פרק 1
ביחד דהרנו על הסוס כאחד. יכולתי להרגיש את הלב של אלכס פועם מאחוריי, מסונכרן עם שלי במקצב של הסוס הדוהר, שכמו ידע את הכיוון בלי שהיינו צריכים להוביל אותו. השמש מעלינו, הרוח נושבת סביבנו, והאדמה מתחתינו, כל אלה איתנו. חוויית אחדות בלי מילים הובילה אותנו לפינת הסתרים שלנו בראש המצוק, אל מול האופק האין-סופי שנפתח בפנינו, מרחיב לב ומלהיב.
אלכס חיבק אותי אליו, הרפה ממושכות הסוס, ולכמה רגעים נשמנו ביחד את המרחב לתוכנו, בלי מילים. לאט הוא גלש למטה, משך אותי אחריו אל תוכו לחיבוק שלא נגמר. הוא הוריד את החולצה שלו, והחזה השרירי והחזק שלו נחשף עם קעקוע חדש, פנתרה עם העיניים שלי מסביב לכל פטמה שלו, וזנב שהתפתל וירד לכיוון הזין שלו... "פנתרה שלי, את השומרת של ליבי ושל הזין שלי, לנצח", הוא אמר בחיוך סקסי. "הבטחתי לך הפתעה..." והפשיט אותי מבגדים. נשארתי בלי מילים מהמחווה שלו, מביטה בעיניים שלי מביטות עליי... הרוח ליטפה לי את הגוף, והידיים הגדולות והעבות שלו, שכמו תוכננו לקימורים של גופי, הזרימו בי זרמים אין-סופיים של עונג. הגופים שלנו התחברו והובילו את המקצב עבורנו. נמסתי בתוך פיו וגופו, בין ידיו. האהבה שלנו הפכה את שנינו לגוף אורגזמי אחד, רוטט עם הטבע המרהיב סביבנו.
"השקט הזה שלנו כאן ביחד, ממלא לי את המצברים לכל רגע שאת לא איתי", אמר וחיבק אותי אליו, נשען על העץ והכיל אותי בתוכו.
"אני לוקחת איתי את התמונה הזו שלנו כאן ביחד, אוהבים, חשופים וכל כך מאושרים, לכל מקום שאליו אני הולכת". חייכתי אליו בתודה וסיפרתי לו לראשונה שקיבלתי הזמנה להרצות בתערוכת נשק בברלין.
"עוד מעט התאומים ייוולדו ולא יהיה לנו זמן לחופשה רק של שנינו. מה אתה אומר, תשמח להצטרף?"
פניו של אלכס הרצינו. "בדיוק בזמן הזה מגיעה קבוצה גדולה של לוחמים פצועים לשיקום עם הסוסים. לצערי, שוב לא אוכל להצטרף".
"זו כנראה החופשה האחרונה שתהיה לנו ביחד, לפני שהתאומים ייוולדו וישאבו אותנו לחיים של טיפול בחמישה ילדים", אמרתי מאוכזבת.
"אני מסכים איתך, אבל אני לא יכול להצטרף, התחייבתי, הם ביקשו רק אותי. תיסעי לבד", הוא אמר בצער, "אין ברירה".
"אבל אמרנו אחרי לונדון שאני לא נוסעת יותר לבד..." הזכרתי לו.
"נכון, קשה לי אפילו לחשוב על לתת לך לנסוע לבד..." הוא נאנח, "אבל נראה לי שזה נכון עבורך ליהנות מקצת שקט. להיות אימא לחמישה זו אינטנסיביות שאף פעם לא באמת רצית או ביקשת..."
"אבל אני כבר מאוד שמחה לקבל, בזכותך..." חייכתי אליו באהבה.
אחרי הרבה לבטים בחרתי לנסוע. הכנס היה חשוב למכירה של משקפי המשקפת שלי, וגם הביקור בברלין קרץ לי, רגע לפני שאני נשאבת בטוטליות של להיות אימא לעוד תינוקות תאומים. אלכס הסיע אותי לשדה התעופה והתקשה להיפרד.
"הנסיעה היא רק לחמישה ימים. בשישי אני כבר חוזרת", התנחמתי וניחמתי אותו.
נפרדנו בחיבוק חזק ונשיקה מלאה בתשוקה. תוך כדי הליכה הגנבתי מבט אחורה וראיתי שהוא עמד במקום והביט בי עד שנעלם מאחוריי.
התרווחתי לי על הכורסה במחלקה הראשונה, ודמיינתי את אלכס איתי, מתגרה, מגורה, מתגעגעת לחום גופו, כבר... המטוס נחת בשעת לילה מאוחרת. הדלקתי את הטלפון והיו בו כבר חמש הודעות מאלכס, על כמה שהוא כבר מתגעגע, ואיזה טעות הוא עשה שנתן לי לנסוע לבד... שוב...
