רעל יפהפה 1 - רעל יפהפה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
רעל יפהפה 1 - רעל יפהפה
מכר
מאות
עותקים
רעל יפהפה 1 - רעל יפהפה
מכר
מאות
עותקים

רעל יפהפה 1 - רעל יפהפה

3.6 כוכבים (9 דירוגים)
ספר דיגיטלי
37
ספר מודפס
60 מחיר מוטבע על הספר 108

עוד על הספר

  • שם במקור: A Dose of Pretty Poison
  • תרגום: יעל רוזנברג
  • הוצאה: טורקיז
  • תאריך הוצאה: יוני 2025
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 368 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 27 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

אם ההורים שלי היו מקבלים את מבוקשם, הייתי כבר בדרך לקולג'. 
במקום זה, אני טובעת בסודות, וכל אחד מהם קשור לחבר הכי טוב של אחי.
הייז וויילדר הוא דגל אדום מהלך, שמזהיר אותי להתרחק. 
ובכל זאת, כל מה שאני יכולה לחשוב עליו אלה הידיים החסונות שלו על עורי. 
הוא שחקן בכל המובנים, על הקרח ומחוצה לו, וכרגע המשחק היחיד שהוא רוצה לשחק הוא איתי.

לא קל לשמור על סודיות, במיוחד כשאתה גר בעיירה קטנה שבה הכול מתגלה עם הזמן. כשהסוד שלנו מגיע לידיים הלא נכונות, ההחלטות והחרטות באות כעסקת חבילה.
כל מה שתמיד רציתי ממש מולי. החלומות שלי מונחים לפניי, אבל אני חייבת להחליט אם אהיה מוכנה לשלם את מחיר האהבה שלי כלפיו – ולאבד את עצמי.

הלוואי שמישהו היה אומר לי שהרעל היפה ביותר הוא גם הקטלני ביותר.

רעל יפהפה הוא הספר הראשון בטרילוגיית רעל יפהפה.

קלסי קלייטון, הסופרת האהובה שרבים מספריה כבשו את לב הקהל הישראלי, חוזרת אלינו עם טרילוגיה ממכרת שלא תשאיר אתכם אדישים. ספריה הקודמים – סדרת הייבן גרייס, הנדריקס ונורת' הייבן – זכו להצלחה גדולה בקרב הקוראים בישראל.

טריגרים: תוכן מיני, שתיית אלכוהול, אלימות וסחיטה ואיומים.

פרק ראשון

פרק 1

לייקן

האש בוערת מולי — מגיעה לרמת החום שבה היא הופכת לכחול בהיר — וכל מה שאני חושבת עליו הוא לזרוק אותה פנימה.

כן, כדאי שאסביר מי זו היא.

ההורים שלה בטח חושבים שהיא בחורה נחמדה.

אחי קורא לה האקסית שלי.

אבל אני? אני קוראת לה שטן. זה מתאים לה, בעיקר כי היא הסיבה שאחי כמעט נשלח לכלא.

הוא רק הגן על כבודה. אחרי לילה מלא שתייה וכיף, איזה שרץ לא הפסיק לנסות להתחיל איתה. קאם אמר לו כמה פעמים להתרחק, ללא הצלחה. כשהבחור הניח עליה ידיים וניסה למשוך אותה משם, הסבלנות של אחי פקעה.

אגרוף מדויק אחד היה כל מה שצריך כדי להפיל את הבחור על התחת, אבל איש לא ציפה שראשו יפגע במדרכה, או ששטף דם פנימי יהפוך את האישום מתקיפה פשוטה לחמורה. כל העדויות היו לטובת קאם. כולם ראו כמה הבחור היה תוקפני ובאיזה חוסר כבוד הוא התייחס אל הנשים שלא רצו איתו שום קשר, אבל איש לא ראה בדיוק מה קרה אחרי שהם עזבו את המסיבה.

כולם, פרט לאקסית שלו.

כולנו חשבנו שזה יהיה פשוט. שהיא תעיד והמשטרה תסגור את התיק. אחרי הכול, הוא רק הגן עליה, אבל כשקאם הלך אל ביתה כדי לשאול למה היא עוד לא עשתה את זה, היא הפילה עליו פצצה שאף אחד מאיתנו לא ציפה לה.

הנסיכה הקטנה והמושלמת לא רצתה להיות מעורבת.

ואם זה לא מספיק גרוע, היא גם נפרדה ממנו כי 'היא לא רצתה להיות בקשר עם פושע אלים'.

קאם היה הרוס.

ההורים שלי שכרו עורך דין.

ואני התחלתי לחשוב על כל הדרכים בהן המוות שלה יוכל להיראות כמו תאונה.

"לייקן!" קאם צועק כדי להחזיר את תשומת ליבי לכאן ועכשיו. פניו במרחק כמה סנטימטרים מפניי.

אני קופצת וכמעט נופלת מהספסל. "מה יש לך לעזאזל?"

הוא פורץ בצחוק היסטרי חזק כל כך שהוא מתקשה לנשום. אני משלבת את זרועותיי על חזי ומנענעת בראשי.

"אתה יודע, עכשיו שאני חושבת על זה, חבל שלא שלחו אותך לכלא."

זה שקר. אני אוהבת את אחי. הוא האדם היחיד שתמיד היה שם בשבילי. עמדנו זה לצד זה גם בזמנים קשים ואני מגוננת עליו בדיוק כפי שהוא מגונן עליי. תקראו לזה מרד אחים משותף בבית דתי — אי אפשר לעשות את זה לבד. חייבים לתמוך זה בזה.

אבל זה לא אומר שלא אתעלל בו כשתהיה לי הזדמנות.

הוא זוקף לעברי אצבע משולשת וצוחק כשאני מעמידה פנים שאני מנסה לתפוס אותה. "כאילו לא בכית כשגילית שקיבלתי רק שנתיים מאסר על תנאי."

"אמרתי לך," אני מתעקשת. "עוד הייתי שיכורה מהלילה הקודם. בכיתי רק כי נזכרתי שרשת טאקו בל קיימת."

קאם מגחך ומסתכל לאחור אל החבר שלו, איידן. "אתה מאמין למילה אחת מהשטויות האלה?"

הוא מושך בכתפיו. "לא יודע, גבר. טאקו בל לבחורה שיכורה זה כמו פורנו חינם לנו."

שנינו בוהים בו בחוסר אמון ומנסים להבין מה לעזאזל קורה בתוך הראש שלו. קאם ואני מסתכלים זה על זה ואני מרימה את ידיי לאות כניעה.

אני לא מתעסקת בזה.

קאם כנראה חושב כמוני כי הוא רק מניד בראשו, ממלמל משהו ומניח לנושא לגמרי — בדיוק בזמן כי עוד כמה מהחברים האידיוטים שלו מגיעים אל המדורה החגיגית שלנו.

העובדה שהוא לא יצטרך ללבוש בגדי אסיר בעתיד הנראה לעין היא משהו שצריך לחגוג.

"הלו, הלו!" קורא אוֹוֶן, שנכנס אל החצר האחורית.

הוא סוחב מארז שישיית בירה על כל אחת מכתפיו ולוקאס ואייזק הולכים מאחוריו. גדלתי בחברת הבחורים האלה. הם היו עם קאם בנבחרת ההוקי מאז שהיו ילדים, אבל זה לא אומר שאני אוהבת אותם. למען האמת, יש לו רק חבר אחד שבעיניי הוא לא לגמרי דוחה.

"מזל טוב, גבר!" אומר אוון לקאם ומושיט לו אחת מהשישיות. "זו המתנה שלי בשבילך."

אוון, שגובהו מטר תשעים, נראה מאיים. הקעקועים על זרועותיו והשרירים שפיתח בביקור יומיומי במכון הכושר גורמים לו להיראות כמו איזה עבריין קשוח, אבל במציאות הוא לגמרי דובון — חובב נשים, מהסוג שמחבק אותך אחרי סטוץ של לילה אחד.

"כי זה מה שהוא צריך עכשיו — להשתכר ולתקוף עוד מישהו," אני אומרת.

כל תשומת הלב מופנית אליי ולוקאס ממלמל. "אל תדאגי, בייבי בלנצ'רד. אם הוא ילך לכלא, אני אהיה האח הגדול החדש שלך."

אני מסתכלת וממתינה להמשך, כי שום דבר שיוצא מהפה שלו לא נאמר מטוב לב. "מה אתה אומר?"

"כן," הוא מחייך. "ואם כבר מדברים, איך את מרגישה בקשר לגילוי עריות?"

הנה זה בא.

לוקאס מנסה להתחיל איתי כבר שנים. הוא נמוך יותר משאר הקבוצה, אז במוח הגברי שלו הוא צריך לפצות על זה ולהיות הכי מעצבן. הוא חמוד בסגנון 'סטודנט עם הורים עשירים', אבל ראיתי אותו פעם רודף אחרי קאם בחצר בניסיון להשתין עליו. הם היו רק בני שמונה, אבל זוכרים דברים כאלה.

