חרשתא
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חרשתא
מכר
אלפי
עותקים
חרשתא
מכר
אלפי
עותקים

חרשתא

4.5 כוכבים (111 דירוגים)
ספר דיגיטלי
3235מקורי
ספר מודפס
68.6 מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
35
תאריך לסיום המבצע 01/04/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

"קדימה, תנו לי את חותם שלמה." קטב ישוד צהריים הביט בחורבן ששדיו זרעו, פיו פעור בחיוך.
אופיר החליפה מבט מהיר עם דניאל. גם אם הייתה רוצה לתת לשד את המגילה לא הייתה יכולה לעשות זאת, כי המגילה לא הייתה עוד ברשותה. אבל היא הייתה זקוקה לעזרתם של השדים.
"בסדר, בואו איתי," אמרה אופיר והחוותה לעבר המסדרון שהתחיל להתמלא בצעקות ויריות. "השוטרים לקחו לי אותה כשהם עצרו אותנו."
קטב והפמליה שלו פסעו אחריה.
"מה נראה לך שאת עושה?" דניאל סינן לעברה.
"מצילה את העולם, כמובן."

אופיר בסך הכול חיפשה שירות לאומי ערכי ומשמעותי. שום דבר ממה שלמדה באולפנה לא הכין אותה לגניבת מגילה מהספרייה הלאומית, לבריחה מן המשטרה או להתמודדות עם שדים וליליות, ואם רק היתה יודעת שיש המכנים אותה "מכשפה" מאחורי גבה, ודאי היתה מזדעזעת מסנדלי השורש שלה ועד קצות שערה. אבל בכל שלב במסע שלה מירושלים לים המלח לצפת ובחזרה נאלצת אופיר לאלתר ולכשף מסלול מחדש. ולמרות הסכנות שאורבות לה בכל פינה, אף שוטר, צייד שדים יפה עיניים, או מפלצת קדמונית לא ימנעו מאופיר להשיג את מטרתה: להציל את העולם.
או לפחות להשתדל מאוד לא להחריב אותו.
בלי נדר.

חרשתא הוא ספרה הראשון של יהודית קגן, ירושלמית הכותבת פנטזיה יהודית, ממקימי מיזם "שעטנז: יוצרים יהדות פנטסטית". סיפורה "בלוז כנעני" זכה בפרס עינת, ושלושה מסיפוריה היו מועמדים לפרס גפן.

פרק ראשון

1.

שדים לא נוטים חסד למילה הכתובה, מעבר להתעללות בקוראים האנושיים בצורת פריעת עמודים וקיפול "אוזני חמור" אקראיות וחסרות הסבר. לכן ברור לכול המחסור הגדול בעדויות על האירועים שהתרחשו בעקבות מותו של אשמדאי השלושה־עשר. אם היו שדים שהעלו על הכתב את חוויותיהם, התיעוד יימצא כנראה בספריות של דור או צפת, ואף שד שמכבד את עצמו לא יקום מהספה כדי לקרוא אותן.

עד היום איש או שד אינו יודע איך החָרָשְׁתָא עשתה זאת. לפניה היו עשרות שניסו, וגם אחריה היו עוד שניים או שלושה ניסיונות שהעלו חרס. מקובל לכנותה "חרשתא", מכשפה בארמית, פשוט משום שאין תואר הולם יותר. אילו היתה יודעת שמכנים אותה כך, בוודאי היתה מזדעזעת מבהונותיה הנעולות סנדלי שורש ועד לקצות חולצת הבסיס שלה וטוענת ש"זה ממש 'לא תיקום ולא תיטור'." אך לפני שנודעה בקרב דרי מעלה ודרי מטה, היא היתה בסך הכול בת אולפנה לשעבר שמנסה לשרוד את השירות הלאומי בשיניים ובציפורניים.

***

האוויר בקומת הגלריה של אולם קריאה יהדות בספרייה הלאומית בירושלים היה דלוח, וריח מתקתק של ספרים ישנים מילא אותו. לספרנים היתה התנגדות עזה להדלקת מזגנים גם בתחילת ספטמבר כשהחום עולה מעלה ונאגר תחת הגג כשמיכת פוך חונקת. בשעה רבע לשבע הספרנית הצעירה בדלפק שברה את השקט הקדוש בשלושה צלצולי פעמון, והאולם נתמלא בחריקות כיסאות של פרופסורים, סטודנטים ושוחרי דעת שפסקו ממלאכת החקירה העיונית והשיבו בעל כורחם את גוויותיהם לעולם הזה.

הספרנים החלו ללקט את הספרים המיותמים שנותרו על השולחנות הארוכים. הקוראים האחרונים אספו את מיטלטליהם משמירת החפצים ויצאו מבעד לדלתות הזכוכית, שעוטרו בכרזות על אירועי התרבות של החודש בסימן אוסף קערות ההשבעה של הספרייה. דוד ממחלקת ההשאלה בקומת הכניסה הלך הביתה כבר בשש, ופיה של המעלית הקטנה שהעבירה את הספרים בין הקומות נשאר פעור כבאמצע פיהוק. הבניין כולו רחש בתנועת ההולכים ובהכרת טובה לקראת סגירת המקום.

גם עובדי הקפטריה של הקומה התחתונה, שמעולם לא נודעה בקפה איכותי במיוחד, החלו לסגור את הדוכן, והתחלקו במטלות הניקיון ושטיפת הכלים. אף אחד מהם לא הבחין בבחורה הנמוכה שחלפה על פניהם ונכנסה למסדרון שמעליו תלוי השלט "כניסה למורשים בלבד", המסדרון שהוביל לארכיונים ולמחסנים שבקרביה של הספרייה.

לא היה לאופיר צורך להתגנב. היתה לה הליכה שקטה, מתנצלת ושפופת כתפיים באופן טבעי. היא לבשה חצאית ג'ינס ארוכה שנגררה על הרצפה וחולצה כחולה עם תחרה זולה, שנלבשה מעל לחולצת בסיס בגוון אפרפר של בגד שכובס יותר מדי פעמים. על גבה נשאה תיק עצום בגוני שחור וסגול של אגודת השירות "נחשון", ועיניה האפורות היו ממוקדות מטרה באופן שלעיתים עורר באנשים שעבדו איתה אי־נוחות.

בסוף המסדרון עמדה המעלית, ובלוח המקשים שלה נקבעו שבעה כפתורים. כל הקומות מעל הספרה "אפס" היו נגישות לכלל הציבור, אבל ארבע הקומות שמתחתיה דרשו מפתח ייחודי. מפתח שאופיר שאלה כאשר מנהלת הארכיב נכנסה לשאוב בפינת ההנקה שבמטבחון העובדים. המפתח פתח את קומה מינוס שלוש, אבל מינוס ארבע, שאליה ביקשה אופיר להגיע, סירבה גם למפתח.

לכך אופיר לא ציפתה. הפעולה ההגיונית ביותר במצבה היתה לפנות לאחור, לוותר. אולם הרהור כפירה זה לא עלה בליבה כלל.

אדרבה, בעיני רוחה יכלה לראות גל של עפר ואפר מקיף אותה מכול עבר, ועיניים זקנות דוחקות בה להמשיך. המעלית שקעה מטה מטה אל מתחת לפני האדמה, אל תוך מבוכי הספרייה, ואופיר איתה, ראשה מחשב ומנסה למצוא דרך אל הקומה התחתונה והמוגנת ביותר של הבניין.

כאשר המעלית נפתחה, מצאה את עצמה במסדרון קצר, מסויד מדי, ודלת אש אפורה שעליה שלט: "מחלקת נדירים".

אופיר נכנסה פנימה וחלפה בין יער של כונניות אפורות, עמוסות ספרים וארגזים. האוויר היה כבד ויבש, תוצר של צווי השימור הנוקשים. היא לא העזה להדליק את האור, כדי לא למשוך תשומת לב, ורק האור הירוק הזרחני של שלט ה"יציאה" האיר את דרכה. היא עקפה את השולחן הקטן והעמוס של הספרן התורן ולחצה על הכפתור שזימן את מעלית הספרים.

המעלית נעה באיטיות טרחנית, נושפת ומתנשפת כבהתקף אלרגיה תמידי. כאשר נעצרה נפתחו הדלתות הקטנות שעליהן כתוב בשחור "מיועד למשא סחורה בלבד". אופיר טיפסה לתוך המעלית הקטנטנה והצטופפה בה ביחד עם התיק הגדול והכבד שלה. הדלתות סגרו עליה, והיא עצרה את נשימתה, מקווה שמשקלו של התיק לא יכריע את הכף וימנע מן המעלית להמשיך לתפקד כראוי. דפיקות ליבה מילאו את החלל הצפוף והדהדו בין קירות הפלדה שסגרו עליה ומשכו אותה אל המרתף הנסתר של הספרייה הלאומית.

לבסוף הדלתות נפתחו, אולם רק חשכה קידמה את פניה. ידה נשלחה אל הקיר, מגששת ומחפשת את מתג התאורה. מגע פרוותי ולח גרם לה לפלוט "שמע ישראל!" ואז היא מצאה את המתג ולחצה עליו.

