמחקים מתודעת האדם. הם שבים ועולים בספר זה בהקשרים שונים – כמו חלומות המציפים אותנו, לעיתים עם תמונות מדויקות, לעיתים מעורפלות ואף מוזרות.
הדמויות אותנטיות. התקופה, שנות החמישים והשישים של המאה שעברה. הכתיבה שסורה בפתגמים ובביטוים עסיסיים עליהם גדל המחבר. ואילו הנרטיב עומד במשימה ספרותית – הילד עט על המבוגר ומאיץ בו לספר את אירועי הימים ההם, ללא התרפקות ובלי געגועים.
מעבר לסיפורה של משפחה וסודותיה, מדובר ב'זיכרון קולקטיבי' – ממואר (Mémoire) של קהילה ייחודית ומפוארת, שהייתה ואינה עוד.
הספר אינו מתיימר להיות מסמך היסטורי, ואולי בכך יתרונות (פרופ' אשר קוריאט, מתוך אחרית דבר)
'בצל החומות' הינו פסיפס חי של זיכרונות ילדות המשחזרים סיפור משפחה מהמלאח הישן של מכנאס שבמרוקו. בשכונה עתיקה זו הדוחק לא היה קל והעוני היה חומרי בלבד. האמונה הרגיעה את הרוחות והמצוות הראו את דרך המלך.
כאן התושבים נאבקו ללא הרף בז'נון (השדים) ומלאכי המוות לא הבחינו בין תינוקות להוריהם, צעירים למבוגרים, צדיקים לרשעים, עניים לעשירים, מאמינים לאפיקורסים.
'זיכרונות ילדות' לעולם אינם נמחקים מתודעת האדם. הם שבים ועולים בספר זה בהקשרים שונים – כמו חלומות המציפים אותנו, לעיתים עם תמונות מדויקות, לעיתים מעורפלות ואף מוזרות.
הדמויות אותנטיות. התקופה, שנות החמישים והשישים של המאה שעברה. הכתיבה שסורה בפתגמים ובביטוים עסיסיים עליהם גדל המחבר. ואילו הנרטיב עומד במשימה ספרותית – הילד עט על המבוגר ומאיץ בו לספר את אירועי הימים ההם, ללא התרפקות ובלי געגועים.
מעבר לסיפורה של משפחה וסודותיה, מדובר ב'זיכרון קולקטיבי' – ממואר (Mémoire) של קהילה ייחודית ומפוארת, שהייתה ואינה עוד.
הספר אינו מתיימר להיות מסמך היסטורי, ואולי בכך יתרונות (פרופ' אשר קוריאט, מתוך אחרית דבר)
דינה קינן נולדה ב-1952 במרוקו, והחלה לכתוב שירה לאחר גירושיה בשנת 1994.
ספרה הראשון הוא “מנגנת במנהרה”, קטע מתוך שיר “העוזרת”:
“באיבוק ספרים קראה שירה,
בסידור ארונות חברה חרוזים,
בקורי עכביש מצאה מלים.”
אחריו פורסמו הספרים “בעזרת הזמן”, “מים צלולים” המגולל את סיפור חייה בלוס אנג’לס, ה”שמרטפית”, ספר ילדים המבוסס על עיסוקה כבייביסיטר, שגם ראו אור במהלך השנים.
“כלנית” הוא ספרה החמישי.
דינה קינן נולדה ב-1952 במרוקו, והחלה לכתוב שירה לאחר גירושיה בשנת 1994.
ספרה הראשון הוא “מנגנת במנהרה”, קטע מתוך שיר “העוזרת”:
“באיבוק ספרים קראה שירה,
בסידור ארונות חברה חרוזים,
בקורי עכביש מצאה מלים.”
אחריו פורסמו הספרים “בעזרת הזמן”, “מים צלולים” המגולל את סיפור חייה בלוס אנג’לס, ה”שמרטפית”, ספר ילדים המבוסס על עיסוקה כבייביסיטר, שגם ראו אור במהלך השנים.
“כלנית” הוא ספרה החמישי.
מתחזה לחי, כמי שבריפרוף כנפיו משנה את העולם, המשורר ארז ביטון מִספר לְספר, חולץ את עצמו, משיל מעליו תודעות כוזבות, תחושות מדומות, וחוזר למהויות קדומות של זחל וגולם בתהליך של פדות ואולי יציאה לאור לעומת המדומה והמתחזה.
בספריו "ספר הנענע" ו""מנחה מרוקאית" נתן ארז ביטון ביטוי לצד הגלוי של חייו, לשאלות חברתיות, בניסיון להפוך את הדחוי והמושמץ לאהוב ומקובל.
בספריו "נופים חבושי עיניים" ו"בית הפסנתרים" קודח המשורר אל שכבה פנימית נוספת ונוגע בבושה ובחוסר האונים של להיות עיוור בעולם.
בספר זה מפקיע ארז ביטון ומשיל מעליו עומסים כבדים והוויות מדומות ונוגע בתוך תוכו של השחור, הנידוי והבידוד האינסופי. הפציעה ב-19 בנובמבר 1951, ברחוב כ""ט בלוד, הופכת מנקודת מוצא של פציעה יחידאית לרעידת אדמה, הנשמרת מעבר לזמן ולמקום.
לְאַחַר שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי
תְּפִָרִים תְּפִָרִים
וְעָמְדוּ עָלַי חֲבֵרַי לְשֶׁעָבַר
מַבִּיטִים בִּי
כְּמוֹ בִּתְצוּגָה סְתוּמָה
ארז ביטון הוא חתן פרס ישראל לספרות ולשירה לשנת תשע""ה (2015).
מתחזה לחי, כמי שבריפרוף כנפיו משנה את העולם, המשורר ארז ביטון מִספר לְספר, חולץ את עצמו, משיל מעליו תודעות כוזבות, תחושות מדומות, וחוזר למהויות קדומות של זחל וגולם בתהליך של פדות ואולי יציאה לאור לעומת המדומה והמתחזה.
בספריו "ספר הנענע" ו""מנחה מרוקאית" נתן ארז ביטון ביטוי לצד הגלוי של חייו, לשאלות חברתיות, בניסיון להפוך את הדחוי והמושמץ לאהוב ומקובל.
בספריו "נופים חבושי עיניים" ו"בית הפסנתרים" קודח המשורר אל שכבה פנימית נוספת ונוגע בבושה ובחוסר האונים של להיות עיוור בעולם.
בספר זה מפקיע ארז ביטון ומשיל מעליו עומסים כבדים והוויות מדומות ונוגע בתוך תוכו של השחור, הנידוי והבידוד האינסופי. הפציעה ב-19 בנובמבר 1951, ברחוב כ""ט בלוד, הופכת מנקודת מוצא של פציעה יחידאית לרעידת אדמה, הנשמרת מעבר לזמן ולמקום.
לְאַחַר שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי
תְּפִָרִים תְּפִָרִים
וְעָמְדוּ עָלַי חֲבֵרַי לְשֶׁעָבַר
מַבִּיטִים בִּי
כְּמוֹ בִּתְצוּגָה סְתוּמָה
ארז ביטון הוא חתן פרס ישראל לספרות ולשירה לשנת תשע""ה (2015).
הקיום היהודי בצפון אפריקה בעת החדשה עמד בסימנה של דרמה. חילופי השלטון והשינויים בחברה הציבו אתגרים בפני הקהילות במהלך המאות, ואולם הייתה זו התקופה הקולוניאלית שציינה את המפנה, המכונה לעיתים הדרמה הקולוניאלית. חיי הקהילה, הפעילות הציבורית וחיי הרוח והתרבות התוססים שאפיינו את יהודי האזור נמשכו, אך שינו פניהם. הפריחה והשגשוג שלהם זכו טמנו בחובם גם את אחריתו של היישוב היהודי.
הספר יהודי צפון אפריקה בעת החדשה, על שלושת כרכיו, מתאר את ההתפתחויות שחלו בחיי היהודים בתוניסיה, באלג'יריה ובמרוקו בתקופה זו, ובוחן נושאים שונים, בהם המאבקים הציבוריים בחברה היהודית והשתקפותם בעיתונות התקופה, היחסים בין יהודים למוסלמים, הציונות ומלחמת העולם השנייה.
