"משחק החיים"
הכדורסל בשבילי לא היה רק משחק. הוא היה המשחק, "משחק החיים". החיים בכל הדרם הופיעו בפניי דרך משחק הכדורסל עם כל ההצלחות והכישלונות, הציפיות והאכזבות, הפחד והתקווה, העצב והשמחה.
גם אם בעבר חשבתי אחרת, היום אני יודע שהאליפויות, הגביעים, התארים האישיים, הכסף — כולם היו "בונוסים" על הדרך. במהלך השנים התבהר לי שמשחק הכדורסל היה מתנה מופלאה שדרכה התאפשר לי ללמוד על עצמי, על החיים, ובעיקר לגדול ולהתפתח כאדם.
הספורט בכלל ומשחקי הכדור בפרט הינם כלים בעלי יכולת השפעה גדולה מאד על ילדים, בני נוער ומבוגרים מכל צבעי הקשת. בהרבה מובנים הספורט הוא "הדת" של שנות ה־2000 שטומן בחובו את הפוטנציאל והכוח להיטיב עם מיליוני בני אדם ועם העולם שסביבנו, או חלילה להיפך.
לצערנו בעידן הספורט התחרותי, בעקבות הרדיפה אחרי ההישגים, הגביעים והאליפויות, לא אחת אנחנו הופכים משועבדים לתוצאה ושוכחים את הדרך — הדרך־ארץ.
בעקבות כך מייצר הספורט התחרותי לא פעם מתחים, לחצים, עומסים, קנאה, שנאה ואלימות שלא בריאים לא לגוף ולא לנפש, לא לאדם הפרטי ולא לחברה בכלל.
חברה שמייקרת את הניצחון ומחשיבה בעיקר את המקום הראשון, תרבות שהסיסמא שלה היא:
"wining is not everything, wining is the only thing" (הניצחון הוא לא הדבר החשוב ביותר, הניצחון הוא הדבר היחיד), בסופו של יום יוצרת דור מתוסכל שלא באמת יכול לנצח. המקום השני לא מספיק טוב, וגם זה שזכה בזהב והגיע לפסגה לא ימצא שם מנוחה ונחלה, כי ברור שזה רק עניין של זמן עד שהכוכב הבא יפציע והוא יצטרך לפנות את מקומו.
לעומת זאת כשמייקרים את ההשתדלות, כששמים דגש על הדרך ומחזקים את יסודות האחווה, הרעות והערבות הדדית, כשמתמקדים בכוונה משותפת, בחזון נעלה ובמעשים הטובים — אזי הניצחון מושג לפני שהמשחק הסתיים וגם הרבה אחריו.
כשמתבוננים לעומק, רואים שגישה כזאת אינה סותרת "הצלחה" גם במושגיו של העולם התחרותי וההישגי. רק אדם או קבוצה מאוחדים, חדורי חזון נעלה, שמשוחררים מהפחד, מהתלות ומהשעבוד לתוצאה — יכולים באמת להתמסר לעשייה וליצירה, לפרוץ גבולות ולהגיע לגבהים חדשים.
יש בי הרבה הכרת הטוב לעולם הכדורסל, שהביא ברכה רבה לחיי והפך לחלק בלתי נפרד ממני. בנוסף לפרנסה, לרגעים המיוחדים שחוויתי ולאנשים היקרים שהכרתי, המשחק היה ועדיין משמש לי ככלי שלימד ומלמד אותי על עצמי ועל החיים.
יסודות ודברים שלמדתי דרך המשחק כמו עבודת צוות ושיתוף פעולה, התמודדות עם משברים והצלחות, עבודה על מידות של התמדה ונחישות, ריכוז ויצירה, סבלנות וענווה, אמונה וביטחון, משמשים אותי עד היום ואני מיישם אותם במחוזות אחרים של חיי.
אחרי אחת מפרישותיו של מייקל ג'ורדן, הוא אמר שבין השאר הכדורסל היה בשבילו "ויזה ללבבות של האוהדים". אני מאד מזדהה עם מילותיו של מייקל וכיום אני משתמש בספורט בכלל ובכדורסל בפרט ככלי חינוכי, טיפולי ומעצים דרכו אני מנסה לגעת בלבבות של ילדים, בני נוער ואנשים מכל המינים ומכל הגוונים בניסיון ובתקווה להשפיע עליהם לטובה.
מה שאני מנסה לעשות כיום הוא להשיב את המשחק למקום עליו דיבר הרמב"ם עוד לפני כ־800 שנה — משחק שמשמש ככלי לחיים בריאים, שמחים ומאוזנים יותר.
