זריחה במליבו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
זריחה במליבו
מכר
אלפי
עותקים
זריחה במליבו
מכר
אלפי
עותקים

זריחה במליבו

4.3 כוכבים (89 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2844מקורי
ספר מודפס
6978.4מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2844מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • שם במקור: Malibu Rising
  • תרגום: דנה אלעזר־הלוי
  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2023
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 399 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 39 דק'
  • קריינות: יפעת ניב-ברק
  • זמן האזנה: 10 שעות ו 28 דק'

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

זהו היום של מסיבת סוף הקיץ השנתית של דוגמנית־העל והגולשת נינה ריוָוה. כולם רוצים להיות מוזמנים לאחוזה המפוארת במליבו ולהסתופף בצילם של נינה ואחיה המפורסמים: ג'יי והָאד, אחד גולש מקצועי והאחר צלם נודע, וקיט, אחותם הקטנה. ארבעת האחים הידועים מעוררים בתושבי מליבו ובעולם כולו סקרנות רבה - בייחוד מפני שהם הצאצאים של הזמר האגדי מיק ריווה.

היחידה שאינה מצפה למסיבה היא נינה עצמה, שמעולם לא רצתה להיות במרכז תשומת הלב, ושרק לא מזמן ננטשה באורח פומבי ביותר על ידי בעלה, שחקן טניס מקצועי. גם האד די לחוץ לקראת הערב - עליו להתוודות על משהו באוזני אחיו, חברו הקרוב ביותר, והאדם שהכי ייפגע מהסוד שהוא מסתיר. ג'יי, לעומת זאת, סופר את השניות עד לרדת הערב, כי הבחורה שהוא לא מפסיק לחשוב עליה הבטיחה שתבוא.

ולקיט יש כמה סודות משלה - כולל אורח שהיא הזמינה בלי להתייעץ עם איש. בשעת חצות המסיבה יוצאת לגמרי משליטה, ובבוקר ביתה של נינה כבר יעלה בלהבות. אבל עוד לפני שהניצוץ הראשון יידלק, האלכוהול יזרום, המוזיקה תתנגן, והאהבות והסודות שחישלו את משפחת ריווה לאורך דורות יעלו כולם אל פני השטח.

זריחה במליבו הוא סיפור על לילה אחד בלתי נשכח בחייה של משפחה מפורסמת, על העבר שמעצב אותה ועל העתיד שצפוי לה. הספר הפך לרב־מכר מייד עם צאתו לאור ותורגם לעשרות שפות.

טיילור ג'נקינס ריד היא מחברת רבי־המכר שבעת הבעלים של אוולין הוגו ודייזי ג'ונס והסיקס. היא גרה בלוס אנג'לס עם בעלה, בתם והכלב שלהם.

"אם היה אפשר להכניס את הקיץ לתוך ספר, הייתם מוצאים אותו בתוך 'זריחה במליבו'." - אופרה דיילי

"התיאורים של מליבו כל כך חיים, שהקוראים יישבעו שהם מרגישים את רוח הים על פניהם ואת החול מתחכך באצבעות הרגליים." - קירקוס

פרק ראשון

מליבּוּ עולה באש.

זה פשוט מה שמליבו עושה מדי פעם.

סופות טורנדו פושטות על מישורי המערב התיכון. שיטפונות מציפים את דרום ארצות הברית. הוריקנים זורעים הרס במפרץ מקסיקו.

וקליפורניה בוערת.

האזור עלה באש שוב ושוב כשגרו בו בני שבט צ'וּמַש חמש מאות שנה לפני הספירה. הוא עלה באש במאה התשע־עשרה כשמתיישבים ספרדים השתלטו על האזור. הוא עלה באש ב-4 בדצמבר 1903, כשפרדריק ומֵיי רינג' היו הבעלים של השטח שכיום נקרא מליבו. הלהבות אחזו ברצועת חוף באורך חמישים קילומטר וכילו את בית החוף הוויקטוריאני שלהם.

מליבו עלתה באש ב-1917 וב-1929, הרבה אחרי שכוכבי הקולנוע הראשונים כבר גרו בה. היא עלתה באש ב-1956 וב-1958, כשרוכבי הסקייטבורדים ושוחרות השיזוף הגיעו אל חופיה. היא עלתה באש ב-1970 וב-1978, אחרי שההיפים התנחלו בין גבעותיה.

היא עלתה באש ב-1982 וב-1985, ב-1993 וב-1996, ב-2003, ב-2007 וב-2018. וגם בין לבין.

כי טִבעה של מליבו הוא לבעור.

בגבולה של מליבו ניצב כיום שלט שעליו נכתב "מליבו, 43 קילומטרים של נוף יפהפה". רצועת הבתים הארוכה והצרה — אזור שמקיף את החוף הצנום לאורך כמעט חמישים קילומטרים — מורכבת מהרים ומיָם, ומפוצלת בכביש בן שני נתיבים שנקרא כביש פּסיפיק קוֹסט.

ממערב לפסיפיק קוסט ישנה שורה ארוכה של חופים המערסלים את גלי האוקיינוס השקט הנוצצים בכחול. באזורים רבים לאורך החוף, בקתות חוף מגובבות בצפיפות לאורך הכביש, צרות וגבוהות ומתחרות על הנוף. קו החוף סלעי ומשונן. הגלים צלולים ונמרצים. האוויר מדיף ריח רענן של מי ים מלוחים.