עורך הספר, פרופ' חיים סעדון מהמחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה, מנהל מרכז התיעוד והמחקר על יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה שבמכון בן־צבי ועורך מייסד של הסדרה קהילות ישראל במזרח במאות התשע־עשרה והעשרים (יד בן־צבי).
מחקריו מתמקדים ביהודי ארצות האסלאם בעת החדשה.
הקיום היהודי בצפון אפריקה בעת החדשה עמד בסימנה של דרמה. חילופי השלטון והשינויים בחברה הציבו אתגרים בפני הקהילות במהלך המאות, ואולם הייתה זו התקופה הקולוניאלית שציינה את המפנה, המכונה לעיתים הדרמה הקולוניאלית. חיי הקהילה, הפעילות הציבורית וחיי הרוח והתרבות התוססים שאפיינו את יהודי האזור נמשכו, אך שינו פניהם. הפריחה והשגשוג שלהם זכו טמנו בחובם גם את אחריתו של היישוב היהודי.
הספר יהודי צפון אפריקה בעת החדשה, על שלושת כרכיו, מתאר את ההתפתחויות שחלו בחיי היהודים בתוניסיה, באלג'יריה ובמרוקו בתקופה זו, ובוחן נושאים שונים, בהם המאבקים הציבוריים בחברה היהודית והשתקפותם בעיתונות התקופה, היחסים בין יהודים למוסלמים, הציונות ומלחמת העולם השנייה.
עורך הספר, פרופ' חיים סעדון מהמחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה, מנהל מרכז התיעוד והמחקר על יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה שבמכון בן־צבי ועורך מייסד של הסדרה קהילות ישראל במזרח במאות התשע־עשרה והעשרים (יד בן־צבי).
מחקריו מתמקדים ביהודי ארצות האסלאם בעת החדשה.
הקיום היהודי בצפון אפריקה בעת החדשה עמד בסימנה של דרמה. חילופי השלטון והשינויים בחברה הציבו אתגרים בפני הקהילות במהלך המאות, ואולם הייתה זו התקופה הקולוניאלית שציינה את המפנה, המכונה לעיתים הדרמה הקולוניאלית. חיי הקהילה, הפעילות הציבורית וחיי הרוח והתרבות התוססים שאפיינו את יהודי האזור נמשכו, אך שינו פניהם. הפריחה והשגשוג שלהם זכו טמנו בחובם גם את אחריתו של היישוב היהודי.
הספר יהודי צפון אפריקה בעת החדשה, על שלושת כרכיו, מתאר את ההתפתחויות שחלו בחיי היהודים בתוניסיה, באלג'יריה ובמרוקו בתקופה זו, ובוחן נושאים שונים, בהם המאבקים הציבוריים בחברה היהודית והשתקפותם בעיתונות התקופה, היחסים בין יהודים למוסלמים, הציונות ומלחמת העולם השנייה.
עורך הספר, פרופ' חיים סעדון מהמחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה, מנהל מרכז התיעוד והמחקר על יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה שבמכון בן־צבי ועורך מייסד של הסדרה קהילות ישראל במזרח במאות התשע־עשרה והעשרים (יד בן־צבי).
מחקריו מתמקדים ביהודי ארצות האסלאם בעת החדשה.
הקיום היהודי בצפון אפריקה בעת החדשה עמד בסימנה של דרמה. חילופי השלטון והשינויים בחברה הציבו אתגרים בפני הקהילות במהלך המאות, ואולם הייתה זו התקופה הקולוניאלית שציינה את המפנה, המכונה לעיתים הדרמה הקולוניאלית. חיי הקהילה, הפעילות הציבורית וחיי הרוח והתרבות התוססים שאפיינו את יהודי האזור נמשכו, אך שינו פניהם. הפריחה והשגשוג שלהם זכו טמנו בחובם גם את אחריתו של היישוב היהודי.
הספר יהודי צפון אפריקה בעת החדשה, על שלושת כרכיו, מתאר את ההתפתחויות שחלו בחיי היהודים בתוניסיה, באלג'יריה ובמרוקו בתקופה זו, ובוחן נושאים שונים, בהם המאבקים הציבוריים בחברה היהודית והשתקפותם בעיתונות התקופה, היחסים בין יהודים למוסלמים, הציונות ומלחמת העולם השנייה.
עורך הספר, פרופ' חיים סעדון מהמחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה, מנהל מרכז התיעוד והמחקר על יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה שבמכון בן־צבי ועורך מייסד של הסדרה קהילות ישראל במזרח במאות התשע־עשרה והעשרים (יד בן־צבי).
מחקריו מתמקדים ביהודי ארצות האסלאם בעת החדשה.
בין השנים 1923–1956 הייתה העיר טנג'יר מובלעת בין-לאומית בתוך מובלעת ספרדית, שהייתה בעצמה מובלעת בתוך קולוניה צרפתית. השלטונות המרוקניים התנערו ממנה, ספק כדי להענישה על ניסיון התנקשות במלך ספק בגלל עברה המופקר. עם אירופה מולה ואפריקה מאחוריה, קרועה בין פרחי ההיפּים לרעלה האסלאמית, היא המשיכה להיות מאורת סרסורים. עיר של תסיסוֹת שסירבו לגווע, של פיתויים שקריאות המואזינים לא דיכאו, של בתי כנסת שנָדַמו בהדרגה, של סתירות בלתי פתורות. עיר כל ההשראות, ההתנסויות, ההבטחות. פרדס כל האהבות האבודות. בית קברות של שברי מיתוסים. זרים חיפשו בה את האשליה האמנותית שתוציא את חייהם משגרת אפרוריותם, והיא סיפקה אותה למכביר. כל כותב היה לסופר, כל חורז למשורר, כל צובע לצייר, כל מנגן למלחין. עיר מקלט לאנשים מבוזבזים שחיפשו תהילה באמנות. עם הנשים שנקרו בחייו, המספֵּר חוזר ללא הרף לטנג'יר לפגישות עם רשל, המחזיקה את חנות הספרים האגדית של העיר. הוא מקבל ממנה את פרשנותה ואת רכילותה, והם מתייחדים בדרכם עם זכרוֹ של דניאל ועם אהבתו שלא מומשה: "אני מניחה שבאחוזותיה העתיקות של טנג'יר," אומרת רשל, "חבויים מאות אם לא אלפי כתבים. רומנים, תסריטים, שירים, מחזות. לעיר נועד עתיד מזהיר כבירת העולם." כדרכו, אמי בוגנים מוביל את הקורא בין שברי מיתוסים שבוקעים מאהבות דמויותיו.
בין השנים 1923–1956 הייתה העיר טנג'יר מובלעת בין-לאומית בתוך מובלעת ספרדית, שהייתה בעצמה מובלעת בתוך קולוניה צרפתית. השלטונות המרוקניים התנערו ממנה, ספק כדי להענישה על ניסיון התנקשות במלך ספק בגלל עברה המופקר. עם אירופה מולה ואפריקה מאחוריה, קרועה בין פרחי ההיפּים לרעלה האסלאמית, היא המשיכה להיות מאורת סרסורים. עיר של תסיסוֹת שסירבו לגווע, של פיתויים שקריאות המואזינים לא דיכאו, של בתי כנסת שנָדַמו בהדרגה, של סתירות בלתי פתורות. עיר כל ההשראות, ההתנסויות, ההבטחות. פרדס כל האהבות האבודות. בית קברות של שברי מיתוסים. זרים חיפשו בה את האשליה האמנותית שתוציא את חייהם משגרת אפרוריותם, והיא סיפקה אותה למכביר. כל כותב היה לסופר, כל חורז למשורר, כל צובע לצייר, כל מנגן למלחין. עיר מקלט לאנשים מבוזבזים שחיפשו תהילה באמנות. עם הנשים שנקרו בחייו, המספֵּר חוזר ללא הרף לטנג'יר לפגישות עם רשל, המחזיקה את חנות הספרים האגדית של העיר. הוא מקבל ממנה את פרשנותה ואת רכילותה, והם מתייחדים בדרכם עם זכרוֹ של דניאל ועם אהבתו שלא מומשה: "אני מניחה שבאחוזותיה העתיקות של טנג'יר," אומרת רשל, "חבויים מאות אם לא אלפי כתבים. רומנים, תסריטים, שירים, מחזות. לעיר נועד עתיד מזהיר כבירת העולם." כדרכו, אמי בוגנים מוביל את הקורא בין שברי מיתוסים שבוקעים מאהבות דמויותיו.