אני מגלגלת עיניים ולא טורחת להגיב, כי קאם יוצא להגנתי, כצפוי. הוא לוקח בקבוק אחד מהשישייה, מחזיק אותו הפוך ומניף אותו כאילו הוא מתאמן.

"הבירות האלה הן לשתייה או לשבירה על הראש של לוקאס?"

אוון מעביר את מבטו בין קאם ללוקאס והחיוך שלו מתרחב. "תראו מה זה, אתה אפילו לא צריך להיות שיכור כדי לרצות לתקוף מישהו."

"לך תזדיין," הוא מטיח, אבל הצחוק שלו מעיד שהוא לא באמת כועס.

אני מרגישה מסכנה ובודדה, שולפת את הטלפון מכיסי וכותבת לחברה הכי טובה שלי.

אני: איפה את? אני מתה פה.

התלותיות שלי נרגעת כשלוקח לה רק דקה להגיב, אבל איך אפשר להאשים אותי? לשבת לבד בעוד החברים של אחי מנסים להתחיל איתי, זה לא מה שנחשב בעיניי לכיף, למרבה הפלא.

מלי: אני בחניה שלכם, דרמה קווין.

תודה לאל.

בזמן שהבחורים שוקעים בשיחה על מהלכי הוקי וקבוצות יריבות, אני הולכת אל החניה. זה לא שלא נוח לי להיות עם אחי והחברים שלו. הם באים אלינו מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל מאז שהגעתי לגיל ההתבגרות וצמחו לי ישבן וזוג ציצים תואמים, היחס שלהם אליי השתנה.

אני כבר לא אחותו הקטנה של קאם. אני המעודדת הראשית לשעבר, החתיכה שהם לא מצליחים להכניס למיטה ולא חשוב כמה הם מנסים. אני לא מבינה איך הם רוצים לשכב עם מישהי ועדיין לקרוא לה בייבי בלנצ'רד.

בא לי להקיא.

בשנייה שמלי יוצאת מהמכונית, אני משליכה את עצמי אל זרועותיה.

"הגיבורה שלי," אני מתחנפת במבטא דרומי מזויף.

מלי ואני חברות הכי טובות מאז שהיינו בגן, כשהיא אמרה לי שהקשת שלי יפה ואני הורדתי אותה ונתתי לה אותה. היא בדיוק מה שצריך בחברה טובה, מהסוג שאפשר לטלפן אליה באמצע הלילה כשצריך להיפטר מגופה.

היא רוטנת כשאני מנסה למנוע משתינו ליפול. "טוב, טוב. אותי את הכי אוהבת. אני כל העולם שלך. אבל אנחנו לא אמורות לדעת כבר שזה לא רעיון כל כך טוב, אחרי הפעם ההיא שנפלנו ונשרטו לך הברכיים?"

אני מצליחה להתייצב ומתרחקת ממנה. "היינו בנות תשע. זה ממש לא אותו דבר."

"אני חלשה היום בדיוק כמו שהייתי אז."

"זה הדבר הנכון הראשון שאמרת מאז שהגעת."

היא חובטת בזרועי בחיבה. "אני צריכה ללכת הביתה ולהשאיר אותך להתמודד לבד."

"שלא תעזי," אני מאיימת. "זו תהיה אכזריות."

"את יכולה לבוא איתי."

אני מכווצת את שפתיי. שתינו יודעות בדיוק למה לא אעשה את זה — והיא אוהבת לצחוק עליי בגלל זה.

כלבה.

"אני שונאת אותך."

היא מצחקקת ומעבירה קווצת שיער אל מאחורי האוזן שלי. "או, בייב. זה כל כך מתוק."

אנחנו מתקרבות אל המדורה ורואות את איידן מנסה לאזן בקבוק בירה על ראשו. כשהוא מצליח קצת יותר מדי, מלי מתגנבת מאחוריו וצורחת. הוא נבהל והבקבוק שהיה חצי מלא נוטה והבירה נשפכת על ירכו.

"אוי, מה קרה?" היא אומרת בהתפנקות. "הייתה לך תאונה קטנה?"

הוא מוריד את מבטו אל המכנסיים, ואכן נראה כאילו השתין על עצמו. הוא מפיל את ראשו לאחור בזעם בעוד מלי מתקרבת אל קאם ומחבקת אותו.

"מזל טוב."

"תודה," הוא עונה בכנות.

"בטח הוקל לך כל כך. אפילו לי הוקל."

אני מכווצת את המצח. "למה הוקל לך?"

היא מסתכלת עליי כאילו התשובה ברורה מאליה. "כי אם היו אוסרים אותו, אני הייתי היחידה שנשארת להתמודד איתך, כמובן."

קאם מלטף את מצחו, מהורהר. "עכשיו שאת אומרת את זה, אולי הייתי צריך לתת להם להכניס אותי לכלא."

"הא־הא," אני עונה. "אתה כזה מצחיק."

הטלפון שלי רוטט וכיוון שהיחידה ששולחת לי הודעות יושבת מימיני, אני יודעת מי כותב עוד לפני שאני מביטה בו.

האקס שלי, קרייג.

רק מראה השם שלו על הצג גורם לי בחילה. אפשר היה לחשוב שאחרי עשר הודעות שמהן התעלמתי הוא יבין שאין לי כל כוונה לענות לו, אבל לא. בטח יש איזו אמבה זוללת מוח במים בסביבה שלו.

כזו שתוקפת רק גברים.

"את לא עונה?" שואלת מלי.

אני שומטת את הטלפון ומנידה בראשי. "זה לא שווה את הזמן שלי. הוא כותב לי רק כי הוא חזר הביתה למשך הקיץ. הוא רוצה להראות לחברים שלו שהוא עדיין שווה."

היא מהנהנת באישור. "ידעתי שאת מלכה."

הפרידה שלי מקרייג לא הייתה יפה — זה אף פעם לא ככה כשהבחור מוכן לזיין כל מה שזז. בתיכון כולן חושבות שהן רוצות את הקוורטרבק החתיך, אבל הייתי שם ועשיתי את זה. תאמינו לי שזה לא מה שחושבים. כל סיפור האגדה הזה בתיכון, שבו הקוורטרבק והמעודדת אמורים להיות יחד, ממש לא בשבילי. ואם תהיה לי ברירה, אני תמיד אבחר את שחקן ההוקי החתיך.

וכאילו הגורל נשלט על ידי המחשבות שלי, רכב מוכר מגיע אל הדשא שליד החניה. נהמת המנוע גורמת לכולם להסתובב, פרט למלי. היא נשארת ממוקדת בי.

"יש בחורה במושב לידו?" שואל אייזק.

אוון מכווץ את עיניו. "נראה ככה. לא ידעתי שהוא מזיין מישהי באופן קבוע."

זוכרים שאמרתי שיש רק חבר אחד של קאם שהוא לא לגמרי דוחה בעיניי? כן, זה הייז וויילדר, הסקס המהלך. וכשאני אומרת שהוא לא לגמרי דוחה בעיניי, אני מתכוונת שאני לגמרי מאוהבת בו, בצורה מגעילה ומביכה. מה אני יכולה להגיד? אין אצלי אמצע. רק האפשרות שהוא הביא איתו בחורה גורמת לבטן שלי להתהפך. לחשוב שאיאלץ לראות אותו מחבק ומנשק אותה ולוחש לה באוזן? אני מעדיפה להשליך את עצמי לתוך האש.

"זה בטח רציני אם הוא הביא אותה איתו," מהרהר איידן בקול.

מלי נוגעת בי, כנראה כדי לוודא שאני בסדר, אבל אני מנידה בראשי. עברתי שלוש שנים בלי שמישהו ידע שאני רוצה שהוא יהיה יותר מאשר רק החבר הכי טוב של אחי ואני לא מתכוונת שזה ישתנה — בין אם יש לו חברה, או לא.

"שלושתכם מטומטמים," אומר קאם כשהנערה קופצת מתוך הרכב. "זו אחותו."

הקלה מציפה אותי כמו צונמי, אבל מלי רוטנת. "למה לעזאזל הוא הביא איתו את דֶוִוין?"

"וואו, מל. אני מבינה שאנחנו לא צריכים לדאוג שתפרשי לה שטיח אדום," אני מקניטה.

היא מכווצת את עיניה אליי. "היא מעצבנת והיא נצמדת אלייך כמו קואלה מחורבנת. תפקיד החברה הכי טובה שלך כבר תפוס, תודה רבה באמת."

הרכושנות שלה מצחיקה אותי. "בחייך, היא לא כזאת נוראית."

"היא כן, את פשוט לא רואה את זה כי את —"

אני בועטת בה קלות כדי להשתיק אותה לפני שתפלוט את הסוד היחיד שהצלחתי להסתיר מאחי.

