אופס, אל קנדי עושה זאת שוב ספר מושלם המשך נהדר לסידרה סקסית מטורפת שאל כתבה מערכת היחסים של טיילור קונור פשוט מדהימה הדימוי העצמי הנמוך של שניהם פשוט מעורר אמפטיה והזדהות אהבתי סופסופ שלדמות הראשית אין גוף של דוגמנית על אולי כמו של שחקנית פורנו 🤣😋🔥❤️
אל קנדי עושה את זה שוב וכל פעם עושה את זה יותר טוב מהקודם אהבתי כל שניה מהספר הזה פשוט מושלם אין לי להגיד אמן אמן שתוציא עוד אחד בקרוב כי קראתי את כל הספרים שלה
ספר מתוק מתעסק בבעיות החיים של אנשים הסובלים מכושי בלמידה ועל הדימוי העצמי הנמוך שהם סוחבים עמם, ומצד שני רומנטי ומתוק. שווה קריאה
ספר מקסים ומרגש. רופי והוליס הורסים מצחוק.אני מאוהבת בהם!
מתוק! אין על הכתיבה של אל קנדי
אמאלההההה איזה ספר!!! וואו אהבתי ממש!!!!
ספר מעניין אהבתי מאוד, ממליצה
ספר מקסים קליל וכייפי בדיוק כמו שאל קנדי יודעת לכתוב
ספר מדהים אהבתי וממליצה!
אהבתי את הרעיון של הספר. חלק מהדרמות היו מיותרות.
ספר פיזית מושלם באמת בחיים לא התמכרתי ככה לספר התאהבתי רשמית בדמויות ממליצה ברמות!!!!! חובה חובה קריאה באמת ספר וואו
אהבתי ונהניתי ממנו מאוד. ספר ממתק
ספר מושלם באמת עוברים איתם הכל ממליצה ברמות לא אכזב בכלל וככ התרגשתיייי
מה יש לא לאהוב בהאנטר באמת הקפטן של קבוצת ההוקי וזהו קנה אותי ממש כמו גארט. ספר כיפי כמו שאר הסדרה והאמת שאני נורא מרוצה מהתרגום החל מהספר השני הוא השתפר דרסטית
וואוווו הטרופ של הבת של המאמן והבחור מהנבחרת המתחרה של הרווארד(סוגשל אוייבים לאוהבים). ג’ייק וברנה הם לחלוטין הזוג האהוב עליי בסדרה הזאת ואני מאוהבת בהם
שנון, סוחף, ממש טוב. מומלץ.
מתוק, מטפל בסוגים שונים של חוסר ביטחון: במידות גוף והמלחמה על אידאל היופי( השמנה, חזה גדול, חזה קטן וכל מה שביניהם מהקצה השני, יש כניסה לטיפול ולהכרה בחוסר ביטחון שקשור ל- מהיכן באת. מאיזו שכונה, איזו משפחה( כמה כסף היה, רק אמא, משפחה מתעללת... ) .. וכמה משפיע עלינו הדימוי הזה על המשך החיים והבחירות שנעשה בהמשך. הרומן ממש מתוק, עם הרבה פירגון והומור ועידוד אחד את השני. למרות 2 פרידות שבשתיהן היתה הגזמה מיותרת ומוגזמת לחלוטין, לטעמי. סה״כ אהבתי. הבחור מתוק ברמות. 🌸❤️🌸❤️🌸❤️
וואו! עפתי על הספר. לא חושבת שקראתי עדיין ספר עם שילוב כזה של צחוק נושאים כבדים יותר, שנכתבו בצורה קלילה יחסית. הספר השני הכי טוב של אל קנדי (אחרי הסיכון, שממש שנון אבל גם צפוי). ממליצה!
אין מה לעשות, אל קנדי יודעת מה היא עושה. עוד ספר חמוד ורומנטי עם המנה הידועה של סקס, מריבה והשלמה. תענוג נחמד מאוד
מקסים, קשה ונוגע בהרבה נקודות רגישות. אבל הוא מהמם !
סיימתי ביום אחד....לא מחדש במיוחד, אבל הדמויות כל כך חמודות וחיוביות, והסיפור זורם....כיפי מאוד
הכי טוב עד עכשיו, בסדרה המקורית וגם בנוכחית.
סיפור יפה שנוגע בנושאים חשובים נהניתי מאוד!
אין להגיד, הסדרה הזאת מעולה. הסופרת לא מאכזבת. ספר כייפי, מצחיק, נוגע בנושאים ממש חשובים. אחד הספרים שיותר אהבתי בסדרה הזאת. מתי ההמשך?!? 😻
אל קנדי שוב עושה את זה, הכתיבה שלה פשוט נפלאה, מלאת הומור וקולחת, הדמויות מתחבבות עליך מיד, וכרגיל יש חבורה שלמה של חברים ססגוניים ומשעשעים סביבם, אך גם יש נגיעה בנושאים מורכבים יותר. נהניתי מכל רגע
איזה ספר מעולה הרביעי בסדרה . כייף כמובן לפגוש חברים מוכרים ולראות את הדינמיקה שלהם. אבל הסיפור של טיילור וקונור ממש כייפי, זורם וסקסי יש נקודות חשובות ועמוקות אבל לא נשאבים לזה יותר מידי . בקיצור מומלץ
וואו ספר מהמם! איזה זוג, איזו אהבה, כיף לקרוא! הספר יחסית ארוך ועוסק בעוד כמה סוגיות של מערכות יחסית זוגיות וגם משפחתיות אבל זה לא פוגם אלא מוסיף עוד רובד לקריאה והספר קולח וזורם, סיימתי תוך יום. מומלץ!!
טיילור וקונור וואוו איזה ספר מושלם. סדרה נפלאה ויפה כל ספר עוסק בנושא אחר . אל קנדי עשתה זאת בגדול בספר הזה הוא עוסק בדימוי עצמי נמוך , בריונות , ובריונות ברשת , אישה מלאה יפיפיה שלא אוהבת את הגוף שלה וקונור כמה שהיה בספר השלישי מלך הבנות, כאן הוא כבש את ליבי בגישה העדינה והאוהבת לטיילור. ספר מעולה ❤️❤️❤️❤️❤️
ספר חמוד מאוד, כייף להיפגש בכל האיזכורים לדמויות מהספרים הקודמים בסדרה זו ובסדרת הקמפוס. המתח בין דמי והאנטר מחשמל. עוברת לספר הבא בסדרה♥️
האנטר ודמי זוג מושלם , איך נהנתי מהספר הזה . אל קנדי עשתה זאת שוב כתבה ספר נפלא שיש בו המון רבדים, חברות עמוקה , הומור, בגידה , התנזרות מסקס, ואהבה גדולה. אהבתי מאוד לקרוא גם על שאר הדמויות מהספרים הקודמים. תודה לאהבות על תרגום הסדרה. ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
אהבתי את הספר כל כך! מלא מתח מיני וגם עיסוק בסוגיות משמעותיות. זוג מהמם ובחורה פמיניסטית, פתוחה ועוצמתית. כיף לקרוא גיבורה שבטוחה במיניות שלה וכיף לקרוא על בנים שלא נרתעים מההתנהגות הזו ונדלקים ממנה. נקרא בנשימה אחת!
