האם הביולוגית השלישית

פרק 1
דרך חדשה

בריטני הביטה במראה שבחדרה המרווח, השוכן בקומה ה-34 של מגדל המשרדים הרם. את מספר הדירה היא בחרה במכוון כך שיהיה תואם לגילה, כדי להזכיר לעצמה את הפעם הראשונה בה רכשה בכוחות עצמה את דירתה, המעוצבת בהקפדה ומשקיפה אל הים.

הייתה זו דירת שלושה חדרים ובה שתי מרפסות. הקטנה שבהן, היתה צמודה לחדרה המרווח, המוקף קירות סגולים. המרפסת הגדולה נפרסה מהסלון הגדול ובה היא נהגה לבלות שעות, לארח בני משפחה וחברים, או רק את עצמה, כשכוס וויסקי מארחת לה חברה.

היא התאהבה בדירה הזו ממבט ראשון. הייתה בה אנרגיה שגרמה לה להרגיש שייכת, וקרני השמש שחדרו אליה מכל כיוון, הפכו אותה למוארת ושלווה.

קווי המתאר של גופה החטוב השתקפו במראה הגדולה, כשאור השמש מאיר בעוצמה כל חלקה בה. היא לא אהבה וילונות שמאפילים את החדר וחוסמים את אור השמש או הירח. תמיד העדיפה לאפשר לטבע להשתלב בבית, להיות נוכח בחייה ובליבה.

בריטני אהבה את המראה שלה. היא הייתה שלמה עם גופה ובפרט עם הגובה שלה, אף שהרגישה צורך לברור היטב את הגברים שיצאה איתם ולבחור את הגבוהים. בתוכה פנימה, קיננה בה הידיעה שהיא מפסידה גברים נמוכים ממנה, שהיו נותנים לה את ליבם כולו, אם רק היו מקבלים הזדמנות. בער בה לאהוב מישהו ובפרט להתחתן, ולהגשים את משאלתה הגדולה, להיות אמא.

קול הזמיר המצמרר של רבקה זוהר התנגן ברקע. היא העריצה אותה אף שלא הייתה בת דורה. את הערכתה אליה, שאבה מהמקום הכי עמוק שלה כאומנית, שאוהבת כל כך את הבמה ובעיקר מוסיקה.

״על הדרך היורדת מן הכפר....״ הקול הנרעד גרם לרטט בליבה של בריטני ובכל פעם שנשמע המשפט ״ואמי עוד קוראת לי בקולה״, נקוו דמעות בעיניה.

בריטני העריצה את אמה עד כי רצתה בכל מאודה להדמות לה, לא רק בצורתה החיצונית. היא אהבה לשמוע שהקרובים מרעיפים מחמאות על הדמיון המופלא ביניהן, לא רק ביופיין אלא גם בבחירות שלהן בחיים ובתעצומות הנפש.

נועה הייתה מודל לחיקוי ודמות להערצה עבורה, דמות שנתנה לה ביטחון בכל צעד ושעל.

שיערה הבלונדיני התבדר מעל כתפיה הצרות כששמלה שחורה וצמודה עטפה את גופה. סביב צווארה היה מלופף צעיף בצבעי שחור ולבן, שהתאים בעיניה לעורכת דין מתחילה, ביום הראשון לעבודה, בסטאז’ הראשון שלה. היא בחרה להיות שונה משאר עורכי הדין במשרד הידוע לדיני משפחה, ״ג’ניפר רודריגז ושות’״, שלבשו בעיקר חולצות לבנות מכופרות ומכנסיים שחורים. היא ידעה שהיא אחרת, שיש ביכולתה להיות יצירתית יותר, לבלוט בדרכה שלה.

שמן של אמה ושל ג’ניפר הלך לפניהן. שתיהן היו עורכות דין חריפות שידעו להשתמש במרפקים ולעמוד על זכויותיהן כדי להתקדם לפסגה. כל אחת מהן עברה תהפוכות בחייה עד שביום בהיר אחד, הבינו שהן חייבות לעשות שינוי בחייהן, ושיש בכוחן לשנות גם את העולם.

