קחי את ידי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קחי את ידי
מכר
מאות
עותקים
קחי את ידי
מכר
מאות
עותקים

קחי את ידי

4.7 כוכבים (63 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2844מקורי
ספר מודפס
6978.4מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2844מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • שם במקור: Take My Hand
  • תרגום: נעה בן פורת
  • הוצאה: אריה ניר, מודן
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 415 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 55 דק'
  • קריינות: מירי גדרון
  • זמן האזנה: 11 שעות ו 33 דק'

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

"הספר הזה ישבור את ליבכם וירומם את נפשכם." קייט קווין, מחברת רבי־המכר הרשת של אליס וצופן הוורד 
  
מונטגומרי, אלבמה, 1973. סיוויל טאונסנד היא בוגרת טרייה של בית הספר לסיעוד, שנחושה לחולל שינוי בדרכה החדשה כאחות בקהילה האפרו־אמריקאית. בעבודתה במרפאה לתכנון המשפחה היא מקווה לסייע לנשים לקבל החלטות על גופן וחייהן, ולעצב את גורלן במו ידיהן.
כבר בתחילת דרכה, שביל עפר מאובק מוביל אותה לבקתה דלה שבה פוגשת סיוויל את המטופלות הראשונות שלה. אף על פי שהאחיות אריקה ואינדיה הן בנות אחת־עשרה ושלוש־עשרה בלבד, סיוויל נדרשת לתת להן זריקות למניעת היריון. בעוד סיוויל מתחילה לפקפק במדיניות המוכתבת לה, אינדיה, אריקה ובני משפחתם נכנסים עמוק לליבה. עד שיום אחד היא מגלה שקרה דבר בלתי נתפס שישנה את חייהן של הבנות לבלי היכר.  
 
כעבור עשרות שנים, כשהיא אם לבת בוגרת ועומדת לפרוש מקריירה ארוכה ומפוארת, ד"ר סיוויל טאונסנד מבקשת לסגור מעגל ולהניח לעבר. אבל יש אנשים וסיפורים שמסרבים להישכח. שאסור להם להישכח. כי ההיסטוריה חוזרת על מה שאנחנו מעדיפים לא לזכור. 

קחי את ידי הוא רומן היסטורי המבוסס על אירועים אמיתיים. בכתיבה רהוטה, כנה ושופעת חמלה, פורשת דולן פרקינס־ולדז יצירה ספרותית מרשימה העוסקת באחריות, תיקון עוולות והחשיבות שבלימוד מטעויות העבר בלי להסס להישיר מבט אל תקופות אפלות. 

"קחי את ידי מזכיר לנו שספרות גדולה לא נועדה לבדר אלא לחולל שינוי בעולם." וושינגטון פוסט 

"נוגע ללב ומרגש אך מֵישיר מבט אל ההיסטוריה ללא מורא... מסע בלתי נשכח אל משמעותן של אחריות וגאולה." סלסט אינג, מחברת רב־המכר שריפות קטנות בכל מקום 

"מרגש, חשוב ורלוונטי מאין כמוהו." כריסטינה בייקר קליין, מחברת רב־המכר רכבת היתומים 

פרק ראשון

1


ממפיס
2016

לא עוברת שנה בלי שאחשוב עליהן. אינדיה. אריקה. שמותיהן רקומים על הבטנה של כל חלוק לבן שלבשתי אי־פעם. אני מספרת לך את הסיפור הזה כדי לרקום את שמותיהן גם בתוך הבגדים שלך. כתזכורת, כדי שלא תשכחי אותן לעולם. חיי בתחום הרפואה לימדו אותי, לימדו אותי ממש, לקבל את הדברים שאין בכוחי לשנות. מעין תפילה נואשת לשלוות נפש. אני לא מנסה לשנות את העבר. אני מספרת כדי לתת מנוחה לרוחות הרפאים האלו.

את מציירת בקדחתנות, כמו אמא. ועם זאת, ניחנת ביציבות של אבא. הכישרונות שלך מפריכים בלי ספק את התיאוריה של תורשה גנטית. אני מביטה בך עכשיו, בשובך מהקולג', בַּזמן שאחרי גמר הלימודים שבו כל הצעירים מוצאים את דרכם או מחליקים במדרון של חוסר הוודאות. את יושבת על המרפסת ומחככת חוטמים עם הכלב, פיטבול אפור מטומטם שנידון פעם למוות כי נשך אדם בפניו. בשש השנים שאנחנו מחזיקות בו, הוא פחדן יותר מאשר נועז, כמודע לכך שמהלך שגוי אחד יחרוץ את גורלו. עכשיו אני יודעת שוודאות כזאת, נוראה ככל שתהיה, היא מתנה.