וואו מקסים! הרבה נושאים חברתיים חשובים - דימוי גוף ודימוי עצמי, בחורה מלאה, נכרי רחוב, תקיפה מינית, סחיטה מינית.
אל היא סופרת מחוננת אבל פה היא התעלתה על עצמה! הספר הזה מצחיק, הדמויות יפהפיות ואמיתיות, כנות ושנונות. נהניתי מכל רגע, מכל דיאלוג ומונולוג. ספר שכל כיף לקרוא ובטוח יהיה כיף לחזור אליו! ממליצה כל כךךך
מושלם. מושלם. מושלם. אני מאוהבת בכתיבה של אל, והרבה זמן ספר לא זרם לי כמו זה.
דבר ראשון - האנטר מהמם! ומעבר לכך: סיפור מקסים, כמו שאל קנדי יודעת לספר הכי טוב. האנטר רגיש מאוד ומצחיק. דמי מגניבה. העלילה רגישה מאוד ועוסקת יפה גם בזה כשהם נפגשים היא בזוגיות אחרת, וגם בבעיות אמון והתמודדות איתן בתוך זוגיות. שני הספרים היחידים שיותר אהבתי של אל קנדי הם "הסיכון", שהיה שנון אימים, ו-"העסקה", שהיה ספר הקולג' הראשון שקראתי נוסטלגי לי בטירוף.
ממש אהבתי סידרה מעולה ממליצה לקרוא בחום
ברנה היא אחת הדמויות הנשיות הכי מוצלחות שקראתי, וג'ייק קונלי? קסם של בחור. ספר כייפי וקליל. ממליצה בחום!!
שנון, מצחיק, אך לפי דעתי פחות מקודמיומרק בגלל שלפעמים היה מייגע.
אחד הספרים הכי טובים בסדרה דמי היא אחת הדמויות הכי טובות סדרה בחורה שלא מתנצלת על כלום ויודעת לעמוד על שלה🔥🔥 והאנטררררר אוו כמה שרציתי כבר לקרוא את הסיפור שלו אחד הספרים הכי מוצלצים בסדרה והכי שווים מחכה להמשך הסדרה שתצא❤️❤️
ממתק אמיתי! מתה על החבורה הזאת. מחכה לספר הבא..
אהבתי מאוד. בינתיים אני חייבת לומר שאני אוהבת את הסדרה הזאת עוד יותר מאשר את ״מחוץ לקמפוס״.
אחד הטובים שלה מאז העסקה, מאוד אהבתי - דמויות עגולות ומעניינות
כמובן אל קנדי תמיד מושלמת. כתיבה כיפית מצחיקה וסקסית!!!
אהבתי מאוד! הדמות של סאמר מהממת ואהבתי אותה יותר מאשר את הדמויות הנשיות בספרים הקודמים. גם בפיץ יש קצת יותר עומק מאשר בדמיונות של הגברים בספרים הקודמים שהיו בגדול חתיכים ומושלמים. עדיין כולם בספר יפים ומושכים בקטע קיצוני אבל הרגשתי שיש להם קצת יותר אישיות מעבר לזה..
מאוהבת בכל הסידרה הזו❤️🔥❤️🔥❤️🔥 אל קנדי תותחית 👑👑👑 הלוואי שיתפרסמו ספרים של עוד חברים: ברוקס, קונור והוליס..
מתוק! אין על ג׳ייקי ;)
מאוד איטי ולוקח זמן עד שהם ביחד אבל אהבתי מאוד ואמשיך לשאר הספרים👍
אהבתי לגמרי את הספר הראשון, אבל זה ממש סחף אותי!
ספר מקסים פיץ וסאמר זוג מושלם
מדהים, מדהים, מדהים!
מדהים כמו הספרים הקודמים! מומלץ.
בין ספרי המכללות שהכי נהנתי לקרוא!!!!! מתוק וצפוי אבל פשוט לא מוריד מהעלילה אהבתי את הדמויות הכתיבה זורמת ומדוייקת פשוט כייף
ספר מושלם וסוחף ברמות!!! אפילו יותר טוב מהקודם 😍
ווואו איזה ספר מקסים ביותר!!! הספר השני יותר טוב בעיני.
כמו כל הספרים של אל קנדי- גם בזה היא לא מאכזבת ספר חמוד וקליל עם אנרגיה סקסית בין הגיבורים. גיבורה חזקה וגיבור חתיך כייף להעביר כמה שעות
ספר טיסה חביב, קליל וצפוי היה לי חסר קצת עומק של הדמויות ועוד משהו… לא ברור מה סך הכל חמוד
ספר חמוד וקליל. מזכיר את הסדרה הקודמת על שחקני ההוקי וגם כייף לפגוש בהם שוב. מומלץ מאוד, עוברת כבר לבאים בסדרה
מאוהבת בכל הסידרה הזו❤️🔥❤️🔥❤️🔥 אל קנדי תותחית 👑👑👑 הלוואי שיתפרסמו ספרים של עוד חברים: ברוקס, האנטר והוליס..
מאוהבת בכל הסידרה הזו❤️🔥❤️🔥❤️🔥 אל קנדי תותחית 👑👑👑 הלוואי שיתפרסמו ספרים של עוד חברים: ברוקס, האנטר והוליס..
ספר מהממם ממליצה להתחיל מהספר הראשון העסקה ופשוט להסחף אני מכורה!!!
כמה צחקתי בספר ונהנתי מימנו הכל מאוד מהיר ומאוד איטי אבל ספר כיפיייי
סאמר אחת הדמויות הנשיות הכי מהממות שיצא לי לקרוא! ספר שהוא ממתק. 4.5 ⭐
בין הספרים שיותר חיכיתי שיתורגמו כדי שאוכל לקרוא גם בעברית. ברנה וקמרון חדי לשון, וכל כך כיף לקרוא את השיחות ביניהם. כרגיל, הכתיבה זל אל קנדי לא מאכזבת. מציינת שלא עפתי על הראשון בסדרה ועל זה ממש כן, אז ממליצה להמשיך גם אם לא אהבתן את הזוג בספר הראשון.