שלחתי לו הודעה קולית שלא ידאג: "היית איתי בדמיון כל הטיסה, וכשאגיע למלון, אתקשר בחזרה".
זרמתי עם כל האנשים, עד שראיתי שלט גדול עם שמי, 'לוטננט קולונל גרין'.
"לוטננט קולונל?" הנהג שאל מופתע, "ועוד כל כך צעירה".
כשהגעתי למלון מילאתי לי אמבט והתקשרתי לאלכס. ידעתי שזו שעת בוקר מוקדמת בבית, והוא יהיה לבד. אלכס ענה לי בקול עמוק של גבר שרק התעורר: "אני שמח לשמוע את קולך. איפה את? את נשמעת מוזר".
"באמבטיה, עירומה, מפנטזת עליך. מה היית עושה לי אם היית כאן איתי?"
נשימה עמוקה נשמעה מעבר לקו. אלכס שיתף פעולה, ובקול הסקסי שלו אמר: "הייתי מחבק אותך מאחור, מלטף את הגב והישבן המדהימים שלך, ומכסה בידיים הגדולות שלי את החזה המרהיב שלך, ויורד לאט אל הבטן השטוחה שלך..."
וככל שהוא דיבר, הנשימה שלי ושלו נעשתה כבדה.
"אני ממשיך לגלוש אל משולש הזהב שבין רגלייך". נגעתי בעצמי במשעול שהוא התווה.
"אני נוגע עכשיו בעדינות בגבעה שלך במעגלים, בקצב שהולך ומתגבר". אני כבר גנחתי בשלב הזה, וגם הוא. "מה את עושה לי? רק מהקול שלך הזין שלי הזדקר, כאילו מעצמו", הוא נאנח.
"אני מדמיין שעכשיו אני מושיב אותך עליי ואת רוקדת איתי את המקצב שלך..."
"ואני מדמיינת את הזין הגדול שלך, שמתאים לי כמו כפפה ליד, כולו בתוכי, אני שואבת אותך אליי", גנחתי. "אלכס..."
"כן, אהובה שלי, אני איתך, תרגישי איך אני מתחפר בך, איך את עולה ויורדת עליי..."
"זה בא..." לחשתי.
"גם לי, תרגישי איך אני פולט בתוכך כמו תותח שמאבד בך שליטה..."
שנינו נהמנו ורטטנו מעונג דמיוני, אבל מאוד אמיתי...
"לילה טוב, אהובתי", הוא לחש לי.
"בוקר טוב, אהובי. תנשק את הילדים המדהימים שלנו בשמי".
ניתקנו את השיחה. שנינו, משני קצוות עולם, היינו מחוברים בליבנו, יותר.
***
למוחרת הצגתי את משקפי המשקפת הייחודיות שלי, עם התוספת של הישראלים, שתאפשר לה לתת מידע לצלף על כל סוגי הכוונות שיש סביבו בלי להסגיר את מיקומו. המצגת המרשימה וההדגמה של המשקפת השאירו כמה פיות פעורים מסביב. גבר נאה, שמההליכה שלו ניכר היה שהוא מודע לערכו, צעד לקראתי. גנרל מארק שטיין הציג את עצמו כמארח של הכנס והודה לי על ההרצאה ועל ההדגמה המאלפת. הוא הזמין אותי להתלוות אליו לנשף שאליו מוזמנים נציגים מכל העולם, "אבל במיוחד כדי להציג אותך לפני הרמטכ"ל של צבא גרמניה, כדי לדבר על שיתוף פעולה עתידי ביניכם", הוא חייך חיוך רחב, שכן ידע שאני לא יכולה לסרב לכזו הזמנה.
"אני לא ערוכה עם בגדי נשף", אמרתי במבוכה.
"כבר שלחתי לך כמה שמלות מבית אופנה מוכר, כדי שתבחרי בזו שאת אוהבת", הוא אמר בחיוך מרהיב. "חכי לי בלובי, אני אאסוף אותך ב-20:00".
כשחזרתי למלון הייתי המומה מהשמלות שהוא שלח לי. נראה כאילו הוא אמד את מידתי במדויק. נבוכתי מכך שהסתכל עליי בצורה כזו, בלי שהרגשתי אפילו. כשסיימתי להתלבש, אלכס התקשר. "איך הייתה המצגת שלך?"
"הייתה הרצאה מדהימה, כמה שנהניתי לעמוד על הבמה שוב. נראה לי שהם התלהבו".
"הם לא יכלו שלא", אלכס אמר בקול המעריץ שלו. "את מדהימה תמיד".
"תודה אהובי, אתה חסר לי כאן. הערב יש נשף, ומארגן האירוע סידר לי פגישה עם רמטכ"ל צבא גרמניה. איך אלך בלעדיך?"
"אני מצטער שאני לא איתך. תתקשרי כשתחזרי? אני אוהב אותך, ממש..."
"זו הפעם האחרונה שאני מוכנה לנסוע בלעדיך".
שמעתי את החיוך על פניו. "אני אוהב אותך".