בריטני הייתה מוכנה לצאת לדרך, לא לפני שנעמדה צמוד למראה, מביטה ישירות לעיניה שהשתקפו כמו ים כחול ועמוק כל כך, עד שכמעט וטבעה בהן.

היא הרגישה כמו הייתה זו אמה מולה, ואמרה לה בקול חרישי:

״אני אוהבת אותך, אמא. תודה לך על שאת תמיד כאן עבורי. תודה על שהאמנת בי וגייסת אותי לעבודה במשרד. יש לי תחושה טובה, שאצליח ובגדול. תאחלי לי בהצלחה, כן?״ בריטני נותרה עוד זמן מה עם מבט קפוא, ללא תזוזה, מרגישה בכל איבריה את נוכחות אמה, הגם שהייתה רחוקה; אמה נסעה לפגישות עבודה בחו״ל ורוב הזמן, לא הייתה זמינה.

היא עצמה את עיניה והרגישה זרם עדין עובר בגופה, חוצה אותה ונעלם כלעומת שבא. היא הבינה מיד שזהו סימן מאימה, פקחה את עיניה ויצאה לדרכה.

מכונית ב.מ.וו אדומה המתינה לה בחנייה, לצד מכוניות פאר של שכניה למגדל. היא אהבה את החיים הטובים, הגם שהייתה בה צניעות מסוימת ובעיקר אהבת אדם, אהבת חינם. התרגשות גדולה הציפה אותה, לא רק לקראת שגרת העבודה החדשה, שבועיים בלבד אחרי שסיימה בהצטיינות לימודי משפטים. בעיקר, התרגשה לקראת המפגש עם אחת מעורכות הדין המוכרות ביותר, שהיתה עבורה סמל.

למשרדים בתל אביב נסעה בשקט מוחלט. היא לא רצתה לשמוע מוסיקה שתסיח את דעתה, או אפילו להרגיש את משב הרוח בשיערה. היה בה רצון להיות מרוכזת בנסיעה. מדי פעם רק הביטה לצדדיה, טועמת מיופיו של הנוף הנשקף מהחלון.

בניין המשרדים בלט בין המבנים שמשמאלו ומימינו, כמו הכריז בגאון שהוא כאן, שהוא הכי טוב מכולם. היא תהתה בינה לבין עצמה, האם הוא מסמל את אופייה של ג’ניפר ושל שאר באי משרדה ותהתה איך הם יקבלו את פניה ואם בכלל. היא ידעה שהיא צעירה יפה ומושכת, דבר שלעתים גרם לאחרים להמעיט בערכה או לנסות להנמיך אותה.

מספר עורכי דין המתינו מחוץ לארבע המעליות שהסיעו את כל עובדי הבניין מהבוקר עד הערב. בלילה, נסעו בהן אלו שהיו ״וורקוהוליסטים״ או שנמלטו אל העבודה מחייהם האומללים או מהבדידות. בינה לבינה, החליטה מבעוד מועד שלא תבלה כאן עד השעות הקטנות של הלילה, גם אם תידרש לכך. היא אהבה את חייה שמחוץ לעבודה ובעיקר רצתה בכל מאודה זוגיות, שתגשים את חלומה ותוביל לחתונה.

לפתע, גבר שרמנטי עם עיניים בצבע דבש הסיח את דעתה. מבטיהם הצטלבו, אך היא הסיטה את מבטה מיד, מרגישה את פעימות ליבה זועקות, כמעט קוראות בקול. היא הזכירה לעצמה שהגיעה לכאן חדורת מטרה ושאף גבר לא יסיח את דעתה ממנה, ודאי לא ביום הראשון שלה. בדיוק כמו המוסיקה והרוח עליהן ויתרה בנסיעה.

המעלית עלתה לקומה ה-11 כשכל הדרך ריח הבושם של הבחור עם עיני הדבש, גורם לה לסחרחורת ולגופה לקפוא במקום. הוא התמקם הכי קרוב אליה מבין שאר האנשים במעלית. לרגע רצתה לזוז ולהתרחק, אך משהו השאיר אותה שם, בקרבתו.

