מארז האחים וויילדר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז האחים וויילדר

מארז האחים וויילדר

3.8 כוכבים (60 דירוגים)

תקציר

*4 ספרים במארז*

האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי

כולל את הנובלה "לילה אחד בשבילנו"

ריקוד אחד בחתונה. זה כל מה שהייתי צריך כדי להתאהב באלכסיס.
ואז גבר אחר – החבר שלה – כרע ברך והציע לה נישואים.
לא חשבתי שאראה אותה שוב, עד שמצאתי את עצמי שנים לאחר מכן נזקק בדחיפות למפיקת חתונות – לא עבורי, אלא עבור העסק שלי.
אתר הנופש החדש שלי ושל האחים שלי חייב להמריא, ואלכסיס היא אשת המקצוע הטובה ביותר למשימה.
הבעיה היא... שאני עדיין נמשך אליה מאוד.
אלכסיס השתנתה מאז הערב שבו נפגשנו. היא זהירה, אבל יש בינינו ניצוץ שמסרב לדעוך. שנינו נלחמים בו, עד שאנחנו מפסידים במלחמה.

ואז ההיסטוריה חוזרת על עצמה. הגבר שלקח אותה ממני חוזר לגרום עוד נזקים. אבל הפעם, כדי להגיע אליה, הוא יצטרך לעבור דרכי.

דרך אחת בחזרה אליי הוא הספר הראשון בסדרת האחים וויילדר, חיילים משוחררים, שנאלצים להסתגל לחייהם החדשים מחוץ לצבא. בסדרת הרומנים החדשה, העכשווית והלוהטת, מאת קארי אן ראיין מחברת רבי־המכר של הניו יורק טיימס, מגלים עד כמה מעניינים החיים האלה יכולים להיות.

"סמכו על קארי אן ראיין שתביא לכם דמויות מלאות רגש שישבו את ליבכם!" - קארלי פיליפס, מחברת רבי־המכר של הניו יורק טיימס

האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי

נדרשו לי יומיים כדי להבין שקנדל היא האחת בשבילי.
נדרשו לי שנתיים כדי להבין שעליי לעזוב אותה כדי להגן עליה.
וכשעזבתי, אמרתי לעצמי שזה הצעד הנכון. 
אבל עכשיו אנחנו עובדים יחד, ובכל פעם שאנחנו באותו חדר, אנחנו מתחילים לריב. אחרת, נמצא את עצמנו עירומים, או גרוע מזה – מגלים סודות שישברו לנו את הלב.
אם היא תדע את האמת, היא תעזוב סופית או תשכנע אותי לתת לזוגיות שלנו הזדמנות שנייה.
האפשרות הראשונה תשבור אותי, והשנייה תשבור אותה. 
אני לא יכול לאפשר לזה לקרות.

תמיד האחת בשבילי הוא הספר בשני בסדרת האחים וויילדר, חיילים משוחררים, שנאלצים להסתגל לחייהם החדשים מחוץ לצבא. בספר זה האויבים מקבלים הזדמנות שנייה והופכים לאוהבים. מאת קארי אן ראיין מחברת רבי־המכר של הניו יורק טיימס.

"קארי אן ראיין יוצרת איזון המושלם בין מתיקות ללהט ומבטיחה שכל סיפור יזין את הנשמה."- אודרי קרלאן, מחברת רבי המכר של הניו יורק טיימס

האחים וויילדר 3 - הדרך אלייך

האחים וויילדר חוזרים בספר על הזדמנות שנייה, שמורידה את אברט וויילדר על הברכיים.

ברגע שראיתי את בת'אני קול, ידעתי שלא רק שהיא מחוץ לליגה שלי, אלא שהיא גם שייכת לעולם אחר לגמרי. אבל לא זכרתי שכבר פגשתי אותה בעבר.
פיצוץ משנה חיים מחק חלק מעברי, כולל את הפעם הראשונה שראיתי את פניה היפות.
היום היא סלבריטי מהשורה הראשונה.
ואני סתם וויילדר.
אבל כשהחבר שלה בוגד בה, בת'אני זקוקה למקום בטוח להסתתר בו מהפפראצי.
אתר הנופש של משפחת וויילדר נראה כמו המקום המושלם לברוח אליו, אבל בכל פעם שאנחנו נפגשים, אנחנו מתקשים לזכור שאנחנו שייכים לעולמות שונים, ושהסכנה שעוקבת אחריה היא רק ההתחלה.

הדרך אלייך הוא הספר השלישי בסדרת האחים וויילדר, חיילים משוחררים, שנאלצים להסתגל לחייהם החדשים מחוץ לצבא. בסדרת הרומנים החדשה, העכשווית והלוהטת, מאת קארי אן ראיין מחברת רבי־המכר של הניו יורק טיימס, מגלים עד כמה מעניינים החיים האלה יכולים להיות. 

"קארי אן ראיין תמיד מצליחה לרתק את הקוראים בתשוקה, חושניות חשופה ודמויות שמזנקות מבין הדפים. כל ספר מאת קארי אן הוא עונג צרוף." - מחברת רבי המכר של הניו יורק טיימס – ג'יי קנר.

האחים וויילדר 4 - חוזר למענך

האחים וויילדר חוזרים בספר מלא תהפוכות למען הסיכוי האחרון של אלייג'ה לגאולה ולאהבה.

עשיתי תוכניות. הלכתי במסלול. התאהבתי.
ואז העולם לקח אותה ממני.
נשבעתי שלעולם לא אוהב שוב, והשתדלתי לעמוד בהבטחה.
אבל החיים מוצאים להם דרך, ואני לא יכול לעצור את המשיכה העזה שלי אל החברה הכי טובה שלי.
מאדי עמדה לצידי כשהעולם שלי התרסק.
מגיע לה יותר מגבר שבור שנשבע לא לאהוב שוב.
אבל אני בטוח שהיא מרגישה כמוני, ואין לי מושג מה לעשות עם זה.
עכשיו היא עלולה לעזוב את משפחת וויילדר ואני לא יכול לבקש ממנה להישאר – גם אם זה ירסק את החלק האחרון בי שנותר שלם.

חוזר למענך הוא הספר הרביעי בסדרת האחים וויילדר, חיילים משוחררים, שנאלצים להסתגל לחייהם החדשים מחוץ לצבא. בסדרת הרומנים החדשה, העכשווית והלוהטת, מאת קארי אן ראיין מחברת רבי־המכר של הניו יורק טיימס, מגלים עד כמה מעניינים החיים האלה יכולים להיות. 

"הרומנים של קארי אן ראיין הם ההתמכרות החדשה ביותר שלי! הרגש בספריה כובש אותי מההתחלה. התקווה וההחלמה מרתקים אותי עד הסוף. סיפורי האהבה האלה פשוט יסחפו אתכם." – מחברת רבי המכר של הניו יורק טיימס, דיווני פרי.

פרק ראשון

פרק 1


איליי

הבית הוא המקום שבו נמצא הלב שלך.1 או אולי רק המקום שבו אתה חולץ את מגפיך אחרי יום ארוך. שבוע ארוך. בעצם, עשרים שנים ארוכות.

הייתי בן פחות מארבעים וכבר פרשתי לגמלאות, או לפחות עד כמה שניתן לפרוש לגמלאות אחרי שמשקיעים עשרים שנה בצבא. השקעתי את כל חיי והקריירה שלי במטרה אחת ועכשיו הייתי בחוץ. לא הייתה כל דרך חזרה. לא התכוונתי לחזור לעולם לעבוד שוב עבור הצבא, לא כאזרח ולא בתפקיד כלשהו בממשל. הייתי פשוט אני... בבית ששכרתי. כי לא הייתי בטוח איפה ארצה לגור, אבל זה היה הבית בינתיים.

