פעם בדור פוגשים ספר כזה. הייתי ער כל הלילה. הספר מותח לאללה. נתתי צ'אנס וזה היה שווה מאוד. הספר מהודק, כתוב היטב, הכל מתחבר ואין פספוסים. אני אמשיך לעקוב אחרי הסופר הזה.
ואוו פשוט ואוו, חשבתי לעצמי הנה עוד ספר מתח קליל, אבל לא, וזה אבל גדול. הספר כתוב בצורה קולחת והוא סופר מעניין לפני שהוא מותח, רחב יריעה ורחב ידיעה. העלילה נפרשת על פני חצי עולם ופשוט מרתקת בגלל הידע העמוק של איך הדברים עובדים ואיך אנשים פועלים. לא רציתי שהספר יגמר, ואחרי הרבה ספרים שקראתי בשנה האחרונה אני יכול להכתיר את הספר הזה כטוב ביותר בלב שקט. רוצו לקנות, אתם תהנו מכל רגע!
ספר המתח הכי מעולה שקראתי אי פעם. זו הפעם השנייה שאני קוראת אותו, ובנשימה עצורה. מרהיב.
ספר המתח המרתק ביותר שקראתי (ואני מרבה לקרוא) רהוט, קולח, חד ושנון, רלוונטי ומדהים
ללא ספק אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי אי פעם, וקראתי הרבה...מומלץ ביותר !
וואו!! הדבר היחיד המאכזב בזמן קריאת הספר הוא המחשבה שאחרי שאסיים לקרוא יקח זמן עד שאמצא ספר שירתק אותי כמו זה.
מרתק, שונה ומיוחד. כתוב מדהים. החלק הראשון מעורר בעיקר עניין אינטלקטואלי בשל ההבנה עד כמה מציאותי הסיפור, ובשלב מסוים זה הופך למתח בלתי פוסק.
אהבתי מאוד את הספר כי הוא כתוב כמו סרט פעולה קצבי ומותח, אולי לא הכי עמוק וחד שקראתי אבל מאוד מהנה, זורם היטב עם גיבור אול6ימטיבי. ספר שקשה להניח מהיד. בהחלט מומלץ.
וואו וואו וואו, ספר מעולה! נשאבתי לתוכו ופחדתי ונדהמתי והזדעזעתי והתרגשתי ודהר לי הלב... הכל יחד! למרות שהוא ארוך מאוד, רוצו לקרוא אותו!
מרתק וקשה להפסיק לקרוא. הקריאה הייתה ממש מהנה ואיפשרה לי להתנתק מהיום יום.
הרבה זמן עבר מאז נשאבתי כך לתוך סיפור. אם אני חייב לתת ציון אחד, כותרת אחת לספר . זה יהיה חכם! העלילה, הדמויות חכמות , הסיפור זורם , מותח, מסקרן , בתוך כל הרוע , יש גם חמלה , חברות , הקרבה ובעיקר , בעיקר אופטימיות. שאפו
וואו וואו וואו! מתח במיטבו. איזו כתיבה, איזו עלילה. בשנים האחרונות לא יוצא לי לקרוא כמעט, לצערי, ובעקבות המלצה הגעתי לספר הזה. איזו המלצה משובחת! פתח לי את התיאבון לקריאה! מחכה בקוצר לספר הבא שלו...
אחד מהממש טובים. מותח, אמין, כתוב היטב, מהפנט עם עלילה מטורפת. אפילו חזרתי לקרוא שוב. ללקק את האצבעות שמעבירות דפים:-)
לרוב לא מתלהבת מספרי ביון, אבל את הספר הזה קראתי בנשימה עצורה. לא לפספס
ארוך, מפרך, משביע ומספק. כיף לקרוא ספר ולהרגיש שמאחוריו נמצא סופר מרתק. לעיתים רחוקות נתקלים בספר מתח אפי שכזה, בלי חורים בעלילה, עם דמויות מלאות ומרתקות, הרבה ידע ועניין.
ספר מתח מעולה ומומלץ בחום! מותח מהשורה הראשונה ועד האחרונה. איכותי ומרתק
ספר מתח מצוין. עלילה קולחת, מתוחכמת אולם מציאותית עם הרבה תובנות על העולם והאנשים שבו. מומלץ בחום.