ממש ממזרח לכביש פסיפיק קוסט מתנשאים ההרים העצומים והצחיחים. הם שולטים בקו הרקיע בגוֹני חום־אדמדם וירוק דהה ומנוקדים בשיחי מדבר, עצים ושיחים קוצניים.

האדמה כאן יבֵשה. מרבץ של חומרי בערה. כל רוח קלה נושאת עימה ברכה או קללה.

רוחות סנטה אנה המקומיות נחפזות בין ההרים והעמקים מִפּנים היבשה לעבר החוף, חמות ועזות. האגדה מספרת שהן מבשרות תוהו ובוהו, אבל למעשה הן חומרי הצתה.

ניצוץ זעיר בחורשת מדבר יבשה יכול להתלקח לאש משתוללת שתבער בכתום ובאדום עזים. היא טורפת את האדמה ופולטת עשן שחור וסמיך שצובע את השמיים ומעמעם את השמש על פני קילומטרים, והאפר צונח כפתיתי שלג.

עשבים, שיחים ועצים; בקתות, אחוזות ובתי קוטג' דו־קומתיים; כרמים ושטחים חקלאיים — צמחייה ומבנים, כולם עולים בעשן ומותירים אחריהם אדמה חרוכה.

אבל האדמה הזאת צעירה שוב ומוכנה להצמיח דבר־מה חדש.

הרס. ואחריו התחדשות, עלייה מתוך האפר. סיפורה של האש.

השרֵפה במליבו ב-1983 החלה לא בגבעות היבשות אלא על קו החוף.

היא פרצה ברחוב קְליפסַייד 28150 ביום שבת 27 באוגוסט בביתה של נינה ריוָוה, במהלך אחת המסיבות הידועות ביותר לשמצה בהיסטוריה של לוס אנג'לס.

המסיבה השנתית יצאה מכלל שליטה זמן־מה סמוך לחצות.

בשבע בבוקר קו החוף של מליבו כבר היה אפוף להבות.

מפני שבדיוק כשם שטִבעה של מליבו לבעור, כך היה זה טבעו של אדם מסוים להצית אש ואז לקום וללכת.

יום שבת, 27 באוגוסט 1983

חלק ראשון
07:00 עד 19:00

07:00

נינה ריווה התעוררה ואפילו לא פקחה עיניים.

המוּדעוּת חלחלה אליה לאט, כאילו בישרה לה בעדינות את בואו של הבוקר. היא שכבה במיטה וחלמה על הגלשן המתוח מתחת לחזהּ בתוך הים ואז החלה להיזכר במציאות — שמאות אנשים ינהרו אל ביתה בעוד שתים־עשרה שעות בסך הכול. כשכבר התעוררה לגמרי עלה שוב בדעתה שכל אחד ואחד מבין האנשים שיגיעו הערב כבר שמע על השפלתה הפומבית.

היא התייסרה בגלל כל זה אפילו לפני שהציצה מבעד למסכי ריסיה.

כשנינה האזינה בתשומת לב היא יכלה לשמוע — רק בקושי — את גלי הים המתנפצים מטה אל הצוק.

היא תמיד דמיינה שתקנה בית כמו זה שהיא ואחֶיה גדלו בו ברחוב אוֹלד מליבו. בקתת חוף רעועה לא הרחק מכביש פסיפיק קוסט, בנויה על עמודים ומזדקרת אל מעל הים. היו לה זיכרונות נעימים של נתז הגלים על החלונות, של עץ נרקב ומתכת מחלידה המחזיקים את הרצפה שתחת כפות רגליה. היא רצתה לעמוד במרפסת ביתה ולהשקיף מטה כדי לראות את הגאות, לשמוע את רעש הגלים השועטים תחתיה.

אבל ברנדון רצה לגור על צוק.

אז הוא הלך וקנה להם את אחוזת הזכוכית והבטון הזאת במובלעת הצוק פּוֹינט דוּם, חמישה־עשר מטרים מעל קו החוף, ירידה תלולה במורד סלעים ומדרגות עד לגלים הנשברים.

נינה הקשיבה כמיטב יכולתה לקול המים ועדיין לא פקחה את עיניה. למה לה? לא היה שום דבר שהיא רצתה לראות.

ברנדון לא היה במיטתה. ברנדון לא היה בבית. ברנדון אפילו לא היה במליבו. הוא היה במלון בוורלי הילס, עם קירותיו המטויחים בוורוד ועצי הדקל הירוקים שסביבו. בשעת בוקר מוקדמת זו סביר שהוא היה שקוע בשינה בעוד זרועותיו כרוכות סביב קארי סוֹטוֹ. כשהוא יתעורר הוא כנראה ירים את כף ידו הגדולה, יסיט את שערה מעל פניה וינשק אותה על הצוואר. ואז הם בטח יתחילו לארוז יחד לקראת נסיעתם למשחקי אליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס.

איכס.

נינה לא שנאה את קארי סוטו על כך שגנבה ממנה את בעלה, מפני שבעלים הם לא משהו שאפשר לגנוב. קארי סוטו לא הייתה גנבת; ברנדון רנדל היה בוגד.

