יוצא בעשן
בתוך החדר יושבת אישה, אחת מקבוצה של תריסר. חולצה בוורוד חזק ומכנסיים אדומים. שערה צבוע באדום עז. זהו מופע של כאב.
לידה יושב בחור כבן עשרים וארבע. הוא אומר: רק שאינני מבין מה פשר תחושת הבדידות המבצבצת בין לבין, בכל פעם בין לבין. זהו תיאור של כאב בלתי נראה.
אני רוצה לומר לאישה: בואי נלך לקנות לך בגדים בצבעים אחרים. בואי נלך לספר ונשכך את הכאב האדום של שערך.
אחת לשנה (מדובר באישה אחרת), יוצא בעלה לחופשה בת שבועיים. רק אחת לשנה, רק לשבועיים. ישנה אישה אחרת שהוא אוהב, היא חיה בארץ אחרת.
המשך בספר המלא