בנוסף המשחק הוא כלי נהדר לגשר בין עולמות, לאחד את השונים ולהעמיק את השורשים.
אני מאמין שמשחקי הכדור הינם כלים שטומנים בחובם את הפוטנציאל לעשות מהפכה של ממש ברמה האישית, ברמה הקהילתית וברמה הגלובאלית.
שימוש בריא, נבון ומאוזן במשחק יוכל לעזור לנו לנצח במשחק הרבה יותר גדול וחשוב מזה שמתנהל על המגרש — משחק שאני קורא לו "משחק החיים", והכדור בידיים שלנו!!!
"דרך ארץ קדמה לתורה" (חז"ל)
אם יורשה לי אוסיף שדרך ארץ קדמה גם לכסף, לתארים, לניצחונות ולגביעים...
ייעוד — תיקון
מאז שאני זוכר את עצמי בתור ילד תמיד התנשאתי כראש וחצי מעל החברים לכיתה.
עד כדי כך היה לי קשה והרגשתי לא בנוח עם העובדה שאני בולט בשטח שהתחלתי לסגל לעצמי הליכה כפופה, ובכך קיוויתי שאמשוך פחות תשומת לב מהסביבה.
ההתמודדות שלי עם משיכת תשומת הלב וההתבלטות בסביבה התעצמה ואולי שינתה צורה כשכישרון הכדורסל הלך ומימש את עצמו. הייתי מהשחקנים המצטיינים בכל קבוצה אליה הגעתי וככל שהשנים עברו והרמה עלתה מצאתי את עצמי יותר ויותר נדרש להתמודד עם זרקורי ההצלחה ואורות התהילה.
משחק הכדורסל בפרט ומשחקי הכדור בכלל היו בשבילי בתחילת דרכי סוג של ייעוד, אהבה ממבט ראשון, חיבור טבעי ובריא שהביא איתו רוב שעשוע, גילה ויצירה. לעומת זאת עם השנים, וככל שהמשחק תפס מקום יותר מרכזי בחיי — עם כל היצרים, התאוות והנסיונות שהתלוו אליו, הפך המשחק בשבילי לסוג של תיקון.
כל אלה הרחיקו את המשחק ממקומו הפשוט והטבעי והפכו אותו למקור שמייצר מתחים, לחצים, ציפיות ועומסים לא טבעיים ולא בריאים שאיתם נאלצתי להתמודד וגרמו לי ללא מעט קשיים ומשברים, כשחקן וכאדם. בסופו של יום אותם קשיים היו גם אלה שהציתו בי אש טובה שביקשה למצוא עצות וכלים להתמודד עם האתגרים שהמשחק הציב בפניי, ובסופו של יום דרך הקושי זכיתי לגדול ולהתפתח כשחקן ובעיקר כאדם.
באופן טבעי אנשים נמשכים למקומות שקל ונוח להם להתנהל בהם, בעוד הם מתרחקים מהיכן שלא נעים וקשה. אומרים לנו החכמים והמנוסים שהייעוד שלנו נמצא במקומות שקל וטבעי לנו בהם, ולעומת זאת התיקון שלנו נמצא היכן שקשה. לפעמים דווקא במקומות האלה, אם נעיז להישיר אליהם מבט ונתמודד איתם באומץ, בחוכמה ובהתמדה — נוכל לדלות מהם רוב אבנים טובות ומרגליות שיעזרו לנו בתהליך הצמיחה, הגדילה וההעצמה.
צילום: נתן אלפרט, לע"מ
הצלת נפשות
נראה שהנטייה שלי לעולם הרוח ולרוחניות הייתה טבועה בי כבר מגיל צעיר. בבית הספר היסודי דבק בי הכינוי "אסטרו" (מלשון אסטרונאוט), בעקבות הנטייה שלי לרחף כמה סנטימטרים מעל הקרקע... בהמשך הפציע מתוכי חלום להיות טייס קרב, כנראה מתוך אותה כמיהה כמוסה לגעת בשמיים... ובעשור השלישי לחיי יצאתי למסע רוחני מוצהר שהוביל אותי להרפתקאות מרתקות מעבר לגבולות הזמן והמקום.
יסוד הרוח והנטייה לרוחניות בחיי, שאיתם הגעתי לעולם, יצרו אצלי לא פעם חוסר איזון שבא לידי ביטוי בניתוק, בריחה מאחריות, הימנעות מהתמודדות וחוסר ביסוד האדמה אשר התבטא בין השאר בחוסר חיבור ל"ענייני העולם הזה".
