אישה בענן

הארון הסודי

כשאתם רואים אותי אתם בטוחים שאני אישה רגילה. יש לי בעל, ילדים, נכד, בית, מכונית, תפקידים, חברים, חשבון בנק, יומן וגם נסיעות לחוץ לארץ מדי פעם.

אבל האמת היא אחרת לגמרי.

ארון הבגדים שלי שהוא כאילו אמיתי מכיל את כל מה שאישה צריכה. אלו לא סתם בגדים, זוהי מלתחה. לא קיבלתי חדר ארונות, אבל ארון קיר זה סידור לא רע, בעיקר כשהוא ממלא קיר שלם. ליורם יש ארון אחר. אני יכולה לנצל את השטח שלי מהרצפה ועד לתקרה. יש לי סולם ומקלות עם ווים בקצוות, והכול מסודר בהתאם לגוונים ועונות. בארון הזה מאוחסן מלאי הרכישות ממבצעי הסופרפארם — בשמים, איפורים וגם הבונבוניירות שאני לא רוצה לשים במטבח. שם הן נעלמות ולכאן רק אני ניגשת.

להמון נשים בעולם יש ארון דומה. אצלי, מאחוריו בדיוק, מסתתר הארון הנוסף שלי, שאני אוהבת באמת.

על ארון המסתור הזה חלמתי הרבה שנים ולבסוף הגשמתי את מאוויי. היות שממילא לא תאמינו למה שאני מספרת לכם, אין לי שום בעיה בחשיפת האמת של חיי.

יורם אוהב, בדרך כלל, ללכת לישון מוקדם. הוא נותן לי נשיקה מנומסת ומבקש שאלחץ אליו כשאבוא למיטה.

אתם צריכים להבין שרק שנינו חיים בבית. הילדים שלנו כבר עזבו והחתולים גרים בחצר. הכלבה שלנו נפטרה ונקברה בגינה ועוד אין לנו כלב אחר במקומה.

לא תאמינו כמה חופש יש לבן אדם כשבן הזוג שלו ישן והוא ער יחידי בבית.

כשהנשימות של יורם מאשרות לי שהוא שקוע בשינה עמוקה אני נכנסת לפעולה.

ראשית אני לוחצת באצבע על גומחה קטנטנה חבויה בצד הימני של הארון. אז מתגלה כפתור קטנטן שנראה כמו ראש של בורג. יש לי טבעת שבמרכזה עיגול בקוטר שלו. בלחיצה עם הטבעת הזו מחליקה הדופן הפנימית של הארון. אז אני יכולה להיכנס בין השמלות ולעבור לאחור, שם יש לי סידור דומה לסגירת הדופן מחדש ואני מוגנת לגמרי.

במכל מזכוכית עבה שבו נוזל ביולוגי נח המוח הייחודי שלי.

אתם בטח תתפלאו שיש לי אפשרות לסדר את כל הדברים האלה. נכון שגם אצלנו, כמו אצל רוב הזוגות הנשואים, הגבר הוא המלך כשזה קשור בדברים הטכניים ובמכשירים. אבל במקרה שלנו התקשורת היא הממלכה שלי. אני אחראית לכל מה שקשור בטלפונים, כולל הניידים, ובמִתקני כבלים, טלוויזיות ומחשבים. בעלי המקצוע המיומנים בעניינים האלה מופעלים רק על ידי. מובן שגם בעניינים של אסתטיקה אני זו שמטפלת. זה כולל את הריהוט. כך שבהזמנת הארון והשולחן שלידו, עם המחשב הנייד שלי והחיבורים שלו, רק אני טיפלתי ומובן שבכל תיקון מחייב אני מתעסקת.

יום אחד הגיע אליי טכנאי תימהוני שעשה הסבה. הוא היה פרופסור לביוטכנולוגיה שהתחיל לעשות ניסויים מסובכים במערכות עצבים ומוחות. הוא הסתבך במשהו והשעו אותו זמנית, כך שהתחיל להתפרנס ממערכות תקשורת.

באותה העת קיבלתי את פרס ראש הממשלה לכתיבה. זאת משכורת של מורה, בכל חודש, למשך שנה. הבנתי שזו ההזדמנות שלי לחיות סוף סוף מהמוח שלי ולנצל את זמן החיים.