המעלית עצרה בקומה 11 וכל הנוכחים נפלטו ממנה במהירות כמו נחיל נמלים בחיפושו אחר מזון עבור המלכה וצאצאיה. עיני הדבש שלחו אליה מבט ארוך, פנו לדרכן והתרחקו. היא ידעה שלא תשכח את החוויה אך הרפתה ממנה ברגע בו נעמדה בכניסה למשרד, זה שכמעט כל עורך דין טרי חולם לעבוד בו.

המזכירה עם השיער האסוף והשמלה השחורה, פתחה לבריטני את הדלת, כשהיא שולחת אליה מבט מחויך, אם כי לא אמיתי דיו. היא ידעה שכאן, כולם צריכים, או לפחות מתבקשים, להיות חביבים ונחמדים לאורחים וגם לעובדים החדשים, גם אם לא ממש מרגישים חיבה מהרגע הראשון.

״שלום לך בריטני, נעים מאוד, שמי נועה, ברוכה הבאה ובהצלחה״, אמרה המזכירה ושלחה יד לעבר בריטני, שלרגע קפאה במקומה למשמע השם המוכר. השם הזה הציף בה געגוע חמצמץ, אך היא התעשתה במהרה ושלחה אליה יד בחזרה.

״נעים גם לי, תודה רבה״, בריטני השיבה כשהיא תוהה בינה לבין עצמה איך תסתדר לאורך זמן בעבודה עם נועה, זו ששמה מזכיר לה את אמה האהובה, שהיא כה מתגעגעת אליה.

בריטני התיישבה על הכורסה האדומה והמרווחת, ממתינה בציפייה גדולה לראות את זיו פניה של ג’ניפר, ״אמה השלישית״. היא הביטה סביבה כשהיא בוחנת כל פרט במשרדה הגדול והמפואר של אמה ושל ג’ניפר, כמו מנסה לזכור את הפרטים החשובים. בדמיונה, רשמה את הרעיונות לעיצוב משרד עתידי משלה.

סלבדור דאלי כיכב בכל פינה במשרד, כמו הגיע לצייר במיוחד עבור ג’ניפר, שהעריצה את האמנות שלו עד כי רצתה להרגיש את נוכחותו בכל רגע, בכל מקום.

בריטני זיהתה בכך את מה שאחרים, כך היא חשבה, לא זיהו. היא הרגישה שג’ניפר, בלבה, חלמה אך מעולם לא הצליחה לממש את כישרון הציור שהיה לה. את אהבתה לציור בחרה לממש באמצעות הפיכת המשרד שלה לבמה, עבור הצייר המפורסם שביטא את טעמה האומנותי.

תמונה אחת גרמה לה לקום מהכורסה הנוחה ולהביט בה ביתר תשומת לב.

״הקביעות של הזיכרון״ היה רשום בתחתית. היא שקעה בה מהופנטת, בחנה כל פרט ופרט, תוהה בינה לבין עצמה אם לזמן יש בכלל משמעות כשחיים את הרגע. היא בהתה בשעונים הנמסים, אולי עד שיתאדו וייעלמו מהעולם, ירוקנו אותו ממושגי הזמן.

בריטני אהבה את הרעיון, בעיקר לנוכח השאלה שתמיד הטרידה אותה: אם הייתה חוזרת בזמן ופוגשת את אמה, האם הייתה מי שהיא היום? האם היתה מישהי אחרת?

״ שלום לך בריטני אהובתי״, קולה של ג’ניפר נשמע מאחורי גבה, מקפיץ אותה מהציור והמחשבות על החיים, בחזרה למציאות.

״שלום גם לך יקירתי. אני שמחה שוב לראותך״, בריטני אמרה כשהיא מביטה ארוכות בעיניה הטובות של ג’ניפר. פתאום, הרגישה בבית.

ג’ניפר פרסה את שתי זרועותיה וחיבקה את בריטני חיבוק חם ואוהב, מתמסרת לתחושה אימהית ואוהבת ומיישמת את בקשתה של נועה, שנמצאת הרחק מכאן.

