איך להשתנות

הקדמה

לפני שפגשתי את קתי אישית, הנה מה ששמעתי מעמיתים לעבודה שהכירו אותה היטב:

"לא תפגשי אדם חכם יותר ממנה."

"היא פרודוקטיבית בצורה מטורפת. את תרגישי לידה בטלנית."

"היא מכונה. כלומר, כל מה שאני עושה בשבוע היא עושה ביום."

האם קתי מילקמן היא גיבורת־על?

כיוון שאני מחשיבה את עצמי כיום בין עמיתיה המשתאים, אני יכולה לומר שמבחינות רבות קתי היא אכן האדם החכם ביותר שפגשתי מימי, פרודוקטיבית פי כמה מכל אחד אחר; וכן, מה שהיא מסוגלת לעשות אכן עורר אצלי רושם שאני נעה בהילוך איטי בהשוואה אליה.

אבל האמת היא שקתי היא לא יצור פנטסטי. היא כל מה שאתם ואני שואפים להיות, ומה שכולנו יכולים להיות, כפי שהיא מראה לנו בספר זה: גיבורי־על אנושיים.

מה שאני רוצה לומר הוא שקתי מילקמן היא מומחית בטבע האנושי. היא הבינה איך להתאים את מעשיה למטרות ולחלומות שלה. הניסיונות הראשונים שלה, בכל דבר, אולי לא מושלמים, אבל כשמשהו קרוב ללבה, קתי לומדת בזריזות איך להשתפר עוד ועוד, לפעול מהר יותר ולעשות דברים בצורה יעילה יותר. וכחוקרת התנהגות בעלת שם עולמי, שהקדישה את כל הקריירה שלה לעניינים אלה, היא מבינה, ברמה העמוקה ביותר, כמה קשה לפעמים להיות אנושי, ואיך כולנו יכולים להיות בני אדם טובים יותר.

אמנם בתחילת החברוּת בינינו הדבר לא היה ברור מאליו, אבל כיום אני רואה שקתי מתמודדת עם אותן המגרעות שיש לכולנו. היא רוצה לאכול עוגיות וחטיפים במקום תפוחים ותרד. היא מעדיפה לדחות מטלות ולא לחזור לעבודה. היא מסוגלת לכעוס ולאבד את הסבלנות.

אבל קתי היא מהנדסת בהכשרתה ובאופייה, ולכן היא מתמודדת עם כל אחד מהאתגרים האלה כאילו היו בעיות שיש לפתור. ובזכות הגישה הזאת, לפי דעתי, קתי היא גיבורת־על אנושית.

במילים אחרות, מה שקתי למדה הוא שהסוד לחיים טובים יותר הוא לא לעקור מן השורש את הדחפים האנושיים שלנו, אלא להבין אותם, להתחכם להם, ובכל פעם שהדבר אפשרי — לגרום להם לעבוד למעננו, ולא נגדנו.

אישית, השיעורים שקתי מעבירה שיפרו את חיי במידה עצומה. אני מגיעה כיום לעתים קרובות יותר למכסת עשרת אלפים הצעדים הדרושים ליום, ואני כותבת מיילים מהר יותר. קתי עזרה לי בדרכים אינספור למצוא תחבולות להקלת החיים ולשיפורם.

רבים מהדברים שקתי מלמדת בספר הזה צמחו מתוך העבודה המשותפת שלנו במיזם "Behavior Change for Good" — פרויקט שאפתני שאנחנו מובילות זה חמש שנים, הבוחן מה נדרש כדי לשנות הרגלים. חקרנו דרכים חדשות לשיפור הפעילות היומיומית בחדר כושר, להגברת המעורבות החברתית, ולהעלאת שיעורי ההתחסנות וההישגים בלימודים; ופיתחנו שיטות חדשות שנועדו לקדם את חקר שינוי ההתנהגות. אבל שתי חוקרות לא יכולות להתמודד לבדן עם נושא כה מאתגר, ולכן קיבצנו, קתי ואני, צוות של יותר ממאה אנשי רוח מובילים מרחבי העולם, שכל אחד מהם רכש מיומנויות בתחומים שונים, בהם כלכלה, רפואה, משפטים, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, מדעי המוח ומדעי המחשב. בספר הזה תלמדו אפוא לא רק על עבודתה של קתי ועל עבודתנו המשותפת, אלא גם על עבודתם של חוקרים רבים וטובים ששיתפו איתנו פעולה.