הכלב גונח כשאת מחפשת את המקום הנכון לגירוד. הלוואי שמישהו היה מגרד לי ככה. אני חשה כזאת לאות בעצמותיי. השנה אהיה בת שישים ושבע, אבל הגיע הזמן. אני מוכנה לעבוד בחצר שלי, לחוש את העפר הלח בין אצבעותיי, לשבת עם זיכרונותיי כמו אחד מאותם עקעקים זנבתניים שכנפיהם כבר אינן מתנפנפות כבעבר. בימים אלה אני מתעוררת ורק רוצה להתהפך לצד השני ולהמשיך לישון עוד שעה. כן, הגיע הזמן.

לפני שבועיים שמעתי את החדשות שאינדיה חולה מאוד. אני לא יודעת ממה בדיוק היא סובלת, אבל מקבלת את זה כסימן לכך שהגיע הזמן לנסוע דרומה. אני יודעת איך זה נראה. לא, אני לא עומדת להציל אותה. לא, אני לא מטפחת איזו תקווה נאצלת שהיא תהיה המטופלת הראשונה והאחרונה בקריירה שלי. התפללתי על כך. אנא, אלוהים, גלה לי את צפונות ליבי.

אני קוראת בשמך, ואת מציצה למטבח מבעד לדלת הרשת. את רגילה שאני טורחת למענך, אם כי בכל שנה את זקוקה לי פחות ופחות, וצר לי מאוד על כך. בקרוב נישאר רק אני והכלב, אישה זקנה ממלמלת שטויות כדרכם של בעלי כלבים המדברים אל חיות המחמד שלהם אם אין איש בסביבה.

אבל לפני שנעבור שתינו לפרק הבא, אנחנו צריכות לדבר. את ואני תמיד היינו פתוחות זו עם זו. כאשר היית גדולה מספיק לשאול שאלות, סיפרתי לך את כל הידוע לי על ההורים שהולידו אותך. סיפרתי לך איך נכנסת אל חיי, על המתנה שאת למשפחתנו.

סיפרתי לך את הסיפור על הורתך ולידתך, אבל לא גיליתי לך את סיפור שושלת היוחסין שלך. איך באת לעולם. איך נוצרת מהשתלשלות היסטורית ארוכה שקראה תיגר על הביולוגיה. מה שאני מנסה לומר, זה שהסיפור שלך קשור קשר אמיץ לאחיות האלו. הסיפור על איך קיבלתי אותך בברכה אל חיי, והחלטתי לא להתחתן וללדת ילדים, הוא מסובך. ניסיתי לא להעמיס אותו עלייך, אבל אני מתחילה להאמין שבזה שלא סיפרתי לך את כל האמת, ונתתי לך לחיות את חייך בלי להבין את ההיסטוריה הזאת לעומק, עשיתי לך שירות רע.

אני מכניסה את היד לכיס השמלה שלי ומוציאה ממנו את הנייר המקופל. גם בלי לפתוח אותו אני יודעת מה כתוב בו, כי למדתי בעל־פה את הכתובת, מיפיתי את הוראות הניווט בנייד שלי, ואני יודעת באיזו דרך אסע. מכל הדלק של המכונית מלא, החטיפים ארוזים בתרמיל הגב. המלתחה הכוללת את הבגדים החיוניים שלי מקופלת יפה במזוודה שמונחת כרגע מאחורי הדלת. הדבר היחיד שטרם עשיתי הוא לספר לך לאן אני נוסעת ולמה. את יודעת משהו על האחיות, על המקרה שהסעיר את הארץ, אבל את לא יודעת את כל הסיפור. והגיע הזמן שאספר לך אותו.

"אן?" אני קוראת שוב בשמך. הפעם, אני רומזת לך להיכנס.

עוד על הספר

  • שם במקור: Take My Hand
  • תרגום: נעה בן פורת
  • הוצאה: אריה ניר, מודן
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 415 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 55 דק'
  • קריינות: מירי גדרון
  • זמן האזנה: 11 שעות ו 33 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
63 דירוגים
49 דירוגים
11 דירוגים
3 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
19/10/2024

קריינות מצויינת. ספר מרתק, כתוב היטב.

