נראה אותך מעז
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
נראה אותך מעז
מכר
אלפי
עותקים
נראה אותך מעז
מכר
אלפי
עותקים

נראה אותך מעז

4.5 כוכבים (192 דירוגים)
ספר דיגיטלי
44
ספר מודפס
78.4 מחיר מוטבע על הספר 98

תקציר

זה היה אמור להיות רק משחק, לא מעבר לכך.
נראה אותך מעז. אתגר אחד. נשיקה אחת.
אבל הנשיקה הזאת הצליחה לגרום לי לפקפק בכל מה שידעתי על עצמי.
תמיד חשבתי שאני סטרייט ולמיטב ידיעתי, גם הוא.
לא חשבתי שנשיקה אחת תשנה את זה, אבל טעיתי בענק.
עכשיו אני לא מפסיק לחשוב עליו. בכל המובנים האסורים.
החבר הכי טוב שלי.
אספן.
הטעם שלו נצרב בזיכרוני, המגע שלו נצרב בעורי.
ואני רוצה עוד.
המשיכה המבעבעת שאני מרגיש אליו רק מתגברת עם הזמן,
ואני מתחיל לשדרג את המשחק בינינו לרמות סיכון חדשות.
מאתגר גבולות שלא האמנתי שאעז לחצות.
אני מהמר על החברות שלנו בידיעה שהיא עלולה להתפרק, 
ולפרק גם אותנו בדרך.
כל כך הרבה מונח כאן על הכף.
גם הלב שלי.

נראה אותך מעז הוא רומן קולג' גאה על אהבת אמת, חברות אמיצה וקבלה עצמית. אספן וקין ישבו את ליבכם עם ההומור השנון שלהם, ניבולי הפה הלוהטים והמשחקים הסודיים ששמורים רק להם.

נראה אותך מעז הוא ספר יחיד בעל סוף סגור, שמכיל בתוכו סצנות נועזות ומיועד לקהל בוגר בלבד.

פרק ראשון

פרולוג 
קִין

לפני כמעט שנתיים
 
"שלא תעז!"
אני נאנח ומעיף מבט באספֶּן שיושב לידי, מרים גבה כאילו אני שואל: יש בכלל אפשרות נוספת?
התשובה היא לא. אלא אם אני רוצה שיעיפו אותי מהמשחק. משהו שמעולם לא קרה לי בתולדות הגרסה המעודכנת של נראה אותך מעז.
"נראה כמה רחוק את מוכנה ללכת," אני אומר לאשטון, הבחורה שהגורל שלי נתון בידיים שלה.
החיוך שלה הופך לקטלני. "עליך לנשק את אספן."
טוב, הייתי צריך לצפות את זה מקילומטרים, כי אשטון אוהבת להטריף את אספן.
אני מעביר את המבט ביניהם ותוהה איך אני כל הזמן נתקע באמצע הקטטות שלהם, ואז עיניי נחות עליה. "מול פן, אין טעם למדוד למי יש יותר גדול," אני אומר לה והכינוי של אספן גולש משפתיי. "הוא תמיד ינצח."
החיוך לא יורד לה מהפנים. "טוב, מי כמוך יודע, מה?"
אני מגלגל עיניים. "מצחיק, אש."
"אני גם מוצץ לו את הזין טוב יותר ממך," מתערב פן ואני נקרע מצחוק. יש לו אומץ להגיד דבר כזה בלי להניד עפעף, רק כי הוא סטרייט ובחיים לא נגע בזין שלי.
הוא מרים את הגבות ומעיף אליי מבט, מביע את הסכמתו, ואני משרבב את שפתיי כמו דג ומתחיל להשמיע קולות של נישוק תוך כדי שאני רוכן אליו.
אני חושב שזו תשובה מספקת.
הוא צוחק בשקט, והגומה הקטנה מתחת לפינה השמאלית של פיו מגיחה בהופעה פומבית נדירה. "לא, אחי. זה לא יקרה אם אתה עושה דברים כאלה. אין לי בעיה לתת לך לפרוש מהמשחק מוקדם."
אני מצמצם את עיניי אליו. "בחיים לא תעז."
אני יודע בוודאות שלא. אנחנו החברים הכי טובים, כאלה שיעשו הכול אחד בשביל השני. אפילו להתנשק בשביל משחק מטומטם.
"אין לי את כל הערב," מזמרת אשטון ממקומה בספה מולנו. "בואו נתקדם."
לפעמים אני שואל את עצמי איך יצאתי עם הבחורה הזאת. זה אחד הרגעים האלה.
אני מביט בעיניים של פן וממלמל, "עשר שניות."
הוא מהנהן. "אם אתה מכניס את הלשון שלך לפה שלי, אני מוריד לך אותה בנשיכה."
אני צוחק ומחליט להזכיר לו את מה שאמר קודם, כדי לפוגג את המתח המוזר שמבעבע בינינו. "זה לא מה שאמרת כשהכנסתי את הז..." אבל אני לא זוכה להשלים את המשפט כי השפתיים שלו כבר צמודות לשפתיי.
החיכוך הראשוני של המגע מחשמל, קרביי מתכווצים. אני מופתע לגלות כמה השפתיים שלו רכות ובאיזו עדינות הן נעות על שפתיי. לא הייתי מעלה על הדעת שאספן יודע לנשק ככה — במתיקות ובחושניות. ברוך.
הוא מתייחס אליי כאילו אני עשוי מזכוכית שעלולה להתנפץ בידיו. וכרגע, אני באמת חושב שיש אפשרות כזאת.
זו התחושה הכי משונה בעולם.
הלב שלי מזנק בגרוני ועושה משהו מוזר לבטן שלי. היא מתהפכת ועושה סלטה, אבל לא מרוב מתח או חרדה. מתוך משהו אחר לגמרי.
וזה מדרבן אותי לפעולה.
היד שלי מתרוממת ועוטפת את צד הלסת שלו כדי להטות את ראשו. חלק זעיר ממני מרגיש דחף להעמיק את הנשיקה, אולי להכניס לו לשון רק כדי להתגרות בו. אני מתאפק ומסתפק בהצמדת שפתיים פשוטה.
אבל אז קורה משהו. לשונו מתחככת בשפתי התחתונה וכל גופי נדלק כמו אש. הדופק שלי מאיץ בטירוף והתחושה המחשמלת שהרגשתי קודם מתעצמת. וכשהזין שלי זז מאחורי הרוכסן ומתחיל להתעבות, אני קולט במה מדובר.
תאווה. תשוקה.
כלפי... אספן.
זה נוחת עליי כמו חומת לבנים, מפחיד אותי בטירוף ומעביר בי ריגוש שאני לא מצליח לרסן. המוח שלי דוהר לאלף מקומות שונים ורואה תרחישים ברורים מאחורי עיניי העצומות.
עור חם ועירום מתחכך בעורי. שרירים חלקים ומוצקים מתחת לכפות ידיי.
שיער שחור כעורב מחליק בין אצבעותיי.
פנטזיות משתוללות במחשבותיי ואני לא יודע איך לעצור אותן.
אני לא יודע אם אני בכלל רוצה, כי שום דבר לא עורר בי אף פעם תחושות כאלה.
אני יודע רק שאני רוצה עוד. עוד מהקסם הממכר שיש בשפתיו של פן.
אני בכלל לא שם לב כשנגמרות עשר השניות, עד שפיו של אספן נוטש את פי ואני מנסה לא לחשוב על דקירת העצב הקטנה שעוברת בי. לא הגיוני שאני מרגיש ככה. עיני הקובלט שלו מצועפות ונשימתו רדודה, כשהוא פוגש בעיניי ושולח אליי מבט שאני לא מצליח להגדיר.
פחד מציף אותי ואני מבועת. אני מרגיש כאילו הוא מסוגל לקרוא כל מחשבה מטונפת שעוברת לי בראש, כאילו היא כתובה על פניי — ברורה כשמש.
ולא זו בלבד, אני מתחנן בתוכי לכוח העליון, אם הוא קיים, שלא יעמוד לי באופן שאחרים יוכלו לראות. בעיקר לא פן.
אולי לא אראה לעולם את רוב האנשים האלה שוב אחרי הערב, אבל אני אצטרך לגור עם פן בעוד כמה חודשים כשניסע ללמוד באוניברסיטה. לא נראה לי שאוכל להיישיר אליו מבט אם ידע איזו תגובה חייתית חוויתי בעקבות הנשיקה שלנו.
הוא מתנשם על שפתיי, קרוב במידה שמאפשרת לי לצמצם את המרחק בינינו ולקחת עוד. להחדיר את לשוני לפיו ולתת לה להסתבך בלשונו כמו שרציתי לעשות לפני שניתק ממני.
אבל מישהי — קמרון, לדעתי — מכחכחת בגרונה והשכל הישר שלי שב למקומו.
"אה, עוד מישהי נכנסה להיריון עכשיו מהדבר הזה?" היא שואלת בצחוק נבוך.
אני מרים את מבטי ורואה עוד בנות מהנהנות. עיניה של אשטון פעורות ושפתיה פשוקות מרוב הלם.
"אוי, לכו תזדיינו," ממלמל פן ומרפה ממני לחלוטין, מכחכח בגרונו. "זה חסר משמעות. בסך הכול קיבלנו אתגר מטומטם."
"כן." אני בולע את הרוק. "סתם אתגר מטומטם."
אבל ליבי הולם בצלעותיי בעוצמה אדירה, מבשר לי שיש כאן הרבה־הרבה מעבר.