הנעליים הצבאיות שלי היו בארון, משופשפות ובלויות, כנראה בדרך לפח האשפה. נעלתי מגפיים חדשים, כאלה שרק התחלתי להרגיל אליהם את כפות רגליי והיה לי גג מעל לראש ולכן זה היה הבית.

צבטתי את גשר אפי ופלטתי נשיפה. הרגשתי שאני זקוק לקפה נוסף אם אני מתכוון לקחת ביטויים ולהוסיף להם שורות משלי.

"למה הזמנת אותנו אם אתה מתכוון לנהום לעצמך כל הזמן?" שאל אחי אוון מפתח המטבח. הסתובבתי וראיתי אותו עומד שם בתנוחה נוקשה וקמטי כאב דקים מקיפים את עיניו. הוא עדיין לא התרגל לרגל התותבת החדשה שלו, אבל עם טיפול וחבורה שלמה של רופאים, הוא היה מסוגל לעמוד במטבח שלי, בלי עזרה ועם הבעת זעף על פניו. כמובן, הבעת הזעף תמיד הייתה שם, אפילו לפני מטען החבלה.

"אבל ברצינות, אתה מתכוון להצטרף אלינו? הבאנו ברביקיו."

"מהרמונ'ס?" שאלתי והבטן שלי קרקרה.

"כמובן," קרא אברט מחדר המגורים, גיחכתי והוצאתי את שישיית הבירות שקניתי עבור המפגש הזה מהמקרר. הלכתי אחרי אוון מחוץ למטבח אל חדר המגורים, שבו רבצו כבר אברט, אלייג'ה, איסט ואליוט. יכולנו לשבת בפינת האוכל, אבל לא היה לי שולחן גדול מספיק לכולנו ולכן התיישבנו על הספה הבלויה ועל הכורסאות המשומשות שלי.

מעולם לא קניתי ריהוט משלי, או לפחות לא בחיי הבוגרים. עברתי ממקום למקום, תחילה במגורים הצבאיים. הייתי מוצב מעבר לים או בבסיסים, ושכרתי רהיטים מהצבא. כשעזבתי את הבסיס, חסכתי את רוב הכסף שלי ולא טרחתי לקנות רהיטים יקרים. עכשיו היה לי ריהוט שקניתי בחנויות יד שנייה ובמכירות חצר. לרוב הבחורים בגילי ובדרגה שלי היו חפצים שלא נראו כאילו היו שייכים לרווק צעיר, אבל הם היו נשואים ובעלי משפחות. אני ברחתי משלי.

"מה יש לספה הזו?" שאל אלייג'ה שישב על הקצה שלה, זקוף כמו מטאטא. "אנחנו כבר מבוגרים. לא הגיע הזמן שיהיה לך משהו לא כל כך חום ומלא גושים, שאפשר לשקוע בו?"

אוון רטן, הוא הזדקף בכורסה ומתח את רגליו ישר לפניו. "הכורסה הזו לא רעה, אבל גם לא טובה."

הנפתי לעברם אצבע משולשת, הושטתי בירה לכל אחד מהם והתיישבתי על הרצפה. אני אולי המבוגר ביותר כאן, אבל האחים שלי כבר תפסו את הכיסאות ולכן נתקעתי. "באמת, בדיוק חשבתי שאני צריך דברים חדשים, אבל קודם אני צריך בית משלי, לא להמשיך לשכור אחד."

"זה זמן טוב בשוק הנדל"ן," אמר אליוט והוריד את מבטו אל הטלפון שלו. הוא הקפיץ את רגלו במהירות כשדיבר ואני התאפקתי לא להשמיע קול נחרה.

"אני יודע שזה זמן טוב בשוק," פלטתי נשיפה. "אבל אני לא רוצה לקנות בית."

עיניו של איסט נפקחו לרווחה. "אז מה אתה רוצה לקנות?"

הבטתי באחיי, בחמישתם, החברים הכי טובים שלי. יחד איתם ועם אחותנו הקטנה אלייזה, היינו שבעה. השמות של כולנו התחילו באותה אות ועל אף שהיינו כל כך שונים, איכשהו כל ששת האחים התגייסו לחיל האוויר, ורק לעיתים רחוקות התגוררנו באותו מקום.

באופן כללי היה קשה למצוא תפקיד בצבא שבו תוכל לשרת פרק זמן ארוך כזה, שלא לדבר על מקום שבו תהיה קרוב לאחיך. זה פשוט לא עבד ככה. הייתי בתפקיד קרבי בו־זמנית לפחות עם אח אחד, אבל מעולם לא הוצבנו באותו מקום. זה נעשה בכוונה, בזמן מלחמה הייתה עלולה להיפגע טייסת שלמה, ולכן הם ניסו שלא לשבץ כמה אחים יחד. והרגשתי כאילו עברו שנים מאז שלמדתי להכיר את אחיי. עכשיו כולנו היינו במקום אחד ובגמלאות.

אוון לא רצה להיות כאן, אבל ידעתי שזה לא היה בגלל המשפחה. היו לו סיבות משלו לא לרצות לחזור לסן אנטוניו. גרנו כאן בעבר כשהיינו ילדים, והרגשנו פה בבית. יכולנו לעבור מערבה למקום שבו לדודים שלנו היה יקב, אבל לא הרגשנו שזה הדבר הנכון. עכשיו היינו כאן בטקסס, בניסיון להקים בתים משלנו.

בסן אנטוניו היו הרבה בסיסים צבאיים והרבה אנשי צבא פרשו לאזור הזה. המקום היה מקסים, מזג האוויר נוח אם אתה אוהב חום. והוא היה במרחק נסיעה מאזור הגבעות, מאזור היין, מהמדבר, מהעיר ואפילו מחוף הים, אם היית מוכן לנהוג חמש שעות. זה היה אזור טוב ושמחתי שזה המקום שבו בחרנו להכות שורשים.

אלייזה לא תעבור יחד איתנו הנה. כשהבחורים ואני תכננו איפה נגור כשנפרוש, תמיד הנחתי שאלייזה תצטרף אלינו, אבל אז היא איבדה את בעלה בפיצוץ מטען חבלה וזה גרם לכך שכל הוויילדרים השתחררו מהצבא באותו זמן.

אחרי התאונה של אוון ומותו של בעלה של אלייזה, כבר לא רצינו להיות שם. אני סיימתי עשרים שנות שירות והאחרים לא, אבל כולנו השתחררנו, על אף שאלייזה מצאה אהבה חדשה וחיה בפורט קולינס עם משפחתו של בעלה. לא כעסתי עליה בגלל זה וידעתי שנבקר את אחותנו הקטנה לעיתים קרובות, אבל זה בכל זאת היה מוזר שהיא לא הייתה איתנו.

אבל בכל מקרה, כאן היינו — האחים לבית וויילדר. אוון רטן ולא היה בדיוק נחמד כרגע, אבל לא היה לזה כל קשר לכאב ולעומת זאת הרבה קשר לעבר שלו.

אברט אהב להיות כאן, לפחות עד כמה שנראה לי. הוא היה השקט מבינינו ולפעמים התקשיתי לדעת מה הוא חושב.

אלייג'ה תמיד הרגיש לא במקום ועל אף שלרוב כעס, תמיד היה חיוך על פניו. הוא גם היה היחיד שממש אהב ללבוש חליפות ואולי יאהב את מה שתכננתי עבורו, אבל לא הייתי בטוח.

איסט ידע מה הוא רוצה, על אף שמעולם לא גילה לנו. הוא היה זעפן, מעט מחוספס, אבל כשחושבים על מה שהוא נהג לעשות, זה עבד בשבילו. ידעתי שהוא זקוק לשורשים ושהוא צריך להיות איתנו וזו הייתה הסיבה שהיינו כאן. להגן עליו. להגן על כולנו. כולל אליוט, הצעיר מבין האחים, אף כי היה מבוגר מאלייזה במספר שנים. הוא השתחרר מוקדם יותר מכולנו מסיבותיו שלו ואני ידעתי שמכל האחים, הרעיון שחשבתי עליו ימצא חן בעיניו יותר מאשר בעיני האחרים. לפחות כך קיוויתי.