ספר זה אינו יצירה ספרותית, ואינו מתיימר לענות על הקריטריונים שליצירה ספרותית כלשהי. הוא לא יעסוק בגיבורה ולא באנטי־גיבורה, ולא יענה על שום ציפייה מהקנונים הספרותיים המקובלים בעת הזאת במחוזותינו. על כן, לסיפור זה לא יהיה סדר כרונולוגי, מאחר שלא נהיר מהי תחילתו ומהו סופו, כי כל סיפור חיים שזור באין ספור סיפורי חיים אחרים, ללא התחלה וללא סוף. הסדר המכוון היחיד יהיה בהבזקי דימויים, שברי זיכרונות בתוך בליל של עבר קרוב ועבר רחוק, לתוך תערובת רגשות ואינסטינקטים הפורצים מאליהם ללא כל סיבה מובנת.
רוברט אלבז הוא פרופסור אמריטוס לספרות השוואתית בחוג לספרות עברית והשוואתית שבאוניברסיטת חיפה. כרך זה הוא ראשון בטרילוגיה האוטוביוגרפית שלו, המשתרעת על שבעה עשורים. כרך ראשון זה מוקדש לדודתה של אימו, שאיתה בילה שנתיים בילדותו הרכה ביותר, שעיצבו את כל מהלך חייו. הוא ניגש בסכין כירורגית חדה לתהליך המיסטיפיקציה של המרחב המרוקאי על כל מרכיביו, השורץ במחוזותינו בשנים האחרונות. ניתן למצוא את רשימת ספריו בסוף הכרך.
ספר זה אינו יצירה ספרותית, ואינו מתיימר לענות על הקריטריונים שליצירה ספרותית כלשהי. הוא לא יעסוק בגיבורה ולא באנטי־גיבורה, ולא יענה על שום ציפייה מהקנונים הספרותיים המקובלים בעת הזאת במחוזותינו. על כן, לסיפור זה לא יהיה סדר כרונולוגי, מאחר שלא נהיר מהי תחילתו ומהו סופו, כי כל סיפור חיים שזור באין ספור סיפורי חיים אחרים, ללא התחלה וללא סוף. הסדר המכוון היחיד יהיה בהבזקי דימויים, שברי זיכרונות בתוך בליל של עבר קרוב ועבר רחוק, לתוך תערובת רגשות ואינסטינקטים הפורצים מאליהם ללא כל סיבה מובנת.
רוברט אלבז הוא פרופסור אמריטוס לספרות השוואתית בחוג לספרות עברית והשוואתית שבאוניברסיטת חיפה. כרך זה הוא ראשון בטרילוגיה האוטוביוגרפית שלו, המשתרעת על שבעה עשורים. כרך ראשון זה מוקדש לדודתה של אימו, שאיתה בילה שנתיים בילדותו הרכה ביותר, שעיצבו את כל מהלך חייו. הוא ניגש בסכין כירורגית חדה לתהליך המיסטיפיקציה של המרחב המרוקאי על כל מרכיביו, השורץ במחוזותינו בשנים האחרונות. ניתן למצוא את רשימת ספריו בסוף הכרך.
לא כל היהודים המרוקאים היגרו לישראל. קומץ נותר במרוקו. בעיקר בקזבלנקה, העיר הלבנה שנבנתה בראשית המאה ה-20 על ידי הצרפתים כפּארק ארכיטקטוני שנועד לחיים טובים ומהנים. אל קזבלנקה הגיעו מתיישבים מכל הקולוניות הצרפתיות ומכל רחבי הממלכה המרוקאית. הם התגוררו זה לצד זה ופיתחו תרבות חיים יחידה במינה. בשנות השישים, צפיפות הדיור הייתה כזאת שאנשים התגוררו על הגגות, ומהם צפו אל האוקיינוס.
באבא הוא מאחרוני היהודים של העיר החושנית, השרה, הרוקדת וההוללת. הוא מארח על גגו אינטלקטואלים, פעילים הסתדרותיים ושאר דמויות שנבלעו בכור ההיתוך הישראלי, שגם פעל ככור שכיחה. יחד הם עוסקים בשירה ובספרוּת, בצוענים ובסוּפים, באפיקורוס ובשפינוזה. מפצחים גרעינים, נוגסים ארבֶּה קלוי ונהנים מנוכחותה של מריקה היפה. במשך היום באבא משוטט ברחבי העיר, המזמנת לו הפתעות, והוא מבלה את לילותיו עם הנשים הפגועות שלה. אמי בוגנים מציע כדרכו סיפור מסאי, שמשנה את תפיסת הקורא בצומת התרבויות, המקומות, הדמויות והז'אנרים.
לא כל היהודים המרוקאים היגרו לישראל. קומץ נותר במרוקו. בעיקר בקזבלנקה, העיר הלבנה שנבנתה בראשית המאה ה-20 על ידי הצרפתים כפּארק ארכיטקטוני שנועד לחיים טובים ומהנים. אל קזבלנקה הגיעו מתיישבים מכל הקולוניות הצרפתיות ומכל רחבי הממלכה המרוקאית. הם התגוררו זה לצד זה ופיתחו תרבות חיים יחידה במינה. בשנות השישים, צפיפות הדיור הייתה כזאת שאנשים התגוררו על הגגות, ומהם צפו אל האוקיינוס.
באבא הוא מאחרוני היהודים של העיר החושנית, השרה, הרוקדת וההוללת. הוא מארח על גגו אינטלקטואלים, פעילים הסתדרותיים ושאר דמויות שנבלעו בכור ההיתוך הישראלי, שגם פעל ככור שכיחה. יחד הם עוסקים בשירה ובספרוּת, בצוענים ובסוּפים, באפיקורוס ובשפינוזה. מפצחים גרעינים, נוגסים ארבֶּה קלוי ונהנים מנוכחותה של מריקה היפה. במשך היום באבא משוטט ברחבי העיר, המזמנת לו הפתעות, והוא מבלה את לילותיו עם הנשים הפגועות שלה. אמי בוגנים מציע כדרכו סיפור מסאי, שמשנה את תפיסת הקורא בצומת התרבויות, המקומות, הדמויות והז'אנרים.
ספר זה, המהווה המשך לספרי הקודם על נעורי במרוקו בחזרה לשום מקום: יהודי מרוקו בראי תקופה וניסיון חיים (הספרייה הציונית, 2012). שם הוּשם דגש על לבטי ההתבגרות, הקליטה בנהלל וההתחילות לצה"ל שעיצבו את דמותי, את השקפתי ואת פעילותי. כנער שעלה ממרוקו בגפו עם עליית הנוער. השינוי האדיר שחל באישיותו של הנער שהייתי עם עלייתי וקליטתי. התפנית שחלה בדרך חיי, מחווית ביה"ס החקלאי בנהלל עד הגיעי לפרופסורה באוניברסיטה העברית. גם מנעד ההתענינות של המחבר התרחב מסוגיות חקלאיות שמיקדו את תשומת לִבו של עובד אדמה כפרי ופרובינציאלי, עד להתמחות בסין ובאיסלאם שבאה לו בלימודי הדוקטורט באמריקה.
מעל לכל שבתה את הלב הטלטלה של מעבר ממשטר מדכא ומלא יאוש וחסר תקווה שהיה נחלתי עד שנמלטתי ממנו בגיל י"ד, לתחושת חופש, חרות המחשבה, הרחבת האופקים ומימוש החיים בארץ האבות הקמה לתחייה!!! אכן, איזו זכות באה לי ליטול חלק ביצירה המרגשת הזאת בגיל רך כ"כ!!!
