המלכות 1 - מלכה מצולקת

1

איגנסיו הרננדז מעולם לא הביא אישה לפגישה. מצד שני, הם מעולם לא נפגשו במועדון. כל הסצנה הייתה חסרת תקדים. רייס לא היה בקטע של דברים שלא היו להם תקדים, אך הוא היה מוכן לחרוג ממנהגו כי הוא היה סקרן. הוא יכול היה לנתק את הקשר של מיאמי, במידת הצורך. זה יגרום גלי הדף, אך זו הייתה אפשרות. איגנסיו גם ככה התחיל לעצבן אותו. ההחלטות הגרועות שלו התחילו להשפיע על הבוליביאני, החלטות כמו להביא אישה כמוה לפגישה עם גבר כמוהו. זה היה אמור להפגין את כוחו ועושרו של איגנסיו, אך עלול היה להיות טעות גדולה.

הוא בחן את האישה ששתתה ברוגע קוקטייל 'מימוזה' כאילו לא ישבה ליד שולחן בחברת ארבעה מהגברים המסוכנים ביותר בחוף המזרחי, שני ראשי ארגון פשע ויד ימינו של כל אחד מהם.

רק שרייס לא חשב שהיא רגועה כמו שנראתה. ידה רעדה קלות והסגירה אותה. היא הייתה חכמה מספיק כדי לוודא שהרעידה הקטנה תפסיק כשהיא הגיעה לאצבעותיה שאחזו בכוס הקריסטל. אלה לא היה אצבעותיה או היכולת שלה להישאר רגועה ומאופקת בזמן שהגברים סביבה דיברו על עסקים, שמשכו את תשומת ליבו. אלה היו הצלקות על גב כף ידה העדינה שקלקלו את עור הפורצלן שלה.

זעם בער בבטנו והפתיע אותו. רייס כמעט אף פעם לא הרגיש משהו, ובהחלט לא כלפי אישה. כך הוא קיבל החלטות יעילות. כך הוא העביר סחורות בין גבולות בקלות ובהיגיון קר. כל רגש נמחק ממנו. קודם כול על ידי אבא אכזרי, ואז על ידי שרות צבאי אכזרי בארץ הולדתו ועל ידי עונש מאסר אכזרי וחסר רחמים ששבר אותו בצורה שיטתית לפני שהוא השתלט על בית הכלא והרס אותו מבפנים החוצה. כשהוא שוחרר, זה היה לתוך עולם שהוא יצר, עולם שעוצב על ידו מבפנים ונשלט על ידו מבחוץ.

המראה של הבלונדינית היפהפייה והרגועה, שהייתה שבורה ובכל זאת עמידה, עשה לו משהו, הכריח אותו להרגיש. הוא זז במקומו והחליק את זרועו לאורך משענת העור. עיניו לא עזבו אותה לרגע בזמן שהקשיב לגברים מדברים, מנהלים משא ומתן על התנאים.

הוא לא היה צריך להוסיף את קולו. אלחנדרו, יד ימינו, ידע מה התנאים. ידע לא להרוס כלום בזמן שחיפש עסקאות חדשות לבוס שלו.

רייס רצה אותה. הכעס המחשמל שהרגיש כשעיניו ליטפו את הצלקות הבטיח לו שהוא ייקח את האישה ויהפוך אותה לשלו. לא הכעיס אותו שהיא סבלה התעללות. לא, הוא לא היה גבר טוב מספיק מכדי שיהיה אכפת לו מזה. הוא לא חי באשליות שיתייחס אליה טוב יותר מאיגנסיו. לכל הרוחות, הוא כנראה יתייחס אליה גרוע יותר כי איגנסיו כנראה הציב אותה כמו פרס בביתו הענקי שנראה כמו מוזיאון, ואז התעלם מהיופי הלא נגיש.

לרייס לא הייתה שום כוונה להתעלם ממנה. הוא התכוון לקחת אותה ולזיין כל סנטימטר בה, בדיוק כפי שרצה. חזק, אלים, אכזרי. בדיוק כמו שהוא היה. בדיוק כמו שהעולם הזה עיצב אותו. כי הוא היה יכול. היא עמדה להפוך לשלל מלחמה.