הוא היה הסיבה היחידה שבגללה נינה ריווה הופיעה על שער המגזין 'ועכשיו זה', מתחת לכותרת "שברון הלב של נינה: איך מחצית מהזוג הנוצץ של אמריקה נזנחה מאחור".

פורסם שם מאמר שלם שהוקדש לעובדה שבעלה, הטניסאי המקצועי, עזב אותה רשמית לטובת המאהבת שלו, טניסאית מקצועית גם היא.

תמונת השער הייתה מחמיאה למדי. הם שלפו את אחת התמונות שלה כשדגמנה בגדי ים במלדיביים בתחילת אותה שנה. היא לבשה בתמונה ביקיני בגזרה גבוהה בצבע ורוד פוקסיה. עיניה החומות הכהות וגבותיה העבות מוסגרו בשערה הארוך, שהשמש הבהירה את גוֹני החוּם שלו ושנראה רטוב מעט ועדיין קצת מתולתל. וכן, כמובן, היו השפתיים המפורסמות שלה. שפה תחתונה בשרנית ומעליה השפה העליונה הצנומה יותר — שפתי ריווה, כפי שהן כונו כשהתחילה להתפרסם בזכות אביה, מיק.

בתמונה המקורית נינה החזיקה גלשן צהוב־לבן, גלשן הטאוּן אנד קאנטרי שלה שאורכו 1.88 מ'. בשער המגזין חתכו את הגלשן. אבל היא כבר התרגלה לדברים האלה.

בתוך המגזין הייתה תמונה של נינה במגרש החניה של סוּפר ראלפס, שצולמה כשלושה שבועות לפני כן. נינה לבשה אז ביקיני לבן ומעליו שמלת קיץ פרחונית. היא עישנה סיגריית וירג'יניה סלימס והחזיקה שישיית פחיות משקה דיאט. מבט מקרוב בתמונה הראה בבירור שהיא בכתה.

לצד התמונה פרסמו תמונה של אביה מאמצע שנות השישים. הוא היה גבוה, כהה ונאה במובן המסורתי של המילה, בבגד ים, חולצת הוואי וסנדלים, עומד מול מרכז הקניות טְראנקס, מעשן מרלבורו ומחזיק שקית קניות. מעל התמונות נמתחה הכותרת "התפוח לא נפל רחוק מהעץ של ריווה".

על העטיפה הם הציגו את נינה כאשתו הזנוחה של אדם מפורסם, ובפנים הם הציגו אותה כבתו של אדם מפורסם. בכל פעם שחשבה על כך הלסת שלה התהדקה בכעס.

היא פקחה לבסוף את עיניה והסתכלה על התקרה. היא קמה מהמיטה, עירומה פרט לזוג תחתוני ביקיני. היא ירדה במדרגות הבטון אל המטבח המחופה אריחים, פתחה את דלתות ההזזה מזכוכית שנשקפו אל החצר האחורית ויצאה אל הפטיו.

היא נשמה אל קרבה את האוויר המלוח.

עדיין לא היה חם באותו בוקר. הרוח שאורבת לכל עיירות החוף נשבה מכיוון הים. נינה הרגישה אותה על כתפיה בזמן שיצאה אל הדשא המכוסח למשעי והרגישה תחת אצבעות רגליה את הגבעולים הנוקשים. היא הלכה עד שהגיעה אל קצה הצוק.

היא הסתכלה אל האופק. הים היה כחול כדיו. השמש התמקמה בשמיים לפני כשעה. שחפים צווחו בעודם צוללים אל המים ודואים שוב מעלה.

נינה ראתה שהגלים היום טובים, וגל סְוֶול צלול התקרב לעבר ליטל דוּם. היא עקבה בעיניה אחרי סדרת הגלים שאיש לא גלש עליה. זה נראה כמו טרגדיה. הגלים האלה, שהכו בחוף לגמרי לבדם בלי שאיש ייקח עליהם בעלות.

היא תיקח עליהם בעלות.

היא תיתן לים לרפא אותה כפי שעשה תמיד.

אולי היא גרה בְּבית שהיא עצמה לא הייתה בוחרת לעולם. אולי עזב אותה איש שהיא אפילו לא זכרה למה התחתנה איתו. אבל האוקיינוס השקט היה האוקיינוס שלה. מליבו הייתה ביתה.

מה שברנדון מעולם לא הבין הוא שההילה סביב חיים במליבו אינה קשורה לחיי מותרות אלא לחיים בטבע.

מליבו של ימי נעוריה הייתה כפרית יותר מאשר עירונית, ואת הגבעות המשתפלות כיסו דרכי עפר ובקתות צנועות.

מה שנינה אהבה בעיר הולדתה הוא שנמלים תמיד מוצאות בה את דרכן אל משטחי המטבח, ושקנאים לפעמים מטילים לשלשת על הדֶק. גללי סוסים ניקדו את צידי הדרכים הלא־סלולות, לאחר שהושארו שם בידי שכנים שרכבו על סוסיהם לעשות קניות.

נינה גרה ברצועת החוף הקטנה הזאת כל חייה והבינה שאין לה כל דרך למנוע את השינוי שהתחולל בה. היא ראתה את המקום הופך מאסופה של חווֹת צנועות לשכונות של מעמד הביניים. ועכשיו הוא הפך לשטח של בתי אחוזה שהשתרעו על החוף בגדלים עצומים. אבל עם נופים יפים כל כך הייתה ודאות מלאה שהופעתם של העשירים במקום היא רק עניין של זמן.