ספר זה, המהווה המשך לספרי הקודם על נעורי במרוקו בחזרה לשום מקום: יהודי מרוקו בראי תקופה וניסיון חיים (הספרייה הציונית, 2012). שם הוּשם דגש על לבטי ההתבגרות, הקליטה בנהלל וההתחילות לצה"ל שעיצבו את דמותי, את השקפתי ואת פעילותי. כנער שעלה ממרוקו בגפו עם עליית הנוער. השינוי האדיר שחל באישיותו של הנער שהייתי עם עלייתי וקליטתי. התפנית שחלה בדרך חיי, מחווית ביה"ס החקלאי בנהלל עד הגיעי לפרופסורה באוניברסיטה העברית. גם מנעד ההתענינות של המחבר התרחב מסוגיות חקלאיות שמיקדו את תשומת לִבו של עובד אדמה כפרי ופרובינציאלי, עד להתמחות בסין ובאיסלאם שבאה לו בלימודי הדוקטורט באמריקה.
מעל לכל שבתה את הלב הטלטלה של מעבר ממשטר מדכא ומלא יאוש וחסר תקווה שהיה נחלתי עד שנמלטתי ממנו בגיל י"ד, לתחושת חופש, חרות המחשבה, הרחבת האופקים ומימוש החיים בארץ האבות הקמה לתחייה!!! אכן, איזו זכות באה לי ליטול חלק ביצירה המרגשת הזאת בגיל רך כ"כ!!!
"אבי הסתגר, ממש כך, בביתו של אפרים עד שחש בטוח דיו ליצור עימנו קשר. המסר היה חד וברור: קחו מזוודה אחת או שתיים, העמיסו בתוכן מעט בגדים חיוניים, הניחו את הבית כמות שהוא על רהיטיו וחפציו וצאו בחשאי אל הרכבת לקזבלנקה, שם אפרים ימתין לכם… הותרנו הכול מאחורינו ולא נפרדנו אפילו משכנינו, שהיו לנו כמשפחה..."
ילד, גם אם באת מרקע קשה, מוחלש ומעיק, אל לך לבטל את עצמך. האמן בכוחך ותפוס בשתי ידיך כל הזדמנות טובה הנקרית בדרכך. רק כך תוכל להגשים את חלומותיך. וזכור, האדם לא תמיד חי על פי תוכנית קבועה מראש.
חייו של שלום בן דיין הם בבחינת מסע ארוך ומורכב של נפש ומעש, אשר הותיר מקום צר מאוד ליצירה שהתבטאה בכתיבת שירים ומסות קצרות מעט לעת. הספר הוא ביטוי אמיתי ראשון לאהבה כבושה שנחלצה סוף-סוף מכבליה - הכתיבה.
"אבי הסתגר, ממש כך, בביתו של אפרים עד שחש בטוח דיו ליצור עימנו קשר. המסר היה חד וברור: קחו מזוודה אחת או שתיים, העמיסו בתוכן מעט בגדים חיוניים, הניחו את הבית כמות שהוא על רהיטיו וחפציו וצאו בחשאי אל הרכבת לקזבלנקה, שם אפרים ימתין לכם… הותרנו הכול מאחורינו ולא נפרדנו אפילו משכנינו, שהיו לנו כמשפחה..."
ילד, גם אם באת מרקע קשה, מוחלש ומעיק, אל לך לבטל את עצמך. האמן בכוחך ותפוס בשתי ידיך כל הזדמנות טובה הנקרית בדרכך. רק כך תוכל להגשים את חלומותיך. וזכור, האדם לא תמיד חי על פי תוכנית קבועה מראש.
חייו של שלום בן דיין הם בבחינת מסע ארוך ומורכב של נפש ומעש, אשר הותיר מקום צר מאוד ליצירה שהתבטאה בכתיבת שירים ומסות קצרות מעט לעת. הספר הוא ביטוי אמיתי ראשון לאהבה כבושה שנחלצה סוף-סוף מכבליה - הכתיבה.
״הרומן הסוחף של חיים דהאן, 'חופת נעורים', מתאר בצורה חווייתית את עולמה ועושרה של הקהילה היהודית במרוקו, על רקע ההקשר ההיסטורי שראשיתו לפני כמאה שנה וסופו בעלייה לישראל של שנות ה-70. ספר מרתק ופיוטי זה מאפשר לנו לטעום, לחוות ולשמר את התרבויות של הקהילות היהודיות בעולם מאז גלו מארצן ועד נס התקומה בארץ ישראל."
יצחק הרצוג, יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית לארץ ישראל והנשיא הנבחר של מדינת ישראל, ירושלים, קיץ 2021
"ברומן הסוחף 'חופת נעורים' מצליח חיים דהאן לתאר בצורה מרתקת ושובת לב את התרבות העשירה של יהדות מרוקו. באמצעות סיפורן של דמויות מרתקות מתוודע הקורא למתח הפורה בין מסורת להתחדשות. מדובר ברומן ייחודי המאיר בזרקור עז את האנושיות והמסורת כערכים משלימים, ועד כמה האינטראקציה ביניהן כה חשובה לימינו."
יהורם גאון, זמר, שחקן וחתן פרס ישראל
"הספר 'חופת נעורים' הוא רומן פרי עטו של חיים דהאן. הספר כתוב ביד אומן, באהבה ובגעגוע. זהו רומן היסטורי המבוסס על חיי קהילה יהודית בעמק דראע שבמרוקו. הספר כתוב בשפה עשירה ורגישה. המחבר מצייר באהבה את הדמויות וההווי התרבותי והמסורתי של הקהילה היהודית באזור דראע. הוא מצליח לעורר ולהחיות את הדמויות ועל ידי כך לעורר געגועים לתרבותן ולחייהן בכפר מולדתן שנעלמו בתהום הנשייה. ספר זה תורם תרומה חשובה ליצירת מארג תרבותי מגוון של החברה הישראלית על ידי הוספת ממד של שורשים ומורשת ושל ההווי תרבותי של יהדות מרוקו."
פרופ' שמעון שטרית, שר לשעבר ופרופ׳ (אמריטוס) באוניברסיטה העברית
"ביד אומן טווה חיים דהאן עלילה קסומה, עדינה ושברירית, שובת לב ומרגשת באפוס זעיר הכורך את צבעיה העזים של מרוקו עם החמלה והתום של יהדותה. מדובר ברומן היסטורי שמצליח להעניק חיים חדשים לתרבות שכמעט נשכחה."
מאור זגורי, יוצר ובמאי
״הרומן הסוחף של חיים דהאן, 'חופת נעורים', מתאר בצורה חווייתית את עולמה ועושרה של הקהילה היהודית במרוקו, על רקע ההקשר ההיסטורי שראשיתו לפני כמאה שנה וסופו בעלייה לישראל של שנות ה-70. ספר מרתק ופיוטי זה מאפשר לנו לטעום, לחוות ולשמר את התרבויות של הקהילות היהודיות בעולם מאז גלו מארצן ועד נס התקומה בארץ ישראל."
יצחק הרצוג, יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית לארץ ישראל והנשיא הנבחר של מדינת ישראל, ירושלים, קיץ 2021
"ברומן הסוחף 'חופת נעורים' מצליח חיים דהאן לתאר בצורה מרתקת ושובת לב את התרבות העשירה של יהדות מרוקו. באמצעות סיפורן של דמויות מרתקות מתוודע הקורא למתח הפורה בין מסורת להתחדשות. מדובר ברומן ייחודי המאיר בזרקור עז את האנושיות והמסורת כערכים משלימים, ועד כמה האינטראקציה ביניהן כה חשובה לימינו."