"ברצינות, למה אנחנו כאן?" נהם אוון ונאנח.

חשבתי שעדיף שאספר להם מה התוכניות שלי, גם אם חשתי שהן מטורפות. "אני לא מתכנן לגור בבית הזה עוד זמן רב. הוא שכור ואני רוצה לקנות. רק לא בית."

"כבר אמרת את זה, אבל למה אתה מתכוון?" שאל אברט והתכופף לעבר הצלחת שלו.

"אני רוצה לקנות שטח אדמה."

הם מצמצו אליי ואוון היטה את ראשו. "אתה רוצה להיות חוואי? או רק לקנות קרקע עם הרבה אלונים?"

גיחכתי בבוז וחשבתי על הקרקעות המוצעות למכירה בסביבתנו. השוק היה חם ואנשים רבים שעברו לגור כאן רצו אדמה לצורכי פרטיות, לא בהכרח למטרה שבה השתמשו בעבר. "במקום שאני חושב עליו יש כמה אלונים, אבל זו לא חווה. לא, אני רוצה לקנות קרקע שהיא הרבה יותר יקרה ממה שאוכל להרשות לעצמי לבד."

עכשיו כולם הביטו אליי ואלייג'ה רכן לעברי. החיוך הרגיל שלו התפוגג והוא הקדיר את פניו. "אתה מתכוון לירושה? מהדודים שלנו?"

שני האחים של אימא שלנו מתו בשנה החולפת, ואנחנו היינו בני המשפחה היחידים שהיו להם. כשהם נפטרו, היקב שלהם נמכר כפי שהורו בצוואתם, אבל ההכנסות מהמכירה, בנוסף לכל הנכסים האחרים שהיו להם, הועברו אלינו. המשמעות הייתה שעמדנו לקבל סכום נאה שאיש מאיתנו לא ציפה לו או בנה עליו ולכן היו לי תוכניות משלי. קיוויתי רק שהם יסכימו.

"יש שטח אדמה שאני רוצה לקנות. ואני רוצה להפוך אותו לאתר נופש. יותר נכון, להמשיך לנהל את המקום כאתר נופש, בתוספת הנגיעות שלנו."

"על מה אתה מדבר לעזאזל?" נהם אוון.

"כן, אתה רוצה להוציא כסף שעוד אין לנו? זאת אומרת, אני יודע שזה מפתיע, אבל למה לעזאזל אתה מתכוון?" הוסיף איסט.

הרמתי את ידי. "כולנו זקוקים למשהו לעשות. כרגע אנחנו עובדים בעבודות עלובות כדי שתהיה לנו הכנסה לשלם את החשבונות שלנו, אף אחד מאיתנו לא ציפה שנשתחרר מהצבא בשלב הזה." הם הנהנו לעברי בהסכמה.

"קשה למצוא קריירה חדשה כשחשבת שכבר יש לך כזו," לחש אלייג'ה. אלייג'ה היה מטאורולוג בחיל האוויר, אבל העבודה שהוא הצליח להשיג בסופו של דבר לא היה במטאורולוגיה. היה קשה למצוא עבודה בתחום ההתמחות שלו, כשלא היה לו תואר כאזרח. אבל הוא היה מבריק בדברים אחרים וקיוויתי שהוא יודע את זה.

"תנו לי לסיים," התחלתי. "אני רוצה לפתוח אתר נופש. אתר הנופש של וויילדר. והקרקע שאני חושב עליה, הנכס שכבר דיברתי עליו עם הבעלים, הוא מקום שבו נוכל להקים אתר נופש, לערוך חתונות. יש שם אפילו יקב. לבעלים גם אין בעיה שנשנה את השם. לא הייתי עושה את זה אם היה לו חיבור חזק למקום. נוכל לייצר את יינות וויילדר."

כולם הביטו בי כאילו יצאתי מדעתי ואולי זה מה שקרה. אבל היו לי תוכניות.

"לפני שתחשבו שהשתגעתי, שוחחתי עם רוי."

"רוי? רגע, הוא לא פתח מקום כזה מחוץ לאוסטין?" שאל אברט וקימט את מצחו.

"כן. משם קיבלתי את הרעיון. כולנו זקוקים לתעסוקה וכולנו גרנו לבד, הרחק זה מזה, זמן רב כל כך, שזה כאילו אנחנו כבר אפילו לא אותם אחים." כולם שתקו, ולכן המשכתי. "אני רוצה שנעבוד יחד. אני רוצה שנקים עסק."

"אתר הנופש של וויילדר," נהם אוון. "מה יהיה הסלוגן שלנו? תשתחררו ותתפרעו?"

העברתי את ידי בשערי בידיעה שהארוחה שלנו מתקררת, אבל התחלתי בצורה הלא נכונה. "פאק, אני לא יודע. אבל אנחנו יודעים לתכנן דברים. אנחנו יכולים לעשות את זה."

אברט נע קדימה. "אנחנו חיילים. יש לנו ניסיון בחומרי נפץ ובמטוסים. אנחנו לא מבינים ביקבים, חתונות וסיורי טעימות יין."

אלה היו דברים שעברו בראשי אינספור פעמים, אבל היה בנו יותר מאשר העבר הצבאי שלנו וקיוויתי מאוד שנמצא את הדרך. "אני יודע את זה, אבל אנחנו יכולים ללמוד. הבעלים של
המקום שראיתי הוא איש מבוגר והוא רוצה למכור ויש במקום אנשי צוות שיודעים מה הם עושים. אנחנו יכולים להשתלב, למצוא את הדרך. יש בנו הרבה יותר מאשר העבודות שהוכשרנו להן כל חיינו. אנחנו יכולים לעשות את זה ואנחנו זקוקים לנורמליות."

"וזה יהיה נורמלי?" שאל אליוט, אבל ראיתי את ניצוץ העניין בעיניו.

"מה אתם רוצים לעשות בשארית חייכם? לעבוד במשרד? לעבוד עבור מישהו אחר? עבדנו עבור מישהו אחר כל חיינו. בואו נעבוד למען עצמנו. בואו נהפוך את זה לעסק שלנו."

"במה נעבוד?" שאל אוון בקול נמוך.

"מאז שהיינו נערים עבדנו בעבודות שדרשו מאיתנו אחריות, ארגון ותפעול, וזה עוד לפני התפקידים שלנו בצבא, ששדרגו את המקצועיות שלנו והכינו אותנו לזה. נחלק בינינו את כל התפקידים, כל אחד מאיתנו יהיה אחראי על חלק אחר בעסק. עכשיו, במקום לעשות את זה עבור הצבא, נשתמש בזה עבורנו, באתר הנופש וביקב."

"אני אוהב לשתות יין, אבל אני לא ממש יודע איך לעשות יין." לחש אוון.

הנדתי בראשי. "מכולנו, אתה זה שיודע הכי הרבה על יין. עבדת עם הדודים שלנו בחודשי הקיץ כשהיית נער ובכל פעם שביקרת במהלך החופשות שלקחת במשך השנים."

אוון הזעיף את פניו. "כן, אז אני יודע קצת, אבל זה לא מספיק כדי לייצר יין חדש. אני מכיר את הענבים מהמקום ההוא, לא את אלה."

"אנחנו קרובים לפרדריקסבורג. מייצרים שם יינות מעולים," אמר אברט וכיווץ את עיניו. אברט היה מבריק. ידעתי שאם הוא לא היה מתגייס לצבא, הוא היה יכול להיות רואה חשבון, מנכ"ל של עסק גדול, או סמנכ"ל כספים. ידעתי גם שהוא יהיה זה שידאג שלא נפשוט את הרגל, אבל הוא עדיין לא ידע את זה.

