לצאת ממצרים. ולחזור.
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לצאת ממצרים. ולחזור.

לצאת ממצרים. ולחזור.

5 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

  • הוצאה: כתב, מנדלי
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 160 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 40 דק'

שז

שֶז (ילידת 1959) היא סופרת ומשוררת ישראלית.
זוכת פרס קרן רון אדלר לשירה לשנת 1999 על ספרה ריקוד המשוגעת, גיבורת תרבות מטעם קהילת הלהט"ב והאגודה לזכויות הפרט לשנת 2004 וכלת פרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש לוי אשכול לשנת 2007.
מחזותיה "הביתה" ו"שרשרת פנינים לבנה" הוצגו בתיאטרון הסימטה ובפסטיבל עכו.
הספרים שכתבה: 
2010 - "הרחק מהיעדרו" (רומן, עם עובד)
2005 - "מאולפת" (קובץ סיפורים, שופרא) 
2001 - "להחזיר את הפיות לארץ ישראל" (רומן, מודן)
1999 - "ריקוד המשוגעת" (שירה, הקיבוץ המאוחד)

תקציר

"עַכְשָׁו אֱלהִֹים מַרשָׁה
לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאַת שׂוחָֹה.
אֱלהִֹים מְכַוֶּנֶת עֲבוּרֵךְ אֶת זִרמֵי הָרוּחַ
כָּךְ שֶׁלְּעולָֹם לאֹ תִּצְטָרכִי שׁוּב לְהִתְחַנֵּן לָנוּחַ.
זֶה פָּטֶנְט מְקורִֹי שֶׁלָּהּ, זֶה מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי רָגִיל,
הַעֲרִיצִי אותָֹהּ בְּחִבָּה, סִגְדִי לְפָנֶיהָ בְּגִיל."

"לצאת ממצרים. ולחזור." הוא ספר השירה השני של שז. קדם לו "ריקוד המשוגעת" שהיה פורץ דרך בישירותו, בעזות המבט ובאומץ המבע. הוא התאפיין בניסוח תקיף ובוהק של ילדות בצילם של הורים מתעתעים ומתאכזרים והשתקפותם בעולם הבוגר של המשוררת.
"לצאת ממצרים. ולחזור." נובט מתוך אותם מוטיבים, ומצמיח מתוכם עולם פנימי חדשני, צבעוני, מלא דמיון והומור מצטלצל, פרוע.

שז מתבוננת בכנות מפוכחת ובאירוניה חדה על יחסים אינטימיים, שבהם אי אפשר להפריד את האלימות מהאהבה, על יחסים חברתיים ופוליטיים, שבהם לא ניתן להפריד את ההזדקקות מהאיבה. היא משרטטת ביד אמן, את המפה המפותלת של המסע אל עבר הגאולה והחזרה העיוורת, הבלתי נמנעת, שוב ושוב, אל נקודת ההתחלה.
היא פורשת בפנינו דיאלוג, מלא הומור, בהיר, נוקב ויחודי מאין כמותו, עם אלוהים.

פרק ראשון

פה קבור השיר שסרבת ללדת היום

פֹּה קָבוּר הַשִּׁיר שֶׁסֵּרַבְתְּ לָלֶדֶת הַיּוֹם.

עֻבָּר מְעֻוָּר, קְצוּץ יָדָיו וְרַגְלָיו. מָה קָרָה לָךְ.

זֶה מָה שֶׁרָצִית. אַל תַּעֲנִי לָנוּ. אַל תַּגִּידִי

מִלָּה. שִׁמְרִי אֶת רִגְשֵׁי הָאַשְׁמָה שֶׁלָּךְ

לַהִתְעַבְּרוּת הַבָּאָה.

 

מְדַמֶּמֶת כְּמוֹ זוֹנָה פְּצוּעָה לְאַחַר הַפָּלָה יְזוּמָה.

מָה קָרָה לָךְ. מָה קָרָה. אַל תַּבִּיטִי לַשָּׁמַיִם.

שָׁם אֵין תְּשׁוּבָה. תַּבִּיטִי לְמַטָּה. תִּרְאִי אֶת

הָאֲדָמָה הַתְּחוּחָה. אֲפִלּוּ צִיּוּן שֵׁם אֵין

עַל קֶבֶר הָעֻבָּר. לֹא הַבֵּן שֶׁל שֶׁז.

