הם קוראים לי עובדת זרה

יום ראשון לעבודה

בַּסּוֹכְנוּת לֹא הָיוּ כִּמְעַט פְּרָטִים עַל הַמַּעֲסִיקָה.

בְּקֹשִׁי יָדְעוּ אֶת הַגִּיל, אֶת הַכְּתֹבֶת,

אֶת מַצַּב הַבְּרִיאוּת שֶׁלָּהּ.

גַּם רְשִׁימַת הַמַּטָּלוֹת שֶׁצִפּוּ מִמֶּנִּי לַעֲשׂוֹת

לֹא הָיְתָה בְּרוּרָה.

מִיָּד כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לָקְחָה אוֹתִי הַבַּת, הֶרְאֲתָה לִי אֶת הַבַּיִת

וְהִסְבִּירָה אֵיךְ לְתַפְעֵל אֶת הַמַּכְשִׁירִים.

רַק כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לַחֶדֶר שֶׁל אִמָּא, וְהִיא חִיְּכָה אֵלַי –

נִרְגַּעְתִּי.

חדר משלָך

כְּבָר בַּכְּנִיסָה הִצִּיעָה הַבַּת שֶׁל הַמַּעֲסִיקָה שֶׁאַנִּיחַ אֶת הַתִּיקִים

בַּחֶדֶר שֶׁפַּעַם הָיָה שֶׁלָּהּ.

הִתְרַגַּשְׁתִּי. פַּעַם רִאשׁוֹנָה חֶדֶר מִשֶּׁלִּי,

גַּם אִם זֶה בְּבַיִת זָר.

אֲנִי מַרְגִּישָׁה מְבֹרֶכֶת, וְזֶה עוֹד לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מְגַלָּה

שֶׁהוּא מְמֻזָּג.

חוב

שְׁבוּעַיִם אַחֲרֵי שֶׁהִגַּעְתִּי, כְּבָר רָצִיתִי לַחְזֹר.

אִם זֶה הָיָה יוֹתֵר קָרוֹב לַפִילִיפִּינִים, הוֹנְג־קוֹנְג לְמָשָׁל,

הָיִיתִי קוֹנָה כַּרְטִיס טִיסָה כְּבָר לְמָחֳרָת,

אֲבָל בִּגְלַל שֶׁזֶּה רָחוֹק, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי:

הוֹצֵאתִי הַרְבֵּה כֶּסֶף שֶׁהִלְוֵיתִי מֵאֲחוֹתִי.

אֲפִלּוּ שֶׁקָּשֶׁה, אֲנִי צְרִיכָה לִהְיוֹת חֲזָקָה.

6,500 דּוֹלָר לַסּוֹכְנוּת וְ־1,000 דּוֹלָר לַנְּיָרוֹת –

שָׁנָה וָחֵצִי זֶה כָּל מָה שֶׁאֲנִי צְרִיכָה כְּדֵי לְהַחְזִיר אֶת הַחוֹב.

משאָלה

הַמַּעֲסִיקָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי הָיְתָה מְאוֹד דָּתִיָּה.

לָקְחָה אוֹתִי לַכֹּתֶל וְאָמְרָה, תִּכְתְּבִי מִשְׁאָלָה.

בַּפֶּתֶק שֶׁנָּתְנָה לִי פָּנִיתִי לֶאֱלוֹהִים בְּבַקָּשָׁה:

עֲשֵׂה שֶׁהַבַּת שֶׁלִּי תִּגְדַּל לִהְיוֹת רוֹפְאָה.

אֲנִי לֹא אֶשְׁכַּח אֶת זֶה בַּחַיִּים,

עַד שֶׁאָמוּת לֹא אֶשְׁכַּח.