נראה לאחרונה בעמק רפאים

מרכיבי משקפים אינם מתחילים קטטות

השם "אנתוני מוריסון" מופיע בפעם הראשונה ברישומי המשטרה, באימייל ששלח עוזר הקונסול הכללי בשגרירות ישראל בלונדון, אל מדור נעדרים במטה הארצי של המשטרה בירושלים. הדיווח נקרא יותר כבקשה לבירור ופחות כדיווח על נעדר. אמו של אנתוני, קרוליין מוריסון, טלפנה לקונסוליה ודיווחה שלא שמעה בשלושת השבועות האחרונים מבנה, השוהה בישראל בשנה האחרונה. אין גם מענה מהטלפון שלו. האם ציינה שיתכן שהם לא שמעו מאנתוני משום שבשבועיים האחרונים היא ובעלה היו בחלק עולם ללא קשר טלפוני סדיר. בהתאם לנוהל הקבוע, כלל הדיווח ששלח עוזר הקונסול פרטים ראשוניים של הנעדר: תמונה עדכנית ששלחה אמו, מספר הדרכון, שמם ומספר הטלפון של הוריו בלונדון, כתובתם שם וכתובת האימייל שלהם. עוד צוינו בדו"ח כתובת מגוריו של הבן בארץ, כתובת המייל ומספר הטלפון שלו, וכן טביעות גוף ייחודיות. עוזר הקונסול כתב שהאם לא יכלה להצביע על איש קשר בארץ שניתן להיעזר בו. הוא גם הקפיד לציין שלבני הזוג ולבנם אין כל קשר למוסדות יהודיים בלונדון או בישראל, מן הסתם בגלל השתייכותם לכנסייה האנגליקנית. עוזר הקונסול הוסיף בסוף הדו"ח את התרשמותו שבטלפון האם לא נשמעה נסערת ודיברה באיפוק.

פניית עוזר הקונסול נשלחה ממדור הנעדרים במטה הארצי אל תחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים, העיר שהופיעה בדיווח מלונדון כמקום מגוריו של אנתוני בארץ. מפקח עופר בן דוד היה החוקר התורן במשטרת ירושלים ואליו הגיעה הפנייה. הוא לא הופתע. מדי שנה מתקבלים בתחנות המשטרה כארבע אלפים דיווחים על נעדרים. כשעופר שמע לראשונה את הנתון הזה בבית הספר לשוטרים, חשב שזו הגזמה מוגזמת. כשהממונה על אגף נעדרים במטה הארצי, שהעבירה את ההרצאה, הבטיחה שבהסתברות סטטיסטית כל חוקר במשטרה יופקד במהלך שירותו על כמה חיפושי נעדרים, עופר פקפק בנבואתה. במהרה נוכח שראוי להתייחס לסטטיסטיקה בכבוד השמור למדע. במהלך שירותו הגיעו לשולחנו לטיפול כמה מקרי היעדרות. 'הגיעו אל שולחנו' זו הגדרה הקרובה לתיאור המציאות יותר מאשר 'לטיפול'. השלב של 'לטיפול' במקרים שהגיעו אליו, לא התקיים. בפועל כל הפניות אליו הסתיימו בשוב הנעדרים לבתיהם עוד בטרם נדרשה מעורבותו.

מפקח עופר בן דוד קרא את האימייל שהגיע מהמטה הארצי ובו הוראה לטפל בדיווח מלונדון. המפקח עופר לא הפעיל חשיבה מודעת. תגובתו הייתה אינסטינקטיבית. מבטו הופנה אל הפינה הימנית התחתונה של המחשב. השעה הייתה 16:53, שבע דקות לסיום המשמרת שלו. הוא כיבה את המחשב, אסף את חפציו, יצא מבניין המשטרה שבמגרש הרוסים, הניע את מכוניתו ונסע לאסוף את הבשר שאשתו הזמינה משושני הקצב. ייסורי מצפון לא ליוו אותו. ההכשרה שעבר, הנוהל שהכיר והמקרים בהם טיפל, הבטיחו לו שאין מה למהר. גורלו של אנתוני מוריסון לא ישתנה אם הבירור יחל למחרת היום. למחרת התעכבה עדותו של עופר בבית המשפט מעבר למתוכנן והוא לא הגיע למשרדו. בבוקרו של היום שלמחרת היה עליו לטפל בכמה עניינים דחופים יותר, שנדחו בגלל העדות שהתארכה. הוא התפנה לעניינו של אנתוני אחר הצהרים.