אחת הברכות העיקריות שעולם הכדורסל הביא לחיי היה איזון. בגלל אופיו של המשחק, העיסוק בו דרש ממני לנהוג הפך הטבע שלי, לעסוק בגוף ובעולם החומר, לקחת אחריות ומחויבות ובכך לאזן את עודף יסוד הרוח בחיי שעלול היה להוביל אותי למחוזות לא טובים ומסוכנים.
במובנים רבים משחק הכדורסל היווה בשבילי בחינה של הצלת נפשות.
עם השנים, עת לא השכלתי להתמודד עם המתחים, הפחדים והמציאות האינטנסיבית שהביא לחיי עולם הכדורסל המקצועי והתחרותי, מצאתי את עצמי נתון לא פעם לעומסים פיזיים ונפשיים שגרמו לשברים ומשברים בגוף ובנפש, הוציאו אותי ואת המשחק מאיזון ובכך הפכו את ברכת המשחק לקללה.
בהמשך חליתי במחלת הסרטן שהייתה בין השאר תולדה של אותה מציאות אינטנסיבית ולא מאוזנת, שלא ידעתי איך להכיל ושלא היו לי כלים להתמודד איתה.
אותה מחלה גרמה לי לעצור את מרוץ חיי, לשאול שאלות שלא העזתי לשאול, להתמודד עם מתחים, לחצים ופחדים מודחקים ולשנות הרבה הרגלים לא בריאים שליוו אותי במשך שנים, ובכך לקחת אחריות על חיי ולהפוך לאדם הרבה יותר מודע, בריא, שמח ומאוזן.
שוב חוויתי מהפכה, כשהפעם קללת המחלה הפכה לברכה שגרמה לי להיוולד מחדש ולזכות לחיים חדשים.
וכך בפעם השנייה (והפעם בדרך עקיפה) משחק הכדורסל "הציל" את חיי...
בהמשך חיי ועד הלום אשתי היקרה וחמשת ילדיי האהובים דואגים ומוודאים נאמנה שהרגליים שלי יהיו מחוברות ומושרשות לאדמה בעוד ראשי ורוחי ממשיכים לשאוף השמיימה.
תרגיל
אני מזמין אתכם להתבונן באירועי עבר שקרו לכם ולכאורה נראו קשים ונחוו על ידיכם כשליליים, ולבחון כיצד הפקתם מהם תועלת, איזה טוב הסתתר בהם וכיצד הם גרמו לכם להתפתח.
"משחק החיים"
הכדורסל בשבילי לא היה רק משחק. הוא היה המשחק, "משחק החיים". החיים בכל הדרם הופיעו בפניי דרך משחק הכדורסל עם כל ההצלחות והכישלונות, הציפיות והאכזבות, הפחד והתקווה, העצב והשמחה.
גם אם בעבר חשבתי אחרת, היום אני יודע שהאליפויות, הגביעים, התארים האישיים, הכסף — כולם היו "בונוסים" על הדרך. במהלך השנים התבהר לי שמשחק הכדורסל היה מתנה מופלאה שדרכה התאפשר לי ללמוד על עצמי, על החיים, ובעיקר לגדול ולהתפתח כאדם.
הספורט בכלל ומשחקי הכדור בפרט הינם כלים בעלי יכולת השפעה גדולה מאד על ילדים, בני נוער ומבוגרים מכל צבעי הקשת. בהרבה מובנים הספורט הוא "הדת" של שנות ה־2000 שטומן בחובו את הפוטנציאל והכוח להיטיב עם מיליוני בני אדם ועם העולם שסביבנו, או חלילה להיפך.
לצערנו בעידן הספורט התחרותי, בעקבות הרדיפה אחרי ההישגים, הגביעים והאליפויות, לא אחת אנחנו הופכים משועבדים לתוצאה ושוכחים את הדרך — הדרך־ארץ.
בעקבות כך מייצר הספורט התחרותי לא פעם מתחים, לחצים, עומסים, קנאה, שנאה ואלימות שלא בריאים לא לגוף ולא לנפש, לא לאדם הפרטי ולא לחברה בכלל.
חברה שמייקרת את הניצחון ומחשיבה בעיקר את המקום הראשון, תרבות שהסיסמא שלה היא:
"wining is not everything, wining is the only thing" (הניצחון הוא לא הדבר החשוב ביותר, הניצחון הוא הדבר היחיד), בסופו של יום יוצרת דור מתוסכל שלא באמת יכול לנצח. המקום השני לא מספיק טוב, וגם זה שזכה בזהב והגיע לפסגה לא ימצא שם מנוחה ונחלה, כי ברור שזה רק עניין של זמן עד שהכוכב הבא יפציע והוא יצטרך לפנות את מקומו.