קִין

ההווה — ינואר
 
בחיים שלי לא חשבתי שאגדל להיות שעון מעורר.
לאורך שנות ההתבגרות שלי חלמתי להיות הרבה דברים. כשהייתי ילד, אלה היו הדברים הכיפיים והמקובלים: אסטרונאוט. כבאי. אפילו נשיא ארצות הברית, בימים שבהם הרגשתי שאפתן במיוחד. בעיני רוחי ראיתי את עצמי מנגן על הבמה בתור כוכב רוק, בלי שהיה לי שום כישרון מוזיקלי. כל חלום שעולה בראשו של ילד שעוד לא התמודד עם המציאות.
כשבגרתי וקצת החכמתי, גיליתי את הכישרונות האמיתיים שלי, והכול נעשה קצת יותר ברור. חשבתי שאולי אהיה ספורטאי מקצועי. חלק ממני עדיין חושב שזה יקרה. שאקדיש את ימיי למשחק האהוב עליי. שאסע ברחבי ארצות הברית עם נבחרת. שאהיה חלק מהאחוז הבודד באוכלוסייה שמסוגל לשכלל וללטש את הכישרון והמיומנות ברמה שתאפשר לו להגיע לליגות הגדולות.
אופייני לבחור רגיל ומצליח.
אבל בפעם האחרונה שבדקתי, הרשימה לא כללה להיות הקרצייה המעצבנת שצריכה להעיר מישהו בבוקר.
והנה אני, למרות הכול, הולם באגרופי על הדלת של אספן כדי להעיר את התחת העלוב שלו. האירוניה לא נעלמת מעיניי, ואני זוכר שבדרך כלל הוא זה שער בחמש בבוקר ומוודא שאני קם כדי להגיע בזמן להרמת משקולות מוקדמת ולאימוני פעילות גופנית.
אבל לא הבוקר. אם אפשר להסיק משהו מנעלי הריצה שלו שזרק ליד הדלת, מהאיירפודס שהניח על שולחן הקפה, או מהרעשים שבקעו אתמול דרך הקיר עד שעה מאוחרת.
תשעים ושמונה אחוזים מהזמן הוא מגלה אחריות. אבל בבקרים שבהם הטמבל הזה מארח בחדר שלו במעונות איזו בחורה חדשה, הוא אף פעם לא מצליח לקום בזמן. למרבה המזל, לא היו הרבה כאלה בשלושת הסמסטרים האחרונים שבהם אנחנו שותפים לדירה בפולטין.
את הסמסטר הנוכחי נראה שהוא מתחיל בבום. או ליתר דיוק, בזיון.
"קום כבר, פן! אנחנו צריכים לזוז!" אני צועק וממשיך להלום באגרופי בעץ.
ואני אאחר, כי אתה הטרמפ שלי.
אני מציץ בשעון ומגלה שיש לי בדיוק חצי שעה להגיע למגרש. אני מעדיף להקדים, גם אם הבוקר אני רק מרים משקולות. וכיוון שהמגרש והאולם של הנבחרת נמצאים בצד השני של הקמפוס, אין סיכוי שאני הולך לשם ברגל. מכונית היא האפשרות היחידה שלי.
והבעלים של המכונית האמורה שקוע בשינה עמוקה.
רטינה שקטה בוקעת מגרוני כשאני חובט שוב בדלת.
"בשם אלוהים, פן. קום כבר! אני אאחר בגללך!"
עוברות עוד כמה שניות, אבל בסוף אני שומע תזוזה מאחורי דלת העץ ונושם בהקלה. ברור שרק האיום על שלומי הזיז אותו. אני יכול להגיד מה שבא לי על חברי הטוב, אבל בסופו של דבר הוא כמו אח בשבילי. בכל מובן. הוא דואג לי יותר מכל אחד אחר. רק אימא שלי ואחותי משתוות אליו.
כעבור פחות מדקה, הדלת נפתחת... ולא על ידי אספן.
לא.
אני עומד פנים אל פנים מול בריסטול, הלבושה באחת מחולצות הטריקו הסמרטוטיות של אספן.
אני נאנח כשאני מתבונן בבחורה שהוא יוצא איתה כבר שנה ומשהו. אם אפשר לקרוא לזה ככה, גם אם הם לא יצאו אפילו לדייט אחד. המילה יזיזים תהיה הגדרה מדויקת יותר לתיאור הקשר ביניהם. לפי הקולות שהשמיעו אתמול בערב והחיוך המסופק על שפתיה, ברור שאין לה שום בעיה עם זה.
עיניה הכחולות משוטטות על פניי כשהיא מעבירה את אצבעותיה בשערה הארוך והכהה.
"היי, קין. הוא יצא בעוד כמה דקות."
אני עוטה חיוך מעושה על פניי. "לא ידעתי שעכשיו את גם המזכירה שלו."
היא לא נרתעת מהתגובה המעט מעליבה או מהנימה העוקצנית. היא מחייכת ומשלבת את זרועותיה ואז נשענת על המשקוף.
"מישהו פה עצבני הבוקר," היא אומרת. ציפורניים צבועות בורדו עמוק טופחות על עורה השזוף והיא מתבוננת בפניי. "אם אתה צריך זיון, חמוד, רק תבקש להצטרף."
הבטן שלי מתהפכת כשאני שומע את ההצעה, אבל אני מגחך ומנענע את הראש. הרוגז עדיין קיים, אבל השנינות שלה משעשעת אותי.
אני מחבב את בריסטול. עד כמה שאני מסוגל לחבב את הבחורה שחברי הטוב מזיין בקביעות. בכל יום אחר, הייתי משוחח איתה בזמן שאני מחכה שאספן יתאפס על עצמו כדי שנוכל לצאת מכאן. אנחנו כבר מכירים וכבר לא מביך אותנו לנהל שיחות כאלה.
אבל היום הוא לא יום רגיל. האימון הראשון בעונה תמיד מעורר בי תחושת דריכות.
משהו שאספן מכיר היטב, אז למה הוא מטריף אותי הבוקר?
תירגע. הוא יצא בעוד כמה דקות. הכול בסדר.
"אני אשקול את זה," אני אומר לה, ובמקום זאת ממקד את תשומת הלב שלי בסיבוב הכובע שלי לאחור, סתם כדי לעשות משהו אחר מלבד להוציא עצבים על אספן.
אחרי שאני דוחה את ההצעה היא מושכת בכתפיה, וחולפת על פניי בדרכה למטבחון להכין לעצמה קפה. אני מבין שאני לא יוצא בזמן הקרוב.
לעזאזל. אולי כדאי שאקח את המכונית ואסע.
אני נכנס לחדר שלו כדי להציע את זה, ומתנגש בחזה נוקשה חשוף. מתוך אינסטינקט אני מושיט יד להתייצב, ומניח אותה על כתפו. עורו אמור להיות חמים תחת כף ידי, אבל הוא רותח במידה לא נעימה.
אני מכחכח בגרון, מרפה ממנו במהירות ומביט בפניו. עיני הספיר שלו פעורות ודרוכות — כמעט מבוהלות — וקווצות השיער השחורות על ראשו סתורות ופרועות.
"נראה שבילית בלילה," אני אומר ביובש ומתבונן בשערו הפרוע מסקס. עיניי סוקרות את גופו ואני מגלה שהוא רק חצי לבוש. מכנסי ג'ינס וגרביים. שלושת־רבעי לבוש, אם החולצה שבידו נחשבת. "זה גם היה נשמע ככה."
הוא מביט מבעד לכתפי, כנראה למקום שבו נמצאת בריסטול, ומושך בכתפיו.
אני לא ארצח אותו הבוקר. רק בזכותו אצליח להגיע לאימון בזמן.
"אני אהיה מוכן תוך פחות מחמש דקות," הוא אומר לי ולובש את החולצה שלו. "אני רק רוצה לצחצח שיניים."
אני חורק שיניים ומהנהן למרות שהוא כבר עבר על פניי, יצא מהחדר ונכנס לחדר האמבטיה המשותף שליד הסלון שלנו.
אני מסתובב ורואה את בריסטול נשענת על הדלפק ליד מכונת הקפה ושותה מספל מהביל. אני מתכווץ בהיסח הדעת מהריח. אף אחד מאיתנו לא ממש אוהב קפה, אבל כשיש לפן לילות לבנים בשיעורי הסטודיו שלו במהלך הסמסטר, הוא הולך על קפאין מכל סוג.
