עם כל דעותיו הליברליות נדב היה שמח להשמיד ולאבד את כל הפראים. חלומו הגדול, שרק קורקטיים ייכנסו לפאב שלו בזמן שהפראים מובלים משם בידי ניידת זכה להתגשם עוד בחייו.
הפאב שלו היה הראשון בעיר שעוצב כולו על פי המילה האחרונה של אופנת הקורקט. בכניסה ניצב רובוט שבדק את סך פליטות הפה בשנה האחרונה של כל הנכנסים למקום.
אם זה היה תלוי בנדב הוא היה מחיל את הבדיקה על העבר כולו של הנכנסים בשעריו אבל ארגוני זכויות כמו "חוזרים למסורת" היו קולניים מדי. הפאב כולו היה מחולק למגדרים ולמגזרים שונים. נדב היה גאה בחלקת הכינויים שבה כל לקוח בחר שם- צעד נגד בחירת השמות ההורית שלא עלתה בקנה אחד עם המציאות הקורקטית. "חירות", "שוויון", "יעיל ובטוח" היו השמות הפופולאריים ביותר. ליד השירותים נתלתה עריסה ליונקים קטנים לאחר שלקוחה נזעמת כעסה על חופש המעבר שנגזל מהארנב שלה. נדב לא אהב את הבלגן והריח שהשאיר אחריו הארנב אבל הוא לא הצליח להמציא שום טיעון מוסרי שישאיר אותו בחוץ. כמה רווח לו כאשר הלקוחה והארנב עברו דירה. בכל זאת השאיר את העריסה. אנשים התרשמו מכך ו"הפאב עם הארנב" הפך למפורסם.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