יהורם גאון, זמר, שחקן וחתן פרס ישראל
"הספר 'חופת נעורים' הוא רומן פרי עטו של חיים דהאן. הספר כתוב ביד אומן, באהבה ובגעגוע. זהו רומן היסטורי המבוסס על חיי קהילה יהודית בעמק דראע שבמרוקו. הספר כתוב בשפה עשירה ורגישה. המחבר מצייר באהבה את הדמויות וההווי התרבותי והמסורתי של הקהילה היהודית באזור דראע. הוא מצליח לעורר ולהחיות את הדמויות ועל ידי כך לעורר געגועים לתרבותן ולחייהן בכפר מולדתן שנעלמו בתהום הנשייה. ספר זה תורם תרומה חשובה ליצירת מארג תרבותי מגוון של החברה הישראלית על ידי הוספת ממד של שורשים ומורשת ושל ההווי תרבותי של יהדות מרוקו."
פרופ' שמעון שטרית, שר לשעבר ופרופ׳ (אמריטוס) באוניברסיטה העברית
"ביד אומן טווה חיים דהאן עלילה קסומה, עדינה ושברירית, שובת לב ומרגשת באפוס זעיר הכורך את צבעיה העזים של מרוקו עם החמלה והתום של יהדותה. מדובר ברומן היסטורי שמצליח להעניק חיים חדשים לתרבות שכמעט נשכחה."
מאור זגורי, יוצר ובמאי
" ...מאז ביקור הבית, שאותו ערך בשם קצינת תנאי השירות, המשיך הרב הצבאי סרן אהרון כהן להגיע אל ביתו של ר' ישראל, מצטרף אל לימודו היומי. הרב הצבאי עורר בו, בר' ישראל, עניין רב. אישיותו רבת-הטוהר והאמונה הניעה את ר' ישראל למחשבה נוספת בכל הנוגע לתפישתו עד לאותם ימים, תפישה המתנגדת התנגדות חריפה למדינת ישראל ולציונות. תפישה זו נתגבשה בו במהלך שנותיו הראשונות בארץ ישראל לנוכח החרדה הרבה אשר עוררה בו כפירתו של הממסד השלטוני (מפא"י - מפ"ם), על שלוחותיו בתנועה הקיבוצית, באלוהי ישראל ובתורתו, כפירה שאליה נלוותה רדיפתם הרוחנית של יהודי ערב, שומרי התורה והמצוות. השקפתו זו הושפעה רבות מהעדה החרדית בירושלים ומביטאונם של נָטוֹרֵי קַרְתָּא, "החומה". כאמור, הרב סרן אהרון הכהן פתח לו פתח, ודרכו יכול היה להשקיף ולראות חלקים נוספים בזירה הכללית שבה מתחולל מאבקו של עם ישראל לגאולה. המרוויח העיקרי והמיידי מחשיבה נוספת זו היה בן זקוניו. דומה ונוספה מידה של סובלנות מצד האב כלפי בנו".
ברית שלום הוא רומן ביוגרפי על חייו ופועלו של הצדיק ר' חנני'ה ישראל חסין, אשר במשך 21 שנה חי בישראל ופעל בה. ספר זה מגולל את סיפור חייו של האיש ומתאר את דרך התמודדותו עם סבך בעיותיה של מדינת ישראל בראשיתה – כל זאת כשברקע ניצבות משפחתו והתרבות היהודית הספרדית-מרוקנית העשירה ועתיקת היומין.
דרכו המתוארת כדרך חייו של צדיק נסתר ונחבא, מעשיו, השפעתו על סביבתו, נועזותו, מקוריותו ואופן התייחסותו לפרטים קטנים כגדולים מאירים את סודו ואת שורש נצחיות העם היהודי כפי שהשתקפו במורשתו, מורשת יהדות ספרד של ימי הביניים, שאותה הורישו לו זקניו במרוקו.
הדרכים שבהן פעל זרעו נחמה לנדכאים והאירו דרך ענווים. דומה שכל החלטותיו ומעשיו ראו אחורה בזמן ובה בעת צפו קדימה, אל העתיד. כטבעה של כל הוויה קוסמית, אף זו של האיש – על כל דרכיו, מעשיו והחלטותיו – הינה מעל ומעבר לזמן ואקטואלית לבעיותיה של החברה הישראלית היום יותר מתמיד.
אברהם שמואל חסין, בן זקוניו של ר' חננ י'ה ישראל, נולד וגדל במושבה זכרון יעקב ולמד אומנות פלסטית, קולנוע ואדריכלות. ברית שלום מספר את סיפורו של אביו מנקודת מבט בלתי אמצעית.
" ...מאז ביקור הבית, שאותו ערך בשם קצינת תנאי השירות, המשיך הרב הצבאי סרן אהרון כהן להגיע אל ביתו של ר' ישראל, מצטרף אל לימודו היומי. הרב הצבאי עורר בו, בר' ישראל, עניין רב. אישיותו רבת-הטוהר והאמונה הניעה את ר' ישראל למחשבה נוספת בכל הנוגע לתפישתו עד לאותם ימים, תפישה המתנגדת התנגדות חריפה למדינת ישראל ולציונות. תפישה זו נתגבשה בו במהלך שנותיו הראשונות בארץ ישראל לנוכח החרדה הרבה אשר עוררה בו כפירתו של הממסד השלטוני (מפא"י - מפ"ם), על שלוחותיו בתנועה הקיבוצית, באלוהי ישראל ובתורתו, כפירה שאליה נלוותה רדיפתם הרוחנית של יהודי ערב, שומרי התורה והמצוות. השקפתו זו הושפעה רבות מהעדה החרדית בירושלים ומביטאונם של נָטוֹרֵי קַרְתָּא, "החומה". כאמור, הרב סרן אהרון הכהן פתח לו פתח, ודרכו יכול היה להשקיף ולראות חלקים נוספים בזירה הכללית שבה מתחולל מאבקו של עם ישראל לגאולה. המרוויח העיקרי והמיידי מחשיבה נוספת זו היה בן זקוניו. דומה ונוספה מידה של סובלנות מצד האב כלפי בנו".
ברית שלום הוא רומן ביוגרפי על חייו ופועלו של הצדיק ר' חנני'ה ישראל חסין, אשר במשך 21 שנה חי בישראל ופעל בה. ספר זה מגולל את סיפור חייו של האיש ומתאר את דרך התמודדותו עם סבך בעיותיה של מדינת ישראל בראשיתה – כל זאת כשברקע ניצבות משפחתו והתרבות היהודית הספרדית-מרוקנית העשירה ועתיקת היומין.
דרכו המתוארת כדרך חייו של צדיק נסתר ונחבא, מעשיו, השפעתו על סביבתו, נועזותו, מקוריותו ואופן התייחסותו לפרטים קטנים כגדולים מאירים את סודו ואת שורש נצחיות העם היהודי כפי שהשתקפו במורשתו, מורשת יהדות ספרד של ימי הביניים, שאותה הורישו לו זקניו במרוקו.
הדרכים שבהן פעל זרעו נחמה לנדכאים והאירו דרך ענווים. דומה שכל החלטותיו ומעשיו ראו אחורה בזמן ובה בעת צפו קדימה, אל העתיד. כטבעה של כל הוויה קוסמית, אף זו של האיש – על כל דרכיו, מעשיו והחלטותיו – הינה מעל ומעבר לזמן ואקטואלית לבעיותיה של החברה הישראלית היום יותר מתמיד.
אברהם שמואל חסין, בן זקוניו של ר' חננ י'ה ישראל, נולד וגדל במושבה זכרון יעקב ולמד אומנות פלסטית, קולנוע ואדריכלות. ברית שלום מספר את סיפורו של אביו מנקודת מבט בלתי אמצעית.
במשך 39 שנים שירת ד"ר אבי מויאל בצה"ל ביחידות המיוחדות. בתחילה כמדריך כושר קרבי ובהמשך כקצין כושר קרבי ואף כצלף. מסיירת גולני, דרך שלדג ועד לסיירת מטכ"ל המעוטרת היה לו תפקיד מרכזי וייחודי בהכנת הכוחות לפעולות המיוחדות. את התיאוריות ותורות האימון שפיתח בימים ההם לקח איתו לתפקיד ראש מחלקת הכושר הקרבי בצה"ל — שם הוביל מהפכה חסרת תקדים באורח החיים ובתורת האימון בצה"ל.
