בשביל התקווה

הקדמה

ספר זה נולד מהצורך לברר מהו סיפורנו המשותף, בייחוד בשעה זו, שבה אנו עומדים בפני אתגרים המחייבים אותנו לחשוב מחדש על זהותנו ועל דרכנו. הספר כולל שתי אסופות ייחודיות, האחת ספרותית־הגותית והאחרת היסטורית־לאומית. 

האסופה הראשונה מורכבת מפסיפס טקסטואלי של הגות, שירה וקטעי יומן מן העבר ומן ההווה, המזמינים דיון בשאלות יסוד והמשקפים את מורכבותה של ההוויה הישראלית ואת כוחה. אסופה זו מחולקת לארבעה שערים: סיפור, עם, מקום וחלום. השער הראשון, "סיפור", מוקדש לבחינת הדרכים ונקודות המבט שבהן אנו בוחרים לתאר את תולדותינו ואת מציאות חיינו כאן ועכשיו. בימים אלה, שבהם אנו עומדים בפני שאלות קיומיות נוקבות, מתחדד הצורך לשוב ולספר את הסיפור, כדי להבין טוב יותר מי אנחנו ולאן פנינו מועדות. הסיפור היהודי־ישראלי הוא סיפור שיש בו מחלוקות ושסעים וגם התמודדות עם משברים וצמיחה באמצעות תמהילים ייחודיים של מסורת וחידוש, של זיכרון ותקווה. השער השני, "עם", מוקדש לבחינת משמעות היותנו קהילה הקשורה בעבותות של גורל וייעוד משותפים. הוא עוסק בשאלת מאפייניו וייחודו של העם היהודי אז ועכשיו ומציע קריאות מגוונות ליחס שבין הפרט לכלל ובין אוצרות המורשת לאתגרים החדשים הניצבים בפנינו. השער השלישי, "מקום", מתחקה אחר הקשר המורכב של העם היהודי לארצו, שהוא בעת ובעונה אחת פיזי ורוחני, היסטורי ומתחדש. ימי המלחמה שבהם אנו מצויים היום שבים ומעלים שאלות על מעמדו של המקום, על המחירים שאנו מוכנים לשלם עבור הקיום הלאומי ועל היחס בין היות המקום אמצעי ובין היותו תכלית. השער הרביעי, "חלום", מוקדש לשרטוט החזון אותו אנחנו מבקשים עבורנו ועבור הדורות הבאים. השער נע על הציר שבין הצורך להרכיב משקפיים מציאותיים ומפוכחים ובין הצורך להוסיף להן עדשה נוספת שמגלמת את הראוי, הנֶחְלָם, המְקֻוֶּה.

האסופה השנייה מורכבת מנאומים ומדברי זיכרון מעוררי השראה שנישאו במהלך מלחמת חרבות ברזל על ידי מפקדים, מנהיגים ומובילים חברתיים ושמשקפים את רוח התקופה ואת אתגריה. הנאומים מספקים הצצה לרגעים מיוחדים ומכריעים בנפש האומה היהודית־ישראלית בזמן המלחמה, והם מביאים לידי ביטוי תעצומות נפש שגילו יחידים או קבוצות ברגעי חיים מכוננים. אסופת הנאומים משקפת אף היא את המארג הייחודי של ההוויה הישראלית בימים אלו, המונהגת מלמעלה ומלמטה והנאבקת על חיים, על פשר ועל מוסר, גם כשאלו מופרים. חלק מהנאומים נכתבו מבעוד מועד ונפרסים על פני עמודים, וחלקם נאמרו בעל פה, באופן ספונטני, וההתרגשות ותעצומות הנפש שאפיינו את אותו הרגע ניכרות בהם.

השילוב של קטעי הגות ושירה מכוננים, נאומים ועדויות אישיות חושף סיפור של עם המתמודד עם אתגרי ההווה בעודו שואב השראה מהעבר ומביט אל עבר העתיד. הספר מבקש לחזק את רוח האומה, להאיר דרך ולהציע מצפן ערכי ורעיוני בשעה זו, שבה אנו נדרשים לחשוב מחדש על משמעות הקיום היהודי־ישראלי. בימים של חוסר ודאות וערפל התקווה אינה מותרות, אלא הכרח קיומי; משימה המוטלת על כתפי כל אחד ואחת מאיתנו.