"אאוץ'!" היא צועקת. "זה כאב!"

אבל אני רואה את הצחוק מאחורי היבבה. להתעלל בי בכל מה שקשור להייז הוא הבילוי האהוב עליה. כשזה רק התחיל, היא כתבה מכתב ממעריצה סודית והכניסה ללוקר שלו. היא קלטה שהגזימה כשהפסקתי לדבר איתה למשך שבוע שלם.

אני מתחילה לחשוב שהיא זקוקה לקורס ריענון בנושא גבולות.

"את באמת חלשה כמו שהיית כשהיינו בנות תשע," אני אומרת לה.

לפני שהיא מספיקה להגיב, דווין מגיעה ומתיישבת מצידי השני.

"היי, לייקן," היא ממלמלת.

דווין תמיד הייתה ביישנית. היא הייתה מתעמלת כל השנים ולא היה לה זמן לחברות, פרט לאלה שהתאמנו איתה. החלום שלה להגיע לאולימפיאדה נגדע כשהיא שברה את עצם הירך בתחרות ארצית ונותרה עם הרבה זמן פנוי שלא ידעה איך למלא.

"היי, דוו," אני מברכת אותה במתיקות. "מה שלומך?"

"טוב, אבל בית הספר מבאס."

"נכון. אני כל הזמן שוכחת שלא סיימת איתנו."

מלי לידי משמיעה קול לעג שקט, אבל אני לא מתייחסת אליה. דווין נושמת עמוק. "עוד חודש. אני כבר לא יכולה לחכות."

"אני בטוחה. הדבר הטוב היחיד בבית הספר היה להסתכל על מר טיילור." אני מלכסנת מבט אל מלי. "מישהי נהגה לאונן במחשבה עליו."

פרץ של צחוק בוקע מפיה של החברה הכי טובה שלי. "מוזר שאת מזכירה אוננות. היי, וויילדר!"

הנשימה שלי נעתקת ואני רואה שהייז מתקרב אלינו. כאילו לא די בנוכחות שלו לענות אותי, שרירי הזרועות שלו בולטים עוד יותר כי הוא נושא שתי ערמות של עצי הסקה.

לעזאזל איתי.

"מה קורה?" הוא שואל את מלי.

אם לא הייתי מכירה אותה כל כך הרבה זמן, הייתי דואגת לגבי הדבר הבא שתגיד, אבל מלי לא טיפשה. היא אולי בודקת את הגבולות מדי פעם, אבל היא יודעת שאם תספר להייז על רגשותיי כלפיו, זה יחסל את החברות בינינו.

לפחות עד שאתגבר על ההשפלה ועל כאב הדחייה.

"מתי בפעם האחרונה שימנת את הנקניק?"

אוקיי. אולי זה יותר גרוע.

הוא קופא ומביט בה כאילו יצאה מדעתה — ויכול להיות שזה באמת מה שקרה. "מה?"

"אתה יודע, צחצחת את המעקה, ליטפת את התירס. עשית סקס בשלישייה עם שני אנשים שלא היו שם?"

ככל שהיא ממשיכה לדבר כך אני רוצה להיעלם לתוך עצמי.

"אלוהים אדירים, מלי," קאם גונח. "פשוט תגידי עשית ביד!"

היא מכווצת את אפה. "זה כל כך מלוכלך."

"בטח, ולקרוא לזה נקניק זה כל כך יותר טוב," הוא עונה.

היא מכווצת את שפתיה ומושכת בכתפיה ואני מקווה שהשיחה תסתיים כאן, אבל היא לא מתכוונת לוותר בקלות כזו.

"אז?" היא לוחצת ומביטה בהייז.

אל תענה.

אל תענה.

אל תענה, לעזאזל.

"הבוקר," הוא אומר לה כאילו זו השאלה הכי טבעית בעולם. "למה?"

מלי מגחכת. "סתם תהיתי. מה איתך, קאם?"

"אוקיי," אני מתערבת. "אני לא צריכה לדעת את המידע הזה על אחי, תודה רבה לך באמת."

"איך את חושבת שאני מרגישה?" שואלת דווין.

ההבעה על פניה דומה לזו שיש על פני מי ששומע שההורים שלו עושים סקס — שילוב של זעזוע וגועל. אני לא מצליחה להוציא מראשי את הדימוי שלו עושה ביד. אני מניחה שזו הייתה כוונתה של מלי.

כלבה מרושעת.

"אופס, סליחה, דוו," אומר הייז, ומתנער מהנושא כאילו לא קרה שום דבר.

גם אני הייתי רוצה לעשות את זה.

אני תוהה על מי הוא חשב כשגמר.

לעזאזל.

אחרי שהוא מברך את קאם, הייז הולך אל כל אחד מהבחורים והם משיקים את האגרופים. הוא מתיישב ומסתכל עליי. החום במבטו והדימויים שרצים ללא הפסקה במוח שלי גורמים לי להצמיד את ירכיי זו לזו כדי לנסות להירגע.

"שלום, פוטר," הוא אומר.

אני מגלגלת את עיניי בזעף. "בפעם האחרונה, הארי פוטר לא גר בעליית הגג. הוא גר מתחת למדרגות."

"אז מי גר בעליית הגג?"

אני עומדת להגיד אף אחד ולשים קץ לצורך האינסופי שלו לצחוק על החדר שלי, אבל מלי עונה במקומי.

"גברת רוצ'סטר."

הוא זוקף גבה אחת. "אני אמור לדעת מי זו?"

היא נאנחת כאילו חוסר ידע בספרות הקלאסית הוא פשע נגד האנושות.

"היא דמות בספר של שרלוט ברונטה, ג'יין אייר." היא מסבירה. "בעיקרון היא אישה משוגעת שגרה בעליית הגג. יש שיגידו שהיא שטנית."

הייז מגחך ומביט אליי. "טוב, זה מתאים."

"היא מטורפת!" אני טוענת, אבל זה היה הדבר הלא נכון לומר.

הוא נדלק כמו עץ חג המולד. "עוד יותר טוב!"

אני מנידה בראשי באיטיות. "אתה מת מבחינתי."

הוא מניח יד על חזהו. "אבל אני המועדף עלייך."

"מי אמר לך את זה?"

הוא מעביר את מבטו על כל הבחורים וחוזר אליי. "התחרות לא משהו."

אוקיי, זה נכון, אבל אני לא יכולה לתת לו לנצח בקלות כזו.

אני שוקלת את האפשרויות שלי ומחליטה ללכת על הבחור שהוא הכי פחות מחבב, אבל סובל אותו למען הקבוצה. "אייזק, אתה המועדף החדש שלי."

הלסת של הייז נשמטת ואייזק מרים את בקבוק הבירה שלו.

"לחיים, גבר."

על אף שזה גורם לי להישמע נואשת, אני משתוקקת בסתר לוויכוחים המדומים הקטנים שלנו. זה הזמן היחיד שאנחנו באמת מדברים. זה פתטי, אבל החלק שבי שכותב את שם המשפחה שלו ליד השם שלי, מוכן לקחת כל מה שיקבל. אין צורך לומר שהוא והחלק האחר ששנא את הייז מגיל שלוש־עשרה לחמש־עשרה, לא מסתדרים.

"חכה רגע," מתווכח לוקאס. "למה לו מותר להקניט את לייקן ולנו לא?"

הייז צוחק ואני נזקקת לכל מה שיש בי לא ללכת לאיבוד בצליל הזה.

קאם מוסיף עוד עץ למדורה וחוזר לשבת. "כי להייז יש גבולות. יש הבדל בין להקניט אותה ובין להתחיל איתה." הוא עוצר לרגע ואז מוסיף. "ואני אוהב אותו יותר מאשר אותך."

לוקאס מסיים את הבירה וזורק את הפחית הריקה על קאם.

אייזק מתערב. "תיזהר. לא שמעת?" הוא סורק במבטו את קאם מלמעלה למטה כאילו הוא כלב משוגע. "הוא פושע אלים."

כולם צוחקים וקאם מרים לו אצבע משולשת. כל מי שמכיר את אחי יודע שהוא לעולם לא יפגע במישהו בכוונה, לפחות לא בלי סיבה ממש טובה. הוא עשוי להתבדח על כך עם החברים שלו, במיוחד עכשיו שהמשפט הסתיים והחשש מהכלא התפוגג, אבל אני יודעת שזה מציק לו. האנשים בעיר הזו מכירים אותו מאז שהיה ילד ובכל זאת לפחות חצי מהם חושבים שהוא סוציופת.

פאקינג שטן.

הטלפון שלי רוטט וכיוון שאני שקועה במחשבות אני פותחת אותו לפני שאני מספיקה לעצור את עצמי.

קרייג :תפסיקי להעמיד פנים שאת לא רואה את ההודעות שלי. אייזק אמר שאת מחזיקה את הטלפון ביד.