ספר מקסים מצחיק ממתק אמיתי 🤍 אהבתי אפילו יותר מהראשון
ספר מתוק , היו בו קטעים קורעים מצחוק ספר קליל להעביר בכייף את הזמן
ספר מהמם, נהניתי ממנו ממש. הגיבורה היא דמות מהממת - קשוחה, שנונה ואמביציונית. יש בו רומנטיקה ותשוקה והומור וכימיה בין הדמויות. תענוג.
וואוו ספר מהמם ומעלף איך אהבתי את פיץ וסאמר, נהנתי מהם מאוד. אני אוהבת את אל קנדי ואת הספרים שלה. 💜💜💜💜💜💜💜💜
ספר מהמם . אני כל כך אוהבת את הדמויות של ג'ייק ומרנה הם אוזכרו גם בספר הקודם, ורציתי לדעת מה יהיה איתם. הסדרה הזאת מושלמת ויפה. אני מאוהבת בספרים של אל קנדי, הם מהממים . 💜💜💜💜💜💜💜💜
ספר באמת מושלם! סיימתי אותו בזמן כל כך קצר בשונה מהסדרה הקודמת זו עוסקת קצת יותר בבחורה פחות תמימה וחזקה ויודעת מה בא לה, שאני ממש אהבתי קצת התבאסתי שהרגיש קצר ולא עמוק מידי בעלילה אבל בהחלט ספר כיפי קליל ומרענן לעומת הסדרה הקודמת
יפה ממש! מתוק אבל במידה הנכונה הדמויות חמודות והכתיבה מעולה לא הספר שישאר בזכרון לעד אבל ספר חמוד!
הספר מתאים לנערות בוגרות. אני לא התחברתי. הדמויות ילדותיות מדי ביחס לקולג'. אולי הספר היה עובד יותר טוב אם הן היו בתיכון, בכיתה יא' כזה נגיד. הפריע לי מאד שאין אמינות בהשתלשלות האירועים. כאילו אין קשר בין האירוע שקורה לבין התגובה המטופשת שלהן לאירוע. וגם לא הרגשתי את הכימיה בין קונור לטיילור. יש מלא סקס בספר אבל הוא לא כזה שאת אומרת לעצמך וואו, איזה מתח מיני (אין מתח). טיילור די מעצבנת. חוסר הביטחון שלה בנוי בצורה לא אמינה (היא חושבת שאף אחד לא ימשך אליה בחיים, אבל כל הזמן מדברת על כל הגברים שמזילים עליה ריר כי היא דומה למרילין מונרו. כאילו, נו באמת, את צוחקת עלי??). הסוף טוב וצפוי (אני כותבת את זה כי ראיתי תגובה של מישהי שהסוף הרס הכל, ואני לא מסכימה. זה סוף טוב הכל טוב כזה). 4 כוכבים כי בכל זאת ספר שעוסק בחוסר ביטחון (גם אצל קונור), מתאים לנערות וכתוב בצורה רהוטה, וגם הצלחתי לסיים אותו אז זה אומר שהוא היה בסדר.
נחמד, לא יותר , שום ספר שלה לא יכול להתחרות עםהספר- ההצעה
קונור סוחף לחלוטין והספר התחיל מדהים! נהנתי מכל רגע, בעיקר מתחילתו של הקשר בינהם. כימיה טובה וכייפית, והרבה הומור. רק ש....קצת יותר מידי מקרים של חוסר בתקשורת. misconception בריבוע...
כמו כל ספריה של אל קנדי - קליל, כייפי וסקסי. מחכה לספר הבא. קונור מסתמן כחמוד אמיתי(כמות המחמאות שקונור קיבל בספר הזה מתעלה על ג'ייק קונולי ודין די לורנטיס...😉)
טוב לצערי הוא 3.75 בשבילי בעיקר בגלל הכתיבה. מרגיש כיאלו לא תרגמו סלנגים עד הסוף והתרגום פשוט לא טוב. חוץ מזה אהבתי את סאמר ברמות היא דמות נשית מאוד חזקה שרואים שקשה לה יש לה בעיות דימוי כמו כל אחת ובסה״כ נורא קל להזדהות איתה.
כיף לקרוא את.אל קנדי! היא מצאה את הנוסחה לסיפור זורם קליל וכיף.
לא יודעת מה דעתי. נתתי 4 בגלל האנטר המושלם. פחות בגלל דמי
ספר נחמד ואשכרה יכולתי להזדהות עםבסקס והוא לא נראה ליבדיוני
כיף לחזור לעולם הזה של אל קנדי. עוד קצת מהחבורה האהובה של אוף קמפוס ודמויות חדשות. סאמר לגמרי מהממת. מצפה לספר של ברנה וג'ייק קונלי האחד והיחיד ;)
חמוד מאוד, אהבתי את הנגיעות של הדמויות מהסדרה הראשונה. דמי והאנטר חמודים נורא
מקסים כרגיל. עלילה קצת איטית ביחס לאחרים אבל תמיד תענוג
ספר מקסים ומצחיק. מגניב לראות שהבחורה רודפת אחרי הבחור לשם שינוי חחח
כיף קליל וזורם היה חסר לי קצת עלילה אבל ספר נחמד להעביר את הזמן
קליל ונחמד יחד עם זאת, הרגיש לי קצת מרוח. מצאתי את עצמי מרפרפת קדימה. חסר לי סיום עם שחקי המשנה שנשאר פתוח
חמוד, קליל ולפעמים זה בדיוק מה שצריך
חמוד, כמו שאר הסידרה מעביר את הזמן בכיף
ספר קולג' - הוקי חמוד וקליל
ספר מתוק קליל וכייפי כמו שאר הספרים בסידרה. אי אפשר לא להתאהב ב אמר - וגם פיץ חמוד… ממתק אמיתי 🧚♀️
הרגיש לי קצת ארוך מדיי, לפי דעתי יכלו להוריד חלק מהעלילה ובמקום להכניס קצת את האנטר- אולי לסדר בניהם את העניינים. והרגיש לי שהקטע עם דין, שהוא מגלה עליה ועל פיץ היה מאד קצר, עמוד אחד- שניים בקושי. אבל בתכלס סיפור מגניב, קליל ויפיפיה
חמוד קליל ומתוק אין דרמה או מתח מאוד צפוי
ספר מעולה,כתוב כל כך טוב הדמויות מצחיקות ויש נגיעה בנושאים רציניים כמו הטרדה מינית. סיפור אהבה בקולג' מעולה כמו שאל קנדי יודעת לכתוב
התקציר של הספר הראשון לא עניין אותי לכן התחלתי מהספר השני . הספר מומלץ בחום . מאוד חמוד אבל לא מתקרב ל״עסקה״ היות והיו לי ציפיות מראש קצת התאכזבתי ונתתי 4 במקום 5
הספר הכי פחות טוב שלה, דילגתי על המון פסקאות וחבל כי זה התחיל טוב-אותה נוסחא עד כה שעבדה לה אבל מלא דרמות מטופשות ולא אמינות והספר סתם נמתח בלי פואנטה… מיותר וחבל
אני בשוק, חיכיתי שיתורגמו עוד ספרים מהסדרה אבל הפעם התאכזבתי קשות הספר התחיל טוב, המשיך ביינוני והלך והדרדר עד שלא רציתי להמשיך לקרוא ועצרתי ב78% מהספר 🥴
התחיל מעולה, אבל נחלש מאד באמצע, והסוף ממש גרוע. הסוף הורס את הכל. דילגתי על חצי מהדפים... כל התגובות של הגיבורים לסיטואציה הן כל כך לא ריאליסטיות, שזה ממש מביך. התנהגויות תמוהות, חפירות והגיגים שנמרחים על פני פרקים שלמים... ממש ממש גרוע... התחלת הספר מקבלת 5 כוכבים, וסוף הספר מקבל כוכב אחד. עשיתי ממוצע...