המרקם המשונה שנגעה בו קודם לכן התגלה כסחבת רצפה שנתלתה על מעקה הברזל. החדר שבו מצאה את עצמה היה רחב ידיים, אך תחת התאורה החיוורת של תנאי השימור יכלה לראות שניצבו בו כונניות ספורות בלבד. היא התפתלה אל מחוץ למעלית, נעמדה ובחנה את המדפים. על כל מדף ניצבו קופסאות מרופדות וארגזים שנצרו בתוכם גלילים של עור במצבי התפוררות שונים. חלק מן המגילות היו מקוטלגות ונשאו שמות כמו "ספר הישר", "ספר מלחמות ה'" ו"ספר הרפואות — גניזת חזקיהו". בחלק מן השלטים היו יותר סימני שאלה מאשר מילים, וכן ציונים של שם התורם או מקור הרכישה.

היא עברה מדף־מדף ובחנה את התוויות עד שנעצרה מול אחת שכתוב עליה "חותם שלמה". אופיר אחזה בלולאת הפלסטיק ופתחה את הקופסה. היא ציפתה לאזעקה או לאורות אדומים שיחלו להבהב בכל הבניין. דבר לא קרה.

היא הרימה את המגילה. המרקם הפריך והשברירי של הקלף גרם לאצבעותיה לעקצץ. היא חשה התעלות דתית כמעט. הנה עכשיו הכול יחזור להיות כפי שהיה בעבר, הכול הסתדר, בהשגחה עליונה מושלמת, איש לא תפס אותה ואיש לא גילה אותה. אולי השם רצה שכך יהיה, והיה בעזרה. אבל כשידיה, שאחזו במגילה, התרחקו מן המכל, החיישן שהוצמד לשולי הקלף החל להבהב, וקול אזעקה עולה ויורד החריש את אוזניה. ידיה חיבקו את המגילה לחזה בדחף מיידי. מגיע לך, אמר הקול הנבזי בראשה. היא מיהרה לרסן את מחשבותיה ופחדיה המשתוללים.

היו לה רק רגעים ספורים לפני שמערך האבטחה של הספרייה ירדוף אחריה והמצלמות במסדרון יידלקו ויתעדו אותה. לכן מיהרה לחזור לעבר מעלית הספרים הקטנה ונדחקה פנימה. בזמן שהמעלית הזעירה עלתה ונאנקה תחת משקלה, אופיר התפתלה בתוך החלל הקטנטן כדי להוציא מן התיק שלה קופסה גלילית מאלומיניום וקרטון והכניסה בעדינות את המגילה לתוכה. ביתה החדש של המגילה היה מכל שחור שהוטבעו עליו בצבע זהב דמות של אייל מעל המספר "15", ומתחתם היה כתוב "Glenfiddich". קודם שקיבל מעמד מכובד זה, שימש מכל הוויסקי הישן שלקחה אופיר מאביה כלי אחסון למסרגות, פקעות חוטים ותחילותיהן המוצלחות יותר או פחות של כיפות, שהועברו כעת למשכנן החדש בכיס תרמילה.

היא דחפה את הגליל עם מטענו יקר הערך לתיקה העצום, וברגע שנפתחו דלתות המעלית מעדה החוצה במהירות ואז קפאה במקומה.

אופיר מצאה את עצמה עומדת בקומת הכניסה מול שלושה מאבטחים, שנראו מופתעים כמעט כמותה. ראש החבורה, שימי, היה גבר גדול בעל מראה אבהי וכיפה סרוגה המסתירה קרחת הולכת ומתרחבת, שתפש את עיקר תפקידו כהארת פנים לנכנסים והערת פנים למי שלא הפקיד את החפצים שלו. אפילו עזות מצחם של סטודנטים ופרופסורים הסבורים שהם מעל החוק לא הצליחה לשבור את רוחו.

"מה את עושה שם?" שאל שימי.

הדחף לשקר היה עז, אבל אופיר לא היתה משקרת אפילו אם חייה היו תלויים בכך. "רק לקחתי ספר בהשאלה."

נראה שתשובתה הקלה עליו מאוד והוא הרים את מכשיר הקשר השחור שלו. "אזעקת שווא, זו בת השירות של הספרייה. אפשר לחזל"ש?"

בזמן שמכשיר הקשר רישרש קיוותה אופיר שאולי האירוע יסתיים ללא השלכות וחלפה על פני המאבטחים בהליכה הרגועה ביותר שיכלה לסגל לעצמה. מחשבותיה היו טרודות כל כך בשאלה איך להניח רגל אחת אחרי השנייה באופן בלתי מחשיד עד שלא שמה לב לשני המגנומטרים שניצבו בכניסה לספרייה, וקול צפצוף היסטרי ודק נשמע כשהקוד של המגילה נקלט על ידי המכשירים.

שלושת המאבטחים תלו בה עיניים גדולות.

שימי מסר את מכשיר הקשר לחברו שעמד משמאל, "תוודא איזה פריט זה בדיוק." לעמיתו מימין הורה בקול כבד, "תקרא לפרופסור שטרן." אף אחד לא אהב לערב את פרופסור שטרן.

לה עצמה הוא אותת בידו והוביל אל עבר גרם המדרגות המתעקל של הקפטריה. בקומה התחתונה הוא העביר את כרטיס העובד שלו על פני המכשיר הקבוע בקיר, והדלת נפתחה בקול צפצוף אלקטרוני גבוה אל מאחורי הקלעים של הספרייה, אל משרדי העובדים.

"אני לא רוצה לעשות עלייך חיפוש שיהיה לא נעים לשנינו," הוא אמר כאשר סגר את דלת המשרד של מנהלת הכספים פנינה. הוא חייך במבוכה, כמקווה שאולי היא מכירה את הפרוטוקול יותר טוב ממנו. "בואי, תני לי את מה שלקחת, נחזיר אותו למקום, והכול יישכח."

אופיר התיישבה מאחורי שולחן הפורמייקה הלבן ובחנה בביקורתיות את לוח השעם שננעצו בו פתקי נייר עם משפטים כמו "כל יום שלא חייכת בו — הוא יום מבוזבז".

מעבר לקיר הגבס הדק היא שמעה את צעדיו השועטים של פרופסור שטרן, המנהל האקדמי של הספרייה. הוא פתח את הדלת אבל אז שימי מיהר ללחוש, "הכול בשליטה," וטרק את הדלת בפניו. לא היה לאופיר ספק ששימי מקווה שלא יהיה צורך לערב את המנהל האקדמי, למען שלוות הנפש של כל הנוכחים.

"לא גנבתי שום דבר."

שימי חייך בסלחנות, "חבל עלייך, את צעירה, אין לך עבר פלילי, תחזירי לי את הגנבה ואני אגיד למשטרה שבדרך שזו היתה טעות, שג'וק הדליק את האזעקה או משהו."

צעדיו הכבדים והדורסניים של פרופסור שטרן על השטיח ליוו דפיקה על הדלת וקול עמום, "שימי, מצידי תקרע את התיק ותמצא את זה."

שימי נד בראשו וסימן לה להתעלם. "את רוצה אולי לדבר עם ההורים שלך? הם בטח יסבירו לך למה עדיף שנפתור את זה כאן בינינו."

אופיר נדה בראשה, "הם בבוסטון."

"את כמו חיילת בודדת?" הוא שאל באותו טון אבהי.

"לא," אופיר ענתה מהר, קולה צורם בעלבון, "סבתא שלי עברה שבץ, אז ההורים נסעו לטפל בה."

"אני מצטער לשמוע. אולי יש לך כאן מישהו אחר? אחים? דודים?"

"ארבעה אחים, אבל הם לא יכולים לטפל בזה." בבתים של אלדד ואריאל בטח כבר סיימו את ארוחת הערב והמקלחות, ועתה הם רק התעסקו במקרים של ילדים סוררים שזחלו ממיטותיהם וביקשו "עוד כוס מים" וניסו לגנוב דקות ערות אחרונות לפני שיתכנסו לשינה.

הקול הנוהם מן הצד השני של הדלת הורה, "תתקשר לרכזת שלה!"

אופיר ושימי החליפו מבטים. היא שקלה את האפשרויות הניצבות בפניה, ואז החליטה שהיא מעדיפה לחשוף את הטלפון שלה מאשר את המגילה שבתיקה. המכשיר שהניחה על השולחן היה אייפון חדש, בגוון נחושת ורדרד וממוגן במגן פלסטיק קשיח ומנצנץ. היא פתחה אותו וחייגה לליבנת, הרכזת שהיתה אחראית על בנות השירות של המוסדות הממשלתיים באזור גבעת רם. כאשר שימי עדכן אותה בנימוס הדובי החביב שלו על שהתרחש, קיבל בתגובה צעקות שהדהדו בכל החדר אף שהמכשיר לא היה מוגדר על רמקול: "זו לא בעיה שלי, זו בעיה של הרכזת של האגודה של הילדה! מה זה הדבר הזה?! איפה 'נחשון' מוצאים אותן?! תתקשר לרכזת השנייה שלה, הילדה הזאת היא הבעיה שלה! לא שלי!"

