פרק 1
ג'ט
בוורלי הילס, קליפורניה
"תביאי את הקפה שלי." אני מסיים לכפתר את החולצה הלבנה שלי ומביט במראה בחדר האמבטיה.
"מה?" ארוסתי צווחת אל מסך הטלפון שלה ומזדקפת על המיטה. שדי הסיליקון שלה בקושי זזים כשהיא מעיפה מעליה את הסדינים, קמה, ומסובבת את הטלפון אליי, כאילו אני יכול לראות את המסך מהמקום שבו אני עומד.
אני מושיט את ידי אל העניבה, ולא מצליח לעצור את החיוך. מה שזה לא יהיה שהיא ראתה שם, משחרר את הביצ'ית האגדית. הזין שלי מתקשה. לא אשקר, לראות אותה מתנהגת כמו כלבה עושה לי משהו.
"אירוע ההתרמה של המושל מתקיים הלילה?" היא מרימה את קולה.
"קפה," אני דורש בתגובה. עיניה הכהות מצטמצמות. היא מלקקת את שפתיה, לוקחת את ספל הקפה בדרמטיות, ואז מתקדמת בקלילות לכיווני.
הזקפה שלי מייד מתרככת, ולא כי רייצ'ל לא נראית טוב. היא נראית טוב מאוד. היא נראית פאקינג טוב בשביל אישה בת ארבעים ושמונה. היא לא אוכלת כלום מלבד סלמון וסלטים, ומתאמנת בכל יום. ובעזרתם של רופא העור והמנתח הפלסטי שלה, בקלות אפשר לחשוב שהיא באמצע שנות השלושים לחייה.
אני פשוט בן זונה כנראה. למזלי, רייצ'ל ואני באותו הראש וזה הופך את הדברים לקלים, לא מסובכים. אני מקבל את הזכות לא לחוש אשמה על כך שאני לא אוהב אותה, והיא מקבלת אותי. את הכסף שלי, הקשרים, העוצמה, הכול. זה מה שמדליק את רייצ'ל. זה, ולצפות בנשים אחרות מוצצות את הזין שלי, באותה מידה שמדליק אותי לראות אותה יורדת לנשים אחרות.
אנחנו מתאימים זה לזה. שנינו אנוכיים, מכורים לעבודה, ונהנים לייצר כסף ולטפס בסולם החברתי. בקצב שבו אני מתקדם, השמיים הם הגבול. ורייצ'ל יודעת את זה.
היא נצמדת אליי בחיוך שובב ומניחה את הספל על השיש הענק שלנו. כשאני מיישר את העניבה, ריח בושם הפרחים האהוב עליה חודר לנחיריי וגורם לאפי להתעוות. אני צריך לדבר איתה על החלפת הבושם הזה. ועל הקארה השחור והחלק שלה. מאסתי במראה אומה ת'ורמן מספרות זולה.
"אז," היא מרימה את הטלפון שלה שוב, "ג'ניפר בדיוק סימסה לי. מתברר שהלילה מתקיים אירוע ההתרמה של המושל, ואמילי לא עדכנה את היומן שלי." היא נועצת בי את מבטה כאילו יש לי מה לעשות בעניין.
"סימסת לאמילי?" מחשבותיי כבר נודדות למקומות אחרים כשאני מרים את ספל הקפה שלי.
"כמובן," היא אומרת בחמיצות, "אני מקווה שהיא לא חושבת שמותר לה להתרשל רק כי נתתי לה למצוץ לך." עיניה סורקות את פניי במבט עדין.
אני מחייך ומניח את ספל הקפה, "את נתת לה? תחשבי שוב על המילים שלך, רייצ'ל." אני מטה את ראשי. אור הבוקר שחודר דרך חלונות התקרה בחדר האמבטיה לא מחמיא למראה שלה. היא חייבת להיפטר מהסגנון ומהצבע האלה בשיער.
"ג'ט, היא העוזרת האישית שלי —" קולה מתעמעם והיא מנסה לגעת בי.
אני לא בעניין. אני תופס את מפרק כף ידה, ועוצר אותה. "אם אמילי לא הכניסה את האירוע ליומן שלך, חייבת להיות סיבה. לפני שאת מגיבה בהגזמה, תחכי לתשובה שלה."
אני משליך את ידה הצידה ולוקח את ז'קט החליפה שלי. עיניה מצטמצמות כשהיא מביטה בי, ואז מורידה את מבטה לטלפון שרוטט בידה.
"תהיי נחמדה," אני מזהיר.
היא מגלגלת עיניים. "אתה כל כך שקוף, ג'ט. אל תדאג. לא אפטר אותה לפני שהיא תזיין את שנינו שוב." היא מנידה בראשה.
אני מניח את ידי מעל ליבי. "אווו, רייצ'ל, את מבינה אותי כל כך."
והמבט שהיא זורקת לעברי גורם לי לפרוץ בצחוק.
"אמילי," היא עונה בנוקשות לטלפון, "בבקשה תסבירי לי למה אני צריכה לשמוע מחברה שלי שאירוע ההתרמה של המושל מתקיים הערב." היא מהדקת את 'שפתי הברווז' שלה.
"שיט. זה היום?" רייצ'ל מזדקפת, ועיניה מוצאות את שלי. הבעתה העגומה עוצרת את התארגנותי.
"לא, שכחתי." רייצ'ל נאנחת כשידה מעסה את עורפה והיא מתחילה להתהלך ברחבי החדר. "אוקיי. ועדיין, אני לא מבינה למה ג'ט ואני לא קיבלנו הודעה לאישור האירוע הערב. זה לא שהבת שלי היא ילדה קטנה." היא מעבירה את הטלפון לאוזנה השנייה.
"לא, אני אשלח את פאקינג מריה לאסוף אותה. תאשרי את ההגעה של ג'ט ושלי לאירוע ההתרמה הערב ותוודאי שאנחנו יושבים עם המושל. ותשיגי את סטפן בעניין השמלה. ואמילי?" עיניה מזנקות אליי כשאני חולף על פניה כדי לקחת את הטלפון מעל שידת המגירות. "לעולם אל תניחי שום הנחות. אני לא אשנה את התוכניות שלי רק כי הבת שלי מגיעה. יש לי עסק לנהל." היא מנתקת ומשליכה את הטלפון שלה על המיטה.
"בלתי פאקינג ייאמן. אני אעיף אותה לעזאזל אם לא נשב בשולחן המושל." קולה גובר וחזה מאדים.
אני מהנהן ומחליק את הטלפון לכיס, לא ממש בטוח מה להסיק מהשיחה שאליה הייתי עד עכשיו. "שכחת שהבת שלך מגיעה היום?"
עיניה מזנקות חזרה אל שלי. "אני עסוקה. אתה לא היחיד שעובד." היא רוטנת ומסלסלת קווצת שיער בין אצבעותיה. הרגל מעצבן שלה. פאקינג מעצבן אותי. פעם אפילו ראיתי אותה מוצצת את קצוות השיער שלה.
"איך זה קורה?" אני דורש לדעת, מעיף את הזיכרון הדוחה ממוחי, ומתמקד בעובדה שרייצ'ל מעולם לא הזכירה בכלל שהבת שלה מגיעה לביקור.