1
6/7/2025

סיפור קשה וקורע לב, אך חשוב. קראתי והתקשתי להאמין שדברים כאלה התרחשו לא לפני זמן רב. מומלץ בחום!

13/6/2025

רוצו לקרוא,ספר לא קל, סוגיות קשות, אך מרתק וחשוב

8/5/2025

סיפורן של נשים אפרו-אמריקאיות בארה״ב בשנות ה-70. ממש לא מזמן ובכל זאת מטורף שזה היה קיים בתקופת חיינו. ספר מעולה, תוכן משמעותי ועשיר, סיפור שיוצר חיבור רגשי ומציג נושא קשה ומורכב ומעניין. כתיבה איכותית, לא מצועצעת ולא מוגזמת. נשאר איתי הרבה אחרי סיום הקריאה. קריינות טובה מאד.

24/12/2024

ספר מעולה, מעורר מחשבה, כתוב בצורה שוטפת ומעניינת ומצליח להעביר את התחושות בצורה טובה.

15/12/2024

ספר עוצמתי, קולח ומטלטל. התרגום מדויק וטוב. פחות אהבתי את הקריינות, היא הייתה מדויקת מבחינת ההגייה, אבל נוקשה ועם יותר מדי פאתוס לטעמי.

21/10/2024

סיפור כואב, מרגש אך גם נותן תקווה. ספר שכמעט אי אפשר להניח אותו לרגע!

19/7/2024

סיפור חשוב ומעניין

12/4/2024

ספר עם נושא קשה שכתוב בצורה קולחת ומעניינת.

24/3/2024

מעולה!!! אכן שובר לב. משאיר מחשבות רבות ותחושות קשות. מומלץ מאד

9/12/2023

ספר מרתק בכל כך הרבה מובנים, העוסק בסוגיה החשובה של גזענות, יחס לשחורים ולעניים, פטרנליזם, ועשיית הדבר הנכון. קראתי בנשימה אחת, ביום אחד, וממליצה עליו בחום.

1/11/2023

ספר מעניין וחשוב ! לעולם אסור לשכוח על אפליות שקרו בעבר כדאי שלא יקרו בעתיד.

30/10/2023

מעולה ספר לא קל. מאוד מעשיר. עולה במחשבותי הרבה אחרי שסיימתי אותו.

21/10/2023

ספר המתבסס על אירועים אמיתיים שהתרחשו בארהב נגד קהילת נשים אפרו אמריקאיות עניות. כתוב היטב, נע בציר בין 2016 ו 1973 , מתאר היטב רגשות ודמויות שקל להזדהות איתן. מעגלים נסגרים רגשות אשמה נפרמים, והבנה שאנחנו לא תמיד יכולים לשחק את אלוהים. ממליצה בחום רב

3/10/2023

שמעתי בפורמט הקולי שהיה ממש מצוין, שאפו לרוני מורג על הקריאה

24/9/2023

ספר מושלם מרגש והכי חשוב הצדק מנצח

22/9/2023

נוגע ללב מצוין

19/9/2023

אהבתי לקרוא את הספר סיפור היסטורי קשה על עיקור אחיות שהיו ילדות, מונטנגרו אלבמה. מספור בגוף ראשון ע"י האחות שטיפלה בהן מטעם מרפאת תכנון משפחה. החברה שלה זה טי וזו אהבה שהיא לא הגשימה. אבא שלה רופא ואמא שלה ציירת שהולכת ומשתתגעת.התובע זה לו פלדמן. הקשר המיוחד שנוצר עם האחיות, אביהן והסבתא שלנהן בתקופה של לפני ואחרי העיקר מוביל את התקדמות הסיפור. כתוב מרתק ושופך אור על סיפור אנושי ועצוב מאד.

3/9/2023

כאחות מיילדת ,שחוותה תוך שנות עבודתה בבתי החולים בארץ , פטריארכליות, גזענות והתנשאות של הממסד ,פחדנות וכסת"ח של רופאים/ות ואחיות, הספור הזה מלמד שאין לנו הרבה מה ללמוד מהממסד הרפואי בארה"ב.

28/8/2023

מעולה

10/8/2023

ספר חובה חובה חובה. רלוונטי לכאן ועכשיו. וכתוב מצוין.

