התנ"ך של אתי הילסום
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
התנ"ך של אתי הילסום

התנ"ך של אתי הילסום

עוד על הספר

דורון בראונשטיין

דורון בראונשטיין (נולד ב-2 במאי 1976) הוא סופר, מחזאי ואמן דאדא רב-תחומי ישראלי. ספריו עוסקים בין היתר בתחום הלהט"ב, שוויון לטרנסג'נדרים, אימוץ ילדים בזוגות חד-מיניים בישראל, וחקר השואה.

החל מגיל 17, תחת שם העט דורון בראון, כתב בעיתונים שונים, ביניהם "במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד), "זמן תל אביב", "ראש 1", "אנשים" ו"מלאבס". בין השנים 1999–2001 הגיש פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית "יוצאים קבוע" בהנחיית יואב גינאי אשר שודרה בערבי שישי בערוץ הראשון בטלוויזיה.

ב-1999 החל לכתוב ספרים ומאז הוציא לאור עשרות ספרים באנגלית ובעברית. תוכן הכתיבה שלו כולל חיבורים פילוסופיים, מחזות, שירה, ולעיתים קרובות נוגע למיניות. בראונשטיין עצמו הוא ביסקסואל מוצהר ואקטיביסט להט"בי.

בשנת 2020, הועלה המחזה שלו "המעלית" (מתוך ספר המחזות שלו "מה זאת אמנות, לעזאזל?!"). ב-2021 הועלה המחזה שלו "העולם על פי חוה" דרך אפליקציית זום. את התפקיד הראשי גילמה מירי אלוני. ב-2022 הועלה המחזה שלו "קודם תלמדי לאהוב את עצמך" (מתוך ספר המחזות שלו "באהבה, היטלר: אוסף מחזות") דרך אפליקציית זום.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4ma2hbc6

תקציר

הקדמה

בקפידה רבה ולאחר סינון קפדני של משפטי פתיחה אפשריים וראויים לספר שלפניכם, בחרתי בסופו של תהליך מיון ארוך ומתיש, את הציטוט המובא בפתח הספר, של הסופר ההומוסקסואל המצליח (זוכה פרס פוליצר עבור ספרו "לס", בשנת 2018) אנדרו שון גריר (המופיע בעמוד 125 בספרו זה) - ולא בכדי.

כהומוסקסואל בעצמי, אשר ההומוסקסואליות שלו הינה חלק מהותי כל כך מעצם קיומו ומדרך חייו (הן כסופר, הן כאקטיביסט), מצאתי לנכון להדגיש את דבריו של גריר, כפתיח הולם - ומדויק - לספר הזה, העוסק במהות יצירתה של אתי הילסום.

אני משוכנע שאם הילסום הייתה חיה בימינו אנו - וליתר דיוק, בעת כתיבת ספר זה, בין השנים 2023-2022 - היא ללא ספק הייתה תומכת נלהבת בקהילה הלהט"בית ובמלחמותיה-מלחמותיי שלי, להשגת מטרותיה של קהילה זו.

בנוסף, המשפט הזה מייצג נאמנה את הלך הרוח הבסיסי - אם תרצו, הראשוני-גולמי, הגרעיני, היסודי ביותר - של הילסום: הנכחת חשיבותם של טוב הלב ושל רוח האדם - כפי שאלה משתקפים היטב ביומניה אשר אוגדו לספר המכונן (וברשותכם, 'מכונן' במקרה זה הינו אנדרסטייטמנט. לדידי, מדובר ב"תנ"ך מודרני" לכל דבר ועניין) אשר הפך ברבות השנים אף לשיטת טיפול, "שיטת אתי הילסום" (אם תרצו, במידה כזו או אחרת, על משקל "שיטותיהם" של "פילאטיס", "פלדנקרייז", וכו' - ולהבדיל, על משקל כתביהם-תורותיהם של פרויד, קאנט, שפינוזה ודומיהם, וראוי מאוד לציין: כתביה של הילסום אינם פחותים במאום בחשיבותם, בגאונותם ובהשפעתם הכבירה על האנושות מכתביהם של פילוסופים דגולים אלה).