מנתח מוח, חבר של הפרופסור המושעה, סידר לי שאני יכולה להזיז במפרק מסוים של הגולגולת את הכיסוי הגרמי. זה משמש למשך הזמן שבו אני מחליפה בין שני המוחות שלי. הוא זה שסידר לי את רקמת המוח הבתולית, שהצליח להפיק יחד עם הפרופסור המושעה. זהו המוח הייחודי שלי שמחכה לי תמיד בארון הסודי.

המוח היומיומי שלי עייף כבר כשבעלי הולך לישון. זה אחרי שאמרתי כן אולי חמישים פעם ועניתי על הטלפונים. הייתי מנומסת, בדקתי חשבונות ותייקתי ניירות, קיפלתי כביסה, שמתי במקום עיתונים, ספרים ובגדים מפוזרים, מובן שגם בישלתי וגיהצתי, שלחתי הודעות בדואר האלקטרוני והייתי בפגישה אחת או שתיים. אני מתעייפת מכל זה, מה שנשמע טבעי ביותר. אם אלך לישון בצד בעלי במצב הזה אקום מחר בדיוק למטלות האלה, בהבדלים ממש קטנים. אני עושה כל מיני דברים שמשעממים אותי עד מוות, כדי שלא יצעק ויהיה רגוע. תאמינו או לא אבל גם החלומות שלי, אחרי ימים כאלה, נראים ממש כמו הימים עצמם ואני מתחילה לעלות על העצבים, אפילו לעצמי. אני צריכה להיזהר ולהיות רגועה, כי כשבעלי לא רגוע יוצא לו עשן מהנחיריים, דרך השערות שמבצבצות לו משם, וזה ממש לא נעים. יש לו אף די גדול וריאות חזקות ואני שברירית. כך שכדי שיהיה לי גיוון בחיים, ולא אתייבש מרוב שיעמום, אני מחליפה את המוח מפעם לפעם.

בעת ההחלפה, מוח היומיום נח לו בתמיסה המרעננת. אני משתדלת שזה יהיה בלילה. אז אני מתחילה לחיות עם המוח החדש שלי, של הלילות והחופשות. המִטען שלו — של הזיכרונות לטווח ארוך, והתמונות הצרובות בזיכרונות אלה, ממש זהה לחלוטין למוח המקורי. כך שהתחושות שנוצרות אצלי ממנו הן התחושות האמתיות שלי.

טוב, זה לא מספיק. יש לי גוף של אישה בריאה ונאה בגיל חמישים בערך (אני לא ממש מדייקת אבל בעניין הזה נשים לא אמורות לדייק, נכון?)

בקיצור, הגוף הזה לא ממש מתאים להתרעננות הלילית שלי, לכן יש לי בארון הזכוכית המיוחד, ליד מכל המוח, גופים חליפיים מוכנים.

השגתי אותם ואת התמיסות הביולוגיות לגופים שלי אחרי שהייתי בתערוכה ״עולמות הגוף״. מהפעם הראשונה הבנתי את הפוטנציאל האדיר שטמון בזה. הזוג הגרמני שעובד על השיטה הולך על כסף. זה היה ברור לי מההתחלה.

אִתם לא הייתה בעיה. הם פתחו בשבילי גופים שלא נראים כמו משהו מקולף. לא כמו הגופות האלה שבתערוכה, שהרקמות שלהן במצב נהדר, אבל הסירו להן את העור. זאת בכדי שבני אדם ישלמו כסף לראות מה יש להם, לאנשים, לעצמם, שם בִּפְנים. בגופים החליפיים שלי, השאירו עבורי את הרקמות, האיברים, העור, בקיצור — את כל הגוף ולא רק איזשהו איבר להשתלה. קיבלתי רק גופים בלי המוחות. מפני שזה ניסוי לא נורמלי, גם לא לוקחים ממני כסף על רוב הדברים. כמו למשל תמיסות האינפוזיה המזינות והטיפול בתחזוקה של הגופים שלי, כדי שיהיו בעצם במצב של חיים ויתפקדו כשהמוח שלי, של הלילות, יתחבר אליהם.

כשאני מכניסה את מוח הלילה שלי לגוף כזה, הוא אני עצמי בלי בעיות ומערכת העצבים שלו מעבירה לי למוח כל מה שצריך.

