*
הקורא הראשון שלי היה שטן. הוא היה קורא מלא קנאה שחמד את מילותיי. אחר כך אלוהים ברא את השמיים ואת הארץ וקרא אותי. הוא קרא אותי וחמד את גופי המתפלש באדמתו. כתבתי למען הקורא הבלתי נראה שרואה לתוך לבי ולתוך כליותיי. מסתבר שהיו שניים כאלה.
זה ידוע לנו. שעוד מעט היא תשב במיטה, עוד מעט תרים יד ובידה יפרח ספר נייר אדמדם. היא תשלב ידיים, יד בתוך יד של עצמה, חיבוק של חוט השני. ידוע לנו במידת ודאות סבירה שהיא תתחיל נשימה חדשה, ככה, בישיבה במיטה וספר מרחף אל מול בטנה. לא ידוע לנו אם נבוא לביתה לחבקה.
*
החתול שלי נעלם כדי שאלמד ללטף. קל לי יותר ללטף את החתול הנעלם, זה כמו ללטף את הלילה. מתישהו יהיה לו גוף ולי תהיה יד. יד למודת חושך.
*
כמה שירים ישנים ביו טיוב ולרגע הייתי שוב שכינה, גבולותיי באינסוף. האם אפשר לשפוט אותי על כך שבטירופי אני מלכה, רוח תפארת שמחבקת את אלוהים? ואלוהים עשה בחוכמה, לא סוקלים באבנים את המשוגע, את הממלמל. מלמול שמתהפך לטובה כנגד האבן הפורחת.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