ההפתעה היחידה הייתה שנינה התחתנה עם אחד מהם. ועכשיו היא חשבה לעצמה שפיסת העולם הזאת נמצאת בבעלותה, תרצה או לא תרצה.

נינה ידעה שבעוד רגע היא תסתובב ותיכנס שוב לבית. היא תלבש בגד ים ותחזור בדיוק למקום הזה, שממנו היא יכולה לרדת בצלע הצוק ולהוציא את הגלשן מהמחסן שיש לה על החוף.

אבל באותה שנייה עצמה נינה חשבה רק על המסיבה שתתקיים הערב, על הרגע שבו תצטרך להיישיר מבט אל כל האנשים שיודעים שבעלה עזב אותה. היא לא זזה. היא עדיין לא הייתה מוכנה להסתובב.

במקום זאת נינה ריווה עמדה על שפת הצוק שהיא מעולם לא רצתה והשקיפה אל מים שהיא ייחלה שיהיו קרובים יותר, ובפעם הראשונה בחייה השקטים היא צעקה אל תוך הרוח.

עוד על הספר

  • שם במקור: Malibu Rising
  • תרגום: דנה אלעזר־הלוי
  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2023
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 399 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 39 דק'
  • קריינות: יפעת ניב-ברק
  • זמן האזנה: 10 שעות ו 28 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
89 דירוגים
56 דירוגים
15 דירוגים
10 דירוגים
5 דירוגים
3 דירוגים
17/11/2023

עלילה שמתפתחת כמו שמקלפים קליפת בצל, כתובה עם המון אינטליגנציה ואותנטיות. ממש אהבתי

1
4/6/2025

ספר מרתק ומרגש

13/4/2025

סאנה משפחתית מקסימה, מעניינת, דמויות כובשות שנפרשות דק דק אל מול הקורא כמו שאני אוהבת, במעברים בין דורות ובין שנים ממליצה מאד

27/3/2025

ספר מקסים קולח של סופרת מופלאה שכל ספר שלה הוא להיט. ממליצה בחום

28/2/2025

ספר מקסים, זורם, קולח, אנושי. תענוג!

6/1/2025

ספר מתוק

4/9/2024

ספר מדהים לא הפסקתי לחשוב עליו

13/4/2024

יש לטיילור ג'נקינס ריד שם מסובך, וגם יכולת להשקיע אותך די מייד בדמויות ובסיפור שלהן. הן כל כך עמוקות ואנושיות שאי אפשר שלא להרגיש אליהן משהו. בקיצור - מומלץ

13/4/2024

ספר קליל ונחמד

25/3/2024

נחמד מאוד . כתוב טוב ומעניין

24/3/2024

אהבתי. סיפור יפה ומרגש על משפחתיות, אבדן וגברים דפוקים.

21/3/2024

כיף. קליל וזורם ולעיתים גם מותח. הייתי מוותרת על הרבה דמויות משניות שלא ברור מה עשו שם, אבל עדיין היה כיף לקרוא.

11/3/2024

אהבתי מאוד, כתיבה שותפת, דמויות מעניינות ועלילה משכנעת

27/2/2024

מעולה!!

18/12/2023

מעניין ומרתק.סיפור על הישרדות ומשפחתיות. כתוב נהדר

29/11/2023

אוהב מאוד את הסופרת ואת הספרים שלה

24/11/2023

ספר מעולה מומלץ מאוד !!

13/11/2023

מרתק!!!

23/10/2023

ספר נהדר ומרתק. נינה והאחים שלה הם דמויות מעולות, מלאות אופי ומעוררות הזדהות. סיום מושלם.

20/10/2023

וואו, מה קראתי עכשיו. הסופרת הזו , אקרא כל מה שהיא כותבת.

17/10/2023

טיילור ג׳נקינס ריד סופרת נפלאה, אמנם העלילה של הספר הזה מעט פשטנית ביחס לקודמיה אבל עדיין היא מחזיקה סיפור בצורה מעולה ותמיד כיף לקרוא על יחסי משפחה, תהילה, נטישה וקליימקס מושלם. מומלץ.

16/10/2023

ספר מקסים. ממליצה לכמה שעות של אסקפיזם.

5/10/2023

מהמם, מיוחד ונוגע ללב

4/10/2023

ספר נחמד מאוד

3/10/2023

לפעמים הרגשתי ששתיים חיברו את הספר הזה, אחת את החלק הראשון ואחת את החלק השני. כי בחלק הראשון עוד לא ברור על מה מדובר, יש הרבה עצב וסבל ורק מחכים שמשהו יפתר כבר. החלק השני מלא הומור לא צפוי, משעשע, מנצנץ, כיף לקרוא. בסה'כ ספר מומלץ, נחמד, אנושי, נוגע ללב, הרבה יותר טוב מרומנים אחרים גם אם אין לו מסרים גדולים. נהניתי לקרוא.

1/10/2023

וואוו איזה ספר מרתק, פשוט מושלם לא יכולתי להפסיק לקרא... מומלץ

30/9/2023

ספר סוחף ומרתק, אין רגע דל ומשעמם. הסופרת הזאת בהחלט יודעת לכתוב!