גוף אחד שלי נראה כמו של דוגמנית אבל קצת יותר מלא. אתו אני הולכת למועדוני החשפנות. זה ממש כיף לא רגיל. הגברים מלקקים את השפתיים והנשים מקנאות. אני מרגישה אולי עשר אורגזמות בלילה אחד רק מהמבטים שנועצים בי ומהתנועות שלי על עמוד ההופעה. בכסף שאני מרוויחה, אוכל לכסות את התשלומים לזוג הגרמני, כדי שיבטיחו גם את הפיקוח על כל טיפולי הגופים בשילוב המוח שלי. כי תקציב הניסוי לא יכול לכסות את כל הדרישות. החֲלוּפים האלה חיים ממש וצריכים הכול, כולל טיפול מקצועי קבוע.

הגוף השני שיש לי הוא של ספורטאית. השימוש בו יותר מסובך. כשלבעלי יש נסיעות והוא משאיר אותי לבד בבית אני מבצעת את הגיחות הספורטיביות שלי.

עד עכשיו הוא צלל ודאה ועשה סקי, זה בנוסף למילואים ולהשתתפותו במלחמות ישראל. הוא היה נווט בחיל האוויר וגם כיום הוא לא מוותר על חדר כושר ורכיבה על אופניים.

החלטתי שגם אני רוצה לחוות מכל דבר קצת.

הגוף הספורטיבי שלי עושה סקי בלי בעיות. יש לו רגליים שריריות נהדרות. לחדר כושר ולרכיבה על אופניים אני כבר לא יוצאת כי זה ממש משעמם, אבל דאייה זה מקסים. דאיתי כבר מהכרמל ומהר תבור. אתם לא יכולים לתאר לכם את ההרגשה, רק מי שעשה את זה יודע. לא צריך מדיטציה, או הסנפת סמים.

אני אוהבת לרכוב על סוסים בשביל הכיף וגם יצאתי למסעות גמלים במדבר.

בדרך כלל אני לא מערבבת. אפילו כשיש לי שבוע של חופש ויותר, אני משתדלת להיכנס רק לגוף אחד. ככה מוח היום שלי נח לו ויש מי שדואג לתחזוקה כולל לגוף המקורי. מוח היום מרגיש אחר כך כמו אחרי חופשה, עוד יותר טוב מכל חוויה מתקנת ושינה עמוקה וטובה. הוא לא מתוסכל. הוא יודע שזמנו של מוח הלילה יגיע ובסך הכול שאני נשואה לגבר מקסים, שתמיד אומר שמותר ואפילו צריך שלכל אחד יהיו קצת סודות משלו. אז מי אני שאשבור לו את המילה?

ממש לא יפה להגיד אבל את ההנאה הכי גדולה אני שואבת מהגוף הסקסי שלי. זהו גוף לא כל כך גדול וחזק וגם לא של דוגמנית. משהו בגובה מטר שישים וחמישה, לא יותר. אבל יש לו חיטובים מדהימים. מותניים צרים ושדיים לא גדולים ולא קטנים וישבן חמוד, קרסוליים עדינים והשיער ארוך ומשיי בצבע אדמדם. העיניים כמובן תכלת והריסים שחורים — בובה.

על הגוף הסקסי השקעתי מחשבון הבנק החסוי שלי. בהתחלה חשבתי שאמכור אותו כדי להרוויח כסף לתחזוקת הארון החבוי ותכולתו. וגם עבור מנתח המוח, שממשיך לטפל במוחותיי ובשילוביהם בגופים שלי, עבור תשלום קבוע. חשבתי גם על החוויה. אני לא מתכוונת ברחוב אלא בסגנון של סוויטה בבית מלון מהודר או דירת צמרת, כמו בסרטים וברומנים. אני גם בטוחה שהסנפות, הזרקות, ולהיות בגילופין אחרי שתייה, ומעשי האהבה עם המון גברים וסאדו־מזו, כל אלה יכולים לספק לי ריגושים שאני לא יכולה לדמיין בכלל באף אחד מהמוחות שלי, ואני חושבת על כך.

תבינו שבכתיבה התנסויות יכולות לשפר את הביצועים שלי בצורה אדירה, כי יש גבול לדמיון כשזה קשור בתיאורים של סקס. הרי הם כל הזמן חוזרים על עצמם ולכן אני לעת עתה לא ממש כותבת על זה.