מעולה, ספר מתח שעלילתו מותחת מבין הטובים שקראתי וקראתי די הרבה.
אחד הספרים הטובים שקראתי מים. הצטערתי על כל עמוד שקראתי וקירב אותי לסופו.
וואו! אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי. לא יכולתי להניח לספר מהרגע שהתחלתי עד שסיימתי. מומלץ !!
מותחן עב כרס מרתק מתחילתו ועד סופו. כל כך אקטואלי לתקופה שבה התמודדנו עם וירוס לא פשוט. מומלץ מאד.
Wow, wow, wow איזה ספר!!!!! איזה כיף מזמן לא קראתי ספר מתח שהוא לא של דניאל סילבה :-) הספר נהדר! 700 עמודים של מתח וקריאה כיפית כל מו שוהב ספרי מתח לא לפספס מומלץ ביותר!
קוראת אותו בפעם השניה ולא פחות נהנית. הנושא גם אקטואלי ומתחבר לתקופה הנוכחית, נשאים, נגיף.... מרתק ממש!
ספר מתח מעולה ! נקרא על ידי בלגימה אחת . הספר לוקח אותנו למחוזות עבודת המודיעין המרתקת ומחזיק אותנו במתח מתמשך לאורך כל הספר .
אני חושבת שהרגע סיימתי לקרוא את ספר המתח הטוב ביותר שקראתי בחיי (קראתי המון, כן?). מהרגע שהתחלתי לקרוא לא יכולתי להפסיק.. ספר מעולה מעולה מעולה!
ספר המתח הראשון שקראתי בחירה מצוינת. מרתק, סוחף, כתוב היטב. בהחלט מומלץ.
ספר מתח שאתה תקרא ותזכור לנצח. כזה שגם עוד עשרים שנה יבקשו המלצה לספר מתח, תמליץ עליו. חובה.
אין מילים! תפארת היצירה! מתוחכם ועם עלילה מתפתלת שמשאירה את הקורא במתח לכל אורך הספר. כך צריך להיראות רומן מתח - מעולה!
מותח, אינטלגנטי ומתוחכם. לופת לך את הבטן החל מהעמוד הראשון, משחרר מידי פעם כדי לקחת קצת אויר, ומחזיר אותך למירוץ מותח ומסקרן באורך 600 עמודים (בגרסה הדיגיטלית). מומלץ ביותר עם דירוג של חמישה כוכבים פלוס!
סיפור מרתק, משכנע וסוחף. אי אפשר לעצור את הקריאה, המתח גואה מעמוד לעמוד, מפרק לפרק והכל מונגש בשנינות, בחדות ברורה, במידע מעמיק וידע עצום ונרחב. האירועים המקומות והאנשים מרגישים חיים דרך התיאורים שלהם בספר. אפילו הכאב הפיסי מוחש היטב בזמן הקריאה. לסיכום: ספר נפלא. מהטובים ביותר שקראתי.
ספר מעולה, קשה להניח אותו מהיד. קראתי אותו פעמיים בהפרש של כשנה ונהניתי בשתי הפעמים. מזכיר במידה מסוימת את 'התן' של פרדריק פול, אבל מודרני ומתוחכם יותר.
העלילה המעולה מורכבת, מותחת וסוחפת ברמה שמחפה על התרגום הנאמן מידיי למקור האמריקאי (שלעיתים מוליד משפטים מביכים בעברית ואף טעויות לשוניות). הנאה גדולה. סופר מאוד יצירתי.
ספר משובח!!!!! שובה לב מהמילה הראשונה ועד המילה האחרונה בספר!!
עונג צרוף אותנטי פשוט מצויין!!!
אחד מהספרי המתח המעולים והמשובחים שקראתי חוויית קריאה מהנה וסוחפת וממגנטת
וואוו וואוו וואוו! ספר מותח. לא הצלחתי להפסיק לקרוא ולו לרגע קט. מדהים!
הסוכן החשאי הטוב בעולם במרדף כמעט חסר סיכוי אחר הטרוריסט המוסלמי המסוכן ביותר בעולם. על הכף - הישרדותו של העולם המערבי כפי שאנחנו מכירים אותו.
רציחות, לוחמה ביולוגית, ריגול בינלאומי, טרור עולמי, מה שתרצו יש פה ובגדול.