מצד אחד - סיפור אהבה יפה ומרגש עם דמויות ראשיות מעניינות. מצד שני - הרבה יותר מידי תיאורי המשחק הוקי (מלא), ומלא שמות ודמויות משנה לא רלוונטיות שעד סוף הספר בכלל לא הצלחתי להבדיל ביניהן... בקיצור, ככה ככה
הספר הפחות טוב עד כה בסדרה הזו, לא הרגשתי את הניצוץ בין הגיבורים כמו שהיה בספרים הקודמים. היו בעיות אמינות לאורך הספר, וחלק מהדמויות ממש מעצבנות כמו ההורים של הגיבורה: זוג מיושן ופתטי שלא כיף לקרוא, החבר הראשון והדוש שלה. לא אהבתי את הידידים שלה. בקיצור, אכזבה, בעיקר כשזה מגיע מהסופרת הזו שבדרך כלל קולעת בול.
ספר שלצערי פחות התחברתי אליו, ילדותי, לא עמוק ודיי מאכזב
אני מאוד אוהבת את הסופרת הזו אבל התאכזבתי... הרגיש לי שהיא רודף אחריו יותר מדי, פחות בשבילי
חביב. לא ברמה של ״העסקה״ אפילו לא קרוב. יש פה כן ניסיון כמו בכל הסדרה הזו ל״טפל״ באחת או יותר בעיות של נוער, דברים שאנחנו סוחבים מהילדות שלנו.. כמו צעקות במשפחה וגירושים מכוערים, כמו בעית קשב וריכוז וקשיי למידה שמביאים אותנו לבטחון ( לפחות מבחינת לימודים) נמוך. יחד עם זאת הזיונים לא כל-כך נעימים לקריאה, בחורות שמהר מאוד ( מהר מדי) מקיימות יחסים. זה קצת דוחה. פחות אהבתי.
הספר הזה יותר טוב מהראשון שהיה אכזבה גדולה.... דיפדפתי על הרבה עמודים....בסופו של דבר, נחמד....
קליל ביותר. לא התלהבתי....אולי הספר השני יהיה יותר טוב....(כבר קניתי אותו 🤷🏼♀️)
הספר הזה מצחיק!!!! יצא לי לנחור מצחוק כמה וכמה פעמים במהלך הקריאה... אבל האם הוא היה רומנטי?? ובכן... לא ממש. מדובר בשני צעירים בני 20 שחרמנים אחד על השנייה וזה כל מה שקורה כל הספר עד שהם סוף סוף גואלים אותנו מיסורינו ועושים את זה...
תרגום מביך, חבל. זה שזה ספר רומנטי זה לא אומר שצריך לזלזל. הספר חמוד.
היה רק חביב. לא הרגשתי שההתאהבות. של הדמויות מספיק עמוקה ואמינה. משהו היה מאולץ.
התחיל חביב, די השתעממתי לקראת הסוף. לא אחד מהספרים הטובים של אל קנדי. סאמר דמות קצת מעצבנת, הרגשתי שמה שהפך אותה לקצת יותר עגולה זו לקות הלמידה שלה. והצד הזה הוצג בצורה רדודה ממש. היא מושלמת, היא יפה, היא מעניינת, עשירה היא סקסית עם תחומי עניין נרחבים, אז נתנו לה לקות למידה כדי תראה לקוראים אנושית יותר. אהבתי את פיצי יותר לפני שהוקדש לו ספר. הרגשתי שהוא הלך לאיבוד. קריאה חביבה וזהו....
לדעתי פחות מוצלח. היה סקסי לפרקים. אפשר היה להוסיף עוד קצת. אבל היו מלא מלא מלא פרטים על הוקי ועוד כל מיני דפים מתישים שפשוט רפרפתי. הרגשתי כאילו אני בהרצאה בחלקים האלה. נחמד להעביר את הזמן. לא יותר.
ככה. לסופרת הזו היה ספר אחד מוצלח. הספר הראשון-העסקה. מאז כל הספרים שלה הם ניסיונות חיוורים ולא מוצלחים לחקות אותו. הגיבוריים שניהם ילדותחים ומעצבנים. גם התיאורים של חיי הקמפוס עם כל האחוות האלה כל כך מטופשים. לא התחברתי ולא אהבתי
מאכזב ממש הכל דיבורים חסרי טעם עד שיש אינטרקציה בין הדמויות כמעט נגמר הספר לא אהבתי בכלל מחוץ לקמפוס היה פצצה זה על הפנים
הספר הכי חלש של אל קנדי בעיני. הדמות של הבחורה חלשה, הדמות של הבחור מעצבנת מאוד. לא אהבתי בכלל.
לדעתי הספר הכי חלש בסידרה אפילו לא סיימתי אותו ההתחלה הייתה פצצה אבל ככל שהספר ממשיך והעלילה מתפתחת התחלתי פשוט להשתעמם ברמות! לא מומלץ
התייחסות לנושאים אקטואליים וחשובים אבל הכי מייגע שלה. נוסחתי וקלישאתי. גם דמות הגבר בכלל לא אמינה, כאילו התגלמות כל הפנטזיות הנשיות. דמות מאוד שטוחה. חיכיתי שיסתיים כבר. ממש הכרחתי את עצמי לסיים אותו ולדעתי הספר הראשון שפשוט ריפרפתי את הסוף רק כדי לסיים.
הספר הראשון של אל קנדי שדילגתי על קטעים. לא התחברתי לדמויות, או לסיפור וממש היה לי משעמם, רק חיכיתי שייגמר...
מחזור של הספר העסקה עם קצת שינויים
באמת שהספר מייאש. לא מבינה פה את כל התגובות שטוענות אחרת. הוא משעמם ברמות! אין מתח יותר מדי. הדמויות שטחיות. לא ממליצה וחבל על כל שנייה שבזבזתי בקריאה שלו.