לכל הרוחות.

"אייזק!" הוא מפנה את ראשו בגלל נימת הקול שלי. "באמת סיפרת לאח הדפוק שלך שהטלפון שלי עליי?"

הייז נושך את שפתו כדי להסתיר את החיוך. "זה היה קצר."

אייזק נראה כמו ילד שנתפס עם היד בצנצנת העוגיות. "זה לא טוב?"

אני צובטת את גשר אפי ונושמת עמוק. "אם התכוונת לדווח לו על כל צעד שלי, היית צריך להביא אותו איתך."

"את רוצה אותו פה?" הוא שואל בהתלהבות. "אני יכול לטלפן אליו. אני בטוח שהוא יבוא."

"לא!" מלי ואני צועקות יחד.

אייזק מקדיר את פניו. "נו, בחייך. הוא התגעגע אלייך כשהוא היה בלימודים והוא ממש מצטער."

"על איזו מהפעמים? כשהוא עזב אותי במסיבה כדי ללכת לזיין מישהי אחרת, או כשהוא התכוון לשלוח לי סרטון שלנו ובטעות שלח לי סרט פורנו חובבני שלו עם השותפה שלו למעבדה?"

הוא נועץ בי מבט המום.

"או, אני יודעת," אני ממשיכה. "זה בטח על הפעם שהוא זיין בחורה אחרת על המיטה שלי והשאיר לי קונדום במתנה. חוץ מזה, זה לא שנפרדנו בזמן האחרון. אם הוא מצטער, הוא היה צריך להתנצל לפני שבעה חודשים."

כולם שומרים על שקט כשהפה של אייזק נפתח ונסגר כמה פעמים ולא אומרים מילה. אחרי רגע, קאם שובר את השתיקה וסוקר את הבקבוק הריק שלו.

"אולי אתה באמת צריך להביא אותו לכאן," הוא אומר כאילו זה רעיון טוב.

"רגע, בחור קשוח," מזהיר הייז. "לפני חמש דקות בערך הכניסו אותך למעצר על תנאי. בוא נחכה קצת לפני שתפר אותו, בסדר?"

קאם מעביר את מבטו בין אייזק להייז. "אני לא מבטיח שום דבר."

"לא ביקשתי ממך," עונה הייז, כי הוא יודע שאין טעם. "עכשיו, מי רוצה לשחק בירה־פונג1?"

כולם מהנהנים בהסכמה והוא הולך להביא את השולחן מהרכב שלו. בינתיים, דווין מסתכלת על הבירה שלי כשאני לוגמת ומעווה את פניה.

אני לא מצליחה לא לצחקק. "מה קרה, בייב?"

היא מרכינה את ראשה. "אני לא אוהבת בירה."

מלי מגחכת וממלמלת ברור שלא מתחת לאפה. אני בועטת בה בפעם השנייה בעשרים הדקות האחרונות. היא מצליחה להחניק את גניחת הכאב שלה.

דווין אומנם לא קרובה אליי כמו מלי, אבל אני לא רוצה שהיא תרגיש אי־נוחות איתנו רק כיוון שמלי היא טמבלית קטנה שלא יודעת לחלוק.

"בואי," אני אומרת, קמה ומושיטה לה יד. "נכין לך איזשהו קוקטייל. תוכלי לשתות אותו במקום בירה."

נראה שזה מעודד אותה. היא מחייכת ומניחה את ידה בידי. כשאנחנו מתחילות ללכת לכיוון הבית, אני שמה לב שמלי הולכת לצידי. אני זוקפת אליה גבה.

"מה?" היא שואלת בתמימות. "אם את מכינה, גם אני רוצה."

וממש כך, מעט המתח בינינו נעלם. זה תמיד קורה.

"כאילו שלא הייתי מכינה לך בכל מקרה."

היא כורכת את זרועותיה סביב כתפיי. "זו הסיבה שאת המועדפת עליי."

אנחנו כמעט מגיעות אל הבית. אני מרימה את הראש ומבטי מצטלב עם זה של הייז. הוא סוחב את השולחן המתקפל ביד אחת ואת ערכת הבירה־פונג ביד השנייה, אבל כל מה שאני רואה הוא איך הוא מחייך כשהוא עובר.

זה לא הוגן שאדם נראה כל כך טוב. אנשים לא אמורים להיוולד שווים? כי נראה שאלוהים לא קיבל את התזכיר כשהוא יצר את הייז, או שבקבוק המרכיב 'ייראה כל כך טוב עד שימיס קרח' נשפך כולו לתוך הסיר.

אני נשבעת שהבחור הזה הוכנס אל החיים שלי רק כדי לענות אותי.

"את מריירת," לוחשת לי מלי.

אני מרימה במהירות יד אל הפה, אבל הייתי צריכה לדעת שהיא עובדת עליי. "שיניתי את דעתי. את לא מקבלת קוקטייל."

"אוי, בחייך," היא מתלוננת. "זה היה בצחוק."

"מה קרה?" שואלת דווין.

אני מניחה יד על פיה של מלי, שמתכוונת לענות. "כלום. מלי במצב רוח משונה הערב."

אני פותחת את המקרר ומוציאה כמה מצרכים — מיץ חמוציות, מיץ אננס, מיץ תפוזים והכי חשוב, בקבוק ליקר מאליבו. זה בעיקרון משקה שנקרא ביי בריז, אבל מיץ התפוזים מוסיף עוד טעם. חוץ מזה, ככה אפשר להוסיף לו עוד קצת רום.

"מל, את זוכרת את הערב ששתינו יותר מדי מהדבר הזה?"

היא מצטמררת. "איך אפשר לשכוח? שלושה חודשים אחר כך אפילו לא יכולנו לשתות מיץ בלי לרצות להקיא."

אני מצחקקת כשאני מתחילה למזוג את המאליבו.

שלושים מיליליטר.

שישים מיליליטר.

תשעים מיליליטר.

כשאני מוסיפה עוד טיפה, מלי מהמהמת. "אני מבינה שאת מתכננת לחזור על הערב ההוא."

אני מושכת בכתפיי. היא לא טועה לגמרי. "לפחות אז אוכל להאשים את השטויות שיוצאות לך מהפה בזה שאת שיכורה."

"זה לא כיף. מה אם תמצאי את הנפש התאומה שלך הערב?"

"מלי אליזבת," אני נוהמת.

דווין מביטה בשתינו בסקרנות. "רגע, מה אני מפספסת?"

פאק.

"כלום. כמו שאמרתי, מלי חצופה במיוחד הערב," אני חוזרת. אני מביטה בפושעת ומקווה שהיא שומעת את איומי הרצח בתוך הראש שלי.

מלי ממלמלת ולוגמת ישירות מבקבוק המאליבו. "עדיף להיות חצופה מאשר חרמנית."

אני מפילה את ראשי לאחור וגונחת. "מלי!"

ברצינות, אני אתחיל לבדוק מועמדות אחרות לתפקיד החברה הכי טובה אם היא תמשיך ככה.

כל חלק בי מקווה, מתפלל ומתחנן שדווין לא תקלוט למה היא מתכוונת. ואני לא מתפללת לעיתים קרובות. כשההורים מכריחים אותך ללכת לכנסייה במשך כל הילדות שלך, את מכניסה את זה לרשימת הדברים שלא תעשי בעתיד כחלק מהשלב המרדני בחייך. אבל כאילו כעונש על כך שאני לא הולכת לכנסייה, אני ממש רואה איך היא קולטת את העניין.

"אומייגאד," היא נושמת עמוק. "את דלוקה על אח שלי?"

"לא," אני עונה, בדיוק ברגע שמלי עונה "כן."

אני מסובבת במהירות את הראש אל החברה הכי טובה שלי לשעבר ונועצת בה מבט זועם. "עשיתי משהו שהרגיז אותך או שפשוט החלטת להיות לוחמנית היום?"

היא מגלגלת את עיניה. "אוי, בחייך. היא הבינה לבד."

"בטח. אני בטוחה שהיא הייתה קולטת גם בלי הרמזים המקסימים שלך."

"את לעולם לא תקבלי את מה שאת רוצה אם לא תספרי עליו לאף אחד," היא אומרת לי בנימה רכה יותר ועכשיו אני מבינה מה היא עושה.

אני מסיימת להחזיר את כל המרכיבים למקום, נושמת עמוק ומסתובבת.

"אוקיי. כן, יש לי רגשות מסוימים אל הייז. אבל אני לא טיפשה ולא חושבת שמשהו יקרה בינינו, לא חשוב עד כמה מישהי תנסה להתערב." אני שולחת מבט אל מלי. "זה סוג של פנטזיה. נחמד לדמיין, אבל זה לעולם לא יתגשם."

שתיהן משתתקות ואני עוצרת לרגע כדי לתת למילים שלי לשקוע...

