לאן פני החילונים הישראלים?
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לאן פני החילונים הישראלים?
מכר
מאות
עותקים
לאן פני החילונים הישראלים?
מכר
מאות
עותקים

לאן פני החילונים הישראלים?

4.5 כוכבים (18 דירוגים)
ספר דיגיטלי
7
ספר קולי
7
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

השורשים של המשבר שבו מצוי הציבור החילוני הישראלי כיום נמצאים עמוק בהיסטוריה הציונית, ובעיקר בבחירה של תנועה לאומית חילונית לאמץ את האתוס הדתי כבסיס הלאומי שלה. השילוב הבלתי אפשרי בין ממלכתיות יתר, ליברליות חסרת גבולות ובעיקר היצמדות לזהות היהודית, מונעים מהציבור הזה לצאת מהמשבר. מה אם כך צופן העתיד לחילונים הישראלים?

פרק ראשון

מבוא

אחד ההישגים המפוקפקים של ממשלת נתניהו השישית הוא עצם הצפת השיח בשאלה האם ישראל תמשיך להתקיים, שאלה שלא שאלנו את עצמנו מאז סיום מלחמת ששת הימים. שאלה אחרת, מתונה יותר, נראה שכבר הוכרעה: ישראל כנראה כבר לא תהיה מדינה חילונית, ליברלית ודמוקרטית כפי שחלמו עליה מרבית מייסדיה. למעשה, הסיבה היחידה שהכנסתי את המילה "כנראה" למשפט הקודם היא התובנה שההיסטוריה לעולם אינה ליניארית, גם כשכל הנסיבות מצביעות על התפתחות שמובילה לכיוון אחד ברור. לכן, למרות שאציג כאן מסלול שנראה לי ודאי, אני חייב להניף מראש תמרור אזהרה ולהתריע שההיסטוריה בדרך כלל לא מצייתת למהלכים ודאיים. ועדיין, כל עוד לא אירע השינוי המיוחל, וכל עוד איננו יכולים לצפות מה יהיה (או היה) המאורע שיניע שינוי כזה, ראוי שנתבונן בעיניים פקוחות על התהליך המתרחש לנגד עינינו, על מנת לנסות להבין את הסיבות העמוקות שמונעות מאיתנו להיאבק בו כראוי.

המשבר שבו מצויה כיום החילוניות הישראלית וחוסר היכולת של הציבור החילוני-ליברלי לעצור את התהליכים המתרחשים במדינה מושפעים מכמה גורמים שניתן לבחון על סקאלה בעלת שלושה רבדים: רובד חוץ ישראלי – כלומר תהליכים המתרחשים מחוץ למגרש הישראלי – בין אם מדובר בתהליכים גלובליים או בתהליכים המתרחשים בסביבה הערבית העוטפת אותנו; רובד ישראלי – כלומר תהליכים שמתרחשים בחברה הישראלית ומשפיעים על אופייה של המדינה, ורובד מגזרי – כלומר תהליכים שהתרחשו וממשיכים להתרחש בציבור החילוני עצמו. אני אמנם אתייחס לכל הרבדים בניתוח שלי, אולם אני סבור שהרובד השלישי, המגזרי, הוא, מחד, הרובד המשמעותי ביותר, ומאידך, הרובד הכי פחות מדובר. הציבור החילוני נוטה להסתכל סביב ולנתח את מה שמתרחש בסביבתו, אבל בדרך כלל נוטה לעיוורון מוחלט לגבי מה שקורה בתוך ביתו. לכן, אתרכז בעיקר בניתוח הרובד המגזרי.

