למקרה שפספסתי

הקדמה

כל מי שהתמודד בחייו עם הדחקה, מכיר את המושג ‘ניתוק’ – כגודל ההדחקה, גודל הניתוק. אצלי הניתוקים באים והולכים ממש כמו גלים בים. יום אחד אני מרגיש גיבור העולמות ולמחרת כלום לא אכפת. הניתוקים שמרו על הנפש הצעירה שלי, שלא יכלה להכיל את המציאות שחוויתי, הם התחילו כבר אז, בילדות. כל מי שמתמודד עם טראומה והדחקה יבין אותי עכשיו כשאומר שאני כותב כדי לא לשכוח. אני המודע, הזוכר, של היום – כותב לעצמי הקורבן המתייאש של מחר. למקרה שפספסתי, למקרה שלא זכרתי את מטרת העל.

המציאות שלי סיפקה לי את מה שהיא סיפקה – בהתאם לכמה שאני יכול להכיל. לא פסיק פחות או פסיק יותר. הכול מושגח, מכוון ומודרך. רק שאנחנו שוכחים את זה לפעמים, הטראומות שחווינו בחיינו יכולות להשתלט כל כך, עד כי לא נבחין לעיתים מה קרה או לא קרה. לכן כתבתי את הספר הזה, למקרה שמישהו מאיתנו נשאב לסיפור ופספס בדרך את מה שחשוב באמת – הוא עצמו. הספר יוצא לאור בתזמון יוצא דופן, לאחר הטראומה הקולקטיבית והחמורה שידע העם שלנו, אותן זוועות שספגנו מידי החושך באותה שבת שחורה ה7.10.23.

עכשיו כבר לא נותר לאף אחד ספק, כולנו עברנו שבר עמוק וכולנו נעים, בדרך זו או אחרת, אל ההחלמה.

חילקתי את הספר לשישה פרקים שמהווים בעיני מחזוריות של מעגל, והיא מופיעה בחיינו איפה שלא נסתכל. החלמה, שבר, תפילה, הדרכה, תקוה, החלמה. החלמה פותחת מעגל והיא גם סוגרת אותו כי היא המהות העיקרית שאנחנו נוטים לפספס – החיים הם המטרה, לא המוות.

השבר נועד כדי להתרכז בהחלמה, לא להיפך.

ושאף טראומה לא תספר לכם אחרת.

אני רוצה להקדיש את הספר לחברים טובים שלי שהפכו למלאכים באותה השבת,

לזכרו של יהב וינר ז”ל שנלחם בגבורה במחבלים שפרצו לביתו בכפר עזה, נרצח ובכך הציל את אשתו ובתו מהתופת.

לזכרו של בן בינימין כהן ז”ל, האדם עם העיניים הטובות ביותר שראיתי, שנרצח באכזריות על ידי החושך במסיבת הטבע ברעים.

לזכרם של כל אותן נשמות חשובות שהקריבו את חייהם בדרך כה טראגית, על מנת שאנחנו נבין את השיעור ונתאחד עם עצמנו.

ולנו, ששרדנו ועדיין שורדים את החיים הסוריאליסטיים הללו, בגבורה, באומץ לא יתואר, יום ועוד יום, מעגל ועוד מעגל – מהחלמה להחלמה. עד שייבנה עולם חדש.

פתיח

אומרים שהעיניים הן חלון לנשמה;

ואני מוסיף, שבעידן שלנו

גם הפתקים בטלפון החכם

שהפכו ממש ליומן אישי מודרני של כולנו.

אני מאמין

שאם נשלוף אדם אקראי ברחוב

וניכנס אל הפתקים בטלפון שלו

יש סיכוי טוב שנגלה

עולם פנימי

שלא תמיד הולך יד ביד

עם הזהות החיצונית המוקרנת.

מילים שהבושה קוברת

וידויים חנוקים מאשמה

לצד כתובות מייל

מתכונים ומספרי טלפון של נגרים.

את זה הבנתי בערב שישי אחד לא מזמן,

כשגללתי במסך הקטן שלי

ונתקלתי בפתקים מלפני שנים.

קראתי אחד ועוד אחד

לא זכרתי

עד כמה שיתפתי את עצמי

במה שהתרחש

מתרחש

ועתיד להתרחש.

קיבלתי הצצה אל מאחורי הקלעים שבי

שם הכול חשוף

מדמם ומחלים

מתייאש ובורא מציאות מחדש

כמו עוף חול.

החלטתי להוציא לאור

מילים ששכבו שנים בחושך

מתוך שאיפה שהכתוב

יהדהד אולי גם אצל מישהו מכם

ויגרום לו לחשוב, להרגיש ולפעול,

לשנות את הסיפור

ולהיפרד מהעול.

אני משתף

כי אני נזכר שאני אור אינסוף

ואור לא מתבייש –

הוא מאיר

על הכול.