מזמנת לי אביב

"מזמנת לי אביב" הוא ספר השירים הראשון שפרסמה שירלי שמואל וראה אור בשנת 2023. הספר על שיריו הנפלאים מתאר שבילים במסעה של הכותבת ודרכים, שבהן פסעה לאורך חייה. דומה כי כמוני, נשים רבות יכולות להזדהות עם השירים והיות בתחושת העצמה אמיתית. יש בשירים העצמה נשית. שירה עברית נקייה בדיוק כמו שאני אוהבת. נוגעת מקרבת ומחזקת. קראתי בספר כאילו שהנכתב והוקדש לי. ממליצה באהבה!

שירלי יקרה, כל כך אהבתי את הספר ובעיני הוא מיוחד במינו. אני עו"ס, קואצ'רית ויוצרת וכל העולמות התחברו בו.. אתחיל מהעיצוב שלו- מעוצב כמחברת ספירלה איכותית כשהשיר כתוב בצד ימין והצד השמאלי מאויר קלות וללא כיתוב. זה מאפשר לקרוא את השיר וליצור מה שעולה ממנו בדמיון בדף הריק. ובתוכן- השירים מייצרים הזדהות ואפשר להרגיש כאילו נכתבו אישית לקורא.ת במגוון סיטואציות חיים. מרגיש שבמבנה בתחילת רוב השירים מוצג רמז לכאב כלשהו, שמוצא מענה/ פתרון/ חיזוק בסופו ומעלה תחושת הקלה וחיוך. אני אוהבת להקדיש שירים מתוכו כפתיח לברכות ולמתאמנים.ות שלי כפתיח/ סגירה לנושאים שונים המדוברים בינינו. יישר כח ואני כבר מסוקרנת לספרך הבא. בברכה, שרון זק❤️

ספר מקסים, שירים מרגשים ונוגעים ללב. עיצוב מיוחד ומושך. 💜 לפתוח בכל יום עמוד חדש ולקרוא.

זהו ספר שירים שמוקדש לנו, הקוראות. שירים של פרגון והעצמה, כמו שיחה עם חברה טובה. השירים הם אישיים, בלשון יחיד, אותם אני מניחה כתבה המשוררת לעצמה, אך כל אחת ואחת יכולה להתחבר אליהם ולהרגיש כאילו נכתבו בשבילה. בעקבות הקריאה נוצרה בי סקרנות לדעת מה עומד מאחורי כל שיר? מה הוביל לכתיבתו? איך הרגישה המשוררת לאחר הכתיבה? הספר גם מושקע מאוד מבחינת העיצוב. כל דפי הספר מאויירים בעדינות ובצבעים רכים וזוהי עוד דרך להכניס את הקוראת לאווירת השירים המרגיעה ולהעשיר את חווית הקריאה. זוהי שירה נשית, אישית, מעצימה שבאה מהלב. ממש יכולתי להתחבר בעצמי לשירים ולהיות נוכחת בהם - זהו חיבור מיוחד בעיניי. חלק מהשירים הולחנו, ובסוף הספר יש ברקוד לסריקה המוביל לקבצי השמע שלהם. אם יש אישה בחייכם.ן, אמא, חברה, בת, רעיה ומתחשק לכם.ן לפרגן לה, להעצים אותה, לגרום לה לראות את עצמה ולהכיר בערכה זה הספר. קריאה מהנה.

