טובה במספרים

פרק 1

רחוב בר-כוכבא 3, מרכז תל-אביב, פעמון הדלת מצלצל. אני פותח את הדלת, עומדת שם אישה גבוהה יחסית עם תלתלים ארוכים צבועים בצבע אדום לוהט, מה שנקרא red engine fire ("אש של מנוע אדום" – כינוי לצבע שיער אדום-ורוד חזק ובולט); "שלום, אני גלית", היא אומרת, "הזמנת אותי, נכון?". "נכון", אני מאשר, "אני תומר, נעים מאד, את מוזמנת להיכנס", גלית נכנסת ואני מסתכל עליה, "אכן צבע שיער בדיוק כמו שסיכמנו", אני חושב לעצמי בסיפוק.

גלית נכנסת לדירה שלי, אנחנו לוחצים יד. היא לובשת ג'ינס, חולצה לבנה הדוקה לגוף ונועלת נעלי עקב בצבע תואם לשיער. איפור מדויק ולא צעקני מידי- שפתון אדום-יין, אייליינר שחור, ריסים מודגשים במסקרה, קצת סומק ומייק-אפ. "לפני שמתחילים, קודם כל התשלום", אני מושיט לגלית מעטפה, גלית סופרת את הכסף, ושמה בתיק שלה. "אני רוצה לומר משהו לפני שמתחילים, ואני לא רוצה להישמע מאיימת", אומרת גלית, "אם הולך לקרות משהו שהוא לפי התכנית שסוכמה בינינו, יהיה פה לא נעים, אוקיי? אז בלי שטויות בבקשה"; "את יכולה להיות רגועה", אני אומר, "אני בחור טוב". העיניים שלנו נפגשות, "תגידי", אני שואל, "גלית זה השם האמיתי שלך?"; "מה זה משנה?" היא עונה, "אבל תגיד..." שואלת גלית, "למה בחור שנראה כמו שאתה נראה צריך להזמין אותי?"; "אני אוהב את הקטע הזה של נערות ליווי", אני עונה, "אני אוהב את זה שאני יכול לממש איתן העדפות ופנטסיות 'לפי בחירה', העדפות ופנטסיות שלא תמיד אפשר לממש עם בת זוג"; "מעניין", אומרת גלית, והעיניים שלה ננעצות בי "אני חייבת לומר שמה שביקשת ממני הוא אומנם בגזרת פנטסיות שחקנית הפורנו, אבל לא יותר מידי באֶקְסטרים. מגיעות אלי לפעמים בקשות שאני מתביישת אפילו לומר אותן"; "ו...", אני שואל "הסכמת להן". "חלק כן וחלק לא, גם לי יש גבולות", היא עונה, "דברים מסוימים אני מפנה לקולגות מסוימות שלי, שיש להן פחות גבולות, והן גם עושה מזה הרבה כסף. אבל עכשיו מספיק דיבורים. יש לך שעה מעכשיו, לא יותר, נתתי לך 10 דקות בונוס, שזה ממש לא מקצועי מצידי".

"טוב... אז בואי אחרי", אני אומר, אנחנו נכנסים למטבח, על השולחן יש יין ושתי כוסות יין גדולות, "יפה, בדיוק כמו שביקשתי בהודעה", אומרת גלית. אני ממלא כל כוסית עד החצי בערך ונותן לה אותה. שנינו שותים "טעים", גלית אומרת, "אני מבקשת כוסית יין מכל לקוח שאני מגיעה אליו. אני אוהבת להיות טיפה מעורפלת בזמן שאני עושה מה שאני עושה... אבל אתה, אל תשתה הרבה.... זה יכול לפגוע בגבריות שלך, אם אתה מבין למה אני מתכוונת". "מבין, מבין", אני אומר, "שאלה אחרונה... למה את עובדת בעבודה הזו?", גלית רגע חושבת ואז אומרת "אני לא חושבת שזה עניינך, יאללה, לעבודה או שאני הולכת. הכסף נשאר אצלי בכל מקרה, ותזכור- עושים בדיוק את מה שסיכמנו בינינו, ובשום מקרה, אין נשיקות". "ברור", אני עונה. היא עומדת קרובה אלי, אני יכול להריח את הריח שלה. ריח נעים ומגרה. מגרה מאד; "בואי לחדר השינה", אני אומר בקול קצת צרוד ומתחיל ללכת לכיוון החדר, גלית אחרי, עם כוסית יין ביד ועל עקבים גבוהים.

פרק 2
אנחנו נכנסים לחדר השינה, החדר מואר בצורה עמומה. אני מצביע על כיסא שנמצא בפינת החדר "שם תשבי בבקשה", אני אומר.; "אני ניגשת להחליף בגדים", אומרת גלית. עוברות כמה דקות, גלית חוזרת לחדר, גופייה סגולה צמודה, ביריות, גרביונים, כל ההפקה. היא מתיישבת על הכיסא, לוקחת את כוס היין ומתחילה-

"תוריד את הבגדים. תישאר רק עם תחתונים"; אני עושה כדבריה; "בוא אלי, רד על הברכיים", גלית אומרת בקול מצווה ומפסקת את רגליה, "תתחיל לחכך את הלשון והאף שלך באיבר שלי מעל התחתונים שלי. אני רוצה להרגיש את החיכוך של הבד". אני מתחיל לעשות את זה, ריח אינטימי של אישה מגיע לאפי. גלית מצמידה את הפנים שלי לאיבר שלה "תמשיך", היא אומרת ומניחה עלי את הרגליים שלה וממשיכה בקול מצווה "תמשיך ואל תפסיק עד שאומַר לך", אני עושה כדבריה, נהנה מכל רגע; "תזיז את הבד של התחתונים ותמשיך לעשות את מה שאתה עושה". אני ממשיך, האיבר שלה לח, מאד לח.