"איך מה קורה?" היא עונה וחולפת על פניי אל תוך חדר האמבטיה.
אני תופס בזרועה. "שהבת שלך מגיעה, ושכחת לעדכן אותי. או את עצמך, כנראה, לפי שיחת הטלפון." עיני השקד שלה מצטמצמות כשהיא נועצת בי את מבטה.
"רייבן ואני לא מסתדרות." קולה יבש. "קיוויתי שהיא תהיה בחופשת הקיץ עם אבא שלה כמו שהיא עושה בדרך כלל. אבל החרא הזה, פרנק, הכניס את החברה המטומטמת שלו להיריון. אז, כן..." היא שואפת אוויר, "נראה שהבת שלי תהיה אצלנו במהלך החודשים הקרובים."
אני משחרר את אחיזתי ממנה, ומזעיף את פניי. זה דפוק ברמה אחרת. יש לי הורים מדהימים. אימי מעריצה אותי ואת אחי ברט.
"רייצ'ל, שכחת מהבת שלך? מה פאקינג לא בסדר אצלך?" אני כמעט מתחיל לצחוק כי ידעתי שהיא כלבה אכזרית ושטחית, אבל זה... טוב, אני לא יודע איך לתאר את זה.
"אל תשפוט אותי," היא נוהמת. "לך אין ילדים —"
"בדיוק. אין לי. אבל אני חושב שהייתי זוכר אם הבת שלי הייתה מגיעה להיות איתי למשך חופשת הקיץ."
"תפסיק." היא נאנחת. "רייבן... שונה ממני. אין לנו שום דבר במשותף." היא מתקדמת לעברי, מחככת את ידיה מעלה ומטה בחולצתי ומושכת את העניבה בשובבות. "התכוונתי לספר לך. באמת, אבל עם העבודה והחתונה..." היא עוצמת את עיניה, ואז פוקחת אותן. "זה נשמע רע, אבל פשוט שכחתי."
אני מתבונן בה. זה יכול היה להיות דגל אדום רציני אם הייתי רוצה מעבר למה שהיא כבר נותנת במערכת היחסים בינינו.
"אני מאחר." אני מסיר את ידיה ממני. לעזאזל, ריח הפרחים נדבק עכשיו לחליפה שלי.
"ג'ט, באמת שזה לא ביג דיל. יש לה חבר, וסביר להניח שהיא תהיה איתו רוב הזמן," היא קוראת אחריי. "בבקשה, אל תכעס עליי. מדובר באי־נוחות קלה." היא מחייכת, אך שפתיה מתעוותות.
אני מרים גבה ומניד בראשי. "שיהיה, לא מעניין אותי." כי זה באמת לא מעניין אותי.
היא מהנהנת ואז נכנסת לתפקיד ה'רעיה', "תרצה שאדאג שהטוקסידו יישלח למשרד שלך, או שאתה עובר דרך הבית קודם?"
"למשרד. אני עובד כל היום. ורייצ'ל?"
היא מרימה את מבטה מהטלפון.
"אם תצטרכי להישאר ואולי... לבלות עם הבת שלך הערב —"
"תפסיק, ג'ט." היא מתמרמרת.
אני נוחר ומניד את ראשי. "תמשיכי להיות מי שאת, אהובתי." אני מעיף מבט בשעון היד שלי כשאני יורד במדרגות. אני צריך כבר לצאת. אני מגן על הלקוח שלי בבית המשפט הבוקר, שחקן באולינג מקצועי. ג'רמי מואשם שלא בצדק באחזקת קוקאין. מדובר בסתם בת זוג קנאית שמנסה להתנקם בו, מקרה קלישאתי... וכך בדיוק אציג זאת.
עם חיוך על פניי, אני מכבה את מצב השינה בטלפון ומתענג על תחושת הרטט הבלתי פוסק מהמכשיר כשהוא מריץ את כל ההודעות הנכנסות.
"מר ג'ט?"
אני כל כך מרוכז בקריאת ההודעות שאני בקושי מבחין באישה ההיספנית הקטנה בגיל העמידה שעומדת בפינה של מבואת הכניסה. מריה? מרי? אני יודע שזה משהו שמתחיל ב־מ'. היא העובדת היחידה שרייצ'ל התעקשה להמשיך להעסיק כשעברה לכאן.
"כן?" אני אומר בקול רך וידידותי. היא צועדת צעד אחד לעברי כשהבעה אומללה על פניה, כאילו אני האדם האחרון שהיא רוצה לדבר איתו.
"אני מתנצלת, אבל מיס רייצ'ל צריכה שאאסוף את מיס רייבן." היא מסמנת אל הטלפון שלה.
"את מי?" אני מסיט את מבטי ממנה אל הטלפון שלי כדי לעבור על ההודעה האחרונה ששלחה רבקה, המזכירה שלי.
"רייבן... הבת של מיס רייצ'ל." מרי מושכת באפה וזוקפת את כתפיה. אני מטה את ראשי אליה, ושולח לרבקה הודעה להמתין רגע.
"סליחה, מרי? אני עסוק —"
"מריה." היא מתקנת אותי בנשיפה מזלזלת. זה מושך את תשומת ליבי. יש לה ביצים, אף אחד לא מתקן אותי.
אני מגחך בזמן שהיא ממשיכה לזעוף. אין ספק שהיא לא מתרשמת מחיוכי המקסים כמו שאר האנשים. "מריה, נכון. איך אני יכול לעזור?"
"המכונית שלי לא מתניעה." היא אומרת ביובש.
עיניי נודדות במעלה המדרגות, כשאני תוהה למה היא החליטה לפנות אליי ולא לרייצ'ל, אבל פאק איט. "מצטער לשמוע. את יכולה לקחת את אחד מהרכבים שלי."
היא מהנהנת, אך לא זזה ממקומה.
"עוד משהו?" אני מביט מטה אליה. עיניה בורקות כאילו היא כועסת עליי. אם רייצ'ל לא הייתה עושה סצנות לגבי ההעסקה שלה, הייתי מעיף אותה על טיל. אבל אני מדביק חיוך על פניי.
"כן. מיס רייבן... היא לא כמו מיס רייצ'ל."
אני ממצמץ. העוזרת מטיפה לי מוסר?
"סליחה?" אני מרים גבה. יש ביצים ויש פזיזות מוחלטת. היא לא יודעת מי אני? לעזאזל עם זה, אני מפטר אותה.
"הו, מריה, תודה לאל שאני תופסת אותך לפני שאת יוצאת." רייצ'ל יורדת במדרגות, לבושה בחצאית עיפרון מפוספסת בצבע כחול נייבי וחולצה לבנה מהודרת. ההקלה שעל פניה כשהיא רואה את מריה עוצרת אותי במקומי.
"את ורייבן תוכלו לאסוף את הבגדים שלי ושל ג'ט מהניקוי היבש בדרך חזרה מנמל התעופה, בבקשה? הייתי שולחת את דרסי, אבל היא באמצע בקרת נזקים לאחד הלקוחות שלי." היא מריצה את אצבעותיה דרך הקארה השחור שלה. עקביה מהדהדים על הרצפה.