אופיר חייכה במרירות. בת שירות היתה תמיד עבד לשני אדונים. מעליה נהגו לריב בכל עת גם רכזת מקום העבודה וגם רכזת האגודה שהגיעה דרכה. בדרך כלל הן רבו עליה: כל אחת היתה בטוחה שהשנייה גוזלת ממנה ידיים עובדות באמתלות ותירוצים בסגנון "אבל יש עכשיו אורייתא" או "אז מה אם היא זכאית על פי חוק לשלושה ימי חופש בשביל הפסיכומטרי? עם ישראל צריך אותה עכשיו בסידור המחסנים של בניין האגודה."

להצלחה רכזות רבות, אך הכישלון הוא של בת השירות שנפלה בין הכיסאות.

"אני רוצה להתקשר למישהו," קטעה אופיר את הדממה המזועזעת של שימי.

"למי?" קולו מלא תקווה.

"לרב שלי."

"במצבך עדיף שתתייעצי עם עורך דין ולא עם רב," הוא ענה וחייך, מרוצה מן השנינות של עצמו.

"שאלת אותי למי אני רוצה להתקשר, ואני רוצה להתקשר לרב שלי."

מבחוץ שוב רעם הקול, "שימי, קח ממנה כבר את מה שהיא גנבה ומצידי תן לה חמישים שקל ושתקנה לעצמה רומן רומנטי בסטימצקי במקומו."

המאבטח נאנח והפנה את ראשו לעבר הדלת, "בואי, תני לי את מה שלקחת, אחרת אצטרך להכניס את פרופסור שטרן."

אופיר לא הגיבה, יודעת ששימי לא יעשה דבר כזה כי כל העובדים בספרייה חששו מהאגרסיביות של הפרופסור המכובד, שהיתה עשויה להיות מופנית גם אל נוכחים לא מעורבים ולהחמיר כל מצב או מחלוקת. במקום זאת עברה להתרכז במכשיר שלה. מאחר שהבינה היטב שלא תוכל לנהל שיחת טלפון ראויה, היא פתחה את ההודעות והחלה להקליד על המסך.

כששימי התרומם היו בתנועת גופו לאות ואכזבה, אך היא לא הגיבה ולו בהנד עפעף. אופיר נותרה לבדה. צליל הנעילה מאחוריה לא עורר בה חרדה, אלא תחושת הקלה שלא תיאלץ להתמודד עוד עם נוכחותו של אדם נוסף.

היא הסירה את תיקה והניחה אותו על ברכיה. ידיה שלפו את המגילה מקופסת הוויסקי בעדינות אוהבת ופרשו אותה על ברכיה. היא ידעה שהנוסחה הנכונה צריכה להיות כאן היכנשהו. עיניה סרקו בזריזות שורות של אותיות ושרטוטים פשטניים למראה. אם רק תמצא אותה בזמן.

מעבר לקיר הגבס קולותיהם של שימי ושל פרופסור שטרן דקרו בגבה וזירזו אותה. "אתה מבין שהיא גנבה כתב יד שהשווי שלו מוערך בעשרות מיליוני שקלים?! זו מגילה עתיקה שהושקע הון בשימורה ובהגנה עליה!"

שימי מלמל משהו שלא הצליחה לשמוע, ואז פרופסור שטרן שאג שוב, "לא, זו היתה תרומה אנונימית לאוסף של הספרייה!"

אצבעותיה איבדו מן העדינות שלהן כאשר גלגלה את המגילה אנה ואנה בחיפוש אחר השורה הספציפית שהיתה זקוקה לה.

מאחוריה מפתח החליק בקול מתכתי לתוך המנעול. אדרנלין החל לשעוט בדמה, ותנועותיה נעשו נוקשות ומסורבלות יותר.

בתחתית הקלף, ליד החיישן שהסגיר אותה, היא מצאה את שחיפשה. היא שחררה את החיישן בעדינות ממקומו, מבלי לפצוע את המגילה, ושוב השליכה את התיק על גבה. לאחר מכן הגתה בקול את האותיות שכמעט בלתי אפשרי לנחש כיצד יש להגותן, ואת המשך המשפט, "וַיֵּצֵא, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, שֶׁתְּקַפְּלוּ לִי אֶת הַדֶּרֶךְ בְּלִי הֶזֵּק רמ"ח אֵיבָרִים".

משב רוח הכה בה, אף על פי שעמדה בחדר סגור, ערמת תלושי השכר והמסמכים שנחה על השולחן נפרעה ועפה בחדר, הדפים צנחו סביבה אל רצפת השטיח בשלווה נוצתית. כאשר נפלו מטה הם פגעו והחליקו מעל משהו מוצק שעמד במרכז החדר והתגבש מתוך הרוח — עצם בלתי מוחשי וזכוכיתי שהתגבש לצורת פנים מעורטלת ומופתעת כמעט כמותה.

המציאות נעשתה לא יציבה ונמסה מסביבה ואז בבת אחת האוויר ברח מריאותיה.

כאשר המאבטח שימי ופרופסור שטרן פתחו את הדלת, חדר מנהלת הכספים היה ריק מאדם. מסביב לכיסא שבו ישבה אופיר היו מטבעות, כמה כרטיסים מגנטיים וטלפון נייד.

המסך של הנייד היה פתוח על שיחת הודעות:

כבוד הרב, שלום, האם מותר לשאול ספר קודש ללא ידיעת הבעלים?

כן, אם מחזירים אותו מהר וללא פגע.

סקירות וביקורות

מכשפה בדירת בנות שירות לאומי: רומן פנטזיה יהודית רעות גזבר מקור ראשון 25/04/2024 לקריאת הסקירה המלאה >
"פנטזיה יהודית לא חייבת להיות אפלה. אנחנו הדור שידע את הארי פוטר" אהוד פירר ישראל היום 28/03/2024 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
111 דירוגים
76 דירוגים
22 דירוגים
9 דירוגים
1 דירוגים
3 דירוגים
14/3/2024

ספר מופלא, עם דמויות שנשארות איתי עד כדי כך שאני מקווה שיהיה "חרשתא 2" כדי לדעת מה קורה. ליהטוטים במשלבים לשוניים שנעים מארמית ועד יידיש, תענוג גדול של קריאה, של ישראליות ושל קסם. תנו לי עוד מזה

8
15/3/2024

אסקפיזם סוחף, מרענן וגם קצת מפחיד. שד השרותים הוא רק בשרותים ציבוריים, נכון?

6
24/3/2024

נהנתי מאוד. יהודית קגן מחייה מיתולגיה בת אלפי שנים ומשלבת אותה בסיפור הרפתקאות מרתק ורב תפניות. העובדה שהעלילה מתרחשת בארץ ובזמננו מוסיפה לחוויה. מומלץ ביותר

5
14/3/2024

וואו! לא הצלחתי לעצור לקרוא. סוחף בטירוף, היה כיף להישאר לקרוא עד השעות הקטנות של הלילה, מרוב מתח סקרנות והנאה. בקיצור ממליצה מאוד!

4
31/3/2024

אלכימיה של עולם שדים מפחיד שמתקיים במקביל לבני האדם עם המציאות העירונית של היום. שילוב של אלמנטים עתיקים עם עולם מודרני. שירות לאומי, בני עקיבא, טלפונים סלולריים. מצד אחד עיון במגילת קלף עתיקת יומין, לחשים וקערות שלודכות שדים לצד שאלת רב דרך הודעות בטלפון סלולרי. הספר התחבר לי גם לסדרה על טבעי וגם לעולם קסום של יהדות עתיקה אבל גם מודרנית. וכמובן בכתיבה משובחת, תיאורים נפלאים ושזירה של משפטים בארמית שמוסיפים לעלילה. ספר מעולה!!

3
27/3/2024

הייתי קוראת עוד חמישה ספרים רק על היחסים בין עלמא דשידי ועלמא דבני אנשא. נהניתי במיוחד מהרבה מדמויות המשנה.

3
21/3/2024

מרענן,מקסים,וייחודי.הסיפור של הצעירה שמגלה את כוחותה מעט מוכר,אבל בלבוש המסורת היהודית ,השדים עולמם ושמותהם,ההיסטוריה,הארמית הניפלאה, הספר פשוט כף צרוף!

3
26/3/2024

כתוב היטב, דיאלוגים מהנים ושנונים בעיני הוא ספר פורץ דרך למיתולוגיה יהודית רוצו לקנות

2
24/3/2024

ספר נהדר, עלילה מוצלחת וקולחת, דמויות נהדרות ומפגש עם עולם פנטזיה קצת פחות מוכר - עולם השדים היהודי, והרבה הומור .

2
24/3/2024

מעניין וזורם והעולם השדי הוא הברקה של ממש. מאז אוקטובר הארור לא הצלחתי להתחייב לעלילות ארוכות אבל הספר הזה הצליח להחזיק אותי עד הסוף ולא איכזב. יישכח. מחכים לעלילה השדית הבאה!

2
18/3/2024

שנים חיכינו לפנטזיה יהודית כמו שצריך והיה ברור שיהודית היא שתעשה את זה. ספר זורם ומהנה לקריאה וילד עם זאת מלא בחכמה עתיקה ובידע אין סופי. רק עכשיו סיימתי ועוד צריך לעבד. אבל ללא ספק ספר חובה לקוראי עברית חובבי פנטזיה באשר הם.