"אוון, יש להם כורם, יינן, אבל הם זקוקים למישהו שיהיה המנהל. מה שדוד ליאו היה עושה ומה שלמדת לפני שהתגייסת." אוון הזעיף את מבטו לעברי, אבל לפחות הוא כבר לא נראה כל כך מפחיד.

"אז מה, כל אחד מאיתנו יקבל תפקיד משלו ונמצא דרך לעבוד יחד?" נהם איסט. "אני טוב עם הידיים. אני יכול לבנות דברים. אני לא רוצה לעבוד באירוח או עם ענבים מחורבנים."

הנהנתי בנוקשות. "אני יודע את זה, איסט. אז זו יכולה להיות העבודה שלך. דברים מתקלקלים ונצטרך לבנות דברים. יש לי את הכול רשום והתכוונתי לעבור על זה איתך, אבל קודם אני רוצה להבטיח שזה בר ביצוע. בנוסף לכול, רוי הזמין אותנו לחתונה."

"אנחנו לא מפיקי חתונות," נהם אוון.

הרמתי את ידי. "זו הסיבה שנשכור מפיק חתונות לעבודה הזו. ולגבי מפיק אירועים? אני חושב שכולנו יודעים מי מאיתנו יוכל למלא את התפקיד הזה. אנחנו נוכל להיות אלה שמציגים את השטח, שמתכננים סיורים ביקב, או אפילו בסן אנטוניו, להציע לאורחים אטרקציות לבילוי. בילינו את כל החיים שלנו בעבודה עבור הממשל, סיכנו את החיים שלנו. עכשיו, בואו נהנה מהם. נהנה מאתר הנופש שנוכל להקים ונעזור גם לאחרים לנוח. אני יודע שזה מטורף, אבל לא רציתי שנעבוד ביחד בבר, או שנקים חברה מההתחלה. המקום הזה כבר מאורגן ויש לו פוטנציאל. נוכל לשכור מישהו לנושא החתונות, מישהו טוב. אבל אנחנו נוכל לעשות את השאר."

"רוי הזמין אותך לביקור?" שאל אלייג'ה על החבר שלי, שהשתחרר לפניי שנתיים מהצבא, התעסק בתחום והציע לי את הרעיון.

"יש לו מקום דומה במרחק שעתיים מפה. אני רוצה לראות איך זה עובד וכדאי שתבואו איתי."

"אז אנחנו עומדים ללכת לחתונה בלי שהוזמנו?" שאל אברט.

"טוב, אולי אתה ואני נלך. ונרשום הערות. כל האחרים צריכים לעבוד וחשבתי שחלק מכם אולי לא יהיה במצב רוח מתאים לחתונה."

אוון רטן וכולנו ידענו על מי דיברתי באותו רגע.

"זה מטורף," התחיל אלייג'ה, אבל הרים את ידו כשהתחלתי לקטוע את דבריו. "אבל אני יכול לראות את זה. דיברנו על זה, שנשתחרר מהצבא ונעבוד יחד, אבל יצא שהשתחררנו הרבה יותר מוקדם מכפי שתכננו."

השתררה שתיקה, היינו מומחים בהימנעות משיחה על הסיבות שבגללן השתחררנו.

"אז נתחיל מחדש, נעבוד בשביל עצמנו. הכסף מהירושה יספיק לנו לעשות את זה?" שאל אברט בזמן שהוא שולף את הטלפון ומתחיל לעשות חישובים.

"כן. אני מקווה. אני אשלח לכם מה שיש לי. לבעלים של המקום אין ילדים והוא רוצה למכור. הוא גם רוצה שהעסק שכבר יש לו ימשיך לעבוד. הוא אחד משלנו. בוגר חיל האוויר."

זה גרם לשפתו של אוון לרטוט. "אז אני מניח שאפשר להקשיב לו."

ידעתי שזה ישפיע על אוון. הייתה בינינו אחווה, גם עם מי שלא הייתה לו קרבת דם אלינו. לא ידעתי אם זה יעבוד או שזה סתם רעיון.

רציתי שנהיה יחד, שנעבוד למען מטרה משותפת. גם אם זה אמר שניקח סיכון וננסה משהו מטורף לגמרי, שעלול לסכן הכול, הייתי מוכן לעשות את זה. סיכנו את החיים שלנו זמן ארוך יותר ממה שהייתי מוכן להודות. למה לא להסתכן כדי למצוא בית?

כדי להשתקע?

אולי אברט ואני נפגוש את רוי ונבין שזה לא מה שאנחנו רוצים, או שנמצא משהו אחר. הדבר הזה צץ משומקום ופשוט דיבר אליי. יכול להיות שיצאתי מדעתי, אבל לא היה לי שום דבר אחר.

הייתי האח הבכור ורציתי שהאחים שלי יהיו מסודרים. רציתי לדאוג שהם יהיו בטוחים ויהיה להם עתיד. איש מאיתנו לא היה נשוי, מלבד אלייזה. לאיש מאיתנו לא הייתה משפחה. בילינו זמן רב כל כך בהגנה על אחרים. הגיע הזמן לחשוב על עצמנו.

ועמדנו לעשות את זה. ואני אדאג לכך שיהיה להם כיוון — שיהיה להם עתיד.

אבל ראשית, הגיע הזמן ללכת לחתונה.

הערות:

1 מדברי הפילוסוף היווני פליניוס הזקן, מהמאה הראשונה לספירה.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
60 דירוגים
28 דירוגים
10 דירוגים
9 דירוגים
8 דירוגים
5 דירוגים
שם הספר: האחים וויילדר 4 - חוזר למענך
5/1/2025

האחים וויחדר הם משהו.... כמה תהפוכות כמה רגש, כמה עצב, כמה שמחה... הזוג הזה מוכה אהבה!!!! חחח נהנתי מאוד לקרוא ומלכה לעוד אחים לקרוא עלייהם

שם הספר: האחים וויילדר 4 - חוזר למענך
4/1/2025

איזו סדרה מעולה על האחים ווילדר המהממים כל ספר היה מעולה מלכה לתרגומים הבאים

שם הספר: האחים וויילדר 3 - הדרך אלייך
3/1/2025

עוד ספר מעולה בסדרה כבר רצה לבא בתור

שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
1/1/2025

סיפור מקסים של אוון וקנדל ממשיכה בכייף לספר הבא

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
30/12/2024

ספר מקסים ומצחיק. קליל וזורם, כייף שזה הראשון בסדרה כך שיש עוד בני ווילדר מהממים באופק... רצה לספר הבא

שם הספר: האחים וויילדר 4 - חוזר למענך
28/12/2024

איזה ספר מהמם אהבתי את הסיפור של אלייזה ומאדי, הוא סיפור מהמם . איך שאני אוהבת את המשפחה הזאת. 💙💙💙💙💙💙💙💙

שם הספר: האחים וויילדר 3 - הדרך אלייך
28/12/2024

ספר מרגש ויפה כל כך בכלל הסדרה הזאת כל כך מרגשת עם סיפורים יפיפיים על 6 האחים. תודה לטורקיז שתרגמו לנו את הסדרה המעולה הזאת . ❤️❤️❤️❤️❤️💙💙💙💙💙💙

שם הספר: האחים וויילדר 4 - חוזר למענך
27/12/2024

נחמד💙 כל סידרה נחמדה, ספרים קצרים ולא מעיקים.... סיימתי אותה ב 4 ימים, כל יום ספר....

שם הספר: האחים וויילדר 3 - הדרך אלייך
26/12/2024

אהבתי💙 ממשיכה לספר האחרון בסידרה (נראה שכרגע הוא האחרו) .... כי יש עוד אחים במשפחה.....

שם הספר: האחים וויילדר 3 - הדרך אלייך
25/12/2024

סיפור מרתק וסוחף מאוד אוהבת את הכתיבה ומחכה לקרוא עוד על משפחת ווילדר המקסימים

שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
24/12/2024

ספר מקסים👌🏻אהבתי💙

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
23/12/2024

ספר מקסים 👌🏻 אהבתי💙 ממשיכה לספר הבא.....

שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
10/12/2024

וואו!! כמה תהפוכות ספר סוחף ומרגש התרגשתי בטירוף הייתי שמחה לעוד ספרים של כל משפחת ווילדר

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
29/11/2024

ספר קסום וסוחף התרגשתי וכעסתי ושמחתי הרגשתי ממש חלק מהסיפור ממש יכולתי לדמיין את הכל קורה!! ממליצה בחום

שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
6/10/2024

ספר מקסים. ראיתי שיש עוד 8 ספרים בסדרה, מקווה שיתרגמו את כולם בהקדם

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
6/10/2024

אהבתי ממש ממשיכה לספר הבא

שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
26/9/2024

וואוו איזה ספר מעולה . איך אהבתי את אוון וקנדל . אהבתי את זה שהם הצליחו לעבוד על היחסים בניהם וגישרו על כל הבעיות שלהם . אני מאוהבת במשפחה הזאת , כמה שהם אוהבים אחד את השנייה והם מלוכדים ומנסים לשפר את חייהם. תודה 🩵🩵🩵🩵🩵🩵🩵

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
25/9/2024

ספר מתוק ומרגש איליי גבר מהמם הבכור במשפחת וויילדר מכיר את אלכסיס מתאמת האירועים ומשם יש אהבה באוויר , סיפור מהמם ומתוק שנהנתי לקרוא . עוברת לקרוא על האח הבא בסיפור. 💜💜💜💜💜💜💜💜

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
28/9/2024

טוב וכיפי לסופ״ש רגוע , מקווה שגם יתר הסדרה תהיה כזו

1
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
15/9/2024

3.5 ⭐️ ספר מתוק וקליל אומנם צפוי ולא הכי מתרומם אבל מתוק, עדיין מתלבטת אם לעבור לספר הבא

1
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
4/1/2025

יחסית לרומן רומנטי, ממש חמוד, והכתיבה יחסית ברמה גבוהה יותר.

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
14/12/2024

הספר מעניין אבל חסר איזשהו פילפל הסיפור מקפץ, איך איליי ידע איפה היא נמצאת, ועוד שאלות שלא מסתדרות אבל סה״כ ספר נחמד

1
שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
14/9/2024

כנו הקודם, פוטנציאל אדיר שלא מתממש… משהו בכתיבה לא מספיק זורם… חביב - לא יותר

1
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
11/9/2024

3.5 הרעיון חמוד אבל הכתיבה לא זורמת, נע בין מעברים מהירים ודברים שלא נסגרים לתיאורים לא קשורים. לא התחברתי

1
שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
7/1/2025

הספר הזה פחות מוצלח מהראשון, יותר קיטצי, הדיאלוגים חוזרים על עצמם שוב ושוב, וגם פה הקטע של אלימות כלפי האשה והגבר שמציל אותה , חוזרים על עצמם כמו בספר הראשון. נראה שלא היה כוח לסופרת להתאמץ עם קו עלילה יותר מקורי. מה שכן, מאוד חשוב שהסדרה מעלה את המודעות למה שעוברים אנשי צבא ומישפחותיהם, והמחיר הכבד שהם משלמים אחכ. כל הכבוד. על שילוב הנושא בספר רומנטי.

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
22/12/2024

הספר היה נחמד מינוס. מבחינת הסגנון של הספר - משפחה גדולה עם הרבה אחים - שכל אחד אמור להיות וואו, הבחורה של כל אח, עסק משפחתי גדול - באופן כללי הכל נשמע מעולה אבל יש כל כך הרבה בעיות שבשלב כלשהו הספר הופך להיות ממש מתיש. חסרים הרבה חלקים, מתחילים סיפור על משהו ופתאום מפסיקים - הגבר עבר כל כך הרבה ועדיין לא קיבלנו סיפור אחד מהעבר שלו. האישה עברה גיהנום לפני שהתחילה לעבוד שם אבל עדיין זה היה בקושי דף אחד על מה שבאמת קרה לה ונסגר. הכל חוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים שבשלב כלשהו מתחילים לדלג על דפים כי נמאס לקרוא את זה בפעם החמישית. והחלק שהכי העיק היה החוסר ביטחון של הגבר והאשמה העצמית הבלתי פוסקת של האישה - כאילו כן זה עוזר להתחבר לדמויות ולהבין שגם להם יש ספקות אבל זה פשוט 90% מהספר שהם מרגישים שהם אשמים, שהם לא עושים מספיק והכל כל כך קיצוני ופתאום הם חוזרים להיות רגילים ולא ברור מה קורה. הכל סותר את עצמו, מישהו אומר משהו ופתאום אומר משהו אחר לא ברור מה נכון ומה לא. ופשוט הרגשתי שאני רוצה לסיים עם הספר, יש לי את כל השאר ומקווה שהם יהיו יותר טובים אבל בשביל הראשון עם כל הבעיות האלו זה היה דיי מאכזב.

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
4/10/2024

הרבה טפל מעט עיקר.

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
13/9/2024

ציפיתי להרבה יותר רוב הספר סובל מחזרות בילתי פוסקות ללא עלילה… לקראת הסוף יש התרוממות קלה, אבל עדיין חלש ביחס לפוטנציאל… שורה תחתונה: התאכזבתי אבל באין אחר- אפשר…

שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
12/1/2025

חמוד צפוי לא מעבר

שם הספר: האחים וויילדר 4 - חוזר למענך
14/12/2024

שיקרתי, המשכתי לקרוא את הספר הרביעי רק בגלל שאני לא אוהבת להשאיר סדרות פתוחות! אבל אוף גם פה זה היה כל כך מאכזב… הכל היה ממש ממש מהר ולא היה שום סיפור מעניין זה כל כך מבאס אותי! אבל כן ראיתי שיש ספר על לארק ואיסט אז- תיהיו הגאולה של הסדרת ספרים הזאת!!! אני מקווה שההוצאה יתרגמו את הספר🩵

שם הספר: האחים וויילדר 3 - הדרך אלייך
11/12/2024

ממש מבאס אותי לתת 2 כוכבים, אבל הסיפור ממש מהיר הם הכירו בעבר - סוג של נפרדו- היא עברה פרידה -נסעה למקום שהיא יודעת שיש מצב שהוא יהיה שם- הוא עדיין מאוהב בה והיא עדיין נמשכת אליו- יש דרמה צפויה-סוף וכולם שמחים. ליטרלי כל מה שרשמתי זה הספר. סורי😐 לא היה תוכן מבחינתי, זה נראה שהיא רצתה להוציא על הבחור ספר בכוח.. לצערי אני לא אמשיך לספר הרביעי והאחרון….

שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
5/10/2024

התרגום לעברית לא משהו... לא זורם. אולי באנגלית הוא יותר טוב

שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
15/9/2024

חבל, כל כך הרבה פוטנציאל ופשוט סתם

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
13/9/2024

מאכזב ממש

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
11/9/2024

לרעיון עצמו יש פוטנציאל, אבל הסיפור זרם. הכתיבה די מרושלת ולא זורמת. לא הצלחתי להתחבר לדמויות ובטח לא מבינה איך הם התאהבו במהירות. אפילו הסמאט המאוד פושר לא הציל את הספר. ממש בזבוז כסף

1
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
28/9/2024

פעם ראשונה שממש נאבקתי לסיים ספר... הכתיבה לא זורמת, חוזרת על עצמה, תיאורים מיותרים ועלילה שפשוט לא מצליחה להתרומם. הדמיות ממש מוצגות בצורה שטחית וכל הזמן חוזרים על אותם משפטים ועל אותן מחשבות. לא יכולה להגיד שממליצה.

שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
13/9/2024

הספר הכי משעמם אבר 2.0 יותר משעמם מהספר הראשון .