״כמה שאת יפה, אהובתי... ראיתי שהבטת ארוכות בציור המופלא הזה של סלבדור דאלי״, ג’ניפר אמרה בחיוך. היא הייתה תמירה וזקופה, לבושה שמלה שחורה עם צעיף אדום שהסתיר את צווארה.

״כן, הציור הזה משך את עיניי. תהיתי מדוע השעונים בו נמסים כך״, בריטני אמרה בחיוך, ספק נבוך, ספק סקרן.

״כל אחד מפרש אחרת את הציורים של האיש המוכשר הזה. הלוואי והיה לי את האומץ לתלות את יצירותיי. בינתיים, העדפתי לוותר ולקשט את המשרד בתמונות שלו. האמת, הן די מזכירות את שלי״, ג’ניפר אמרה כשפניה עצבו קמעה. היא המשיכה:

״טוב, יקרה. גשי להכין לך משהו לשתות, הרגישי בבית. אנחנו נכנסים לישיבה בחדר הישיבות הגדול. בקרוב תכירי אותו, כל חלונותיו פונים לים!״ ג’ניפר אמרה ונעלמה למשרדה אחרי שליטפה ברוך את כתפה של בריטני.

הדברים של ג’ניפר צבטו את לבה של בריטני. היא ראתה בהם את עצמה, את הוויתור על החלום שלה להיות זמרת, כדי ללכת בדרכה של אמה.

היא ניגשה למטבחון גדול בעיצוב מודרני, ניגשה למכונת הקפה והכינה לעצמה אספרסו קצר.

״אשמח אם תוכלי להכין גם לי״, קרא קול גברי שהתקרב לעברה. ריח הבושם הרגיש לה מוכר, עד שהיא חששה להסתובב ולראות במי מדובר.

״אה.. זו את מהמעלית. נעים מאוד, שמי שון, ואת?״

עיני הדבש פגשו את עיניה שוב. ליבה הלם בחוזקה והיא הרגישה איך האדמה כמעט נשמטת תחת רגליה.

״כן.. אני בריטני, נעים מאוד״, אמרה כשהיא מסירה את מבטה ממנו. היא הרגישה את פניה בוערים ממבוכה.

״אז... אפשר להזמין אספרסו?״ שון שאל כשהוא חושף שיניים לבנות וצחורות.

בריטני התאהבה מיד. היא קיוותה שהוא רק לקוח ולא אחד העובדים, שכן אחרת, איך תתגבר על הרגש כלפיו? היא זכרה שעליה גם להתמודד עם המזכירה נועה, בכל פעם שיקראו בשמה. היא החליטה לחשוב שזהו השיעור שלה, שהגיע הזמן שלה להתמודד עם אתגרים שטרם חוותה והכירה.

״בוודאי. אין בעיה. כבר בדרך...״ ענתה וחייכה בעודה מפעילה את מכונת הקפה במיומנות.

״את העובדת החדשה? שמענו עלייך״, שון אמר כשהוא נשען על הקיר. הוא הרגיש את תחושתה דרך שפת הגוף שלה והבין שכדאי לשמור על מרחק, כל עוד ירצה לשמור על יחס מקובל בין קולגות.

״כן. מה שמעת עלי?״ בריטני שאלה בעודה מגישה כוס קטנה היישר לידיו הגדולות והנאות. היא דמיינה לרגע איך הידיים האלו מלטפות את פניה ברוך, תוך שעשתה כל שביכולתה כדי לסלק את המחשבות הללו שהשתלטו עליה.

״שסיימת את לימודי המשפטים בהצטיינות ושאת מוכשרת מאוד״, שון אמר וחייך חיוך שובה לב.

״ומה עוד?״ בריטני שאלה כשהיא תוהה אם הם יודעים את הסיפור על אמה ועל המפגש שלה עם ג’ניפר לפני הרבה שנים.

״הממ.. זהו, אני חושב. רק דברים טובים, אל דאגה. אנחנו צריכים להיכנס לחדר הישיבות. אסור לאחר״, פסק וסימן לבריטני לעקוב אחריו.

