אפקט הפרפר

חיי בראשית

בַּפַּטִּיסֵרִי, בְּפִנַּת רְחוֹב פָּרִיסָאִי צַר, אֲנִי לוֹגֵם אֶת הַקָּפֶה הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי. בַּבֹּקֶר מִתְמַזְּגִים נִיחוֹחוֹת הַלֶּחֶם בְּנִיחוֹחַ הַקָּפֶה וּמְעִירִים בִּי כְּמִיהָה לְחַיִּים רַעֲנַנִּים, לְחַיִּים בְּרֵאשִׁיתִיִּים, לְשָׁלוֹם סְפּוֹנְטָנִי עִם הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים, עִם יוֹנִים הַמְבַכְּרוֹת לְהִתְהַלֵּךְ בֵּין הוֹלְכֵי הָרֶגֶל וְהַמְּכוֹנִיּוֹת וְלֹא לְהִתְעוֹפֵף. אֵינֶנִּי רוֹאֶה אִישׁ הַיּוֹשֵׁב לְבַדּוֹ עִם יוֹמָנוֹ, מִלְּבַדִּי, אוּלָם אֲנִי חָשׁ שֻׁתָּף לְהִתְלַהֲבוּת הַנָּשִׁים הַקְּשִׁישׁוֹת, הַמְסַפְּרוֹת פְּרָטִים עַל חַיֵּי זוּלָתָן. אֲנִי חָשׁ שֻׁתָּפוּת גַּם עִם מוֹכְרוֹת הַלֶּחֶם וְהַמֶּלְצָרִיּוֹת הַיָּפוֹת, הַמַּפְגִּינוֹת נֵיטְרָלִיּוּת מְעֻדֶּנֶת לְנֹכַח חִזּוּרֵי הַגְּבָרִים הַקְּשִׁישִׁים מִמֶּנִּי. אֲנִי לוֹגֵם לְאִטִּי אֶת הַקָּפֶה כְּדֵי לְשַׁמֵּר יְדִידוּת מְדֻמְיֶנֶת עִם הַסּוֹבֵב אוֹתִי, שֶׁכֵּן אֵין לְזָר בְּרֵרָה אֶלָּא לְפַתֵּחַ יְדִידוּת כָּלְשֶׁהִי עִם מָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ.

וַאֲנִי בָּחַרְתִּי אֶת הַפִּנָּה הַזֹּאת בַּפַּטִּיסֵרִי כְּדֵי לְפַתֵּחַ לְעַצְמִי הֶרְגֵּל יוֹמְיוֹמִי, כְּאִלּוּ נוֹעַדְתִּי עִם זִכְרוֹנוֹת הַנִּשְׁעָנִים עַל עַצְמָם כְּדֵי לִגְדֹּל. אֲנִי מַפְלִיג בְּמַחְשְׁבוֹתַי עַל תּוֹלְדוֹת הַלֶּחֶם: אֵיךְ הִתְגַּלָּה גַּרְגֵּר הַקֶּמַח הָרִאשׁוֹן בְּשִׁבֹּלֶת יְרֻקָּה הַקְּלוּעָה כְּצַמָּה, אֵיךְ לִוָּה אוֹתָהּ בֶּן הָאָדָם עַד שֶׁהִבְשִׁילָה וְהִצְהִיבָה, וְאֵיךְ עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לִטְחֹן, לָלוּשׁ וְלֶאֱפוֹת אֶת הַקֶּמַח עַד שֶׁהִשִּׂיג אֶת הַפֶּלֶא הַזֶּה? אֲנִי רוֹאֶה שָׂדוֹת רְחוֹקִים בִּזְמַנִּים רְחוֹקִים, וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי כַּמָּה זְמַן נִדְרָשׁ לַיְצִירָה הַזֹּאת. נִיחוֹחַ הַלֶּחֶם הַטָּרִי מִתְנַשֵּׂא אֶל עַל, אֲנִי מַבִּיט בִּשְׁעוֹנִי וְ... חוֹזֵר מִמֶּרְחַק אַלְפֵי שָׁנִים אֶל חַיֵּי בְּרֵאשִׁית.