2
10/6/2024

פעם תהינו מה היה קורה אם ריק ריירדן, אחרי שכתב סדרות פנטזיה שמבוססות על המיתולוגיה היוונית, הרומאית, המצרית והנורדית היה כותב גם סדרה שמבוססת על המיתולוגיה היהודית והסכמנו שזה כנראה לא היה כיף. אבל יהודית קגן היא לא ריק ריירדן, היא עשתה את זה מתוך מחקר ומתוך היכרות, מבפנים. והתוצאה היא סך הכל כיפית ומשעשעת ואם יש קצת סאבטקסט שלא הכי לטעמי, מילא. היה שווה את זה.

1
3/6/2024

מקסים, איזה כיף פנטזית מקורות!

1
23/4/2024

ספר מופלא של יהודית קגן המופלאה. קראתי בשקיקה ובנשימה אצורה. ונזכרתי בילד שגדל על "ספר האגדה" ו"סיפורי הבעל שם טוב" גודל להיות גנן ילדים שמנסה כל יום מחדש להתחבר בחזרה לילד הזה שבו... תודה רבה לך יהודית על הפלא הזה🙏

1
15/4/2024

אהבתי מאד! ספר סוחף ומיוחד. חרשתא מוציאה אותנו למסע בנופים המוכרים כל כך עם שדים שמעולא לא חשבתי שאפגוש (הורמיז!) ובמיוחד מרתקת בעיני הדמות של אופיר שהיא גיבורה יחידה במינה בספרות העברית וגם מזכירה בדיוק את סגנון החברות שהיו לי בגיל ההתבגרות (ואפילו קצת את עצמי) מומלץ מאד

1
8/4/2024

ספר יוצא דופן ומיוחד

1
2/4/2024

ספר נהדר לחובבי הפנטזיה קראתי בלגימה אחת ונהנתי מכל רגע מקורי, מצחיק, סוחף מחכה להמשכים באותו העולם

1
22/3/2024

פנטזיה יהודית במיטבה, מובנת ומושכת גם למי שכמוני, לא שולטת בחומר. הנאה מובטחת.

1
3/3/2025

ספר נהדר שמחייה עולם תרבותי שלם. עולם תרבותי, שכמו השדים, תמיד התקיים לצידנו, אבל רק בעלי עינים, דמיון והומור, כמו הסופרת יודע/ת לראותו. מבחינתי, הספר שוכן בכבוד לצד שני הספרים הראשונים בטרילוגיית הלוויתן מבבל המופלאה. יהודית קגן המופלאה - תעשי לנו "חרשתא 2". תודה לך

2/3/2025

ספר שמתחילים אותו ואומרים : מקסימום אניח בצד אבל מהעמוד הרביעי אי אפשר להניח אותו מהיד. אותי זה חיבר לסיפורי ילדות שעד היום שזורים בראשי מהמשפחה המרוקאית שלי על שדים ועל כך שלא מתקלחים אחרי חצות… הארמית מוסיפה נופך מושלם לסיפור . בקיצור מדהים!!

21/2/2025

בתור חובבת פנטזיה ידועה ובוגרת בני עקיבא - ספר תענוג! הסופרת מחייה פה עולם שלם היושב על מיתולוגיה יהודית, במקביל לעולם המוכר והנראה באופן מעורר התפעלות, ממש כמו בעולמו של הארי פוטר. אהבתי מאוד!

13/2/2025

נפלא. תודה יהודית. חלק מהאתנחתות הקומיות לא מספיק חדות בעיניי, כמו כן הייתי מצפה לרמת ארמית גבוהה ומדויקת יותר אבל למה להתעסק בזוטות כמו שאשתי אומרת - הספר סוחף ולא קל להוריד מהיד. ממתינים לעוד.

25/1/2025

מיוחד במינו

10/1/2025

ספר מהנה, סיפור הרפתקאות בשילוב המיתולוגיה היהודית. נהנתי לקרוא את התיאורים של סוגי השדים השונים ומהסיפור בכללותו

1/1/2025

ספר מעולה ויוצא דופן. ספר פנטסטיה מרתק עם קריצות למציאות חיינו הנוכחית. ההקראה של תום בייקין אוחיון מצויינת כרגיל ומוסיפה נופך 'קולנועי' ודרמטי. חבל שהסתיים 🙁

10/11/2024

קראתי את חרשתא של יהודית כגן. קראתי ונהניתי, מהשטף העלילתי, מהאינטליגנציה ומן המבט האירוני המשועשע. קלילות מחוייכת היא מצרך נדיר בז'אנר הספרות הספקולטיבית. הסוגה הזו בדרך כלל מייגעת. יש בה בה לעיתים מן האיננטיליות של בחור בן 30 שעדיין משחק מבוכים ודרקונים בשיא הרצינות. גם המקום הפנטסטי הקורא לכאורה לשחרור הדמיון מסתיים פעמים רבות בקונבנציות משמימות מראש. עוד מכשף, עוד פייה, עוד מעשה קסם... הרובד הפנטסטי מוביל כמובן את הרומן אך יש בו שני רבדים נוספים, בעיני לא פחות חשובים. ההכרות עם דמותה של גיבורת הספר - אופיר, וההכרות עם עולם הציונות הדתית ובאופן ספציפי עולמן של בנות האולפנה. הדמות המוסרנית כפי שבונה כגן את אופיר כבת אולפנה חסודה וצדקנית נמצאת בדיכוטומיה מלהיבה מבחינה סיפורית עם חרשתא, המכשפה קוטלת השדים. אך סיפורה של בת האולפנה איננו רק מעטפת שטחית לסיפור הפנטסטי המרכזי אלא עומד בני עצמו כמוביל ת העלילה. כגן חושפת עולם שלגבי הקורא החילוני הוא אקזוטי לא פחות מחיי דייגים באיסלנד או בני הזולו באפריקה, ולא אני לא מדבר על עולם השדים, אלא עולם בו מחכה אישה צעירה להוראה מדמות סמכותית גברית שאיננה ממש מכירה, כדי שיורה לה בטלפון הנייד כיצד לנהוג במקרה יומיומי כזה או אחר. המחברת מציגה דמות הנמצאת בקונפליקט תמידי מול כל המערכות בהן היא חיה. הביקורת היא כלפי הוריה הליברלים מידי מבחינה דתית , כלפי חברותיה המתירניות מידי, כלפי המערכת החינוכית הלא אידיאולוגית ותובענית מספיק, ובהחלט לגלוג מתמשך על הגיבורה (שהיא בצורה כזו או אחרת בת דמותה של המחברת) על המוסרנות הצדקנית שלה. ההזדקקות להוראות הרב על המסך נראות כמו קריקטורה של סמכותניות פטריארכלית (אולי זה רק אני שחווה זאת כך?) שעומדת בניגוד לדמותה מלאת הכוח של חרשתא. כי אופיר לא באמת רוצה להיות "מיוחדת" כמו שעולה מהמקרה של ההרצאה באולפנה, היא רוצה הרבה יותר. היא עולה על נתיב פרובוקטיבי, ופרוע, הרבה יותר מכל מתירניות חילונית. כל מה שהיא רוצה אמנם הוא לשוב לחייה הקודמים והמסודרים, אך ברוב כנות היא תוהה האם היא לא מעוניינת בכל הכוח הזה לא רק בשביל לעשות טוב בעולם אלא מכיוון שהיא משתוקקת לעוצמה הזו. עבור עצמה. היא מודעת לכך שהיא עושה משהו לא יהודי. אותה הנאה מהכוח ואותה קללה, של היכולת לראות שדים (תרתי משמע) מאפשר לה להניח לראשה את כתר הקוצים של המלכה ושל המשוגעת, של המכשפה. יכול להיות שעולם השדים משקף את המציאות הפוליטית בישראל. במובן זה עולם השדים שנראה כמרכז הספר יכול להיתפס כאלגוריה לעולם בני האדם, כעוד ניואנס לבעיות המעסיקות את המחברת לא בעולם הפנטזיה אלא בעולמה המציאותי. דמותו של הורמיז כמנהיג כריזמטי הנאמן לערכיו מזכיר דמות פוליטית ימנית משיחית קיצונית שאולי העריצה המחברת בנערותה. דמות השואפת מלחמה, הרס ומוות אך עדיין מקסימה את המחברת (וגם אותנו). יכול להיות שכגן מתמודדת עם הקסם באידיאולוגיה טהרנית ובלתי מתפשרת בעולמה שלה. היא מפנה להורמיז עורף, כמו שהיא בסופו של דבר מכריעה לטובת משפחת המלוכה על אף שזו מייצגת שמאל, חלש ורכרוכי , חובב שירה, חיי הנאה, ותרבות אנושית. דרך האלגוריה הזו היא יכולה להביע את דעתה מבלי לשלם מחיר בסביבתה. אי אפשר שלא לשאול מהי העמדה של הספר ביחס למעמד האישה. מי שבולט מאד בהעדרו מן הספר הוא הקב"ה. אין יותר מידי מקום לדמות הפטריארכלית הגברית של האל היהודי שכבודו מלא העולם אינו משאיר מקום לכל הארחי פרחי שהם גיבורי הספר. המונותאיזם המקראי או הרמב"מיזם הרציונליסטי הפו למהלך המכשפיות הנשית של כגן. היא הרי יודעת שבסופו של דבר כל מה שעושה אופיר בספר היא עבודה זרה אחת גדולה בתהליך התפתחותה כמכשפה מן השורה הראשונה. עולם השדים מתאים הרבה יותר לנשים חכמות, עצמאיות ובעלות דיעה משלהן, שהן, על פי המסורת של עולם המונותיאיזם– מכשפות. אופיר /חרשתא היא מכשפה על כל הקונוטציות ההיסטוריות והמיתולוגיות המתלוות למושג הזה. עמדתה הלעומתית לא מופנית רק כלפי העולם הדתי לאומי ממנו באה. היא לא מעמידה את העולם החילוני כפיתרון אליו נישאות עיניה. גם בו מן הסתם תפנה אופיר את חיצי הביקורת שלה לכל עבר. השאיפות, הרצונות, והתשוקות שלה הם מעבר לכך. אינני יודע אם כגן מגיעה עם עמדה תיאורטית פמיניסטית מגובשת אך היא ללא ספק בעמדתה כמכשפה קושרת את עצמה לדורות של נשים מקוללות, נשים שהודרו ונרדפו בגלל שהיו עצמאיות מידי, חכמות מידי ובעלות דעה משלהן. עולם הפמיניזם הפוסט-סטרוקטרליסטי הצרפתי שהגיע לשיא השפעתו בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת, נראה לי האזור הפמיניסטי המהותני אותו מבטא הספר, הרבה יותר מהפמיניזם הקווירי העכשווי נוסח ג'ודית באטלר המטשטש את ההבדלים בין גברים ו