"ואני אותך".
ירדתי אל הלובי, והגנרל שטיין כבר היה שם. "את נראית נפלא", הוא אמר בקול מעריך של גבר שאוהב את מה שהוא רואה, והחמיא לי על השמלה שבחרתי.
"תודה, היא מושלמת, היה לי קשה לבחור".
"אני אשמח אם תהיי מוכנה לקבל את כל השמלות כמתנה ממני".
"זה יותר מדי".
"זה ישמח אותי אם תהיי מוכנה לקבל את זה כמחווה ממני".
הנחתי לנושא והצטרפתי אליו לנסיעה הקצרה. נכנסנו, ושקט השתרר באולם. העיניים של כולם התמקדו בנו. מארק הצמיד אותי אליו ולחש: "את יפהפייה".
התקדמנו לעבר השולחן הראשי, שאליו ישב כבר הרמטכ"ל. הוא התרומם אלינו כדי לקבל את פניי בכבוד רב. "תודה שהסכמת לבוא ולהתארח בכנס", הוא אמר, "את מכבדת אותנו בנוכחותך. התרשמתי ממה שעשית עם דוקטרינת הירי שלך, ושמעתי על ההרצאה המלהיבה שהעברת היום". הוא חייך. "אני אשמח לשמוע אותה מחר באופן אישי, כשתצטרפי אלינו למפגש של כל חברי המטכ"ל אצלי בלשכה".
הופתעתי. הסתכלתי על מארק. "לא ידעתי שהמפגש הזה בלו"ז שלי".
מארק הסביר שהם הוסיפו את המפגש היום, אחרי ההרצאה. "חשבנו שגם כל המפקדים של המטכ"ל שלנו צריכים להקשיב לזה".
"נראה לי שאני לא יכולה לסרב..." חייכתי.
הנשף התחיל בהוקרת תודה של כל נציגי הצבאות ובציון לשבח על ההמצאה המבטיחה שלי ועל ההרצאה המלהיבה והמקצועית שהעברתי. אחרי שלחצתי ידיים לכל כך הרבה אנשים, שאין סיכוי שאזכור מי הם ואת מי הם מייצגים, מארק התקרב אליי ושאל: "את רוצה לרקוד?" קולט את המצוקה שלי מההערצה של כולם סביבי. הסכמתי בהקלה והופתעתי לגלות, חבוקה בין ידיו, שאני מרגישה את העקצוצים המוכרים במעלה ובמורד גבי... הוא סובב אותי באצילות, ואני הגבתי לכל תנועה שלו בחינניות. נעתי סביבו לפקודתו. הוא הוביל אותי בלי ששמתי לב לפינה מבודדת, ונשק לי במפתיע.
לקח לי כמה שניות להתעשת וסטרתי לו. "אני נשואה לגבר שאני אוהבת", אמרתי נסערת, "ההתנהגות שלך לא ראויה ולא מקובלת", הטחתי בו.
מארק התנצל. "לא הצלחתי לשלוט בעצמי. מזמן לא הרגשתי כל כך חי מאז פגשתי אותך".
התרחקתי ממנו במהירות. מבחינתי, הנשף הסתיים. מיהרתי החוצה, נכנסתי למונית הראשונה והסתלקתי מהמקום, לפני שמארק היה יכול לעצור אותי. עדיין בהלם, נכנסתי לחדר שלי במלון. אלכס בדיוק התקשר. לא יכולתי לשמור בסוד את מה שקרה, ושיתפתי בכך את אלכס. הכעס בקולו ניכר: "איך נתת לו לנשק אותך?"
"הופתעתי כמוך", אמרתי, "סטרתי לו והלכתי מהנשף".
"מצטער, הדם עלה לי לראש. אם הוא היה לידי, היה כבר מזמן חוטף אגרוף. מה את עושה עכשיו?"
"אני מורידה את השמלה היפה שמארק שלח לי, היא גולשת ממני כמו ענן ומשאירה אותי בחזייה ותחתונים..." אלכס עצר את הנשימה ושתק.
"עכשיו אני מורידה את נעלי העקב ונכנסת למקלחת, לשטוף ממני את הגועל שאני מרגישה עכשיו, ואת החדירה הגסה של מארק למרחב שלי בלי שביקשתי".
"תשאירי את הטלפון פתוח איתך", ביקש וחיכה שאסיים.
נתתי למים החמים לשטוף ממני את מארק, ונרגעתי.
"דמיינתי אותך שוטפת את גופך ממנו ומחזירה לי את הגוף המדהים שלך. את רק שלי", הוא אמר בנחרצות והוסיף: "זה כל כך מגרה..."
"אם לא הייתי כל כך מאוהבת בך, אולי הייתי שמה לב שמארק מתחיל איתי, אבל הוא ממש תפס אותי בהפתעה, לא שמתי לב אליו או לנוכחות שלו לפני שהזמין אותי לנשף", אמרתי בהתנצלות. "סליחה אהובי, אותך אני רוצה בכל תא ותא בגופי..."