6/8/2023

ספר חשוב מאין כמותו מצטרף לקבוצה של ספרים הגנה בנושאים חברתיים ובנושאי זכויות אדם

6/8/2023

ספר מעורר הרבה מחשבות והרבה רגשות. עתיבה שמשלבת את הכללי עם האישי. מאוד מומלץ.

21/7/2023

עצוב. קשה להניח את הספר ולהתנתק ממנו.

8/7/2023

ספר מרגש וסוחף ,כתוב להפליא,התחברתי לדמויות והרגשתי את תחושותיהן. בטוחה שעדיין נעשית כפיה על אוכלוסיות חלשות .לפני שנה נתקלתי בתחקיר של עובדת סוציאלית פה בארץ שחקרה מדוע עולי אתיופיה לא הרו בתקופה שליוותה אותם והמסקנה זהה למה שמסופר פה. עצוב

4/7/2023

ספר מעולה, עצוב לדעת שאכן היו דברים, שכאלה בארה"ב. חשוב מאד לדעת את ההיסטוריה הפחות יפה.....

1/7/2023

נושא מרתק ופחות מוכר על הגזענות בארצות הברית. מומלץ

24/6/2023

חשוב מזעזע ומרתק

22/6/2023

אאאא אחד הספרים הטובים שקראתי. מעולה!!!!!!!

19/6/2023

נושא קשה ומזעזע. כתוב בבכישרון רב ושופך אור על תקופה אפלה בארה"ב

17/6/2023

לא הצלחתי להפסיק לקרוא . מאוד מעניין ההיסטוריה ומה שקרה . פשוט מזעזעה שדברים כאלו היו ועדיין יש . חובה לקרוא .

12/6/2023

ספר ממכר קראתי בנשימה אחת עוד ספר על העוולות נגד השחורים בארהב

7/6/2023

מרתק מושך לא הצלחתי להוריד את הספר תודה

4/6/2023

ספר חשוב. חושף פרק אפל בהיסטוריה האמריקאית. סיפור קשה, מקומם, אבל חשוב מאוד להכיר

31/5/2023

מרשים. מחכים. מזעזע. אנחנו לא באמת מבינים את הגזענות ואפליית השחורים, הספר הזה הוא אחד מהספרים שפותחים צוהר. שמחה שקראתי למרות שהקריאה לא קלה.

18/5/2023

לא הצלחתי להניח את הספר. כתוב מדהים והסיפור מזעזע ונוגע ללב כאחד.

13/5/2023

מזעזע! כתוב נפלא הסיפור נורא עד בלתי יאמן

29/10/2024

הקריינות היתה בסדר גמור. הסיפור מזעזע וחשוב שישמע

2/6/2024

נושא חשוב, נהניתי לקרוא על התקופה. כתוב יפה ומעניין.

28/1/2024

מרגש

4/11/2023

מענין מאודמ

10/8/2023

ספר מרתק ומעורר מחשבה.

17/6/2023

הנושא מעניין, מתחיל טוב ומושך. השליש האחרון, נמתח ופחות מעניין. ארוך מדי לטעמי.

17/9/2023

רעיון יפה, ספר עצוב ולא קל

11/9/2023

הסיפור מענייו. המון חזרות ותאורים קצת מעייף

14/6/2023

ספר טוב ומעניין אך איטי ונמרח מידי. לא סוחף

קחי את ידי דולן פרקינס־ולדז

1


ממפיס
2016

לא עוברת שנה בלי שאחשוב עליהן. אינדיה. אריקה. שמותיהן רקומים על הבטנה של כל חלוק לבן שלבשתי אי־פעם. אני מספרת לך את הסיפור הזה כדי לרקום את שמותיהן גם בתוך הבגדים שלך. כתזכורת, כדי שלא תשכחי אותן לעולם. חיי בתחום הרפואה לימדו אותי, לימדו אותי ממש, לקבל את הדברים שאין בכוחי לשנות. מעין תפילה נואשת לשלוות נפש. אני לא מנסה לשנות את העבר. אני מספרת כדי לתת מנוחה לרוחות הרפאים האלו.