28/10/2024

מסוג הספרים שאתה מתבאס שסיימת. יהודית יצרה פה עולם שלם ופנטסטי במובן הכי טוב של המילה

19/10/2024

נהדר! נהניתי מכל רגע

14/10/2024

לגמרי אחד הטובים שקראתי, ואני קוראת הרבה. מלא דמיון, הומור, ידע רב. איפיון הדמויות מדוייק ומושקע, וגם דמויות משנה מקבלות מורכבות. יהודית קגן - אני כבר מחכה שתכתבי עוד חרשתא (או ספר אחר), והלוואי שהפעם זה ייקח פחות משבע שנים.

11/10/2024

פשוט וואו

23/9/2024

איזה עולם מופלא רקחה יהודית קגן בספר הזה. מסוג ספרי הפנטזיה שישארו איתי עוד הרבה. היא הצליחה לטוות עולם פנטזיה עשיר בדמויות בלי להעיק על הקורא בפירוטים מתישים מדי, שזו משימה לא קלה בכלל. סוג של הארי פוטר יהודי ;) מחכה לחרשתא2

30/8/2024

ספר מדהים. שווה כל רגע.

18/8/2024

מצוין, קולח, מרתק, פנטזיה במיטבה.

18/8/2024

ספר מדהים ומיוחד! שמשלב פנטזיה יהודית יחד עם DNA ישראלי ומקומי, ששולט בכל הפרטים הקטנים יחד, ומביא סיפור מרתק ומיוחד, שכולל פנטזיה ומציאות בצורה כל כך אמינה שאי אפשר אלא להאמין לחלוטין לסיפור. מדהים!

20/7/2024

גאוני

18/7/2024

המחסור בספרי פנטזיה ישראליים טובים הצטמצם בספר אחד. הוא אמנם קצת בוסרי, הרומנטיקה קצת מאולצת אבל היא לא המרכז פה. הספר כל כיך כיפי ומצחיק ומותח ואי אפשר להניח אותו מהיד. תענוג, ותענוג לראות את המיתולוגיה היהודית מתעוררת לחיים בעולם שלנו (כמו שהיה תענוג לראות את המיתולוגיה היוונית מתעוררת לחיים בפרסי ג'קסון).

15/7/2024

אהבתי את הספר מאוד. ספר כתוב היטב, מצחיק ומרגש בדיוק במידה. העולם הפנטסטי בנוי מצוין ויש תחושה שראינו רק את הקצה שלו. הדמויות עגולות ומעניינות, בייחוד הדמות הראשית- אופיר, שעוברת מסע מבגר, שבי באופן אישי, נגע ללב מאוד.

14/7/2024

נהניתי מאוד, מומלץ בחום

8/7/2024

זה כחודשיים שאני קורא על הספר הזה בכל מיני מקומות, ובשעה טובה ישבתי לקרוא והתקשתי להפסיק. נהדר. פנטסטי ומקומי. מוכר ומפליא. שכוייח גדול ליהודית כגן, בהחלט מחכה לספרה הבא!

6/7/2024

קריאה מהנה, סיפור מלא צבע ורעיונות, שלא מתאמץ להיות מדעי או הגיוני מדי.

2/7/2024

ספר ממש מדהים. העלילה סוחפת והשילוב בין העולם השדי לעולם שלנו תורם מאוד. רואים שהכותבת עשתה תחקיר רציני על העולם המרתק של השדים וקערות ההשבעה

7/6/2024

לא הצלחתי להוריד את הספר מהיד. כל התשבחות שקיבל מוצדקות. מגניב מאד, כתוב טוב, מרתק ומצית את הדמיון.

2/6/2024

ספר מעולה. נהניתי מאוד לקרוא אותו. מומלץ גם לשדים שרוצים להבין טוב יותר את בני האדם.

21/5/2024

ספר מקסים מהרגע הראשון ועד הסוף. נשאבתי לקריאה ולא רציתי להניח את הספר לרגע. הסופרת הצליחה לבנות עולם מורכב ומלא יופי המתנהל במקביל ליום יום שכולם חווים אותו. מקווה מאוד שיהיה ספר נוסף

12/5/2024

אהבתי מאד!! זהו צד (עולם השדים) שלא ממש הייתי מודע לו ב"מיתולוגיה היהודית" והיה מעניין מאד לגלות דרך הספר.. תודה וכולי תקווה שניפגש בספר הבא.

11/5/2024

נהדר.

7/5/2024

אחד מהמוצלחים ביותר!

5/5/2024

האם ספר יכול להיות נשמה תאומה? תמיד אהבתי ספרות פנטזיה, אבל רק יש לי מקום מיוחד בלב לפנטזיה יהודית. ספר מהנה וכתוב היטב.

4/5/2024

אהבתי מאד! ספר נהדר, קולח ומרענן

4/5/2024

נפלא. פנטזיה יהודית זקופה וגאה. ממתק קריאה מקסים ומרתק. קראו וספרו לאחרים. מחכה לספר הבא

3/5/2024

מקסים! מצחיק! מרתק! איזה כיף של סיפור!

3/5/2024

ספר נהדר, מותח,אחר ומלא הומור והסתכלות מיוחדת על העולם.

2/5/2024

איזה נרטיב משמים; למילה הכתובה עוצמה אדירה המשלחת את הדמיון למחוזות מלאי ליחשושים, מופלאים ומאתגרים, כן, כמו לשדים דעתניים. לרגעים הרהרתי שאלוהים קיבל השראה מן המילה הכתובה לפני שברא את היקום באמרת פה. הקריאה מהנה משתי סיבות עיקריות. הדמיון המופלא של הסופרת וגם ׳המנטליות׳ הישראלית שהדביקה לשדים, כאילו רצתה לומר שעולמם אומנם חבוי מרוב אנוש אך השפעת האנוש עליהם מו בהתנהגותם ודרך דיבורם. הערה שולית: מפאת ריבוי הדמויות היה עדיף ש״המדריך הקצר למטייל״ עם משמעות שמות השדים היה בתחילת הספר. כדאי לקוראים להציץ בו לפני הקריאה. הערה לא-שולית: מומלץ מאוד לקרוא אפילו יותר מפעם כדי להבין את עומק הנרטיב ולהנות מהטקסט.

30/4/2024

במילה אחת? פשוט נפלא!!

17/4/2024

עצום, מחכה לספר הבא. לטעמי היה אפשר להוסיף עוד פרק או שניים

4/5/2024

ספר נחמד, אפילו טוב אבל ההתתלהבות עליו מוגזמת לטעמי

1
23/2/2025

קריא, נחמד ושנון.. מתאים גם למי שלא חובב פנטזיה. תמיד כדאי לדעת משהו על שדים... משום מה מחברת הספר קוראת לאבו ג'לדה מלך כל השיידים אשמדאי... אופיר גיבורת הסיפור היא באמת צדיקה יסוד עולם. ועכשיו אסתכל על כל המשונים של ליפתא הבעין בוחנת.

7/2/2025

ספר חביב, פנטזיה ומיתולוגיה יהודית. קליל, גם את שדים ברחוב אגריפס אהבתי

23/1/2025

סיפור מרתק המושך לקרווא

14/11/2024

פנטזיה ישראלית טובה ומסקרנת. נהניתי מאוד לראות את כל ההתרחשות בתוך ובין נופים מוכרים. ממליצה !

8/9/2024

כתיבה נהדרת, קולח, מותח, סוחף. ספר כייפי, מתאים גם לנוער.