בנוסף, הדגשתי את המשפט "ואת שני אלה אנחנו חייבים לחגוג" בהקשר של בדידות האדם שמחברת בסופו של דבר שני אנשים - זה לזה.

גריר, כסופר הומוסקסואל, כותב: "לא אכפת לי את מי אתה אוהב, אבל אם אתה אוהב מישהו... אם אתה אוהב מישהו, אתה צריך לאהוב אותו כל יום." ומיד מדגיש: "אתה צריך לבחור בו כל יום."

כך, ברשותכם, אני ושלל מעריציה של הילסום חיים את חיינו - מאז נכנס האור המזהיר שלה אל תוך חיינו באמצעות קריאת ספרה "חיים כרותים" (ולימים, שונה שמו ל"השמיים שבתוכי", שם שלדידי מייטיב לייצג את תכלית חייה ואת תפישתה הקיומית-אקזיסטנציאליסטית).

אנו, הלכה למעשה, בוחרים בה - ובדרכה - מדי יום ויום.

בה ובמשנתה.

בה ובדעותיה המוצקות, הטבעיות, אודות האדם, רוחו וטוב ליבו.

בה ובראייתה החיובית, האופטימית - למרות הכל. (ואם לדייק: למרות כל מה שעברה בתקופת מלחמת העולם השנייה והיחשפותה לעוולות נוראיות, בלתי-נתפשות, כלפי העם היהודי שלו הייתה שייכת, ובעיקר בתקופה שבה שהתה במחנה המעבר הקשה וסטרבורק שבהולנד, טרם שליחתה אל מותה באושוויץ.)

בה ובאהבתה - לאדם, לידידות שבין אנשים, לעולם.

בה ובסלחנותה.

בה ובחוסר הציניות שלה.

בה ובחוזקותיה, ובה בעת, בחולשותיה הכל כך אנושיות, הכל כך טבעיות.

בה וביהדותה - החילונית, המכילה.

בה ובנשיותה.

בה ובמיניותה.

בה - על כל מה שהיא הייתה ועודנה מייצגת - ברוחה, בנשמתה הנצחית.

פרק ראשון

*

יומניה, אשר אוגדו לספר הזה, הפכו מבחינתנו, מעריציה האדוקים ברחבי העולם, כאמור, לתנ"ך מודרני לכל דבר ועניין: תנ"ך קדוש - על אף היותו חילוני מאוד מעצם מהותו - מכיל, אשר עוזר לנו ברגעינו הקשים ביותר.

תנ"ך מודרני שתמיד נמצא שם עבורנו. אם תרצו, כמו החבר-הכי-טוב, כמו אהוב, או כמו קרוב משפחה תומך-תמיד, לא שיפוטי ולא ביקורתי. קרוב משפחה המשקיף מהצד ומהנהן בחיוב לכל מעשינו ומחשבותינו - הן הטובים, הן הרעים.

כמו רואה בכל מעשינו מעין שיעור אינסופי בעל תכלית.

*

אתי הילסום, אשר נולדה כאסתר הילסום ב-15 בינואר 1914 בעיר מידלבורך שבהולנד, נרצחה באושוויץ, מחנה ההשמדה המזוויע - אם תרצו, הבלתי ניתן להגדרה מילולית בשל הזוועות הבלתי-אנושיות אשר נעשו בו - ב-30 בנובמבר לשנת 1943 (כך על פי הצלב האדום), בהיותה בת 29 בלבד.

בשנת 2022 אני יושב בדירתי שבפתח תקווה ומתחיל לכתוב את הדברים הללו.

עובדה פשוטה היא כי מעל ל-79 שנים חלפו מאז הירצחה, ועדיין, המילים שלה, יומניה, למעשה ספרה האחד והיחיד, ממשיך לטלטל כה רבים אשר נחשפים אליו - ואליה - מאז שהוא פורסם ועד היום, כפי שהדברים מובאים בספר שלפניכם.