"השכמה מוקדמת בשבילך, לא?" היא שואלת מעל לשולי הספל. "לא חושבת שראיתי אותך אי־פעם ער לפני השעה עשר."
נכון מאוד.
בסמסטר האביב בשנה שעברה, אספן בדרך כלל יצא בחשאי מהמעונות שלה, ולכן היא אף פעם לא הייתה כאן בתחילת העונה. הייתי רוצה לחשוב שהוא הקפיד להזדיין במקומות אחרים מתוך התחשבות בי, אבל כנראה שזה קשור יותר לרצונו לשמור על פרטיות בכל הנוגע לענייניו האינטימיים.
המרחב שלו שייך לו, והוא לא אוהב לחלוק אותו עם כל אחד. לכן קצת מפתיע אותי שהיא ישנה כאן בלילות האחרונים.
"אימון ראשון לעונה," אני אומר בחיוך מאולץ.
לפחות יש לה הבנה מסוימת בקודים חברתיים והיא לא טורחת לקיים איתי שיחה נוספת לאחר מכן.
כמו שהבטיח, פן עומד ליד הדלת עם מפתחות בידו, מייד לאחר שהוא מסיים לצחצח שיניים. הוא לא מסתכל עליי וברור שהוא מודע לכך שאני עצבני עליו הבוקר. הוא מסתכל על בריסטול בזמן שהיא ממשיכה לשתות את הקפה שלה וצופה בנו בסקרנות רבה.
"צאי לבד וניפגש אחר כך," הוא אומר לה ונועל נעליים. רק אז הוא מרים את מבטו אליי. אני רואה את ההתנצלות השקטה בעיניו כשהוא לובש את ז'קט העור המרוט שהוא אוהב בעונה הזאת, ומצב הרוח הקפוא שלי נמס לשלולית. "מוכן?"
"אני מוכן," אני אומר לו ביובש ומכחכח בגרוני. הרוגז שלי כבר התפוגג לחלוטין, אבל זה לא אומר שלא אעשה לו את המוות. "כבר רבע שעה."
הוא רק מלקק את שפתיו ומחייך. אני שקוף בעיניו. "אז למה לא אמרת משהו?"
אני מגלגל עיניים ודוחף אותו החוצה. מחייך לעצמי כשהוא עוצר לרגע ואומר לבריסטול להתראות מבעד לכתפו.
כעבור פחות מדקה אנחנו גולשים למושבי האימפלה 67' שלו ונוסעים למתקן האימונים של הנבחרת.
"יכולת פשוט לתת לי לקחת את המכונית," אני אומר לו ומכוון את הרדיו עד שאני מגיע לתחנה שמנגנת את דה וויקנד. הבס רועם ברמקולים והדופק שלי מתאים את עצמו לקצב הסדיר.
אבל אספן הוא אספן, ולכן הוא נועץ ברדיו מבט מסויג. הוא מרשה לי להשמיע ברכב שלו שיר ממצעד הלהיטים רק כי זה מה שאני אוהב. והוא מעלים עין, רק כי הוא הגורם לכך שאני כמעט מאחר לאימון.
גבותיו מתרוממות כשהוא מביט לעברי ומתגלגל מצחוק. "אתה צוחק, נכון? אף אחד לא נוהג בבייבי שלי."
גלגול עיניים. "בסדר, דין," אני אומר בקול נוטף עוקצנות.
בחיים לא צפיתי באף פרק של על־טבעי, אבל אני בטוח שכולם יודעים איך דין וינצ'סטר מרגיש כשמישהו אחר מלבדו נוהג באימפלה שלו. אני דווקא חושב שהאובססיה של בריידן קול — אבא של אספן — לתוכנית, היא הסיבה שבגללה הוא קנה את אותה מכונית או שיפץ אותה.
אני זוכר כאילו זה קרה אתמול, את היום שבו הוא הביא את הגרוטאה הזאת לבית של אספן שהיה בצד השני של הרחוב. היינו כל כך צעירים. אני גם זוכר את התקף הלב שאמא של אספן חטפה כשראתה את המכונית עומדת בשביל הגישה.
הרכב המחורבן אפילו לא נסע, אבל בריידן שינה את המצב בחצי שנה של עבודת פרך. כשהכול תוקן, המכונית הפכה לרכוש יקר מפז עבורו.
ופן אהב כל דבר שאבא שלו אהב. אולי לכן זה היה בעיניי קצת פואטי שהאימפלה עברה לידיו של פן ברגע שהגענו לגיל שבו הותר לנו לנהוג. עכשיו זה כל מה שנשאר לו מאבא שלו. זה וז'קט העור הישן שהוא לובש.
"זה לא שאתה לא נותן לי לנהוג בה לפעמים," אני מציין. "כשאנחנו נוסעים הביתה. או לחוף הים. או לטיול השנתי שלנו."
הוא מהנהן בכובד ראש. "נכון. אבל אני איתך במכונית. אני יכול להחליף אותך בכל רגע."
אני מגחך. "אתה מתנהג כאילו אני איזה נהג חדש."
"ככה זה נראה..." קולו דועך וחיוך שמבליט את הגומה שלו מתחת לזווית השמאלית של פיו חוצה את פניו.
"אוי, לך תזדיין."
"זו לא אשמתי שבקושי נהגת מאז שקיבלת את הרישיון."
"זו לא אשמתי שקיבלת את הרישיון שלך חודש וחצי לפניי ולכן לא הייתי צריך אותו בכלל."
הוא מחייך, כי הוא יודע שאני צודק.
זה לא ברור כשמסתכלים עליו, בגלל בגדי העור, השיער המדובלל וגישת הלכו תזדיינו שהוא מקרין, אבל פן הוא טיפוס שתלטן. הוא תמיד מנהל את העניינים. עובדה שהוא מסיע אותנו לכל מקום שנרצה, וזה נכון גם בכל שאר היבטי החברות שלנו.
שלא תבינו אותי לא נכון: יש לי מחשבות ודעות משלי, ואני אשמיע אותם בקולי קולות אם צריך, אבל בדרך כלל אני הטיפוס הנינוח שעושה לכולם חיים קלים.
הצורך לקחת את השליטה לידיי מתעורר בי כשאני משחק בייסבול, אבל זו תוצאה טבעית של התפקיד שאני ממלא על המגרש רוב חיי. אולי כי תופס זה התפקיד הכי חשוב במשחק. אבל חוץ מזה? כמעט אף פעם.
כי זו הדינמיקה בינינו — הפכים מוחלטים — מאז ומתמיד.
מאז שהאבות שלנו מתו בתאונה, רגע לפני שמלאו לנו שמונה.
עד אז, פן היה טיפוס הרבה יותר קליל. אבל מאותו לילה הוא הסתגר ונאטם לכל האנשים בחייו. מלבד אמא שלו, הוא הכניס לחייו רק אותי. עד היום, רק בודדים זוכים לראות מה הוא מסתיר מתחת לפני השטח. רק מתי מעט זכו להצצה פנימה.
השליטה העצמית היא חליפת השריון שלו. ההסתגרות היא המגן. את שתיהן אשמח מאוד להעניק לו. כל דבר שיזדקק לו כדי להרגיש מוגן. אבל איתי הוא אף פעם לא זקוק להן.
כעבור כמה רגעים הוא עוצר מחוץ למרכז האימונים. "אתה צריך שגם אאסוף אותך, הוד מעלתך?"
"נדמה לך שזו מרכבה?"
הוא שולח אליי מבט זועם. "לא משנה. אתה יכול ללכת ברגל. בפעם האחרונה שבדקתי, אמור להתחיל לרדת גשם בזמן שתסיים להרים משקולות."
אוי, אורגון. תמיד גשומה.
אני יוצא החוצה בחיוך, תולה את התיק על כתפי וקורא מבעד לדלת הפתוחה. "תודה על הטרמפ, אמא. תפגשי אותי כאן אחרי האימון."
המילים "מניאק מזדיין" נאמרות בקול רם כדי שאשמע אותן לפני שהדלת נטרקת, ואני מסתובב אל האולם.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
192 דירוגים
134 דירוגים
30 דירוגים
16 דירוגים
10 דירוגים
2 דירוגים
28/12/2022