גלית מוציאה סיגריה מהתיק שלה שנמצא לידה, היא מניחה בנונ-שלאנטיות את הסיגריה בין השפתיים האדומות שלה ומציתה אותה, נושפת את העשן לכיווני, "תסתכל עלי" היא אומרת, סלילים של עשן מתאבכים סביב שפתיה, העיניים שלנו רגע נתפסות זו בזו ונשארות ככה, המתח באוויר מורגש. "תתרומם קצת", גלית אומרת, אני מתרומם ונעמד מול הפנים שלה, גלית לוקחת עוד שאיפה, מורידה לי את התחתונים ומכניסה את איברי לפיה, נושפת עליו את העשן, אני נאנח מהגירוי ומהעונג, ואז היא מתרוממת, נעמדת מולי ונוגעת בשפתיה בשפתיים שלי, לרגע אחד בלבד, ואז נסוגה ונושפת את העשן. "זה היה רק בשביל הקטע, אל תפתח רעיונות", היא אומרת בחיוך ממזרי קטן ומתיישבת שוב על הכיסא, "עכשיו תמשיך לעבוד שם בין הרגליים שלי". אני ממשיך עוד קצת ואז מתרומם שוב, אני מסתכל עליה, העיניים שלנו נעולות אחד על השני, למרות החושך, אני רואה שהאישונים של גלית מתרחבים. לשונות של עשן מתמרים ממנה. אני מקרב את הפנים שלי אליה, גלית לא זזה, השפתיים שלנו נצמדות שוב, והפעם ליותר מכמה רגעים ונפרדות. שתיקה. המתח באוויר בשיאו. "תומר", גלית אומרת, "אני חושבת לחרוג לגמרי מהתכנית שלנו", היא לוקחת עוד לגימה מהיין, מכבה את הסיגריה בשארית היין שנשאר בתוך הכוסית, ניגשת למיטה, מזיזה את הסדין, ונשכבת עליה. "בוא לכאן", היא אומרת, אני נכנס למיטה, נשכב על הצד ומיד גלית נצמדת אלי עטופה לגמרי סביבי, השפתיים שלה על השפתיים שלי, הלב שלי דופק בעוצמה, ריח הנשימה שלה מטריף אותי מעונג, ריח חם של יין ועשן ומשהו מתוק מאחורה, אולי מסטיק. "אל תגיד שום דבר", גלית ממלמלת, "שום דבר". אנחנו נשארים ככה לא יודע כמה זמן, ואז גלית אומרת, "שים קונדום ותחדור אלי", אני עושה כדבריה, מחליק לתוכה בקלות ומסתכל עליה, על פניה נסוכה הבעה רכה ונשית מאד. "אני כבר מזמן הפסקתי להתנהג במקצועיות, לפחות שאהנה", היא ממלמלת, "תזיין אותי בבקשה לאט ובעדינות, רק ככה אני גומרת", אני עושה כדבריה, הגבול בינינו כבר נפרץ לגמרי, אני חודר לתוכה ויוצא ממנה לאט ובעדינות, מקפיד על קצב קבוע. אחרי כמה דקות היא נרעדת, אנחה בלתי מורגשת כמעט יוצאת מבין שפתיה והיא פוקחת עיניים. "תגמור", גלית אומרת, היא לא הייתה צריכה לומר יותר ותוך שלוש שניות הזרע שלי ממלא את הקונדום תוך כדי שאני רועד מהנאה. אנחנו שוכבים אחד ליד השני, היד של גלית מלטפת לי את החזה, הראש שלה צמוד אלי, השפתיים נוגעות-לא נוגעות. "תומר", היא אומרת, "אני עכשיו אלך"; "אוכל להזמין אותך שוב?", אני שואל בתקווה; "לא יודעת", גלית עונה; "תודה, בכל אופן", אני אומר, ""זה היה מאד...סוריאליסטי"; "אתה בעצמך סוריאליסטי", חייכה גלית בחזרה, "סוריאליסטי ונעים, ויש לך גם ריח טוב, דרך אגב". תוך כמה דקות היא הייתה לבושה, ולקחה את התיק; "אני לוקחת כוס מים מהמטבח", היא אומרת, "אין בעיה", אני משיב. אני שרוע על הגב, כולי רפוי וחושב על מה שהלך כאן עכשיו, בחדר השינה שלי. אני שומע צעדים, הדלת נפתחת "ביי", היא אומרת ויוצאת. הדלת נסגרת. אני יוצא מהחדר וניגש למטבח לשתות. על השולחן מונחת המעטפה שנתתי לה. הכסף בתוכה. על המעטפה היה כתוב בכתב עגול ויפה "תומר, היית מקסים. וגלית זה השם האמיתי שלי". על המעטפה היה רשום מספר טלפון.