עד שאני שומעת את הדלת האחורית בטנדר של הייז נסגרת ממש מחוץ לחלון המטבח.

עוד על הספר

  • שם במקור: A Dose of Pretty Poison
  • תרגום: יעל רוזנברג
  • הוצאה: טורקיז
  • תאריך הוצאה: יוני 2025
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 368 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 27 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
9 דירוגים
3 דירוגים
2 דירוגים
1 דירוגים
3 דירוגים
0 דירוגים
1/7/2025

ספר מעולה עוברת לחלק השני בטרילוגיה ❤️❤️❤️❤️❤️🩵🩵🩵🩵🩵🩵🩵

5/6/2025

סיפור אהבה שיגרתי...משהו בסיפור מושך להמשיך לקרוא הלאה

6/6/2025

קלסי קלייטון פותחת את טרילוגיית “רעל יפהפה” עם רומן נוער בגילאי 18-21, מכיל רגש, מתח פנימי וסערות לב. כתיבתה מאופיינת בתנודות רגשיות, טוויסטים ודמויות שמצליחות לעורר הזדהות גם כשהן שועטות לעבר הטעות הבאה. הספר הראשון מגולל את סיפורם של לייקן והייז , סיפור אהבה, טעון, וסוער. לעיתים הדמויות פועלות בצורה לא עקבית, והקונפליקטים מרגישים מעט מאולצים. כמו כן, הסיפור מסתיים בקליף הנגר, המותיר את הקורא תלוי באוויר, טכניקה שמניעה להמשיך בסדרה אך גם עשויה לתסכל. לדעתי זה ספר לנוער , רומן נעורים אפלולי ולא למבוגרים. ולכן זה הציון שנתתי. לצערי קניתי את כל הסדרה, אז אמשיך לספר הבא .

9/6/2025

נשארו לי 50 עמודים לספר ופשוט לא הצלחתי לסיים!! משעמם! ילדותי! איך זה טרילוגיה לא ברור לי

6/6/2025

משעמם. מתאים לנוער. שני מתבגרים שגרים בבית ההורים. סיפור בנאלי. לא הצלחתי להמשיך מעבר לשני שליש מהספר. לא ברור לי איך מותחים את זה לשלושה ספרים.

רעל יפהפה 1 - רעל יפהפה קלסי קלייטון

פרק 1

לייקן

האש בוערת מולי — מגיעה לרמת החום שבה היא הופכת לכחול בהיר — וכל מה שאני חושבת עליו הוא לזרוק אותה פנימה.

כן, כדאי שאסביר מי זו היא.

ההורים שלה בטח חושבים שהיא בחורה נחמדה.

אחי קורא לה האקסית שלי.

אבל אני? אני קוראת לה שטן. זה מתאים לה, בעיקר כי היא הסיבה שאחי כמעט נשלח לכלא.

הוא רק הגן על כבודה. אחרי לילה מלא שתייה וכיף, איזה שרץ לא הפסיק לנסות להתחיל איתה. קאם אמר לו כמה פעמים להתרחק, ללא הצלחה. כשהבחור הניח עליה ידיים וניסה למשוך אותה משם, הסבלנות של אחי פקעה.

אגרוף מדויק אחד היה כל מה שצריך כדי להפיל את הבחור על התחת, אבל איש לא ציפה שראשו יפגע במדרכה, או ששטף דם פנימי יהפוך את האישום מתקיפה פשוטה לחמורה. כל העדויות היו לטובת קאם. כולם ראו כמה הבחור היה תוקפני ובאיזה חוסר כבוד הוא התייחס אל הנשים שלא רצו איתו שום קשר, אבל איש לא ראה בדיוק מה קרה אחרי שהם עזבו את המסיבה.

כולם, פרט לאקסית שלו.

כולנו חשבנו שזה יהיה פשוט. שהיא תעיד והמשטרה תסגור את התיק. אחרי הכול, הוא רק הגן עליה, אבל כשקאם הלך אל ביתה כדי לשאול למה היא עוד לא עשתה את זה, היא הפילה עליו פצצה שאף אחד מאיתנו לא ציפה לה.

הנסיכה הקטנה והמושלמת לא רצתה להיות מעורבת.

ואם זה לא מספיק גרוע, היא גם נפרדה ממנו כי 'היא לא רצתה להיות בקשר עם פושע אלים'.

קאם היה הרוס.

ההורים שלי שכרו עורך דין.

ואני התחלתי לחשוב על כל הדרכים בהן המוות שלה יוכל להיראות כמו תאונה.

"לייקן!" קאם צועק כדי להחזיר את תשומת ליבי לכאן ועכשיו. פניו במרחק כמה סנטימטרים מפניי.

אני קופצת וכמעט נופלת מהספסל. "מה יש לך לעזאזל?"

הוא פורץ בצחוק היסטרי חזק כל כך שהוא מתקשה לנשום. אני משלבת את זרועותיי על חזי ומנענעת בראשי.

"אתה יודע, עכשיו שאני חושבת על זה, חבל שלא שלחו אותך לכלא."

זה שקר. אני אוהבת את אחי. הוא האדם היחיד שתמיד היה שם בשבילי. עמדנו זה לצד זה גם בזמנים קשים ואני מגוננת עליו בדיוק כפי שהוא מגונן עליי. תקראו לזה מרד אחים משותף בבית דתי — אי אפשר לעשות את זה לבד. חייבים לתמוך זה בזה.

אבל זה לא אומר שלא אתעלל בו כשתהיה לי הזדמנות.

הוא זוקף לעברי אצבע משולשת וצוחק כשאני מעמידה פנים שאני מנסה לתפוס אותה. "כאילו לא בכית כשגילית שקיבלתי רק שנתיים מאסר על תנאי."

"אמרתי לך," אני מתעקשת. "עוד הייתי שיכורה מהלילה הקודם. בכיתי רק כי נזכרתי שרשת טאקו בל קיימת."

קאם מגחך ומסתכל לאחור אל החבר שלו, איידן. "אתה מאמין למילה אחת מהשטויות האלה?"

הוא מושך בכתפיו. "לא יודע, גבר. טאקו בל לבחורה שיכורה זה כמו פורנו חינם לנו."

שנינו בוהים בו בחוסר אמון ומנסים להבין מה לעזאזל קורה בתוך הראש שלו. קאם ואני מסתכלים זה על זה ואני מרימה את ידיי לאות כניעה.

אני לא מתעסקת בזה.

קאם כנראה חושב כמוני כי הוא רק מניד בראשו, ממלמל משהו ומניח לנושא לגמרי — בדיוק בזמן כי עוד כמה מהחברים האידיוטים שלו מגיעים אל המדורה החגיגית שלנו.

העובדה שהוא לא יצטרך ללבוש בגדי אסיר בעתיד הנראה לעין היא משהו שצריך לחגוג.

"הלו, הלו!" קורא אוֹוֶן, שנכנס אל החצר האחורית.

הוא סוחב מארז שישיית בירה על כל אחת מכתפיו ולוקאס ואייזק הולכים מאחוריו. גדלתי בחברת הבחורים האלה. הם היו עם קאם בנבחרת ההוקי מאז שהיו ילדים, אבל זה לא אומר שאני אוהבת אותם. למען האמת, יש לו רק חבר אחד שבעיניי הוא לא לגמרי דוחה.

"מזל טוב, גבר!" אומר אוון לקאם ומושיט לו אחת מהשישיות. "זו המתנה שלי בשבילך."

אוון, שגובהו מטר תשעים, נראה מאיים. הקעקועים על זרועותיו והשרירים שפיתח בביקור יומיומי במכון הכושר גורמים לו להיראות כמו איזה עבריין קשוח, אבל במציאות הוא לגמרי דובון — חובב נשים, מהסוג שמחבק אותך אחרי סטוץ של לילה אחד.

"כי זה מה שהוא צריך עכשיו — להשתכר ולתקוף עוד מישהו," אני אומרת.

כל תשומת הלב מופנית אליי ולוקאס ממלמל. "אל תדאגי, בייבי בלנצ'רד. אם הוא ילך לכלא, אני אהיה האח הגדול החדש שלך."

אני מסתכלת וממתינה להמשך, כי שום דבר שיוצא מהפה שלו לא נאמר מטוב לב. "מה אתה אומר?"

"כן," הוא מחייך. "ואם כבר מדברים, איך את מרגישה בקשר לגילוי עריות?"

הנה זה בא.

לוקאס מנסה להתחיל איתי כבר שנים. הוא נמוך יותר משאר הקבוצה, אז במוח הגברי שלו הוא צריך לפצות על זה ולהיות הכי מעצבן. הוא חמוד בסגנון 'סטודנט עם הורים עשירים', אבל ראיתי אותו פעם רודף אחרי קאם בחצר בניסיון להשתין עליו. הם היו רק בני שמונה, אבל זוכרים דברים כאלה.