*

ואדגיש נקודה קריטית זו שוב: מדובר בספר אחד.

איך שלא מסתכלים על כך: ספר אחד ויחיד.

או, בעצם, ליתר דיוק: יומן אישי (המהווה למעשה, במבנהו הפיזי: שמונה מחברות "כתובות בכתב יד צפוף וקשה לקריאה" - כפי שמתארן י.ח. חארלנדט, עורך בית ההוצאה "דה-האן" בהולנד, מי שערך את ספרה של אתי הילסום על פי מחברות יומנה).

זה כל מה שלמעשה כתבה אתי הילסום, בין השנים 1941-1943, במהלך חייה הכל כך קצרים.

והיומן האחד הזה, אותו ספר מכונן - משנה חיים של רבים מיני רבים שנחשפו אליו.

לא פחות, יש להדגיש - ולדעתי, כמי שקרא את שני היומנים, אף הרבה יותר - מיומנה של אנה פרנק, בת מדינתה, הולנד, יהודייה אף היא, כמובן, אשר כתבה את יומנה - בדיוק כמו הילסום, בשנות מלחמת העולם השנייה באירופה בכלל ובהולנד בפרט, בזמן שהשואה התחוללה.

*

ציינתי כי הספר הזה משנה חיים, ולא בכדי.

ואתאר, ראשית, את חשיפתי שלי אליו: בשנת 2010 קראתי כתבה בעיתון אודותיו ואודות הפיכתו מספר "בלבד" לשיטת טיפול.

שאלתי את הספר מהספרייה העירונית של פתח תקווה, העיר בה אני גר, וכאשר התחלתי לקרוא אותו, נדהמתי מיופיו, מכנותו, מישירותו, ובעיקר - ממה שמילותיה של אתי הילסום חוללו בי ובנפשי.

חשוב להבהיר בצורה שלא משתמעת לשני פנים: מילותיה יצרו בי שינוי: שינוי מחשבתי ותודעתי, שינוי תפישתי, שינוי בהבנת בני האדם המקיפים אותי.

שינוי - במידה כזו ובצורה כזו - שמעולם אף ספר לא גרם לי.

הן גם עוררו בי רצון להרבות טוב בעולם, שינו לחלוטין - אם לדייק: בשינוי של 180 מעלות - את מסלול חיי, גרמו לי ללמוד רפואה משלימה (רפלקסולוגיה, שיאצו, עיסוי), ומאוחר יותר, קואצ'ינג, גרפולוגיה ו-NLP.

בשלב מאוחר יותר, מילותיה של הילסום - ספרה היחיד, הבלבדי, כאמור, דבר שהדהים אותי וגרם לי לא אחת לחשוב ביני לביני: "איך ספר אחד יצר שינוי כל כך גדול בחיים שלי?" - הניעו אותי אף לעשייה פיזית של ממש: הן גרמו לי להתחיל להתנדב בבתי אבות שונים ובמוסדות סיעודיים ברחבי הארץ - עם התמקדות בפתח תקווה, העיר בה אני, כאמור, גר - לעזור הלכה למעשה (אם תרצו, לצאת מגבולות המילים של הספר של הילסום ולהיכנס אל תוך "החיים האמיתיים") לישישים ולישישות - בעיקר לעריריים, כאלה ש"ננטשו" על ידי בני משפחותיהם - והחברה ככלל - מפאת מחלותיהם הסופניות הכוללות סרטן, סוכרת, אלצהיימר, דימנציה, וכו', ומאוחר יותר, להעביר הרצאות מוטיבציה, אופטימיות ודמיון מודרך ברחבי הארץ (לעתים בהתנדבות, ולעתים בתשלום סמלי).

בהרצאותיי קראתי תמיד מתוך ספרה של אתי הילסום ושמתי לב איך שמילותיה מחזקות רבים ממי שנכחו בהרצאותיי.