לעומת זאת כשמייקרים את ההשתדלות, כששמים דגש על הדרך ומחזקים את יסודות האחווה, הרעות והערבות הדדית, כשמתמקדים בכוונה משותפת, בחזון נעלה ובמעשים הטובים — אזי הניצחון מושג לפני שהמשחק הסתיים וגם הרבה אחריו.
כשמתבוננים לעומק, רואים שגישה כזאת אינה סותרת "הצלחה" גם במושגיו של העולם התחרותי וההישגי. רק אדם או קבוצה מאוחדים, חדורי חזון נעלה, שמשוחררים מהפחד, מהתלות ומהשעבוד לתוצאה — יכולים באמת להתמסר לעשייה וליצירה, לפרוץ גבולות ולהגיע לגבהים חדשים.
יש בי הרבה הכרת הטוב לעולם הכדורסל, שהביא ברכה רבה לחיי והפך לחלק בלתי נפרד ממני. בנוסף לפרנסה, לרגעים המיוחדים שחוויתי ולאנשים היקרים שהכרתי, המשחק היה ועדיין משמש לי ככלי שלימד ומלמד אותי על עצמי ועל החיים.
יסודות ודברים שלמדתי דרך המשחק כמו עבודת צוות ושיתוף פעולה, התמודדות עם משברים והצלחות, עבודה על מידות של התמדה ונחישות, ריכוז ויצירה, סבלנות וענווה, אמונה וביטחון, משמשים אותי עד היום ואני מיישם אותם במחוזות אחרים של חיי.
אחרי אחת מפרישותיו של מייקל ג'ורדן, הוא אמר שבין השאר הכדורסל היה בשבילו "ויזה ללבבות של האוהדים". אני מאד מזדהה עם מילותיו של מייקל וכיום אני משתמש בספורט בכלל ובכדורסל בפרט ככלי חינוכי, טיפולי ומעצים דרכו אני מנסה לגעת בלבבות של ילדים, בני נוער ואנשים מכל המינים ומכל הגוונים בניסיון ובתקווה להשפיע עליהם לטובה.
מה שאני מנסה לעשות כיום הוא להשיב את המשחק למקום עליו דיבר הרמב"ם עוד לפני כ־800 שנה — משחק שמשמש ככלי לחיים בריאים, שמחים ומאוזנים יותר.
בנוסף המשחק הוא כלי נהדר לגשר בין עולמות, לאחד את השונים ולהעמיק את השורשים.
אני מאמין שמשחקי הכדור הינם כלים שטומנים בחובם את הפוטנציאל לעשות מהפכה של ממש ברמה האישית, ברמה הקהילתית וברמה הגלובאלית.
שימוש בריא, נבון ומאוזן במשחק יוכל לעזור לנו לנצח במשחק הרבה יותר גדול וחשוב מזה שמתנהל על המגרש — משחק שאני קורא לו "משחק החיים", והכדור בידיים שלנו!!!
"דרך ארץ קדמה לתורה" (חז"ל)
אם יורשה לי אוסיף שדרך ארץ קדמה גם לכסף, לתארים, לניצחונות ולגביעים...
ייעוד — תיקון
מאז שאני זוכר את עצמי בתור ילד תמיד התנשאתי כראש וחצי מעל החברים לכיתה.
עד כדי כך היה לי קשה והרגשתי לא בנוח עם העובדה שאני בולט בשטח שהתחלתי לסגל לעצמי הליכה כפופה, ובכך קיוויתי שאמשוך פחות תשומת לב מהסביבה.
ההתמודדות שלי עם משיכת תשומת הלב וההתבלטות בסביבה התעצמה ואולי שינתה צורה כשכישרון הכדורסל הלך ומימש את עצמו. הייתי מהשחקנים המצטיינים בכל קבוצה אליה הגעתי וככל שהשנים עברו והרמה עלתה מצאתי את עצמי יותר ויותר נדרש להתמודד עם זרקורי ההצלחה ואורות התהילה.
משחק הכדורסל בפרט ומשחקי הכדור בכלל היו בשבילי בתחילת דרכי סוג של ייעוד, אהבה ממבט ראשון, חיבור טבעי ובריא שהביא איתו רוב שעשוע, גילה ויצירה. לעומת זאת עם השנים, וככל שהמשחק תפס מקום יותר מרכזי בחיי — עם כל היצרים, התאוות והנסיונות שהתלוו אליו, הפך המשחק בשבילי לסוג של תיקון.