כל ספר הוא מעין שיחה בין מי שכתב אותו לבין מי שקורא בו. לכן עלינו להיות בררנים בספרים שאנחנו קוראים. אנחנו רוצים להקדיש את זמננו המוגבל לבני שיח שיכולים ללמד אותנו משהו שאינו ידוע לנו. אנחנו רוצים לחבב את מי שאנחנו מנהלים איתו דו־שיח. ליהנות מהזמן המשותף עמו או עמה. אנחנו רוצים לדעת שכותבים חושבים באמת ובתמים על טובתנו.

ומשום כך עליכם להמשיך לקרוא את הספר הזה, עד סופו. אני בטוחה שאתם דומים לרוב האנשים שאני מכירה, בניסיונכם לשנות הרגל כזה או אחר ולהשתפר. סביר מאוד להניח שכבר ניסיתם להשתנות בעבר, שוב ושוב. ודאי תהיתם: למה קשה כל כך להגיע ממקומי כעת אל המקום שבו אני רוצה להיות?

בעמודים הבאים קתי תלמד אתכם דברים שלא ידעתם. תלמדו כמה חשוב לדעת מהו התזמון הנכון להכניס אל חייכם הרגל חדש. תלמדו ששכחה היא הרוצח השקט של החלטותינו, ולוּ הנחושות ביותר. תלמדו שעדיף, מבחינה אסטרטגית, לראות את הכיף בדברים הקשים, במקום לגרום לדברים קשים להיראות חשובים.

לאורך השיחה כולה תשמעו את קתי שואלת אתכם בחום ובהומור — מתוך עמדה בריאה של חוקרת המכירה במגבלותיה האישיות ומבינה לעומק מוטיבציות והתנהגויות אנושיות — "מה הבעיה?"

תרגישו שחשוב לה באמת לעזור לכם להשתנות. תרגישו כאילו יש לכם חברה שהיא מדענית עולמית בתחום מדעי ההתנהגות, והיא הולכת לצדכם, עוזרת לכם להבין את עצמכם בצורה טובה יותר, ומסייעת לכם להיות גיבורי־על אנושיים, כמוה.

אתם תנסו חלק מההצעות שהיא מעלה. תתהו מדוע לא חשבתן עליהן לפני שקתי הציעה אותן. ותאמצו גישה לחיים שתניב דרכי פעולה שאפילו קתי טרם חשבה עליהן.

יום אחד, בעתיד, אנשים שזה עתה יכירו אתכם יתהו אם אתם חסינים בדרך כלשהי מפני דחפים וכשלים העומדים בדרכם של אנשים רגילים. אולי הם יחמיאו לכם על הפרודוקטיביות המדהימה שלכם. אולי הם יבקשו מכם עצה: איך להספיק לעשות יותר בכל יום.

ואולי, בעקבות זאת, גם אתם תבחרו להציג בפניהם את החברה שלכם, קתי. "כדאי לקרוא את זה," תאמרו בחיוך מלא הבנה. "מה שאנחנו עושים לא תמיד עולה בקנה אחד עם מה שאנחנו רוצים. זה נכון לגבי כולנו. וזה היה גם מצבי. ואז למדתי איך לראות כל מכשול בחיים כבעיה נקודתית שצריך לפתור."

אתם תבטיחו להם שהסוד לחיים טובים יותר הוא לא להיות על־אנושי, אדם בלי תשוקות ובלי שגעונות ובלי נקודות תורפה, אלא להיות פותר בעיות, שמצויד בידע המדעי העדכני ביותר.

אני מאמינה באמת ובתמים שהספר הזה יכול לפתוח עבורכם דף חדש. אני שמחה כל כך שאתם מוכנים לצאת למסע.