טרי הייז הוא עיתונאי ותסריטאי ויחד עם ג'ורג' מילר הבימאי כתב את התסריט של שניים מסרטי מקס הזועם וסרטים נוספים. זהו ספר הביכורים שלו.
הספר פשוט מצוין. מזמן לא קראתי מותחן טוב כל כך. מותחני פעולה וריגול אינם הבחירה הראשונה שלי בדרך כלל אבל הספר הזה משובח. הוא כתוב טוב, מדויק, למרות אורכו אין בו מילה מיותרת, קשה להניח אותו מהיד וקשה לסיים אותו, כי רוצים עוד...
לא אכביר מילים, פשוט לכו לקרוא!
משעול חזרה למותחנים, אחרי אכזבות הרי הולה וגבריאל אלון.
הגיבור שלנו נמצא בין הרי וגבריאל, מצד אחד הוא אינו חד מימדי ומצד שני הוא בהחלט על תקן גיבור על. ולמרות זאת, טרי הייז מצליח לייצר דרמה טובה ומרתקת. את זה אנחנו יודעים רק כאשר מתגלה לנו כמה קשה להתנתק מהספר. מודה שאני מחכה לספר הבא בסדרה, בתקווה שתהיה כזו. לקרוא!
מרתק ויורד לפרטים בצורה שמכניסה אותך לעלילה בצורה אבסלוטית. לפעמים יותר מדי פיתולים מקשה לעקוב
כתוב היטב ומושקע מאוד. ניכרת הבוסריות בחלק מנפתולי העלילה, ויש קצת טרחנות, בעיקר בחלק הראשון. בסך הכל מהנה ומספק
מותח ומעניין, אבל כתוב מזווית של דוֹד אמריקאי מהדור הישן וזה קצת מעצבן. המוסלמים מחבלים, מטומטמים או מושחתים, הנשים יפות להדהים, והאמריקאים גיבורים, מוסריים וכל־יכולים. לא נדיר בז׳אנר ויחסית מגלה מודעות עצמית, ועדיין זה מעיב על הסיפור המצוין. אגב יש משהו מוזר בלקרוא אותו אחרי הקורונה וה-7 באוקטובר, במובן מסוים הוא כמעט חזה את שני האירועים. ממליץ לקרוא, הרבה יותר טוב מרוב ספרי המתח שקראתי.
ספר מותח, מעניין ומעורר מחשבה. לקראת האמצע קצת נמתח לי מידי אך לאחר מכן סקרן אותי ומתח עד שכל רגע פנוי ביום מיד שלפתי את הספר לקרוא רק עוד קצת. ממליצה בהחלט.
הספר הזה ממתין לי זמן רב כי חששתי מכמה שהוא ארוך, אבל לפני חודשיים החלטתי שהגיע הזמן לקפוץ למים בעקבות כל ההמלצות והביקורות הטובות עליו. והאמת שדעתי עליו חלוקה: מצד אחד הוא כתוב בגוף ראשון והפרקים קצרים וכביכול זורמים. מצד שני הוא ארוך ממש (688 עמודים!!) שזה כביכול מוצדק כי בכל זאת יש פה שני סיפורי חקירה/תעלומות נפרדות אבל לפעמים קצת התיש. ועוד דבר: לאורך רוב הספר, מלבד הפרקים ב"מערכה האחרונה" של האקשן, יכולתי פשוט לעצור בכל נקודה ולא הייתי במתח. אולי זה בגלל שמדובר במותחן ריגול שהוא פחות הסגנון שלי.. האמת שהזכיר לי ברגעים מסוימים את סדרת פרויקט X של גרג הורביץ, שעושה את זה הרבה יותר טוב. בשורה התחתונה: ספר טוב שאולי יילך איתי בזיכרון אבל לחלוטין לא בלתי נשכח או מפיל אותי מהכיסא
מצוין. ההתחלה קצת איטית יחסית. בסך הכל ספר מתח מעניין, סיפור בנוי היטב, חזרה להשלמת פרטים בצורה שרק מקדמת את הסיפור כולל אזהרה לעולם המערבי מפני פנאטים אינטליגנטים.