לכאורה, בעידן של הנאור והמודרני של היום, הכול אמור להיות הרבה יותר קל. הכביסה מתנקה מעצמה וכך גם הכלים, ללכת לא צריך כי ישנם רכבים, ואפילו המילים, גם להן יש תחליף בצורת סמלים, שיודעים לחייך ולבכות ולבקש. ובכל זאת, דבר אחד נהיה קשה יותר לעשות, לחשוב. שכחנו כבר איך להפעיל את השריר הזה, כיצד לחבר שברירי רעיונות לכדי מחשבה עמוקה. עבורי, מחשבה מתחילה בכתיבה. אם הצלחתי לתפוס רסיסי מילים שצפו להן בחלל ראשי, אם הן זרמו ושטפו את הנייר, הכתימו בדיו של העט ויצרו משפטים, אזי הצלחתי לחשוב. ומחשבה טהורה, שיכולה להתפתח לכדי משהו גדול, מתחילה בכתיבה כנה, אמיתית וללא חסמים, כפי שנוכחתי לדעת. כשקראתי את ספר השירים של שירלי, היא הייתה שקופה לי מבעד למילים. ראיתי אותה בין השורות, שמעתי את קולה לידי ודמיינתי את היד הכותבת בלהט, להוציא את מה שבפנים, בלי רסן, ללא מעצורים. הרגשתי שהמסע שלה, הוא בעצם לא רק שלה אלא גם של כולנו ולה יש את האומץ לקחת את המילים ולהעלות אותן על כתב, שכולם יראו אותה, כפי שהיא. האמת שהשירה שלה נוגעת בבטן הרכה של כולנו. כולנו עוברים שלבים שונים בחיים, ומקבלים תפקידים שונים, ולכל שלב ותפקיד יש את הכאבים שלו, את המהמורות שצריך לעבור והבחירות שצריך לעשות. מנגד, בכל שלב ישנם גם את הרגעים הבודדים הללו, בו כל העולם עוצר סביבנו ואנחנו חיים את ההוויה כל כך חזק וכל כך עמוק שזה מזכיר לנו למה אנחנו נלחמים כדי להמשיך. היא אומרת, כל הזכרונות הכאובים והמחשבות השליליות שאנחנו סוחבים, כמו אטלס המחזיק את העולם על גבו, כל מה שהיינו רוצים לשכוח, הם חלק בלתי נפרד מאיתנו. כפי שהמים חוצבים בסלע, שוחקים, שוברים אך גם מעצבים אותו, כך גם האתגרים שאנו ניצבים בפניהם מפסלים את האישיות שלנו, את הערכים שלנו. ולמרות זאת, כך היא אומרת, בדברים הקטנים אנחנו מוצאים משמעות. נשיקה, חיבוק, מילה טובה, מציפים מבפנים, מפרפרים בבטן לכל הגוף. והחום העוטף והנעים, דוחף אותנו להמשיך הלאה ולהיות טובים יותר, לעצמנו, לאחרים. הוא נותן לנו את הכוח, להמשיך לחפש את הנתיב שלנו, להיות נאמנים לעצמנו ומאפשר לנו להאט קצת את הקצב של החיים, להיזכר לרגע שהכול בסדר. שירלי היקרה, תודה על המילים שמזכירות לי שאני לא לבד במסע, וכולנו עוברים אותו. יש בו ימים טובים אך גם ימים לא פשוטים. תודה על האומץ לכתוב בפשטות, בבהירות, להחשף, ובעיקר תודה על המילים המחזקות, המפיחות בי אומץ לא לוותר.

תגובה שקבלתי מהסופרת טובה לוי - קראתי את ספרה של שירלי שמואל ״מזמנת לי אביב״ ועל אותו משקל מזמנת לקרוא את ספר השירים הנפלא - שמתאר מסע אישי שנשים רבות יכולות להזדהות איתו. באחד השירים שירלי כותבת שלכל אחד יש איזה תיק מכביד שהוא נושא על גבו… בשיר אחר היא רוצה לעצום עיניים ולהתעורר חדשה לשים בצד את הפחדים… ולפעמים, היא כותבת בשיר נוסף, כל מה שצריכים זה חיבוק כזה שעוטף כמו מעיל שמחמם את הלב ומסלק את הכאב. באחד השירים היא מקשיבה לרחש הגלים ונותנת להם לסחוף אותה לצלול ולחשוב… ובשיר אחר גם מחשבות צריכות מעיל. היא כותבת שלמדה לנגן ללא מיתרים ולרקוד גם כשהכל נשבר מבפנים וציפור קטנה לוחשת לה בשיר נוסף לפרוש כנפיים ולעוף להתבונן ולא לחשוש לאבד את הראש. זה מדגם קטן מהשירים הנהדרים. הספר סוחף, מעורר הזדהות ותחושה של נגיעה בדברים שקורים לכולנו.