"כן, מיס רייצ'ל." קולה של מריה כמעט מונוטוני.
אני משלב את זרועותיי, מרותק מן המתרחש. רייצ'ל סטיוארט, הכלבה הרעה שהגיעה משום מקום, שנעצה את ציפורניה והזדיינה כל הדרך למעלה, שהקימה את אחד ממשרדי היח"צנות המצליחים ביותר במדינה, נואשת לעזרתה של מריה.
למה?
מריה לא מסתירה אפילו את מורת רוחה. זה ממש נוטף ממנה.
"את יודעת מה?" אני מתחיל לסמס. "למה שלא אבקש מאיאן להסיע אותך, מריה?"
רייצ'ל ומריה מביטות בי בלסת שמוטה. "יקירי, אל תהיה מגוחך. למריה יש רכב."
"מתברר שלא. נראה שהרכב לא מתניע. אקח את הטסלה היום. מריה, את תיסעי לאסוף את בתה של מיס סטיוארט." אני מחייך, ומתבונן במריה. נראה שהיא לא מתרשמת מהצעתי הנדיבה, אם הצורה שבה היא מצמצמת את עיניה היא איזושהי אינדיקציה.
מעניין.
רייצ'ל לוקחת את הארנק שלה. "כבר שנים אני אומרת לך שהרכב הזה לא בטיחותי, מריה. אני מופתעת שהוא החזיק מעמד עד עכשיו," היא אומרת ושולפת את משקפי השמש שלה באנחה. "גם, אני יודעת שזה תזמון גרוע עם..." היא מנפנפת בידה לכיוונה של מריה. "אבל ייתכן שאצטרך לקפוץ לביקור זריז בניו יורק." היא מרימה את ידה כעוצרת כל פוטנציאל לשיח מכיווננו.
"אוקיי, אני הולכת." היא מנידה בראשה אל מריה. "ג'ט ואני נחזור מאוחר הלילה." היא מרכיבה את משקפי השמש שלה בדרמטיות, ואז פונה ללכת לדרכה כשריחו העז של הבושם בעקבותיה.
אני מחזיר את מבטי אל העוזרת, האומנת... או מה שלא תהיה. "כמה זמן את עובדת בשביל מיס סטיוארט?" עיניי בוחנות את פניה. היא קטנה, אך חזותה חזקה. קמטי הזעף על פניה גורמים לה להיראות מבוגרת יותר ממה שאני מניח שהוא גילה האמיתי.
"אני עובדת בשביל מיס רייצ'ל עשרים וחמש שנים." היא מהנהנת בראשה בנימוס. "איפה מר איאן הזה? אני לא רוצה לאחר לרייבן שלי." היא מביטה בשעונה. אני משועשע מהחוצפה שלה. היא מתחילה להתחבב עליי. ללא צל של ספק, רייצ'ל היא אימא מחורבנת, והבת שלה צריכה את מריה.
"הוא מחכה בחוץ. תגידי לו שיסיע אותך לאן שתצטרכי." אני מחייך אליה שוב. וכשאני בטוח שהיא לא יכולה לזעוף יותר, היא מוכיחה שכן.
"תודה," היא ממלמלת והולכת אל שולחן הצ'יפנדייל1 המקורי שלי כדי לקחת את הארנק שלה.
"מריה?" קולי עוצר אותה במקומה.
"כן?" היא מסתובבת.
"תדאגי בבקשה שרייבן תקבל את חדר האורחים הפונה אל החצר האחורית. הנוף שם יפהפה." היא ממצמצת לכיווני אך מהנהנת בראשה.
אני מסתובב, הולך אל מאחורי הבית ולוקח את שלט הרכב של הטסלה שלי.
לשבריר שנייה, אני תוהה איך רייבן הזאת נראית. היא גבוהה ומשוחזרת מפלסטיק כמו אימא שלה? אלוהים, רייצ'ל אפילו לא טרחה לשים תמונה של הבת שלה בשום מקום. זאת לא אמורה להיות מעין דרישה בסיסית עבור אימא? הבית של ההורים שלי מלא עד אפס מקום בתמונות של אחי ושלי.
שיהיה, אם מדובר בבת של רייצ'ל, היא בוודאי ילדה מפונקת או עכברון מפוחד. כך או כך, זה לא ענייני. הבחורה כאן רק לקיץ ואחר כך היא תחזור לניו יורק. למען האמת, אהיה מופתע אם אחליף איתה יותר מכמה מילים בודדות בזמן שהיא תשהה כאן.
הטלפון שלי רוטט כשאני מתניע את הטסלה.
"כן רבקה," וכל המחשבות שלי על רייצ'ל והבת שלה נעלמות מראשי כשאני מתחיל את היום שלי. יש סיבה שאני הסנגור הטוב ביותר בעיר, וזה לא בגלל האישיות או המראה שלי.
לא. אני חי, נושם, ואוכל את העבודה שלי. ככל שהתיק שלי תובעני ומאתגר יותר, הזין שלי נהיה קשה יותר.
אני לא מפסיד.
אני לא מאמין במקריות.
ואני זה שיוצר את המזל שלי.
אני אוהב את החיים שלי.
1 עיצוביו של צ'יפנדייל היו מבוקשים מאוד על ידי האצולה האנגלית במאה ה-18 וזכו לתהילה מחודשת גם בסוף המאה ה-19 כדמות נערצת בתרבות האומנות האנגלית.
ווואווווווו לא להתלבט לשנייה!! מצוין,הכי טאבו שיש וסקסי בטירוף!
את תחילת הספר לא אהבתי, יותר מדי סקס לא מעניין. אח"כ זה התחמם והיה מעניין. הצחיק אותי שאכפת להם מאיכות הסביבה אבל לסנגר על פושעים עבר להם חלק בגרון 🤣
סמאט, סמאט ועוד קצת סמאט חוצמזה ספר טאבו לוהט וסקסי ברמות קשות❤️🔥❤️🔥❤️🔥
ספר טאבו במיטבו, לוהט, חצוף ולא מתנצל. קליל וסוחף וממש מתאים לימים שאת רוצה להתנתק ולא לחשוב יותר מידי.
נותנת 5 כוכבים כי זה ספר בשביל להעביר את הזמן בלי לחשוב יותר מידי בלי להיכנס לראש הכול מהיר מעניין והמון המון סקס למישהי שאוהבת
ספר חזק!!! סוחף ברמות אחרות הסופרת הזאת גאונת כתיבה פשוט נהנתי כל כך תודה להוצאת טורקיז על כריכה מושלמת ועלילה מטריפת חושיםםםםם
אמאלה איזה ספר מושלם, אני לא קוראת דיגטלי אבל היית חייבת אותו אז קניתי בדיגטלי והוא באמת מושלם, הוא הצליח להוציא אותי מכל הבלאגן ולתת לי לשכוח מהכל, הוא סוחף ברמה לא נתפסת. בין הספרים האהובים עליי מהיום.
ספר מדהיםםם נכון יש הרבה סצנות מיניות אבל זה לא מוריד מהספר. ממליצה מאוד!