איזה אכזבה !!!!!!! כשראיתי את שם הסופרת רכשתי מיד , אבל לא הצלחתי לקרוא מעבר ל 200 עמודים . ספר מטופש עם כל מילה שניה גסות ברמה 0 באמת אכזבה נוראית , חבל על הכסף
אווי זה פשוט גורע לא מתקרב לסדרת הקמפוס ממש מרגיש שמחפשים ליצור עלילה בכוח בדיאלוגים חסרי משמעות. דלגתי על כל כך הרבה עמודים לא שווה את הכסף.
פרק 1:
סאמר
״זו בדיחה?״ אני בוהה בפה פעור בחמש הבנות שפוסקות נגדי. יש להן צבעי שיער, עור ועיניים שונים זו מזו, ולמרות זאת אני לא מצליחה להבדיל ביניהן כי ההבעות שלהן זהות. זחיחות רבה מציצה דרך החרטה המזויפת שהן מנסות להביע, כאילו שהן באמת הרוסות מהחדשות.
הא. הן נהנות מזה.
״אני מצטערת, סאמר, אך זו לא בדיחה.״ קאיה מעניקה לי חיוך מרחם. ״כוועדת התקנים, אנו מתייחסות למוניטין של ׳קאפא בטא נו׳ ברצינות רבה. קיבלנו דיווח מ'נשיונלז' הבוקר —״
״אה באמת? קיבלתן דיווח? הן שלחו מברק?״
״לא, זה היה אימייל,״ היא אומרת, ומפספסת לגמרי את הציניות. היא מעיפה את שיערה המבריק על כתף אחת. ״הן הזכירו לוועדה שכל חברה באגודה הזו חייבת לעמוד בסטנדרטים ההתנהגותיים שהן קבעו, אם לא הסניף שלנו יאבד את היחסים הטובים שלו עם 'נשיונלז'.״
״אנחנו חייבות להישאר ביחסים טובים,״ ביאנקה מצייצת, ומפצירה בי בעיניה. מבין חמש הכלבות שמולי, היא נראית הכי הגיונית.
״במיוחד אחרי מה שקרה עם דפני קטלמן,״ מוסיפה אחת הבנות שאת שמה אני לא זוכרת.
סקרנות משתלטת עליי. ״מה קרה לדפני קטלמן?״
״הרעלת אלכוהול.״ הנערה הרביעית — אני חושבת שקוראים לה היילי — מנמיכה את קולה ללחישה ומביטה סביב במהירות, כאילו שמסתתרים מכשירי ציתות ברהיטים העתיקים שממלאים את הסלון של אחוזת 'קאפא'.
״היא נאלצה לעבור שטיפת קיבה,״ הבחורה ללא שם מגלה בשמחה. וזה גורם לי לתהות אם היא מתלהבת למעשה מכך שדפני קטלמן כמעט מתה.
קאיה מדברת וקולה חד. ״מספיק עם דפני. לא היית צריכה להעלות אותה, קורל —״
קורל! נכון. כך קוראים לה. ושמה נשמע מטופש כעת בדיוק כפי שהוא נשמע כשהיא הציגה את עצמה לפני רבע שעה.
״אנו לא אומרות את שמה של דפני בבית הזה,״ קאיה מסבירה לי.
אלוהים אדירים. שטיפת קיבה אחת מסכנה ודפני הופכת להיות 'וולדמורט'? סניף 'קאפא בטא נו' של אוניברסיטת 'בראייר' הרבה יותר מחמיר מהסניף ב'בראון'.
וההוכחה היא — שהן מעיפות אותי החוצה עוד לפני שעברתי לגור שם.
״זה לא אישי,״ קאיה ממשיכה, ומעניקה לי עוד חיוך מנחם מזויף. ״המוניטין שלנו חשוב לנו מאוד, ואף שאת משושלת —״
״שושלת נשיאותית,״ אני מציינת. אז הא! בפרצוף שלך, קאיה! אימי הייתה הנשיאה של סניף 'קאפא' במהלך השנה הראשונה והאחרונה שלה בלימודים, וכך גם סבתא שלי. נשות 'הייוורד' ו'קאפא בטא נו' הולכות יד ביד כמו שרירי בטן וכל אחד מהזכרים ממשפחת 'המסוורת'.
״שושלת,״ היא חוזרת על עצמה, ״אך אנו כבר לא מתייחסות באותה צורה מחמירה לאותם קשרי־אבות כמו שהיינו פעם.״
קשרי־אבות? מי מדבר ככה? היא נסעה בזמן לימי קדם?
״כפי שאמרתי, יש לנו חוקים ומדיניות. ואת לא עזבת את סניף 'בראון' ביחסים טובים במיוחד.״
״לא העיפו אותי מ'קאפא',״ אני מתווכחת. ״העיפו אותי מהלימודים עצמם.״
קאיה בוהה בי בהלם. ״זה משהו שאת גאה בו? שסילקו אותך מאחד הקולג׳ים הטובים ביותר במדינה?״
אני עונה בחירוק שיניים. ״לא, אני לא גאה בזה. אני רק אומרת, שמבחינה טכנית, אני עדיין חברה באגודה הזו.״
״אולי, אך זה לא אומר שיש לך זכות לחיות בתוך הבית הזה.״ קאיה משלבת זרועות על סוודר האנגורה הלבן שלה.
״אני מבינה.״ אני מחקה את התנוחה שלה, רק שאני משלבת גם רגליים.
מבטה המקנא של קאיה נוחת על מגפי ה'פראדה' השחורים מזמש שלי, מתנה מסבתי לכבוד התקבלותי ל'בראייר'. צחקתי כשפתחתי את הקופסה אתמול בלילה — אני לא בטוחה שננה סלסט מבינה שאני לומדת ב'בראייר' רק מפני שסילקו אותי מהקולג׳ הקודם שלי. למעשה, אני בטוחה שהיא כן, ופשוט לא אכפת לה. ננה תמצא כל תירוץ בשביל לנעול 'פראדה'. היא הנפש התאומה שלי.
״ולא חשבתן,״ אני ממשיכה, ובנימת קולי אפשר לשמוע שאני כבר על הקצה, ״להודיע לי את זה לפני שארזתי את הדברים שלי, נסעתי כל הדרך לפה ממנהטן, ונכנסתי בדלת?״
ביאנקה היא היחידה שיש בה ההגינות להיראות אשמה. ״אנחנו ממש מצטערות, סאמר. אך כמו שקאיה אמרה, ה'נשיונלז' יצרו איתנו קשר רק הבוקר, ואז היינו צריכות להצביע, ו...״ היא מושכת קלות בכתפיה. ״מצטערת,״ היא אומרת שוב.