לֹא הַנֶּכֶד שֶׁל

אַבְרָהָם

הָיָה יָכוֹל לִבְנוֹת לַתִּינוֹק לוּל וַעֲרִיסָה.

עִם עֵצִים. עִם דֶּבֶק. עִם פַּטִּישׁ.

הָיִית מְטַיֶּלֶת אִתּוֹ. חוֹצָה בִּזְהִירוּת אֶת הַכְּבִישׁ.

מְפַזֶּמֶת לוֹ נִגּוּן בֵּית-אַבָּא עַתִּיק.

 

טִפְּשָׁה שֶׁכָּמוֹךְ. פַּשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ.

בְּשֵׁם אֱלֹהַיִךְ אָנוּ בָּאִים אֵלַיִךְ.

אַל תִּתְנַגְּדִי. תְּנִי לָנוּ עַד הַסּוֹף.

יִוָּלֵד לָנוּ שִׁיר חָכָם וּמָתוֹק.

אנחנו מתגעגעים למצרים

אֲנַחְנוּ מִתְגַּעְגְּעִים לְמִצְרַיִם.

אֲנַחְנוּ מִתְגַּעְגְּעִים לַצִּפִּיָּה לַשּׁוֹט שֶׁיִּפֹּל עַל גַּבֵּנוּ.

אֲנַחְנוּ מִתְגַּעְגְּעִים לַדַּיְסָה הַדּוֹחָה בַּקְּעָרָה הָאֲפֹרָה.

אַף פַּעַם לֹא הָיְתָה טֵלֵוִיזְיָה בִּמְגוּרֵי הָעֲבָדִים,

שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל וִידֵאוֹ, וַאֲנַחְנוּ

הֲרֵי הָיִינוּ כָּל כָּךְ זְקוּקִים לְאֵיזוֹ אוֹפֵּרַת סַבּוֹן טוֹבָה.

נָתְנוּ לָנוּ תְּמוּנָה שֶׁל עֵץ יָרֹק שֶׁעֲנָפָיו מִתְנוֹעֲעִים בָּרוּחַ וּפָקְדוּ:

"תֵּרָגְעוּ."

נָפַלְנוּ עַל הַבִּרְכַּיִם וְעָשִׂינוּ מֵדִיטַצְיָה

עַד שֶׁאוֹר הַשַּׁחַר הַבָּהִיר טִפֵּס עַל הַמָּסָךְ הַשָּׁחֹר שֶׁל הַלַּיְלָה

וְהִגִּיעַ הָרֶגַע לִבְחֹר.

כשיצאנו ממצרים

כְּשֶׁיָּצָאנוּ מִמִּצְרַיִם הָיִינוּ חוֹלִים.

הַחֲכָמִים נָתְנוּ הֶסְבֵּרִים, פֵּרְשׁוּ סִימָנִים,

וְהַמְּרַפְּאוֹת רִפְּאוּ בְּשֶׁקֶט, בְּיָדַיִם חַמּוֹת, חֲכָמוֹת, קְמוּטוֹת מִשֶּׁמֶשׁ הַמִּדְבָּר.

אֱלֹהִים לֹא אָהֲבוּ אוֹתָנוּ.

צִחְקְקוּ לָהֶם כְּשֶׁהֵם מְפַצְּחִים גַּרְעִינֵי חַמָּנִיּוֹת וְצוֹפִים בְּאוֹפֵּרוֹת סַבּוֹן.

בַּסּוֹף נִשְׁבַּר לְאַחַת הַמְּרַפְּאוֹת.

הִיא פָּתְחָה בְּדִין וּדְבָרִים

עִם הָאֱלֹהִים.

הֵם שָׂרְפוּ אוֹתָהּ בַּשֶּׁמֶשׁ, לְאַט, בְּעִנּוּיִים.

כָּכָה עָשׂוּ לָהּ אֱלֹהֵי הַחֶסֶד הָאֱלֹהִים

מוּל הַטֵּלֵוִיזְיָה

גַּרְעִינִים.