אני מגלגלת עיניים ולא טורחת להגיב, כי קאם יוצא להגנתי, כצפוי. הוא לוקח בקבוק אחד מהשישייה, מחזיק אותו הפוך ומניף אותו כאילו הוא מתאמן.

"הבירות האלה הן לשתייה או לשבירה על הראש של לוקאס?"

אוון מעביר את מבטו בין קאם ללוקאס והחיוך שלו מתרחב. "תראו מה זה, אתה אפילו לא צריך להיות שיכור כדי לרצות לתקוף מישהו."

"לך תזדיין," הוא מטיח, אבל הצחוק שלו מעיד שהוא לא באמת כועס.

אני מרגישה מסכנה ובודדה, שולפת את הטלפון מכיסי וכותבת לחברה הכי טובה שלי.

אני: איפה את? אני מתה פה.

התלותיות שלי נרגעת כשלוקח לה רק דקה להגיב, אבל איך אפשר להאשים אותי? לשבת לבד בעוד החברים של אחי מנסים להתחיל איתי, זה לא מה שנחשב בעיניי לכיף, למרבה הפלא.

מלי: אני בחניה שלכם, דרמה קווין.

תודה לאל.

בזמן שהבחורים שוקעים בשיחה על מהלכי הוקי וקבוצות יריבות, אני הולכת אל החניה. זה לא שלא נוח לי להיות עם אחי והחברים שלו. הם באים אלינו מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל מאז שהגעתי לגיל ההתבגרות וצמחו לי ישבן וזוג ציצים תואמים, היחס שלהם אליי השתנה.

אני כבר לא אחותו הקטנה של קאם. אני המעודדת הראשית לשעבר, החתיכה שהם לא מצליחים להכניס למיטה ולא חשוב כמה הם מנסים. אני לא מבינה איך הם רוצים לשכב עם מישהי ועדיין לקרוא לה בייבי בלנצ'רד.

בא לי להקיא.

בשנייה שמלי יוצאת מהמכונית, אני משליכה את עצמי אל זרועותיה.

"הגיבורה שלי," אני מתחנפת במבטא דרומי מזויף.

מלי ואני חברות הכי טובות מאז שהיינו בגן, כשהיא אמרה לי שהקשת שלי יפה ואני הורדתי אותה ונתתי לה אותה. היא בדיוק מה שצריך בחברה טובה, מהסוג שאפשר לטלפן אליה באמצע הלילה כשצריך להיפטר מגופה.

היא רוטנת כשאני מנסה למנוע משתינו ליפול. "טוב, טוב. אותי את הכי אוהבת. אני כל העולם שלך. אבל אנחנו לא אמורות לדעת כבר שזה לא רעיון כל כך טוב, אחרי הפעם ההיא שנפלנו ונשרטו לך הברכיים?"

אני מצליחה להתייצב ומתרחקת ממנה. "היינו בנות תשע. זה ממש לא אותו דבר."

"אני חלשה היום בדיוק כמו שהייתי אז."

"זה הדבר הנכון הראשון שאמרת מאז שהגעת."

היא חובטת בזרועי בחיבה. "אני צריכה ללכת הביתה ולהשאיר אותך להתמודד לבד."

"שלא תעזי," אני מאיימת. "זו תהיה אכזריות."

"את יכולה לבוא איתי."

אני מכווצת את שפתיי. שתינו יודעות בדיוק למה לא אעשה את זה — והיא אוהבת לצחוק עליי בגלל זה.

כלבה.

"אני שונאת אותך."

היא מצחקקת ומעבירה קווצת שיער אל מאחורי האוזן שלי. "או, בייב. זה כל כך מתוק."

אנחנו מתקרבות אל המדורה ורואות את איידן מנסה לאזן בקבוק בירה על ראשו. כשהוא מצליח קצת יותר מדי, מלי מתגנבת מאחוריו וצורחת. הוא נבהל והבקבוק שהיה חצי מלא נוטה והבירה נשפכת על ירכו.

"אוי, מה קרה?" היא אומרת בהתפנקות. "הייתה לך תאונה קטנה?"

הוא מוריד את מבטו אל המכנסיים, ואכן נראה כאילו השתין על עצמו. הוא מפיל את ראשו לאחור בזעם בעוד מלי מתקרבת אל קאם ומחבקת אותו.

"מזל טוב."

"תודה," הוא עונה בכנות.

"בטח הוקל לך כל כך. אפילו לי הוקל."

אני מכווצת את המצח. "למה הוקל לך?"

היא מסתכלת עליי כאילו התשובה ברורה מאליה. "כי אם היו אוסרים אותו, אני הייתי היחידה שנשארת להתמודד איתך, כמובן."

קאם מלטף את מצחו, מהורהר. "עכשיו שאת אומרת את זה, אולי הייתי צריך לתת להם להכניס אותי לכלא."

"הא־הא," אני עונה. "אתה כזה מצחיק."

הטלפון שלי רוטט וכיוון שהיחידה ששולחת לי הודעות יושבת מימיני, אני יודעת מי כותב עוד לפני שאני מביטה בו.

האקס שלי, קרייג.

רק מראה השם שלו על הצג גורם לי בחילה. אפשר היה לחשוב שאחרי עשר הודעות שמהן התעלמתי הוא יבין שאין לי כל כוונה לענות לו, אבל לא. בטח יש איזו אמבה זוללת מוח במים בסביבה שלו.

כזו שתוקפת רק גברים.

"את לא עונה?" שואלת מלי.

אני שומטת את הטלפון ומנידה בראשי. "זה לא שווה את הזמן שלי. הוא כותב לי רק כי הוא חזר הביתה למשך הקיץ. הוא רוצה להראות לחברים שלו שהוא עדיין שווה."

היא מהנהנת באישור. "ידעתי שאת מלכה."

הפרידה שלי מקרייג לא הייתה יפה — זה אף פעם לא ככה כשהבחור מוכן לזיין כל מה שזז. בתיכון כולן חושבות שהן רוצות את הקוורטרבק החתיך, אבל הייתי שם ועשיתי את זה. תאמינו לי שזה לא מה שחושבים. כל סיפור האגדה הזה בתיכון, שבו הקוורטרבק והמעודדת אמורים להיות יחד, ממש לא בשבילי. ואם תהיה לי ברירה, אני תמיד אבחר את שחקן ההוקי החתיך.

וכאילו הגורל נשלט על ידי המחשבות שלי, רכב מוכר מגיע אל הדשא שליד החניה. נהמת המנוע גורמת לכולם להסתובב, פרט למלי. היא נשארת ממוקדת בי.

"יש בחורה במושב לידו?" שואל אייזק.

אוון מכווץ את עיניו. "נראה ככה. לא ידעתי שהוא מזיין מישהי באופן קבוע."

זוכרים שאמרתי שיש רק חבר אחד של קאם שהוא לא לגמרי דוחה בעיניי? כן, זה הייז וויילדר, הסקס המהלך. וכשאני אומרת שהוא לא לגמרי דוחה בעיניי, אני מתכוונת שאני לגמרי מאוהבת בו, בצורה מגעילה ומביכה. מה אני יכולה להגיד? אין אצלי אמצע. רק האפשרות שהוא הביא איתו בחורה גורמת לבטן שלי להתהפך. לחשוב שאיאלץ לראות אותו מחבק ומנשק אותה ולוחש לה באוזן? אני מעדיפה להשליך את עצמי לתוך האש.

"זה בטח רציני אם הוא הביא אותה איתו," מהרהר איידן בקול.

מלי נוגעת בי, כנראה כדי לוודא שאני בסדר, אבל אני מנידה בראשי. עברתי שלוש שנים בלי שמישהו ידע שאני רוצה שהוא יהיה יותר מאשר רק החבר הכי טוב של אחי ואני לא מתכוונת שזה ישתנה — בין אם יש לו חברה, או לא.

"שלושתכם מטומטמים," אומר קאם כשהנערה קופצת מתוך הרכב. "זו אחותו."

הקלה מציפה אותי כמו צונמי, אבל מלי רוטנת. "למה לעזאזל הוא הביא איתו את דֶוִוין?"

"וואו, מל. אני מבינה שאנחנו לא צריכים לדאוג שתפרשי לה שטיח אדום," אני מקניטה.

היא מכווצת את עיניה אליי. "היא מעצבנת והיא נצמדת אלייך כמו קואלה מחורבנת. תפקיד החברה הכי טובה שלך כבר תפוס, תודה רבה באמת."

הרכושנות שלה מצחיקה אותי. "בחייך, היא לא כזאת נוראית."

"היא כן, את פשוט לא רואה את זה כי את —"

אני בועטת בה קלות כדי להשתיק אותה לפני שתפלוט את הסוד היחיד שהצלחתי להסתיר מאחי.

"אאוץ'!" היא צועקת. "זה כאב!"

