לגלות את עצמי מחדש

פתח דבר

כשהחיים הם מסע – מי תרצי להיות? זו השאלה שהניעה את יצירת הספר הזה, אסופת מחשבות, הרהורים ותובנות.

רגעים מעצמי.

הבחירה ליצור אסופה המרכזת נקודות להתבוננות ולהוציא אותה לאור נובעת מהעובדה שבכל פעם כשאני קוראת את הנקודות האלה – הן מעלות חיוך על פניי, מרטיטות את ליבי ומרגשות את נשמתי.

פשוט כך.

המחשבות האלו מרפאות ומחזקות. אני חוזרת אליהן כאשר אני מרגישה שאני זקוקה לאוויר לנשימה או לתזכורת בנוגע לעוצמות שבי. כך יצרתי כלי לחיזוק במסע האישי שלי, והוא עזר ועוזר לי לחוות אותו בזרימה, ללא משברים ובקצב הנכון והמדויק עבורי. רסיסים שעברו דרכי, ופיזרתי לכולנו.

בפרסום הספר אני בוחרת לחלוק בכלי הזה עם כולן ועם כולם.

להוריד עוגן של מימוש עצמי ביקום, להקשיב לפעימת הלב ולגדול להיות האישה שתמיד רציתי להיות.

כך בפשטות.

אני מקווה שרסיסי האור הפרטיים שלי יעוררו בך השראה ואולי אף יציתו אצלך רצון להעלות על הכתב את תובנות המסע האישי שלך. אולי הם יאפשרו לך בכל פעם שתקראי בהם – רגע לנשימה ולהקשבה פנימה.

גליה

לא הכול אני רואה

לא הכול אני רואה;

לא הכול אני יודעת;

לא הכול אני מבינה;

יש אתגרים שמייאשים אותי;

ויש כאלה שמפתיעים אותי לטובה.

עם זאת,

ככה זה כאן.

בלתי צפוי,

לא ברור,

קשת אינסופית של רגשות,

מורכבויות,

פחדים,

תהיות

ולא מעט הפתעות מגוונות.

יש טעויות,

ויש בחירות.

יש ניסיונות,

יש מהמורות,

ויש הגשמה.

ואני בחרתי להגיע לכאן,

בגוף הפיזי הזה,

ועם שלל יכולות וכישורים –

שאני צריכה להיזכר בהם,

להתחבר אליהם

ולחיות.

מסע של היזכרות מאין באתי,

ומה רציתי לעשות,

הקשבה והתבוננות

ולפרוש כנפיים –

ולעוף.

מסע של תובנות

לאחרונה התחלתי להתבונן בחיי כבמסע של תובנות. יש המון שיעורים שלמדתי ותובנות שאספתי בדרך, ולרוב, אני לא עוצרת להבחין בהם. עכשיו החלטתי להעלות אותם על הכתב, להרהר בהם, בעיקר כדי ליישם את מה שעובד, ואולי גם כדי לתת השראה.

השבוע חשבתי על הדרך המקצועית שלי כעורכת דין. הוסמכתי בשנת 1998. ידעתי שאני רוצה להתמחות בתחום המסחרי הבינלאומי, כי שלטתי גם באנגלית (בזכות שליחות בלונדון). כל עו"ד בישראל יכול לנסח הסכם בעברית, אני יכולה לעשות זאת גם באנגלית, ולכן מראש חיפשתי את הנישה הזאת, רציתי להרגיש את העולם בכפות ידיי. זה היה המשפט שהתנגן לי בראש תמיד, ועדיין.

עם זאת, לאחר שהוסמכתי, לא הצלחתי למצוא עבודה במשך חודשים רבים, לא בתחום שאני רוצה ולא בכלל. מתסכל מאוד.

לאחר מעל לחצי שנה של חיפושים, מצאתי עבודה במשרד עורכי דין בתחום הכינוסים, הפירוקים והליטיגציה. ההפך הגמור ממה שחיפשתי. היה ברור לי שאחרי שנה במשרד יהיה לי קל יותר למצוא עבודה, כי כבר תהיה לי שנה של ניסיון. במאמר מוסגר אציין שהתמחיתי אצל שופטת, ולכן בעיני משרדי עורכי הדין לא היה לי ניסיון מקצועי רלוונטי, והם לא רצו להשקיע בי.