25/9/2023

ספר מושלם נהניתי כל כך כתיבה משובחת ואני מחכה לקרוא עוד ספרים של הסופרת המדהימה הזו שאפו❤️❤️❤️🙏🙏

25/9/2023

נהנתי מאוד, מהרגע הראשון הסיפור משך אותי להמשיך לקרוא כדי להבין את המשפחה הזו כל דמות היתה מרתקת ביעיניי הביחד שלהם ריגש אותי נהנתי מכל רגע הייתי שמחה לעוד פרק אחד

22/9/2023

כמובן 5/5⭐️

21/9/2023

אי אפשר להפסיק לקרוא!

19/9/2023

ספר מעולה

13/9/2023

עשרה כוכבים!🌟עלילה שמכמירה את הלב, על התמודדות עם החיים, נערה צעירה שלא בורחת מאחריות ונושאת בנטל. סיפור על משפחה מיוחדת - ארבעה אחים והקשרים ביניהם. כתוב בצורה מעניינת ומיוחדת המשלבת עבר והווה. ספר מצויין. לא להחמיץ!

6/9/2023

טוב ומענין

6/9/2023

ספר מאד מהנה וכיפי. מומלץ

6/9/2023

ספר מענג כמו כל ספריה ממליצה באהבה

6/9/2023

ספר שכתוב בצורה מעולה, סוחפת ומעניינת

6/9/2023

כתוב מצויין, סוחף, אי אפשר להניח. מומלץ

31/8/2023

ספר מבריק! כתוב טוב (!)

31/8/2023

ספר מדהים! כתיבה נהדרת ועלילה שתופסת אותך. רוצו לקרוא

30/8/2023

ספר מבריק. פשוט מטורף שהיא הצליחה להכניס כל כך הרבה עלילה כשבופעל הספר עוקב אחרי מסיבה אחת ביום אחד. כל פרק קורה משהו! הדמויות נהדרות ואף אחת לא מושלמת הכתיבה כל כך טובה באמת ספר מיוחד במינו

31/1/2025

הכתיבה של ריד מוצלחת ושואבת. הספר מעניין אבל לא משתווה ברמתו ל'שבעת הבעלים' בעיניי. היו רגעים שסף הדרמה היה גבוה ככ שהיתי צריכה הפסקה והתאמצתי לא לגלגל עיניים. הדברים מתחברים לקראת הסוף, אבל בצורה שמרגישה מאוד לא מותאמת לכל שאר הקצב של הספר.

2/8/2024

דרמה משפחתית מעניינת ומרגשת.

11/5/2024

נחמד, אהבתי את ארבעת האחים ובמיוחד את נינה, עם מיק קצת התקשתי. נתן מבט לעומק אל החיים של הגולשים שהיה מעניין.

24/3/2024

וואוו..מאד אהבתי..היא יודעת איך לספר סיפור..לבנות דמויות מענינות ואמינות ולהוביל אותם ביד בטוחה קדימה.מאד נהניתי

2/2/2024

אם רצינו לדעת איך זה להיות ילדים של שחקנים מפורסמים, זה הספר. המספר את חייהם של בני משפחה אחת. לדעת שלא כל מה שנוצץ הוא זהב, ובעיות יש לכולנו. להבדיל מהספר הקודם הרגשתי מעט כתיבה שטוחה יותר, אך עם זאת נחמד לקריאה.

13/10/2023

לא סוג הספרים שחביבים עלי בדרך כלל,אבל בדיוק הספר המתאים למצב הנוראי שאנחנו נמצאים בו.....

5/10/2023

החלק הראשון של הספר מצוין, מתי נהנתי מכל מילה, החלק השני כאילו נכתב ע"י מידי מישהי אחרת. סה"כ ספר טוב

5/10/2023

לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/malibu-rising-taylor-jenkins-reid

10/9/2023

קריא, נחמד וזורם... אין מה להשוות לסיפור על אוולין

5/9/2023

הסופרת הכי טובה בז׳אנר ״ספרי הטיסה״. וגם הפעם ספר שהוא כיף גדול.

4/9/2023

למרות שהספר של אווילין נחשב לספר המוצלח ביותר, אני חושבת שהספר הזה כתוב הרבה יותר טוב. מאוד נהנתי מהקריאה ומהדמויות, לגמרי ממליצה. ספר מיוחד, מרגש, עצוב, עוצמתי. עם רפרנסים לספרה הקודם ( אוולין התחתנה עם מיק ריווה)

28/4/2025

נחמד

5/4/2024

ספר עם פוטנציאל עצום, הספר הולך ונבנה ובונה קשרים וסודות ונראה שהכל מתנקז רלבע האחרון של הספר שהוא פלופ אחד גדול, דאוס אקס מכינה של פתרונות ודיאלוגים מביכים. ובכלל השלושים עמודים האחרונים הם רצף מטאפורות קלישאתיות מקורס כתיבה יוצרת. ולמרות זאת אם מתעלמים מהרבע האחרון של הספר זה ספר בידורי ונחמד להעביר איתו את הזמן.

5/4/2024

סיפור חביב

23/3/2024

שמעתי את הספר. הסיפור קצת נתקע לי עם עודף דמויות. בסך הכל חביב אבל לא נהנתי כמו מספרים אחרים.