ℂ𝔼 ℝ𝕚𝕔𝕔𝕚 - 𝔻𝕠𝕟'𝕥 𝕐𝕠𝕦 𝔻𝕒𝕣𝕖 "נראה אותך מעז" - סי-אי ריצ'י תורגם לשפה העברית ע"י אופוריה הוצאה לאור הכל התחיל מאתגר אחד במסיבה, שהוביל לנשיקה ששלחה ניצוצות לכל עבר וצבעה את עולמו של קין מחדש🎨🖌️ קִין ואַסְפָּן חברי ילדות בלתי ניתנים להפרדה — הם מבלים ביחד תמיד, אפילו הלכו ללמוד באותו הקולג' בשביל שלא יצטרפו להיפרד! החברות שלהם מאוד מעוררת קנאה, הם יעשו הכל למען השני והדרך שלהם לפלפל את חייהם היא באמצעות אתגרים נועזים שבכל פעם רמת התעוזה עולה רמה עוד ועוד...🆙 כמה נועזים? תקראו ותגלו 🤭 בין רגעי הצחוק והקלילות, האתגרים מעוררי האדרנלין, הנשיקות הממיסות, החקר והגילוי העצמי יש פה גם נושא חשוב ורציני. הרומן הגאה הזה הוא כל כך הרבה מעבר לחלקים האירוטים בו - יש פה אהבה מהסוג הבריא, חברות מעוררת קנאה, יש פה התמודדות עם נושאים מציאותיים, תהליך צמיחה יפהפה של דמויות, קבלה והכלה מדהימה❤️. מבין ספרי הMM היפים ביותר שקראתי עד כה! צחקתי המון, חייכתי עד שכאבו לי הלחיים, נמסתי והפכתי לשלולית מכל הרגעים המתוקים והמרגשים (ושלא אתחיל לדבר על כמות הציטוטים שהדגשתי!), דמעתי וכאבתי, רתחתי מזעם ברמות שרציתי להיכנס לספר ולהילחם לצד קין ואספן🥊 וכמות המים הקרים ששתית בשביל לקרר את עצמי אחרי קריאת כל הקטעים הלוהטים והמלוכלכים בין השניים האלו...🔥🌶️🔥🌶️🔥🌶️ יש בו כל מה שאני אוהבת ומחפשת בספרי MM ומעבר 😍 אחרי הספר הזה רכשתי לי עוד ספרים של הסופרת בעקבות המלצות מחברות, כי נשארתי עם טעם של עוד! מיס סי-אי ריצ'י יש לי הודעה בשבילך הלב שלי שייך לך סופית! כבשת אותי BIG TIME ❤️‍🔥❤️‍🔥❤️‍🔥❤️‍🔥❤️‍🔥 ואם זה לא מובן מומלץ בחום רב לכל מי שאוהבת דמויות כובשות, אוהבת רומנים גאים, מחפשת עומק ועם זאת גם ריגושים שיגרמו לה להנות מה"נסיעה" – זה הספר הבא שלך❤️‍🔥 5🌟