״אז הצבעתן והחלטתן שאסור לי לגור פה.״
״כן,״ קאיה אומרת.
אני מסתכלת על האחרות. ״היילי?״
״האלי,״ היא מתקנת אותי בנימה מקפיאה.
אה, מה שתגידי. כאילו שאני אמורה לזכור את השמות שלהן? רק הרגע נפגשנו. ״האלי.״ אני מסתכלת על הבחורה הבאה. ״קורל.״ ואז על הבחורה הבאה. שיט. אני באמת לא מכירה את זאת. ״לורה?״
״טוני,״ היא אומרת בכעס.
ניסוי וטעייה! ״טוני,״ אני חוזרת אחריה בהתנצלות. ״אתן בטוחות לגבי זה?״
אני זוכה לשלושה הנהונים.
״יופי. תודה שבזבזתן לי את הזמן.״ אני קמה, מעיפה את השיער על כתף אחת, ומתחילה לכרוך את צעיף הקשמיר האדום שלי סביב צווארי. קצת יותר מדי במרץ אולי, כי נראה שזה מעצבן את קאיה.
״תפסיקי להיות כזו דרמטית,״ היא מצווה בקול עוקצני. ״ואל תתנהגי כאילו שאנחנו אשמות בכך ששרפת את הבית הקודם שלך. תסלחי לנו אם אנחנו לא רוצות לחיות עם פִּירוֹמָנִית.״
אני נאבקת בעצמי לא להתפוצץ מרוב עצבים. ״לא שרפתי שום דבר.״
״זה לא מה שאחיותינו מ'בראון' אמרו.״ היא מצמידה שפתיים. ״בכל אופן, יש לנו פגישת אגודה בעוד עשר דקות. הגיע הזמן שתלכי.״
״עוד פגישה? תראו אתכן! יש לכן לוח זמנים עמוס היום!״
״אנחנו מארגנות הלילה את אירוע הצדקה של ערב השנה החדשה כדי לגייס כסף,״ קאיה אומרת בקול נוקשה.
אה, טעות שלי. ״איזו צדקה?״
״אה.״ ביאנקה נראית נבוכה. ״אנחנו מגייסות כסף לשיפוץ המרתף פה באחוזה.״
אוי אלוהים אדירים. הן ארגון צדקה? ״אז כדאי שתיגשו לעבודה.״ בחיוך מלגלג, אני מנופפת באצבעותיי באדישות ויוצאת מהחדר.
במסדרון, אני מרגישה את צריבת הדמעות הראשונה.
שיזדיינו הבנות האלה. אני לא צריכה אותן או את האגודה האידיוטית שלהן.
״סאמר, חכי.״
ביאנקה משיגה אותי בדלתות הכניסה. אני מעלה במהירות חיוך על הפנים וממצמצת כדי להדחיק את הדמעות שהחלו לעלות. לא אתן להן לראות אותי בוכה, ואני כל כך שמחה שהשארתי את המזוודות שלי ברכב ונכנסתי רק עם התיק הגדול שלי. כמה משפיל זה היה לו הייתי צריכה לסחוב את המזוודות חזרה לרכב? וגם הייתי צריכה לחזור כמה פעמים כי יש לי לא מעט מזוודות.
״תקשיבי,״ ביאנקה אומרת, וקולה שקט כל כך שאני מתאמצת לשמוע אותה. ״תחשבי על עצמך כבת מזל.״
אני מרימה גבות. ״על כך שאני חסרת בית? בטח, אני מרגישה מבורכת.״
היא מעלה חיוך קטן. ״שם המשפחה שלך הוא הייוורד־די לורנטיס. את לא, ולעולם לא תהיי חסרת בית.״
אני מחייכת במבוכה. אי־אפשר להתווכח עם זה.
״אבל אני רצינית,״ היא לוחשת. ״את לא רוצה לגור פה.״ עיני השקד שלה זזות במהירות לעבר הכניסה. ״קאיה היא כמו סמָּל בטירונות. זו השנה הראשונה שלה כנשיאת 'קאפא' והיא מנצלת לרעה את הכוח שלה.״
״לא שמתי לב,״ אני אומרת בציניות.
״היית צריכה לראות מה היא עשתה לדפני! היא התנהגה כאילו האלכוהול הוא העניין, אך האמת היא שהיא פשוט קינאה כי דף שכבה עם החבר שלה לשעבר כריס, אז היא מיררה את חייה של דף. סוף שבוע אחד כשדפני לא הייתה פה, קאיה ב׳טעות'״ — ביאנקה עושה מירכאות באוויר — ״תרמה את כל הבגדים שלה לסטודנטים של שנה א׳ שאספו בגדים לאירוע ההתרמה השנתי. לבסוף דף עזבה את האגודה ועברה מפה.״
אני מתחילה לחשוב שהרעלת אלכוהול היא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לדפני קטלמן, אם זה מה שהוציא אותה מהגיהינום הזה.
״מה שתגידי. לא אכפת לי אם אגור פה או לא. כמו שאמרת, אהיה בסדר גמור.״ אני מדברת בקול אדיש של שום־דבר־בחיים־אף־פעם־אף־פעם־לא־משפיע־עליי ששכללתי לאורך השנים.
זה השריון שלי. אני מעמידה פנים שהחיים שלי הם בית ויקטוריאני יפהפה, ומקווה שאף אחד לא יתקרב מדי ויראה את כל הסדקים שבחזות שלי.
אך לא משנה כמה משכנעת אני מול ביאנקה, אני לא מצליחה להשתלט ולעצור את גל החרדה הענק שנוחת עליי ברגע שאני נכנסת לרכב שלי חמש דקות לאחר מכן. זה מעתיק את נשימתי ומאיץ לי את הדופק, מקשה עליי לחשוב בצורה צלולה.
מה אני אמורה לעשות?
לאן אני אמורה ללכת?
אני שואפת עמוק. זה בסדר. זה בסדר גמור. אני נושמת עוד נשימה עמוקה. כן, אמצא פתרון. אני תמיד מוצאת, נכון? אני מפשלת כל הזמן, ואני תמיד מוצאת דרך לצאת מזה איכשהו. אני רק צריכה לשנס מותניים ולחשוב —
הנייד שלי מצלצל בקול תרועה את גרסת הרינגטון של השיר "Cheap Thrills" של הזמרת סיה. תודה לאל.
אני לא מבזבזת זמן ועונה. ״היי,״ אני מברכת את אחי דין, אסירת תודה על ההפרעה.