1/7/2024

ספר מהמם שהלוואי שהיה יוצא כשהייתי בן נוער! מומלץ לאלו שרוצים יותר סיפורים בסגנון הארי פוטר ופרסי ג׳קסון, אך הפעם, עם טוויסט של פולקלור יהודי. ההוכחה כי השילוב בין פנטזיה ליהדות עובד

5/6/2024

נהניתי מאוד וצחקתי המון. התחקיר על עולם השדים, הפירוט של מקומות בארץ והדקויות של דתיים שיהודית הצליחה להיכנס אליהן היו נהדרים

13/5/2024

איזה כיף שיש פנטסיה טובה בעברית! וואו! הספר הזה הזכיר לי את טים פאוורס . פנטסיה שמרגישה אמיתית היא פנטסיה טובה, ובספר הזה הכל בנוי כל כך לעומק שאתה מרגיש כאילו תיכף תיכנס לבית של איזה בעל שם בצפת. מי ייתן ונזכה לשמוע עוד מהרפתקאותיה של החרשתא, באיזה ספר המשך

6/5/2024

עם קצת ספוילרון באמצע, אז beware - סיפור אהבה צעירה שומר נגיעה בתיבול שדים, או סיפור שדים מתובל באהבה צעירה, ככה או ככה זה ספר חמוד להפליא (ודווקא בגלל זה, קצת הפריע לי אי הדיוק - אוטובוסים 411 ו-412 מבית שאן? לא מגיעים לחיפה, אלא לעפולה, וזה פרט כ''כ מטופש ליפול בו) בז'אנר הפנטזיה הדוסית (הוא די לבד בעצם בז'אנר הלא קיים הזה, שראוי שיהיו בו יותר ספרים, אחרי הכל יש עולם שלם של מיתולוגיה יהודית - שדים, מלאכים השבועות, גולם וכל מיני כאלו) - קצת כמו סרטים של דיסני שמכוונים להצחיק קהל של ילדים וגם את המבוגרים שמביאים אותם לסרט, ככה הספר הזה - שמכוון גם לדתיים לאומיים וגם לקהל חילוני (וכל אחד מהם ישתעשע מדברים אחרים), ומקיף את עולם השדים ''שלנו'' (ובחיי, מי ידע שיש כל כך הרבה סוגים) אבל די נטול אלוהים (למעט איזו תהיונת בתחילת הספר, אם כי -----ספוילר ------ יש שיאמרו ששד שלומד תורה ומציל את המצב, הוא ככה''נ סוגשל התערבות אלוהית), העטיפה מהממת, ואפילו דמות ה''רע'' בספר מעוררת הזדהות (מן קטע שכזה, שהרע הוא אפור ולא שחור, ובמקרה הזה היא אפור בהיר ממש..) נהניתי לקרוא.

15/4/2024

הרפתקה חביבה, שיש בה מעט מדי יחסים בין הדמויות ויותר מדי התלהבות מהעולם המומצא.

13/4/2024

תענוג! אני מחכה לטרילוגיה שזה הספר הראשון בה. הדמויות ראויות שנבלה בחברתן עוד כמה ספרים!

29/3/2024

ספר מצויין, מלא הומור וכתוב טוב

14/3/2024

מאוד אהבתי, אופיר מאוד מעוררת הזדהות למרות הזרות שלה, דניאל מעצבן וחמוד ודויות המשנה נהדרות, ביחוד זוג מסויים שנשביתי בקסמם מהשנייה הראשונה. הטוויסט גאוני כן מרגישים שזה ספר ביכורים בעיקר כי הוא מתניע לאט אבל הוא משתפר תוך כדי קריאה.

5/1/2025

חמוד לרוב, קצת מייגע מהאמצע, דמויות ראשיות טרחניות ויבשות, אבל רעיונות יפים.

9/11/2024

קודם כל תוספת מבורכת לספרות הפנטזיה היהודית. הכתיבה קולחת ומעניינת גם לחילונית כמוני. היה לי קשה להתחבר לדמויות הראשיות ולא הרגשתי שהמסע שעברו אותנטי או משכנע.

25/8/2024

ספר מלא בהמצאות ורעיונות. קראתי אותו במהירות והנאה. באופן מפתיע הדמות הראשית, חרשתא לא מספיק מושכת פיסית ורגשית. אולי הסופרת רצתה לשמור על תומתה כבת אולפנה. זה לא מסתדר כל כך עם הפעולות שלה. כך גם לגבי הקשר שלה עם הדמות הגברית בסיפור. סגפני, נזירי ויבש. הספר מתחיל מקורי וסוחף בחלקו הראשון, אולם מהר מאוד הופך לספר הרפתקאות לבני הנעורים, ובמיוחד לבנות נעורים שלומדות באולפנה.

12/8/2024

נחמד לגעת טיפה בפנטזיה ״משלנו״, אבל העלילה קצת מקושקשת, אין בה מספיק בשר, והדמויות אווריריות לגמרי. בלי אש, בלי אדמה, אם להידרש למושגים מהספר. בפעם הבאה!

19/7/2024

הספר חמוד, באמת, אבל היו כמה דברים שהפריעו לי. קודם כל רמת ההגהה ועריכת הלשון, ואני מקווה שזה ישתפר במהדורות עתידיות. יש בו שגיאות וכשלי ניסוח שמעיבים על חווית הקריאה. חוץ מזה, משהו בקצב לא זורם לי מספיק. הספר ארוך, ויש בו הרבה משפטי הסבר נפתלים שמסרבים ומאטים, גם ברגעים של דרמה. ספר שהיה יוצא נשכר מעריכה הדוקה יותר.

27/10/2024

חמוד, קצת תמים לקורא החילוני. סיפור טוב עם יותר מידי ארמית (בספר דיגיטלי קשה לדפדף לתרגום).

19/2/2025

קראתי עד המחצית, ומצטערת, אבל אני לא התחברתי ונטשתי. לצערי לא מצאתי עניין בעלילה וכל עולם השדים לא הוצג עם עומק המאפשר לקורא (ללא רקע) להבין את העולם הזה.

24/1/2025

שנים שאני חולמת לקרוא פנטזיה ירושלמית, והנה מצאתי. תענוג צרוף. נהניתי מהשפה, העברית והאמרית, הדמויות, שהיו עגולות ובלתי נסבלות ולכן כל כך אמינות, מההומור שהזכיר לי את ניל גיימן. מקווה לקרוא עוד!

סקירות וביקורות

מכשפה בדירת בנות שירות לאומי: רומן פנטזיה יהודית רעות גזבר מקור ראשון 25/04/2024 לקריאת הסקירה המלאה >
"פנטזיה יהודית לא חייבת להיות אפלה. אנחנו הדור שידע את הארי פוטר" אהוד פירר ישראל היום 28/03/2024 לראיון המלא >
חרשתא יהודית קגן

1.

שדים לא נוטים חסד למילה הכתובה, מעבר להתעללות בקוראים האנושיים בצורת פריעת עמודים וקיפול "אוזני חמור" אקראיות וחסרות הסבר. לכן ברור לכול המחסור הגדול בעדויות על האירועים שהתרחשו בעקבות מותו של אשמדאי השלושה־עשר. אם היו שדים שהעלו על הכתב את חוויותיהם, התיעוד יימצא כנראה בספריות של דור או צפת, ואף שד שמכבד את עצמו לא יקום מהספה כדי לקרוא אותן.

עד היום איש או שד אינו יודע איך החָרָשְׁתָא עשתה זאת. לפניה היו עשרות שניסו, וגם אחריה היו עוד שניים או שלושה ניסיונות שהעלו חרס. מקובל לכנותה "חרשתא", מכשפה בארמית, פשוט משום שאין תואר הולם יותר. אילו היתה יודעת שמכנים אותה כך, בוודאי היתה מזדעזעת מבהונותיה הנעולות סנדלי שורש ועד לקצות חולצת הבסיס שלה וטוענת ש"זה ממש 'לא תיקום ולא תיטור'." אך לפני שנודעה בקרב דרי מעלה ודרי מטה, היא היתה בסך הכול בת אולפנה לשעבר שמנסה לשרוד את השירות הלאומי בשיניים ובציפורניים.

***

האוויר בקומת הגלריה של אולם קריאה יהדות בספרייה הלאומית בירושלים היה דלוח, וריח מתקתק של ספרים ישנים מילא אותו. לספרנים היתה התנגדות עזה להדלקת מזגנים גם בתחילת ספטמבר כשהחום עולה מעלה ונאגר תחת הגג כשמיכת פוך חונקת. בשעה רבע לשבע הספרנית הצעירה בדלפק שברה את השקט הקדוש בשלושה צלצולי פעמון, והאולם נתמלא בחריקות כיסאות של פרופסורים, סטודנטים ושוחרי דעת שפסקו ממלאכת החקירה העיונית והשיבו בעל כורחם את גוויותיהם לעולם הזה.

הספרנים החלו ללקט את הספרים המיותמים שנותרו על השולחנות הארוכים. הקוראים האחרונים אספו את מיטלטליהם משמירת החפצים ויצאו מבעד לדלתות הזכוכית, שעוטרו בכרזות על אירועי התרבות של החודש בסימן אוסף קערות ההשבעה של הספרייה. דוד ממחלקת ההשאלה בקומת הכניסה הלך הביתה כבר בשש, ופיה של המעלית הקטנה שהעבירה את הספרים בין הקומות נשאר פעור כבאמצע פיהוק. הבניין כולו רחש בתנועת ההולכים ובהכרת טובה לקראת סגירת המקום.