"אני רוצה אותך כל כך עכשיו", אלכס אמר בקול עמוק ומגורה.
"תאר לי מה היית עושה לי אם היית כאן?"
"הייתי הופך אותך עכשיו ונכנס אלייך בעוצמה מאחור. הייתי מרים אותך עליי, אוחז בשדייך היפים, מרים ומוריד אותך על הזין הגדול והזקור שלי עכשיו... הדר אני לא יכול לשאת את המרחק בינינו, כל מה שאני רוצה זה רק להיות בתוכך עכשיו", הוא אמר בתסכול.
"תמשיך", ביקשתי.
"תדמייני שאני הודף את עצמי לתוכך, שוב ושוב..."
"אלכס...זה בא", לחשתי.
"את כל כך מגרה אותי, אני כל כך מיוחם..." שטף המילים שלו נעצר.
"אלכס, עוד..." ביקשתי.
הוא תיאר איך היה הופך אותי אליו וחובר אליי בעוצמה, עכשיו מקדימה, מנשק אותי עמוק וחזק...
"זה כבר בא..." לחשתי.
"אני איתך, מחזיק אותך, תתפרעי..."
שנינו גמרנו ביחד. "אני מתפוצץ..." אמר וממש הרגשתי אותו בתוכי... מזל שהמוח לא יודע להבדיל בין מציאות לדמיון. לקח לנו כמה רגעים של שקט להתאושש. "אני כל כך אוהבת אותך ומתגעגעת אליך", לחשתי.
"את שוברת לי את הלב... לילה טוב", אמר וניתק.
גלשתי לשינה לא רגועה.
למוחרת ארזתי את כל השמלות וביקשתי מפקיד הקבלה לשלוח אותן לכתובת שממנה הגיעו.
הזדרזתי להיכנס לרכב שנשלח אליי, והגעתי למפגש. כולם כבר היו שם וחיכו לי.
קלטתי בזווית העין את מארק והתעלמתי ממנו. המשכתי לראש השולחן ולחצתי את ידו של הרמטכ"ל. בזמן שהם ארגננו את המצגת, הרמטכ"ל הודה לי על שהסכמתי להרצות גם עבורם.
"תודה על ההזמנה. אם ההרצאה תעזור להגן טוב יותר על החיילים שלכם מאש האויב, עשיתי את שלי". בסוף המצגת השתרר שקט. "יש שאלות?" שאלתי.
הרמטכ"ל התעשת ראשון: "מתי אפשר יהיה להזמין את המשקפיים הללו גם לצלפים הגרמנים?"
"אני אשמח לקשר ביניכם לבין המינהלת שאחראית למכירת נשק לשותפות אסטרטגיות. אמליץ שהעסקה תאושר בהקדם", חייכתי.
נפרדנו, ופתאום הופיע לצידי מארק. "אני מבקש לשוחח איתך אישית", ובלי לתת לי זמן לענות הוא אחז בזרועי ומשך אותי אחריו אל מחוץ לבניין.
"אני מתנצל מעומק הלב", הוא אמר, ועיניו הביעו התנצלות עמוקה. "קראתי בך את הסימנים אחרת, כפי שהייתי רוצה שיהיו. סליחה". וכשראה שאני לא מגיבה בכעס, הוא שאל בקול מתנצל: "אני יכול להזמין אותך לארוחת צוהריים?"
"עברת את הגבול אתמול. אני לא יודעת מה הבנת ממני, אבל בוודאות זו לא הייתה הזמנה לנשק אותי. אני נשואה באושר ומאוהבת בבעלי".
"את צודקת, אני מתנצל. זו הפעם הראשונה שקורה לי משהו כזה. משהו בך העיר אותי מחדש. סליחה מכל הלב. מוכנה לתת לי הזדמנות שנייה ולהזמין אותך לארוחה חברית?"
"תלוי איך אתה מגדיר חברית..."
"אני מבטיח לא לנשק אותך יותר..." הוא חייך.
חייכתי והסכמתי להצטרף אליו במחווה חברית. הסתכלתי עליו מחדש, ראיתי כמה הוא יפה, גדול וחטוב, בדיוק כמו שאני אוהבת, ולרגע תהיתי מה עובר עליי, שאני בכלל חושבת עליו ככה. ברור שאני רחוקה מדי מאלכס. אסור שזה יקרה שוב.
נסענו למסעדה, ומארק הסביר לי מה אנחנו רואים בדרך. הוא התגלה כמדריך טיולים מעניין וכג'נטלמן למופת. להפתעתי, נכנסנו למסעדה של שף ישראלי, עם שני כוכבי מישלן, והשף בכבודו ובעצמו קיבל את פנינו בעברית. הארוחה הייתה מדהימה וטעימה, ומארק התגלה כאיש שיחה מעניין.