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
12/9/2024

הספר המשעמם בתבל

שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
9/1/2025
שם הספר: האחים וויילדר 4 - חוזר למענך
28/12/2024
שם הספר: האחים וויילדר 3 - הדרך אלייך
26/12/2024
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
20/12/2024
שם הספר: האחים וויילדר 4 - חוזר למענך
12/12/2024
שם הספר: האחים וויילדר 3 - הדרך אלייך
12/12/2024
שם הספר: האחים וויילדר 4 - חוזר למענך
12/12/2024
שם הספר: האחים וויילדר 4 - חוזר למענך
12/12/2024
שם הספר: האחים וויילדר 3 - הדרך אלייך
11/12/2024
שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
11/12/2024
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
10/12/2024
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
9/12/2024

שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
1/11/2024
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
26/10/2024
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
24/10/2024
שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
22/9/2024
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
22/9/2024
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
15/9/2024
שם הספר: האחים וויילדר 2 - תמיד האחת בשבילי
13/9/2024
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
13/9/2024
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
12/9/2024
שם הספר: האחים וויילדר 1 - דרך אחת בחזרה אליי
10/9/2024
מארז האחים וויילדר קארי אן ריאן

פרק 1


איליי

הבית הוא המקום שבו נמצא הלב שלך.1 או אולי רק המקום שבו אתה חולץ את מגפיך אחרי יום ארוך. שבוע ארוך. בעצם, עשרים שנים ארוכות.

הייתי בן פחות מארבעים וכבר פרשתי לגמלאות, או לפחות עד כמה שניתן לפרוש לגמלאות אחרי שמשקיעים עשרים שנה בצבא. השקעתי את כל חיי והקריירה שלי במטרה אחת ועכשיו הייתי בחוץ. לא הייתה כל דרך חזרה. לא התכוונתי לחזור לעולם לעבוד שוב עבור הצבא, לא כאזרח ולא בתפקיד כלשהו בממשל. הייתי פשוט אני... בבית ששכרתי. כי לא הייתי בטוח איפה ארצה לגור, אבל זה היה הבית בינתיים.

הנעליים הצבאיות שלי היו בארון, משופשפות ובלויות, כנראה בדרך לפח האשפה. נעלתי מגפיים חדשים, כאלה שרק התחלתי להרגיל אליהם את כפות רגליי והיה לי גג מעל לראש ולכן זה היה הבית.

צבטתי את גשר אפי ופלטתי נשיפה. הרגשתי שאני זקוק לקפה נוסף אם אני מתכוון לקחת ביטויים ולהוסיף להם שורות משלי.

"למה הזמנת אותנו אם אתה מתכוון לנהום לעצמך כל הזמן?" שאל אחי אוון מפתח המטבח. הסתובבתי וראיתי אותו עומד שם בתנוחה נוקשה וקמטי כאב דקים מקיפים את עיניו. הוא עדיין לא התרגל לרגל התותבת החדשה שלו, אבל עם טיפול וחבורה שלמה של רופאים, הוא היה מסוגל לעמוד במטבח שלי, בלי עזרה ועם הבעת זעף על פניו. כמובן, הבעת הזעף תמיד הייתה שם, אפילו לפני מטען החבלה.

"אבל ברצינות, אתה מתכוון להצטרף אלינו? הבאנו ברביקיו."

"מהרמונ'ס?" שאלתי והבטן שלי קרקרה.

"כמובן," קרא אברט מחדר המגורים, גיחכתי והוצאתי את שישיית הבירות שקניתי עבור המפגש הזה מהמקרר. הלכתי אחרי אוון מחוץ למטבח אל חדר המגורים, שבו רבצו כבר אברט, אלייג'ה, איסט ואליוט. יכולנו לשבת בפינת האוכל, אבל לא היה לי שולחן גדול מספיק לכולנו ולכן התיישבנו על הספה הבלויה ועל הכורסאות המשומשות שלי.

מעולם לא קניתי ריהוט משלי, או לפחות לא בחיי הבוגרים. עברתי ממקום למקום, תחילה במגורים הצבאיים. הייתי מוצב מעבר לים או בבסיסים, ושכרתי רהיטים מהצבא. כשעזבתי את הבסיס, חסכתי את רוב הכסף שלי ולא טרחתי לקנות רהיטים יקרים. עכשיו היה לי ריהוט שקניתי בחנויות יד שנייה ובמכירות חצר. לרוב הבחורים בגילי ובדרגה שלי היו חפצים שלא נראו כאילו היו שייכים לרווק צעיר, אבל הם היו נשואים ובעלי משפחות. אני ברחתי משלי.

"מה יש לספה הזו?" שאל אלייג'ה שישב על הקצה שלה, זקוף כמו מטאטא. "אנחנו כבר מבוגרים. לא הגיע הזמן שיהיה לך משהו לא כל כך חום ומלא גושים, שאפשר לשקוע בו?"

אוון רטן, הוא הזדקף בכורסה ומתח את רגליו ישר לפניו. "הכורסה הזו לא רעה, אבל גם לא טובה."

הנפתי לעברם אצבע משולשת, הושטתי בירה לכל אחד מהם והתיישבתי על הרצפה. אני אולי המבוגר ביותר כאן, אבל האחים שלי כבר תפסו את הכיסאות ולכן נתקעתי. "באמת, בדיוק חשבתי שאני צריך דברים חדשים, אבל קודם אני צריך בית משלי, לא להמשיך לשכור אחד."

"זה זמן טוב בשוק הנדל"ן," אמר אליוט והוריד את מבטו אל הטלפון שלו. הוא הקפיץ את רגלו במהירות כשדיבר ואני התאפקתי לא להשמיע קול נחרה.

"אני יודע שזה זמן טוב בשוק," פלטתי נשיפה. "אבל אני לא רוצה לקנות בית."

עיניו של איסט נפקחו לרווחה. "אז מה אתה רוצה לקנות?"

הבטתי באחיי, בחמישתם, החברים הכי טובים שלי. יחד איתם ועם אחותנו הקטנה אלייזה, היינו שבעה. השמות של כולנו התחילו באותה אות ועל אף שהיינו כל כך שונים, איכשהו כל ששת האחים התגייסו לחיל האוויר, ורק לעיתים רחוקות התגוררנו באותו מקום.

באופן כללי היה קשה למצוא תפקיד בצבא שבו תוכל לשרת פרק זמן ארוך כזה, שלא לדבר על מקום שבו תהיה קרוב לאחיך. זה פשוט לא עבד ככה. הייתי בתפקיד קרבי בו־זמנית לפחות עם אח אחד, אבל מעולם לא הוצבנו באותו מקום. זה נעשה בכוונה, בזמן מלחמה הייתה עלולה להיפגע טייסת שלמה, ולכן הם ניסו שלא לשבץ כמה אחים יחד. והרגשתי כאילו עברו שנים מאז שלמדתי להכיר את אחיי. עכשיו כולנו היינו במקום אחד ובגמלאות.

אוון לא רצה להיות כאן, אבל ידעתי שזה לא היה בגלל המשפחה. היו לו סיבות משלו לא לרצות לחזור לסן אנטוניו. גרנו כאן בעבר כשהיינו ילדים, והרגשנו פה בבית. יכולנו לעבור מערבה למקום שבו לדודים שלנו היה יקב, אבל לא הרגשנו שזה הדבר הנכון. עכשיו היינו כאן בטקסס, בניסיון להקים בתים משלנו.

בסן אנטוניו היו הרבה בסיסים צבאיים והרבה אנשי צבא פרשו לאזור הזה. המקום היה מקסים, מזג האוויר נוח אם אתה אוהב חום. והוא היה במרחק נסיעה מאזור הגבעות, מאזור היין, מהמדבר, מהעיר ואפילו מחוף הים, אם היית מוכן לנהוג חמש שעות. זה היה אזור טוב ושמחתי שזה המקום שבו בחרנו להכות שורשים.