אבל הגוף הזה צעיר. הוא אולי בן עשרים וחבל לי עליו.

פעם אחת אפילו נסעתי בתוכו לחוץ לארץ, למלון שבעלי היה בו, עם חבר שלו. הם נסעו לפתח סטארט־אפ שקשור בתעופה ונפגשו עם אנשי עסקים אמריקאים בפריז, משהו ליד הסלון האווירי של אותה שנה.

ישבתי בבר ושניהם נדלקו עליי. חשבתי שבעצם אני צריכה ללכת עם החבר שלו, שזה יהיה הריגוש היותר גדול בשבילי. זאת הייתה המחשבה של הסופרת שאני ולא של האישה שאני, שממש ממש אוהבת את האיש שלה. אז אני ככה ריחמתי קצת על בעלי. אף על פי שחשבתי שאולי אני אסתבך לגמרי אם אהיה אתו בתור מישהי אחרת. אני לא רוצה לספר לכם איך זה נגמר. כי כמו שאמרתי כל אחד צריך לשמור קצת סודות לעצמו.

יש לי מזל שאת כל הניסיון שהגוף הסקסי הזה צובר אני לא מעבירה למוח היום שלי, הוא נח לו. לכן בעלי לא חושד. זה הקטע.

לעת עתה יש לי רק שלושה גופים בשביל מוח הלילה שלי וזה מספיק לי.

מוח היום שלי כבר הוכיח שהוא חכם ופיקח ואחראי ואמהי. תכונות הדייקנות, המסירות וכל שאר מכמני הנפש הנפלאים של אישה ואם יהודייה, מתגלים אצלי באמצעותו.

אל תשכחו שאני מסתכנת. לכן בלילות רגילים אני נכנסת למוח הלילה שלי רק לכמה שעות. בעלי הולך לפעמים לשירותים או סתם מתעורר. לצורך הגנה יש לי כל מיני פטנטים. הוא חושב שאני בחדר העבודה עם המחשבים או באמבטיה. שני הקטעים שבהם אני מבלה המון. אבל תבינו שאני באמת לא מגזימה. חדר העבודה הביתי שלנו הוא עם כניסה נפרדת ולא בדירת המגורים, זה מין סטודיו. בלית בררה אני מתחלקת בו עם בעלי, אבל זה מסתדר לנו. לכל אחד מאתנו יש ימים ושעות מוגדרים וכך איננו מפריעים זה לזה.

תזכרו שגם כשהוא נוסע, והוא הרי נוסע המון, הוא תמיד מפתיע אותי עם שיחות מהנייד שלו. כך שאין לי בחיים חופש מוחלט עד הסוף. מוח הלילה שלי יודע טוב מאוד שאני נשואה. אבל זה עושה את הכול מסעיר.

המוחות שלי יודעים כל הזמן מי אני באמת והם מסתכלים על כל הביצועים בהחלט מהצד. אין לי בעיה עם האני האמתי שלי שהוא הכותב.

תבינו שאחרי שמצאתי את הפתרון הזה אני לפחות לא מרגישה שפוטה ומתוסכלת. הגוף האמהי שלי הוא באמת רק של בעלי ואף אחד אחר לא נגע בו, והמוח היומיומי שלי נקי. כך שאין לי בעיות שאני בוגדת או משהו. הכפילות והחלופות האלה מאפשרות לי לספר לקוראים שלי דברים מסעירים בנוסף לשגרה הכאילו מרתקת של עקרת בית מסורה ואם אוהבת וכך המלגה של פרס ראש הממשלה בהחלט תורמת לעבודתי הספרותית.

הדברים מסתדרים יפה. אני משתדלת להתנהג הכי נורמלי עד כמה שאפשר כדי שיורם לא ירגיש שהאישה שהייתי כאילו מתה, ולא מחפשת ריגושים חדשים. הוא בטח חושב שההתנהגות הרגועה שלי היא מפני שהילדים כבר עזבו. וגם שאני כרגיל, רוצה לכתוב. עכשיו אני לא מפריעה לו בנסיעותיו המרובות. מה יש? שייסע, כדי שיהיה לי זמן לחיות את החיים האמתיים שלי. בינתיים מוח עקרת הבית הנצחית שלי יוכל לנוח, לקראת השגרה המתקרבת עם שובו הביתה.