"התחלתי כצלף וניהלתי את האקדמיה לירי בגרמניה", הוא הפתיע אותי. "עקבתי אחרייך ואחרי המתודה שלך מרחוק", הוא אמר בביטחון והיישיר אליי מבט עוצמתי. "עכשיו אני שוקד על ארגון מחדש של מערך למידת הירי, ואשמח ללמוד ולקבל ממך המלצות".
"פרשתי מהצבא, ועכשיו אני משמשת רק כיועצת חיצונית". ראיתי את האכזבה על פניו. "אני אשמח לתאם לך ולצוות שלך מפגש עם הצוות שהחליף אותי".
"אז אולי אזמין אותך כיועצת חיצונית?" הוא שאל, ועיניו שלחו אליי מבט מאתגר.
לא הגבתי, והוא שינה את נושא השיחה והציע: "תצטרפי אליי כאות התנצלות לסיור חברי ברחובות ברלין היפה?"
הסכמתי בחיוך, וטיילנו ביחד באתרים המפורסמים של ברלין. לא פספסנו את האנדרטה לשואה בהולוקוסט דנקמל ואת השדרה המפורסמת של אונטר דן לינדן, שמחברת בין בניינים מפוארים מתקופת הבארוק לבניינים המופגזים מזמן המלחמה שעדיין לא שופצו. המשכנו לכיכר פריז וראינו את מה שנשאר מחומת ברלין, וסיימנו בארמון המרשים של בתי המלוכה והקיסרות הגרמנית. לפני שמארק החזיר אותי למלון, ביקשתי שייקח אותי לחנות צעצועים. "יש לנו כבר שלושה ילדים ועוד שניים בדרך..." הוא הסתכל עליי בתמיהה.
"אני לא בהיריון", אמרתי בחיוך. "הלידה של התאומים שלי לפני כשבע שנים הסתבכה, אני כבר לא יכולה ללדת, ואנחנו מחכים לתאומים, בן ובת שייוולדו מפונדקאית בעוד כחודש וחצי".
"יש לי שני בנים בגיל ההתבגרות. אשתי ואני לפני גירושין".
באותו הרגע הבנתי את המשפט שהוא אמר לי בנשף אחרי שנישק אותי. הבנתי, אבל עדיין לא קיבלתי ולא הייתי מוכנה לקבל... שיניתי את נושא השיחה: "זוכר את חנות הצעצועים?"
"בטח, בואי, נקפוץ לרחוב רוזנטלר, יש שם הכול".
ואכן הוא צדק. החנות נראתה כמו גן משחקים ענק. מגלשות חיברו בין חמש הקומות, שהיו מלאות במגוון הצעצועים הכי גדול שראיתי בחיי. עברתי בין הקומות וקניתי לילדים את המשחקים שהם ביקשו וכמה צעצועי תינוקות חדשים, ומארק ליווה אותי בחזרה למלון.
לפני שנפרדנו, קלטתי את הצמרמורת המוכרת שעוברת לי בגוף כשאלכס לידי... הסתובבתי וראיתי את אלכס צועד לעברי, גבוה ויפה. הוא הרטיט לי את הלב, וכל הגוף שלי התמלא בצמרמורות של עונג...
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי בפליאה וקפצתי עליו בשמחה, בלי לתת לו אפילו שהות לענות. "איזו הפתעה משמחת".
שחררתי את אלכס. "תכיר, זה גנרל מארק שטיין". ראיתי שעיניו של אלכס הצטמצמו בכעס. הם נראו כמו שני שוורים שביניהם אני כמו בד אדום. הם הביטו זה בזה, עד ששברתי את השתיקה הרועמת.
"זה בעלי, מייג'ור אלכס הייז", הצגתי אותו לפני מארק. "גנרל מארק התנצל, והיה לנו יום נפלא וחברי ביחד". לא נתתי לאלכס שהות להגיב, העמסתי עליו את כל שקיות הקניות שהחזיק מארק, נפרדתי לשלום ממארק, ומשכתי אחריי את אלכס לעבר המעלית. במעלית שאלתי במבט כעוס: "באת לכאן כי התגעגעת אליי או שקינאת במארק?"
"מה נראה לך?"
"ממה שראיתי לפני רגע, זה נראה די ברור..."
אלכס התקרב אליי ועטף אותי בתוכו. "אני כאן, עזבתי את כל מה שחשוב לי בשבילך. אני אחרי טיסה של שתים עשרה שעות, בלי שינה מאז השיחה שלנו אתמול, ויש לך ספק שאני כאן בגלל משהו אחר פרט לגעגוע?" שאל בכעס.
נמסתי לתוכו. הרמתי את פניי אליו לנשיקה מלאה בתשוקה. המעלית נעצרה, ולא שמנו לב. יצאנו ממנה רק כשבני זוג מבוגרים שרצו להיכנס למעלית כחכחו בגרונם. משכתי אותו אחריי לחדר. אלכס הפיל על הרצפה את כל השקיות, ומשך אותי אליו, ובקול נמוך וגרוני אמר: "כמה התגעגעתי אלייך ולמגע שלך". הוא הרים אותי עליו. "אני מצטער שלא הצטרפתי אלייך מלכתחילה. את צדקת, מגיעה לנו חופשה ביחד, לבד, לפני שהתאומים ייוולדו".