אנג'לה דאקוורת

פתח דבר

בתחילת שנת 1994 סטתה קריירת הטניס של אנדרה אגאסי ממסלולה, והתדרדרה במידה מסוכנת. במשך כל חייו היה ברור לאגאסי שהוא יירשם בדפי ההיסטוריה כאחד הטניסאים הגדולים ביותר. בשנת 1986, כשהגיע לדרגת מקצוען,¹ הפרשנים היללו ושיבחו אותו על כישרונו הטבעי, על יכולתו המופלאה לשלוט במשחק, ועל חבטות ההגנה המחוננות שלו, שנראו לכאורה בלתי אפשריות. אבל ב־1994‏² אגאסי כבר לא זכה בתהילה הודות לרקורד המופלא שלו על המגרש — אלא בשל סגנון ההופעה וההתנהגות שלו. בספורט הלבן המנומס והאצילי, לבש אגאסי לטורנירים מכנסי ג'ינס קרועים וחולצות צבועות. הוא הצמיח שיער ארוך וענד עגיל. הוא קילל על המגרש כמו יורד ים. הוא אפילו כיכב במסע פרסום ראוותני של חברת קאנון,³ עם הסלוגן הפרובוקטיבי, "מה שרואים זה מה שחשוב".

אבל במשחק הטניס עצמו אגאסי לא עמד בציפיות שתלו בו, במידה מגוחכת אפילו. לעתים קרובות מדי הוא הפסיד כבר בתחילת הטורניר לשחקנים מוכשרים הרבה פחות ממנו — הדחה בסיבוב הראשון בטורניר קטן בגרמניה,⁴ תבוסה בסיבוב השלישי בגראנד סלאם.⁵ הוא ירד עוד ועוד בדירוג העולמי, מהמקום השביעי למקום ה־22,‏⁶ ואז למקום ה־31. מאמנו של אגאסי זה עשר שנים זרק אותו מכל המדרגות;⁷ לאגאסי נודע על כך מידיעה בעיתון "יו־אס־איי טודיי".⁸ הוא התחיל לומר לסובבים אותו שהוא שונא טניס.

אגאסי היה זקוק לשינוי.

ומשום כך הוא מצא את עצמו אוכל ארוחת ערב⁹ בפורטו סרבו, מסעדה שאהב ליד מיאמי, יחד עם ברד גילברט, שחקן טניס אחר. הגישה של גילברט לטניס היתה הפוכה לחלוטין מזו של אגאסי: הוא היה קפדן, שיטתי ולא־אלגנטי. לא היה לו כישרון מלידה לטניס שבו התברך אגאסי. אבל גילברט, שהיה אז בן 32,‏¹⁰ היה מדורג במשך שנים בין 20 השחקנים המובילים בעולם, ואפילו הגיע למקום הרביעי ב־1990,‏¹¹ להפתעתם הרבה של חובבי הטניס. חודשים מעטים לפני הארוחה עם אגאסי, גולל גילברט את גישתו החריגה למשחק הטניס בספרו "לנצח מלוכלך" (Winning Ugly), שהפך מיד לרב מכר.¹²

הספר היה הסיבה לארוחת הערב. המנהל האישי של אגאסי קרא אותו¹³ והאיץ בלקוח שלו לדבר עם גילברט כדי לנסות לצאת מהמשבר. אגאסי היה זקוק למאמן חדש, והמנג'ר שלו שיער כי גילברט — שהיה מבוגר מספיק כדי לשקול לפרוש ממשחק מקצועני — עשוי להיות האדם שיביא לתפנית בקריירה של אגאסי. אגאסי הסכים לפגישה איתו, אבל כפי שכתב באוטוביוגרפיה המבריקה שלו משנת 2009, "פתוח" (Open), הוא היה ספקן לגבי תוצאותיה. גילברט היה ידוע במוזרויות שלו, הן במגרש והן מחוצה לו, ולאורך ארוחת הערב התרבו ספקותיו של אגאסי. ראשית, גילברט סירב לשבת בחוץ, מול הים (בטענה שהוא מפחד מיתושים). בהמשך, כשגילה שהבירה שהוא אוהב לא נמצאת בתפריט, הוא מיהר לדוכן סמוך כדי לקנות שישייה, והתעקש שיכניסו את הבירות למקפיא של המסעדה.