שיר הלל ליין

אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בַּיַּיִן שֶׁבַּכּוֹס בְּטֶרֶם אֶטְעַם מִמֶּנּוּ, נוֹתֵן לוֹ לִנְשֹׁם אֶת הָאֲוִיר שֶׁמָּנְעוּ מִמֶּנּוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים. הוּא נֶחֱנַק כְּדֵי לְשַׁמֵּר אֶת סְגֻלּוֹתָיו, הוּא תָּסַס בְּתַרְדֵּמָתוֹ וְשִׁמֵּר לְמַעֲנִי אֶת הַקַּיִץ וְאֶת זִכְרוֹן הָעֲנָבִים. אֲנִי נוֹתֵן לוֹ לִבְרֹר אֶת צִבְעוֹ הַמְכֻנֶּה בְּטָעוּת אָדֹם, שֶׁהֲרֵי הוּא מְעֹרָב — גָּוֶן אַרְגְּמָנִי שֶׁקָּלַט עֲנָנָה שְׁחֹרָה קַלָּה. זֶהוּ צֶבַע חֲסַר צֶבַע לְבַד מִשְּׁמוֹ — יֵינִי — הַנּוֹתֵן לָנוּ לָנוּחַ מִתַּעְתּוּעֵי הַתֵּאוּר. אֲנִי מְאַפְשֵׁר לוֹ לְכַבֵּד אֶת נִיחוֹחוֹ, נִיחוֹחַ גַּאַוְתָנִי מִתְנַשֵּׂא כְּשֶׁל אִשָּׁה מִצְטַנַּעַת: אִם תְּבַקֵּשׁ לְהָרִיחַ אוֹתָהּ, הִיא לֹא תָּבוֹא אֵלֶיךָ. עָלֶיךָ לְוַדֵּא שֶׁיָּדְךָ נְקִיָּה לְלֹא רְבָב וְשֶׁלֹּא דָּבַק בָּהּ בֹּשֶׂם, וְאָז לְהוֹשִׁיט אוֹתָהּ בְּרֹךְ חוּשָׁנִי אֶל הַכּוֹס כְּאִלּוּ הִיא מִתְקָרֶבֶת לְשָׁד. אַתָּה מְקָרֵב אֶת הַכּוֹס לְאַפְּךָ בְּאֹרֶךְ רוּחַ שֶׁל דְּבוֹרָה, וְנִיחוֹחַ מִסְתּוֹרִי עָמֹק מַטְרִיף אֶת דַּעְתְּךָ: נִיחוֹחַ שֶׁל צֶבַע הַמַּכְנִיסְךָ לְבָתִּים עַתִּיקִים. אֲנִי נוֹתֵן לוֹ לְכַנֵּס אֶת מִגְוַן טְעָמָיו, עַד שֶׁהוּא וַאֲנִי נַעֲשִׂים צְמֵאִים וּמְבַקְּשִׁים לְקַבֵּל לְפִינוּ הַשְׁרָאָה. אֲנִי לֹא נֶחְפָּז וְגַם לֹא מִשְׁתַּהֶה, כִּי שְׁנֵי אֵלֶּה פּוֹגְמִים בְּעֹמֶק הַתַּעֲנוּג. אֲנִי מְקָרֵב אֶת הַכּוֹס לִשְׂפָתַי בְּבַיְּשָׁנוּת שֶׁל מִי שֶׁמֵּעֵז לַחֲטֹף נְשִׁיקָה רִאשׁוֹנָה מֵאִשָּׁה עֲלוּמַת רְגָשׁוֹת. אֲנִי לוֹגֵם לְגִימָה קַלָּה וּמַגְבִּיהַּ מַבָּטִי אֶל עַל בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה, עַד שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט הַשִּׁכָּרוֹן בְּעוֹרְקַי וְיִתְעוֹרֵר חִשְׁקִי לְיַיִן הָרָאוּי לְפָמַלְיָה מַלְכוּתִית. זֶה הַיַּיִן שֶׁמַּעֲלֶה אוֹתִי לְמַעֲלָה גְּבוֹהָה, לֹא שְׁמֵימִית וְגַם לֹא אַרְצִית. הוּא זֶה שֶׁמְּשַׁכְנְעֵנִי כִּי אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר, וְלוּ רַק לְפַעַם אַחַת וִיחִידָה!