7/2/2024

היו לי ציפיות גבוהות מאוד מהספר ודי התאכזבתי. לפי התקציר ציפיתי למשהו דרמטי אבל הסוף היה סביר מינוס ובאסה.. אבל הכתיבה של טיילור מהממת כרגיל

23/1/2024

הרבה פחות מרתק מ"שבעת הבעלים"

26/11/2023

לקח לי מלא זמן לסיים אותו, לא כתוב בצורה מדהימה והסיפור לא וואו

20/11/2023

סיפור מסגרת נחמד, אבל... מאוד לא סוחף, לפחות מאה עמודים מיותרים, חצי מהספר משעמם רצח, הרבה חזרתיות מיותרת, המון סיפורים קצרים וחסרי משמעות עם אפס תרומה לעלילה על דמויות שוליות לחלוטין שאף אחד לא זוכר, לא יזכור ואת אף אחד זה גם לא מעניין. בחלק השני של הספר הרגשתי כאילו הסופרת הקיאה מחשבות על המקלדת בלי סינון. לא ברור איך כל הקשקשת לא נפלה בעריכה. הנוף ברקע מקסים, כי בכל זאת... מליבו. סיכום: 3 כוכבים וזה ממש אובר נדיבות. לא יכולה להמליץ.

16/9/2023

כתיבה בוסרית ולא זורמת לא הצלחתי להתחבר

12/4/2025

נחמד להאזנה. הסוף נמרח , המון דמויות שצצות ונעלמות ולא תורמות לעלילה. לדעתי , פחות טוב מספריה האחרים של ג'נקינס.

2/4/2024

חלק שני של הספר יותר מידי דמויות לא הצלחתי לסיים

15/12/2023

מחצית ראשונה טובה מאוד. מחצית שנייה מאכזבת וגורמת לספר להיות פשוט גרוע.. אסופת סצנות וסיום מאכזב

30/9/2023

מאכזב

28/3/2024

מיותר

17/10/2023

מייגע. ככה לא כותבים סיפור.

זריחה במליבו טיילור ג'נקינס ריד

מליבּוּ עולה באש.

זה פשוט מה שמליבו עושה מדי פעם.

סופות טורנדו פושטות על מישורי המערב התיכון. שיטפונות מציפים את דרום ארצות הברית. הוריקנים זורעים הרס במפרץ מקסיקו.

וקליפורניה בוערת.

האזור עלה באש שוב ושוב כשגרו בו בני שבט צ'וּמַש חמש מאות שנה לפני הספירה. הוא עלה באש במאה התשע־עשרה כשמתיישבים ספרדים השתלטו על האזור. הוא עלה באש ב-4 בדצמבר 1903, כשפרדריק ומֵיי רינג' היו הבעלים של השטח שכיום נקרא מליבו. הלהבות אחזו ברצועת חוף באורך חמישים קילומטר וכילו את בית החוף הוויקטוריאני שלהם.

מליבו עלתה באש ב-1917 וב-1929, הרבה אחרי שכוכבי הקולנוע הראשונים כבר גרו בה. היא עלתה באש ב-1956 וב-1958, כשרוכבי הסקייטבורדים ושוחרות השיזוף הגיעו אל חופיה. היא עלתה באש ב-1970 וב-1978, אחרי שההיפים התנחלו בין גבעותיה.

היא עלתה באש ב-1982 וב-1985, ב-1993 וב-1996, ב-2003, ב-2007 וב-2018. וגם בין לבין.

כי טִבעה של מליבו הוא לבעור.

בגבולה של מליבו ניצב כיום שלט שעליו נכתב "מליבו, 43 קילומטרים של נוף יפהפה". רצועת הבתים הארוכה והצרה — אזור שמקיף את החוף הצנום לאורך כמעט חמישים קילומטרים — מורכבת מהרים ומיָם, ומפוצלת בכביש בן שני נתיבים שנקרא כביש פּסיפיק קוֹסט.

ממערב לפסיפיק קוסט ישנה שורה ארוכה של חופים המערסלים את גלי האוקיינוס השקט הנוצצים בכחול. באזורים רבים לאורך החוף, בקתות חוף מגובבות בצפיפות לאורך הכביש, צרות וגבוהות ומתחרות על הנוף. קו החוף סלעי ומשונן. הגלים צלולים ונמרצים. האוויר מדיף ריח רענן של מי ים מלוחים.

ממש ממזרח לכביש פסיפיק קוסט מתנשאים ההרים העצומים והצחיחים. הם שולטים בקו הרקיע בגוֹני חום־אדמדם וירוק דהה ומנוקדים בשיחי מדבר, עצים ושיחים קוצניים.

האדמה כאן יבֵשה. מרבץ של חומרי בערה. כל רוח קלה נושאת עימה ברכה או קללה.

רוחות סנטה אנה המקומיות נחפזות בין ההרים והעמקים מִפּנים היבשה לעבר החוף, חמות ועזות. האגדה מספרת שהן מבשרות תוהו ובוהו, אבל למעשה הן חומרי הצתה.

ניצוץ זעיר בחורשת מדבר יבשה יכול להתלקח לאש משתוללת שתבער בכתום ובאדום עזים. היא טורפת את האדמה ופולטת עשן שחור וסמיך שצובע את השמיים ומעמעם את השמש על פני קילומטרים, והאפר צונח כפתיתי שלג.