עופר פתח קובץ במחשב וקרא לו 'אנתוני מוריסון'. הוא העביר אליו את הדיווח של עוזר הקונסול, ועד סיום המשמרת הופיעו בקובץ סיכומי שתי פעולות שעשה בדרך לאיתורו.

טיפולו כלל קריאה חוזרת של הדיווח שנשלח מלונדון. עופר לא מצא בו מידע שאולי חמק בקריאתו המהירה הראשונה, שהייתה שטחית מטיבה. הוא בחן את תמונתו של אנתוני. מפקח עופר בן דוד התגאה בכך שכל חקירותיו היה מתחיל בבחינה מדוקדקת של תמונות מהאירוע, שהרי שרלוק הולמס ולא אחר היה מודל החיקוי שלו. שרלוק הקסים אותו ביכולותיו לחשוף עולם ומלואו מפרטים שעין בן אנוש רגיל לא הייתה נותנת דעתה אליהם. אצל רבו ומורו שרלוק הולמס, פשעים פוענחו מכפתור שנשר ונתפר מחדש בחוט לא מקורי בחולצה יקרה, או מטביעת עור בהירה שנותרה על הקמיצה, עדות לטבעת נישואין שהוסרה. באימוץ דרכו של שרלוק היה עופר מקדיש זמן רב ללימוד תמונות, בוחן כל פרט בהן. כשהנסיבות דרשו, נעזר בתוכנת מחשב להגדלה. דברים שלא רואים מרחוק, רואים מקרוב. לעיתים גילה כך דבר או שניים שקידמו חקירות. ממראה הפנים הוציא מסקנות על רקע תרבותי, מעמד כלכלי ואפילו תכונות אופי. כשעמיתים לגלגו, נתלה באילנות גבוהים והזכיר את קסיוס שהסית את ברוטוס להתנקש ביוליוס קיסר, אשר מראהו הרזה והרעב העיד על היותו איש מסוכן, כפי שמוכיח המחזה 'יוליוס קיסר' מאת שייקספיר.

אף שמהטלפון של האם הועברה תמונת אנתוני למחשב ביתי, נסרקה, נשלחה באימייל לקונסוליה בלונדון ומשם לירושלים, למחשב במטה הארצי, עד למנוחתה האחרונה על צג המחשב שלו, איכותה בסוף המסע הייתה יותר מסבירה; עוד עדות לפלאי הטכנולוגיה שעופר הרבה להיעזר בהם. על פי רוב היה מקדיש שעה ארוכה לבחינת תמונות. ברצותו היה מקרב מרכיבים בתמונה, ברצותו הרחיב לבחינה כוללת. הפעם לא נזקק לירידה לפרטים כדי לגבש דעה. היה די לעופר במבט מהיר כדי להגיע למסקנה שלא מדובר בהיעלמות מסתורית, אלא בקצר תקשורתי גרידא.

אנתוני המונצח בתמונה הזכיר לו תיאור שהעניקה, בלא מעט רשעות, בת דודתו שבאה לחופשה מצרפת, וכדרך הצרפתים לא חדלה להשתזף על שפת הים בתל אביב. למראה חיוורונם של צעירים מאנגליה שירדו אל החוף, העירה בהתנשאות שהנה הגיעו 'בקבוקי החלב'. אף שהתמונה הייתה בצבע, היעדרו מפניו של אנתוני החיוור אישש את תחושתו הראשונה שאנתוני לא נעלם. הוא אימץ את הזלזול של בת הדודה המשתזפת ב'בקבוקי החלב' האנגלים, הנזהרים ונשמרים, וככאלה אין סיכוי שילכו לאיבוד. ספקות שספק אם נותרו לו, נעלמו בזכות המשקפיים שמרכיב אנתוני בתמונה. בחקירת קטטה בין שניים שעופר ניהל, הוא זיהה מיד את זה שהחל בה: המתקוטט מבין השניים שלא הרכיב משקפיים. מרכיבי משקפיים אינם מתחילים קטטות. תשלובת לובן עורו של אנתוני והמשקפיים שהרכיב, העניקו סבירות גבוהה להערכתו שמדובר בקצר תקשורתי, שאולי תוקן בינתיים.