"בארץ הלוהטת הזאת,
מילים צריכות להיות צל"

(יהודה עמיחי)

דומני שאין בארץ כולה אף לא אדם אחד, שעולמו לא נרעש, נרעד והשתנה, לבלי הכר, מאז נפרצה הגדר ומפלצות אדם חדרו את גבולות הארץ. מאז שאויב שטני החשיך עלינו את שמחת החג, ומרצחיו טבחו, עינו, חטפו ושרפו יקרות ויקרים מפז, הרסו עד היסוד בתים מוארים - מלאי אהבה, ולא חסו על איש, מטף ועד זקן.

על השבר, ועל החושך, ועל הכאב העצום שנפערו בכולנו מאותו שבעה באוקטובר ארור, מר ונמהר – אנו מוכרחים לדבר ולספר; לזכור לנצח את אשר עשו לנו המרצחים השטניים, ואת אשר הם מבקשים לעשות לנו מאז ועד עכשיו.

הימים האלה, שאנו מצויים בתוכם, ימי החושך ואובדן, הם גם ימי עוז וגבורה, ימים היסטוריים, מכוננים בתולדות עמנו. כגודל הטראומה וכעומק הפצע שאנו נושאים בליבנו, כך גם מתנשאת ומתנוססת הרוח העצומה של העם הזה, שמתגלה לעינינו, שוב ושוב, באינספור מופעים ומבעים, בפנים רבות, בקולות רבים, בעוצמות שאולי לא ידענו לשער שישנן. מעשים כבירים, אציליים ומעוררי השתאות – בחזית ובעורף - של לוחמים ולוחמות, אזרחים ואזרחיות, אבות, אימהות, קשישים וילדים, שהתגלו בתעצומות נפשם המרהיבות, בתקופה של אימה וחושך על פני תהום. אל מול המעשים הנתעבים ביותר הם עמדו, מתוקף קול וצו פנימי, ובמעשיהם - היו לאור גדול.

האסופה החשובה "בשביל התקווה", היא תעודה היסטורית ואוצר תרבותי יקר ערך, המאגד בתוכו ביטויים עזים מאד של אותו האור, ושל הרוח שקמה בעמנו – בעת הזאת ולאורך דורות רבים לפנינו. רוח שבאה לידי ביטוי במעשים וביצירה, בשדה הקרב ובשדה החיים, בשיח הציבורי ובשדה השירה והאמנות; רוח של זעקה ותפילה, של תקווה והודיה, של ניצחון הרוח והערבות ההדדית; רוח שהיא לעיתים קינה, לעיתים שיר, ולעתים שורות של נאום או מילות הספד. זהו מכלול מגוון ועשיר של קולות - כולם שלנו, כולם אנחנו - העשוי מהחומרים הטהורים ביותר, מגבורת הנפש, מדבקות באור, ומבחירה עיקשת בחיים.

תודה לבית "עין פרת" ולכל העוסקים במלאכת הכתיבה, העריכה והליקוט שהולידו את האסופה המרגשת הזו. תודה על ההתעקשות ועל החזון, על ההתמדה ועל המבט הרואה למרחוק. לכבוד שנת הע"ז למדינת ישראל, זוהי מתנה ראויה מאין כמוה, מנחת אהבה, למולדת ולעם, ליחידים ולקהל. מתנה של חוסן, של כאב, של השראה, ושל תקווה עצומה.

אשרינו, אשרי העם שככה לו.