״היי, מנוזלת. רק בודק שהגעת לקמפוס בחתיכה אחת.״
״למה שלא אגיע?״
״טוב, מי יודע. אולי ברחת למיאמי עם איזה טרמפיסט שמתחזה לראפר שאספת בכביש המהיר — או כמו שאני אוהב לקרוא לזה, מתכון להפוך לחליפת עור של רוצח סדרתי. אה, רגע! כבר עשית את זה, לעזאזל.״
״אוי, אלוהים אדירים. קודם כול, ג'ספר שאף להיות זמר קאנטרי, לא ראפר. ושנית, הייתי עם עוד שתי בנות ונסענו ל'דייטונה ביץ', לא מיאמי. ושלוש, הוא אפילו לא ניסה לגעת בי, שלא נדבר על לרצוח אותי.״ אני נאנחת. ״אף שלייסי כן שכבה איתו, והוא הדביק אותה בהרפס.״
דממה ספקנית פוגשת את אוזניי.
״דיקי?״ זה הכינוי שלי לדין מהילדות. הוא שונא את זה. ״אתה שם?״
״אני מנסה להבין איך את חושבת שהגרסה שלך לסיפור היא איכשהו קלה יותר לעיכול משלי.״ הוא מקלל לפתע. ״אוי, פאק, לא שכבתי עם לייסי במסיבת יום הולדתך השמונה־עשרה?״ הוא שותק לרגע. ״הטיול עם ההרפס קרה לפני המסיבה ההיא. לעזאזל, סאמר! זאת אומרת, השתמשתי בקונדום, אך זה היה נחמד אם היית מזהירה אותי לפני!״
״לא, לא שכבת עם לייסי. אתה מתכוון ללייני, עם 'נון'. הפסקתי להיות חברה שלה אחרי זה.״
״למה?״
״כי היא שכבה עם אחי בזמן שהיא הייתה אמורה לבלות איתי במסיבה שלי. זה לא מגניב.״
״נכון. מהלך אנוכי.״
״כן.״
רעש פתאומי נשמע על הקו — זה נשמע כמו רוח, מנועי מכוניות ואז צפירות. ״מצטער,״ דין אומר. ״אני בדיוק יוצא מהדירה. המונית שלי הגיעה.״
״לאן אתה נוסע?״
״לאסוף את הבגדים שלנו מניקוי יבש. המקום שאליו אלי ואני הולכים נמצא ב'טרייבקה', אבל הם עושים עבודה מדהימה, אז זה שווה את הסיבוב. ממליץ בחום.״
דין וחברה שלו אלי גרים ב'ווסט וילג׳ במנהטן. אלי הודתה בפניי שהאזור הרבה יותר מפואר ממה שהיא רגילה, אך בשביל אחי, זו בעצם ירידת מדרגה; הפנטהאוז המשפחתי שלנו נמצא ב'אפר איסט סייד', ומתפרש על פני שלוש הקומות האחרונות במלון שלנו, ה'הייוורד פלזה'. אך הבניין החדש של דין קרוב לבית הספר הפרטי שבו הוא מלמד, ומכיוון שלאלי יש תפקיד ראשי בתוכנית טלוויזיה שמצולמת בכל רחבי מנהטן, המיקום נוח לשניהם.
זה בטח נחמד כל כך בשבילם, שיש להם מקום לגור בו.
״בכל אופן, התמקמת לך כבר בבית 'קאפא'?״
״לא בדיוק,״ אני מודה.
״בשם האלוהים, סאמר. מה כבר עשית?״
הלסת שלי נפערת בזעם. למה המשפחה שלי תמיד מניחה שאני זו שלא בסדר?
״לא עשיתי שום דבר,״ אני עונה בקול נוקשה. אבל אז תבוסה מחלישה את קולי. ״הן לא חושבות שמישהי כמוני טובה למוניטין של האגודה. אחת מהן אמרה שאני פִּירוֹמָנִית.״
״טוב,״ דין אומר בחוסר טקט. ״זה די נכון.״
״לך תזדיין, דיקי. זה היה בלי כוונה. פִּירוֹמָנִים מבעירים שריפות בכוונה.״
״אז את פִּירוֹמָנִית מקרית. ׳הפִּירוֹמָנִית המקרית׳. זה שם מעולה לספר.״
״מגניב. לך תכתוב אותו.״ לא אכפת לי כמה עוקצנית אני נשמעת. אני מרגישה עצבנית, ואני יורה את העצבים שלי לכל עבר. ״בכל אופן, הן סילקו אותי, ועכשיו אני צריכה להבין איפה לעזאזל אגור בסמסטר הזה.״ הגרון שלי נחנק מגוש שמופיע משום מקום, וצליל חנוק של יבבה מצליח להיפלט לי.
״את בסדר?״ דין שואל מייד.
״לא יודעת.״ אני בולעת בכבדות. ״אני... זה מגוחך. אני לא יודעת למה אני נסערת. הבנות ההן נוראיות ובכל מקרה לא הייתי נהנית לגור איתן. זאת אומרת, זה ערב השנה החדשה, והן כולן בקמפוס! הן מארגנות אירוע צדקה כלשהו במקום לחגוג! זה כל כך לא הסצנה שלי.״
הדמעות שהצלחתי לעצור כבר לא בשליטתי. שתי דמעות שמנות זולגות במורד לחיי, ואני ממש שמחה שדין לא פה כדי לראות אותן. זה מספיק גרוע שהוא יכול לשמוע אותי בוכה.
״אני מצטער, מנוזלת.״
״מה שתגיד.״ אני מנגבת בכעס את עיניי הרטובות. ״זה לא משנה. אני לא מתכוונת לבכות על כמה בנות מרושעות ובית עמוס מדי. לא אתן לזה להשפיע עליי. סלינה גומז הייתה נותנת לזה להשפיע עליה? ממש לא.״
הוא שותק לרגע, מבולבל. ״סלינה גומז?״
״כן.״ אני מבליטה את הסנטר. ״היא סמל לאיכות וטוהר, והמודל לחיקוי שלי. מבחינה אישיותית. ברור שכשמדובר בסטייל, תמיד ארצה להיות קוקו שאנל, ותמיד איכשל כי אף אחת לא יכולה להיות קוקו שאנל.״
״ברור.״ הוא משתהה לרגע. ״על איזה תקופה של סלינה גומז אנחנו מדברים? ג'סטין ביבר או 'The Weekend'? או ביבר חלק שני?״
אני מחמיצה פנים לנייד שלי. ״אתה אמיתי עכשיו?״
״מה?״
״אישה לא מוגדרת על סמך בני הזוג שלה. היא מוגדרת על סמך ההישגים שלה. והנעליים שלה.״
מבטי נוחת על המגפיים החדשים שלי, באדיבותה של ננה סלסט. לפחות אני זוכה להצלחה מזהירה בתחום הנעליים.
בכל השאר, לא ממש.