גם עובדי הקפטריה של הקומה התחתונה, שמעולם לא נודעה בקפה איכותי במיוחד, החלו לסגור את הדוכן, והתחלקו במטלות הניקיון ושטיפת הכלים. אף אחד מהם לא הבחין בבחורה הנמוכה שחלפה על פניהם ונכנסה למסדרון שמעליו תלוי השלט "כניסה למורשים בלבד", המסדרון שהוביל לארכיונים ולמחסנים שבקרביה של הספרייה.

לא היה לאופיר צורך להתגנב. היתה לה הליכה שקטה, מתנצלת ושפופת כתפיים באופן טבעי. היא לבשה חצאית ג'ינס ארוכה שנגררה על הרצפה וחולצה כחולה עם תחרה זולה, שנלבשה מעל לחולצת בסיס בגוון אפרפר של בגד שכובס יותר מדי פעמים. על גבה נשאה תיק עצום בגוני שחור וסגול של אגודת השירות "נחשון", ועיניה האפורות היו ממוקדות מטרה באופן שלעיתים עורר באנשים שעבדו איתה אי־נוחות.

בסוף המסדרון עמדה המעלית, ובלוח המקשים שלה נקבעו שבעה כפתורים. כל הקומות מעל הספרה "אפס" היו נגישות לכלל הציבור, אבל ארבע הקומות שמתחתיה דרשו מפתח ייחודי. מפתח שאופיר שאלה כאשר מנהלת הארכיב נכנסה לשאוב בפינת ההנקה שבמטבחון העובדים. המפתח פתח את קומה מינוס שלוש, אבל מינוס ארבע, שאליה ביקשה אופיר להגיע, סירבה גם למפתח.

לכך אופיר לא ציפתה. הפעולה ההגיונית ביותר במצבה היתה לפנות לאחור, לוותר. אולם הרהור כפירה זה לא עלה בליבה כלל.

אדרבה, בעיני רוחה יכלה לראות גל של עפר ואפר מקיף אותה מכול עבר, ועיניים זקנות דוחקות בה להמשיך. המעלית שקעה מטה מטה אל מתחת לפני האדמה, אל תוך מבוכי הספרייה, ואופיר איתה, ראשה מחשב ומנסה למצוא דרך אל הקומה התחתונה והמוגנת ביותר של הבניין.

כאשר המעלית נפתחה, מצאה את עצמה במסדרון קצר, מסויד מדי, ודלת אש אפורה שעליה שלט: "מחלקת נדירים".

אופיר נכנסה פנימה וחלפה בין יער של כונניות אפורות, עמוסות ספרים וארגזים. האוויר היה כבד ויבש, תוצר של צווי השימור הנוקשים. היא לא העזה להדליק את האור, כדי לא למשוך תשומת לב, ורק האור הירוק הזרחני של שלט ה"יציאה" האיר את דרכה. היא עקפה את השולחן הקטן והעמוס של הספרן התורן ולחצה על הכפתור שזימן את מעלית הספרים.

המעלית נעה באיטיות טרחנית, נושפת ומתנשפת כבהתקף אלרגיה תמידי. כאשר נעצרה נפתחו הדלתות הקטנות שעליהן כתוב בשחור "מיועד למשא סחורה בלבד". אופיר טיפסה לתוך המעלית הקטנטנה והצטופפה בה ביחד עם התיק הגדול והכבד שלה. הדלתות סגרו עליה, והיא עצרה את נשימתה, מקווה שמשקלו של התיק לא יכריע את הכף וימנע מן המעלית להמשיך לתפקד כראוי. דפיקות ליבה מילאו את החלל הצפוף והדהדו בין קירות הפלדה שסגרו עליה ומשכו אותה אל המרתף הנסתר של הספרייה הלאומית.

לבסוף הדלתות נפתחו, אולם רק חשכה קידמה את פניה. ידה נשלחה אל הקיר, מגששת ומחפשת את מתג התאורה. מגע פרוותי ולח גרם לה לפלוט "שמע ישראל!" ואז היא מצאה את המתג ולחצה עליו.

המרקם המשונה שנגעה בו קודם לכן התגלה כסחבת רצפה שנתלתה על מעקה הברזל. החדר שבו מצאה את עצמה היה רחב ידיים, אך תחת התאורה החיוורת של תנאי השימור יכלה לראות שניצבו בו כונניות ספורות בלבד. היא התפתלה אל מחוץ למעלית, נעמדה ובחנה את המדפים. על כל מדף ניצבו קופסאות מרופדות וארגזים שנצרו בתוכם גלילים של עור במצבי התפוררות שונים. חלק מן המגילות היו מקוטלגות ונשאו שמות כמו "ספר הישר", "ספר מלחמות ה'" ו"ספר הרפואות — גניזת חזקיהו". בחלק מן השלטים היו יותר סימני שאלה מאשר מילים, וכן ציונים של שם התורם או מקור הרכישה.

היא עברה מדף־מדף ובחנה את התוויות עד שנעצרה מול אחת שכתוב עליה "חותם שלמה". אופיר אחזה בלולאת הפלסטיק ופתחה את הקופסה. היא ציפתה לאזעקה או לאורות אדומים שיחלו להבהב בכל הבניין. דבר לא קרה.

היא הרימה את המגילה. המרקם הפריך והשברירי של הקלף גרם לאצבעותיה לעקצץ. היא חשה התעלות דתית כמעט. הנה עכשיו הכול יחזור להיות כפי שהיה בעבר, הכול הסתדר, בהשגחה עליונה מושלמת, איש לא תפס אותה ואיש לא גילה אותה. אולי השם רצה שכך יהיה, והיה בעזרה. אבל כשידיה, שאחזו במגילה, התרחקו מן המכל, החיישן שהוצמד לשולי הקלף החל להבהב, וקול אזעקה עולה ויורד החריש את אוזניה. ידיה חיבקו את המגילה לחזה בדחף מיידי. מגיע לך, אמר הקול הנבזי בראשה. היא מיהרה לרסן את מחשבותיה ופחדיה המשתוללים.

היו לה רק רגעים ספורים לפני שמערך האבטחה של הספרייה ירדוף אחריה והמצלמות במסדרון יידלקו ויתעדו אותה. לכן מיהרה לחזור לעבר מעלית הספרים הקטנה ונדחקה פנימה. בזמן שהמעלית הזעירה עלתה ונאנקה תחת משקלה, אופיר התפתלה בתוך החלל הקטנטן כדי להוציא מן התיק שלה קופסה גלילית מאלומיניום וקרטון והכניסה בעדינות את המגילה לתוכה. ביתה החדש של המגילה היה מכל שחור שהוטבעו עליו בצבע זהב דמות של אייל מעל המספר "15", ומתחתם היה כתוב "Glenfiddich". קודם שקיבל מעמד מכובד זה, שימש מכל הוויסקי הישן שלקחה אופיר מאביה כלי אחסון למסרגות, פקעות חוטים ותחילותיהן המוצלחות יותר או פחות של כיפות, שהועברו כעת למשכנן החדש בכיס תרמילה.

היא דחפה את הגליל עם מטענו יקר הערך לתיקה העצום, וברגע שנפתחו דלתות המעלית מעדה החוצה במהירות ואז קפאה במקומה.

אופיר מצאה את עצמה עומדת בקומת הכניסה מול שלושה מאבטחים, שנראו מופתעים כמעט כמותה. ראש החבורה, שימי, היה גבר גדול בעל מראה אבהי וכיפה סרוגה המסתירה קרחת הולכת ומתרחבת, שתפש את עיקר תפקידו כהארת פנים לנכנסים והערת פנים למי שלא הפקיד את החפצים שלו. אפילו עזות מצחם של סטודנטים ופרופסורים הסבורים שהם מעל החוק לא הצליחה לשבור את רוחו.

"מה את עושה שם?" שאל שימי.

הדחף לשקר היה עז, אבל אופיר לא היתה משקרת אפילו אם חייה היו תלויים בכך. "רק לקחתי ספר בהשאלה."

נראה שתשובתה הקלה עליו מאוד והוא הרים את מכשיר הקשר השחור שלו. "אזעקת שווא, זו בת השירות של הספרייה. אפשר לחזל"ש?"

בזמן שמכשיר הקשר רישרש קיוותה אופיר שאולי האירוע יסתיים ללא השלכות וחלפה על פני המאבטחים בהליכה הרגועה ביותר שיכלה לסגל לעצמה. מחשבותיה היו טרודות כל כך בשאלה איך להניח רגל אחת אחרי השנייה באופן בלתי מחשיד עד שלא שמה לב לשני המגנומטרים שניצבו בכניסה לספרייה, וקול צפצוף היסטרי ודק נשמע כשהקוד של המגילה נקלט על ידי המכשירים.

שלושת המאבטחים תלו בה עיניים גדולות.

שימי מסר את מכשיר הקשר לחברו שעמד משמאל, "תוודא איזה פריט זה בדיוק." לעמיתו מימין הורה בקול כבד, "תקרא לפרופסור שטרן." אף אחד לא אהב לערב את פרופסור שטרן.

לה עצמה הוא אותת בידו והוביל אל עבר גרם המדרגות המתעקל של הקפטריה. בקומה התחתונה הוא העביר את כרטיס העובד שלו על פני המכשיר הקבוע בקיר, והדלת נפתחה בקול צפצוף אלקטרוני גבוה אל מאחורי הקלעים של הספרייה, אל משרדי העובדים.