כמו המהפכות שהוביל מויאל בצה"ל, כך גם בעולם האזרחי: מאימון הכושר הגופני בנבחרת ישראל בכדורגל, דרך תוכנית שיקומית מיוחדת לראש המוסד מאיר דגן ז"ל, שמיושמת עד היום בבית החולים איכילוב, וכעת בהקמת מסלול לימודים המשלב בין תשוקותיו לחינוך, לספורט וליזמות, בדמות המסלול לחינוך וספורט בחוג לחינוך וחברה קריה האקדמית אונו.
לצד סיפורו האישי הייחודי, כבן לעולי מרוקו שעמלו יומם וליל על מנת שילדיהם לא יחושו מחסור, מנגיש הספר את תורות האימון שפיתח מויאל, כשבין השאר הוא מבקש להתוות את הנתיב לאימוץ אורח חיים בריא עבור כל אזרחי ישראל. בספר נשזרו טורים ועדויות של מיטב הקצינים והבכירים שמויאל עבד איתם במשך השנים: נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, גבי אשכנזי, משה (בוגי) יעלון, הרצי הלוי, אברם גרנט, עמר בר־לב, עופר צמחי, גיורא ענבר ועוד.
ד"ר אבי מויאל הוא מרצה בכיר בקריה האקדמית אונו, אב לשניים, מתגורר בהרצליה. זהו ספרו הראשון.
במשך 39 שנים שירת ד"ר אבי מויאל בצה"ל ביחידות המיוחדות. בתחילה כמדריך כושר קרבי ובהמשך כקצין כושר קרבי ואף כצלף. מסיירת גולני, דרך שלדג ועד לסיירת מטכ"ל המעוטרת היה לו תפקיד מרכזי וייחודי בהכנת הכוחות לפעולות המיוחדות. את התיאוריות ותורות האימון שפיתח בימים ההם לקח איתו לתפקיד ראש מחלקת הכושר הקרבי בצה"ל — שם הוביל מהפכה חסרת תקדים באורח החיים ובתורת האימון בצה"ל.
כמו המהפכות שהוביל מויאל בצה"ל, כך גם בעולם האזרחי: מאימון הכושר הגופני בנבחרת ישראל בכדורגל, דרך תוכנית שיקומית מיוחדת לראש המוסד מאיר דגן ז"ל, שמיושמת עד היום בבית החולים איכילוב, וכעת בהקמת מסלול לימודים המשלב בין תשוקותיו לחינוך, לספורט וליזמות, בדמות המסלול לחינוך וספורט בחוג לחינוך וחברה קריה האקדמית אונו.
לצד סיפורו האישי הייחודי, כבן לעולי מרוקו שעמלו יומם וליל על מנת שילדיהם לא יחושו מחסור, מנגיש הספר את תורות האימון שפיתח מויאל, כשבין השאר הוא מבקש להתוות את הנתיב לאימוץ אורח חיים בריא עבור כל אזרחי ישראל. בספר נשזרו טורים ועדויות של מיטב הקצינים והבכירים שמויאל עבד איתם במשך השנים: נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, גבי אשכנזי, משה (בוגי) יעלון, הרצי הלוי, אברם גרנט, עמר בר־לב, עופר צמחי, גיורא ענבר ועוד.
ד"ר אבי מויאל הוא מרצה בכיר בקריה האקדמית אונו, אב לשניים, מתגורר בהרצליה. זהו ספרו הראשון.
היא הייתה הילדה שגדלה במספרה. בין צלילי הדיסקו הבוקעים מהפטיפון לרעש הצורם של מייבש השיער, בין ניחוחות השמפו לריחות החריפים של האמוניה והסיגריות.
ליז חלפון נולדה בבאר שבע לשמעון הנגר ולמרים עובדת הניקיון, בבית קטן שריח התבשילים נמהל בו בריחות המספרה. היא גדלה לצד סבתה ליזט ומֶתֶק מאכליה הקינמוניים והדודה מזל מ”מכון מזל”, שמוציאה כל קליינטית מלכת יופי.
היא גדלה במשפחה צבעונית ורוחשת וספגה עד מחנק את קולות המשפחה, את הסיפורים, את הארוחות, את מה שאומרים ואת מה שאסור להגיד. נעה בין נחת זרועו של אב זועם לחולשתה הנזקקת של אם נרפית. בין העברית המרוקאית שבבית לשירי אלתרמן ורביקוביץ’ בכיתה.
כשתגדל, היא תצא למסע כנגד כל הסיכויים, לנסות לפרוץ את מעגל גורלה. אך גם כשתעזוב את באר שבע, קולות עברה לא ירפו ולא יניחו לה.
“למה היא לא עפה” הוא רומן מרתק, מרגש ובועט, אשר מתרחש בחצר האחורית של החברה הישראלית. זה רומן שמסופר דרך הקול שאנחנו לא שומעים, שאולי אנחנו לא רוצים לשמוע.
בשפה ייחודית ובאוזן רגישה, מספרת אושרית נברה סיפור קטן ופרטי, שהוא סיפור גדול וחברתי. הסיפור של כולנו.
אושרית נברה, ילידת תל אביב.
פרסומאית, עיתונאית, בלוגרית וכותבת מאמרי דעה ברשת.
“למה היא לא עפה” הוא ספרה הראשון.
היא הייתה הילדה שגדלה במספרה. בין צלילי הדיסקו הבוקעים מהפטיפון לרעש הצורם של מייבש השיער, בין ניחוחות השמפו לריחות החריפים של האמוניה והסיגריות.
ליז חלפון נולדה בבאר שבע לשמעון הנגר ולמרים עובדת הניקיון, בבית קטן שריח התבשילים נמהל בו בריחות המספרה. היא גדלה לצד סבתה ליזט ומֶתֶק מאכליה הקינמוניים והדודה מזל מ”מכון מזל”, שמוציאה כל קליינטית מלכת יופי.
היא גדלה במשפחה צבעונית ורוחשת וספגה עד מחנק את קולות המשפחה, את הסיפורים, את הארוחות, את מה שאומרים ואת מה שאסור להגיד. נעה בין נחת זרועו של אב זועם לחולשתה הנזקקת של אם נרפית. בין העברית המרוקאית שבבית לשירי אלתרמן ורביקוביץ’ בכיתה.
כשתגדל, היא תצא למסע כנגד כל הסיכויים, לנסות לפרוץ את מעגל גורלה. אך גם כשתעזוב את באר שבע, קולות עברה לא ירפו ולא יניחו לה.
“למה היא לא עפה” הוא רומן מרתק, מרגש ובועט, אשר מתרחש בחצר האחורית של החברה הישראלית. זה רומן שמסופר דרך הקול שאנחנו לא שומעים, שאולי אנחנו לא רוצים לשמוע.
בשפה ייחודית ובאוזן רגישה, מספרת אושרית נברה סיפור קטן ופרטי, שהוא סיפור גדול וחברתי. הסיפור של כולנו.
אושרית נברה, ילידת תל אביב.
פרסומאית, עיתונאית, בלוגרית וכותבת מאמרי דעה ברשת.
“למה היא לא עפה” הוא ספרה הראשון.
זהו סיפורה של חבורת נערים סודית שפעלה במרוקו בשנות השישים בשליחות המוסד הישראלי, תחת מסווה של נבחרת כדורגל. משימתה של החבורה הייתה להעביר בחשאי מסמכים סודיים ואשרות עלייה למשפחות יהודיות כדי שיוכלו לעלות לישראל.
שלושת הנערים האמיצים, בפיקודו של רפי, מפקד החבורה, פועלים בהדרכת חבורת מג"י, שחבריה הם שליחי המוסד. הם מתמודדים עם אתגרים נועזים מול שודדים, סופות, הצפות ובולענים, פועלים במנהרה מסתורית רבת-סכנות ובמצודה עתיקה, וכל זה מאחורי גבה של המשטרה החשאית במרוקו.