קינת בארי

יגל הרוש

אֵיכָה בְּאֵרִי / הָפְכָה לְקִבְרִי

וְיוֹם מְאוֹרִי / הָפַךְ שְׁחוֹרִי

וְהֻשְׁחַת כָּל פְּרִי / וְנֶהְפַּךְ שִׁירִי

עֵינִי נוֹבְעָה מַיִם / מֵעֹמֶק שִׁבְרִי

אֵיכָה תּוֹרָה / עֲרוּכָה וּסְדוּרָה

וְכָל פְּאֵרָהּ / לֹא עָמַד לְעֶזְרָה

וּבְיוֹם הֲדָרָהּ / הֻשְׁחַת תָּאֳרִי

עֵינִי נוֹבְעָה מַיִם / מֵעֹמֶק שִׁבְרִי

אֵיכָה יִשְׂרָאֵל / בְּיוֹם קְרוֹא אֵל

וְחַיִּים שׁוֹאֵל / וּמְהוּמָה קִבֵּל

זָקֵן וְעוֹלֵל / בְּדַם מִתְגּוֹלֵל

וְחַגּוֹ חִלֵּל / אוֹיֵב אַכְזָרִי

עֵינִי נוֹבְעָה מַיִם / מֵעֹמֶק שִׁבְרִי

אֵיכָה אִמָּהוֹת / וִילָדוֹת וּנְעָרוֹת

בִּשְׁבִי מוּלָכוֹת / כְּבִימֵי פְּרָעוֹת

וְנִפְרְצוּ גִּדְרוֹת / צֹאן יְשָׁרוֹת

וּפָסְקוּ מְחוֹלוֹת / וּנְגִינוֹת מְשׁוֹרְרִי

עֵינִי נוֹבְעָה מַיִם / מֵעֹמֶק שִׁבְרִי

וְאֵיכָה אֶתְמַהּ / בּוֹרֵא רוּמָה

עַד אָן אֻמָּה / תִּהְיֶה מְהוּמָה

עַד אָן קוֹמָה / תֻּשְׁפַּל אֲדָמָה

וְעַתָּה קוּמָה / לְהָאִיר נֵרִי

וּבְעֵין רַחֲמֶיךָ / תְּרַפֵּא שִׁבְרִי

וְעֵינִי הַנּוֹבַעַת / תַּשְׁקֶה בְּאֵרִי

נכתב בינואר 2024.
יגל הרוש הוא נגן, מלחין ומשורר ישראלי.

מה את רואה

רוני אלדד

מָה אַתְּ רוֹאָה:

בָּלוֹנִים פּוֹרְחִים אֲנִי רוֹאָה

עוֹפוֹת צוֹוְחִים, נוֹצוֹת, נוֹצוֹת עַל הַפְּתָחִים

אָב מוֹלִיךְ עֶגְלַת תִּינֹקֶת, קָפוּא בְּאֶמְצַע הַתְּנוּעָה

מָה אַתְּ רוֹאָה:

אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בַּחֲנוּת פְּרָחִים אֲנִי רוֹאָה

בְּתוֹךְ הַבַּיִת יְלָדִים טוֹבִים, אִישׁוֹנִים זוֹרְחִים

קַסְדוֹת אוֹפַנַּיִם לְרֹאשָׁם מִפַּחַד תּוֹתָחִים

אִשָּׁה צוֹעֶקֶת אֶל הַטֵֶלֶפוֹן בַּלָּהַת שְׁמוּעָה

מָה אַתְּ רוֹאָה:

אֲנִי לֹא רוֹאָה, אֲנִי שׁוֹמַעַת אֱלֹהִים בּוֹכִים

מֵאֲחוֹרֵי אִילָן גָּבוֹהַּ אוֹ בְּתוֹךְ שִׂיחִים

רַק אֵם בָּשָׂר וָדָם סוֹכֶכֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים, וּבִכְנָפֶיהָ

רַחֲמֵי כָּל הָעוֹלָם זוֹרְחִים, אֵיךְ הִיא נִטְרֶפֶת

בְּשִׁנֵּי חַיָּה רָעָה

מָה אַתְּ רוֹאָה, אֲנִי רוֹאָה

הָיִינוּ מְשֻׁנִּים. כֻּסְּתָה הַשֶׁמֶשׁ אֵפֶר מַלְאָכִים

תַּנִּים חַרְצוּ שֵׁן בִּשְׂדוֹתֵינוּ, כָּל הַיְלָדִים פְּקוּחִים

לֹא נִישַׁן יוֹתֵר אַף פַּעַם, הֵעִיר אוֹתָנוּ חֹשֶׁךְ אֱלֹהִים

נכתב באוקטובר 2023 ופורסם בספר "היינו משונים - שירים משנת מלחמה".
רוני אלדד היא יוצרת ומשוררת ישראלית.

השפיות שלנו תמה

אלחנן ניר

מְאַחֵל חַיִּים שֶׁל שְׁפִיּוּת, כָּתַבְתָּ לִי מִנְּיוּ יוֹרְק.

וַאֲנִי הֵשַׁבְתִּי: אֲבָל הַשְּׁפִיּוּת שֶׁלָּנוּ תַּמָּה וְלֹא תָּשׁוּב.

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ לוֹהֲבִים בַּבְּרִית הַקְּדוּמָה,

בּוֹעֲרִים בְּאֵשׁ הַדּוֹרוֹת,

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ חַיּוֹת הַנּוֹהֲמוֹת.

ולֹא נָשׁוּב עוד אֶל הַנִּנּוֹחוּת הַמְּכַלָּה הַהִיא

ולֹא נִתְפַּתָּה לִנְבוּאוֹת יְשַׁעְיָהוּ קֹדֶם זְמַנָּן.

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים כְּשֶׁתַּחְתֵּינוּ כִּידוֹנִים

ולֹא נִשְׁכַּח

עוֹד

נכתב ביוני 2024.
הרב אלחנן ניר הוא סופר, משורר ועורך ישראלי.