ספר טוב אם כי היה לי קשה לצלוח את השליש הראשון עמוס הפרטים. ברגע שעברתי את השליש הראשון כבר לא יכולתי להוריד את הספר מהידיים וכל רגע פנוי שהיה לי ניסיתי לחזור ולקרוא בו. בסה"כ ספר מתח בנוי יפה ומסופר כהלכה
שונה מאוד ממה שציפיתי, וארוך, וסבוך וכתוב מצוין. שווה להשקיע כמה שעות ולקרוא עד אמצע הספר גם אם פחות זורם, כי משם לא תצליחו להפסיק לקרוא גם אם תנסו :)
זהו ספר מדהים.
בפעם הראשונה שראיתי אותו, חזרתי לימים בהם ברגע שפתחתי ספר, לא יכולתי להפסיק לקרוא עד סיומו.
לבד בתאטרון המוות הוא ספר נפלא.קל לקריאה אך אינטליגנטי במיוחד. מותח מאוד.מגרה את כל החושים.התאורים כל כך מציאותיים שאפשר ממש לראות את הסיפור. כתוב באנושיות..גם הקטעים האכזריים כתובים באנושיות.נהנתי מאוד ממליצה מאוד.
כתוב היטב, מצויין לטיסה ארוכה. לא סוגה עילית אך עדיין נקרא ברצף מתוח.
האנושות, כך נראה, אוהבת מאוד גיבורי על.
סרטי גיבורי העל בפריחה מטורפת בשנים האחרונות, וסדרות הטלויזיה לא מפגרות אחריהם.
וגם ספרות הפנטזיה תורמת את חלקה בהמצאת כוחות על שונים ומשונים (פרטים אצל ברנדון סנדרסון).
די ברור למה.
פנטזיה, אסקפיזם. מישהו גדול וחזק שיבוא ויסדר בשבילנו הכל.
ובתווך, צומח לו תת הז'אנר של גיבורי העל האנושיים לכאורה.
רשמית, אין להם שום כוח על. הם נולדו בכור הארץ, לא בקריפטון. הם רואים, שומעים וחשים בדיוק כמונו...
רק יותר.
תמיד היה משהו מדמות גיבור העל בדמות הבלש, אני מניחה. שרלוק הולמס רואה בדיוק מה שאנחנו רואים, רק שהוא מסוגל להסיק מכך מסקנות שאנחנו לא מסוגלים להסיק.
הדור הבא של החוקרים/סוכנים/בלשים הוא כבר הרבה יותר מזה.
ג'יימס בונד, ג'ק ריצ'ר, הגיבורים של קלייב קאסלר, של טום קלנסי, האיש משומקום (תסלחו לי ששכחתי את שמו, הוא היה כל כך גנרי), ובל נשכח את אחד מאבות הז'אנר, אליסטר מקלין. הם מבריקים - שרלוק הולמס יכול ללמוד מהם משהו על הסקת מסקנות, הם מוסריים, הם חזקים ומסוקסים, נפצעים שוב ושוב, קופאים בשלג שמצליף על פניהם כשהם צועדים ברגל בערבות הקרח, נמסים בחום כשהם קופצים על גגות רכבת לוהטים, אבל ממשיכים עם סכין בין השיניים עד שהאיש הרע ימות.
גיבורי על או לא גיבורי על?
והעיקר - אסקפיזם, יש?
יש.
לחבורה המכובדת הזו (או לפחות, מכובדת בחלקה) מצטרף גם גיבור הספר "לבד בתיאטרון המוות".
שעות של מתח, שנוצר ע"י העלילה עצמה וע"י הטרמות קטנות שמזכירות לנו כל הזמן מה עוד אנחנו לא יודעים, כיף, אסקפיזם והומור יבש, לא מהסוג שגורם לך לצחוק בקול באמצע הקריאה (אבל מי לעזאזל רוצה צחוק כזה באמצע ספר מתח?) אלא כזה שעוזר לך להחליק בגרון את העלילה ה-בסופו של דבר-מופרכת על צירופי המקרים הבלתי אפשריים שבה, ומציל את הספר מכובד ראש ורצינות שהיו הופכים אותו מכיף צרוף לקצת מגוחך.
יש ימים שלא צריך יותר מזה.