זמן־מה נדרש עד שמשתתפי הארוחה מצאו את מקומם והתיישבו ברוגע, וכשזה סוף־סוף קרה, פתח המנג'ר של אגאסי בשיחה, כשהפנה שאלה לגילברט:¹⁴ מה הוא חושב על אופן המשחק של הלקוח שלו? גילברט לגם לגימה ארוכה מהמשקה שלו, ובלע לאט. הוא לא הלך סחור־סחור. אילו היו לו המיומנויות והכישרון של אגאסי, הוא ענה, הוא היה שולט בסבב המקצועני. לתפיסתו, אגאסי לא השתמש נכון בכישוריו. "אתה מנסה לתת חבטת ניצחון בכל כדור," הוא אמר. זה חיסרון חמור. אף אחד, ציין גילברט, לא יכול לחבוט חבטת ניצחון מכרעת בכל חבטה, והניסיון לעשות זאת שוחק את הביטחון העצמי שלך בהדרגה, בכל פעם שאתה לא עומד בציפיות של עצמך. כיוון שגילברט שיחק נגד אגאסי (וניצח אותו) פעמים רבות, הוא ראה את הדפוס הזה במו עיניו.

אגאסי הבין שזוהי הערכה נבונה. הוא תמיד היה פרפקציוניסט, אבל עד לשיחה הזאת עם גילברט, הוא ראה בתכונה זו יתרון, ולא נקודת תורפה. בשנות התבגרותו הוא למד מאביו — שהיה מתאגרף אולימפי שתמיד חיפש אחר הזדמנות לנוקאאוט — לחתור למכה מכרעת¹⁵ ולהנחית את האגרוף האחד שיחסל את היריב. במהלך האימונים שערכו במגרש הביתי שבחצר האחורית שלהם, חזר המתאגרף האולימפי על העצה שקיבל ממאמנו לשעבר: "חזק יותר!"¹⁶ הוא היה צועק על אנדרה בן החמש. "תפגע מוקדם יותר!" היכולת יוצאת הדופן של אגאסי לספק חבטות הימום נחשבה אפוא בעיניו מאז ומתמיד ליתרון. אבל גילברט טען כעת שזהו עקב אכילס שלו.

כדי לנצח, המשיך גילברט, אגאסי חייב לשנות את מוקד תשומת הלב. "תפסיק לחשוב על עצמך,"¹⁷ הוא גער בו, "ותזכור שלשחקן בצד האחר של הרשת יש חולשות." יכולתו המופלאה של גילברט לאמוד את יריביו¹⁸ היא זו שאפשרה לו להביס שחקנים טובים ממנו. הוא לא ניסה לספק מכת הימום כדי להשיג כל נקודה; הוא מצא אסטרטגיה שהקלה את העול הזה. "בִּמקום שאתה תצליח,"¹⁹ הוא אמר, "תדאג שהוא ייכשל. ועדיף שתיתן לו להיכשל בעצמו."

מכיוון שאגאסי שואף לספק חבטה מושלמת בכל פעם, הסביר גילברט, הוא "מגדיל את סיכוייו להיכשל" ו"לוקח על עצמו יותר מדי סיכונים".

המסר של גילברט היה פשוט: הגישה שעליה בנה אגאסי את הקריירה שלו — כלומר, ההתמקדות שלו בעצמו — היא לא הגישה הטובה ביותר, אם הוא רוצה לנצח. יש דרך טובה יותר — כזאת שמחייבת אותו לאמוד את יחסי הכוחות על המגרש ולשחק בהתאם לחולשותיו של היריב. זה אולי סגנון טניס מרשים פחות מאופן המשחק הרגיל של אגאסי, אבל הוא יהיה אפקטיבי יותר.