"אני לא רוצה לעשות עלייך חיפוש שיהיה לא נעים לשנינו," הוא אמר כאשר סגר את דלת המשרד של מנהלת הכספים פנינה. הוא חייך במבוכה, כמקווה שאולי היא מכירה את הפרוטוקול יותר טוב ממנו. "בואי, תני לי את מה שלקחת, נחזיר אותו למקום, והכול יישכח."

אופיר התיישבה מאחורי שולחן הפורמייקה הלבן ובחנה בביקורתיות את לוח השעם שננעצו בו פתקי נייר עם משפטים כמו "כל יום שלא חייכת בו — הוא יום מבוזבז".

מעבר לקיר הגבס הדק היא שמעה את צעדיו השועטים של פרופסור שטרן, המנהל האקדמי של הספרייה. הוא פתח את הדלת אבל אז שימי מיהר ללחוש, "הכול בשליטה," וטרק את הדלת בפניו. לא היה לאופיר ספק ששימי מקווה שלא יהיה צורך לערב את המנהל האקדמי, למען שלוות הנפש של כל הנוכחים.

"לא גנבתי שום דבר."

שימי חייך בסלחנות, "חבל עלייך, את צעירה, אין לך עבר פלילי, תחזירי לי את הגנבה ואני אגיד למשטרה שבדרך שזו היתה טעות, שג'וק הדליק את האזעקה או משהו."

צעדיו הכבדים והדורסניים של פרופסור שטרן על השטיח ליוו דפיקה על הדלת וקול עמום, "שימי, מצידי תקרע את התיק ותמצא את זה."

שימי נד בראשו וסימן לה להתעלם. "את רוצה אולי לדבר עם ההורים שלך? הם בטח יסבירו לך למה עדיף שנפתור את זה כאן בינינו."

אופיר נדה בראשה, "הם בבוסטון."

"את כמו חיילת בודדת?" הוא שאל באותו טון אבהי.

"לא," אופיר ענתה מהר, קולה צורם בעלבון, "סבתא שלי עברה שבץ, אז ההורים נסעו לטפל בה."

"אני מצטער לשמוע. אולי יש לך כאן מישהו אחר? אחים? דודים?"

"ארבעה אחים, אבל הם לא יכולים לטפל בזה." בבתים של אלדד ואריאל בטח כבר סיימו את ארוחת הערב והמקלחות, ועתה הם רק התעסקו במקרים של ילדים סוררים שזחלו ממיטותיהם וביקשו "עוד כוס מים" וניסו לגנוב דקות ערות אחרונות לפני שיתכנסו לשינה.

הקול הנוהם מן הצד השני של הדלת הורה, "תתקשר לרכזת שלה!"

אופיר ושימי החליפו מבטים. היא שקלה את האפשרויות הניצבות בפניה, ואז החליטה שהיא מעדיפה לחשוף את הטלפון שלה מאשר את המגילה שבתיקה. המכשיר שהניחה על השולחן היה אייפון חדש, בגוון נחושת ורדרד וממוגן במגן פלסטיק קשיח ומנצנץ. היא פתחה אותו וחייגה לליבנת, הרכזת שהיתה אחראית על בנות השירות של המוסדות הממשלתיים באזור גבעת רם. כאשר שימי עדכן אותה בנימוס הדובי החביב שלו על שהתרחש, קיבל בתגובה צעקות שהדהדו בכל החדר אף שהמכשיר לא היה מוגדר על רמקול: "זו לא בעיה שלי, זו בעיה של הרכזת של האגודה של הילדה! מה זה הדבר הזה?! איפה 'נחשון' מוצאים אותן?! תתקשר לרכזת השנייה שלה, הילדה הזאת היא הבעיה שלה! לא שלי!"

אופיר חייכה במרירות. בת שירות היתה תמיד עבד לשני אדונים. מעליה נהגו לריב בכל עת גם רכזת מקום העבודה וגם רכזת האגודה שהגיעה דרכה. בדרך כלל הן רבו עליה: כל אחת היתה בטוחה שהשנייה גוזלת ממנה ידיים עובדות באמתלות ותירוצים בסגנון "אבל יש עכשיו אורייתא" או "אז מה אם היא זכאית על פי חוק לשלושה ימי חופש בשביל הפסיכומטרי? עם ישראל צריך אותה עכשיו בסידור המחסנים של בניין האגודה."

להצלחה רכזות רבות, אך הכישלון הוא של בת השירות שנפלה בין הכיסאות.

"אני רוצה להתקשר למישהו," קטעה אופיר את הדממה המזועזעת של שימי.

"למי?" קולו מלא תקווה.

"לרב שלי."

"במצבך עדיף שתתייעצי עם עורך דין ולא עם רב," הוא ענה וחייך, מרוצה מן השנינות של עצמו.

"שאלת אותי למי אני רוצה להתקשר, ואני רוצה להתקשר לרב שלי."

מבחוץ שוב רעם הקול, "שימי, קח ממנה כבר את מה שהיא גנבה ומצידי תן לה חמישים שקל ושתקנה לעצמה רומן רומנטי בסטימצקי במקומו."

המאבטח נאנח והפנה את ראשו לעבר הדלת, "בואי, תני לי את מה שלקחת, אחרת אצטרך להכניס את פרופסור שטרן."

אופיר לא הגיבה, יודעת ששימי לא יעשה דבר כזה כי כל העובדים בספרייה חששו מהאגרסיביות של הפרופסור המכובד, שהיתה עשויה להיות מופנית גם אל נוכחים לא מעורבים ולהחמיר כל מצב או מחלוקת. במקום זאת עברה להתרכז במכשיר שלה. מאחר שהבינה היטב שלא תוכל לנהל שיחת טלפון ראויה, היא פתחה את ההודעות והחלה להקליד על המסך.

כששימי התרומם היו בתנועת גופו לאות ואכזבה, אך היא לא הגיבה ולו בהנד עפעף. אופיר נותרה לבדה. צליל הנעילה מאחוריה לא עורר בה חרדה, אלא תחושת הקלה שלא תיאלץ להתמודד עוד עם נוכחותו של אדם נוסף.

היא הסירה את תיקה והניחה אותו על ברכיה. ידיה שלפו את המגילה מקופסת הוויסקי בעדינות אוהבת ופרשו אותה על ברכיה. היא ידעה שהנוסחה הנכונה צריכה להיות כאן היכנשהו. עיניה סרקו בזריזות שורות של אותיות ושרטוטים פשטניים למראה. אם רק תמצא אותה בזמן.

מעבר לקיר הגבס קולותיהם של שימי ושל פרופסור שטרן דקרו בגבה וזירזו אותה. "אתה מבין שהיא גנבה כתב יד שהשווי שלו מוערך בעשרות מיליוני שקלים?! זו מגילה עתיקה שהושקע הון בשימורה ובהגנה עליה!"

שימי מלמל משהו שלא הצליחה לשמוע, ואז פרופסור שטרן שאג שוב, "לא, זו היתה תרומה אנונימית לאוסף של הספרייה!"

אצבעותיה איבדו מן העדינות שלהן כאשר גלגלה את המגילה אנה ואנה בחיפוש אחר השורה הספציפית שהיתה זקוקה לה.

מאחוריה מפתח החליק בקול מתכתי לתוך המנעול. אדרנלין החל לשעוט בדמה, ותנועותיה נעשו נוקשות ומסורבלות יותר.

בתחתית הקלף, ליד החיישן שהסגיר אותה, היא מצאה את שחיפשה. היא שחררה את החיישן בעדינות ממקומו, מבלי לפצוע את המגילה, ושוב השליכה את התיק על גבה. לאחר מכן הגתה בקול את האותיות שכמעט בלתי אפשרי לנחש כיצד יש להגותן, ואת המשך המשפט, "וַיֵּצֵא, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, שֶׁתְּקַפְּלוּ לִי אֶת הַדֶּרֶךְ בְּלִי הֶזֵּק רמ"ח אֵיבָרִים".

משב רוח הכה בה, אף על פי שעמדה בחדר סגור, ערמת תלושי השכר והמסמכים שנחה על השולחן נפרעה ועפה בחדר, הדפים צנחו סביבה אל רצפת השטיח בשלווה נוצתית. כאשר נפלו מטה הם פגעו והחליקו מעל משהו מוצק שעמד במרכז החדר והתגבש מתוך הרוח — עצם בלתי מוחשי וזכוכיתי שהתגבש לצורת פנים מעורטלת ומופתעת כמעט כמותה.

המציאות נעשתה לא יציבה ונמסה מסביבה ואז בבת אחת האוויר ברח מריאותיה.

כאשר המאבטח שימי ופרופסור שטרן פתחו את הדלת, חדר מנהלת הכספים היה ריק מאדם. מסביב לכיסא שבו ישבה אופיר היו מטבעות, כמה כרטיסים מגנטיים וטלפון נייד.

המסך של הנייד היה פתוח על שיחת הודעות:

כבוד הרב, שלום, האם מותר לשאול ספר קודש ללא ידיעת הבעלים?

כן, אם מחזירים אותו מהר וללא פגע.