זהו סיפור רב-עלילות שלבד מהיותו מותח ומרתק חושף לראשונה פרק ציוני מפואר שטרם סופר.
"ספר מצוין, מרתק, משך אותי לקרוא ללא הפסקה."
-ניל חסיד, איש חינוך
"קראתי את הספר בשקיקה ב"RUN" אחד. ספר מרתק ממש, לא רציתי לעזוב."
-גילה שחר, סופרת
"לרגעים הרגשתי כאילו מדובר במעללי חסמבה במרוקו. הסיפור זורם... אתה כותב מקסים."
-אורלי קלינסקי, מנהלת מרכז הדרכה בעבר
"סיפור הרפתקאות מעורר עניין וסקרנות שחושף את הצעירים לפרק חשוב בתולדות העם היהודי."
-שרון מנור-ליברמן, מנהלת חטיבת ביניים
"ההיסטוריה של העלייה ממרוקו הינה סיפורם של הגיבורים ה"גדולים" וה"קטנים". חשוב מאד שפרק חשוב זה בתולדות העם היהודי יהיה ידוע ומדובר."
-אליס מלאכי, מחנכת
זהו סיפורה של חבורת נערים סודית שפעלה במרוקו בשנות השישים בשליחות המוסד הישראלי, תחת מסווה של נבחרת כדורגל. משימתה של החבורה הייתה להעביר בחשאי מסמכים סודיים ואשרות עלייה למשפחות יהודיות כדי שיוכלו לעלות לישראל.
שלושת הנערים האמיצים, בפיקודו של רפי, מפקד החבורה, פועלים בהדרכת חבורת מג"י, שחבריה הם שליחי המוסד. הם מתמודדים עם אתגרים נועזים מול שודדים, סופות, הצפות ובולענים, פועלים במנהרה מסתורית רבת-סכנות ובמצודה עתיקה, וכל זה מאחורי גבה של המשטרה החשאית במרוקו.
זהו סיפור רב-עלילות שלבד מהיותו מותח ומרתק חושף לראשונה פרק ציוני מפואר שטרם סופר.
"ספר מצוין, מרתק, משך אותי לקרוא ללא הפסקה."
-ניל חסיד, איש חינוך
"קראתי את הספר בשקיקה ב"RUN" אחד. ספר מרתק ממש, לא רציתי לעזוב."
-גילה שחר, סופרת
"לרגעים הרגשתי כאילו מדובר במעללי חסמבה במרוקו. הסיפור זורם... אתה כותב מקסים."
-אורלי קלינסקי, מנהלת מרכז הדרכה בעבר
"סיפור הרפתקאות מעורר עניין וסקרנות שחושף את הצעירים לפרק חשוב בתולדות העם היהודי."
-שרון מנור-ליברמן, מנהלת חטיבת ביניים
"ההיסטוריה של העלייה ממרוקו הינה סיפורם של הגיבורים ה"גדולים" וה"קטנים". חשוב מאד שפרק חשוב זה בתולדות העם היהודי יהיה ידוע ומדובר."
-אליס מלאכי, מחנכת
“לאחר ריצה של כמה עשרות מטרים נופל פגז על עמוד חשמל מטרים בודדים לפנינו. חוטי החשמל נופלים על הקרקע בליווי רעש מחריש אוזניים, ניצוצות אש ניתזים לכל עבר. אבא ואני קופצים מעל חוטי החשמל וממשיכים לרוץ בטירוף. בחוץ אין נפש אדם. רעש הפגזים ממשיך ללא הרף, אבל לא פחדתי. מדוע? כי…”
***
בספרו בנחישות – הופכים חלומות למעשים מספר לנו מיקי אלחייני חוויות אישיות וזיכרונות השזורים בהיסטוריה של עם ישראל ושל העיר ירושלים. במרכז הספר עומדים קורותיו של מיקי בצנחנים וסיפורם של חבריו, לוחמי פלוגה ד של הצנחנים, מחזור מאי 1976, אשר נספו בהתרסקות מסוק בתרגיל אימונים בבקעה במאי 1977. בתיאור מצמרר הוא מספר כיצד הגורל התערב בחייו שלו והשאיר אותו בין החיים.
עוד בספר החותם שהטביע בו שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, שירותו ביחידה המיוחדת ללוחמה בטרור (הימ”מ) ושירותו במשטרה וכן פרקים על משפחתו, על מעורבותו החברתית בעירו נתניה ועל תובנות שרכש.
ספר מרתק ומעורר מחשבה!
“מיקי, נער ירושלמי שגדל עם המדינה, מתאר דרך מסלול חייו את החוויה הישראלית במלוא עוזה”. (שלומי רוקח, ראש מטה מִנהל חינוך נתניה)
מיקי אלחייני, יליד ירושלים, לוחם בצנחנים וביחידה המיוחדת ללוחמה בטרור (ימ”מ) וקצין במשטרה. עסק שנים רבות בהדרכת ירי ולוחמה בטרור בבית הספר לכושר מבצעי של המשטרה. בשנים האחרונות מתגורר בנתניה, עוסק בניהול אירועים וקמפיינים, בהדרכת טיולים ובפעילות התנדבותית בקהילה. נשוי, אב לשלושה וסבא לשמונה נכדים
“לאחר ריצה של כמה עשרות מטרים נופל פגז על עמוד חשמל מטרים בודדים לפנינו. חוטי החשמל נופלים על הקרקע בליווי רעש מחריש אוזניים, ניצוצות אש ניתזים לכל עבר. אבא ואני קופצים מעל חוטי החשמל וממשיכים לרוץ בטירוף. בחוץ אין נפש אדם. רעש הפגזים ממשיך ללא הרף, אבל לא פחדתי. מדוע? כי…”
***
בספרו בנחישות – הופכים חלומות למעשים מספר לנו מיקי אלחייני חוויות אישיות וזיכרונות השזורים בהיסטוריה של עם ישראל ושל העיר ירושלים. במרכז הספר עומדים קורותיו של מיקי בצנחנים וסיפורם של חבריו, לוחמי פלוגה ד של הצנחנים, מחזור מאי 1976, אשר נספו בהתרסקות מסוק בתרגיל אימונים בבקעה במאי 1977. בתיאור מצמרר הוא מספר כיצד הגורל התערב בחייו שלו והשאיר אותו בין החיים.
עוד בספר החותם שהטביע בו שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, שירותו ביחידה המיוחדת ללוחמה בטרור (הימ”מ) ושירותו במשטרה וכן פרקים על משפחתו, על מעורבותו החברתית בעירו נתניה ועל תובנות שרכש.
ספר מרתק ומעורר מחשבה!
“מיקי, נער ירושלמי שגדל עם המדינה, מתאר דרך מסלול חייו את החוויה הישראלית במלוא עוזה”. (שלומי רוקח, ראש מטה מִנהל חינוך נתניה)
מיקי אלחייני, יליד ירושלים, לוחם בצנחנים וביחידה המיוחדת ללוחמה בטרור (ימ”מ) וקצין במשטרה. עסק שנים רבות בהדרכת ירי ולוחמה בטרור בבית הספר לכושר מבצעי של המשטרה. בשנים האחרונות מתגורר בנתניה, עוסק בניהול אירועים וקמפיינים, בהדרכת טיולים ובפעילות התנדבותית בקהילה. נשוי, אב לשלושה וסבא לשמונה נכדים
לנגד עיניים מזרחיות הוא התחקות צמודה וראשונה מסוגה אחר הקולנוע התיעודי המזרחי בישראל. הספר עוסק במגוון רחב של סרטים שנוצרו בשלושת העשורים האחרונים בידי יוצרות ויוצרים מזרחים, בני הדור השני והשלישי להגירה, ומציע התבוננות מקיפה בייצוג העצמי המזרחי בקולנוע הישראלי. ניתוח הסרטים בוחן ומגדיר מחדש מנקודת מבט מזרחית סוגיות כמו הגירה, זיכרון, בית ומקום, מרכז ופריפריה, מעמד, תרבות, מגדר ולאומיות, שמעסיקות את שיח הזהות הישראלית בקולנוע התיעודי המקומי. היוצרות והיוצרים, הפועלים בלב תעשיית הקולנוע הישראלית או מצויים בראשית דרכם האמנותית, חוזרים באמצעות סרטי התיעוד להוריהם ולסיפורים המשפחתיים או הקהילתיים שלהם. הם מביימים אותם מחדש בעזרת העדות והארכיב, חושפים כאבי הגירה וזיכרונות שהודרו מהנרטיב ההיסטורי הרשמי של מדינת ישראל ומעניקים קול ודימוי להווי חיים פריפריאלי ומעמדי ולתרבות מזרחית. דרך התיעוד והשחזור הם מותחים ביקורת על ייצוגים דומיננטיים של מזרחיות, מביעים התנגדות להם ןתןבעים מחדש זהותם.