לא, הוא לא כעס בכלל בגלל הצלקות שעל ידה. הוא התעצבן מכך שהן עוצבו בצורה של האות א' ולא ר'. הוא רצה שהיא תהיה שייכת לו, למלך. כשהוא יניח את ידיו עליה, זה יהיה הדבר הראשון שהוא ישנה.

לאחר כמעט שעה של ישיבה בתא יחד שבמהלכה עיניו כמעט לא עזבו את פניה, היא הרימה את עיניה כדי לפגוש במבטו הבלתי מתפשר. לראשונה בחייו הוא הרגיש את ליבו נעצר בחזהו. הוא לא היה מוכן לזה. העיניים שלה, אחת ירוקה מהפנטת והשנייה חומה, היו מלאות חיים, מהממות ובלתי מתפשרות.

אפילו שההבעה על פניה לא השתנתה בכלל מהמסכה הריקה של מלכת הקרח, הוא ראה את התיעוב הבוער, את הזעם הלוהט שהיה קבור עמוק בתוך אותן עיניים רושפות כלפי הגברים שמסביבה. היא תיעבה את כולם.

שפתיו התרוממו בתגובה מזלזלת. היא סירבה להוריד את עיניה מהאתגר שהציב לה, אפילו שבעלה ישב באותו שולחן. באותה שנייה הוא לא רצה יותר מאשר לקחת את המלכה המצולקת הזאת מכס המלכות שלה ולאלף אותה. הוא נשבע באותו רגע שישיג אותה, בסופו של דבר.

2

קייסי הרננדז, אשתו היפהפייה והבלתי ניתנת להשגה של איגנסיו הרננדז, לא יצאה לו מהראש בחודשים הבאים כשרייס ניהל משא ומתן על מסחר עם בעלה הדפוק.

הוא השאיר את רוב העבודה המלוכלכת לאלחנדרו בזמן שהוא חזר למתחם שלו, עמוק ברמת אלטיפלאנו ההררית בבוליביה. אלחנדרו וכמה מאנשיו הנאמנים ביותר נסעו הלוך ושוב בין שתי המדינות, סיכמו תנאים והזיזו סחורה, עשו עסקים בדרך הבטוחה והחכמה ביותר שניתן.

רייס המשיך לעשות את מה שהוא עשה הכי טוב, לנהל את הממלכה שלו ביד ברזל. אפילו שכאב לו להניח לאישה, הוא למד להיות סבלני לאורך השנים, בשיטות אכזריות ביותר. הוא למד להבין את הטרף שלו לפני שביצע מהלך.

רייס זז לשולחן שלו והתיישב. הוא הושיט את ידו לסיגר קוהיבה, הדליק אותו, שאף שאיפה ארוכה ונשען לאחור על כיסא העור שלו. הוא עישן או שתה אלכוהול לעיתים נדירות כי העדיף להישאר צלול, אך פינק את עצמו מדי פעם, במיוחד כשהיה עצבני. כשהשליטה הנוקשה שלו עמדה למבחן או הייתה איכשהו... מגבילה מדי. מבטו עבר לסדרת התמונות החדשות שהיו מפוזרות על שולחנו. הן צולמו לפני שלושה ימים.

הוא הרים אחת והעביר את אצבעו המורה על תווי פניה העדינים. היא עשתה קניות ואצבעותיה הארוכות והמטופחות בשלמות רפרפו באקראי על שמלת קשמיר מרהיבה בזמן שמבטה הריק נותר לא ממוקד, כאילו הייתה במקום אחר לגמרי, מקום שלא היה החדר שבו עמדה.

חוץ מעיניה, היא נראתה מושלמת. כל שיערה הייתה במקום וגופה הארוך והגבוה היה דחוס בחצאית צמודה בצבע קרם ובחולצה ורודה פרחונית. שערה הבלונדיני נפל במורד גבה כמו מפל מים ממשי. רייס גנח ומעך את התמונה באגרוף לפני שהשליך אותה על שולחנו המסודר בקפידה.