אבל אני רואה את הצחוק מאחורי היבבה. להתעלל בי בכל מה שקשור להייז הוא הבילוי האהוב עליה. כשזה רק התחיל, היא כתבה מכתב ממעריצה סודית והכניסה ללוקר שלו. היא קלטה שהגזימה כשהפסקתי לדבר איתה למשך שבוע שלם.

אני מתחילה לחשוב שהיא זקוקה לקורס ריענון בנושא גבולות.

"את באמת חלשה כמו שהיית כשהיינו בנות תשע," אני אומרת לה.

לפני שהיא מספיקה להגיב, דווין מגיעה ומתיישבת מצידי השני.

"היי, לייקן," היא ממלמלת.

דווין תמיד הייתה ביישנית. היא הייתה מתעמלת כל השנים ולא היה לה זמן לחברות, פרט לאלה שהתאמנו איתה. החלום שלה להגיע לאולימפיאדה נגדע כשהיא שברה את עצם הירך בתחרות ארצית ונותרה עם הרבה זמן פנוי שלא ידעה איך למלא.

"היי, דוו," אני מברכת אותה במתיקות. "מה שלומך?"

"טוב, אבל בית הספר מבאס."

"נכון. אני כל הזמן שוכחת שלא סיימת איתנו."

מלי לידי משמיעה קול לעג שקט, אבל אני לא מתייחסת אליה. דווין נושמת עמוק. "עוד חודש. אני כבר לא יכולה לחכות."

"אני בטוחה. הדבר הטוב היחיד בבית הספר היה להסתכל על מר טיילור." אני מלכסנת מבט אל מלי. "מישהי נהגה לאונן במחשבה עליו."

פרץ של צחוק בוקע מפיה של החברה הכי טובה שלי. "מוזר שאת מזכירה אוננות. היי, וויילדר!"

הנשימה שלי נעתקת ואני רואה שהייז מתקרב אלינו. כאילו לא די בנוכחות שלו לענות אותי, שרירי הזרועות שלו בולטים עוד יותר כי הוא נושא שתי ערמות של עצי הסקה.

לעזאזל איתי.

"מה קורה?" הוא שואל את מלי.

אם לא הייתי מכירה אותה כל כך הרבה זמן, הייתי דואגת לגבי הדבר הבא שתגיד, אבל מלי לא טיפשה. היא אולי בודקת את הגבולות מדי פעם, אבל היא יודעת שאם תספר להייז על רגשותיי כלפיו, זה יחסל את החברות בינינו.

לפחות עד שאתגבר על ההשפלה ועל כאב הדחייה.

"מתי בפעם האחרונה שימנת את הנקניק?"

אוקיי. אולי זה יותר גרוע.

הוא קופא ומביט בה כאילו יצאה מדעתה — ויכול להיות שזה באמת מה שקרה. "מה?"

"אתה יודע, צחצחת את המעקה, ליטפת את התירס. עשית סקס בשלישייה עם שני אנשים שלא היו שם?"

ככל שהיא ממשיכה לדבר כך אני רוצה להיעלם לתוך עצמי.

"אלוהים אדירים, מלי," קאם גונח. "פשוט תגידי עשית ביד!"

היא מכווצת את אפה. "זה כל כך מלוכלך."

"בטח, ולקרוא לזה נקניק זה כל כך יותר טוב," הוא עונה.

היא מכווצת את שפתיה ומושכת בכתפיה ואני מקווה שהשיחה תסתיים כאן, אבל היא לא מתכוונת לוותר בקלות כזו.

"אז?" היא לוחצת ומביטה בהייז.

אל תענה.

אל תענה.

אל תענה, לעזאזל.

"הבוקר," הוא אומר לה כאילו זו השאלה הכי טבעית בעולם. "למה?"

מלי מגחכת. "סתם תהיתי. מה איתך, קאם?"

"אוקיי," אני מתערבת. "אני לא צריכה לדעת את המידע הזה על אחי, תודה רבה לך באמת."

"איך את חושבת שאני מרגישה?" שואלת דווין.

ההבעה על פניה דומה לזו שיש על פני מי ששומע שההורים שלו עושים סקס — שילוב של זעזוע וגועל. אני לא מצליחה להוציא מראשי את הדימוי שלו עושה ביד. אני מניחה שזו הייתה כוונתה של מלי.

כלבה מרושעת.

"אופס, סליחה, דוו," אומר הייז, ומתנער מהנושא כאילו לא קרה שום דבר.

גם אני הייתי רוצה לעשות את זה.

אני תוהה על מי הוא חשב כשגמר.

לעזאזל.

אחרי שהוא מברך את קאם, הייז הולך אל כל אחד מהבחורים והם משיקים את האגרופים. הוא מתיישב ומסתכל עליי. החום במבטו והדימויים שרצים ללא הפסקה במוח שלי גורמים לי להצמיד את ירכיי זו לזו כדי לנסות להירגע.

"שלום, פוטר," הוא אומר.

אני מגלגלת את עיניי בזעף. "בפעם האחרונה, הארי פוטר לא גר בעליית הגג. הוא גר מתחת למדרגות."

"אז מי גר בעליית הגג?"

אני עומדת להגיד אף אחד ולשים קץ לצורך האינסופי שלו לצחוק על החדר שלי, אבל מלי עונה במקומי.

"גברת רוצ'סטר."

הוא זוקף גבה אחת. "אני אמור לדעת מי זו?"

היא נאנחת כאילו חוסר ידע בספרות הקלאסית הוא פשע נגד האנושות.

"היא דמות בספר של שרלוט ברונטה, ג'יין אייר." היא מסבירה. "בעיקרון היא אישה משוגעת שגרה בעליית הגג. יש שיגידו שהיא שטנית."

הייז מגחך ומביט אליי. "טוב, זה מתאים."

"היא מטורפת!" אני טוענת, אבל זה היה הדבר הלא נכון לומר.

הוא נדלק כמו עץ חג המולד. "עוד יותר טוב!"

אני מנידה בראשי באיטיות. "אתה מת מבחינתי."

הוא מניח יד על חזהו. "אבל אני המועדף עלייך."

"מי אמר לך את זה?"

הוא מעביר את מבטו על כל הבחורים וחוזר אליי. "התחרות לא משהו."

אוקיי, זה נכון, אבל אני לא יכולה לתת לו לנצח בקלות כזו.

אני שוקלת את האפשרויות שלי ומחליטה ללכת על הבחור שהוא הכי פחות מחבב, אבל סובל אותו למען הקבוצה. "אייזק, אתה המועדף החדש שלי."

הלסת של הייז נשמטת ואייזק מרים את בקבוק הבירה שלו.

"לחיים, גבר."

על אף שזה גורם לי להישמע נואשת, אני משתוקקת בסתר לוויכוחים המדומים הקטנים שלנו. זה הזמן היחיד שאנחנו באמת מדברים. זה פתטי, אבל החלק שבי שכותב את שם המשפחה שלו ליד השם שלי, מוכן לקחת כל מה שיקבל. אין צורך לומר שהוא והחלק האחר ששנא את הייז מגיל שלוש־עשרה לחמש־עשרה, לא מסתדרים.

"חכה רגע," מתווכח לוקאס. "למה לו מותר להקניט את לייקן ולנו לא?"

הייז צוחק ואני נזקקת לכל מה שיש בי לא ללכת לאיבוד בצליל הזה.

קאם מוסיף עוד עץ למדורה וחוזר לשבת. "כי להייז יש גבולות. יש הבדל בין להקניט אותה ובין להתחיל איתה." הוא עוצר לרגע ואז מוסיף. "ואני אוהב אותו יותר מאשר אותך."

לוקאס מסיים את הבירה וזורק את הפחית הריקה על קאם.

אייזק מתערב. "תיזהר. לא שמעת?" הוא סורק במבטו את קאם מלמעלה למטה כאילו הוא כלב משוגע. "הוא פושע אלים."

כולם צוחקים וקאם מרים לו אצבע משולשת. כל מי שמכיר את אחי יודע שהוא לעולם לא יפגע במישהו בכוונה, לפחות לא בלי סיבה ממש טובה. הוא עשוי להתבדח על כך עם החברים שלו, במיוחד עכשיו שהמשפט הסתיים והחשש מהכלא התפוגג, אבל אני יודעת שזה מציק לו. האנשים בעיר הזו מכירים אותו מאז שהיה ילד ובכל זאת לפחות חצי מהם חושבים שהוא סוציופת.

פאקינג שטן.

הטלפון שלי רוטט וכיוון שאני שקועה במחשבות אני פותחת אותו לפני שאני מספיקה לעצור את עצמי.

קרייג :תפסיקי להעמיד פנים שאת לא רואה את ההודעות שלי. אייזק אמר שאת מחזיקה את הטלפון ביד.

לכל הרוחות.