4
19/2/2024

אהבה מרגשת, כתיבה קולחת! הלוואי שיתרגמו עוד ספרים בסגנון. מומלץ

3
1/5/2025

וואו אחד גדול, אחד הטובים שקראתי!! ואני לא חובבת MM בכלל.

17/3/2025

וואו! התאהבתי בספר!

6/1/2025

ספר מהמם, מרגש, מצחיק, סמאט מחרפן, לא הצלחתי להפסיק לקרוא!

24/11/2024

ספר מרגש וסוחף. חשבתי שאני הולכת לקרוא עוד ספר קולג' והופתעתי לטובה. אספן וקין מרגשים וקל להתאהב בהם ובאהבה היפה שלהם אחד לשני. ממליצה בחום

19/11/2024

אי אפשר להפסיק! ספר שגורם לך לחוות את כל קשת הרגשות שקיימים. בלבול, עצב, שמחה,תשוקה,אכזבה ואהבה שלא תלוייה בדבר❤️

4/9/2024

אוקי... אני כל כך פחדתי לסיים את הספר הזה. לא רציתי שהוא ייגמר!!! קראתי בערך את כל הספרים הכי טובים בגייז והוא ללא ספק בראש הרשימה!! סוחף, לא נמרח, דמויות גבריות... שלמות!

7/8/2024

ספר מדהים בכיתי צחקתי ספר שאי אפשר להוריד מהיד ספר הטוב ביותר ממליץ בחום

20/7/2024

ספר מרגש בטירוף, מאוד נועז ימלא תשוקה! לא הפסקתי לקרוא

22/5/2024

מותק של ספר

24/3/2024

ספר מדהיםםם סיימתי ביומיים לא יכולתי לעזוב אותו מומלץ ממש

16/3/2024

וואו, רציתי לקרוא את הספר הזה מלא זמן ופשוט המשכתי לדחות את זה, אבל הספר מעולה, בואו נגיד ככה זה 70% סמאט, אבל האינטרקציה בין הדמויות ממכרת וקורעת מצחוק.

10/3/2024

שלמות

31/1/2024

וואוו. בהחלט הספר הכי טוב בז'אנר הזה. להטב כמו שצריך להיות

25/1/2024

סוחף, מעניין, מרתק. סיפור על אומץ ועל התמודדות. חווית קריאה מדהימה.

7/12/2023

אחד האהובים עלייי כלכך אהבתי והתחברתי לדמויות שהתחלתי לבכות איתן ולצחוק איתו ביחד ספר מדהים !

22/11/2023

זה לא ספר הלהטב הראשון שקראתי אבל בהחלט הכי טוב קצת מזכיר לי את הספר אנחנו אבל גם שונה בטירוף אהבתי כל רגע ממנו ושמחתי למצוא אותו

17/11/2023

ווואו איזה ספר !! התמכרתי קשות!

13/10/2023

ספר מדהים! לא יכלתי להפסיק לקרוא.

25/9/2023

הספר הלהטבי הראשון שלי והוא חא אכזב לרגע. אחד הלוהטים שקראתי

19/9/2023

סיפור אהבה מקסים !! אהבה אמיתית מתוך חברות חזקה ❤️

16/7/2023

חמוד ממש

14/7/2023

סיפור אהבה יפה, נעים, שקל לפנטז אותו. סצינות סקס מדהימות שמכניסות קצת עניין מנקודת מבט מאוד בוגרת. רצה לבדוק אם יש ספר המשך...

10/7/2023

מעולה

22/6/2023

וואו ספר מושלם

14/6/2023

מושלם. במילה אחת. מושלם

21/5/2023

טילללללל בליסטיייייייי איזה ספר !!! עילפון בחיי. הכי טוב שקראתי עד היום בז׳אנר. אחזור אליו שוב, זה בטוח!!!!

14/5/2023

וואו!!! מדהים!!!

2/5/2023

מקסים ומרגש. אהבתי מאוד

6/4/2023

ממש אהבתי את הדרך שהם עשו ביחד, את ההתגברות על מכשולים… הכל מעולה חוץ מזה שהספר הזה כולו סמאט. מלאאא סקס בלי סוף כמעט בכל פרק.

18/2/2023

איזה ספר חמוד!! אני בדרך כלל לא בקטע של ספרי להט״ב (פשוט לא הטעם שלי) אבל חייבת להגיד שהופתעתי מהספר הזה לגמרי ממש אהבתי את הסיפור ואני ממליצה מאוד

12/2/2023

נהנתי מאוד קליל עלילה טובה כתיבה מעולה מומלץ בחום אהבתי את ההתייחסות למחשבות ולמה שעובר עליהם וניכר שהייתה כאן מחשבה וחשיבה מעניינת כנה הופתעתי לטובה ממש

4/2/2023

ספר קליל, זורם ומתוק

2/2/2023

מדהים. סיימתי בכמה שעות, ספר יפהפה. הם כל כך אוהבים אחד השני, אספן כל כך מגונן עליו ומעריך אותו , פשוט מחמם את הלב. באמת שווה כל דקה

27/1/2023

כתוב באופן קליל ונחמד

19/1/2023

ואוו. איזה ספר נהדר. אהבה במיטבה. התאהבתי בכל אחד מהם בנפרד... 🧡

18/1/2023

המטרה שלי בחיים זה למצוא חברים כל כך טובים ומסורים כמו שקין ואספן אחד לשני

18/1/2023

אמאאאאאאא מושלם בטירוףףף בדרך כלל אני לא קוראת ספרים של mm וזה פעם ראשונה שאני קוראת ספר כזה הזה וזה פשוט מושלם אהבתי ברמות

11/1/2023

אהבתי❤️ סיפור מרגש על אהבה מהממת בין חברי ילדות והפיכתם לנאהבים.

11/1/2023

מהמם! קראתי בכמה שעות! לא הצלחתי להוריד מהידים!

8/1/2023

ספר יפייפה ,כל התגובות מתארות אותו נכונות . מחכה שתתרגמו עוד ספרים שלה

7/1/2023

מקסים, אהבתי

6/1/2023

ספר רומנטי מממממש מרגש שחושף בעיות רבות ברומנטיקה וביחסים להטב"ים בפרט.

6/1/2023

ממש מזכיר את הדואט משחק אליפות/ידידות. הרבה מאוד סקס ועדיין טוב מאוד

5/1/2023

ספר נפלא ומרגש. היו קטעים שקראתי בנשימה עצורה, על הרגשות והמחשבות של אספן וקין. הקטעים האירוטיים מאוד מוסיפים ומעוררים גם הם.

4/1/2023

ספר כל כך טוב!

4/1/2023

סיפור קליל ונועז .

4/1/2023

סוחף

3/1/2023

מאוד טוב! הכתיבה והעלילה אני התאהבתי ממש בדמויות

2/1/2023

אחד הספרים הטובים שקראתי בזמן האחרון. שווה כל שקל. תקראו!!!!

1/1/2023

מושלם

1/1/2023

ואוווו פעם ראשונה שאמרתי בואי ננסה לקרוא משהו אחר…. כתוב בצורה יפיפיה משהו מהחיים, הסקס אמאלה מהמם רוצו לקרוא פשוט מדהים .,

31/12/2022

ואוווו!!! מהמם, מרתק, סוחף ומרגש! סיימתי ביום כי אי אפשר לעצור

28/12/2022

חושני וארוטי כתוב בזרימה שסוחפת למן הרגע הראשון . קראתי ביום אחד . פשוט מומלץ בחום !