ערגה

עֶרְגָּה כְּמוּסָה לָשׁוּב אֶל בִּנְיְנֵי הָרַכֶּבֶת הַמֻּזְנָחִים, לָשׁוּב אֶל קִירוֹת חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת הַמֻּכְתָּמִים, לָשׁוּב אֶל פְרִידָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת כִּמְעַט מִדֵּי יוֹם בֶּחָצֵר, רַגְלֶיהָ פְּשׂוּקוֹת לִרְוָחָה מִתַּחַת לְשִׂמְלָתָהּ וְכַפּוֹת יָדֶיהָ מְשַׁפְשְׁפוֹת בְּכוֹחַ בְּגָדִים מֵעַל גִּיגִית הַכְּבִיסָה, לָשׁוּב אֶל נִצּוֹלַת הַשּׁוֹאָה שֶׁגָּרָה דֶּלֶת לְיַד, וּכְשֶׁדּוֹדָה פְרִישְׁמָן דָּפְקָה בְּדַלְתָּהּ אַף פַּעַם לֹא פָּתְחָה אוֹתָהּ לִרְוָחָה, תָּמִיד בְּהִסּוּס, תָּמִיד כְּמוֹ מְנֻמְנֶמֶת, בְּהוּיָה, לָשׁוּב אֶל קִיר חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁלְּיַד דַּלְתָּהּ שֶׁל דּוֹדָה, שֶׁעָלָיו אֲנִי עוֹשָׂה הֲמוֹן הֲמוֹן צִיּוּרִים, עִם הֲמוֹן הֲמוֹן צְבָעִים וְעִגּוּלִים וְקַוִּים, אֲבָל כְּשֶׁדּוֹדָה מְגַלָּה אֶת זֶה הִיא פּוֹתַחַת זְרוֹעוֹתֶיהָ לִרְוָחָה וְאוֹמֶרֶת בְּקוֹל מִתְאַפֵּק: אֶפְרָתִי, אוֹי וַאֲבוֹי, לָמָּה קִשְׁקַשְׁתְּ עַל הַקִּיר?

על ג' וזיכרונות מהארץ הישנה

"קָבַרְתִּי מִתַּחַת לְבֵיתִי גַּרְזֶן"

דליה הרץ

ג' נָפְלָה בְּחֶלְקִי, נָפְלָה בְּחֵיקִי,

כְּמוֹ שַׁרְמוּטָה מֵהָעוֹלָם הַיָּשָׁן,

אֵיפֹה שֶׁהַזּוֹנוֹת לֹא הִסְתּוֹבְבוּ בְּשׁוֹרְטְס

עַל פְּלַטְפוֹרְמוֹת, עִם לָק אָדֹם בַּצִּפָּרְנַיִם

וְשִׁנַּיִם מֻכְתָּמוֹת בְּאָדֹם וּצְרָחוֹת שֶׁל "הֵי מָאמִי".

הִיא נָפְלָה בְּתוֹכִי כְּמוֹ גּוּיָאבָה, כְּמוֹ גַּרְזֶן

שֶׁחוֹתֵךְ גּוּיָאבָה, שֶׁמְּקַלֵּף גִּיטָרָה מֵהַגִּיטָרִיּוּת שֶׁלָּהּ,

כְּמוֹ כָּזֶה שֶׁמִּסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַבַּיִת שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלָּהּ, שָׁם בַּמַּרְתֵּף

נוֹצָרִים כָּל הַסּוֹדוֹת וְנִנְצָרִים, עַד שֶׁהַגַּרְזֶן

יוֹרֵד. נוֹחֵת. בִּבְעִיטָה, אֲחוֹתִי, תִּבְעֲטִי לוֹ בַּבֵּיצִים,

אֵיפֹה שֶׁנִּגְמָרִים כָּל הַסִּפּוּרִים הַמְּתוּקִים.

השודדת

שַׁרְבִיט הַשַּׁרְמוּטָה נִלְקַח.

מֵעַתָּה הִיא שׁוֹדֶדֶת רְגִילָה. בְּקַו אַרְבָּעִים וְשָׁלוֹשׁ

הִיא מְנַצַּחַת עַל לַהֲקַת זְקֵנִים חַסְרֵי שִׁנַּיִם.