אני מאמין שכדי שנוכל לצייר תמונת עתיד של ישראל, עלינו קודם להבין טוב יותר את המצב המורכב שבו אנחנו נמצאים כעת. זאת מאחר שמורכבות המצב היא המכתיבה את מהלכו ואת היכולת או חוסר היכולת להיאבק בו. בשנתיים שעברו מאז הוקמה ממשלת נתניהו השישית אין מחסור באנשים שבטוחים שאם רק נזיז לבנה אחת בפאזל, ייפתרו רוב בעיותינו: אם נפיל את נתניהו, או אם נעצור את ההפיכה המשטרית, או אם החרדים יתגייסו לצה"ל או ישתלבו בשוק העבודה... בעיניי מדובר בראייה שטחית של המצב.

כדי לקבל תמונה מלאה, עלינו לקפוץ רגע לעבר ולהבין כמה מהמכשלות המלוות אותנו מאז הקמת התנועה הציונית ומדינת ישראל. הצגת התמונה הכוללת בפורמט קצר יחסית מחייבת התייחסות מעט שטחית לסוגיות רבות שכל אחת מהן יכולה לשמש כר לדיון ענף. אני בוחר בדרך זו  ואקבל  בהבנה כל ביקורת שתוטח בחיבור זה עקב כך, מאחר ואני חושב שרק ניסיון להתקרב להצגת התמונה המלאה יאפשר לנו להבין את מצבנו לאשורו.

כאשר אסיים לשרטט את המצב הקיים אוכל להתייחס לשאלה מה עושים מכאן ולאן חותרים. כבר עכשיו ברצוני לעשות "ספויילר" ולהודות שאין באמתחתי הבטחה לניצחון מוחלט אלא אוסף של אפשרויות, כולן בעלות חסרונות ניכרים, שמתוכן נאלץ לבחור (או שההיסטוריה תכתיב לנו) אפשרות שתיראה פחות גרועה מאחיותיה.


פרק א' – העבר

אין דרך טובה יותר להשיק פרויקט חילוני מאשר באמצעות ספר כמו "מדינת היהודים", ספרונו הדק של הרצל משנת 1896. מדובר באחד מספרי החזון החילוניים ביותר שנכתבו אי פעם. זהו חזון בירוקרטי, כמעט טכני, נטול כל משיחיות. המבוא שבו מנתח הרצל את מצב היהודים באירופה בתקופתו מצמרר ביכולתו לחזות את האסון הנורא אליו נעה יהדות זו. הפתרון יורד לפרטים, והפער בין הפרטים הללו למציאות שהתהוותה מהם הוא קיצוני. הציונות של "מדינת היהודים" נקיה מכל האלמנטים שהיום מאפיינים אותה. היא אדישה לטריטוריה (ארץ ישראל או ארגנטינה? ניקח את מה שיתנו לנו), מתעלמת לחלוטין מספר התנ"ך, מסרבת להכיר ברעיון שהעברית – שפת הקודש - תאומץ כשפה במדינת היהודים, ומציעה דגל נטול סמלים דתיים שבבסיסו מסר חברתי – שבעה כוכבים שייצגו את שבע שעות העבודה היומיות. את הרבנים מציע הרצל להחזיק בבתי הכנסת כפי שהצבא יוחזק בקסרקטינים – לשניהם לא תהיה דריסת רגל בניהול המדינה.

למרבה הצער, "מדינת היהודים" הוא אי נדיר של שפיות חילונית בתולדות הציונות. התחלות ציוניות יש גם לפני כן: מספרו של משה הס "רומי וירושלים" ועד העליה הראשונה. כמובן שלאחר פרסום הספר מתחילה ההתפתחות הגדולה עם הקמת הקונגרס הציוני. אולם אף אחד, כולל הרצל עצמו בכתביו המאוחרים יותר, לא יעז לשרטט חזון כה חילוני כמו זה שמוצג בספרון הזה.

למעשה, די מדהים לראות עד כמה הספרון הזה, שנחשב לספר היסוד של הציונות, חורג מהזרם המרכזי הציוני. עוד תגיע ממשלת הימין שתרצה להוציא אותו מתוכנית הלימודים ותציג אותו כאנטי ציוני. לפניו ואחריו, תולדות הציונות רוויות ביהדות, על גווניה הדתיים, וכאמור גם הרצל עצמו מאמץ במהרה שיח יהודי דתי יותר. מדוע?