28/12/2022

ספר מהמם, סיפור אהבה יפה, הרבה סקס למי שאוהבת

28/12/2022

וואוו איזה ספר מסעיר. נראה אותך מעז מכניס אותנו לעולם שלא ידוע לרובנו. צחקתי הערצתי ואף בכיתי מהחוויות שעברו הבנים. והמסר בחשוב לדעתי תלחם על האמת שלך ודע לבקש סליחה כשצריך. רוצו לקרוא *****

28/12/2022

אוף זה ספר כזה מושלם! מתה על ההקנטות שלהם והאתגרים שהם מציבים אחד לשני, הקאץ' בכל הספר בעצם. חלום שלי שיעשו לזה איזה סדרת טלוויזיה טובה😍

28/12/2022

וואו סיימתי ביום אחד כי לא יכלתי להפסיק. יש בו הכל כתוב מעולה וקולח. וואו

27/12/2022

וואאוווו!!!

26/12/2022

מדהים כמה הספר פשוט מדהים 😊

26/12/2022

וואו. מושלם

26/12/2022

ספר 🔥🔥🔥! אהבתי את קין ואספן. הסוף היה טיפה יותר מדי סכריני בשבילי, אבל סה"כ ספר קריא סוחף ולוהט.

25/12/2022

פעם ראשונה שאני קוראת ספר גאה מודה בהתחלה נבהלתי מהסמאט אבל ווואו איזה ספר טוב, הכתיבה מעולה אי אפשר להפסיק לקרוא קין ואספן וואו לשניהם התחברתי כל אחד עולם ומלואו. מומלץ 💞

25/12/2022

פשוט מעולה! מי שחובבות את תת הזאנר (וגם מי שלא, תפתחו את הראש) ספר כיפי שנגמע ביום ♥️

25/12/2022

סיפור אהבה מושלם

25/12/2022

ספר מעולה

25/12/2022

מהמם

24/12/2022

מתינוקות ישנים יחד בעריסה, לאוהבים הישהים יחד בקולאז', פשוט שאפו

24/12/2022

מקסים

24/12/2022

אמאלה ואבאלה! איזה ספר לוהטטטט❤️🔥❤️🔥 ווואו קראתי כבר ספרי MM ...אבל הספר הזה עוקף את כולם בסיבוב!!! רוצו לקרוא גם!

24/12/2022

וואי איזה ספר מהמםםםםםםםםםם 5 כוכבים מעולה מעולה

24/12/2022

ספר מקסים נוגע ללב אני אוהבת את קין ואספן סיפור אהבה וחברות מדהימה ממליצה בחום

23/12/2022

שני גברים, חברי ילדות, שחוקרים יחד את המיניות שלהם. זה מתוק, לוהט וסקסי ברמות אבל זה גם כל כך הרבה מעבר. וואו מה שהספר הזה עשה ללב שלי אהבתי את ההתחבטויות שלהם, את השיחות ואת החברות המדהימה שהפכה להרבה יותר. זה ללא ספק אחד מסיפורי האהבה הכי יפים שקראתי.

23/12/2022

ספר מדהים, כשמתחילים אי אפשר להפסיק פשוט🙏🏻🙏🏻

23/12/2022

מדהיםםם

23/12/2022

ספר כל כך טוב סיימתי אותו ב3 שעות

23/12/2022

ההתאהבות הבאה שלכם חברים!! ספר לוהט ומושלם שנותן את חווית הקולג' המלאה😍

23/12/2022

ספר מקסים, כתוב מעולה.

23/12/2022

אוי איזה ספר!! כל כך נהנתי😭 יש בו פשוט הכללל לא חשבתי שאני אהנה מחברים לאוהבים אבל וואלה הפתיעה מאוד לטובה!!

23/12/2022

קין ואספן!!! מאוהבת בהם... בסיפור שלהם... בחברות שלהם... באהבה שלהם!!!! הם לומדים להכיר מחדש את עצמם ואחד את השני!!! סיפור וספר נהדר ודמויות מהממות❤️ נראה אתכם מעזים לא לקרוא?!?!

23/12/2022

וואו, איזה ספר! מצחיק, מרגש, קראתי אותו פשוט בנשימה אחת. הדמויות מדהימות, ומעניינות רומן בן גברים שפשוט עושה פרפרים בבטן

23/12/2022

סצנות לוהטות בטירוף ועומק מערכת יחסים. הזוג הזה הצליח לגרום לי לבכות ולהתרגש ולשמוח! רוצו לקרוא.

22/12/2022

ספר מהממםםם

22/12/2022

ספר מדהים!!!

22/12/2022

ספר מדהים, לא נמרח אפילו לשניה, הסצנות לוהטות בטירוף ואני התאהבתי בקין ואספן המושלמים!

22/12/2022

וואו ספר מדהים נהניתי מכל רגע ורגע עלילה וזוג מדהים מומלץ!!!

22/12/2022

אמאלה איזה ספר!! לא יכולתי להניח מהידיים לשנייה אחת מסכנה!! מה הבחורים האלו עשו ללב המסכן שלי. מרגש, מצחיק, עצוב, מכעיס, סערת רגשות שלמה. ממליצה באהבה!!❤️

22/12/2022

א מ א ל ה לא יכולתי להפסיק לקרוא! זה הרומן הראשון שאני קוראת של שני גברים והתעלפתייייי! מי שלא קראה חייבת לקרוא.

22/12/2022

רומן לוהט!🔥🔥 ספר מדהים, אי אפשר להניח מהיד! אהבה בין שני גברים, מחברים לאוהבים חצי מהספר סמאט לוהט בטירוך! והחצי השני נקרעתי מצחוק😂 ממש מומלץ! סקירה בקרוב בעמוד: gumy_books באינסטגרם🤍

22/12/2022

ספר מדהים, כל מה שציפיתי ויותר! מומלץ מאוד

22/12/2022

זה הספר MM הראשון שקראתי ובמילה אחת הוא היה פשוט ואווו. הספר הזה יגרום לך לצחוק מלא וישר להתאהב בדמויות, הוא באמת זרם לי וכל כך נהנתי לקרוא אותו. ממליצהה:)

10/7/2023

ספר חמוד. הסקס משתלט על העלילה ומוריד עניין.

1
2/1/2023

בהתחלה אהבתי ממש את הספר והיה מעניין באמצע היה לי משעמם והרגיש כאילו אין שיח אלא רק מין כל הזמן (למרות שאני מתה על סמאט הייתה כמות מוגזמת לדעתי **ברצף** בספר הזה) וכמעט שקלתי לנטוש (משהו שאני כמעט ולא עושה) אבל בסופו של דבר המשכתי והסוף היה ממש חמוד ודי שווה את זה

1
1/4/2025

ספר חמוד, נחמד להעביר את הזמן מעט חזרתי, סמאט עדין, סיפור יפה.

25/1/2025

נחמד

17/11/2024

ספר ממש טוב באמת שאין לי מה להרחיב יותר מדי לא נמרח יותר מדי

28/11/2023

מרגש סוחף מומלץ מאוד

20/6/2023

ממש יפה , לדעתי יותר מידי קטעי סקס

2/6/2023

מעולה!!!

10/4/2023

ספר יפה! כתוב יפה העלילה נחמדה

5/3/2023

ספר מרגש וכייפי אבל כמות הסקס מוגזמת בצורה קיצונית..

23/2/2023

רומן חביב על יציאה מהארון וההתמודדות בגילוי העצמי וההתמודדות אל מול חוות הדעת האמביוולנטית של הסביבה החיצונית והפנימית.

4/2/2023

אהבה ראשונה. סיפור אהבה פשוטה שמתחיל ונגמר בשלוש מילים - נראה אותך מעז. נראה אותכם מעזים לאהוב את אספן ואת קין. ספר נהדר.

17/1/2023

ספר MM די גנרי, הכריכה ממש מרימה להנחתה עם כל ההודעות וההתכתבויות האלו, לצערי הספר עצמו לא עומד ברמה של הטיזריות בכריכה. ספר חמוד, סקסי ומתוק.

17/1/2023

ממש כייף לקריאה. מעניין סקסי ומתוק

9/1/2023

ספר מאוד חמוד וזורם. העלילה מעבר לקשר שלהם לא מפותחת וזה קצת פגע… סה״כ ספר feel good קלאסי

28/12/2022

נחמד. משהו היה חסר. הרבה מין מעט שיח

25/12/2022

נהנתי מאוד. חמוד וכייפי מה שכן, כמות ההשתפכות ההדדית הייתה מוגזמת ברמות. חצי מזה היה מספיק...

24/12/2022

חטיף לסופ"ש😉

23/12/2022

ספר הלהט״ב הכי טוב שקראתי השנה! ואני רוצה עוד קצת מקין ואספן🙈 (יש לי עליו סקירה מלאה בא׳נסטגרם: bookshelf.nn)❤️

18/1/2025

חמוד וזהו. לא הכי התחברתי. דילגתי על חלק מהמחשבות שלהם.

30/5/2024

ספר חמוד לא וואו אבל גם לא גרוע

10/11/2023

הסיפור חביב, מעט רדוד וכמעט פורנוגרפי, בספרים כאלה אני מעדיף תיאורים של הסתכלות פנימית ופחות ארוטיקה...

3/11/2023

זה רק חמוד הדמויות שטחיות מידי, חלק מהזמן לא זכרתי את נקודת המבט של מי אני קוראת...

9/10/2023

ספר יפה קצת חסרה ההגשה של התהליכים הרגשיים וקצת יותר מידי סקס

8/4/2023

הספר מרגיש כתסריט לסצנות בסרט פורנו ברובו, עם שזירת סיפור רומנטי בחלקים שבהם הוא לא.. ובכל זאת קליל וזורם.

