הקדמה
לחמש המגילות שבתנ"ך הוספתי את ספר איוב, וכרכתי אותם יחדיו לספר פרשנות התנ"ך השני שלי.
אז מדוע מגילות?
מגילה היא קלף מגולגל (ומכאן מקור השם — מגילה).
אני מחובר למגילות לא משום היותן מוגדרות קלף מגולגל, אלא משום שהן מגלות לנו דברים מיוחדים שלעיתים אני תוהה על מקומם בתנ"ך.
מתוך הראייה הזו, של הדברים המיוחדים שהמגילות מגלות לנו, צירפתי את פרשנות ספר איוב לספר המגילות המגלות.
מגילת שיר השירים עוסקת באהבה ובסופו של דבר מגלה לנו את סודה של אותה תכונה שיש האומרים שהיא הכוח המניע החזק ביותר של האדם. נהוג לקרוא את שיר השירים בפסח, הלוא הוא חג האביב, שהאהבה וההתחדשות בטבע פורחות בו.
פסח נחוג בניסן, המוזכר בתורה כחודש הראשון, ומצוּוים לחוג בו את חג הפסח, חג החירות.
גם מגילת שיר השירים ממוקמת ראשונה בסדר המגילות בתנ"ך.
ואחרי פסח — שבועות, חג הקציר. בחג השבועות נהוג לקרוא במגילת רות.
במגילת רות יש עיסוק בקציר ובאיסוף התבואה מהשדה, בדיוק כפי שמתואר בספר ויקרא, עת מצוּוים אנחנו להשאיר מתבואת השדה לעני ולגר:
כב וּֽבְקֻצְרְכֶ֞ם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֗ם לֹֽא־תְכַלֶּ֞ה פְּאַ֤ת שָֽׂדְךָ֙ בְּקֻצְרֶ֔ךָ וְלֶ֥קֶט קְצִירְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
אני חושב שמצוות אלה שבין אדם לסביבתו ולחברה שהוא גר בה, ובמיוחד בדאגה לחלש בחברה, הן מצוות הבאות לגלות לנו כי "דרך ארץ קדמה לתורה". היחס הנפלא שנותן בעז לרות, המלקטת בקצה השדה, הוא יחס המגלה לנו את סוד החיים בחברה שלמרות הבדלי המעמדות בה, יש יחסים אנושיים טובים בין העשיר לעני, בין החזק לחלש, ובין גבר לאישה. הסוד הוא דרך ארץ הקודמת לתורה.
ואחרי שבועות ומגילת רות, מגיע תשעה באב ואיתו מגילת איכה, המגלה לנו את העצב. לתוך העצב נמזג הוויכוח המר של איוב, שגם את ספרו על חוסר הצדק בעולם, על צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, נהוג לקרוא בתשעה באב.
את הבכי והנהי האין־סופיים שבמגילת איכה כתב, על פי המסורת, הנביא ירמיהו, המבכה את חורבן הבית הראשון. ירמיהו, נביא זעם ומתריע בשער, פוצח בקינה ארוכה ומשוכללת. הוא נואש מהיכולת של העם לתקן את דרכיו ופונה לאלוהים שיעזור.
איוב, הסובל מאסונות אישיים כבדים ביותר, מסרב לבקש עזרה מאלוהים. איוב דורש את יומו בבית המשפט מול אלוהים, כדי לשטוח את טענותיו על מר גורלו ולקבל הסבר כלשהו מאלוהים.
אומרים שאת ספר איוב כתב משה רבנו.
כך, נעמדים בתשעה באב שני ענקים — משה רבנו והנביא ירמיהו, ומתוך סבל אישי (משה, אולי על כישלון שליחותו) ולאומי (ירמיהו) פונים לאלוהים ומגלים לנו את סודות הכוח שבעצב.
ואחרי תשעה באב ממשיכות המגילות ומלוות את לוח השנה העברי, ובחג הסוכות נכנסת לחיינו מגילת קהלת.
החכם באדם, שלמה המלך, מצטרף לסוכה כאחד האדם, ומגלה לנו את השאלה הפילוסופית הגדולה של מהות החיים.
האם תשובתו היא הבל הבלים? אין משמעות?
רבות הפרשנויות למגילת קהלת, ובפרשנות שלי מצאתי כיוון להבנת משמעות החיים. רמזים.
אני רק יכול להמליץ שבחג הסוכות לא נשכח להזמין לסוכה את הורינו ולחלוק להם כבוד — ההורים שלנו שבראו אותנו. נקיים בסוכה ובכלל את מצוות "כבד את אביך ואת אימך".
את סדר המגילות סוגרת הקומדיה המטורללת של מגילת אסתר הנכנסת להילולות חג הפורים.
לכל המתחפשים בחג, רק אומַר כאן שבמגילת אסתר כולם התחפשו, לבד מהיהודים עצמם.