עשרה עורכי דין מילאו את חלל חדר הישיבות, כולם ישובים סביב שולחן אובאלי גדול, שקועים היטב בכיסאותיהם המרופדים. בראש השולחן ישבה ג’ניפר בסמכותיות. ניתן היה להבחין מיד שהיא מנהלת את המשרד ביד רמה ובוחרת בקפידה לא רק את תמונות הקיר אלא גם את העובדים.

כולם היו נאים למראה, ובראשם שון, האחד שכבש את ליבה של בריטני. נראה היה שהם נבחרו לא רק בזכות הישגיהם אלא גם בזכות היותם מוקפדים ויפים להפליא.

״בוקר טוב, צוות יקר. לפני שנתחיל את הישיבה השבועית שלנו ונדון בתיקם הפתוחים, נעלה סוגיות ונפתור בעיות, נקבל בברכה את העובדת החדשה שלנו, בריטני״, ג’ניפר אמרה בחיוך גאה. בתוכה ידעה שבריטני כאן כדי להישאר ושביום מן הימים תהיה יד ימינה, לא רק בזכות כישרונה, אלא גם בזכות היותה בתה של האישה שג’ניפר כה אוהבת, זו שנוכחותה כה חסרה לה באותו הרגע.

פניה של בריטני סמקו בעודה מנסה לשלוח חיוכים לכולם, כשליבה הולם בחוזקה מהתרגשות.

״תודה, ג’ניפר. נעים לי מאוד״, אמרה בנימוס.

״אתם יודעים מי היא עורכת הדין המבריקה והמקסימה הזו? היא בתה של שותפתי האחת והיחידה, נועה שלנו, שנבצר ממנה להיות חלק מהרגע המרגש הזה״, ג’ניפר אמרה כשהיא מביטה סביבה, כמו בודקת מי קשוב לה יותר ומי פחות. היא המשיכה:

״נועה היא אישה משכמה ומעלה, כה מיוחדת ויפה, בעיקר מבפנים״, ג’ניפר אמרה בהתרגשות והוסיפה:

״בריטני, את מוזמנת לספר קצת על אמך המוכשרת ומעוררת ההשראה״, אמרה בחום ושלחה מבט חם לעבר בריטני.

בריטני הרגישה איך אור הזרקורים מופנה אליה, והמבטים לעברה הרגישו כמו חצים עם להב ארוך וחד. היא ראתה בזווית העין את שון, שהפנה אליה מבט רך ומכיל שהיא הצליחה לקלוט בשבריר שנייה.

״אז מי היא אמא שלך, בריטני?״ שון שאל כשהוא מחייך אליה.

״אמא שלי היא... אמא לכל דבר. היא מיוחדת עבורי, בדיוק כמו שאמא שלכם מיוחדת עבורכם. אני לא בטוחה שהיא תשמח אם אספר דווקא עליה ביום הראשון שלי כאן, אני חושבת שהיתה מעדיפה שאספר על עצמי״ בריטני אמרה במבוכה מהולה באסרטיביות.

״ג’ניפר, אני מעבירה את הכדור בחזרה אליך״, בריטני אמרה וחייכה לעורכי הדין שלא הסירו את מבטם ממנה, העובדת החדשה שכבר הפגינה ביטחון.

ג’ניפר נעה במקומה והחלה מספרת את סיפורה של נועה, כשליבה פועם בהתרגשות.

״אני אספר עליה, מיד אחרי שתספרי קצת על עצמך. תחילה, ספרי לנו על רגע מכונן שקרה לך, או על מוטיב שמלווה אותך בחייך. מדי יום ראשון, בישיבת הצוות שלנו, אנחנו פותחים בשיח עם ערך מוסף, כשכל פעם אנחנו משנים את הקונספט״.

העובדים שישבו לימינה ולשמאלה, זעו בכיסאם באי נוחות, חלקם נבוכים, חלקם כובשים את סקרנותם. בריטני קראה את שפת גופם, הגם שלא הביטה בעיניהם. היא התרגשה לנוכח המעמד המיוחד, בו עליה להציג את עצמה לראשונה מול קהל של 20 קולגות, באווירה אינטימית, כשאהוב ליבה החדש מביט בה ללא הרף.