18/1/2023

היה קצת קרינגי אבל בו זמנית ככ חמוד ומקסים אני נהנתי מאוד וסיימתי אותו בישיבה אחת

31/12/2022

נחמד לקרוא על שתי דמויות חיוביות ושוות שעברו מסע לעבר עצמן וזה אל זה. עצמת הכתיבה והסקסיות לא משתווה לזו של הספר ״הוא״ מאותו הז׳אנר.

30/12/2022

העלילה טובה! כול השאר פחות מתחברת

27/12/2022

3.5 כוכבים- ספר מעולה. דמויות שנונות וקלילות, יש בספר גם לא מעט עומק . הייתי רוצה קצת יותר אבל נסתפק במה שיש;)

24/12/2022

נחמד מאוד, נקודות מבט של שני הצדדים, מלאאאאאא סמאט (IYKYK) עלילה קצת צפויה בחלקים מהספק ובחלקים אחרים הבחירות של הדמויות לא היו נראות הגיוניות להם או למצבים המתוארים(אולי התרגום שינה קצת דברים וחלק נגרם בגלל זאת) בכל מקרה ממליץ לנסות לקרוא ספר נחמד מאוד וקליל

23/12/2022

הדמויות טובות ויש סצנות לוהטות אבללללל זה סתם ארוך בלי פואנטה, היו חייבים לקצר והמשבר שלהם או הסיבות לו לא הכי ברורות חוץ מאיזה משפט לקראת הסוף וגם הוא לא הכי מסביר בקיצור חבל שלא היתה עורכת טובה יותר

30/11/2023

התאכזבתי.. אין פה ממש עלילה ולא סיפור שמתפתח.. מרגיש שהסיפור הוא רק תירוץ להמון סצנות סקס ולא הרבה מעבר..

23/6/2023

ספר דיי חסר תוכן לא מתקדם לשום מקום….. אין אקספוזיציה אין שום רגש זה סתם עוד ספר פונוגרפי

13/4/2023

ספר פורנו. מתיש מאוד וחוזר על עצמו. הרעיון יפה, הביצוע מעייף...

8/2/2023

כתוב בצורה מינית מדי לדעתי. העלילה רק על זה ולא מרחיבה על עוד נושאים וקונפילקטים בעלילה. ציפיתי ליותר.

12/1/2023

יותר מדי דומה לספר 'הוא'. עדיף כבר להישאר עם המקור

4/1/2023

בלי שוב רובד. רק סקס

25/12/2022

באסה, היה פונטציאל ענקי לספר, אבל כללל הספר רק תיאורי סקס בלי עלילה בכלל.

24/12/2022

ידעתי שזה יהיה ספר אירוטי, ונחמד שיש ייצוג ביסקסואלי וייצוג של מיניות לא מוגדרת. אבל יש שם יותר סקס מעלילה וכשהם לא שוכבים הם מדברים על לשכב וזו כבר כתיבה עצלנית חצי מסצנות הסקס יכלו להחתך והעלילה הייתה נשארת אותו דבר. זה באמת ללא ספק אחד הספרים הכי גרועים שקראתי ואולי הספר הלהטבי הכי גרוע שקראתי. זה מה שקורה שנשים סטרייטיות כותבות ספרים על גברים להטבים בגלל פנטזיות מיניות שיש להם על שני גברים.

1
28/12/2022

ספר שטוח ומשעמם. שיטחי ומפוספס בנושא שבו הוא עוסק. מלא זיונים (כמעט בכל עמוד), אלי לא דיבר בכלל בשום מובן. ממש היו עמודים שעברתי עליהם ברפרוף. אולי בחורים צעירים ימצאו בו עניין?

30/10/2024

נראה אותך מעז סי־אי ריצ'י

פרולוג 
קִין

לפני כמעט שנתיים
 
"שלא תעז!"
אני נאנח ומעיף מבט באספֶּן שיושב לידי, מרים גבה כאילו אני שואל: יש בכלל אפשרות נוספת?
התשובה היא לא. אלא אם אני רוצה שיעיפו אותי מהמשחק. משהו שמעולם לא קרה לי בתולדות הגרסה המעודכנת של נראה אותך מעז.
"נראה כמה רחוק את מוכנה ללכת," אני אומר לאשטון, הבחורה שהגורל שלי נתון בידיים שלה.
החיוך שלה הופך לקטלני. "עליך לנשק את אספן."
טוב, הייתי צריך לצפות את זה מקילומטרים, כי אשטון אוהבת להטריף את אספן.
אני מעביר את המבט ביניהם ותוהה איך אני כל הזמן נתקע באמצע הקטטות שלהם, ואז עיניי נחות עליה. "מול פן, אין טעם למדוד למי יש יותר גדול," אני אומר לה והכינוי של אספן גולש משפתיי. "הוא תמיד ינצח."
החיוך לא יורד לה מהפנים. "טוב, מי כמוך יודע, מה?"
אני מגלגל עיניים. "מצחיק, אש."
"אני גם מוצץ לו את הזין טוב יותר ממך," מתערב פן ואני נקרע מצחוק. יש לו אומץ להגיד דבר כזה בלי להניד עפעף, רק כי הוא סטרייט ובחיים לא נגע בזין שלי.
הוא מרים את הגבות ומעיף אליי מבט, מביע את הסכמתו, ואני משרבב את שפתיי כמו דג ומתחיל להשמיע קולות של נישוק תוך כדי שאני רוכן אליו.
אני חושב שזו תשובה מספקת.
הוא צוחק בשקט, והגומה הקטנה מתחת לפינה השמאלית של פיו מגיחה בהופעה פומבית נדירה. "לא, אחי. זה לא יקרה אם אתה עושה דברים כאלה. אין לי בעיה לתת לך לפרוש מהמשחק מוקדם."
אני מצמצם את עיניי אליו. "בחיים לא תעז."
אני יודע בוודאות שלא. אנחנו החברים הכי טובים, כאלה שיעשו הכול אחד בשביל השני. אפילו להתנשק בשביל משחק מטומטם.
"אין לי את כל הערב," מזמרת אשטון ממקומה בספה מולנו. "בואו נתקדם."
לפעמים אני שואל את עצמי איך יצאתי עם הבחורה הזאת. זה אחד הרגעים האלה.
אני מביט בעיניים של פן וממלמל, "עשר שניות."
הוא מהנהן. "אם אתה מכניס את הלשון שלך לפה שלי, אני מוריד לך אותה בנשיכה."
אני צוחק ומחליט להזכיר לו את מה שאמר קודם, כדי לפוגג את המתח המוזר שמבעבע בינינו. "זה לא מה שאמרת כשהכנסתי את הז..." אבל אני לא זוכה להשלים את המשפט כי השפתיים שלו כבר צמודות לשפתיי.
החיכוך הראשוני של המגע מחשמל, קרביי מתכווצים. אני מופתע לגלות כמה השפתיים שלו רכות ובאיזו עדינות הן נעות על שפתיי. לא הייתי מעלה על הדעת שאספן יודע לנשק ככה — במתיקות ובחושניות. ברוך.
הוא מתייחס אליי כאילו אני עשוי מזכוכית שעלולה להתנפץ בידיו. וכרגע, אני באמת חושב שיש אפשרות כזאת.
זו התחושה הכי משונה בעולם.
הלב שלי מזנק בגרוני ועושה משהו מוזר לבטן שלי. היא מתהפכת ועושה סלטה, אבל לא מרוב מתח או חרדה. מתוך משהו אחר לגמרי.
וזה מדרבן אותי לפעולה.
היד שלי מתרוממת ועוטפת את צד הלסת שלו כדי להטות את ראשו. חלק זעיר ממני מרגיש דחף להעמיק את הנשיקה, אולי להכניס לו לשון רק כדי להתגרות בו. אני מתאפק ומסתפק בהצמדת שפתיים פשוטה.
אבל אז קורה משהו. לשונו מתחככת בשפתי התחתונה וכל גופי נדלק כמו אש. הדופק שלי מאיץ בטירוף והתחושה המחשמלת שהרגשתי קודם מתעצמת. וכשהזין שלי זז מאחורי הרוכסן ומתחיל להתעבות, אני קולט במה מדובר.
תאווה. תשוקה.
כלפי... אספן.
זה נוחת עליי כמו חומת לבנים, מפחיד אותי בטירוף ומעביר בי ריגוש שאני לא מצליח לרסן. המוח שלי דוהר לאלף מקומות שונים ורואה תרחישים ברורים מאחורי עיניי העצומות.
עור חם ועירום מתחכך בעורי. שרירים חלקים ומוצקים מתחת לכפות ידיי.
שיער שחור כעורב מחליק בין אצבעותיי.
פנטזיות משתוללות במחשבותיי ואני לא יודע איך לעצור אותן.
אני לא יודע אם אני בכלל רוצה, כי שום דבר לא עורר בי אף פעם תחושות כאלה.
אני יודע רק שאני רוצה עוד. עוד מהקסם הממכר שיש בשפתיו של פן.
אני בכלל לא שם לב כשנגמרות עשר השניות, עד שפיו של אספן נוטש את פי ואני מנסה לא לחשוב על דקירת העצב הקטנה שעוברת בי. לא הגיוני שאני מרגיש ככה. עיני הקובלט שלו מצועפות ונשימתו רדודה, כשהוא פוגש בעיניי ושולח אליי מבט שאני לא מצליח להגדיר.
פחד מציף אותי ואני מבועת. אני מרגיש כאילו הוא מסוגל לקרוא כל מחשבה מטונפת שעוברת לי בראש, כאילו היא כתובה על פניי — ברורה כשמש.
ולא זו בלבד, אני מתחנן בתוכי לכוח העליון, אם הוא קיים, שלא יעמוד לי באופן שאחרים יוכלו לראות. בעיקר לא פן.
אולי לא אראה לעולם את רוב האנשים האלה שוב אחרי הערב, אבל אני אצטרך לגור עם פן בעוד כמה חודשים כשניסע ללמוד באוניברסיטה. לא נראה לי שאוכל להיישיר אליו מבט אם ידע איזו תגובה חייתית חוויתי בעקבות הנשיקה שלנו.
הוא מתנשם על שפתיי, קרוב במידה שמאפשרת לי לצמצם את המרחק בינינו ולקחת עוד. להחדיר את לשוני לפיו ולתת לה להסתבך בלשונו כמו שרציתי לעשות לפני שניתק ממני.
אבל מישהי — קמרון, לדעתי — מכחכחת בגרונה והשכל הישר שלי שב למקומו.
"אה, עוד מישהי נכנסה להיריון עכשיו מהדבר הזה?" היא שואלת בצחוק נבוך.
אני מרים את מבטי ורואה עוד בנות מהנהנות. עיניה של אשטון פעורות ושפתיה פשוקות מרוב הלם.
"אוי, לכו תזדיינו," ממלמל פן ומרפה ממני לחלוטין, מכחכח בגרונו. "זה חסר משמעות. בסך הכול קיבלנו אתגר מטומטם."
"כן." אני בולע את הרוק. "סתם אתגר מטומטם."
אבל ליבי הולם בצלעותיי בעוצמה אדירה, מבשר לי שיש כאן הרבה־הרבה מעבר.