את מציירת בקדחתנות, כמו אמא. ועם זאת, ניחנת ביציבות של אבא. הכישרונות שלך מפריכים בלי ספק את התיאוריה של תורשה גנטית. אני מביטה בך עכשיו, בשובך מהקולג', בַּזמן שאחרי גמר הלימודים שבו כל הצעירים מוצאים את דרכם או מחליקים במדרון של חוסר הוודאות. את יושבת על המרפסת ומחככת חוטמים עם הכלב, פיטבול אפור מטומטם שנידון פעם למוות כי נשך אדם בפניו. בשש השנים שאנחנו מחזיקות בו, הוא פחדן יותר מאשר נועז, כמודע לכך שמהלך שגוי אחד יחרוץ את גורלו. עכשיו אני יודעת שוודאות כזאת, נוראה ככל שתהיה, היא מתנה.

הכלב גונח כשאת מחפשת את המקום הנכון לגירוד. הלוואי שמישהו היה מגרד לי ככה. אני חשה כזאת לאות בעצמותיי. השנה אהיה בת שישים ושבע, אבל הגיע הזמן. אני מוכנה לעבוד בחצר שלי, לחוש את העפר הלח בין אצבעותיי, לשבת עם זיכרונותיי כמו אחד מאותם עקעקים זנבתניים שכנפיהם כבר אינן מתנפנפות כבעבר. בימים אלה אני מתעוררת ורק רוצה להתהפך לצד השני ולהמשיך לישון עוד שעה. כן, הגיע הזמן.

לפני שבועיים שמעתי את החדשות שאינדיה חולה מאוד. אני לא יודעת ממה בדיוק היא סובלת, אבל מקבלת את זה כסימן לכך שהגיע הזמן לנסוע דרומה. אני יודעת איך זה נראה. לא, אני לא עומדת להציל אותה. לא, אני לא מטפחת איזו תקווה נאצלת שהיא תהיה המטופלת הראשונה והאחרונה בקריירה שלי. התפללתי על כך. אנא, אלוהים, גלה לי את צפונות ליבי.

אני קוראת בשמך, ואת מציצה למטבח מבעד לדלת הרשת. את רגילה שאני טורחת למענך, אם כי בכל שנה את זקוקה לי פחות ופחות, וצר לי מאוד על כך. בקרוב נישאר רק אני והכלב, אישה זקנה ממלמלת שטויות כדרכם של בעלי כלבים המדברים אל חיות המחמד שלהם אם אין איש בסביבה.

אבל לפני שנעבור שתינו לפרק הבא, אנחנו צריכות לדבר. את ואני תמיד היינו פתוחות זו עם זו. כאשר היית גדולה מספיק לשאול שאלות, סיפרתי לך את כל הידוע לי על ההורים שהולידו אותך. סיפרתי לך איך נכנסת אל חיי, על המתנה שאת למשפחתנו.

סיפרתי לך את הסיפור על הורתך ולידתך, אבל לא גיליתי לך את סיפור שושלת היוחסין שלך. איך באת לעולם. איך נוצרת מהשתלשלות היסטורית ארוכה שקראה תיגר על הביולוגיה. מה שאני מנסה לומר, זה שהסיפור שלך קשור קשר אמיץ לאחיות האלו. הסיפור על איך קיבלתי אותך בברכה אל חיי, והחלטתי לא להתחתן וללדת ילדים, הוא מסובך. ניסיתי לא להעמיס אותו עלייך, אבל אני מתחילה להאמין שבזה שלא סיפרתי לך את כל האמת, ונתתי לך לחיות את חייך בלי להבין את ההיסטוריה הזאת לעומק, עשיתי לך שירות רע.

אני מכניסה את היד לכיס השמלה שלי ומוציאה ממנו את הנייר המקופל. גם בלי לפתוח אותו אני יודעת מה כתוב בו, כי למדתי בעל־פה את הכתובת, מיפיתי את הוראות הניווט בנייד שלי, ואני יודעת באיזו דרך אסע. מכל הדלק של המכונית מלא, החטיפים ארוזים בתרמיל הגב. המלתחה הכוללת את הבגדים החיוניים שלי מקופלת יפה במזוודה שמונחת כרגע מאחורי הדלת. הדבר היחיד שטרם עשיתי הוא לספר לך לאן אני נוסעת ולמה. את יודעת משהו על האחיות, על המקרה שהסעיר את הארץ, אבל את לא יודעת את כל הסיפור. והגיע הזמן שאספר לך אותו.

"אן?" אני קוראת שוב בשמך. הפעם, אני רומזת לך להיכנס.

המלצות נוספות