"מי נשאר עם הילדים?" שאלתי בדאגה.
"אימא שלי עם האומנת יסתדרו איתם, ואנחנו נשארים עד יום שני. הארכתי את הטיסה שלך, ויש לנו עכשיו סופ"ש ארוך להיות ביחד".
כל כך שמחתי, שקפצתי עליו שוב ולפתי אותו בין רגליי. לרגע הוא איבד את שיווי משקלו, ושנינו צנחנו לרצפה בגלים של צחוק. הצחוק נמוג והנשימות שלנו נעשו כבדות. אלכס הרים אותי למיטה, פשט את בגדיי ואת בגדיו, נשכב מעליי בכל גודלו, אחז בידיי מעל הראש, נישק כל סנטימטר בגופי, לא נתן לי לזוז ועצר להתבונן בי.
"אני רוצה שתדעי שאני לא יכול לתת לך יותר ללכת ממני".
"הסר דאגה מליבך, אני לא רוצה ללכת יותר בלעדיך. עכשיו אתה יכול להמשיך במה שהתחלת?..."
"את כל כך רטובה וחמה..." הוא נהם והחליק אל תוכי במהירות, והתחפר בי עוד ועוד...
"אלכס!..." צעקתי את שמו ורטטתי סביבו בגלים אין-סופיים של אורגזמה לא נגמרת. "אני בא, הדר, לא יכול יותר להחזיק, מצטער..." אמר והתפוצץ בתוכי בעוצמה. התפרקנו מכל המתח שהיה כלוא בנו בשלושת הימים מאז עזבתי. הוא קרס עליי, ואני לא שחררתי. נהניתי להרגיש את כל כולו בתוכי, את גופו הגדול והחזק מעליי. נעתי מתחתיו שוב והערתי את שד התשוקה מחדש. אלכס לא יכול היה שלא להגיב, נע לאט, בהתאם למקצב שאני הכתבתי, לאט ועמוק עם מלא אהבה, עד ששנינו הגענו שוב לשיאים חדשים של עונג, יותר ממה שכבר חווינו בעבר... נרדמנו בלי מילים, נסחפים בין גלי העונג והשינה, חבוקים, צמודים, כמו גוף אחד.
פקחתי את עיניי, ועל פניו של אלכס נמרח חיוך ענקי. "ברור לך שמעכשיו אין לך יותר נסיעות לבד?"
"אם כמה ימים בנפרד יכולים לשפר לנו את הסקס למצב שאני גומרת חמש פעמים ברצף, אז אולי זה שווה מדי פעם להיפרד..." צחקתי.
אלכס עלה עליי ואמר: "אין מצב שאני מוותר עלייך, בוודאי כשאני רואה שבכל מקום נשרים כמו מארק מזהים אותך מרחוק..."
"אז כן הגעת לכאן כי אתה מקנא במארק?" אמרתי, ספק בצחוק ספק בכעס.
ניסיתי להוריד אותו ממני, מה שרק גרם לו לאחוז בי חזק יותר. נאבקנו כמה שניות בצחוק והוא התחלף מהר לגלים של תשוקה. אלכס חבר אליי שוב, בעוצמה, ואני התפתלתי תחתיו בריקוד המכושף שלי, מטריפה את חושיו...
"תודה שבאת..." לחשתי וליטפתי ברוך את פניו, את השיער היפה והארוך שלו, שנשפך בגלים על הגב הרחב והמרשים שלו. ירדתי לאט וליטפתי את המותניים ואת הישבן החזק שלו, מתענגת ונאנחת יותר...
"רעבה?" הוא שאל והחזיר אותי להווה.
"מורעבת. דילגנו אתמול על ארוחת הערב", פתאום נזכרתי.
אלכס משך אותי למקלחת מהירה, אבל הגוף היפה שלו עם המים החמים שזרמו על כל השרירים שלו, העירו בי רעב אחר...
***
לטלפון שלי נכנסה הודעה ממארק: "טקס הנעילה של הכנס הערב ב-17:00. הרמטכ"ל ישמח שאת ובעלך תכבדו אותו בנוכחותכם", כתב ברשמיות.
"אין ברירה, לטקס הזה אנחנו צריכים ללכת", אמרתי, ואלכס הפתיע והגיב בשמחה: "אני אשמח להופיע כבעלך, שכולם שם ידעו שאת שלי ולא יתכננו עלייך תוכניות..."
הכעס התחיל להתעורר בי, אבל החיוך של אלכס היה מדבק. מצאתי את עצמי צוחקת בקולי קולות...
"אז מה בא לך לעשות עד הטקס בחמש?" שאלתי בחיוך מפתה.