״נולדתי וגדלתי בתל אביב, במשפחה חמה ואוהבת שתמיד תמכה והאמינה בי. בדרך שלי בעולם המשפט, בחרתי בזכות מי שמהווה עבורי מודל לחיקוי. אמא שלי. אני עצמי, תמיד ראיתי לנגד עיניי את החלשים וחסרי הישע, וידעתי שאעסוק בתחום בו אוכל להגן ולקדם צדק, במקומות שבהם הצדק מופר או פשוט לא קיים״. היא המשיכה:

״רגע מכונן? מוטיב שמלווה אותי? מעניין... רגע.. אנסה להיזכר״, אמרה ושתקה.

בתום שניות של שקט, נתנה למחשבותיה קול: ״אממ.. יש סיפור שבעבר, בבית שלי, סופר כדוגמה לדרך לעשות שינוי ולהתגבר על מכשולים״.

כל היושבים הביטו בה בסקרנות גדולה. היא המשיכה:

״היה זה יום גשום וסגרירי. שי עבד במשמרת לילה כאיש תפעול של מפעל גדול. ניכר היה שהוא לא מרוצה מעבודתו, אך לא היו לו ברירות. הוא היה חייב לפרנס את משפחתו ולכן היה מוכן לעבוד בכל עבודה, גם כזו שלא אהב.

מחוץ למפעל, עמדו שתי זונות מתחת למטריה. הן צחקקו ביניהן והיו שמחות למדי. לא ניתן היה לשער שהן עוסקות בזנות, אלמלא הלבוש הפרובוקטיבי שלהן שכלל חצאית מיני קצרצרה וחולצה צמודה מאוד שהבליטה ככל יכולתה זוג שדיים. הן נדרשו למשוך אליהן לקוחות, בלילות גשומים וקרים כמו גם בלילות שרב. כורח הפרנסה וההישרדות הוביל אותן ואת חייהן, בדיוק כמו שהוביל את אמי בתחילת דרכה.

אחת הזונות הבחינה בשי תוך שהיא מצחקקת עם חברתה תחת המטריה, ומלמלה:

״מסכן, תראי במה הוא עובד״.

שי שמע רק את המשפט הראשון הזה, שנכנס כמו חץ חד הישר לתוך לליבו. הוא התקרב אליה מעט, הביט בעיניה במבט זעוף ומוצף עלבון ואמר לה:

״במה אני עובד? תראי במה את עובדת. התביישי לך!״ קרא בזעם והלך לדרכו, לא לפני ששלח אליה עוד מבט. לימים, הבין שהיה זה מבט של הודיה.

כן, הודיה. שי הודה לזונה על הדברים שאמרה, גם אם באותו רגע, הם צרמו לו. הוא ידע שברגע ההוא היא שינתה את חייו, ושהוא לעולם לא יחזור לאחור. בליבו קיווה שגם הזונה תעשה שינוי בחייה ותבחר בחיים אחרים, ראויים יותר״.

שון הביט בה בהערצה. הוא היה סקרן לשמוע ממנה עוד ולהכיר אותה יותר.

היא המשיכה בשאלה:

״האם גם אתם הרגשתם פעם שאתם לא אוהבים את מה שאתם עושים, ובמשפט אחד, אדם לא צפוי שינה את חייכם?״

״הסיפור שלך מרגש, אני חייב לציין. יש לא מעט ללמוד ממנו״, שון אמר כשהוא מביט בהערכה בעיניה, והמשיך:

״בעברי, עבדתי קשה בעבודות מזדמנות כדי לממן את לימודי המשפטים שלי. הרגשתי אז שאני לא שווה כלום, למרות שלמעשה כך הצלחתי לממן את הלימודים בכוחות עצמי. העבודות האלה דרשו ממני לצמצם את יכולתי וכישוריי, לעבוד כמו רובוט ולחלום על המקום בו אני נמצא היום״, שון אמר בכנות שהפליאה את ג’ניפר ושבתה, שוב, את ליבה של בריטני.