עשבים, שיחים ועצים; בקתות, אחוזות ובתי קוטג' דו־קומתיים; כרמים ושטחים חקלאיים — צמחייה ומבנים, כולם עולים בעשן ומותירים אחריהם אדמה חרוכה.

אבל האדמה הזאת צעירה שוב ומוכנה להצמיח דבר־מה חדש.

הרס. ואחריו התחדשות, עלייה מתוך האפר. סיפורה של האש.

השרֵפה במליבו ב-1983 החלה לא בגבעות היבשות אלא על קו החוף.

היא פרצה ברחוב קְליפסַייד 28150 ביום שבת 27 באוגוסט בביתה של נינה ריוָוה, במהלך אחת המסיבות הידועות ביותר לשמצה בהיסטוריה של לוס אנג'לס.

המסיבה השנתית יצאה מכלל שליטה זמן־מה סמוך לחצות.

בשבע בבוקר קו החוף של מליבו כבר היה אפוף להבות.

מפני שבדיוק כשם שטִבעה של מליבו לבעור, כך היה זה טבעו של אדם מסוים להצית אש ואז לקום וללכת.

יום שבת, 27 באוגוסט 1983

חלק ראשון
07:00 עד 19:00

07:00

נינה ריווה התעוררה ואפילו לא פקחה עיניים.

המוּדעוּת חלחלה אליה לאט, כאילו בישרה לה בעדינות את בואו של הבוקר. היא שכבה במיטה וחלמה על הגלשן המתוח מתחת לחזהּ בתוך הים ואז החלה להיזכר במציאות — שמאות אנשים ינהרו אל ביתה בעוד שתים־עשרה שעות בסך הכול. כשכבר התעוררה לגמרי עלה שוב בדעתה שכל אחד ואחד מבין האנשים שיגיעו הערב כבר שמע על השפלתה הפומבית.

היא התייסרה בגלל כל זה אפילו לפני שהציצה מבעד למסכי ריסיה.

כשנינה האזינה בתשומת לב היא יכלה לשמוע — רק בקושי — את גלי הים המתנפצים מטה אל הצוק.

היא תמיד דמיינה שתקנה בית כמו זה שהיא ואחֶיה גדלו בו ברחוב אוֹלד מליבו. בקתת חוף רעועה לא הרחק מכביש פסיפיק קוסט, בנויה על עמודים ומזדקרת אל מעל הים. היו לה זיכרונות נעימים של נתז הגלים על החלונות, של עץ נרקב ומתכת מחלידה המחזיקים את הרצפה שתחת כפות רגליה. היא רצתה לעמוד במרפסת ביתה ולהשקיף מטה כדי לראות את הגאות, לשמוע את רעש הגלים השועטים תחתיה.

אבל ברנדון רצה לגור על צוק.

אז הוא הלך וקנה להם את אחוזת הזכוכית והבטון הזאת במובלעת הצוק פּוֹינט דוּם, חמישה־עשר מטרים מעל קו החוף, ירידה תלולה במורד סלעים ומדרגות עד לגלים הנשברים.

נינה הקשיבה כמיטב יכולתה לקול המים ועדיין לא פקחה את עיניה. למה לה? לא היה שום דבר שהיא רצתה לראות.

ברנדון לא היה במיטתה. ברנדון לא היה בבית. ברנדון אפילו לא היה במליבו. הוא היה במלון בוורלי הילס, עם קירותיו המטויחים בוורוד ועצי הדקל הירוקים שסביבו. בשעת בוקר מוקדמת זו סביר שהוא היה שקוע בשינה בעוד זרועותיו כרוכות סביב קארי סוֹטוֹ. כשהוא יתעורר הוא כנראה ירים את כף ידו הגדולה, יסיט את שערה מעל פניה וינשק אותה על הצוואר. ואז הם בטח יתחילו לארוז יחד לקראת נסיעתם למשחקי אליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס.

איכס.

נינה לא שנאה את קארי סוטו על כך שגנבה ממנה את בעלה, מפני שבעלים הם לא משהו שאפשר לגנוב. קארי סוטו לא הייתה גנבת; ברנדון רנדל היה בוגד.

הוא היה הסיבה היחידה שבגללה נינה ריווה הופיעה על שער המגזין 'ועכשיו זה', מתחת לכותרת "שברון הלב של נינה: איך מחצית מהזוג הנוצץ של אמריקה נזנחה מאחור".

פורסם שם מאמר שלם שהוקדש לעובדה שבעלה, הטניסאי המקצועי, עזב אותה רשמית לטובת המאהבת שלו, טניסאית מקצועית גם היא.

תמונת השער הייתה מחמיאה למדי. הם שלפו את אחת התמונות שלה כשדגמנה בגדי ים במלדיביים בתחילת אותה שנה. היא לבשה בתמונה ביקיני בגזרה גבוהה בצבע ורוד פוקסיה. עיניה החומות הכהות וגבותיה העבות מוסגרו בשערה הארוך, שהשמש הבהירה את גוֹני החוּם שלו ושנראה רטוב מעט ועדיין קצת מתולתל. וכן, כמובן, היו השפתיים המפורסמות שלה. שפה תחתונה בשרנית ומעליה השפה העליונה הצנומה יותר — שפתי ריווה, כפי שהן כונו כשהתחילה להתפרסם בזכות אביה, מיק.