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
18 דירוגים
12 דירוגים
3 דירוגים
3 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
9/5/2025

קצר ואיכותי.

8/4/2025

מצד אחד נותן תקווה מבחינת התמריץ לכמה דברים אופרטיביים שאפשר לעשות. מצד שני (כמו כל טקסט שעוסק בבעיות הישראליות האקטואליות) מדכא משהו. בכל אופן, כתיבה מעניינת ומעוררת מחשבה.

21/3/2025

ספר חובה לכל חילוני המאמין בערכים חילונים ובשלטון חילוני .

8/3/2025

ספר חשוב מאוד שמנסה לתמצת את הבעיה המרכזית של החברה בישראל ושמאיימת לחסל את המדינה.

6/3/2025

מעניין ומאוד עדכני

1/3/2025

תודה רבה על הבהירות ועשיית הסדר בהשפעות הסובבים אותנו והעבר שלנו עלינו היום, על ראייה מפוכחת של המציאות, וגם על תקווה לעתיד שפוי עם כל הכרוך בו.

15/2/2025

הספר ריאליסטי ומאד משכנע שהחילוניות הישראלית כמעט אבודה. אני מקווה שהבנת המצב המתואר כאן תגרום לחיפוש ולמציאת פתרונות חדשים העשויים לעכב את ההדתה ולאפשר צמיחת חילוניות חדשה המבינה את חולשותיה ויודעת כיצד להגדיל כוחה ולעצור את תהליכי ההדתה המחלישים את כחנו ועמידתנו מול חורשי רעתנו..

10/2/2025

ספר מנתח מצב בצורה מאלפת בהירה וחדה כולי תקוה שלא נגיע לשם

2/6/2025

ספר חשוב לחילוניים

13/4/2025

הספר מציג יפה מה האלטרנטיבות

11/4/2025

מעניין מאוד

10/3/2025

לא מתאים לי הדרוג בכוכביות ביחס לספר הזה. סימנתי רק כי אין דרך להמנע. כתוב מעניין. מסכימה עם חלק מהדברים ולצערי הפתרון שמציע (הפרדות רכה) נראית לי הפתרון ההגיוני היחיד. מסכימה עם הניתוח הפנים ישראלי ההיסטורי והעכשווי מאשר עם ראייתו את הסכסוך עם הפלסטינים שאני חושבת שיש בה תמימות ופשטנות. בסה״כ סיימתי את הספר בדיכאון לא פחות גדול ממה שהתחלתי אותו.

9/3/2025

מציב מראה מאד ברורה המשקפת את מצבנו. לא בטוח שאני מסכים עם כל האופציות אבל חשוב מאד להציף את הדיון הזה למעלה כי מדינת ישראל הממלכתית כפי שילידי שנות ה 60 וה 70 זוכרים אותה כבר לא קיימת.

23/2/2025

ציבור גדול בישראל מעדיף להיות מסורתי או דתי וזה לא שחור או לבן. ציבור גדול בישראל שחלקו מסורתי או דתי מאמין שכל אדם יבחר בעצמו את אורחות חיוו. ולכן ראוי להפריד דת ממדינה. כל זמן שאנחנו לא שם אתה יכול לא להתחתן בנישואים דתיים. לא לצרוך מזון כשר ולא לקיים שום ממשק עם הדת מסובך יותר במקום שיש מפגש כמו בצבא . וכאן אפשר למצוא דרך מתאימה לכל הציבור. הטיעון שחוזה המדינה ובני דורו חלמו על מדינה חילונית הוא חלש. עברו למעלה ממאה שנה והיום יש ציבור רחב שיש לו חלומות אחרים. במדינה דמוקרטית וליבראלית גם לדתיים מותר לחיות ולחלום. רמת התבהלה היא כל כך גדולה. אם אתה חושב שהמדינה תממן שלחי חב"ד שיפעלו בקהילות ישראליות שיקומו בחו"ל. אותי יותר מפחיד שציבור ליברלי בישראל לא יוצא נגד זה שמשארים אנשים במעצר חודשים רבים ללא הצדקה. שנחקרים נחקרים בשיטות חקירה מזעזעות כמו חיפוש גופני כדאי להוציא הודעות שקר. מדינת השטזי מפחידה אותי יותר מהציבור הדתי לאומי שנלחם בראש המחנה למען ישראל.