"לא ממש תכננתי מה לעשות, התכנון שלי הגיע רק לשלב של להגיע אלייך לברלין", אמר וחייך.
"תכננתי הבוקר ללכת לספא, להתפנק קצת, בא לך להצטרף?"
הוא ענה: "בשמחה", ובדק בגוגל כדי לראות אם משהו מעניין קורה היום בברלין.
אחרי מסז' זוגי מפנק לשנינו, הגוף שלנו היה נינוח ומשומן היטב. עלינו לחדר להמשיך את הפינוק. לחשתי באוזנו שאלה, שגרמה לו להסמיק ולענות: "ברור, כל המשאלות שלך הן הפקודות שלי..."
הזמן כמו עצר מלכת, עד שהשעון צלצל 16:00 והיינו צריכים להתארגן לטקס הסיום של הכנס.
בחוסר חשק התרוממתי. "אולי נוותר ונישאר כאן? כל כך טוב לי להיות רק איתך, אני לא צריכה אף אחד חוץ ממך עכשיו איתי", אמרתי בקול מתפנק.
"קומי, יקרה, הוא אמר לך שרמטכ"ל גרמניה בכבודו ובעצמו מזמין אותך, ואת שוקלת לסרב? איפה ההדר שאני מכיר מסתתרת?" הוא חייך בתמיהה.
חייכתי ובחוסר חשק קמתי למקלחת. אלכס השיג אותי, פתח את המים החמים, נתן להם לשטוף אותנו ביחד, ואז הרים אותי עליו, והלביש אותי על הזין שלו שהזדקר שוב, כאילו יש לו רצון משל עצמו... הזמן שוב נעלם. "אלכס..."
"אני בא..."
התלבשתי, ומבט התכלת של אלכס עקב אחריי. הוא ירד על ברכיו, נישק את כפות רגליי ונעל לי את נעלי העקב. רגע לפני שניסיתי למשוך אותו למיטה, הטלפון צלצל. מהקבלה מודיעים לנו שהנהג הגיע וממתין לנו. התאכזבתי ומיהרתי לשחרר את אלכס וסיימתי להתלבש. אלכס לבש חליפה וסירק את שערו היפה לקוקו מאחור, ולי נעצרה הנשימה...
"כמה שאתה יפה, בא לי עליך שוב".
"סבלנות, עוד מעט נחזור לכאן ונחגוג רק אנחנו, כל הלילה..."
הגענו לטקס, קהל גדול כבר היה שם. נכנסנו והשתדלנו לא לבלוט, אבל כנראה אי אפשר היה להתעלם מהמראה של שנינו יחד, כי המבטים סביבנו היו ממש טורפים... חצינו במהירות את הרחבה לקראת השולחן של הרמטכ"ל, והוא קם לקראתנו: "תודה שבאתם".
"תכיר את מייג'ור לשעבר אלכס הייז, הצלף מספר אחת בצבא ארצות הברית ובעלי".
הרמטכ"ל לחץ את ידו והודה לו שגם הגיע. "מאוד התרשמתי מאשתך", אמר בהערכה, הציג את אשתו והזמין אותנו לשבת לצידו. ממולנו ישבו הגנרל מארק ואשתו. היא שלחה לאלכס חיוך, ואלכס צמצם את מבטו. כל הנאומים הסתיימו, אוכל גורמה הוגש, ואני ליקקתי את האצבעות. המוזיקה התחילה, הרמטכ"ל ביקש את הזכות לרקוד את הריקוד הראשון איתי... אלכס התקשח, ואני רמזתי לו שישחרר. הרמטכ"ל הוביל, וגלשנו יחד למרכז הרחבה. אלכס עקב אחרינו בעיניים מצומצמות. ראיתי שאשתו של הרמטכ"ל נגעה בידו, רמזה לו לקום ולרקוד איתה... הם התקרבו אלינו, והיא עברה לרקוד עם בעלה, והעבירה אותי לידי אלכס בחיוך.
אלכס חייך אליה את החיוך הכובש שלו ואמר: "תודה".
"אני כל כך שמח שאת בידיי עכשיו", אמר אלכס וסחרר אותי איתו. הגבתי לכל תנועה שלו, באהבה. רקדנו בתזמון מושלם, כגוף אחד. התנועות הגמישות של אלכס והאלגנטיות שלו הפנטו אותי... האהבה שלנו זרחה בתוכנו וסביבנו, כבר כמעט עשר שנים. קלטתי באחד הסיבובים את מארק מתבונן בנו, והתבוסה ניכרה בפניו, הוא מקנא. פתאום הוא הסתובב אל אשתו, וראיתי אותם הולכים. חזרנו לשולחן, הכיסאות של מארק ואשתו היו ריקים. הקלה שטפה את גופי...
הודינו לרמטכ"ל על ההזמנה, והוא הזכיר לי את נושא שיתוף הפעולה. "אני זוכרת, וכשאשוב לארצות הברית אדאג לחבר את הגורמים המתאימים כדי לקדם את העסקה", הבטחתי.