בתמונה המקורית נינה החזיקה גלשן צהוב־לבן, גלשן הטאוּן אנד קאנטרי שלה שאורכו 1.88 מ'. בשער המגזין חתכו את הגלשן. אבל היא כבר התרגלה לדברים האלה.

בתוך המגזין הייתה תמונה של נינה במגרש החניה של סוּפר ראלפס, שצולמה כשלושה שבועות לפני כן. נינה לבשה אז ביקיני לבן ומעליו שמלת קיץ פרחונית. היא עישנה סיגריית וירג'יניה סלימס והחזיקה שישיית פחיות משקה דיאט. מבט מקרוב בתמונה הראה בבירור שהיא בכתה.

לצד התמונה פרסמו תמונה של אביה מאמצע שנות השישים. הוא היה גבוה, כהה ונאה במובן המסורתי של המילה, בבגד ים, חולצת הוואי וסנדלים, עומד מול מרכז הקניות טְראנקס, מעשן מרלבורו ומחזיק שקית קניות. מעל התמונות נמתחה הכותרת "התפוח לא נפל רחוק מהעץ של ריווה".

על העטיפה הם הציגו את נינה כאשתו הזנוחה של אדם מפורסם, ובפנים הם הציגו אותה כבתו של אדם מפורסם. בכל פעם שחשבה על כך הלסת שלה התהדקה בכעס.

היא פקחה לבסוף את עיניה והסתכלה על התקרה. היא קמה מהמיטה, עירומה פרט לזוג תחתוני ביקיני. היא ירדה במדרגות הבטון אל המטבח המחופה אריחים, פתחה את דלתות ההזזה מזכוכית שנשקפו אל החצר האחורית ויצאה אל הפטיו.

היא נשמה אל קרבה את האוויר המלוח.

עדיין לא היה חם באותו בוקר. הרוח שאורבת לכל עיירות החוף נשבה מכיוון הים. נינה הרגישה אותה על כתפיה בזמן שיצאה אל הדשא המכוסח למשעי והרגישה תחת אצבעות רגליה את הגבעולים הנוקשים. היא הלכה עד שהגיעה אל קצה הצוק.

היא הסתכלה אל האופק. הים היה כחול כדיו. השמש התמקמה בשמיים לפני כשעה. שחפים צווחו בעודם צוללים אל המים ודואים שוב מעלה.

נינה ראתה שהגלים היום טובים, וגל סְוֶול צלול התקרב לעבר ליטל דוּם. היא עקבה בעיניה אחרי סדרת הגלים שאיש לא גלש עליה. זה נראה כמו טרגדיה. הגלים האלה, שהכו בחוף לגמרי לבדם בלי שאיש ייקח עליהם בעלות.

היא תיקח עליהם בעלות.

היא תיתן לים לרפא אותה כפי שעשה תמיד.

אולי היא גרה בְּבית שהיא עצמה לא הייתה בוחרת לעולם. אולי עזב אותה איש שהיא אפילו לא זכרה למה התחתנה איתו. אבל האוקיינוס השקט היה האוקיינוס שלה. מליבו הייתה ביתה.

מה שברנדון מעולם לא הבין הוא שההילה סביב חיים במליבו אינה קשורה לחיי מותרות אלא לחיים בטבע.

מליבו של ימי נעוריה הייתה כפרית יותר מאשר עירונית, ואת הגבעות המשתפלות כיסו דרכי עפר ובקתות צנועות.

מה שנינה אהבה בעיר הולדתה הוא שנמלים תמיד מוצאות בה את דרכן אל משטחי המטבח, ושקנאים לפעמים מטילים לשלשת על הדֶק. גללי סוסים ניקדו את צידי הדרכים הלא־סלולות, לאחר שהושארו שם בידי שכנים שרכבו על סוסיהם לעשות קניות.

נינה גרה ברצועת החוף הקטנה הזאת כל חייה והבינה שאין לה כל דרך למנוע את השינוי שהתחולל בה. היא ראתה את המקום הופך מאסופה של חווֹת צנועות לשכונות של מעמד הביניים. ועכשיו הוא הפך לשטח של בתי אחוזה שהשתרעו על החוף בגדלים עצומים. אבל עם נופים יפים כל כך הייתה ודאות מלאה שהופעתם של העשירים במקום היא רק עניין של זמן.

ההפתעה היחידה הייתה שנינה התחתנה עם אחד מהם. ועכשיו היא חשבה לעצמה שפיסת העולם הזאת נמצאת בבעלותה, תרצה או לא תרצה.

נינה ידעה שבעוד רגע היא תסתובב ותיכנס שוב לבית. היא תלבש בגד ים ותחזור בדיוק למקום הזה, שממנו היא יכולה לרדת בצלע הצוק ולהוציא את הגלשן מהמחסן שיש לה על החוף.

אבל באותה שנייה עצמה נינה חשבה רק על המסיבה שתתקיים הערב, על הרגע שבו תצטרך להיישיר מבט אל כל האנשים שיודעים שבעלה עזב אותה. היא לא זזה. היא עדיין לא הייתה מוכנה להסתובב.

במקום זאת נינה ריווה עמדה על שפת הצוק שהיא מעולם לא רצתה והשקיפה אל מים שהיא ייחלה שיהיו קרובים יותר, ובפעם הראשונה בחייה השקטים היא צעקה אל תוך הרוח.

עוד ספרים של טיילור ג'נקינס ריד