מוות בזהות בדויה

1. מטרופולין

מרצדס מפוארת עצרה בחריקת בלמים בפתח מלון מטרופולין במוסקבה, מרחק של חמש דקות הליכה מהקרמלין. הנהג, לבוש בחליפה מצועצעת, קפץ ממנה ונעמד דום ליד הדלת האחורית של הרכב השחור, שנפתחה לאִטה. גבר קטן קומה, לבוש במעיל דק גזרה, השתחל מהדלת הנפתחת. הנהג נמנע מכל קשר עין עִמו. פעם אחת העז, בטעות, להיישיר מבט אל עיני הנץ של האיש הנמוך, והמבט שהוחזר אליו הקפיאוֹ במקום. הפעם נזהר במיוחד. הבוס שלו הראה את כל סימני העצבנות המוּכּרים. הנהג ידע, שלמוֹסֵר ההזמנה הטלפונית הדחופה שהתקשר זה עתה אל המושב האחורי צריכה להיות סיבה מספיק טובה לשבש את תוכניותיו הליליות של האיש.
בית המלון מטרופולין היה מקום מפגש מקובל על אנשים מסוגו של האיש הקטן בעל העיניים החודרות. הוא נבנה ב-1890 ונמצא ברשימת בתי המלון הטובים ביותר ברוסיה. נו, בטח, הרי מדובר בבית מלון מפואר בסגנון אר-נובו, המתהדר בנברשות יפהפיות, במוזאיקה מהמאה ה-19 המשבצת את קירות חדרי השינה שלו ובשתי סוויטות שבכל אחת מהן סאונה פרטית. לא סתם, כנראה, מספרים שלנין נשא כאן חלק מנאומיו.
אבל כל ההדר הזה לא עִנייֵן כעת את האיש הקטן. הוא התעלם ממנו לחלוטין, ועלה אל הסוויטה המפוארת שבקומת הגג. שם כבר חיכו לו אלכסיי מורוזוב, ואדים טיקוצ׳נקו ויאן גרגורי, ישובים סביב שולחן עגול באזור ההסבה של הסוויטה.
״תודה שבאת בהתראה קצרה כל כך, אנטון טוקטין,״ פנה אליו אלכסיי מורוזוב בנימה חברית השמורה בלעדית לאנשי עסקים שכמותם.
האיש רק הניד כלפיהם בראשו.
על השולחן הגדול כבר היו מונחים בקבוק וודקה קרולבסקה יקרה וכוסות כמספר האנשים בחדר. על השולחן הקטן המתינו תיקיות מסמכים, כל אחת מהן פונה אל כורסת עור שמושבה שקוע.
אלכסיי היה הראשון לפתוח בדברים. ״בקצרה, רבותיי,״ נבח על הנוכחים, ״על פי האיש שלנו, בקרוב עומד גורבצ׳וב לאפשר ליהודים לעלות בצורה חופשית לישראל. לפי הערכות ראשוניות, מדובר במאות אלפי אנשים שיֵצאו לשם. וזו ההזדמנות שלנו לעבוד, ולעבוד חזק.״