אלייזה לא תעבור יחד איתנו הנה. כשהבחורים ואני תכננו איפה נגור כשנפרוש, תמיד הנחתי שאלייזה תצטרף אלינו, אבל אז היא איבדה את בעלה בפיצוץ מטען חבלה וזה גרם לכך שכל הוויילדרים השתחררו מהצבא באותו זמן.

אחרי התאונה של אוון ומותו של בעלה של אלייזה, כבר לא רצינו להיות שם. אני סיימתי עשרים שנות שירות והאחרים לא, אבל כולנו השתחררנו, על אף שאלייזה מצאה אהבה חדשה וחיה בפורט קולינס עם משפחתו של בעלה. לא כעסתי עליה בגלל זה וידעתי שנבקר את אחותנו הקטנה לעיתים קרובות, אבל זה בכל זאת היה מוזר שהיא לא הייתה איתנו.

אבל בכל מקרה, כאן היינו — האחים לבית וויילדר. אוון רטן ולא היה בדיוק נחמד כרגע, אבל לא היה לזה כל קשר לכאב ולעומת זאת הרבה קשר לעבר שלו.

אברט אהב להיות כאן, לפחות עד כמה שנראה לי. הוא היה השקט מבינינו ולפעמים התקשיתי לדעת מה הוא חושב.

אלייג'ה תמיד הרגיש לא במקום ועל אף שלרוב כעס, תמיד היה חיוך על פניו. הוא גם היה היחיד שממש אהב ללבוש חליפות ואולי יאהב את מה שתכננתי עבורו, אבל לא הייתי בטוח.

איסט ידע מה הוא רוצה, על אף שמעולם לא גילה לנו. הוא היה זעפן, מעט מחוספס, אבל כשחושבים על מה שהוא נהג לעשות, זה עבד בשבילו. ידעתי שהוא זקוק לשורשים ושהוא צריך להיות איתנו וזו הייתה הסיבה שהיינו כאן. להגן עליו. להגן על כולנו. כולל אליוט, הצעיר מבין האחים, אף כי היה מבוגר מאלייזה במספר שנים. הוא השתחרר מוקדם יותר מכולנו מסיבותיו שלו ואני ידעתי שמכל האחים, הרעיון שחשבתי עליו ימצא חן בעיניו יותר מאשר בעיני האחרים. לפחות כך קיוויתי.

"ברצינות, למה אנחנו כאן?" נהם אוון ונאנח.

חשבתי שעדיף שאספר להם מה התוכניות שלי, גם אם חשתי שהן מטורפות. "אני לא מתכנן לגור בבית הזה עוד זמן רב. הוא שכור ואני רוצה לקנות. רק לא בית."

"כבר אמרת את זה, אבל למה אתה מתכוון?" שאל אברט והתכופף לעבר הצלחת שלו.

"אני רוצה לקנות שטח אדמה."

הם מצמצו אליי ואוון היטה את ראשו. "אתה רוצה להיות חוואי? או רק לקנות קרקע עם הרבה אלונים?"

גיחכתי בבוז וחשבתי על הקרקעות המוצעות למכירה בסביבתנו. השוק היה חם ואנשים רבים שעברו לגור כאן רצו אדמה לצורכי פרטיות, לא בהכרח למטרה שבה השתמשו בעבר. "במקום שאני חושב עליו יש כמה אלונים, אבל זו לא חווה. לא, אני רוצה לקנות קרקע שהיא הרבה יותר יקרה ממה שאוכל להרשות לעצמי לבד."

עכשיו כולם הביטו אליי ואלייג'ה רכן לעברי. החיוך הרגיל שלו התפוגג והוא הקדיר את פניו. "אתה מתכוון לירושה? מהדודים שלנו?"

שני האחים של אימא שלנו מתו בשנה החולפת, ואנחנו היינו בני המשפחה היחידים שהיו להם. כשהם נפטרו, היקב שלהם נמכר כפי שהורו בצוואתם, אבל ההכנסות מהמכירה, בנוסף לכל הנכסים האחרים שהיו להם, הועברו אלינו. המשמעות הייתה שעמדנו לקבל סכום נאה שאיש מאיתנו לא ציפה לו או בנה עליו ולכן היו לי תוכניות משלי. קיוויתי רק שהם יסכימו.

"יש שטח אדמה שאני רוצה לקנות. ואני רוצה להפוך אותו לאתר נופש. יותר נכון, להמשיך לנהל את המקום כאתר נופש, בתוספת הנגיעות שלנו."

"על מה אתה מדבר לעזאזל?" נהם אוון.

"כן, אתה רוצה להוציא כסף שעוד אין לנו? זאת אומרת, אני יודע שזה מפתיע, אבל למה לעזאזל אתה מתכוון?" הוסיף איסט.

הרמתי את ידי. "כולנו זקוקים למשהו לעשות. כרגע אנחנו עובדים בעבודות עלובות כדי שתהיה לנו הכנסה לשלם את החשבונות שלנו, אף אחד מאיתנו לא ציפה שנשתחרר מהצבא בשלב הזה." הם הנהנו לעברי בהסכמה.

"קשה למצוא קריירה חדשה כשחשבת שכבר יש לך כזו," לחש אלייג'ה. אלייג'ה היה מטאורולוג בחיל האוויר, אבל העבודה שהוא הצליח להשיג בסופו של דבר לא היה במטאורולוגיה. היה קשה למצוא עבודה בתחום ההתמחות שלו, כשלא היה לו תואר כאזרח. אבל הוא היה מבריק בדברים אחרים וקיוויתי שהוא יודע את זה.

"תנו לי לסיים," התחלתי. "אני רוצה לפתוח אתר נופש. אתר הנופש של וויילדר. והקרקע שאני חושב עליה, הנכס שכבר דיברתי עליו עם הבעלים, הוא מקום שבו נוכל להקים אתר נופש, לערוך חתונות. יש שם אפילו יקב. לבעלים גם אין בעיה שנשנה את השם. לא הייתי עושה את זה אם היה לו חיבור חזק למקום. נוכל לייצר את יינות וויילדר."

כולם הביטו בי כאילו יצאתי מדעתי ואולי זה מה שקרה. אבל היו לי תוכניות.

"לפני שתחשבו שהשתגעתי, שוחחתי עם רוי."

"רוי? רגע, הוא לא פתח מקום כזה מחוץ לאוסטין?" שאל אברט וקימט את מצחו.

"כן. משם קיבלתי את הרעיון. כולנו זקוקים לתעסוקה וכולנו גרנו לבד, הרחק זה מזה, זמן רב כל כך, שזה כאילו אנחנו כבר אפילו לא אותם אחים." כולם שתקו, ולכן המשכתי. "אני רוצה שנעבוד יחד. אני רוצה שנקים עסק."

"אתר הנופש של וויילדר," נהם אוון. "מה יהיה הסלוגן שלנו? תשתחררו ותתפרעו?"

העברתי את ידי בשערי בידיעה שהארוחה שלנו מתקררת, אבל התחלתי בצורה הלא נכונה. "פאק, אני לא יודע. אבל אנחנו יודעים לתכנן דברים. אנחנו יכולים לעשות את זה."

אברט נע קדימה. "אנחנו חיילים. יש לנו ניסיון בחומרי נפץ ובמטוסים. אנחנו לא מבינים ביקבים, חתונות וסיורי טעימות יין."

אלה היו דברים שעברו בראשי אינספור פעמים, אבל היה בנו יותר מאשר העבר הצבאי שלנו וקיוויתי מאוד שנמצא את הדרך. "אני יודע את זה, אבל אנחנו יכולים ללמוד. הבעלים של
המקום שראיתי הוא איש מבוגר והוא רוצה למכור ויש במקום אנשי צוות שיודעים מה הם עושים. אנחנו יכולים להשתלב, למצוא את הדרך. יש בנו הרבה יותר מאשר העבודות שהוכשרנו להן כל חיינו. אנחנו יכולים לעשות את זה ואנחנו זקוקים לנורמליות."