קִין

ההווה — ינואר
 
בחיים שלי לא חשבתי שאגדל להיות שעון מעורר.
לאורך שנות ההתבגרות שלי חלמתי להיות הרבה דברים. כשהייתי ילד, אלה היו הדברים הכיפיים והמקובלים: אסטרונאוט. כבאי. אפילו נשיא ארצות הברית, בימים שבהם הרגשתי שאפתן במיוחד. בעיני רוחי ראיתי את עצמי מנגן על הבמה בתור כוכב רוק, בלי שהיה לי שום כישרון מוזיקלי. כל חלום שעולה בראשו של ילד שעוד לא התמודד עם המציאות.
כשבגרתי וקצת החכמתי, גיליתי את הכישרונות האמיתיים שלי, והכול נעשה קצת יותר ברור. חשבתי שאולי אהיה ספורטאי מקצועי. חלק ממני עדיין חושב שזה יקרה. שאקדיש את ימיי למשחק האהוב עליי. שאסע ברחבי ארצות הברית עם נבחרת. שאהיה חלק מהאחוז הבודד באוכלוסייה שמסוגל לשכלל וללטש את הכישרון והמיומנות ברמה שתאפשר לו להגיע לליגות הגדולות.
אופייני לבחור רגיל ומצליח.
אבל בפעם האחרונה שבדקתי, הרשימה לא כללה להיות הקרצייה המעצבנת שצריכה להעיר מישהו בבוקר.
והנה אני, למרות הכול, הולם באגרופי על הדלת של אספן כדי להעיר את התחת העלוב שלו. האירוניה לא נעלמת מעיניי, ואני זוכר שבדרך כלל הוא זה שער בחמש בבוקר ומוודא שאני קם כדי להגיע בזמן להרמת משקולות מוקדמת ולאימוני פעילות גופנית.
אבל לא הבוקר. אם אפשר להסיק משהו מנעלי הריצה שלו שזרק ליד הדלת, מהאיירפודס שהניח על שולחן הקפה, או מהרעשים שבקעו אתמול דרך הקיר עד שעה מאוחרת.
תשעים ושמונה אחוזים מהזמן הוא מגלה אחריות. אבל בבקרים שבהם הטמבל הזה מארח בחדר שלו במעונות איזו בחורה חדשה, הוא אף פעם לא מצליח לקום בזמן. למרבה המזל, לא היו הרבה כאלה בשלושת הסמסטרים האחרונים שבהם אנחנו שותפים לדירה בפולטין.
את הסמסטר הנוכחי נראה שהוא מתחיל בבום. או ליתר דיוק, בזיון.
"קום כבר, פן! אנחנו צריכים לזוז!" אני צועק וממשיך להלום באגרופי בעץ.
ואני אאחר, כי אתה הטרמפ שלי.
אני מציץ בשעון ומגלה שיש לי בדיוק חצי שעה להגיע למגרש. אני מעדיף להקדים, גם אם הבוקר אני רק מרים משקולות. וכיוון שהמגרש והאולם של הנבחרת נמצאים בצד השני של הקמפוס, אין סיכוי שאני הולך לשם ברגל. מכונית היא האפשרות היחידה שלי.
והבעלים של המכונית האמורה שקוע בשינה עמוקה.
רטינה שקטה בוקעת מגרוני כשאני חובט שוב בדלת.
"בשם אלוהים, פן. קום כבר! אני אאחר בגללך!"
עוברות עוד כמה שניות, אבל בסוף אני שומע תזוזה מאחורי דלת העץ ונושם בהקלה. ברור שרק האיום על שלומי הזיז אותו. אני יכול להגיד מה שבא לי על חברי הטוב, אבל בסופו של דבר הוא כמו אח בשבילי. בכל מובן. הוא דואג לי יותר מכל אחד אחר. רק אימא שלי ואחותי משתוות אליו.
כעבור פחות מדקה, הדלת נפתחת... ולא על ידי אספן.
לא.
אני עומד פנים אל פנים מול בריסטול, הלבושה באחת מחולצות הטריקו הסמרטוטיות של אספן.
אני נאנח כשאני מתבונן בבחורה שהוא יוצא איתה כבר שנה ומשהו. אם אפשר לקרוא לזה ככה, גם אם הם לא יצאו אפילו לדייט אחד. המילה יזיזים תהיה הגדרה מדויקת יותר לתיאור הקשר ביניהם. לפי הקולות שהשמיעו אתמול בערב והחיוך המסופק על שפתיה, ברור שאין לה שום בעיה עם זה.
עיניה הכחולות משוטטות על פניי כשהיא מעבירה את אצבעותיה בשערה הארוך והכהה.
"היי, קין. הוא יצא בעוד כמה דקות."
אני עוטה חיוך מעושה על פניי. "לא ידעתי שעכשיו את גם המזכירה שלו."
היא לא נרתעת מהתגובה המעט מעליבה או מהנימה העוקצנית. היא מחייכת ומשלבת את זרועותיה ואז נשענת על המשקוף.
"מישהו פה עצבני הבוקר," היא אומרת. ציפורניים צבועות בורדו עמוק טופחות על עורה השזוף והיא מתבוננת בפניי. "אם אתה צריך זיון, חמוד, רק תבקש להצטרף."
הבטן שלי מתהפכת כשאני שומע את ההצעה, אבל אני מגחך ומנענע את הראש. הרוגז עדיין קיים, אבל השנינות שלה משעשעת אותי.
אני מחבב את בריסטול. עד כמה שאני מסוגל לחבב את הבחורה שחברי הטוב מזיין בקביעות. בכל יום אחר, הייתי משוחח איתה בזמן שאני מחכה שאספן יתאפס על עצמו כדי שנוכל לצאת מכאן. אנחנו כבר מכירים וכבר לא מביך אותנו לנהל שיחות כאלה.
אבל היום הוא לא יום רגיל. האימון הראשון בעונה תמיד מעורר בי תחושת דריכות.
משהו שאספן מכיר היטב, אז למה הוא מטריף אותי הבוקר?
תירגע. הוא יצא בעוד כמה דקות. הכול בסדר.
"אני אשקול את זה," אני אומר לה, ובמקום זאת ממקד את תשומת הלב שלי בסיבוב הכובע שלי לאחור, סתם כדי לעשות משהו אחר מלבד להוציא עצבים על אספן.
אחרי שאני דוחה את ההצעה היא מושכת בכתפיה, וחולפת על פניי בדרכה למטבחון להכין לעצמה קפה. אני מבין שאני לא יוצא בזמן הקרוב.
לעזאזל. אולי כדאי שאקח את המכונית ואסע.
אני נכנס לחדר שלו כדי להציע את זה, ומתנגש בחזה נוקשה חשוף. מתוך אינסטינקט אני מושיט יד להתייצב, ומניח אותה על כתפו. עורו אמור להיות חמים תחת כף ידי, אבל הוא רותח במידה לא נעימה.
אני מכחכח בגרון, מרפה ממנו במהירות ומביט בפניו. עיני הספיר שלו פעורות ודרוכות — כמעט מבוהלות — וקווצות השיער השחורות על ראשו סתורות ופרועות.
"נראה שבילית בלילה," אני אומר ביובש ומתבונן בשערו הפרוע מסקס. עיניי סוקרות את גופו ואני מגלה שהוא רק חצי לבוש. מכנסי ג'ינס וגרביים. שלושת־רבעי לבוש, אם החולצה שבידו נחשבת. "זה גם היה נשמע ככה."
הוא מביט מבעד לכתפי, כנראה למקום שבו נמצאת בריסטול, ומושך בכתפיו.
אני לא ארצח אותו הבוקר. רק בזכותו אצליח להגיע לאימון בזמן.
"אני אהיה מוכן תוך פחות מחמש דקות," הוא אומר לי ולובש את החולצה שלו. "אני רק רוצה לצחצח שיניים."
אני חורק שיניים ומהנהן למרות שהוא כבר עבר על פניי, יצא מהחדר ונכנס לחדר האמבטיה המשותף שליד הסלון שלנו.
אני מסתובב ורואה את בריסטול נשענת על הדלפק ליד מכונת הקפה ושותה מספל מהביל. אני מתכווץ בהיסח הדעת מהריח. אף אחד מאיתנו לא ממש אוהב קפה, אבל כשיש לפן לילות לבנים בשיעורי הסטודיו שלו במהלך הסמסטר, הוא הולך על קפאין מכל סוג.
"השכמה מוקדמת בשבילך, לא?" היא שואלת מעל לשולי הספל. "לא חושבת שראיתי אותך אי־פעם ער לפני השעה עשר."
נכון מאוד.
בסמסטר האביב בשנה שעברה, אספן בדרך כלל יצא בחשאי מהמעונות שלה, ולכן היא אף פעם לא הייתה כאן בתחילת העונה. הייתי רוצה לחשוב שהוא הקפיד להזדיין במקומות אחרים מתוך התחשבות בי, אבל כנראה שזה קשור יותר לרצונו לשמור על פרטיות בכל הנוגע לענייניו האינטימיים.
המרחב שלו שייך לו, והוא לא אוהב לחלוק אותו עם כל אחד. לכן קצת מפתיע אותי שהיא ישנה כאן בלילות האחרונים.
"אימון ראשון לעונה," אני אומר בחיוך מאולץ.
לפחות יש לה הבנה מסוימת בקודים חברתיים והיא לא טורחת לקיים איתי שיחה נוספת לאחר מכן.
כמו שהבטיח, פן עומד ליד הדלת עם מפתחות בידו, מייד לאחר שהוא מסיים לצחצח שיניים. הוא לא מסתכל עליי וברור שהוא מודע לכך שאני עצבני עליו הבוקר. הוא מסתכל על בריסטול בזמן שהיא ממשיכה לשתות את הקפה שלה וצופה בנו בסקרנות רבה.
"צאי לבד וניפגש אחר כך," הוא אומר לה ונועל נעליים. רק אז הוא מרים את מבטו אליי. אני רואה את ההתנצלות השקטה בעיניו כשהוא לובש את ז'קט העור המרוט שהוא אוהב בעונה הזאת, ומצב הרוח הקפוא שלי נמס לשלולית. "מוכן?"
"אני מוכן," אני אומר לו ביובש ומכחכח בגרוני. הרוגז שלי כבר התפוגג לחלוטין, אבל זה לא אומר שלא אעשה לו את המוות. "כבר רבע שעה."
הוא רק מלקק את שפתיו ומחייך. אני שקוף בעיניו. "אז למה לא אמרת משהו?"
אני מגלגל עיניים ודוחף אותו החוצה. מחייך לעצמי כשהוא עוצר לרגע ואומר לבריסטול להתראות מבעד לכתפו.
כעבור פחות מדקה אנחנו גולשים למושבי האימפלה 67' שלו ונוסעים למתקן האימונים של הנבחרת.
"יכולת פשוט לתת לי לקחת את המכונית," אני אומר לו ומכוון את הרדיו עד שאני מגיע לתחנה שמנגנת את דה וויקנד. הבס רועם ברמקולים והדופק שלי מתאים את עצמו לקצב הסדיר.
אבל אספן הוא אספן, ולכן הוא נועץ ברדיו מבט מסויג. הוא מרשה לי להשמיע ברכב שלו שיר ממצעד הלהיטים רק כי זה מה שאני אוהב. והוא מעלים עין, רק כי הוא הגורם לכך שאני כמעט מאחר לאימון.
גבותיו מתרוממות כשהוא מביט לעברי ומתגלגל מצחוק. "אתה צוחק, נכון? אף אחד לא נוהג בבייבי שלי."
גלגול עיניים. "בסדר, דין," אני אומר בקול נוטף עוקצנות.
בחיים לא צפיתי באף פרק של על־טבעי, אבל אני בטוח שכולם יודעים איך דין וינצ'סטר מרגיש כשמישהו אחר מלבדו נוהג באימפלה שלו. אני דווקא חושב שהאובססיה של בריידן קול — אבא של אספן — לתוכנית, היא הסיבה שבגללה הוא קנה את אותה מכונית או שיפץ אותה.
אני זוכר כאילו זה קרה אתמול, את היום שבו הוא הביא את הגרוטאה הזאת לבית של אספן שהיה בצד השני של הרחוב. היינו כל כך צעירים. אני גם זוכר את התקף הלב שאמא של אספן חטפה כשראתה את המכונית עומדת בשביל הגישה.
הרכב המחורבן אפילו לא נסע, אבל בריידן שינה את המצב בחצי שנה של עבודת פרך. כשהכול תוקן, המכונית הפכה לרכוש יקר מפז עבורו.
ופן אהב כל דבר שאבא שלו אהב. אולי לכן זה היה בעיניי קצת פואטי שהאימפלה עברה לידיו של פן ברגע שהגענו לגיל שבו הותר לנו לנהוג. עכשיו זה כל מה שנשאר לו מאבא שלו. זה וז'קט העור הישן שהוא לובש.
"זה לא שאתה לא נותן לי לנהוג בה לפעמים," אני מציין. "כשאנחנו נוסעים הביתה. או לחוף הים. או לטיול השנתי שלנו."
הוא מהנהן בכובד ראש. "נכון. אבל אני איתך במכונית. אני יכול להחליף אותך בכל רגע."
אני מגחך. "אתה מתנהג כאילו אני איזה נהג חדש."
"ככה זה נראה..." קולו דועך וחיוך שמבליט את הגומה שלו מתחת לזווית השמאלית של פיו חוצה את פניו.
"אוי, לך תזדיין."
"זו לא אשמתי שבקושי נהגת מאז שקיבלת את הרישיון."
"זו לא אשמתי שקיבלת את הרישיון שלך חודש וחצי לפניי ולכן לא הייתי צריך אותו בכלל."
הוא מחייך, כי הוא יודע שאני צודק.
זה לא ברור כשמסתכלים עליו, בגלל בגדי העור, השיער המדובלל וגישת הלכו תזדיינו שהוא מקרין, אבל פן הוא טיפוס שתלטן. הוא תמיד מנהל את העניינים. עובדה שהוא מסיע אותנו לכל מקום שנרצה, וזה נכון גם בכל שאר היבטי החברות שלנו.
שלא תבינו אותי לא נכון: יש לי מחשבות ודעות משלי, ואני אשמיע אותם בקולי קולות אם צריך, אבל בדרך כלל אני הטיפוס הנינוח שעושה לכולם חיים קלים.
הצורך לקחת את השליטה לידיי מתעורר בי כשאני משחק בייסבול, אבל זו תוצאה טבעית של התפקיד שאני ממלא על המגרש רוב חיי. אולי כי תופס זה התפקיד הכי חשוב במשחק. אבל חוץ מזה? כמעט אף פעם.
כי זו הדינמיקה בינינו — הפכים מוחלטים — מאז ומתמיד.
מאז שהאבות שלנו מתו בתאונה, רגע לפני שמלאו לנו שמונה.
עד אז, פן היה טיפוס הרבה יותר קליל. אבל מאותו לילה הוא הסתגר ונאטם לכל האנשים בחייו. מלבד אמא שלו, הוא הכניס לחייו רק אותי. עד היום, רק בודדים זוכים לראות מה הוא מסתיר מתחת לפני השטח. רק מתי מעט זכו להצצה פנימה.
השליטה העצמית היא חליפת השריון שלו. ההסתגרות היא המגן. את שתיהן אשמח מאוד להעניק לו. כל דבר שיזדקק לו כדי להרגיש מוגן. אבל איתי הוא אף פעם לא זקוק להן.
כעבור כמה רגעים הוא עוצר מחוץ למרכז האימונים. "אתה צריך שגם אאסוף אותך, הוד מעלתך?"
"נדמה לך שזו מרכבה?"
הוא שולח אליי מבט זועם. "לא משנה. אתה יכול ללכת ברגל. בפעם האחרונה שבדקתי, אמור להתחיל לרדת גשם בזמן שתסיים להרים משקולות."
אוי, אורגון. תמיד גשומה.
אני יוצא החוצה בחיוך, תולה את התיק על כתפי וקורא מבעד לדלת הפתוחה. "תודה על הטרמפ, אמא. תפגשי אותי כאן אחרי האימון."
המילים "מניאק מזדיין" נאמרות בקול רם כדי שאשמע אותן לפני שהדלת נטרקת, ואני מסתובב אל האולם.