וכך, בדרכי שלי, כמעריץ נלהב של יומניה שאוגדו לספר הזה, לימדתי על אודותיו גם אחרים, "פתחתי" גם אותם לעולמה, חשפתי גם אותם ל"שיטתה", למה שאני מגדיר, בפשטות, ובכן, "הדת של הילסום".

ההמשך זמין לקריאה בספר המלא

דורון בראונשטיין

דורון בראונשטיין (נולד ב-2 במאי 1976) הוא סופר, מחזאי ואמן דאדא רב-תחומי ישראלי. ספריו עוסקים בין היתר בתחום הלהט"ב, שוויון לטרנסג'נדרים, אימוץ ילדים בזוגות חד-מיניים בישראל, וחקר השואה.

החל מגיל 17, תחת שם העט דורון בראון, כתב בעיתונים שונים, ביניהם "במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד), "זמן תל אביב", "ראש 1", "אנשים" ו"מלאבס". בין השנים 1999–2001 הגיש פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית "יוצאים קבוע" בהנחיית יואב גינאי אשר שודרה בערבי שישי בערוץ הראשון בטלוויזיה.

ב-1999 החל לכתוב ספרים ומאז הוציא לאור עשרות ספרים באנגלית ובעברית. תוכן הכתיבה שלו כולל חיבורים פילוסופיים, מחזות, שירה, ולעיתים קרובות נוגע למיניות. בראונשטיין עצמו הוא ביסקסואל מוצהר ואקטיביסט להט"בי.

בשנת 2020, הועלה המחזה שלו "המעלית" (מתוך ספר המחזות שלו "מה זאת אמנות, לעזאזל?!"). ב-2021 הועלה המחזה שלו "העולם על פי חוה" דרך אפליקציית זום. את התפקיד הראשי גילמה מירי אלוני. ב-2022 הועלה המחזה שלו "קודם תלמדי לאהוב את עצמך" (מתוך ספר המחזות שלו "באהבה, היטלר: אוסף מחזות") דרך אפליקציית זום.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4ma2hbc6

עוד על הספר

התנ"ך של אתי הילסום דורון בראונשטיין

*

יומניה, אשר אוגדו לספר הזה, הפכו מבחינתנו, מעריציה האדוקים ברחבי העולם, כאמור, לתנ"ך מודרני לכל דבר ועניין: תנ"ך קדוש - על אף היותו חילוני מאוד מעצם מהותו - מכיל, אשר עוזר לנו ברגעינו הקשים ביותר.

תנ"ך מודרני שתמיד נמצא שם עבורנו. אם תרצו, כמו החבר-הכי-טוב, כמו אהוב, או כמו קרוב משפחה תומך-תמיד, לא שיפוטי ולא ביקורתי. קרוב משפחה המשקיף מהצד ומהנהן בחיוב לכל מעשינו ומחשבותינו - הן הטובים, הן הרעים.

כמו רואה בכל מעשינו מעין שיעור אינסופי בעל תכלית.

*

אתי הילסום, אשר נולדה כאסתר הילסום ב-15 בינואר 1914 בעיר מידלבורך שבהולנד, נרצחה באושוויץ, מחנה ההשמדה המזוויע - אם תרצו, הבלתי ניתן להגדרה מילולית בשל הזוועות הבלתי-אנושיות אשר נעשו בו - ב-30 בנובמבר לשנת 1943 (כך על פי הצלב האדום), בהיותה בת 29 בלבד.

בשנת 2022 אני יושב בדירתי שבפתח תקווה ומתחיל לכתוב את הדברים הללו.

עובדה פשוטה היא כי מעל ל-79 שנים חלפו מאז הירצחה, ועדיין, המילים שלה, יומניה, למעשה ספרה האחד והיחיד, ממשיך לטלטל כה רבים אשר נחשפים אליו - ואליה - מאז שהוא פורסם ועד היום, כפי שהדברים מובאים בספר שלפניכם.

*

ואדגיש נקודה קריטית זו שוב: מדובר בספר אחד.

איך שלא מסתכלים על כך: ספר אחד ויחיד.