"וזה יהיה נורמלי?" שאל אליוט, אבל ראיתי את ניצוץ העניין בעיניו.

"מה אתם רוצים לעשות בשארית חייכם? לעבוד במשרד? לעבוד עבור מישהו אחר? עבדנו עבור מישהו אחר כל חיינו. בואו נעבוד למען עצמנו. בואו נהפוך את זה לעסק שלנו."

"במה נעבוד?" שאל אוון בקול נמוך.

"מאז שהיינו נערים עבדנו בעבודות שדרשו מאיתנו אחריות, ארגון ותפעול, וזה עוד לפני התפקידים שלנו בצבא, ששדרגו את המקצועיות שלנו והכינו אותנו לזה. נחלק בינינו את כל התפקידים, כל אחד מאיתנו יהיה אחראי על חלק אחר בעסק. עכשיו, במקום לעשות את זה עבור הצבא, נשתמש בזה עבורנו, באתר הנופש וביקב."

"אני אוהב לשתות יין, אבל אני לא ממש יודע איך לעשות יין." לחש אוון.

הנדתי בראשי. "מכולנו, אתה זה שיודע הכי הרבה על יין. עבדת עם הדודים שלנו בחודשי הקיץ כשהיית נער ובכל פעם שביקרת במהלך החופשות שלקחת במשך השנים."

אוון הזעיף את פניו. "כן, אז אני יודע קצת, אבל זה לא מספיק כדי לייצר יין חדש. אני מכיר את הענבים מהמקום ההוא, לא את אלה."

"אנחנו קרובים לפרדריקסבורג. מייצרים שם יינות מעולים," אמר אברט וכיווץ את עיניו. אברט היה מבריק. ידעתי שאם הוא לא היה מתגייס לצבא, הוא היה יכול להיות רואה חשבון, מנכ"ל של עסק גדול, או סמנכ"ל כספים. ידעתי גם שהוא יהיה זה שידאג שלא נפשוט את הרגל, אבל הוא עדיין לא ידע את זה.

"אוון, יש להם כורם, יינן, אבל הם זקוקים למישהו שיהיה המנהל. מה שדוד ליאו היה עושה ומה שלמדת לפני שהתגייסת." אוון הזעיף את מבטו לעברי, אבל לפחות הוא כבר לא נראה כל כך מפחיד.

"אז מה, כל אחד מאיתנו יקבל תפקיד משלו ונמצא דרך לעבוד יחד?" נהם איסט. "אני טוב עם הידיים. אני יכול לבנות דברים. אני לא רוצה לעבוד באירוח או עם ענבים מחורבנים."

הנהנתי בנוקשות. "אני יודע את זה, איסט. אז זו יכולה להיות העבודה שלך. דברים מתקלקלים ונצטרך לבנות דברים. יש לי את הכול רשום והתכוונתי לעבור על זה איתך, אבל קודם אני רוצה להבטיח שזה בר ביצוע. בנוסף לכול, רוי הזמין אותנו לחתונה."

"אנחנו לא מפיקי חתונות," נהם אוון.

הרמתי את ידי. "זו הסיבה שנשכור מפיק חתונות לעבודה הזו. ולגבי מפיק אירועים? אני חושב שכולנו יודעים מי מאיתנו יוכל למלא את התפקיד הזה. אנחנו נוכל להיות אלה שמציגים את השטח, שמתכננים סיורים ביקב, או אפילו בסן אנטוניו, להציע לאורחים אטרקציות לבילוי. בילינו את כל החיים שלנו בעבודה עבור הממשל, סיכנו את החיים שלנו. עכשיו, בואו נהנה מהם. נהנה מאתר הנופש שנוכל להקים ונעזור גם לאחרים לנוח. אני יודע שזה מטורף, אבל לא רציתי שנעבוד ביחד בבר, או שנקים חברה מההתחלה. המקום הזה כבר מאורגן ויש לו פוטנציאל. נוכל לשכור מישהו לנושא החתונות, מישהו טוב. אבל אנחנו נוכל לעשות את השאר."

"רוי הזמין אותך לביקור?" שאל אלייג'ה על החבר שלי, שהשתחרר לפניי שנתיים מהצבא, התעסק בתחום והציע לי את הרעיון.

"יש לו מקום דומה במרחק שעתיים מפה. אני רוצה לראות איך זה עובד וכדאי שתבואו איתי."

"אז אנחנו עומדים ללכת לחתונה בלי שהוזמנו?" שאל אברט.

"טוב, אולי אתה ואני נלך. ונרשום הערות. כל האחרים צריכים לעבוד וחשבתי שחלק מכם אולי לא יהיה במצב רוח מתאים לחתונה."

אוון רטן וכולנו ידענו על מי דיברתי באותו רגע.

"זה מטורף," התחיל אלייג'ה, אבל הרים את ידו כשהתחלתי לקטוע את דבריו. "אבל אני יכול לראות את זה. דיברנו על זה, שנשתחרר מהצבא ונעבוד יחד, אבל יצא שהשתחררנו הרבה יותר מוקדם מכפי שתכננו."

השתררה שתיקה, היינו מומחים בהימנעות משיחה על הסיבות שבגללן השתחררנו.

"אז נתחיל מחדש, נעבוד בשביל עצמנו. הכסף מהירושה יספיק לנו לעשות את זה?" שאל אברט בזמן שהוא שולף את הטלפון ומתחיל לעשות חישובים.

"כן. אני מקווה. אני אשלח לכם מה שיש לי. לבעלים של המקום אין ילדים והוא רוצה למכור. הוא גם רוצה שהעסק שכבר יש לו ימשיך לעבוד. הוא אחד משלנו. בוגר חיל האוויר."

זה גרם לשפתו של אוון לרטוט. "אז אני מניח שאפשר להקשיב לו."

ידעתי שזה ישפיע על אוון. הייתה בינינו אחווה, גם עם מי שלא הייתה לו קרבת דם אלינו. לא ידעתי אם זה יעבוד או שזה סתם רעיון.

רציתי שנהיה יחד, שנעבוד למען מטרה משותפת. גם אם זה אמר שניקח סיכון וננסה משהו מטורף לגמרי, שעלול לסכן הכול, הייתי מוכן לעשות את זה. סיכנו את החיים שלנו זמן ארוך יותר ממה שהייתי מוכן להודות. למה לא להסתכן כדי למצוא בית?

כדי להשתקע?

אולי אברט ואני נפגוש את רוי ונבין שזה לא מה שאנחנו רוצים, או שנמצא משהו אחר. הדבר הזה צץ משומקום ופשוט דיבר אליי. יכול להיות שיצאתי מדעתי, אבל לא היה לי שום דבר אחר.

הייתי האח הבכור ורציתי שהאחים שלי יהיו מסודרים. רציתי לדאוג שהם יהיו בטוחים ויהיה להם עתיד. איש מאיתנו לא היה נשוי, מלבד אלייזה. לאיש מאיתנו לא הייתה משפחה. בילינו זמן רב כל כך בהגנה על אחרים. הגיע הזמן לחשוב על עצמנו.

ועמדנו לעשות את זה. ואני אדאג לכך שיהיה להם כיוון — שיהיה להם עתיד.

אבל ראשית, הגיע הזמן ללכת לחתונה.

הערות:

1 מדברי הפילוסוף היווני פליניוס הזקן, מהמאה הראשונה לספירה.

המלצות נוספות

עברית נוהגת להציע חלק גדול מהספרים במחירים מופחתים מהמחיר הקטלוגי (המחיר המוטבע על גב הספר שנקבע ע"י המו"ל). מחירים אלה אינם קשורים למבצעים שלנו שנערכים לזמן מוגבל מעת לעת.