לוּ הייתי זולתי

בַּבְּדִידוּת יֵשׁ מְיֻמָּנוּת שֶׁל מִי שֶׁסּוֹמֵךְ עַל עַצְמוֹ, שֶׁכּוֹתֵב בִּטּוּי וּבוֹהֶה בַּתִּקְרָה, וְאַחַר כָּךְ מוֹסִיף: לִהְיוֹת בּוֹדֵד. מִי שֶׁמְּסֻגָּל לִהְיוֹת בּוֹדֵד הוּא מִי שֶׁמְּסֻגָּל לְחַנֵּךְ עַצְמוֹ לְכָךְ. הַבְּדִידוּת הִיא בְּחִירָה בְּסוּג הַכְּאֵב, אוֹ תִּרְגּוּל שֶׁל הַטָּיַת פְּעֻלּוֹת הַלֵּב בְּחֵרוּת שֶׁל אוֹטוֹדִידַקְט; אוֹ מַה שֶּׁיָּכוֹל לְהִדָּמוֹת לִיצִיאָתְךָ מֵחִיצוֹנִיּוּתְךָ וְלִצְנִיחָתְךָ הַהֶכְרֵחִית אֶל נַפְשְׁךָ בְּלִי מַצְנֵחַ. אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדְּךָ, כְּמַחֲשָׁבָה רֵיקָה שֶׁאֵינָהּ זְקוּקָה לְהוֹכָחָה וּבְלִי שֶׁתָּחוּשׁ בַּדִּיאָלוֹג הַמִּתְקַיֵּם בֵּין הַגָּלוּי לַנִּסְתָּר. הַבְּדִידוּת הִיא מְסַנֶּנֶת, לֹא רְאִי. אַתָּה זוֹרֵק מַה שֶּׁבְּיָדְךָ הַשְּׂמָאלִית לְיָדְךָ הַיְמָנִית וְלֹא חָל כָּל שִׁנּוּי בַּמַּעֲבָר מֵהֶעְדֵּר מַחֲשָׁבָה לְהֶעְדֵּר מַשְׁמָעוּת. אֲבָל הַמִּשְׂחָק הַנָּאִיבִי הַזֶּה אֵינוֹ מוֹעִיל וְאֵינוֹ מַזִּיק. וּמָה אִם הָיִיתִי לְבַדִּי? הַבְּדִידוּת הִיא בְּחִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם הַמְפֻנָּק בָּאֶפְשָׁרִי, בְּחִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם הַחָפְשִׁי. כַּאֲשֶׁר תִּיבַשׁ רוּחֲךָ וְיִהְיֶה צַר לְנַפְשְׁךָ, תֹּאמַר: לוּ הָיִיתִי זוּלָתִי, הָיִיתִי מִסְתַּלֵּק מֵהַדַּף הַלָּבָן הַזֶּה כְּדֵי לְחַקּוֹת מַחֲזֶה יַפָּנִי, שֶׁיּוֹצְרוֹ טִפֵּס לְפִסְגַּת הָהָר כְּדֵי לִרְאוֹת מֶה עָשׂוּ חַיּוֹת הַטֶּרֶף בַּאֲבוֹת אֲבוֹתָיו הַמֵּתִים. אוּלַי הוּא עוֹד כּוֹתֵב וְאוּלַי מֵתָיו מַמְשִׁיכִים לָמוּת. אֲבָל חֲסֵרָה לִי מֻמְחִיּוּת. וְגַם חֲסֵרָה לִי קְשִׁיחוּת מֵטָפִיזִית. אַתָּה אוֹמֵר: לוּ הָיִיתִי זוּלָתִי, כְּפִי שֶׁאֲנִי עַכְשָׁו, הָיִיתִי יוֹרֵד לְמַעֲמַקֵּי הַוָּאדִי, הֵיכָן שֶׁנַּעֲרָה מְדֻכֵּאת מְלַבָּה אֶת תַּאֲוָתָהּ בַּעֲלֵה תְּאֵנָה עָבֶה וְנוֹשֶׁכֶת אֶת הַשַּׁרְוָאל שֶׁלָּהּ. אֲבָל אֲנִי חָסֵר אֶת מְיֻמָּנוּת הַתֵּאוּר. חֲסֵרָה לִי גַּם תְּעֻזָּה מַתִּירָנִית.