הוא היה מוכן להודות שלמרות מאמציו הוא ידע מעט מאוד על האישה שכלפיה נעשה אובססיבי מהרגע שבו עיניו נחתו עליה, לפני שישה חודשים. הוא העסיק לא פחות משלושה חוקרים פרטיים שחקרו עליה. הוא דאג שיצלמו אותה בכל פעם שהוציאה רגל מהאחוזה הצעקנית של הרננדז, מה שלמרבה התסכול לא קרה לעיתים קרובות. היא הציגה את כל הסימנים של מי שהיא הייתה בדיוק; פילגש. ועדיין, היא הייתה יותר. היא הייתה אניגמה.

היא עשתה קניות, אך לא נהנתה מהרכישות שלה. היא בחרה בגדים בצבעים שלא תאמו בכלל והושיטה אותם לשומר הראש שלה בלי למדוד אותם, ואז עברה לחנות הבאה בלי להביט לאחור. היא התנועעה כמו רובוט, עשתה קניות לא מפני שרצתה, אלא מפני שזה היה מצופה ממנה.

היא יצאה לארוחת צהריים עם חברות בימי שלישי, אך נדיר שאמרה מילה, ומעולם לא חייכה. החברות כביכול שלה היו הנשים והבנות של פוליטיקאים מקומיים ואנשי עסקים. היא הגיעה כי הייתה חייבת, לא מפני שחיבבה את הנשים שאיתן אכלה. כל אחד יכול היה לראות מהתמונות שהיא שנאה את ארוחות הצהריים האלה.

חוץ מלצאת לקניות ולאכול צהריים בימי שלישי, קייסי מעולם לא יצאה מהאחוזה. רייס לא הצליח למצוא שום מידע נוסף עליה, לא היה לה עבר שהוא יכול היה לחשוף. זה כאילו היא קמה מהמתים כשקיבלה על עצמה את השם הרננדז.

רייס לא אהב תעלומות, ולא אהב נשים שהתחמקו ממנו. הוא היה ישיר בעסקים וישיר כשהיה מדובר בזיונים. הוא רצה את שניהם מהירים ויעילים עם כמה שפחות בלגן בחייו הפרטיים. הוא ידע ללא כל צל של ספק שאם ימשיך עם האובססיה שפיתח כלפי האישה של הרננדז, הוא יהיה בסכנה לעשות משהו שהוא נשבע שלא יעשה לעולם. ייצור בלגן. חולשה שניתן לנצל.

אימו ואחיו נקלעו לאש צולבת בשל חולשה כזאת. הוא חיסל את אביו בפעולת תגמול עקובה מדם כשהוריד לבסוף גבר שבור לפני שפירק את האימפריה שלו, ובנה אותה מחדש מהיסוד, הפך אותה לטובה יותר, אכזרית יותר ובלתי שבירה.

עכשיו הוא היה חייב להחליט אם הוא ירשה לאישה הזאת לחדור עוד יותר לתוכו, להתחפר עמוק יותר מתחת לעורו. משהו אמר לו שאם הוא לא יעשה את מה שהוא ידע שהוא צריך לעשות וידפוק לה כדור בראש עכשיו, יטפל בחולשה שלו, הוא ידמם למענה. והוא לא דימם למען אף אחד.

היה לו פחות משבוע להחליט. הוא עמד לחזור לארצות הברית כדי לראות את האישה ולטפל בעניין עם מיאמי. הגיע הזמן להוציא לפועל את מהלך השליטה שלו ולהקים ארגון משלו עם הגברים שהוא בטח בהם בפסגה.

הוא הביט בסדרת התמונות שעל שולחנו והתקבע על אחת מסוימת. תמונת תקריב של הפנים שלה כשהביטה לאחור, לעבר המצלמה הנסתרת. בכל פעם שהסתכל עליה ראה את אותה צלקת קטנטנה ליד הגבה שלה. משהו בה הציק לו. איך היא קיבלה אותה ולמה החוקרים שלו לא הצליחו לגלות שום דבר עליה? למה היא הייתה תעלומה? והאם היא תחזיק מעמד במלחמה הקרבה מספיק זמן כדי לענות על השאלות שלו?