יומרני ונפוח, אני לא מבינה איך הוא קיבל דירוג כזה גבוהה כאן, אי אפשר לסמוך עליכם
מה נאמר ומה נגיד... אני קורא ספרות מתח בסגנון הזה כבר עשרות שנים, אחת לכמה זמן מגיע ספר שמראה לך שחשבת שקראת את הגרוע ביותר תמיד אפשר לפרוץ את הגבול הזה. זהו ספר שנשגב מבינתי כיצד בכלל עבר איזה הוצאה לאור? ארוך בצורה לא הגיונית ולא סבירה, אפשר לחתוך יותר מחצי ממנו וזה לא ישנה דבר בעלילה. נראה שאף עורך לא טרח לקרוא את כתב היד הזה. העלילה ארוכה מידי, עם המון פרטים, ללא שום צורך. זה מרגיש כמו שלושה ספרי מתח שחוברו יחדיו ליצירה אחת משמימה ומטופשת ברמות הנמוכות ביותר שאדם מסוגל ליצור. עד כמה נמוך? אז דוגמא: כל הגברים הטובים - כמובן, גבוהים, מוצקים, חזקים, מוכשרים נאים. הרעים? - נו כמו בקומיקס זול - שמנים, מכוערים, טיפשים. הנשים? - קל - גבוהות, שזופות, שער שופע, עיניים מהממות, חזה מדהים, גוף מושלם. הבלש? - כמובן, הכי חכם, הכי מוכשר, הכי טוב בנשק, הכי יודע הכול. הכתיבה? - כמו סרט קולנוע בשנות ה 80. באמת מדהים שספר כזה עבר איזה קורא או עורך סיפרותי שגמר כיתה א, ואישר את זה. פשוט לא לגעת!
ספר מתח מעולה פעם שנייה שאני קוראת אותו ונהנתי כאילו זו היתה הפעם הראשונה ממליצה בחום
פרק 1
יש מקומות שאזכור כל החיים: כיכר אדומה שרוח חמה חוצה אותה ביללה, חדר השינה של אמי בצד הלא נכון של כביש 8־מייל,* הגנים האינסופיים בבית יתומים מטופח, איש שאורב לי במִקבץ חורבות שנקרא "תיאטרון המוות" כדי להרוג אותי.
[* שמו של הכביש החוצה את העיר דטרויט ומבדיל בין השכונות העניות, המאוכלסות בעיקר באפרו-אמריקאים, לבין החלק העשיר יותר של העיר, המאוכלס בתושבים לבנים. (כל ההערות הן של העורכת)]
אבל שום דבר לא צרוב עמוק יותר בזיכרון שלי מבניין בלי מעלית בניו יורק - וילונות מרופטים, ריהוט זול, שולחן עמוס בקריסטל מֶת' וסמי מסיבות אחרים. ליד המיטה מונחים תיק יד, תחתונים שחורים בעובי של חוט דנטאלי וזוג נעלי ג'ימי צ'ו מידה 38. כמו בעלת הפריטים הללו, הם לא שייכים לכאן. היא עירומה באמבטיה. הגרון שלה חתוך והראש שלה צף עם הפנים למטה באמבטיה מלאה חומצה גופרתית - המרכיב הפעיל בחומר לפתיחת סתימות שאפשר למצוא בכל סופרמרקט.
עשרות בקבוקים ריקים של תכשיר הניקוי הזה, שנקרא "פצצת ניקיון", מפוזרים על הרצפה. אני מתחיל לעבור עליהם בלי שיבחינו בי. על כולם דבוקה עדיין תווית המחיר, ואני רואה שכדי למנוע חשד, מי שהרג אותה קנה אותם בעשרים חנויות שונות. תמיד אמרתי שקשה לא להעריץ תכנון טוב.
המקום בתוהו ובוהו, הרעש מחריש אוזניים. מכשירי הקשר המשטרתיים צוֹוחים, העוזרים של חוקר מקרי המוות זועקים לתגבורת, אשה היספנית מייבבת. נראה שאפילו אם הקורבן לא מכיר אף אחד בעולם, תמיד יש מישהו שמייבב בסצנה כזאת.
אי־אפשר לזהות את האשה הצעירה באמבטיה. שלושת הימים בהם היא טבלה בחומצה הרסו את תווי פניה. אני משער שזה היה הרעיון - מי שהרג אותה הניח לה על הידיים ספרי טלפונים כדי שגם הן ישקעו. החומצה איכלה לא רק את טביעות האצבעות אלא גם כמעט את כל כף היד מתחת. אם לחבר'ה מהמחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ניו יורק לא יהיה מזל בזיהוי תבנית השיניים שלה, הם יצטרכו לקרוע את התחת כדי לתקוע שֵם לדבר הזה.