בָּאוֹטוֹבּוּס שֶׁיּוֹצֵא מִשְּׂדֵרוֹת

הִיא מְמַעֶכֶת אֶת הַטּוֹסְטִים

לְדַיְסוֹת מְלוּחוֹת

בְּתוֹךְ בְּלֶנְדֵּרִים

צַוְחָנִיִּים, מְאַרְגֶּנֶת אוֹתָם

לְשִׁירָה בְּצִבּוּר –

מְשַׁגַּעַת, דְּלוּחָה, צוֹרְמָנִית,

שׁוֹכַחַת שֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ בְּלִי שִׁנַּיִם,

צוֹרַחַת אֶל תּוֹךְ הַמִּיקְרוֹפוֹן הַתַּיָּרוּתִי

מִלִּים בְּדִיקַצְיָה אֲיֻמָּה,

שֶׁהָאָזְנַיִם מִתְקַשּׁוֹת

לְהָבִין, מְדַבֶּרֶת עַל פְּרָחִים, מַצְבִּיעָה.

עוֹד מְעַט תַּעֲמֹד עַל רֶגֶל אַחַת

וְתִנְסֹק.

שז

שֶז (ילידת 1959) היא סופרת ומשוררת ישראלית.
זוכת פרס קרן רון אדלר לשירה לשנת 1999 על ספרה ריקוד המשוגעת, גיבורת תרבות מטעם קהילת הלהט"ב והאגודה לזכויות הפרט לשנת 2004 וכלת פרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש לוי אשכול לשנת 2007.
מחזותיה "הביתה" ו"שרשרת פנינים לבנה" הוצגו בתיאטרון הסימטה ובפסטיבל עכו.
הספרים שכתבה: 
2010 - "הרחק מהיעדרו" (רומן, עם עובד)
2005 - "מאולפת" (קובץ סיפורים, שופרא) 
2001 - "להחזיר את הפיות לארץ ישראל" (רומן, מודן)
1999 - "ריקוד המשוגעת" (שירה, הקיבוץ המאוחד)

עוד על הספר

  • הוצאה: כתב, מנדלי
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 160 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 40 דק'
לצאת ממצרים. ולחזור. שז

פה קבור השיר שסרבת ללדת היום

פֹּה קָבוּר הַשִּׁיר שֶׁסֵּרַבְתְּ לָלֶדֶת הַיּוֹם.

עֻבָּר מְעֻוָּר, קְצוּץ יָדָיו וְרַגְלָיו. מָה קָרָה לָךְ.

זֶה מָה שֶׁרָצִית. אַל תַּעֲנִי לָנוּ. אַל תַּגִּידִי

מִלָּה. שִׁמְרִי אֶת רִגְשֵׁי הָאַשְׁמָה שֶׁלָּךְ

לַהִתְעַבְּרוּת הַבָּאָה.

 

מְדַמֶּמֶת כְּמוֹ זוֹנָה פְּצוּעָה לְאַחַר הַפָּלָה יְזוּמָה.

מָה קָרָה לָךְ. מָה קָרָה. אַל תַּבִּיטִי לַשָּׁמַיִם.

שָׁם אֵין תְּשׁוּבָה. תַּבִּיטִי לְמַטָּה. תִּרְאִי אֶת

הָאֲדָמָה הַתְּחוּחָה. אֲפִלּוּ צִיּוּן שֵׁם אֵין

עַל קֶבֶר הָעֻבָּר. לֹא הַבֵּן שֶׁל שֶׁז.

לֹא הַנֶּכֶד שֶׁל

אַבְרָהָם

הָיָה יָכוֹל לִבְנוֹת לַתִּינוֹק לוּל וַעֲרִיסָה.

עִם עֵצִים. עִם דֶּבֶק. עִם פַּטִּישׁ.

הָיִית מְטַיֶּלֶת אִתּוֹ. חוֹצָה בִּזְהִירוּת אֶת הַכְּבִישׁ.

מְפַזֶּמֶת לוֹ נִגּוּן בֵּית-אַבָּא עַתִּיק.

 

טִפְּשָׁה שֶׁכָּמוֹךְ. פַּשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ.

בְּשֵׁם אֱלֹהַיִךְ אָנוּ בָּאִים אֵלַיִךְ.

אַל תִּתְנַגְּדִי. תְּנִי לָנוּ עַד הַסּוֹף.