וואווו...חתיכת סיפור מטורף. בתחילת הסיפור דיי סלדתי מדמות הגבר שמגלם את האנטי גיבור אבל זה מה שבעצם בנה עלילה מעניינת יותר שהוציאה ממני רגשות כעס, בהמשך הסיפור ההזוי הזה התחברתי והסתקרנתי מכל מה שקורה בין שתי הדמויות. קצת הפריע לי שבתחילת הסיפור הדמות הנשית התנהגה בילדותיות ובכניעה מול הגבר אבל בהמשכו היא פיתחה אופי ותובנות. חייבת לציין שהיתה לי קריאה דוהרת ומהנה שלא הנחתי את הספר מהיד. מומלץ ביותר כי זה כתוב טוב, אבל רומנטיקה אין כאן.
לא ברור למה רשמו שאין עלילה? יש עלילה 😉 והרבה 🔥 לגמרי מתאים לסיווג של רומן אירוטי
אהבתי את הספר ברמות! הוא היה קליל וסקסי בטירוףףף. הרעיון של הארוס של אמא שלי מטורף בעיניי, אפשר להגיד שבהתחלה חשבתי כמה פעמים אם לרכוש ולגמרי אני שמחה שעשיתי את זה בסוף. כמות הסמאט מטורפת ואני מתה על זה. ממליצה בזריזותתתתתת לרוץ לקנות!!!!
מדובר בספר טאבו לוהט בטירופים כזה שמתח אצלי לא מעט גבולות ושבר תבניות. זה היה אסור ומושחת בעשרות מונים, הוא הארוס של אמה, עם פערי מעמדות וגילים, הם עברו מאפס למאה קמ"ש בשלושים שניות עם מיליוני כוחות סוס, אם הבנתם את כוונתי. יש שיגידו שזה לא מוסרי ויש אפילו שיגדירו את מערכת היחסים פה כחולנית, אבל הי, עם יד על הלב, זה היה פשוט לוהט וגם...שכחתם שהכול מותר בעולם הספרים?! אני נהניתי ברמות ובעיקר עליתי בלהבות, מזמינה גם אתכם יפעת ארניה
ממליצה לקריאה... אהבה גדולה שמשנה גם את הגבר הכי קשה שיש, אוהבת. היה חסר לי משהו וקצת לא הבנתי את היחסים בין מריה העוזרת שגדלה את רייבן לרייבן הן אמורות להיות קרובות ע"פ התיאורים של רייבן אבל בפועל לא ממש בלט בספר היה חסר כאן קטעי קריאה נראה לי. ולא הבנתי מה הסיפור עם ברויידי אין כאן וידוי האם הוא ביישן? מאוהב ברייבן? גיי? א מיני? ומה קורה עם חברה דל רייבן שיצאה עם מתאו הספרדי? נפרדו סתם נגמר? מצוין בספר שהיא חזרה בהמשך לארה'ב וזהו קצת מעצבן קצוות פתוחים אבל העובדה שסיימתי את הספר ביומיים ולא נתקעתי או הכרחתי את עצמי לסיים כבר אומר הכל...
וואוו ספר לוהט ביותר ספר טאבו מושלם. אהבתי מאוד, נהנתי מאוד לקרוא את הספר הלוהט הזה . ❤️❤️❤️❤️🌶🌶🌶🌶🌶
ספר קליל וכייפי. ממתק. נהנתי מאד. מתאים לימים שבהם לא בא לכם לחשוב הרבה רוצים להעביר את הזמן בכיף.
ספר טאבו במיטבו🔥🔥🔥🔥 ספר מתוק, מתוק, מתוק וסקסי בטירוף 🌶🌶🌶🌶🌶🌶. ספר טאבו שמוציא כל אחת ממחסום קריאה!!
ספר טאבו סקסי,לוהט, חצוף ולא מתחפש🔥 דרוש כאן מגזן וקוביות קרח כי הסמאט חוגג
הספר הזה הוא טאבו, קינקי ולוהט ברמה לא חוקית!!! 🥵🥵🥵 אני מתה על זה שהגיבור, שמתחיל כאדם שלא מעניין אותו אף אחד חוץ מהוא עצמו, מסיים כשהגיבורה 'עושה לו בית ספר' ומורידה אותו על הברכיים. מזהירה שהספר מלא בסצנות אירוטיות חורכות ולוהטות אז להתארגן מראש על הרבה קוביות קרח ולא לקרוא במשרד 😄 ספר קיץ אולטימטיבי לניקוי ראש ואסקפיזם סקסי ולוהט. מקווה שיתרגמו עוד כמו זה.
אמאלההההה איזה ספררררר מטורף מטורף מטורףףףףף כמה שהספר הזה מושלם, לא חושבת שבכל חיי התאהבתי בספר כמו בספר הזה. העלילה מושלמת, הדמויות פגז, הכתיבה אש. ומה נשאר לומר? אמאלה רוצו לקרוא!
ספר טאבו משוגעעע נהנתי ברמות כתיבה ברמה מצוינת דמויות כיפיות שכיף לקרוא פשוט. ממליצה ברמות
טוב כל כך שמעתי על הספר הזה. סיימתי אותו ביום לא יכולתי להפסיק. לקרוא בחדר עם מזגן טאבו מושלם
ספר סקסי וכיפי ללא שום צורך לחשוב מעבר. עושה עבודה טובה בתיאורי הסקס הרבים ומהנים. אין מה לחפש מעבר, כי אין.
ספר חמוד מאוד, לארבע חמש שעות קריאה, היה אחלה, זורם, סמאט סבבה, טאבו מקסים, כמובן צפוי, אבל קליל- ספר לטיסה.
בגדול הספר יכל להיות הרבה יותר שווה אם על ציר הזמן היה יותר זמן. בשבועיים - שלושה אפשר להתאהב סבבה, אך איפה ההכרות, העומק לדעת שזו באמת אהבה לנצח??? אז הספר סבבה, יש טאבו ופער גילאים על הנייר אך לא באמת ניתן לזה ביטוי. במרבית הספר יש תיאורים ארוטיים. נתתי 4 כוכבים אך שווה תכלס 3.8-
כתוב טוב, מכיל המון קטעים אירוטיים , העלילה מוכרת וסופרה בעבר , קליל ומהיר
כל הביקורות נכונות... אין כל כך עלילה, יותר סקס מכול דבר אחר. אבללללל יש בספר קסם מסוים והוא בסך הכול חמוד לאללה.
קצת מאוכזבת מהספר. סיימתי אותו ביומיים אבל הייתי צריכה לקחת הרבה הפסקות בשביל לסיים אותו וזה הגיש כמו מטלה. הכתיבה של העלילה ושל הדמיות הייתה שטחית. אני מרחמת על רייבן במהלך כל הסיפור. למרות הסוף המרגש אני עדיין לא רואה את הצדדים הרכים של ג'ט כמו שציפיתי. אני כן אגיד, הרבה סקס, מאוד חושני ואירוטי, אני אוהבת.