"אייזק!" הוא מפנה את ראשו בגלל נימת הקול שלי. "באמת סיפרת לאח הדפוק שלך שהטלפון שלי עליי?"

הייז נושך את שפתו כדי להסתיר את החיוך. "זה היה קצר."

אייזק נראה כמו ילד שנתפס עם היד בצנצנת העוגיות. "זה לא טוב?"

אני צובטת את גשר אפי ונושמת עמוק. "אם התכוונת לדווח לו על כל צעד שלי, היית צריך להביא אותו איתך."

"את רוצה אותו פה?" הוא שואל בהתלהבות. "אני יכול לטלפן אליו. אני בטוח שהוא יבוא."

"לא!" מלי ואני צועקות יחד.

אייזק מקדיר את פניו. "נו, בחייך. הוא התגעגע אלייך כשהוא היה בלימודים והוא ממש מצטער."

"על איזו מהפעמים? כשהוא עזב אותי במסיבה כדי ללכת לזיין מישהי אחרת, או כשהוא התכוון לשלוח לי סרטון שלנו ובטעות שלח לי סרט פורנו חובבני שלו עם השותפה שלו למעבדה?"

הוא נועץ בי מבט המום.

"או, אני יודעת," אני ממשיכה. "זה בטח על הפעם שהוא זיין בחורה אחרת על המיטה שלי והשאיר לי קונדום במתנה. חוץ מזה, זה לא שנפרדנו בזמן האחרון. אם הוא מצטער, הוא היה צריך להתנצל לפני שבעה חודשים."

כולם שומרים על שקט כשהפה של אייזק נפתח ונסגר כמה פעמים ולא אומרים מילה. אחרי רגע, קאם שובר את השתיקה וסוקר את הבקבוק הריק שלו.

"אולי אתה באמת צריך להביא אותו לכאן," הוא אומר כאילו זה רעיון טוב.

"רגע, בחור קשוח," מזהיר הייז. "לפני חמש דקות בערך הכניסו אותך למעצר על תנאי. בוא נחכה קצת לפני שתפר אותו, בסדר?"

קאם מעביר את מבטו בין אייזק להייז. "אני לא מבטיח שום דבר."

"לא ביקשתי ממך," עונה הייז, כי הוא יודע שאין טעם. "עכשיו, מי רוצה לשחק בירה־פונג1?"

כולם מהנהנים בהסכמה והוא הולך להביא את השולחן מהרכב שלו. בינתיים, דווין מסתכלת על הבירה שלי כשאני לוגמת ומעווה את פניה.

אני לא מצליחה לא לצחקק. "מה קרה, בייב?"

היא מרכינה את ראשה. "אני לא אוהבת בירה."

מלי מגחכת וממלמלת ברור שלא מתחת לאפה. אני בועטת בה בפעם השנייה בעשרים הדקות האחרונות. היא מצליחה להחניק את גניחת הכאב שלה.

דווין אומנם לא קרובה אליי כמו מלי, אבל אני לא רוצה שהיא תרגיש אי־נוחות איתנו רק כיוון שמלי היא טמבלית קטנה שלא יודעת לחלוק.

"בואי," אני אומרת, קמה ומושיטה לה יד. "נכין לך איזשהו קוקטייל. תוכלי לשתות אותו במקום בירה."

נראה שזה מעודד אותה. היא מחייכת ומניחה את ידה בידי. כשאנחנו מתחילות ללכת לכיוון הבית, אני שמה לב שמלי הולכת לצידי. אני זוקפת אליה גבה.

"מה?" היא שואלת בתמימות. "אם את מכינה, גם אני רוצה."

וממש כך, מעט המתח בינינו נעלם. זה תמיד קורה.

"כאילו שלא הייתי מכינה לך בכל מקרה."

היא כורכת את זרועותיה סביב כתפיי. "זו הסיבה שאת המועדפת עליי."

אנחנו כמעט מגיעות אל הבית. אני מרימה את הראש ומבטי מצטלב עם זה של הייז. הוא סוחב את השולחן המתקפל ביד אחת ואת ערכת הבירה־פונג ביד השנייה, אבל כל מה שאני רואה הוא איך הוא מחייך כשהוא עובר.

זה לא הוגן שאדם נראה כל כך טוב. אנשים לא אמורים להיוולד שווים? כי נראה שאלוהים לא קיבל את התזכיר כשהוא יצר את הייז, או שבקבוק המרכיב 'ייראה כל כך טוב עד שימיס קרח' נשפך כולו לתוך הסיר.

אני נשבעת שהבחור הזה הוכנס אל החיים שלי רק כדי לענות אותי.

"את מריירת," לוחשת לי מלי.

אני מרימה במהירות יד אל הפה, אבל הייתי צריכה לדעת שהיא עובדת עליי. "שיניתי את דעתי. את לא מקבלת קוקטייל."

"אוי, בחייך," היא מתלוננת. "זה היה בצחוק."

"מה קרה?" שואלת דווין.

אני מניחה יד על פיה של מלי, שמתכוונת לענות. "כלום. מלי במצב רוח משונה הערב."

אני פותחת את המקרר ומוציאה כמה מצרכים — מיץ חמוציות, מיץ אננס, מיץ תפוזים והכי חשוב, בקבוק ליקר מאליבו. זה בעיקרון משקה שנקרא ביי בריז, אבל מיץ התפוזים מוסיף עוד טעם. חוץ מזה, ככה אפשר להוסיף לו עוד קצת רום.

"מל, את זוכרת את הערב ששתינו יותר מדי מהדבר הזה?"

היא מצטמררת. "איך אפשר לשכוח? שלושה חודשים אחר כך אפילו לא יכולנו לשתות מיץ בלי לרצות להקיא."

אני מצחקקת כשאני מתחילה למזוג את המאליבו.

שלושים מיליליטר.

שישים מיליליטר.

תשעים מיליליטר.

כשאני מוסיפה עוד טיפה, מלי מהמהמת. "אני מבינה שאת מתכננת לחזור על הערב ההוא."

אני מושכת בכתפיי. היא לא טועה לגמרי. "לפחות אז אוכל להאשים את השטויות שיוצאות לך מהפה בזה שאת שיכורה."

"זה לא כיף. מה אם תמצאי את הנפש התאומה שלך הערב?"

"מלי אליזבת," אני נוהמת.

דווין מביטה בשתינו בסקרנות. "רגע, מה אני מפספסת?"

פאק.

"כלום. כמו שאמרתי, מלי חצופה במיוחד הערב," אני חוזרת. אני מביטה בפושעת ומקווה שהיא שומעת את איומי הרצח בתוך הראש שלי.

מלי ממלמלת ולוגמת ישירות מבקבוק המאליבו. "עדיף להיות חצופה מאשר חרמנית."

אני מפילה את ראשי לאחור וגונחת. "מלי!"

ברצינות, אני אתחיל לבדוק מועמדות אחרות לתפקיד החברה הכי טובה אם היא תמשיך ככה.

כל חלק בי מקווה, מתפלל ומתחנן שדווין לא תקלוט למה היא מתכוונת. ואני לא מתפללת לעיתים קרובות. כשההורים מכריחים אותך ללכת לכנסייה במשך כל הילדות שלך, את מכניסה את זה לרשימת הדברים שלא תעשי בעתיד כחלק מהשלב המרדני בחייך. אבל כאילו כעונש על כך שאני לא הולכת לכנסייה, אני ממש רואה איך היא קולטת את העניין.

"אומייגאד," היא נושמת עמוק. "את דלוקה על אח שלי?"

"לא," אני עונה, בדיוק ברגע שמלי עונה "כן."

אני מסובבת במהירות את הראש אל החברה הכי טובה שלי לשעבר ונועצת בה מבט זועם. "עשיתי משהו שהרגיז אותך או שפשוט החלטת להיות לוחמנית היום?"

היא מגלגלת את עיניה. "אוי, בחייך. היא הבינה לבד."

"בטח. אני בטוחה שהיא הייתה קולטת גם בלי הרמזים המקסימים שלך."

"את לעולם לא תקבלי את מה שאת רוצה אם לא תספרי עליו לאף אחד," היא אומרת לי בנימה רכה יותר ועכשיו אני מבינה מה היא עושה.

אני מסיימת להחזיר את כל המרכיבים למקום, נושמת עמוק ומסתובבת.

"אוקיי. כן, יש לי רגשות מסוימים אל הייז. אבל אני לא טיפשה ולא חושבת שמשהו יקרה בינינו, לא חשוב עד כמה מישהי תנסה להתערב." אני שולחת מבט אל מלי. "זה סוג של פנטזיה. נחמד לדמיין, אבל זה לעולם לא יתגשם."

שתיהן משתתקות ואני עוצרת לרגע כדי לתת למילים שלי לשקוע...

עד שאני שומעת את הדלת האחורית בטנדר של הייז נסגרת ממש מחוץ לחלון המטבח.

עוד ספרים של קלסי קלייטון