"מתי אתם חוזרים לארצות הברית?"
"הארכנו את השהות שלנו ואנחנו נשארים לחופשה של עוד שלושה ימים בברלין", חייכתי והסתכלתי על אלכס באהבה.
"תרשי לי להביע את הערכתי", הרמטכ"ל אמר, "מחר יגיע למלון שלכם נהג וגם מדריך שייתן לכם סיור כמו שצריך בכל אתריה החשובים של ברלין וסביבתה, על חשבון צבא גרמניה".
"זה יותר מדי", אמרתי במבוכה.
"שום דבר הוא לא יותר מדי בשבילך, יקירתי". הוא קד לי ונישק את ידי.
אלכס חיבק אותי אליו והודה לרמטכ"ל, ובמהירות הוביל אותנו בחזרה לחדר שלנו במלון.
"בכל מקום כולם נשבים בקסמייך", הוא רטן. "איזה מזל שאני כאן איתך, לקבל את כל הקסם שלך רק לעצמי..." הוא חייך.
"אגואיסט", הטחתי בו בצחוק, והוא כמו ילד מגודל ענה: "אני לא מוכן לחלוק אותך עם אף אחד כרגע, אפילו לא עם ילדיי..."
הוא הרים אותי ונשא אותי אל המיטה הגדולה במרכז החדר. התמסרתי לו ולכל מה שהוא בחר לעשות עם גופי, ששיתף פעולה, בלי שיכולתי לשלוט בו. הוא שימן את כולי וסובב אותי על הבטן. "הישבן שלך כל כך יפה ומגרה..." הוא חדר באצבעו המשומנת אל פי הטבעת שלי, ובידו השנייה עיסה את הגבעה הרגישה שלי. לאט לאט הוא סובב את אצבעו, הכאב והעונג התערבבו, ואני כבר הייתי מוכנה לקבל יותר, "אלכס..." לחשתי.
וכשהוא שאל: "את מוכנה שאיכנס אלייך מאחור עם הזין המשומן שלי?" "כן", הסכמתי והרפיתי את עצמי לקראתו. לראשונה אלכס חדר אל פי הטבעת שלי בעדינות, לאט לאט. "את בטוב, לא כואב לך?" שאל בדאגה.
הייתי מגורה ממש, וביקשתי בקול נמוך וחושני: "תמשיך לאט, זה כל כך טוב..." והוא עיסה אותי גם מקדימה. נאנחתי וקראתי: "עוד אלכס!..."
"את כל כך מגרה... הזין שלי לפות בתוכך, השרירים שלך כל כך חזקים... וואו... החיכוך הזה, אני לא אצליח להחזיק מעמד..." הוא הגביר את הקצב. גנחתי בעונג גדול יותר, צרחתי את שמו, ביקשתי ממנו עוד, חזק, ומהר יותר. אלכס הגיב בעוצמה, לא יכול יותר להתאפק, הוא גמר לראשונה בתוכי מאחור ונאנק: "סחטת את הזין שלי עד הסוף..."
הוא החליק החוצה, התגלגל לצידי ונשק לי ברוך. "הכול בסדר?"
התרוממתי על חזהו, ובמבט מדושן מעונג עניתי: "בסדר אתה שואל? אני בהיי כזה מטורף". משכתי אותו אליי לנשיקה עוצמתית. "איך לא עשינו דבר כזה קודם? זה היה פשוט מדהים המשחק הזה בין הכאב לעונג. כשהייתי מוכנה להרפות לכאב, העונג רק התגבר. וואו, איזה זין פנומנלי יש לך, שמחובר לגוף עוד יותר פנומנלי. איך זכיתי?" חייכתי חיוך ענק.
"את לא מפסיקה להפתיע אותי". הוא נשק לי ברוך. "תודה על הקסם".
"ספר לי איך זה הרגיש", התעניינתי.
"השריר שם כל כך חזק, שהלפיתה של הזין שלי בתוכך הייתה פשוט מדהימה..." הוא משך אותי אחריו למקלחת ולנשיקה מסחררת. הוא סיבן את גופי ברוך וחיבק אותי אליו. "תודה לאל שבחרתי להגיע אלייך לברלין".
"תודה לך שבאת", חייכתי.
***
צלצול ההשכמה שהזמנו מבעוד מועד, העיר אותנו מהשלווה. התארגנו לרדת לאכול בחדר האוכל ולצאת לטייל. הטלפון שלי התריע על קבלת הודעה: "המדריך והנהג יאספו אתכם בעוד שעתיים".
אלכס ואני החלפנו מבטים וחייכנו... אלכס זרק אותי על המיטה ונשכב מעליי, מכסה את כולי. "יש לי עוד שעתיים איתך, מעניין מה עוד אני יכול לעשות איתך..." אמר בקול מתגרה. חייכתי והפניתי אליו את ישבני...
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