הכל קרה מהר מדי, וקריפי לעיתים. המניע של ג׳ט להיות עם האם המרושעת לא ברור לי עד עכשיו, אבל אהבתי את הסוף.
העלילה לא כלכך אמינה. הזוי שאבא חןרג וביתו החורגת עשו סקס בפעם השנייה בערך שנפגשו. לא היה שום שיח משמעותי בין הדמויות, הסצנות קפצו מסקס לסקס ולא ברור איך קרתה ההתאהבות. פחות עלילה, הרבה סמאט.
מבחינת עלילה חמוד. סמאט לוהט בטירוף. מי שלא מצפה למסע ריגשי ודמויות עומק תהנה. קליל סה״כ. קראתי בכמה שעות.
חוץ מסקס אין שום דבר בספר. נתתי 3 כוכבים, כי זה באמת העביר את הזמן ושבר מחסום קריאה.
היה שלב ממש באמצע שפשוט הפסקתי לקרוא, הרגשתי שזה נעשה בחוסר טעם. וסיימתי בסוף כי אני מאלה שבסוף קוראות עד הסוף. לו רק רייבן הייתה יותר מבוגרת ולא בת 19, הסיפור לדעתי יכל להיות יותר סקסי ומשובח. אין לי בעיה עם תוכן טאבו אבל זה צריך להיעשות בטוב טעם ופה זה היה לי חסר. דווקא סצנות הסקס פחות עשו לי את זה והדיאלוגים והרומנטיקה שמסביב עשתה לי את זה הרבה יותר הפעם (אולי כי הרגיש לי מוזר שזו טינייג׳רית עם גבר בן 41).
כל הביקורות נכונות..ספר קצר ,קליל מלא בקטעי סמאט שמתקדם מהר מדי הגיבור בלתי נסבל ,שתלטן ואנוכי.ורק לקראת הסוף יש ביניהם סוג של דיאלוגים וקצת עומק בעלילה. לא ברור אם זה חלק מסדרה כי הרבה קצוות נשארו פתוחים לדעתי . בקיצור אפשר לוותר
כספר טאבו קליל, בלי יותר מדי הוא מעולה. הכתיבה זורמת וקלילה והסצנות לוהטות. אבל, אם אתם מחפשים עומק, יותר תוכן ועוד זה לא הספר. סה״כ היה חמוד רק חבל לי שלא היה יותר עומק ותוכן מלבד הסקס שסובב סביב הספר. הסופרת הזאת מעולה ועפתי על הדואט אובססיה שלה הלוואי ויוציאו עוד ספרים שלה בעברית❤️
ספר נחמד המון סקס מרגיש כמו ספר פורנוגרפיה מי שלא אוהבת המון סקס בספרים אז הספר הזה לא בשבילה
הרעיון של הספר טאבו ומעניין אבל המהירות שהדברים מתקדמים שם לא הגיונית בעליל
קצת התאכזבתי ניהיה לוהט מהר מידי ואין מספיק עלילה קראתי כדי לסיים בעיקר
טוב, אז חיפשתי ספר וקליל וסקסי, וזה בהחלט ענה על הצורך. אבל אל תחפשו פה עלילה, ובטח לא היגיון. יש פה מלא סקס, דמויות ילדותיות ודיאלוגים מגוחכים. ולבסוף נסיון כושל להפוך הכל לרומנטי 😂 אני אוהבת טאבו, ואני חושבת שלסיפור היה פוטנציאל ממש טוב, שקצת התפספס.. מזל שהספר קצר ואין בו מריחות סך הכל נחמד.
ספר שהוא בלי עלילה רק אירוטיקה זה ספר למי שרוצה חוויה אירוטית שטחית, הדבר היחיד שעמוק פה זה הכיסים של מר פאוורס
לא מספיק טוב, די משעמם. הסקס חוזר על עצמו ואין קשר אמין בין הדמויות.....
ספר סתמי. כל הספר הם רק שוכבים. ועל זה בנוי העלילה. רק ב70 עמודים באחרונים התחיל להיות משהו מעניין אבל זה גם נגמר מאוד מהר. מאוד מאכזב
אהבתי את הקודם שלה ולכן התפתיתי. ספר פורנו עם גיבור דוחה למדי. הצחיק אותי ששילבה את הגיבורים מהספר הקודם כדי לתת עומק. אין פה סיפור בכלל.סתם מיותר
כמעט כל הספר הם שוכבים בקושי יש עניין, עם אתן/ם רוצים ספר סמאטי בלי הרבה עניין זה בשבילכם
הייתי צריכה להאמין לכמות הגדולה של התגובות השליליות שקראתי פה! אני מאוד אוהבת ספרי רומן אירוטי וטאבו אירוטי, אבל זה לא זה. זה לא רומן, אין פה שום רומנטיקה. יש פה סמאט, מערכות יחסים רעילות מכל הכיוונים, דמות גברית מזעזעת וסמאט. אה וגם... סמאט. אין לי בעיה עם ספרים שעמוסים בתיאורי ס*ס, אני אפילו אוהבת, כשזה טוב. זה לצערי לא היה טוב 🤷🏽♀️
זו הפעם הראשונה שאני נותנת רק כוכב 1 לספר ואני לגמרי יכולה להצדיק את זה.. רוב הספר, כמו שכבר רשמו, זה בעיקר סקס ואני לא הרגשתי את העלילה. לדעתי זה חיקוי לא כזה טוב של הספר 'אהבה מעוותת' (בעיקר הרגשתי את זה בפרקים האחרונים יותר של הספר) אני באתי בגישה של וואו, נשמע ממש מעניין ודי התאכזבתי... לא אהבתי את איך שהדמויות הוצגו וגם לא איך שהכול התפתח
ספר קצר מאוד עוסק בעיקר בסקס, פורנוגרפי, לא נעים לא היה עומק לסיפור לא מצאתי בו יותר מידי עיניין לא שווה, סורי❤
ספר עם פוטנציאל גבוה שנהרס ע״י כתיבה גרועה וזוגיות רעילה. היא עם דאדי אשיוז קשה והוא הגיע בזמן הנכון. אין שום בניית מתח, בניית עלילה, בניית דמויות, רק קטעי סקס בלבד שגם הם לא היו טובים כי הם לא הצליחו להחזיק יותר משנייה וחצי. מזל שהיה קצר
על מה כל ההמלצות? ספר בלי שום עלילה, לא אהבתי בכלל את כל החלק האחרון. הרגיש לי סתמי/קיטשי/צפוי כל כך. בעיקרון ספר פורנו קליל שזה כל קו העלילה בו, והאמת שבלי סיפור טוב גם הסצינות הלוהטות פחות עשו לי את זה… מבחינתי בזבוז זמן וסליחה לסופרת :)
מה זה השעמום הזה ... כאילו בנו סיפור מסגרת וזהו... בלי עלילה בכלל ...מלא קטעי סקס רנדומליים בלי פיתוח דמויות .. גבר מושחת נערה מוזרה ואמא שלה הכלבה וזהו..... כאן נגמרת העלילה..