מגילת אסתר, האחרונה שבמגילות, מגלה לנו את חטא היוהרה ואת התוצאות ההרסניות שלו.
כך קושרים בעיניי חמש המגילות וספר איוב את לוח השנה עם סודות החיים — מגילות המגלות לנו קצת ממה שמלווה אותנו ומעלה בנו את שאלות החיים, האהבה, העוצמות והחולשות שלנו, ותהומות העצב וחוסר הצדק שאנחנו נתקלים בהם מדי יום ביומו.
שיר השירים, פרק א׳
התנ"ך ידוע בכינויו "ספר הספרים". כלומר — הוא גולת הכותרת של הספרות היהודית ואולי העולמית.
שם המגילה "שיר השירים" אולי מרמז על כך שמדובר במגילה שהיא גולת הכותרת של שירת התנ"ך, ואולי של השירה העולמית כולה.
והשירה כאן היא שירת אהבה המורכבת משירים אחדים.
שיר מספר 1: שלמה כקזנובה
א שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה׃
ב יִשָּׁקֵ֨נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃
נשיקות שלמה היו טעימות יותר מיין.
ג לְרֵ֨יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ:
ריח השמנים שמרח על גופו היה טוב עד כדי כך שהבריקו את שמו.
על הברק הזה זכה לאהבת עלמות:
ד מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֨יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ:
מושך כל כך היה המלך שלמה, עד שעלמות ממש שמחו בו. ממש צעצוע של כיף, כמו איזה ממתק החביב על נשים.
שיר מספר 2: שחורה, נאווה ושזופה
ה שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כְּאָהֳלֵ֣י קֵדָ֔ר כִּירִיע֖וֹת שְׁלֹמֹֽה:
("שחורה אני ונאווה", שר זוהר ארגוב ז"ל).
שימו לב, בנות.
אני שחורה ויפה, ועורי מתוח ללא קמט, כמו יריעות האוהל של המלך, שבוודאי היו מתוחות להפליא.
והצבע השחור?
ו אַל־תִּרְא֨וּנִי֙ שֶׁאֲנִ֣י שְׁחַרְחֹ֔רֶת שֶׁשֱּׁזָפַ֖תְנִי הַשָּׁ֑מֶשׁ בְּנֵ֧י אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ־בִ֗י שָׂמֻ֨נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי:
ואני שחורה גם כתוצאה מהגנים שלי, וגם משום שאני אוהבת לבלות בחוץ.
ז הַגִּ֣ידָה לִּ֗י שֶׁ֤אָהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם שַׁלָּמָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּעֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽיךָ:
רק תגיד, אהובי, איפה אתה, ואני אגיע אליך בכל שעה ביום.
ח אִם־לֹ֤א תֵדְעִי֙ לָ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן וּרְעִי֙ אֶת־גְּדִיֹּתַ֔יִךְ עַ֖ל מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים:
הבנתן, בנות? רוצות את הגבר שלכן — צאו לחפש אותו!
שיר מספר 3: אישה סוסה
ט לְסֻסָתִי֙ בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דִּמִּיתִ֖יךְ רַעְיָתִֽי:
בדמיוני את כמו סוסה מפוארת בצבא של פרעה.
י נָאו֤וּ לְחָיַ֨יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים:
סוסה מקושטת וגאה:
יא תּוֹרֵ֤י זָהָב֙ נַעֲשֶׂה־לָּ֔ךְ עִ֖ם נְקֻדּ֥וֹת הַכָּֽסֶף:
יב עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֨לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ:
יג צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין:
בולטת כל כך הסוסה שלי, עד שהמלך בחר בה מבין כל הסוסות.
שיר מספר 4: עיני יונים ובית חדש
טו הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים:
יש לך, יפתי, עיניים כזוג יונים ("כי הינך יפה רעייתי" — אריק איינשטיין שר ב"שיר מספר 8").
טז הִנְּךָ֙ יָפֶ֤ה דוֹדִי֙ אַ֣ף נָעִ֔ים אַף־עַרְשֵׂ֖נוּ רַעֲנָנָֽה:
ולך, יפה שלי, יש אף נעים, והמיטה שלנו חדשה ורעננה.
יז קֹר֤וֹת בָּתֵּ֨ינוּ֙ אֲרָזִ֔ים ֯רַחִיטֵנוּ בְּרוֹתִֽים:
ועל בסיס עיני יונים ואף נעים, אפשר לבנות בית יציב.
יש פירושים חז"ליים המדמים את האהבה שבשיר השירים לאהבה שבין עם ישראל לתורתו.
ייתכן שזה נכון.
אבל בשבילי נראה נחמד ומרתק שיש בתנ"ך גם שירי אהבה בלי חיבור לאלוהים, לעם ישראל ולשאר מיני אמונות — אהבה בין אנשים.
נראה איך תתפתח האהבה הזו בהמשך המגילה.
https://www.youtube.com/watch?v=XifsClAf-sQ