לאחר שנה, עזבתי את המשרד ומצאתי עבודה בתחום המסחרי. אולם לרוע מזלי עולם ההייטק נפל, והייתי האחרונה להיכנס למשרד והראשונה לצאת. וכך שוב מצאתי את עצמי מחפשת עבודה בתחום המסחרי הבינלאומי. למזלי, לאחר כשבועיים מצאתי את מבוקשי, באחד מעשרת משרדי עורכי הדין הגדולים בארץ, ושם כבר עבדתי קרוב ל־6 שנים!

מסיבות שונות דרך המלך לעבודה בתחום המסחרי הבינלאומי לא הייתה פתוחה בפניי מהרגע שסיימתי את לימודיי. עם זאת, ומכיוון שידעתי שזה התחום שבו אני רוצה לעסוק, החלטתי שאין ברירה, ושאני צריכה לעשות “מעקף" – לעבוד בכל מקום שייתן לי עבודה, לצבור ניסיון ואז לחפש עבודה בתחום שאני רוצה. חשתי ידיעה חזקה שזה מה שאני צריכה לעשות. לא משנה כמה זמן זה יימשך ומה יידרש ממני – אני אתמודד עם זה.

הייתה בי אמונה רבה בעצמי ובדרך שבה רציתי ללכת. הייתה לי סבלנות לפסוע במסלול שנפתח בפניי, גם אם הוא מפותל ולא פשוט ולא קצר. וגם הייתה לי יצירתיות, ובזכותה יכולתי ליצור לי נתיב חליפי עד שאגיע לדרך המלך שייעדתי לעצמי. פשוט חיפשתי איך אני יכולה להגיע למה שרציתי, והבנתי שזה יצטרך להיעשות בשלבים ולא במהלך ישיר. זה היה הפתרון שמצאתי לעצמי ולמצב. לרגע לא חשבתי לוותר על המקצוע או על התחום שבהם רציתי.

לא נתקעתי בתחום שלא רציתי – כי זה מה שמצאתי, ולא ויתרתי על הייעוד שלי לעצמי, אלא הייתי מלאת סבלנות ואורך רוח ללכת במסלול ארוך יותר כדי להגיע לאן שרציתי. לפעמים זה פשוט המצב. הדרך הקצרה חסומה.

למדתי המון על עצמי במהלך המעקף הזה: זה היה מסע ובו הרבה אמונה עצמית, השלמה עם מצב קיים מבלי לוותר על התוכנית שלי לעצמי. התעקשתי על עצמי ועל מה שאני רוצה לעשות בחיים.

עד היום אני עושה רק מה שטוב עבורי, לא נתקעת במה שלא מעניין אותי, לא מפחדת לצאת מאזור הנוחות או לאתגר את עצמי, גם אם דרוש זמן וגם אם הנתיב אינו ברור, עדיין.

לפעמים זה פשוט המצב. זו דרך, ויש בה מכשולים.

כאילו היקום בודק עד כמה אני באמת רוצה את זה.

האם אני נעצרת במכשול הראשון או מחפשת איך לעבור אותו?

לפעמים פשוט מחכים, ולפעמים מחפשים נתיב עוקף.

זו השאלה שאני שואלת את עצמי –

עד כמה את באמת רוצה את זה?

ולפי התשובה – מחפשת פתרון.

שמתי לב, שעכשיו, כשנטשתי את עולם המשפט ועברתי לעולם האנרגטי – אני עושה את המסלול הזה שוב. מרגע שגיליתי מה אני רוצה לעשות בחיי, אני מלאת אמונה בעצמי שזה יקרה – כי כבר הוכחתי לעצמי בעבר שאני יודעת להשיג את מה שאני רוצה באמת. גם אם זה לא מיידי, גם אם זה בערפל – אני מסוגלת להגשים את הנתיב ואת הייעוד שאני מציבה לעצמי. וזה לא רק קסם – זו פשוט אמונה עצמית חזקה מאוד. והפעם אני רגועה יותר בדרך, כי יש לי אותי.

לסיכום, אלו שלושת העקרונות שזיהיתי כאן:

אמונה עצמית;

סבלנות

ויצירתיות.