תקשיבי

יש חוטים שעוברים בין הדורות, בין השמלות, בין הקצוות.

הנחתי בעולם קצה חוט לנשמה שלי.

שנים חיפשתי יד שתמשוך אותו ממני, תהפוך אותו ואותי לשימושיים.

השימוש הטוב ביותר הוא הקלה על סבל; יש חוטים שיודעים לעשות זאת.

מגיל צעיר אני חוקרת חוטים: מנקה, טווה, קושרת, מנתקת, משחילה בקרעים ישנים.

בדפים הבאים שזרתי את חלקם - שילבתי בהם חומר חי, חומר צומח וחומרים סינתטיים שקניתי בנווה שאנן. אמי השתמשה בהם כדי לתפור שמלות, אבי כדי לטוות רשתות לדיג. אני - כדי לשמור על היגיינת הנפש.

הנה קצה חוט ראשון.

קחי לך קול

עשיתי הכול כדי להשתייך, לחבר את שנפרם, פעם מזמן, על הרציף בחיפה.

ילדה לא מסוגלת לגדול כשהיא נאבקת לטשטש עקבות כל הזמן.

כמה אפשר להעלים רצונות, תיאבון, פגיעות בגוף ואת העובדה שאיבדתי מפתח?

הגדילה שלנו מתועדת ונושמת בקירות שלנו, עליהם תלויים אלבומים ישנים.

הגדילה שלנו היא סיפור בהמשכים.

חיפשתי תמונות מצולמות מילדותי ואין כאלה כלל, למעט אחת: תמונת ילדה בפורים מחופשת למלכת הלילה, כוכבים על שמלתה, מרימה את ראשה, מביטה באם בלתי מוכרת.

מעולם לא סיפרו לי מי אני. החלטתי לספר לעצמי.

קורה שעדויות הורים שנמסרו לילדיהם הופכות עם הזמן לקול פנימי.

שנים הסתובבתי יתומה מעדים. רציתי את סיפורי, את עדותי. רציתי לפתוח מחברת, לפתח קול, למצוא גוף ראשון. לימים, כאשר התבגרתי והייתי לאישה צעירה היודעת לדבר בקולה, שמעתי את קולם של הוריי. את אבי אומר שיש לי עיניים יפות, תמונה שלי מונחת ליד מיטתו. את אמי אומרת שאני מבורכת.

אני יכולה להבין געגוע, גם למקום שאף פעם לא היה שלי.

הרצון שלי לכתוב חזק כדחף של תינוק לינוק, לצעוק, לגדול.

אישה שיש לה קול יכולה הכול

מחר
 

"ואם אמות מחר?" שאלתי את יותם.

"מה פתאום תמותי?"

"למה לא, יש לי את כל החיים?"

מגיע זמן בחייה של אישה שבו היא רוצה את זה מסודר: את השולחן, את העבר, את עצמה. להספיק לאסוף את המיטב, בדיוק כמו שמגדירים שירה: "מיטב המילים במיטב סדרן". לאחרונה אני מזהה בי דחיפות לחיות את החיים שחשוב לי לחיותם, לצד חרדה מהמוות. אין זו חרדה קיומית, פשוט חרדה שמתקיימת. אולי הקורונה, אולי הגיל, מגיע זמן בחייה של אישה שבו תרצה למסור עדות מסודרת על תרומתה.

כן, אני מאמינה שבאנו לתרום את חלקנו. הייעוד נמסר לכולם, חלקנו שומעים אותו וחלקנו לא. מי שלא שמע יחפש כל חייו פיצוי שימלא את החלל, עד שימצא את מקומו להיות בעל ערך ונאהב.

מגיע שלב שבו אדם צריך לעשות סדר בהשפעה שלו בעולם

רשימה

לפני עשרים וחמש שנה, בשנת 1996, כתבתי לעצמי רשימה ארוכה. בחרתי כאן את עשרים הפריטים הראשונים:

במה אני מברכת את עצמי?

1. שאלמד אהבה עצמית

2. נעליים בעשרים צבעים שונים

3. שיהיה אכפת לי מעצמי

4. להכיר תודה לפחות פעם ביום

5. לומר את מה שאני חושבת

6. להביע את הרגשות שלי במלוא הדרם

7. להקשיב ולקבל

8. ליצור יצירות יפות

9. לאהוב את אבא ואימא

10. דירת שישה חדרים

11. לקרוא ספר אחד בחודש לפחות

12. שהעור שלי ייראה נפלא

13. שלא אחלה בסרטן או במחלה אחרת אף פעם

14. לגור בפריז לפחות שנה

15. שאימא תפסיק לשנוא את עצמה

16. שהחתונה שלי תהיה יפה וביום שישי בצהריים

17. להיות קרובה אל עצמי

18. לכבד את עצמי כל יום

19. לרפא למרות הכאב

20. לכתוב ספר

חלקה הגדול של הרשימה כבר מומש. כמה מפתיע היה למצוא אותה שוב. לא זכרתי את החתונה, את דירת ששת החדרים ואת השנה בפריז.