כל אלה הרחיקו את המשחק ממקומו הפשוט והטבעי והפכו אותו למקור שמייצר מתחים, לחצים, ציפיות ועומסים לא טבעיים ולא בריאים שאיתם נאלצתי להתמודד וגרמו לי ללא מעט קשיים ומשברים, כשחקן וכאדם. בסופו של יום אותם קשיים היו גם אלה שהציתו בי אש טובה שביקשה למצוא עצות וכלים להתמודד עם האתגרים שהמשחק הציב בפניי, ובסופו של יום דרך הקושי זכיתי לגדול ולהתפתח כשחקן ובעיקר כאדם.
באופן טבעי אנשים נמשכים למקומות שקל ונוח להם להתנהל בהם, בעוד הם מתרחקים מהיכן שלא נעים וקשה. אומרים לנו החכמים והמנוסים שהייעוד שלנו נמצא במקומות שקל וטבעי לנו בהם, ולעומת זאת התיקון שלנו נמצא היכן שקשה. לפעמים דווקא במקומות האלה, אם נעיז להישיר אליהם מבט ונתמודד איתם באומץ, בחוכמה ובהתמדה — נוכל לדלות מהם רוב אבנים טובות ומרגליות שיעזרו לנו בתהליך הצמיחה, הגדילה וההעצמה.
צילום: נתן אלפרט, לע"מ
הצלת נפשות
נראה שהנטייה שלי לעולם הרוח ולרוחניות הייתה טבועה בי כבר מגיל צעיר. בבית הספר היסודי דבק בי הכינוי "אסטרו" (מלשון אסטרונאוט), בעקבות הנטייה שלי לרחף כמה סנטימטרים מעל הקרקע... בהמשך הפציע מתוכי חלום להיות טייס קרב, כנראה מתוך אותה כמיהה כמוסה לגעת בשמיים... ובעשור השלישי לחיי יצאתי למסע רוחני מוצהר שהוביל אותי להרפתקאות מרתקות מעבר לגבולות הזמן והמקום.
יסוד הרוח והנטייה לרוחניות בחיי, שאיתם הגעתי לעולם, יצרו אצלי לא פעם חוסר איזון שבא לידי ביטוי בניתוק, בריחה מאחריות, הימנעות מהתמודדות וחוסר ביסוד האדמה אשר התבטא בין השאר בחוסר חיבור ל"ענייני העולם הזה".
אחת הברכות העיקריות שעולם הכדורסל הביא לחיי היה איזון. בגלל אופיו של המשחק, העיסוק בו דרש ממני לנהוג הפך הטבע שלי, לעסוק בגוף ובעולם החומר, לקחת אחריות ומחויבות ובכך לאזן את עודף יסוד הרוח בחיי שעלול היה להוביל אותי למחוזות לא טובים ומסוכנים.
במובנים רבים משחק הכדורסל היווה בשבילי בחינה של הצלת נפשות.
עם השנים, עת לא השכלתי להתמודד עם המתחים, הפחדים והמציאות האינטנסיבית שהביא לחיי עולם הכדורסל המקצועי והתחרותי, מצאתי את עצמי נתון לא פעם לעומסים פיזיים ונפשיים שגרמו לשברים ומשברים בגוף ובנפש, הוציאו אותי ואת המשחק מאיזון ובכך הפכו את ברכת המשחק לקללה.
בהמשך חליתי במחלת הסרטן שהייתה בין השאר תולדה של אותה מציאות אינטנסיבית ולא מאוזנת, שלא ידעתי איך להכיל ושלא היו לי כלים להתמודד איתה.
אותה מחלה גרמה לי לעצור את מרוץ חיי, לשאול שאלות שלא העזתי לשאול, להתמודד עם מתחים, לחצים ופחדים מודחקים ולשנות הרבה הרגלים לא בריאים שליוו אותי במשך שנים, ובכך לקחת אחריות על חיי ולהפוך לאדם הרבה יותר מודע, בריא, שמח ומאוזן.
שוב חוויתי מהפכה, כשהפעם קללת המחלה הפכה לברכה שגרמה לי להיוולד מחדש ולזכות לחיים חדשים.
וכך בפעם השנייה (והפעם בדרך עקיפה) משחק הכדורסל "הציל" את חיי...
בהמשך חיי ועד הלום אשתי היקרה וחמשת ילדיי האהובים דואגים ומוודאים נאמנה שהרגליים שלי יהיו מחוברות ומושרשות לאדמה בעוד ראשי ורוחי ממשיכים לשאוף השמיימה.
תרגיל
אני מזמין אתכם להתבונן באירועי עבר שקרו לכם ולכאורה נראו קשים ונחוו על ידיכם כשליליים, ולבחון כיצד הפקתם מהם תועלת, איזה טוב הסתתר בהם וכיצד הם גרמו לכם להתפתח.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