בואו נתחיל מזה שקניתי את הספר כי ממש הסתקרנתי לדעת מה קורה שם. הפרק הראשון והתקציר מעולים!! גם קראתי שמלא כתבו שזו פורנוגרפיה לשמה וזה באמת נכון. דוגמה לספר שאסור אסור לתת לנערות לקרוא. זאת אומרת שציפיתי לספר כחול וזה לא מה שהפריע לי. מה שלא אהבתי זה קודם כל העלילה המטומטמת וגם הנסיון להכניס דמויות מספרים קודמים בצורה מאולצת ממש. אפשר לוותר.
עזבתי את הספר אחרי 20 אחוז, לא אהבתי בכלל הכתיבה לא משהו לדעתי וגם לא הדמויות אני ממש אוהבת טאבו אבל פה זה לא כתוב בצורה טובה לא הרגשתי רצף בעלילה היו הרבה קפיצות
רק *** בלי יותר מידי עלילה,ואפילו הקטעים האלה לא היו ככ מעניינים .די דילגתי על הרבה ודי ציפיתי למשהו מעניין שיקרה,ולא קרה. אכזבה!
בעיקר פורנו. אין כמעט סיפור בספר הזה. דלגתי המון ולא סיימתי. בזבוז כסף.
נורא… כוכב אחד וזה יותר מידי. רק סקס בלי תוכן טאבו מוגזם מידי לטעמי… חמישים גוונים פוגש את תשעה וחצי שבועות רק בלי עלילה. קראתי עד החצי נשברתי עברתי לסוף - קראתי ברפרוף כי לא היה מה לקרוא חוץ מז*****ם. לא אהבתי בכלל!!!!!
גרוע ביותר! הכתיבה זולה, אין עלילה רק סקס. דילגתי על רוב הדפים. חבל על הזמן והכסף.
פרק 1
ג'ט
בוורלי הילס, קליפורניה
"תביאי את הקפה שלי." אני מסיים לכפתר את החולצה הלבנה שלי ומביט במראה בחדר האמבטיה.
"מה?" ארוסתי צווחת אל מסך הטלפון שלה ומזדקפת על המיטה. שדי הסיליקון שלה בקושי זזים כשהיא מעיפה מעליה את הסדינים, קמה, ומסובבת את הטלפון אליי, כאילו אני יכול לראות את המסך מהמקום שבו אני עומד.
אני מושיט את ידי אל העניבה, ולא מצליח לעצור את החיוך. מה שזה לא יהיה שהיא ראתה שם, משחרר את הביצ'ית האגדית. הזין שלי מתקשה. לא אשקר, לראות אותה מתנהגת כמו כלבה עושה לי משהו.
"אירוע ההתרמה של המושל מתקיים הלילה?" היא מרימה את קולה.
"קפה," אני דורש בתגובה. עיניה הכהות מצטמצמות. היא מלקקת את שפתיה, לוקחת את ספל הקפה בדרמטיות, ואז מתקדמת בקלילות לכיווני.
הזקפה שלי מייד מתרככת, ולא כי רייצ'ל לא נראית טוב. היא נראית טוב מאוד. היא נראית פאקינג טוב בשביל אישה בת ארבעים ושמונה. היא לא אוכלת כלום מלבד סלמון וסלטים, ומתאמנת בכל יום. ובעזרתם של רופא העור והמנתח הפלסטי שלה, בקלות אפשר לחשוב שהיא באמצע שנות השלושים לחייה.
אני פשוט בן זונה כנראה. למזלי, רייצ'ל ואני באותו הראש וזה הופך את הדברים לקלים, לא מסובכים. אני מקבל את הזכות לא לחוש אשמה על כך שאני לא אוהב אותה, והיא מקבלת אותי. את הכסף שלי, הקשרים, העוצמה, הכול. זה מה שמדליק את רייצ'ל. זה, ולצפות בנשים אחרות מוצצות את הזין שלי, באותה מידה שמדליק אותי לראות אותה יורדת לנשים אחרות.
אנחנו מתאימים זה לזה. שנינו אנוכיים, מכורים לעבודה, ונהנים לייצר כסף ולטפס בסולם החברתי. בקצב שבו אני מתקדם, השמיים הם הגבול. ורייצ'ל יודעת את זה.
היא נצמדת אליי בחיוך שובב ומניחה את הספל על השיש הענק שלנו. כשאני מיישר את העניבה, ריח בושם הפרחים האהוב עליה חודר לנחיריי וגורם לאפי להתעוות. אני צריך לדבר איתה על החלפת הבושם הזה. ועל הקארה השחור והחלק שלה. מאסתי במראה אומה ת'ורמן מספרות זולה.
"אז," היא מרימה את הטלפון שלה שוב, "ג'ניפר בדיוק סימסה לי. מתברר שהלילה מתקיים אירוע ההתרמה של המושל, ואמילי לא עדכנה את היומן שלי." היא נועצת בי את מבטה כאילו יש לי מה לעשות בעניין.
"סימסת לאמילי?" מחשבותיי כבר נודדות למקומות אחרים כשאני מרים את ספל הקפה שלי.
"כמובן," היא אומרת בחמיצות, "אני מקווה שהיא לא חושבת שמותר לה להתרשל רק כי נתתי לה למצוץ לך." עיניה סורקות את פניי במבט עדין.
אני מחייך ומניח את ספל הקפה, "את נתת לה? תחשבי שוב על המילים שלך, רייצ'ל." אני מטה את ראשי. אור הבוקר שחודר דרך חלונות התקרה בחדר האמבטיה לא מחמיא למראה שלה. היא חייבת להיפטר מהסגנון ומהצבע האלה בשיער.
"ג'ט, היא העוזרת האישית שלי —" קולה מתעמעם והיא מנסה לגעת בי.
אני לא בעניין. אני תופס את מפרק כף ידה, ועוצר אותה. "אם אמילי לא הכניסה את האירוע ליומן שלך, חייבת להיות סיבה. לפני שאת מגיבה בהגזמה, תחכי לתשובה שלה."
אני משליך את ידה הצידה ולוקח את ז'קט החליפה שלי. עיניה מצטמצמות כשהיא מביטה בי, ואז מורידה את מבטה לטלפון שרוטט בידה.
"תהיי נחמדה," אני מזהיר.
היא מגלגלת עיניים. "אתה כל כך שקוף, ג'ט. אל תדאג. לא אפטר אותה לפני שהיא תזיין את שנינו שוב." היא מנידה בראשה.
אני מניח את ידי מעל ליבי. "אווו, רייצ'ל, את מבינה אותי כל כך."
והמבט שהיא זורקת לעברי גורם לי לפרוץ בצחוק.
"אמילי," היא עונה בנוקשות לטלפון, "בבקשה תסבירי לי למה אני צריכה לשמוע מחברה שלי שאירוע ההתרמה של המושל מתקיים הערב." היא מהדקת את 'שפתי הברווז' שלה.
"שיט. זה היום?" רייצ'ל מזדקפת, ועיניה מוצאות את שלי. הבעתה העגומה עוצרת את התארגנותי.
"לא, שכחתי." רייצ'ל נאנחת כשידה מעסה את עורפה והיא מתחילה להתהלך ברחבי החדר. "אוקיי. ועדיין, אני לא מבינה למה ג'ט ואני לא קיבלנו הודעה לאישור האירוע הערב. זה לא שהבת שלי היא ילדה קטנה." היא מעבירה את הטלפון לאוזנה השנייה.
