לפני מספר שנים התוודעתי לשירה אקופואטית. השירה שמדברת עַל וְאֵל הטבע. כתבתי אז מספר שירים בנושא, הם המחזור הראשון של הספר – עירוני בטבע, וחלקם זכו להיכלל באסופה "קומפוסט" (הוצאת "כליל" 2020) בעריכת המשוררת סבינה מסג. המחזור השני נכתב שנה מאוחר יותר ובו בחרתי לנסות ולתת דגש לחיבור בין הטבע למציאות העירונית בה אני חי – טבע עירוני.
כשהייתי צעיר
קפצתי את המפל
בנחל יהודייה.
היום
יש
שם
סולם.
טבע מאורגן...
אני אוהב את העיר. מיום שעברתי לתל אביב אני מתקשה לחשוב על מקום אחר בו הייתי רוצה לחיות. צפונית לרח' ארלוזורוב זה כבר חוץ לארץ. מצד שני אני אוהב לטייל ומרבה בכך, נהנה לפגוש את הטבע בכל מקום שאפשר. מתוך שני הקצוות הללו צמח הספר. לא מתנצל, לא מתפייט, לא מתחשב ולא מנסה להיות רגיש יותר מדי, משתדל להביט על הקשר הזה, בין הטבע לעיר, במבט מפוכח.
יובל ששון, יליד 1965, חי בתל אביב (אלא איפה...). ספריו הקודמים:
"לפעמים למות זה לא מספיק" (שירים)
"תודה שבאתם, רומי" (רומן)
"אני אבא ופויו, הולכים לבקר את הדוד מוניו" – יחד עם ליאור צ'רניץ (ספר ילדים)
"רצתי ודורה" (רומן)
"דבש" (רומן)