לאן פני החילונים הישראלים? ד"ר רם פרומן

מבוא

אחד ההישגים המפוקפקים של ממשלת נתניהו השישית הוא עצם הצפת השיח בשאלה האם ישראל תמשיך להתקיים, שאלה שלא שאלנו את עצמנו מאז סיום מלחמת ששת הימים. שאלה אחרת, מתונה יותר, נראה שכבר הוכרעה: ישראל כנראה כבר לא תהיה מדינה חילונית, ליברלית ודמוקרטית כפי שחלמו עליה מרבית מייסדיה. למעשה, הסיבה היחידה שהכנסתי את המילה "כנראה" למשפט הקודם היא התובנה שההיסטוריה לעולם אינה ליניארית, גם כשכל הנסיבות מצביעות על התפתחות שמובילה לכיוון אחד ברור. לכן, למרות שאציג כאן מסלול שנראה לי ודאי, אני חייב להניף מראש תמרור אזהרה ולהתריע שההיסטוריה בדרך כלל לא מצייתת למהלכים ודאיים. ועדיין, כל עוד לא אירע השינוי המיוחל, וכל עוד איננו יכולים לצפות מה יהיה (או היה) המאורע שיניע שינוי כזה, ראוי שנתבונן בעיניים פקוחות על התהליך המתרחש לנגד עינינו, על מנת לנסות להבין את הסיבות העמוקות שמונעות מאיתנו להיאבק בו כראוי.

המשבר שבו מצויה כיום החילוניות הישראלית וחוסר היכולת של הציבור החילוני-ליברלי לעצור את התהליכים המתרחשים במדינה מושפעים מכמה גורמים שניתן לבחון על סקאלה בעלת שלושה רבדים: רובד חוץ ישראלי – כלומר תהליכים המתרחשים מחוץ למגרש הישראלי – בין אם מדובר בתהליכים גלובליים או בתהליכים המתרחשים בסביבה הערבית העוטפת אותנו; רובד ישראלי – כלומר תהליכים שמתרחשים בחברה הישראלית ומשפיעים על אופייה של המדינה, ורובד מגזרי – כלומר תהליכים שהתרחשו וממשיכים להתרחש בציבור החילוני עצמו. אני אמנם אתייחס לכל הרבדים בניתוח שלי, אולם אני סבור שהרובד השלישי, המגזרי, הוא, מחד, הרובד המשמעותי ביותר, ומאידך, הרובד הכי פחות מדובר. הציבור החילוני נוטה להסתכל סביב ולנתח את מה שמתרחש בסביבתו, אבל בדרך כלל נוטה לעיוורון מוחלט לגבי מה שקורה בתוך ביתו. לכן, אתרכז בעיקר בניתוח הרובד המגזרי.

אני מאמין שכדי שנוכל לצייר תמונת עתיד של ישראל, עלינו קודם להבין טוב יותר את המצב המורכב שבו אנחנו נמצאים כעת. זאת מאחר שמורכבות המצב היא המכתיבה את מהלכו ואת היכולת או חוסר היכולת להיאבק בו. בשנתיים שעברו מאז הוקמה ממשלת נתניהו השישית אין מחסור באנשים שבטוחים שאם רק נזיז לבנה אחת בפאזל, ייפתרו רוב בעיותינו: אם נפיל את נתניהו, או אם נעצור את ההפיכה המשטרית, או אם החרדים יתגייסו לצה"ל או ישתלבו בשוק העבודה... בעיניי מדובר בראייה שטחית של המצב.