במקומות כאלה, שבהם יש הרגשה שהרוע עדיין דבוק לקירות, המוח עלול לסטות למחוזות מוזרים. המחשבה על אשה צעירה בלי פנים גרמה לי להיזכר בשיר הישן ההוא של לנון ומקרטני, "אלינור ריגבי", אשה שלבשה פנים שאותן היא שמרה בכד ליד הדלת. בראש שלי אני מתחיל לקרוא לקורבן אלינור. לצוות בזירת הפשע נשארה עדיין עבודה, אבל איש מהנוכחים במקום לא מפקפק בכך שאלינור נהרגה בזמן קיום יחסי מין: חצי מזרן מחוץ למיטה, הסדינים פרועים, רסס חום של דם קרוש על השידה שלצד המיטה. אלה שהראש שלהם ממש חולה משערים שהוא חתך לה את הגרון בזמן שהיה עדיין בתוכה. החדשות הרעות הן שאולי הם צודקים, אבל אם היא מתה ככה או בצורה אחרת, מי שמחפש נחמה יכול למצוא כאן אחת בעובדה שהיא לא קלטה מה קורה. בכל אופן לא עד הרגע האחרון.
טינה* - הקריסטל מֶת' - דאג לזה. הוא גורם לחרמנות כל כך גדולה, להרגשה כל כך טובה כשהוא דופק את הראש, עד שאין שום סיכוי לחשוש שמשהו רע מחכה מעבר לפינה. המחשבה העקבית היחידה שרוב האנשים יכולים להעלות בדעתם תחת ההשפעה שלו היא למצוא שותף ולזיין לו את הצורה.
[* בעגת הרחוב, אחד הכינויים לקריסטל מת', בצד כינויים נוספים, כגון פוני, כריסי, ג'יב, פוק וטיק.]
ליד שתי העטיפות הריקות של הקריסטל נמצא מה שנראה כמו אחד מאותם בקבוקי שמפו קטנים שמוצאים באמבטיה במלון. לא כתוב עליו כלום, אבל הוא מכיל נוזל צלול. זה סם האונס GHB, כך אני משער. הוא עושה עכשיו הרבה רעש בפינות החשוכות ברשת. במנות גדולות הוא מחליף את הרוֹהִיפְּנוֹל בתור סם אונס. רוב אירועי המוזיקה מוצפים בו. קְלאבֶּרים לוקחים לגימה קטנה ממנו כדי לא להכניס את הראש לקריסטל מת'. אבל ה־GHB מגיע עם תופעות לוואי משלו - אובדן עכבות והתרגשות מינית חזקה עוד יותר. אחד השמות שלו ברחוב הוא "משכיב בקלות". אלינור העיפה את הג'ימי צ'ו שלה, התפתלה החוצה מחצאית המיני השחורה והתפוצצה בטח כמו זיקוקים ביום העצמאות.
אני עובר דרך כל האנשים שהצטופפו שם - איש זר ולא מוּכּר לאף אחד מהם, עם ז'קט יקר על הכתף וחתיכת מטען של ניסיון מאחוריו - ועוצר ליד המיטה. אני אוטם את הראש לרעש סביבי ורואה אותה בדמיון שלי, עירומה, רוכבת עליו כמו קאובוי. היא בתחילת שנות העשרים שלה, עם גוף טוב, ואני מניח שהיא עמוק בעניין. קוקטייל הסמים מטיס אותה לאורגזמה מתפרצת, טמפרטורת הגוף שלה נוסקת הודות לקריסטל מת', השדיים התפוחים מושכים למטה, קצב הלב והנשימה מזנקים בעקבות מתקפת התשוקה והחומרים הכימיים. היא גומעת את האוויר בלגימות גדולות, ללשון הרטובה שלה יש חיים עצמאיים והיא מחפשת נואשות את הפה שלו למטה. הסקס היום לא נועד ל"נקבות", זה בטוח.
