חדר בריחה - מתוך לב רעב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חדר בריחה - מתוך לב רעב

חדר בריחה - מתוך לב רעב

ספר דיגיטלי
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

אשכול נבו

אשכול נבו (1971) הוא נכדו של ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל לוי אשכול, וקרוי על שמו. לאחר שנים של עבודה כקופירייטר במשרדי פרסום שונים, החליט להתמקד בכתיבה ספרותית. ספרו "ארבעה בתים וגעגוע" שתורגם וראה אור בצרפתית, זיכה אותו בפרס הספרותי הצרפתי ע"ש ריימונד ואלייר לשנת 2008 (הספר גם תורגם לאנגלית, איטלקית, גרמנית וערבית). בעקבות ספרו "נוילנד" היה מועמד לפרס ספיר לשנת 2011. ספרו "משאלה אחת ימינה" הפך מיד עם צאתו לרב מכר וזכה בפרס הזהב ובפרס הפלטינה של התאחדות הוצאות הספרים. ב-2014 זכה בפרס סטימצקי על ספרו "המקווה האחרון בסיביר". ספרים נוספים פרי עטו: "שלוש קומות", זמורה-ביתן, 2015, "הראיון האחרון", זמורה-ביתן, 2018, "גבר נכנס בפרדס", זמורה-ביתן, 2021, "לב רעב", זמורה ביתן, 2023. 

נבו מנחה סדנאות כתיבה עם המשוררת אורית גידלי והרצה בעבר ב"בצלאל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yx9kj3p8

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

סיפור קצר מתוך "לב רעב" מאת אשכול נבו

מפעיל חדרי בריחה מתמודד עם גבר פוסט-טראומטי.

פרק ראשון

במעבר מהחדר הראשון לשני הוא פתאום חטף את הג'נאנה. התחיל לצרוח, "תוציאו אותי, תוציאו אותי."

גבר בן שישים ומשהו. מוצק כזה. עם זקן של הרצל. נראה כמו מוסכניק. או מנהיג של כת.

יש נוהל. עליתי מולם בכריזה והסברתי להם איך לצאת. פתחתי להם את כל הדלתות. הבן אדם יצא, רועד כולו כמו מישהו שיוצא מהים בחורף. התיישב פה. בלובי. ליטף את הזקן שלו כל הזמן. ומילמל לעצמו כל מיני מילים שלא היה שום קשר ביניהן. בר לב. בר מצווה. ברקודה. אנא עארף. אחרי כמה דקות האישה שלו והנכדים ביקשו לחזור פנימה. זה קצת הפתיע אותי, האמת. אתם לא רואים שהבן אדם התפלפ?

אחר כך חשבתי שאולי הם כבר רגילים לראות אותו ככה. שזאת שגרה בשבילם. אולי היה פה גם קטע כלכלי. תכלס יוצא פה די יקר למשפחה של ארבע נפשות.

בכל אופן אחרי שהם נכנסו, הכנתי לו כוס תה עם נענע. הזמנתי אותו לשבת איתי בחדר בקרה. להסתכל עליהם דרך המצלמות. לא נראָה לי רעיון טוב להשאיר אותו לבד.

מפה לשם, אחרי שהוא הפסיק לרעוד — רק כפות הידיים שלו עוד המשיכו — התחלנו לדבר.

מתברר שהוא היה טייס. והוא נפל בשבי המצרי במלחמת ההתשה. את מכירה את הסיפור הזה? גם אני לא הכרתי. הם היו עשרה. שישבו בכלא המצרי מאלף תשע מאות שבעים עד אחרי יום כיפור. שזה יוצא כמעט ארבע שנים. הוא לא אמר לי איזה עינויים הם עברו שם, אבל רק מאיך שהוא אמר את המילה "עינויים".

ארבע שנים בכלא המצרי. תחשבי מה זה.

שאלתי אותו. הוא אמר שכבר הרבה זמן לא היתה לו התפרצות כזו. שהוא חשב שזה עבר לו.

בגלל זה הוא הסכים לבוא איתם לחדר בריחה.

הסתכלנו עליהם יחד, במסכים. האמת שהם הסתדרו לא רע בלעדיו.