רבע שעה אחרי תחילת השיחה, קם גילברט והלך לשירותים. אגאסי פנה מיד למנג'ר שלו. "זה האיש שלנו," הוא אמר.²⁰

כמה חודשים לאחר מכן נרשם אגאסי לאליפות ארצות הברית הפתוחה. כמתמודד לא מדורג, לא ציפו ממנו אפילו להיות בין 16 המובילים.²¹ אבל בזכות האימונים עם גילברט, סגנון המשחק שלו השתנה. הוא התמודד מול יריב ותיק בשלב מוקדם — מייקל צ'נג, המדורג שישי בטורניר — ונותר קר רוח לאורך המשחק המותח, שבו הצליח לנצח בהפרש זעום ביותר. הוא הביס את המדורג תשיעי בקלות, לאחר שזיהה סימן מסגיר אצל היריב — נטייה להביט למקום שאליו הוא מכוון את חבטות ההגשה שלו — וניצל את נקודת התורפה הזאת.

פתאום אגאסי הגיע לגמר. על כף המאזניים היה מונח פרס כספי בסך 550 אלף דולר,²² ופרס אישי גדול ממנו — של תחושת גאווה. זאת היתה ההזדמנות של אגאסי להוכיח את עצמו ולהראות לכולם שהוא בכל זאת יכול להגשים את הציפיות הגבוהות שתלו בו.

יריבו בגמר היה מיכאל שטיך,²³ אלוף גרמני שהיה מדורג במקום הרביעי בטורניר. אגאסי פתח חזק, חבט כדורים חזקים ונקיים, נקודה אחרי נקודה. הוא ניצח במערכה הראשונה בקלות, ובשנייה — בקושי, לאחר שובר שוויון. אבל שטיך לא היה מוכן להיכנע. במערכה השלישית הוא משך את אגאסי לחילופי כדורים ארוכים, והכריח אותו לעבוד על כל נקודה; בסופו של דבר המערכה הסתיימה בתיקו חמש־חמש.²⁴ הדרך הישירה ביותר של אגאסי לניצחון דרשה ממנו לשבור חבטת הגשה, כלומר לבטל את היתרון ההתחלתי של שטיך בחבטות ההגשה שלו.

הביטחון העצמי של אגאסי התחיל להיסדק. שטיך לא ויתר — הוא המשיך לספק חבטות הגשה עוצמתיות, בזו אחר זו. אבל אז ראה אגאסי ששטיך אוחז בצדי גופו, סימן להתכווצות שרירים, והבחין בשינוי בחבטת ההגשה שלו. הוא הצליח לשבור את ההגשה של שטיך. הוא היה במרחק ארבע נקודות מניצחון ראשון בחייו באליפות ארצות הברית הפתוחה — הניצחון המתוק ביותר האפשרי עבור פנומן לשעבר, שסוכני ההימורים לא החשיבו כבר בכלל.

לפני ששכר את שירותיו של גילברט, אגאסי נודע לשמצה כשחקן שמתפרק במשחקים לחוצים. פעמים רבות מדי הוא ניסה להנחית מכת הימום, לקח סיכונים רבים מדי, ופספס כשהיה צריך להישאר יציב. אבל במשחק הזה אגאסי נשאר ממוקד. במקום ללכת על חבטות ניצחון הוא אִפשר למשחק להמשיך. בראשו הוא שמע את קולו של גילברט אומר לו: "לך על חבטת כף היד שלו.²⁵ כשמתעורר ספק — לך רק על חבטת כף יד, תמיד." והוא נשאר ממוקד במשימה. הוא הכה בכדור שוב ושוב לכיוון כף היד של שטיך, שהיתה נקודת התורפה שלו. ובנקודה המכרעת של המשחק, שטיך פספס.

הטורניר נגמר. אגאסי נפל על ברכיו בעיניים דומעות. הוא היה השחקן הראשון זה 28 שנים שנכנס לאליפות ארצות הברית הפתוחה לא מדורג ולקח הביתה גביע.²⁶ הוא עשה היסטוריה.

המשך הפרק בספר המלא