לרתום את השבלולים למרכבה

המועדון

אַתְּ זוֹכֶרֶת אֵיךְ הֵקַמְנוּ לָנוּ מוֹעֲדוֹן סִפּוּרִים?

בְּמִפְרַץ הָאֵיקְלִיפְּטִים,

לֹא תַּחַת הַגַּלְמוּשִׁים כְּמוֹ הַמְּקוֹרִי,

עַל תַּלְמֵי אוֹתִיּוֹת הָעִבְרִית הַמִּתְחַדֶּשֶׁת,

עִם רֶגֶל אַחַת עַל הָאֲדָמָה הָרִגְבִּית,

הַשְּׁחֹרָה, כְּשֶׁהַשְּׁנִיָּה בָּאֲוִיר וָהָלְאָה מִכָּאן.

אִם נִקְבַּעְנוּ לְנַקּוֹת אֶת בֵּית הַזִּכָּרוֹן,

לְמַעֲשֶׂה הָיִינוּ יוֹשְׁבוֹת עַל הַמַּדְרֵגָה וְקוֹרְאוֹת,

וְרַק לְקוֹל צְעָדַי הַמִּתְקָרֵב

הָיִינוּ נֶחְפָּזוֹת לְהַעֲמִיד פְּנֵי מְנַקּוֹת.

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת הַשְּׁאֵלָה הַתְּקֵפָה עַד עֶצֶם הַיּוֹם:

מִנַּיִן לָקַחְנוּ אֶת הַחֹמֶר?

עַל הַמִּרְפֶּסֶת מִנֶּגֶד תְּלוּיִים

מִכְנָסַיִם קְטַנִּים, סְדִינִים, גַּרְבַּיִם,

חֲצָאִית מְרַפְרֶפֶת וּבִגְדֵי צָבָא.

לְאָן נֶעֶלְמָה הַזְּקֵנָה שֶׁגָּרָה שָׁם

עַד אֶמֶשׁ?

הַקָּרוּי מְצִיאוּת, מַצִּיעָה מְצִיאָה,

הַמִּתְרַחֵשׁ,

הַאִם הוּא עוֹבֵר דַּרְכִּי אוֹ אֲנִי דַּרְכּוֹ?

אַהֲבָה הִיא צִיר

מִבְּלִי שֶׁאִישׁ מְנַחֵשׁ מַהִי.

הוּא רָצָה לִבְנוֹת לָהּ אַרְמוֹן עַל הַגִּלְבֹּעַ,

וְאִתִּי הִשְׁתַּדֵּל לְהַחְלִיף אַהֲבָה גְּדוֹלָה בְּבֵינוֹנִית.

הָיָה אִי תֹּאַם בֵּינֵינוּ לְבֵין

אוֹכְלֵי הַמָּרָק הַשָּׁחֹר.

וּכְשֶׁמְּכוֹנַת אִסּוּף תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה הִתְקָרְבָה

וְהִמְהִירָה אֶת הָאוֹסְפִים,

נוֹכַחְנוּ שֶׁזּוֹ לֹא עֵת לְהִתְבּוֹנֵן בָּעֲנָנִים

הַנְּפוּחִים עַל גְּבוּל הָאֹפֶק.

רַק דִּמִּינוּ שֶׁזֹּאת הָיְתָה הֲגַנָּה בִּדְמוּת הַתְקָפָה.

מַדְהִימָה יְכֹלֶת הַמְצָאַת הַטָּעוּת,

אַתָּה מִתְכַּוֵּן לְדָבָר אֶחָד כְּשֶׁמִּתְגַּלֶּה אַחֵר.

לִכְאוֹרָה הַמַּשְׂדֵּדָה מְהַפֶּכֶת אֶת הָרְגָבִים,

שִׂים לֵב שֶׁהִיא נְטוּלַת כָּל רָצוֹן עַצְמִי.

חָרַב הַיָּם, נִסְגַּר מוֹעֲדוֹן הַקֶּצֶף.

הַאִם הָאוֹתִיּוֹת מֵתוּ?

לֹא, רַק נִדַּקְּקוּ.

בֵּין שְׂדֵרוֹת הַמִּלִּים פָּלַשׁ בִּקְלִילוּת הַכְּאֵב.

מֵת הַגַּן,

נֶעֶלְמוּ הַצּוּפִיּוֹת הַמִּתְחַזּוֹת לִפְרָחִים,

מֵתוּ הֶעָלִים,

מֵתוּ גָּלְמֵי הַפְּרָחִים,

מֵת הַסֵּמֶל,

מֵתוּ קוֹלוֹת הָעוֹרְבִים,

נִצְחוֹן הַבָּתִּים,

עַצְמוֹת הַסִּיד וְהַמֶּלֶט.

מֵת הַחִזָּיוֹן שֶׁמַּסְתִּיר אֶת אִי הַחִזָּיוֹן.

אִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר אֶת לִפְנֵי,

וְהָאֳנִיָּה שֶׁלָּנוּ נִשְׁאֲרָה

תְּקוּעָה עַל הַחוֹף.

כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי אוֹתָךְ אֵיךְ אַתְּ עוֹמֶדֶת בָּזֶה,

עָנִית מִסְתּוֹרִית וַעֲלוּמָה:

שְׁרִירֵי הַחַיִּים.

חשבנו שיש לנו חופש לחיות

בוקרלילה

הַבַּיִת הוּא פֶּה שֶׁבּוֹלֵעַ עַצְמוֹ, אֲנִי

מְחַפָּה עַל כָּךְ בַּחֲפָצִים,

מִגְדְּלֵי הַסְּפָרִים שֶׁנֶּעֱרָמִים סְבִיב הַמִּטָּה,

מִפְרַץ דֶּמֶה לִסְפִינוֹת הַמּוּבָן,

כְּשֶׁהַסָּחַת הַדַּעַת פּוֹרַחַת כְּמוֹ

צִיּוּרֵי הַשָּׁטִיחַ הַמְּגוֹלָלִים מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן.

וּבְכָל זֹאת אֲנִי לֹא מְנִיחָה לַחַיִּים לְהָרִים רֹאשׁ.

בַּבֹּקֶר בְּקוּמִי, אֲנִי תּוֹקַעַת מוּלָם פַּרְצוּף עָקֹם

כְּשֶׁל אַרְנָב שֶׁנִּתְפַּס בְּפָנָסֵי מְכוֹנִית,

וּבַלַּיְלָה, בְּאִיֵּי הַשֵּׁנָה, אֲנִי כּוֹרֶכֶת אֶת הַזְּמַן

כְּצָעִיף סְבִיב צַוָּארִי.

בְּמֵמַד הַמִּלְחָמָה בּוֹ אָנוּ גָּרִים אֲנִי מְדַקְלֶמֶת

בְּקוֹל גָּדוֹל כְּדֵי לְכַשֵּׁף אֶת תְּחוּשַׁת הַוַּדָּאוּת.

הִיא לֹא יְכוֹלִה לִמְנֹעַ מִמֶּנִּי

לְהַעֲמִיד פְּנֵי שׂוֹרֶדֶת.