חיבוק
רָצִיתִי לְהַזְמִין חִבּוּק,
רָגִיל בְּלִי תּוֹסָפוֹת.
קָצָר,
אֲבָל שֶׁיִּהְיֶה חַם מְאוֹד.
רָצִיתִי לְהַזְמִין חִבּוּק,
לֹא חָזָק בִּמְיֻחָד,
בְּאָרוֹמָה שֶׁתִּשָּׁאֵר
גַּם כְּשֶׁאֶהְיֶה לְבַד.
אֲבַקֵּשׁ אוֹתוֹ כְּבָר עַכְשָׁו.
לִפְנֵי שֶׁהַיּוֹם רוֹתֵחַ,
גּוֹלֵשׁ וְעוֹלֶה
עַל גְּדוֹתָיו.
אִם אַתָּה מְמַהֵר, אָז לֵךְ.
לֹא, אֵין לִי שׁוּם דָּבָר אִישִׁי.
בְּעֶצֶם, חִבּוּק מֻשְׁלָם
זֶה חִבּוּק שֶׁלֹּא מְבַקְּשִׁים.
אימא ציפור
אֲנִי צִפּוֹר הַמְּרַפֶּדֶת קֵן.
מְסַדֶּרֶת זְרָדִים בְּעִגּוּל,
אוֹרֶגֶת מוֹךְ וְנוֹצוֹת,
בִּשְׁבִיל הַגּוֹזָלִים שֶׁלִּי.
וּבְקִירוֹת הַקֵּן, בְּאֹפֶן עֶקְרוֹנִי,
אֲנִי שׁוֹזֶרֶת גִּבְעוֹל אֶחָד דּוֹקְרָנִי,
לֹא, לֹא גָּדוֹל, בֵּינוֹנִי.
אוּלַי כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ וְיֵלְכוּ לְדַרְכָּם
זֶה יָקֵל עֲלֵיהֶם אֶת הַפְּרֵדָה,
זֶה יַרְגִּיל אוֹתָם לָעוֹלָם.
אֲנִי צִפּוֹר, אִמָּא צִפּוֹר,
מַתְחִילָה לְהִזְדַּקֵּן.
לִפְעָמִים מְהַרְהֶרֶת,
הַאִם רִפַּדְתִּי נָכוֹן אֶת הַקֵּן?
מציאה
אַרְבָּעָה חֲדָרִים וְעָרְפִּית,
פּוֹנָה לַשְּׂדֵרָה הַמּוּצֶלֶת.
חֲנָיָה יֵשׁ וְגַם מַעֲלִית,
תַּעֲלוּ, אֶפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת.
עוֹמְדִים, מִתְרַשְּׁמִים, בְּאַחַת
עֵינֵיהֶם בַּכֻּרְסָה הַיְּשָׁנָה.
כָּאן הֵנַקְתִּי אֶת הַבֵּן וְהַבַּת
“זֶה מַמָּשׁ בִּזְבּוּז שֶׁל פִּנָּה”.
בַּמִּטְבָּח רֵיחוֹת מַאֲפֶה,
בָּאַמְבָּט חֲזִיָּה מִתְיַבֶּשֶׁת,
מַדָּפִים עִם סְפָרִים, כּוֹס קָפֶה,
אִם תִּרְצוּ, אַשְׁאִיר הַנִּבְרֶשֶׁת.
תּוּכְלוּ אֶת הַיָּם גַּם לִרְאוֹת
מֵהַחַלּוֹן הַזֶּה שֶׁבַּצַּד,
הוּא שָׁקֵט אוֹ סוֹעֵר בִּמְיֻחָד,
לִפְעָמִים זֶה תָּלוּי בַּמַּבָּט.
רַעַשׁ? אֲנִי לֹא מַבְחִינָה.
רַק קוֹלוֹת רְחוֹקִים וּקְרוֹבִים,
הַשְּׁכֵנָה תְּסַלְסֵל בִּגְרוֹנָהּ,
עַל הַגַּג לַהֲקָה שֶׁל עוֹרְבִים.
“בַּחֲדַר הַהוֹרִים אֵין מָקוֹם, אָז נִשְׁבֹּר אֶת קִיר הַמִּרְפֶּסֶת”.
דַּוְקָא בָּהּ יָשַׁבְנוּ הָמוֹן
בִּזְמַנִּים שֶׁל שֶׁבֶר אוֹ שֶׁל חֶסֶד.
תִּתְקַשְּׁרוּ אִם תַּחְלִיטוּ לִקְנוֹת.
הַמְּחִיר בֶּאֱמֶת מְצִיאָה.
הוּא לֹא כּוֹלֵל זִכְרוֹנוֹת,
לֹא עֶצֶב פְּרֵדָה, לֹא דִּמְעָה.