כדי לקבל תמונה מלאה, עלינו לקפוץ רגע לעבר ולהבין כמה מהמכשלות המלוות אותנו מאז הקמת התנועה הציונית ומדינת ישראל. הצגת התמונה הכוללת בפורמט קצר יחסית מחייבת התייחסות מעט שטחית לסוגיות רבות שכל אחת מהן יכולה לשמש כר לדיון ענף. אני בוחר בדרך זו  ואקבל  בהבנה כל ביקורת שתוטח בחיבור זה עקב כך, מאחר ואני חושב שרק ניסיון להתקרב להצגת התמונה המלאה יאפשר לנו להבין את מצבנו לאשורו.

כאשר אסיים לשרטט את המצב הקיים אוכל להתייחס לשאלה מה עושים מכאן ולאן חותרים. כבר עכשיו ברצוני לעשות "ספויילר" ולהודות שאין באמתחתי הבטחה לניצחון מוחלט אלא אוסף של אפשרויות, כולן בעלות חסרונות ניכרים, שמתוכן נאלץ לבחור (או שההיסטוריה תכתיב לנו) אפשרות שתיראה פחות גרועה מאחיותיה.


פרק א' – העבר

אין דרך טובה יותר להשיק פרויקט חילוני מאשר באמצעות ספר כמו "מדינת היהודים", ספרונו הדק של הרצל משנת 1896. מדובר באחד מספרי החזון החילוניים ביותר שנכתבו אי פעם. זהו חזון בירוקרטי, כמעט טכני, נטול כל משיחיות. המבוא שבו מנתח הרצל את מצב היהודים באירופה בתקופתו מצמרר ביכולתו לחזות את האסון הנורא אליו נעה יהדות זו. הפתרון יורד לפרטים, והפער בין הפרטים הללו למציאות שהתהוותה מהם הוא קיצוני. הציונות של "מדינת היהודים" נקיה מכל האלמנטים שהיום מאפיינים אותה. היא אדישה לטריטוריה (ארץ ישראל או ארגנטינה? ניקח את מה שיתנו לנו), מתעלמת לחלוטין מספר התנ"ך, מסרבת להכיר ברעיון שהעברית – שפת הקודש - תאומץ כשפה במדינת היהודים, ומציעה דגל נטול סמלים דתיים שבבסיסו מסר חברתי – שבעה כוכבים שייצגו את שבע שעות העבודה היומיות. את הרבנים מציע הרצל להחזיק בבתי הכנסת כפי שהצבא יוחזק בקסרקטינים – לשניהם לא תהיה דריסת רגל בניהול המדינה.

למרבה הצער, "מדינת היהודים" הוא אי נדיר של שפיות חילונית בתולדות הציונות. התחלות ציוניות יש גם לפני כן: מספרו של משה הס "רומי וירושלים" ועד העליה הראשונה. כמובן שלאחר פרסום הספר מתחילה ההתפתחות הגדולה עם הקמת הקונגרס הציוני. אולם אף אחד, כולל הרצל עצמו בכתביו המאוחרים יותר, לא יעז לשרטט חזון כה חילוני כמו זה שמוצג בספרון הזה.

למעשה, די מדהים לראות עד כמה הספרון הזה, שנחשב לספר היסוד של הציונות, חורג מהזרם המרכזי הציוני. עוד תגיע ממשלת הימין שתרצה להוציא אותו מתוכנית הלימודים ותציג אותו כאנטי ציוני. לפניו ואחריו, תולדות הציונות רוויות ביהדות, על גווניה הדתיים, וכאמור גם הרצל עצמו מאמץ במהרה שיח יהודי דתי יותר. מדוע?