שלטי ניאון משורת הבָּרים שמחוץ לחלון בטח בהקו על הפסים הבלונדיניים בתספורת האופנתית שלה ונצנצו על שעון הצלילה של פָּנֶרַיי. נכון, הוא מזויף, אבל זה זיוף טוב. אני מכיר את האשה הזאת. כולנו מכירים אותה - את הסוג הזה, בכל אופן. רואים אותן בחנות החדשה והענקית של פראדה במילאנו, עומדות בתור מחוץ למועדונים בסוהו, שותות לאטֶה קטן בבתי הקפה הפופולריים בשדרות מונטיין. נשים צעירות שמבלבלות בין השבועון פִּיפְּל לבין חדשות, ורואות בקעקוע היפני על הגב שלהן סימן למרד.
אני מדמיין את כף היד של הרוצח על החזה שלה, נוגע בעגיל שמקשט לה את הפטמה. הבחור מחזיק את הטבעת בין האצבעות, מושך אותה ומקרב אליו את הצעירה. היא צועקת, נסערת. הכול עכשיו רגיש נורא, בייחוד הפטמות. אבל לא איכפת לה. אם מישהו רוצה את זה קשוח, זה רק אומר שממש טוב לו איתה. כשהיא יושבת עליו, מסגרת המיטה דופקת חזק בקיר, היא מסתכלת על הדלת. כן, יופי, היא נעולה וסגורה בשרשרת. בשכונה הזאת, זה המינימום שאפשר לעשות.
על הקיר מאחוריה תרשים של מסלול פינוי. היא במלון, אבל כל דמיון לריץ קרלטון נגמר במלה "מלון". קוראים לדבר הזה אִיסְטסַייד אִין. מקום מפלט לנוודים, לתרמילאים, לנפשות אבודות ולכל אחד אחר שיש לו עשרים דולר ללילה. אפשר להישאר כמה זמן שרוצים - יום, חודש, כל החיים - כל מה שצריך זה שתי תעודות מזהות, לפחות אחת עם תמונה.
הבחור שהגיע לחדר 89 שהה כאן כמה זמן. אריזה של שש פחיות בירה מונחת על המזנון לצד ארבעה בקבוקים חצי ריקים של משקאות חריפים מאוד וזוג קופסאות קורנפלקס. על השידה מערכת סטריאו וכמה תקליטורים ואני מעיף בהם מבט. אין מה לומר, היה לו טעם טוב במוזיקה. אבל הארון ריק. נראה שהוא לקח איתו רק את הבגדים כשיצא, משאיר את הגופה להתמוסס באמבטיה. לצד הארון יש ערימת אשפה: עיתונים ישנים, מְכל ריק של תרסיס נגד ג'וקים, לוח שנה מוכתם בקפה. אני מרים אותו. בכל דף יש תמונה בשחור לבן של חורבה עתיקה - הקולוסיאום, מקדש יווני, ספריית קֶלְסוּס בלילה. מאוד אמנותי. אבל הדפים ריקים, אין עליהם שום סימן לפגישה כלשהי. נראה שהשתמשו בלוח הזה רק בתור תחתית לקפה. אני זורק אותו חזרה לערימה.
אני נפנה משם, ובלי לחשוב, סתם מתוך הרגל, מעביר את האצבעות על השידה. מוזר, אין אבק. אני מעביר את האצבעות גם על המזנון, על מסגרת המיטה ועל הסטריאו ומקבל תוצאות זהות. הרוצח ניגב את הכול כדי לא להשאיר טביעות אצבעות. הוא לא יקבל על זה פרס, אבל כשאני מריח משהו ומקרב את האצבעות לאף, הכול משתנה. מה שאני מריח זה שרידים של תרסיס חיטוי שמשתמשים בו בחדרי טיפול נמרץ כדי למנוע זיהומים. הוא לא רק מחסל חיידקים, אלא בתור תופעת לוואי הוא גם משמיד חומרים עם די־אן־איי: זיעה, עור, שיער. הרוצח ריסס את כל החדר, התיז על השטיח והקירות, וככה הבטיח שהמחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ניו יורק לא תצטרך לעבוד קשה עם שואבי האבק שלה.
אני מבין פתאום בצלילות רבה שזהו כל דבר חוץ מרצח שגרתי בשביל כסף או סמים או סיפוק מיני. בתור רצח, זה משהו מרשים.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