"לא, אני אשלח את פאקינג מריה לאסוף אותה. תאשרי את ההגעה של ג'ט ושלי לאירוע ההתרמה הערב ותוודאי שאנחנו יושבים עם המושל. ותשיגי את סטפן בעניין השמלה. ואמילי?" עיניה מזנקות אליי כשאני חולף על פניה כדי לקחת את הטלפון מעל שידת המגירות. "לעולם אל תניחי שום הנחות. אני לא אשנה את התוכניות שלי רק כי הבת שלי מגיעה. יש לי עסק לנהל." היא מנתקת ומשליכה את הטלפון שלה על המיטה.
"בלתי פאקינג ייאמן. אני אעיף אותה לעזאזל אם לא נשב בשולחן המושל." קולה גובר וחזה מאדים.
אני מהנהן ומחליק את הטלפון לכיס, לא ממש בטוח מה להסיק מהשיחה שאליה הייתי עד עכשיו. "שכחת שהבת שלך מגיעה היום?"
עיניה מזנקות חזרה אל שלי. "אני עסוקה. אתה לא היחיד שעובד." היא רוטנת ומסלסלת קווצת שיער בין אצבעותיה. הרגל מעצבן שלה. פאקינג מעצבן אותי. פעם אפילו ראיתי אותה מוצצת את קצוות השיער שלה.
"איך זה קורה?" אני דורש לדעת, מעיף את הזיכרון הדוחה ממוחי, ומתמקד בעובדה שרייצ'ל מעולם לא הזכירה בכלל שהבת שלה מגיעה לביקור.
"איך מה קורה?" היא עונה וחולפת על פניי אל תוך חדר האמבטיה.
אני תופס בזרועה. "שהבת שלך מגיעה, ושכחת לעדכן אותי. או את עצמך, כנראה, לפי שיחת הטלפון." עיני השקד שלה מצטמצמות כשהיא נועצת בי את מבטה.
"רייבן ואני לא מסתדרות." קולה יבש. "קיוויתי שהיא תהיה בחופשת הקיץ עם אבא שלה כמו שהיא עושה בדרך כלל. אבל החרא הזה, פרנק, הכניס את החברה המטומטמת שלו להיריון. אז, כן..." היא שואפת אוויר, "נראה שהבת שלי תהיה אצלנו במהלך החודשים הקרובים."
אני משחרר את אחיזתי ממנה, ומזעיף את פניי. זה דפוק ברמה אחרת. יש לי הורים מדהימים. אימי מעריצה אותי ואת אחי ברט.
"רייצ'ל, שכחת מהבת שלך? מה פאקינג לא בסדר אצלך?" אני כמעט מתחיל לצחוק כי ידעתי שהיא כלבה אכזרית ושטחית, אבל זה... טוב, אני לא יודע איך לתאר את זה.
"אל תשפוט אותי," היא נוהמת. "לך אין ילדים —"
"בדיוק. אין לי. אבל אני חושב שהייתי זוכר אם הבת שלי הייתה מגיעה להיות איתי למשך חופשת הקיץ."
"תפסיק." היא נאנחת. "רייבן... שונה ממני. אין לנו שום דבר במשותף." היא מתקדמת לעברי, מחככת את ידיה מעלה ומטה בחולצתי ומושכת את העניבה בשובבות. "התכוונתי לספר לך. באמת, אבל עם העבודה והחתונה..." היא עוצמת את עיניה, ואז פוקחת אותן. "זה נשמע רע, אבל פשוט שכחתי."
אני מתבונן בה. זה יכול היה להיות דגל אדום רציני אם הייתי רוצה מעבר למה שהיא כבר נותנת במערכת היחסים בינינו.
"אני מאחר." אני מסיר את ידיה ממני. לעזאזל, ריח הפרחים נדבק עכשיו לחליפה שלי.
"ג'ט, באמת שזה לא ביג דיל. יש לה חבר, וסביר להניח שהיא תהיה איתו רוב הזמן," היא קוראת אחריי. "בבקשה, אל תכעס עליי. מדובר באי־נוחות קלה." היא מחייכת, אך שפתיה מתעוותות.
אני מרים גבה ומניד בראשי. "שיהיה, לא מעניין אותי." כי זה באמת לא מעניין אותי.
היא מהנהנת ואז נכנסת לתפקיד ה'רעיה', "תרצה שאדאג שהטוקסידו יישלח למשרד שלך, או שאתה עובר דרך הבית קודם?"
"למשרד. אני עובד כל היום. ורייצ'ל?"
היא מרימה את מבטה מהטלפון.
"אם תצטרכי להישאר ואולי... לבלות עם הבת שלך הערב —"
"תפסיק, ג'ט." היא מתמרמרת.
אני נוחר ומניד את ראשי. "תמשיכי להיות מי שאת, אהובתי." אני מעיף מבט בשעון היד שלי כשאני יורד במדרגות. אני צריך כבר לצאת. אני מגן על הלקוח שלי בבית המשפט הבוקר, שחקן באולינג מקצועי. ג'רמי מואשם שלא בצדק באחזקת קוקאין. מדובר בסתם בת זוג קנאית שמנסה להתנקם בו, מקרה קלישאתי... וכך בדיוק אציג זאת.
עם חיוך על פניי, אני מכבה את מצב השינה בטלפון ומתענג על תחושת הרטט הבלתי פוסק מהמכשיר כשהוא מריץ את כל ההודעות הנכנסות.
"מר ג'ט?"
אני כל כך מרוכז בקריאת ההודעות שאני בקושי מבחין באישה ההיספנית הקטנה בגיל העמידה שעומדת בפינה של מבואת הכניסה. מריה? מרי? אני יודע שזה משהו שמתחיל ב־מ'. היא העובדת היחידה שרייצ'ל התעקשה להמשיך להעסיק כשעברה לכאן.
"כן?" אני אומר בקול רך וידידותי. היא צועדת צעד אחד לעברי כשהבעה אומללה על פניה, כאילו אני האדם האחרון שהיא רוצה לדבר איתו.
"אני מתנצלת, אבל מיס רייצ'ל צריכה שאאסוף את מיס רייבן." היא מסמנת אל הטלפון שלה.
"את מי?" אני מסיט את מבטי ממנה אל הטלפון שלי כדי לעבור על ההודעה האחרונה ששלחה רבקה, המזכירה שלי.
"רייבן... הבת של מיס רייצ'ל." מרי מושכת באפה וזוקפת את כתפיה. אני מטה את ראשי אליה, ושולח לרבקה הודעה להמתין רגע.
"סליחה, מרי? אני עסוק —"
"מריה." היא מתקנת אותי בנשיפה מזלזלת. זה מושך את תשומת ליבי. יש לה ביצים, אף אחד לא מתקן אותי.
אני מגחך בזמן שהיא ממשיכה לזעוף. אין ספק שהיא לא מתרשמת מחיוכי המקסים כמו שאר האנשים. "מריה, נכון. איך אני יכול לעזור?"