קולנוע תיעודי נועז וחדשני זה ממקם מחדש את המזרחיות על פני רצף של זמן ומרחב יהודי וישראלי ומעניק לה נראות וייצוג בעולם ההיסטורי. הוא חושף אותה כזהותכלאיים - זהות שממוקמת בין ניגודי התרבות המגולמים בתפיסה ההגמונית ומעבר להם, כמו מזרח-מערב, דת-חילון, מודרניות-מסורתיות, וחותרת תחתם, ובכך מציע אופק תרבותי חדש לישראליות.
מן הסרטים הנידונים בספר: 'פנטסיה שלי' של דוקי דרור, 'עליה' של נֹעם אדרי, הדרום: 'אליס לא גרה כאן אף פעם' של סיני בר דוד ו'רוח־קדים - כרוניקה מרוקאית' של דוד בן שטרית.
לנגד עיניים מזרחיות הוא התחקות צמודה וראשונה מסוגה אחר הקולנוע התיעודי המזרחי בישראל. הספר עוסק במגוון רחב של סרטים שנוצרו בשלושת העשורים האחרונים בידי יוצרות ויוצרים מזרחים, בני הדור השני והשלישי להגירה, ומציע התבוננות מקיפה בייצוג העצמי המזרחי בקולנוע הישראלי. ניתוח הסרטים בוחן ומגדיר מחדש מנקודת מבט מזרחית סוגיות כמו הגירה, זיכרון, בית ומקום, מרכז ופריפריה, מעמד, תרבות, מגדר ולאומיות, שמעסיקות את שיח הזהות הישראלית בקולנוע התיעודי המקומי. היוצרות והיוצרים, הפועלים בלב תעשיית הקולנוע הישראלית או מצויים בראשית דרכם האמנותית, חוזרים באמצעות סרטי התיעוד להוריהם ולסיפורים המשפחתיים או הקהילתיים שלהם. הם מביימים אותם מחדש בעזרת העדות והארכיב, חושפים כאבי הגירה וזיכרונות שהודרו מהנרטיב ההיסטורי הרשמי של מדינת ישראל ומעניקים קול ודימוי להווי חיים פריפריאלי ומעמדי ולתרבות מזרחית. דרך התיעוד והשחזור הם מותחים ביקורת על ייצוגים דומיננטיים של מזרחיות, מביעים התנגדות להם ןתןבעים מחדש זהותם.
קולנוע תיעודי נועז וחדשני זה ממקם מחדש את המזרחיות על פני רצף של זמן ומרחב יהודי וישראלי ומעניק לה נראות וייצוג בעולם ההיסטורי. הוא חושף אותה כזהותכלאיים - זהות שממוקמת בין ניגודי התרבות המגולמים בתפיסה ההגמונית ומעבר להם, כמו מזרח-מערב, דת-חילון, מודרניות-מסורתיות, וחותרת תחתם, ובכך מציע אופק תרבותי חדש לישראליות.
מן הסרטים הנידונים בספר: 'פנטסיה שלי' של דוקי דרור, 'עליה' של נֹעם אדרי, הדרום: 'אליס לא גרה כאן אף פעם' של סיני בר דוד ו'רוח־קדים - כרוניקה מרוקאית' של דוד בן שטרית.
*מארז מודפס של שלושת חלקי הטרילוגיה "שליחו של הסולטאן"
הרומן "שליחו של הסולטאן" מתרחש במהלך פרק מכריע בתקופה הקדם־מודרנית (1625-1564).
הנערים שמואל ויוסף פאלאצ'י שורדים טבח המתרחש במלאח, הגטו היהודי בעיר פאס שבמרוקו.
איברהים, יהודי שהתאסלם בצוק העיתים פורש עליהם את חסותו.
הטראומה הנקשרת לאירוע המחריד והכורח להתחנך ברוח האסלאם נדחקים אל קרן זווית בעקבות מציאות חיים חדשה: הנערים זוכים לחינוך ולהשכלה המכשירים אותם לכהן לימים כשליחים בשירות הסולטנות.
משפחת פלאצ'י הופכת לשושלת חובקת יבשות.
באמצעות הבזקים לימינו אנו, נחשף הקורא לעמדות אידאולוגיות, חברתיות־כלכליות ומדיניות בשתי התקופות ויכול להסיק מסקנותיו.
בתקופה מרתקת זו, הקדם־מודרנית, עמוסת הגילויים, ההמצאות והחוויות, מתגלה טבעו המוביל של האדם כתוצר של מערכת רגשות: אהבה, קנאה, שנאה, נאמנות, בגידה ונקמה, על כלל השלכותיה.
האירועים וסיפור הרקע אותנטיים לחלוטין.
מיכאל מרגלית הגיח לעולם בבת גלים, למד לשחות, לשחק כדור־מים, לשיר ולנגן בגיטרה. ברח ו/או נזרק מכמה מוסדות לימוד;
מוסמך אוניברסיטת מינכן בכלכלה ובמנהל עסקים, אוהד שרוף של Bayern Muenchen;
מוסיקאי חובב;
תואר שני בתולדות עם ישראל – אוניברסיטת תל אביב;
תואר שלישי בנושא: "נוסעים גרמנים בעידן הווילהמיני על מרוקו ועל יהודיה".
*מארז מודפס של שלושת חלקי הטרילוגיה "שליחו של הסולטאן"
הרומן "שליחו של הסולטאן" מתרחש במהלך פרק מכריע בתקופה הקדם־מודרנית (1625-1564).
הנערים שמואל ויוסף פאלאצ'י שורדים טבח המתרחש במלאח, הגטו היהודי בעיר פאס שבמרוקו.
איברהים, יהודי שהתאסלם בצוק העיתים פורש עליהם את חסותו.
הטראומה הנקשרת לאירוע המחריד והכורח להתחנך ברוח האסלאם נדחקים אל קרן זווית בעקבות מציאות חיים חדשה: הנערים זוכים לחינוך ולהשכלה המכשירים אותם לכהן לימים כשליחים בשירות הסולטנות.
משפחת פלאצ'י הופכת לשושלת חובקת יבשות.
באמצעות הבזקים לימינו אנו, נחשף הקורא לעמדות אידאולוגיות, חברתיות־כלכליות ומדיניות בשתי התקופות ויכול להסיק מסקנותיו.
בתקופה מרתקת זו, הקדם־מודרנית, עמוסת הגילויים, ההמצאות והחוויות, מתגלה טבעו המוביל של האדם כתוצר של מערכת רגשות: אהבה, קנאה, שנאה, נאמנות, בגידה ונקמה, על כלל השלכותיה.
האירועים וסיפור הרקע אותנטיים לחלוטין.
מיכאל מרגלית הגיח לעולם בבת גלים, למד לשחות, לשחק כדור־מים, לשיר ולנגן בגיטרה. ברח ו/או נזרק מכמה מוסדות לימוד;
מוסמך אוניברסיטת מינכן בכלכלה ובמנהל עסקים, אוהד שרוף של Bayern Muenchen;
מוסיקאי חובב;
תואר שני בתולדות עם ישראל – אוניברסיטת תל אביב;
תואר שלישי בנושא: "נוסעים גרמנים בעידן הווילהמיני על מרוקו ועל יהודיה".
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