״אני מניחה שאוכל לבקש מאבא להתקשר לאנשים שאחראים על המגורים כדי לראות אם יש מקום במעונות.״ ושוב, אני מרגישה מובסת. ״אף שממש לא בא לי לעשות את זה. הוא כבר היה צריך להפעיל קשרים כדי להכניס אותי ל'בראייר'.״
ואני מעדיפה לא לגור במעונות אם אני לא ממש חייבת. לחלוק אמבטיה עם תריסר בנות אחרות זה הסיוט הכי גדול שלי. הייתי צריכה לעשות את זה בבית 'קאפא' ב'בראון', אך חדר השינה הפרטי הפך את העניין עם האמבטיה לנסבל יותר איכשהו. אין סיכוי שנותרו עדיין חדרי שינה ליחיד במעונות כששנת הלימודים כבר החלה.
אני גונחת בשקט. ״מה אני אמורה לעשות?״
יש לי שני אחים גדולים יותר שמעולם לא מוותרים על הזדמנות להקניט או להביך אותי, אך לפעמים הם מפגינים רגעים נדירים של חמלה. ״אל תתקשרי לאבא עדיין,״ דין אומר בקול זועף. ״תני לי לראות מה אני יכול לעשות קודם.״
המצח שלי מתכווץ. ״אני לא בטוחה שאתה יכול לעשות משהו.״
״חכי רגע עם השיחה אליו. יש לי רעיון.״ צווחת בלמים נשמעת מהצד השני. ״רגע אחד. תודה, אחי. נסיעה של חמישה כוכבים, בוודאות.״ דלת רכב נטרקת. ״סאמר, את גם ככה חוזרת לעיר הלילה, נכון?״
״לא תכננתי לחזור,״ אני מודה, ״אך נראה שאין לי ברירה עכשיו. אצטרך לישון במלון בבוסטון עד שאצליח לארגן לעצמי מגורים.״
״לא בוסטון. התכוונתי לניו יורק. הסמסטר אמור להתחיל רק בעוד כמה שבועות. חשבתי שתישארי בפנטהאוז עד אז.״
״לא, רציתי לפרוק ולהתמקם וכל החרא הזה.״
״טוב, זה בכל מקרה לא עומד לקרות היום, והלילה זה ערב ראש השנה, אז כבר עדיף לך לבוא הביתה ולחגוג איתי ועם אלי. חלק מהחברים הוותיקים שלי מהקבוצה אמורים להגיע אלינו גם כן.״
״כמו מי?״ אני שואלת בסקרנות.
״גארט הגיע לעיר למשחק, אז הוא יהיה פה. והחטיבה הנוכחית של 'בראייר' מגיעים. את מכירה חלק מהם — מייק הוליס, האנטר דבנפורט. האמת היא, שהאנטר למד ב'רוזלון פרפ', אני חושב שהוא היה שנה מתחתייך. פייר וקורסן, אך לא נראה לי שפגשת אותם אי־פעם. פיצי —״
ליבי מגמגם.
״אני זוכרת את פיצי,״ אני אומרת בקול הכי אדיש שאני יכולה — שאינו אדיש בכלל. אפילו אני יכולה לשמוע את ההתרגשות בקולי.
אך מי יכול להאשים אותי? פיצי זה קיצור לקולין פיצג'רלד, ובמקרה הוא 'החד־קרן'. גבר חד־קרן גבוה, סקסי ומקועקע, שמשחק הוקי, שאולי אני קצת דלוקה עליו.
טוב, בסדר.
אני ממש־ממש דלוקה עליו.
הוא כזה... קסום. אך הוא גם קשה להשגה. חבריו להוקי של דין בדרך כלל נמרחים עליי כשהם פוגשים אותי, אך לא פיץ. פגשתי אותו בשנה שעברה כשביקרתי את דין ב'בראייר', והבחור בקושי הסתכל לכיוון שלי. כשראיתי אותו שוב במסיבת יום הולדת של חברו של דין, לוגן, הוא אמר לי אולי עשר מילים — ואני די בטוחה שחצי מהן היו שלום, מה שלומך ולהתראות.
הוא מתסכל. לא שאני מצפה שכל גבר בסביבתי ייפול לרגליי. אך אני יודעת שהוא נמשך אליי. שמתי לב לדרך שבה עיניו החומות לוהטות כשהוא מסתכל עליי. הן בוערות, לעזאזל.
אלא אם כן אני רואה את מה שאני רוצה לראות.
לאבא שלי יש מין משפט סופר־יהיר שאומר: תפיסה ומציאות נפרדות במידה ניכרת. האמת בדרך כלל נמצאת איפשהו באמצע. אבא השתמש במשפט הזה בנאום הסיכום שלו במשפט רצח פעם, ועכשיו הוא שולף אותו בכל הזדמנות, גם במקרים שהוא לא ממש רלוונטי.
אם האמת נמצאת איפשהו בין האדישות המוחצנת של קולין פיצג'רלד כלפיי (הוא שונא אותי), והלהט שאני רואה בעיניו (התשוקה הלוהטת שלו כלפיי), אז... אני מניחה שאתפשר ואומר שהוא רואה אותי כידידה?
אני מצמידה שפתיים.
לא. ממש לא. אני מסרבת להיכנע לידידות עוד לפני שעשיתי מהלך כלשהו.
״יהיה כיף,״ דין אומר. ״חוץ מזה, עברו שנים מאז שבילינו יחד באותו מקום בערב השנה החדשה. אז תזיזי את התחת שלך לניו יורק ותשלחי לי הודעה כשאת כאן. הגעתי לניקוי היבש עכשיו. חייב לנתק. אוהב אותך.״
הוא מנתק, ואני מחייכת חיוך גדול כל כך שקשה לי לדמיין שבכיתי לפני חמש דקות. דין אולי קוץ בתחת רוב הזמן, אך הוא אח גדול טוב. הוא שם בשבילי כשאני זקוקה לו, וזה מה שבאמת חשוב.
ו — השבח לאל! — עכשיו יש לי מסיבה ללכת אליה. אין משהו טוב יותר ממסיבה אחרי יום מחורבן. אני זקוקה לזה נואשות.
אני בודקת מה השעה. אחת בצוהריים.
אני עושה חישוב מהיר בראש. קמפוס 'בראייר' נמצא כשעה נסיעה מבוסטון. משם, זו נסיעה של שלוש־וחצי, ארבע שעות למנהטן. זה אומר שלא אגיע לעיר עד הערב, וזה לא ישאיר לי יותר מדי זמן להתכונן. אם אני עומדת לראות את החד־קרן שלי הערב, אני מתכננת להיראות טיפ־טופ מכף רגל ועד ראש.
הבחור הזה לא יבין מה נפל עליו.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