״אני שמחה שאתה כאן, שון. אתה חבר צוות ועורך דין מיוחד במינו. זכור תמיד שאלמלא המסלול שעברת, לא היית הופך למי שאתה היום ולא היית מגיע למקום אליו הגעת״, ג’ניפר אמרה בחיוכה האימהי, ומיד הפנתה את מבטה לבריטני כשהיא קורצת לה בעינה, כמו רומזת לה שתרגיש בנוח, בבית.

״אספר לכם בקצרה על נועה, חברתי האהובה והיקרה. אם יש עורכת דין במדינתנו שיכולה לשמש דוגמה לאמונה בצדק, ולעשייה למענו, זוהי נועה. היא תמיד תעמוד על שתי רגליה האחוריות ותאמר את דעתה, גם אם היא לא תמצא חן בעיני אחרים.

אני מכירה אותה כמעט יובל שנים ועדיין לומדת ממנה כל כך הרבה. אל המקום שאני נמצאת בו עכשיו, הגעתי בזכותה. לא כי היא רכשה עבורי את המקום (צוחקת), אלא כי היא גרמה לי להאמין בעצמי ולראות את החזון שלי לנגד עיניי. כך, הצלחתי לעבור לא מעט מכשולים, והנה אני פה.

שון, גם אני עברתי כברת דרך. הגעתי למקום הזה בזכות המסע שעברתי״, ג’ניפר הביטה בשון ואז שלחה את מבטיה לעבר כל היושבים בחדר ישיבות.

״אני בטוח, ובהזדמנות זו, תודה על האמון בי, הוא לא מובן מאליו. המקום הזה שבו מעריכים אותי וגורמים לי להרגיש שייך, נותן לי את הכוח לחזור בכל בוקר לעבודה קשה. אני חושב שבעצם, בכך כבר סיפרתי את המוטיב שמלווה אותי בחיים״, סיכם כשחיוך עלה על פניו.

בריטני חשבה עכשיו שבעצם, היא מרגישה שייכת לאן כבר מהרגע שבו עברה לראשונה את פתח המשרד. היא הרגישה את האנרגיה של ג’ניפר ושל כל אחד ואחת בצוות, והרגישה שג’ניפר מנצחת על המקהלה הכי מוצלחת וטובה בעיר. היא גם ידעה שלג’ניפר יש חלק לא קטן בהצלחה האישית של כל אחד ואחת מהם, לא רק בזכות היותה מקצועית וקפדנית, אלא בעיקר בזכות האנושיות שלה. היה בה משהו רך, לצד החלק הקשוח שלא מוותר לעצמו ולא לסובבים אותו.

היא שלחה מבט חם לעברה של ג’ניפר, כשבתוך תוכה, סימנה לה מטרה: היא תגרום לג’ניפר לחזור לצייר ולתלות את ציוריה ברחבי המשרד, בכל פינה.

״תודה לך ג’ניפר, על ההזדמנות ועל קבלת הפנים הנעימה. אני לגמרי מרגישה בבית, לא רק בזכותך אלא גם בזכותכם, כולכם. אז... תודה, ושיהיה לכולנו בהצלחה״, בריטני אמרה כשחיוך גדול נסוך על פניה וזכתה במחיאות כפיים.

״ברוכה הבאה, יקרה. כאן, את עו״ד בריטני פאר. המון בהצלחה לך ולכולנו״, ג’ניפר אמרה, מנידה את מבטה בין בריטני לבין שאר עורכי הדין הנאמנים בצוות שבנתה.

ג’ניפר ראתה בבריטני את נועה. היא ידעה שבבריטני קיימות תעצומות נפש שזורמות בדמה מהיום בו נולדה, כאלה שרכשה מאמה. היא ראתה בבריטני גם את עצמה, בעיקר ברצון שלה לשנות עולם ולהיות בנתינה גדולה. היא נזכרה איך הכל התחיל, רגעים לפני ששתיהן החליטו לאחד כוחות ולהיות שותפות במשרד עורכי הדין המצליח במדינה.