"המכונית שלי לא מתניעה." היא אומרת ביובש.
עיניי נודדות במעלה המדרגות, כשאני תוהה למה היא החליטה לפנות אליי ולא לרייצ'ל, אבל פאק איט. "מצטער לשמוע. את יכולה לקחת את אחד מהרכבים שלי."
היא מהנהנת, אך לא זזה ממקומה.
"עוד משהו?" אני מביט מטה אליה. עיניה בורקות כאילו היא כועסת עליי. אם רייצ'ל לא הייתה עושה סצנות לגבי ההעסקה שלה, הייתי מעיף אותה על טיל. אבל אני מדביק חיוך על פניי.
"כן. מיס רייבן... היא לא כמו מיס רייצ'ל."
אני ממצמץ. העוזרת מטיפה לי מוסר?
"סליחה?" אני מרים גבה. יש ביצים ויש פזיזות מוחלטת. היא לא יודעת מי אני? לעזאזל עם זה, אני מפטר אותה.
"הו, מריה, תודה לאל שאני תופסת אותך לפני שאת יוצאת." רייצ'ל יורדת במדרגות, לבושה בחצאית עיפרון מפוספסת בצבע כחול נייבי וחולצה לבנה מהודרת. ההקלה שעל פניה כשהיא רואה את מריה עוצרת אותי במקומי.
"את ורייבן תוכלו לאסוף את הבגדים שלי ושל ג'ט מהניקוי היבש בדרך חזרה מנמל התעופה, בבקשה? הייתי שולחת את דרסי, אבל היא באמצע בקרת נזקים לאחד הלקוחות שלי." היא מריצה את אצבעותיה דרך הקארה השחור שלה. עקביה מהדהדים על הרצפה.
"כן, מיס רייצ'ל." קולה של מריה כמעט מונוטוני.
אני משלב את זרועותיי, מרותק מן המתרחש. רייצ'ל סטיוארט, הכלבה הרעה שהגיעה משום מקום, שנעצה את ציפורניה והזדיינה כל הדרך למעלה, שהקימה את אחד ממשרדי היח"צנות המצליחים ביותר במדינה, נואשת לעזרתה של מריה.
למה?
מריה לא מסתירה אפילו את מורת רוחה. זה ממש נוטף ממנה.
"את יודעת מה?" אני מתחיל לסמס. "למה שלא אבקש מאיאן להסיע אותך, מריה?"
רייצ'ל ומריה מביטות בי בלסת שמוטה. "יקירי, אל תהיה מגוחך. למריה יש רכב."
"מתברר שלא. נראה שהרכב לא מתניע. אקח את הטסלה היום. מריה, את תיסעי לאסוף את בתה של מיס סטיוארט." אני מחייך, ומתבונן במריה. נראה שהיא לא מתרשמת מהצעתי הנדיבה, אם הצורה שבה היא מצמצמת את עיניה היא איזושהי אינדיקציה.
מעניין.
רייצ'ל לוקחת את הארנק שלה. "כבר שנים אני אומרת לך שהרכב הזה לא בטיחותי, מריה. אני מופתעת שהוא החזיק מעמד עד עכשיו," היא אומרת ושולפת את משקפי השמש שלה באנחה. "גם, אני יודעת שזה תזמון גרוע עם..." היא מנפנפת בידה לכיוונה של מריה. "אבל ייתכן שאצטרך לקפוץ לביקור זריז בניו יורק." היא מרימה את ידה כעוצרת כל פוטנציאל לשיח מכיווננו.
"אוקיי, אני הולכת." היא מנידה בראשה אל מריה. "ג'ט ואני נחזור מאוחר הלילה." היא מרכיבה את משקפי השמש שלה בדרמטיות, ואז פונה ללכת לדרכה כשריחו העז של הבושם בעקבותיה.
אני מחזיר את מבטי אל העוזרת, האומנת... או מה שלא תהיה. "כמה זמן את עובדת בשביל מיס סטיוארט?" עיניי בוחנות את פניה. היא קטנה, אך חזותה חזקה. קמטי הזעף על פניה גורמים לה להיראות מבוגרת יותר ממה שאני מניח שהוא גילה האמיתי.
"אני עובדת בשביל מיס רייצ'ל עשרים וחמש שנים." היא מהנהנת בראשה בנימוס. "איפה מר איאן הזה? אני לא רוצה לאחר לרייבן שלי." היא מביטה בשעונה. אני משועשע מהחוצפה שלה. היא מתחילה להתחבב עליי. ללא צל של ספק, רייצ'ל היא אימא מחורבנת, והבת שלה צריכה את מריה.
"הוא מחכה בחוץ. תגידי לו שיסיע אותך לאן שתצטרכי." אני מחייך אליה שוב. וכשאני בטוח שהיא לא יכולה לזעוף יותר, היא מוכיחה שכן.
"תודה," היא ממלמלת והולכת אל שולחן הצ'יפנדייל1 המקורי שלי כדי לקחת את הארנק שלה.
"מריה?" קולי עוצר אותה במקומה.
"כן?" היא מסתובבת.
"תדאגי בבקשה שרייבן תקבל את חדר האורחים הפונה אל החצר האחורית. הנוף שם יפהפה." היא ממצמצת לכיווני אך מהנהנת בראשה.
אני מסתובב, הולך אל מאחורי הבית ולוקח את שלט הרכב של הטסלה שלי.
לשבריר שנייה, אני תוהה איך רייבן הזאת נראית. היא גבוהה ומשוחזרת מפלסטיק כמו אימא שלה? אלוהים, רייצ'ל אפילו לא טרחה לשים תמונה של הבת שלה בשום מקום. זאת לא אמורה להיות מעין דרישה בסיסית עבור אימא? הבית של ההורים שלי מלא עד אפס מקום בתמונות של אחי ושלי.
שיהיה, אם מדובר בבת של רייצ'ל, היא בוודאי ילדה מפונקת או עכברון מפוחד. כך או כך, זה לא ענייני. הבחורה כאן רק לקיץ ואחר כך היא תחזור לניו יורק. למען האמת, אהיה מופתע אם אחליף איתה יותר מכמה מילים בודדות בזמן שהיא תשהה כאן.
הטלפון שלי רוטט כשאני מתניע את הטסלה.
"כן רבקה," וכל המחשבות שלי על רייצ'ל והבת שלה נעלמות מראשי כשאני מתחיל את היום שלי. יש סיבה שאני הסנגור הטוב ביותר בעיר, וזה לא בגלל האישיות או המראה שלי.
לא. אני חי, נושם, ואוכל את העבודה שלי. ככל שהתיק שלי תובעני ומאתגר יותר, הזין שלי נהיה קשה יותר.
אני לא מפסיד.
אני לא מאמין במקריות.
ואני זה שיוצר את המזל שלי.
אני אוהב את החיים שלי.
1 עיצוביו של צ'יפנדייל היו מבוקשים מאוד על ידי האצולה האנגלית במאה ה-18 וזכו לתהילה מחודשת גם בסוף המאה ה-19 כדמות נערצת בתרבות האומנות האנגלית.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