יִוָּלֵד לָנוּ שִׁיר חָכָם וּמָתוֹק.

אנחנו מתגעגעים למצרים

אֲנַחְנוּ מִתְגַּעְגְּעִים לְמִצְרַיִם.

אֲנַחְנוּ מִתְגַּעְגְּעִים לַצִּפִּיָּה לַשּׁוֹט שֶׁיִּפֹּל עַל גַּבֵּנוּ.

אֲנַחְנוּ מִתְגַּעְגְּעִים לַדַּיְסָה הַדּוֹחָה בַּקְּעָרָה הָאֲפֹרָה.

אַף פַּעַם לֹא הָיְתָה טֵלֵוִיזְיָה בִּמְגוּרֵי הָעֲבָדִים,

שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל וִידֵאוֹ, וַאֲנַחְנוּ

הֲרֵי הָיִינוּ כָּל כָּךְ זְקוּקִים לְאֵיזוֹ אוֹפֵּרַת סַבּוֹן טוֹבָה.

נָתְנוּ לָנוּ תְּמוּנָה שֶׁל עֵץ יָרֹק שֶׁעֲנָפָיו מִתְנוֹעֲעִים בָּרוּחַ וּפָקְדוּ:

"תֵּרָגְעוּ."

נָפַלְנוּ עַל הַבִּרְכַּיִם וְעָשִׂינוּ מֵדִיטַצְיָה

עַד שֶׁאוֹר הַשַּׁחַר הַבָּהִיר טִפֵּס עַל הַמָּסָךְ הַשָּׁחֹר שֶׁל הַלַּיְלָה

וְהִגִּיעַ הָרֶגַע לִבְחֹר.

כשיצאנו ממצרים

כְּשֶׁיָּצָאנוּ מִמִּצְרַיִם הָיִינוּ חוֹלִים.

הַחֲכָמִים נָתְנוּ הֶסְבֵּרִים, פֵּרְשׁוּ סִימָנִים,

וְהַמְּרַפְּאוֹת רִפְּאוּ בְּשֶׁקֶט, בְּיָדַיִם חַמּוֹת, חֲכָמוֹת, קְמוּטוֹת מִשֶּׁמֶשׁ הַמִּדְבָּר.

אֱלֹהִים לֹא אָהֲבוּ אוֹתָנוּ.

צִחְקְקוּ לָהֶם כְּשֶׁהֵם מְפַצְּחִים גַּרְעִינֵי חַמָּנִיּוֹת וְצוֹפִים בְּאוֹפֵּרוֹת סַבּוֹן.

בַּסּוֹף נִשְׁבַּר לְאַחַת הַמְּרַפְּאוֹת.

הִיא פָּתְחָה בְּדִין וּדְבָרִים

עִם הָאֱלֹהִים.

הֵם שָׂרְפוּ אוֹתָהּ בַּשֶּׁמֶשׁ, לְאַט, בְּעִנּוּיִים.

כָּכָה עָשׂוּ לָהּ אֱלֹהֵי הַחֶסֶד הָאֱלֹהִים

מוּל הַטֵּלֵוִיזְיָה

גַּרְעִינִים.

ערגה

עֶרְגָּה כְּמוּסָה לָשׁוּב אֶל בִּנְיְנֵי הָרַכֶּבֶת הַמֻּזְנָחִים, לָשׁוּב אֶל קִירוֹת חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת הַמֻּכְתָּמִים, לָשׁוּב אֶל פְרִידָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת כִּמְעַט מִדֵּי יוֹם בֶּחָצֵר, רַגְלֶיהָ פְּשׂוּקוֹת לִרְוָחָה מִתַּחַת לְשִׂמְלָתָהּ וְכַפּוֹת יָדֶיהָ מְשַׁפְשְׁפוֹת בְּכוֹחַ בְּגָדִים מֵעַל גִּיגִית הַכְּבִיסָה, לָשׁוּב אֶל נִצּוֹלַת הַשּׁוֹאָה שֶׁגָּרָה דֶּלֶת לְיַד, וּכְשֶׁדּוֹדָה פְרִישְׁמָן דָּפְקָה בְּדַלְתָּהּ אַף פַּעַם לֹא פָּתְחָה אוֹתָהּ לִרְוָחָה, תָּמִיד בְּהִסּוּס, תָּמִיד כְּמוֹ מְנֻמְנֶמֶת, בְּהוּיָה, לָשׁוּב אֶל קִיר חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁלְּיַד דַּלְתָּהּ שֶׁל דּוֹדָה, שֶׁעָלָיו אֲנִי עוֹשָׂה הֲמוֹן הֲמוֹן צִיּוּרִים, עִם הֲמוֹן הֲמוֹן צְבָעִים וְעִגּוּלִים וְקַוִּים, אֲבָל כְּשֶׁדּוֹדָה מְגַלָּה אֶת זֶה הִיא פּוֹתַחַת זְרוֹעוֹתֶיהָ לִרְוָחָה וְאוֹמֶרֶת בְּקוֹל מִתְאַפֵּק: אֶפְרָתִי, אוֹי וַאֲבוֹי, לָמָּה קִשְׁקַשְׁתְּ עַל הַקִּיר?

