מעין בארץ האנשים הגבוהים

1. הַיַּלְדָּה הֲכִי נְמוּכָה וַהֲכִי רָזָה

שָׁלוֹם, אֲנִי מַעְיָן.

מֵאָז שֶׁאֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת עַצְמִי תָּמִיד הָיִיתִי הֲכִי נְמוּכָה וַהֲכִי רָזָה מִבֵּין כָּל הַיְּלָדִים. אֲנִי לֹא מִתְכַּוֶּנֶת לִנְמוּכָה כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם חוֹשְׁבִים, שֶׁזֶּה טִפָּה פָּחוֹת מֵהַגֹּבַהּ שֶׁל שְׁאָר הַיְּלָדִים בְּגִילִי, אֶלָּא נְמוּכָה בְּהַרְבֵּה. הַדָּבָר הַיָּחִיד אֶצְלִי שֶׁגָּבוֹהַּ יוֹתֵר לְעֻמַּת אֲחֵרִים הוּא הַקּוֹל שֶׁלִּי. יֵשׁ לִי קוֹל גָּבוֹהַּ כְּמוֹ לְיַלְדָּה קְטַנָּה, עַד שֶׁאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי קְטַנָּה בְּכַמָּה שָׁנִים מֵהַגִּיל הָאֲמִתִּי שֶׁלִּי.

כְּבָר כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי הָיִיתִי קְטַנָּה מֵהָרָגִיל וְשָׁקַלְתִּי רַק קִילוֹ וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גְּרָם, שֶׁזֶּה בְּעֵרֶךְ חֵצִי מֵהַמִּשְׁקָל שֶׁל תִּינוֹק רָגִיל, וְגַם כְּשֶׁהִתְבַּגַּרְתִּי הָיִיתִי תָּמִיד נְמוּכָה וְרָזָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

לְמָה שֶׁיֵּשׁ לִי קוֹרְאִים תִּסְמֹנֶת בְּלוּם.

בִּגְלַל שֶׁתִּסְמֹנֶת בְּלוּם הִיא דָּבָר נָדִיר מְאוֹד, אֲנָשִׁים לֹא יוֹדְעִים עָלֶיהָ וְזֶה מְבַלְבֵּל אוֹתָם. מִי שֶׁלֹּא הִכִּיר אוֹתִי דִּבֵּר אֵלַי כְּאִלּוּ אֲנִי תִּינֹקֶת אוֹ פָּעוֹטָה. גַּם כְּשֶׁכְּבָר לָמַדְתִּי בְּבֵית סֵפֶר אֲנָשִׁים דִּבְּרוּ אִתִּי בְּדִבּוּר מָתוֹק כָּזֶה שֶׁמְּדַבְּרִים עִם יְלָדִים קְטַנִּים.

אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁיּוֹם אֶחָד כְּשֶׁהָיִיתִי בְּגַן מִשְׂחָקִים, אִמָּא שֶׁל יַלְדָּה בַּת אַרְבַּע הִצְבִּיעָה עָלַי וְאָמְרָה לַבַּת שֶׁלָּהּ: "הִנֵּה תִּרְאִי, יֵשׁ כָּאן יַלְדָּה בְּגִילֵךְ. אַתְּ יְכוֹלָה לְשַׂחֵק אִתָּהּ", וַאֲנִי כְּבָר הָיִיתִי בְּכִתָּה אָלֶף וְהֶעֱדַפְתִּי לְשַׂחֵק עִם יְלָדִים בַּגִּיל שֶׁלִּי.

בִּגְלַל שֶׁאֲנִי נְמוּכָה וְרָזָה, אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה בְּסֵדֶר לְלַטֵּף אוֹתִי וְלָגַעַת בִּי, כְּאִלּוּ אֲנִי תִּינֹקֶת אוֹ בֻּבָּה. כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת שָׁלוֹשׁ וְאַרְבַּע וַאֲפִלּוּ בְּגִיל חָמֵשׁ, יְלָדוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר אָהֲבוּ לְהָרִים אוֹתִי עַל הַיָּדַיִם. הֵן הִתְלַהֲבוּ מִמֶּנִּי וְהִתְיַחֲסוּ אֵלַי כְּאִלּוּ אֲנִי בֻּבָּה מְדַבֶּרֶת וּמִתְנוֹעַעַת. זֶה הָיָה נֶחְמָד לְקַבֵּל מֵהֶן חִבָּה כָּזֹאת, אֲבָל הַבְּעָיָה הָיְתָה שֶׁגַּם כְּשֶׁגָּדַלְתִּי הֵן הִמְשִׁיכוּ לְהִתְיַחֵס אֵלַי כְּמוֹ לְבֻבָּה אוֹ יַלְדָּה בַּגַּן, וַאֲנִי כְּבָר הָיִיתִי בְּבֵית הַסֵּפֶר. זֶה הִרְגִּיז אוֹתִי שֶׁהֵן מְנַסּוֹת לְהָרִים אוֹתִי. הִתְנַגַּדְתִּי וְאָמַרְתִּי לָהֶן:

"אֲנִי לֹא בֻּבָּה, אֲנִי לֹא תִּינֹקֶת. אֲנִי לוֹמֶדֶת בְּבֵית סֵפֶר, אֲנִי יוֹדַעַת לִקְרֹא וְלִכְתֹּב וַאֲנִי רוֹקֶדֶת בְּחוּג בָּלֶט. אַל תְּדַבְּרוּ אֵלַי כְּמוֹ אֶל תִּינֹקֶת. אַל תָּרִימוּ אוֹתִי עַל הַיָּדַיִם. אֲנִי יְכוֹלָה לָלֶכֶת לְבַד!"