רכשתי את הספר בהמלצה וכל כך התרגשתי לקרוא את השירים, כל שיר נכתב עם חשיפה של רגשות ומצבים כל כך מדוייקים, עם העצמה ונימה אופטימית לעתיד את פשוט מדהימה!!! מרגע שקראתי את הספר החלטתי להכין למיכלי שלי שטסה ללימודים באיטליה פנקסון עם משפטים מעצימים ברגעים בודדים עם געגועים כשהחיבוק של אמא רחוק מאיטליה.... אך המילים שלי עם ציטוטים מספרך הפכו את הפינקסון של מיכלי למסע במילים מושלם לחיבוק חכם ומעמיק לתוך הלב של כל מי שקורא אותו. תודה לך ומאחלת לך לכתוב ולהפיץ את שירייך המיוחדים.

המליצו לי על הספר של שירלי ורכשתי אותו מאד התחברתי לכתיבה השופעת מילים ומאד מזדהה עם ההעצמה הנשית שבספר בקיצור חוויה מרגשת וכייפית

בזמן האחרון יוצא לי לקרוא הרבה ספרי שירה שאני מכנה אותם "שירה נשית" שירה שמדברת לאו דווקא אל נשים אלא מוציאה את הנשיות החוצה וכותבת אותן, בצורה פיוטית, רגישה, אוטוביוגרפית. שירה שיש בה חוויות, של הורות, של העצמה, של התמודדות עם המורכבות של להיות אישה. הספר הזה הוא תהליך, הוא מסע נשי פנימי וחיצוני שהמחברת עושה איתנו הקוראים ומלווה אותנו ואיתנו שלב שלב. זו שירה אופטימית, מאירת עיניים, אין לה יומרות להיות שירה גבוהה וגם לזה יש מקום. זו שירה פשוטה ונגישה שכל אחת יכולה להתחבר אליה. לא כל ספר שירה צריך להיות בשפה גבוהה ומרומז עם מבנים מורכבים ומשקלים ודימויים שונים אלא יש גם מקום לשירה שהיא נוגעת ובאה ממקום מאוד נוח ונגיש ועם זאת זה לא מבטל את המורכבות שלה ואת היופי שלה ויש הרבה יופי בשירה של שירלי שמואל. הפורמט של הספר מעניין, הוא כרוך כמחברת ומעוטר באיורים עשינים, נשיים, פרחים וצבעים שמשתלבים ברקע הלבן. הדמויות המאויירות קונטוריות ושקטות, לא מכבידות על הדף ומייצרות תנועה שמשתלבת עם הליריקה. הַיּוֹם אֲנִי / שִׁירְלִי שְׁמוּאֵל הַיּוֹם אֲנִי קַלָּה כְּנוֹצָה נוֹתֶנֶת לָרוּחַ לְהָעִיף אֶת כְּנָפַי. לֹא מְפַחֶדֶת לִזְרֹם עִם הַמַּיִם. הַיּוֹם אֲנִי מְסִירָה חֲשָׁשׁוֹת, מְסַלֶּקֶת מִמֶּנִּי מַחֲשָׁבוֹת מַטְרִידוֹת. אֶת כָּל מָה שֶׁהִכְבִּיד מַשִּׁילָה מִכְּתֵפַי. הַיּוֹם אֲנִי חֲזָקָה מֵהָרוּחַ. לֹא מְאַפְשֶׁרֶת לְשׁוּם דָּבָר לַעֲצֹר מִבַּעֲדִי לְהַגְשִׁים חֲלוֹמוֹתַי. יוֹצֵאת לְרֶגַע מִתּוֹךְ הַמֵּרוֹץ. לֹא מְחַפֶּשֶׂת שׁוּם תֵּרוּץ. מְפַנָּה לְעַצְמִי מָקוֹם, בּוֹחֶרֶת לְחַיֵּךְ לִי אֶת הַיּוֹם יפה ופיוטי..