על ג' וזיכרונות מהארץ הישנה

"קָבַרְתִּי מִתַּחַת לְבֵיתִי גַּרְזֶן"

דליה הרץ

ג' נָפְלָה בְּחֶלְקִי, נָפְלָה בְּחֵיקִי,

כְּמוֹ שַׁרְמוּטָה מֵהָעוֹלָם הַיָּשָׁן,

אֵיפֹה שֶׁהַזּוֹנוֹת לֹא הִסְתּוֹבְבוּ בְּשׁוֹרְטְס

עַל פְּלַטְפוֹרְמוֹת, עִם לָק אָדֹם בַּצִּפָּרְנַיִם

וְשִׁנַּיִם מֻכְתָּמוֹת בְּאָדֹם וּצְרָחוֹת שֶׁל "הֵי מָאמִי".

הִיא נָפְלָה בְּתוֹכִי כְּמוֹ גּוּיָאבָה, כְּמוֹ גַּרְזֶן

שֶׁחוֹתֵךְ גּוּיָאבָה, שֶׁמְּקַלֵּף גִּיטָרָה מֵהַגִּיטָרִיּוּת שֶׁלָּהּ,

כְּמוֹ כָּזֶה שֶׁמִּסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַבַּיִת שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלָּהּ, שָׁם בַּמַּרְתֵּף

נוֹצָרִים כָּל הַסּוֹדוֹת וְנִנְצָרִים, עַד שֶׁהַגַּרְזֶן

יוֹרֵד. נוֹחֵת. בִּבְעִיטָה, אֲחוֹתִי, תִּבְעֲטִי לוֹ בַּבֵּיצִים,

אֵיפֹה שֶׁנִּגְמָרִים כָּל הַסִּפּוּרִים הַמְּתוּקִים.

השודדת

שַׁרְבִיט הַשַּׁרְמוּטָה נִלְקַח.

מֵעַתָּה הִיא שׁוֹדֶדֶת רְגִילָה. בְּקַו אַרְבָּעִים וְשָׁלוֹשׁ

הִיא מְנַצַּחַת עַל לַהֲקַת זְקֵנִים חַסְרֵי שִׁנַּיִם.

בָּאוֹטוֹבּוּס שֶׁיּוֹצֵא מִשְּׂדֵרוֹת

הִיא מְמַעֶכֶת אֶת הַטּוֹסְטִים

לְדַיְסוֹת מְלוּחוֹת

בְּתוֹךְ בְּלֶנְדֵּרִים

צַוְחָנִיִּים, מְאַרְגֶּנֶת אוֹתָם

לְשִׁירָה בְּצִבּוּר –

מְשַׁגַּעַת, דְּלוּחָה, צוֹרְמָנִית,

שׁוֹכַחַת שֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ בְּלִי שִׁנַּיִם,

צוֹרַחַת אֶל תּוֹךְ הַמִּיקְרוֹפוֹן הַתַּיָּרוּתִי

מִלִּים בְּדִיקַצְיָה אֲיֻמָּה,

שֶׁהָאָזְנַיִם מִתְקַשּׁוֹת

לְהָבִין, מְדַבֶּרֶת עַל פְּרָחִים, מַצְבִּיעָה.

עוֹד מְעַט תַּעֲמֹד עַל רֶגֶל אַחַת

וְתִנְסֹק.