פתרו יפה את הרמזים. במיוחד האישה.

*המשך העלילה בסיפור המלא*

אשכול נבו

אשכול נבו (1971) הוא נכדו של ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל לוי אשכול, וקרוי על שמו. לאחר שנים של עבודה כקופירייטר במשרדי פרסום שונים, החליט להתמקד בכתיבה ספרותית. ספרו "ארבעה בתים וגעגוע" שתורגם וראה אור בצרפתית, זיכה אותו בפרס הספרותי הצרפתי ע"ש ריימונד ואלייר לשנת 2008 (הספר גם תורגם לאנגלית, איטלקית, גרמנית וערבית). בעקבות ספרו "נוילנד" היה מועמד לפרס ספיר לשנת 2011. ספרו "משאלה אחת ימינה" הפך מיד עם צאתו לרב מכר וזכה בפרס הזהב ובפרס הפלטינה של התאחדות הוצאות הספרים. ב-2014 זכה בפרס סטימצקי על ספרו "המקווה האחרון בסיביר". ספרים נוספים פרי עטו: "שלוש קומות", זמורה-ביתן, 2015, "הראיון האחרון", זמורה-ביתן, 2018, "גבר נכנס בפרדס", זמורה-ביתן, 2021, "לב רעב", זמורה ביתן, 2023. 

נבו מנחה סדנאות כתיבה עם המשוררת אורית גידלי והרצה בעבר ב"בצלאל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yx9kj3p8

עוד על הספר

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

חדר בריחה - מתוך לב רעב אשכול נבו

במעבר מהחדר הראשון לשני הוא פתאום חטף את הג'נאנה. התחיל לצרוח, "תוציאו אותי, תוציאו אותי."

גבר בן שישים ומשהו. מוצק כזה. עם זקן של הרצל. נראה כמו מוסכניק. או מנהיג של כת.

יש נוהל. עליתי מולם בכריזה והסברתי להם איך לצאת. פתחתי להם את כל הדלתות. הבן אדם יצא, רועד כולו כמו מישהו שיוצא מהים בחורף. התיישב פה. בלובי. ליטף את הזקן שלו כל הזמן. ומילמל לעצמו כל מיני מילים שלא היה שום קשר ביניהן. בר לב. בר מצווה. ברקודה. אנא עארף. אחרי כמה דקות האישה שלו והנכדים ביקשו לחזור פנימה. זה קצת הפתיע אותי, האמת. אתם לא רואים שהבן אדם התפלפ?

אחר כך חשבתי שאולי הם כבר רגילים לראות אותו ככה. שזאת שגרה בשבילם. אולי היה פה גם קטע כלכלי. תכלס יוצא פה די יקר למשפחה של ארבע נפשות.

בכל אופן אחרי שהם נכנסו, הכנתי לו כוס תה עם נענע. הזמנתי אותו לשבת איתי בחדר בקרה. להסתכל עליהם דרך המצלמות. לא נראָה לי רעיון טוב להשאיר אותו לבד.

מפה לשם, אחרי שהוא הפסיק לרעוד — רק כפות הידיים שלו עוד המשיכו — התחלנו לדבר.

מתברר שהוא היה טייס. והוא נפל בשבי המצרי במלחמת ההתשה. את מכירה את הסיפור הזה? גם אני לא הכרתי. הם היו עשרה. שישבו בכלא המצרי מאלף תשע מאות שבעים עד אחרי יום כיפור. שזה יוצא כמעט ארבע שנים. הוא לא אמר לי איזה עינויים הם עברו שם, אבל רק מאיך שהוא אמר את המילה "עינויים".

ארבע שנים בכלא המצרי. תחשבי מה זה.

שאלתי אותו. הוא אמר שכבר הרבה זמן לא היתה לו התפרצות כזו. שהוא חשב שזה עבר לו.

בגלל זה הוא הסכים לבוא איתם לחדר בריחה.

הסתכלנו עליהם יחד, במסכים. האמת שהם הסתדרו לא רע בלעדיו.

פתרו יפה את הרמזים. במיוחד האישה.

*המשך העלילה בסיפור המלא*