או, בעצם, ליתר דיוק: יומן אישי (המהווה למעשה, במבנהו הפיזי: שמונה מחברות "כתובות בכתב יד צפוף וקשה לקריאה" - כפי שמתארן י.ח. חארלנדט, עורך בית ההוצאה "דה-האן" בהולנד, מי שערך את ספרה של אתי הילסום על פי מחברות יומנה).

זה כל מה שלמעשה כתבה אתי הילסום, בין השנים 1941-1943, במהלך חייה הכל כך קצרים.

והיומן האחד הזה, אותו ספר מכונן - משנה חיים של רבים מיני רבים שנחשפו אליו.

לא פחות, יש להדגיש - ולדעתי, כמי שקרא את שני היומנים, אף הרבה יותר - מיומנה של אנה פרנק, בת מדינתה, הולנד, יהודייה אף היא, כמובן, אשר כתבה את יומנה - בדיוק כמו הילסום, בשנות מלחמת העולם השנייה באירופה בכלל ובהולנד בפרט, בזמן שהשואה התחוללה.

*

ציינתי כי הספר הזה משנה חיים, ולא בכדי.

ואתאר, ראשית, את חשיפתי שלי אליו: בשנת 2010 קראתי כתבה בעיתון אודותיו ואודות הפיכתו מספר "בלבד" לשיטת טיפול.

שאלתי את הספר מהספרייה העירונית של פתח תקווה, העיר בה אני גר, וכאשר התחלתי לקרוא אותו, נדהמתי מיופיו, מכנותו, מישירותו, ובעיקר - ממה שמילותיה של אתי הילסום חוללו בי ובנפשי.

חשוב להבהיר בצורה שלא משתמעת לשני פנים: מילותיה יצרו בי שינוי: שינוי מחשבתי ותודעתי, שינוי תפישתי, שינוי בהבנת בני האדם המקיפים אותי.

שינוי - במידה כזו ובצורה כזו - שמעולם אף ספר לא גרם לי.

הן גם עוררו בי רצון להרבות טוב בעולם, שינו לחלוטין - אם לדייק: בשינוי של 180 מעלות - את מסלול חיי, גרמו לי ללמוד רפואה משלימה (רפלקסולוגיה, שיאצו, עיסוי), ומאוחר יותר, קואצ'ינג, גרפולוגיה ו-NLP.

בשלב מאוחר יותר, מילותיה של הילסום - ספרה היחיד, הבלבדי, כאמור, דבר שהדהים אותי וגרם לי לא אחת לחשוב ביני לביני: "איך ספר אחד יצר שינוי כל כך גדול בחיים שלי?" - הניעו אותי אף לעשייה פיזית של ממש: הן גרמו לי להתחיל להתנדב בבתי אבות שונים ובמוסדות סיעודיים ברחבי הארץ - עם התמקדות בפתח תקווה, העיר בה אני, כאמור, גר - לעזור הלכה למעשה (אם תרצו, לצאת מגבולות המילים של הספר של הילסום ולהיכנס אל תוך "החיים האמיתיים") לישישים ולישישות - בעיקר לעריריים, כאלה ש"ננטשו" על ידי בני משפחותיהם - והחברה ככלל - מפאת מחלותיהם הסופניות הכוללות סרטן, סוכרת, אלצהיימר, דימנציה, וכו', ומאוחר יותר, להעביר הרצאות מוטיבציה, אופטימיות ודמיון מודרך ברחבי הארץ (לעתים בהתנדבות, ולעתים בתשלום סמלי).

בהרצאותיי קראתי תמיד מתוך ספרה של אתי הילסום ושמתי לב איך שמילותיה מחזקות רבים ממי שנכחו בהרצאותיי.

וכך, בדרכי שלי, כמעריץ נלהב של יומניה שאוגדו לספר הזה, לימדתי על אודותיו גם אחרים, "פתחתי" גם אותם לעולמה, חשפתי גם אותם ל"שיטתה", למה שאני מגדיר, בפשטות, ובכן, "הדת של הילסום".

ההמשך זמין לקריאה בספר המלא