הערכתו שמדובר בתקלה בתקשורת התחזקה ככל שהתעמק בתמונת אנתוני. עופר היה משוכנע שביכולתו להצמיד בהצלחה גיל למראה. במידע מלונדון צוין שאנתוני בן עשרים וחמש. הרצינות שבה יישר מבט למצלמה, שערו המסורק בקפידה, צווארון חולצתו המכופתר ומסגרת הכסף הדקה של משקפיו, הוסיפו על פי חישוביו של עופר חמש שנים לגילו. לעניין היעלמויות, קיים הבדל בין עשרים וחמש לבין שלושים. לא מדובר בצעיר קל דעת שזה עתה יצא מתחת כנפי הוריו. היותו לראשונה אדון לעצמו, מבלי שעליו לתת דין וחשבון על מעשיו לסמכות שמעליו, לא הסעירה את נפשו ולא הביאה לצעדים חסרי אחריות. לא זה המקרה שלפניו. מראהו שידר למפקח עופר בגרות ואחריות. המסקנות שהגיע אליהן מהצפייה בתמונה, נתפסו בעיניו כממצאים השווים בתקפותם לעובדות שהוכחו מתחת לעדשת המיקרוסקופ. יחד עם תחושת הבטן, שהייתה מרכיב חיוני בכל חקירה שניהל, הוא השתכנע שאנתוני מוריסון אינו איש שייעלם. וכדי לאמת את מה שבעיניו היה קרוב לממצא עובדתי, חייג עופר לאמו של אנתוני.

"גברת מוריסון?"

"מדברת."

האם ענתה מיד עם הישמע הצלצול הראשון. בהיעלמות מתקיים קשר ישיר בין מהירות התגובה לבין רמת החרדה. ככל שגדלה הדאגה, כך קצר יותר הזמן החולף מהישמע הצלצול ועד המענה. ילד שנעלם מקרב את הטלפון לאוזני הוריו עד למרחק נגיעה. ואולם המענה המהיר בלונדון לא שינה את אבחנתו של עופר. הוא לא התייחס אליו כמדד לחרדת האם, אלא כמודד המרחק ליעד שאליו חייג.

"שלום, שמי עופר, מפקח עופר בן דוד. אני מתקשר מישראל. אני הממונה במשטרת ירושלים על איתורו של אנתוני".

הוא הציג לאם שורה של שאלות שנועדו לאמת ולהוסיף ככל שניתן פרטים שיסייעו באיתור אנתוני. עופר לא זיהה דאגה או דחיפות בקולה של האם, והתרווח בכיסאו. תשובותיה לשאלותיו נענו על מי מנוחות, לאט ובשקט. כל מילה נמדדה, בוטאה בבהירות מרבית. המוסיקה ששמע בקולה חיזקה את הנחתו שמדובר בתקלת קשר. אם שבנה נעלם לא נשמעת כך. כמו עוזר הקונסול, גם עופר התרשם שהיא לא נשמעה נסערת ודיברה באיפוק. אימא שבנה נעדר ונעלם הרחק מהבית, גם אימא אנגליה, אינה יכולה להישמע כל כך מרוחקת וקרה. אלא ששניהם טעו. קרוליין מוריסון הייתה מאופיינת על ידי פרופסור הנרי היגינס מהמחזה 'גברתי הנאווה', על פי מבטאה, אוצר המילים שבו השתמשה ואופן השמעתם, כשייכת למעמד שגם בליץ על לונדון לא יערער את קור רוחו. אופן השמעת הדברים על ידי אמו של אנתוני העיד על שייכותה למעמד חברתי באנגליה שאינו מחצין רגשות, מתבטא באנדרסטייטמנט ומתנסח באיפוק. נכונים הדברים שבעתיים כשדבריהם מכוונים אל 'נייטיב', הילידים שאנגלית אינה שפת אימם. שיבינו. אין להסיק מהצורה על התוכן ואין להוציא מאופן הדיבור מסקנות מוטעות על היעדר חרדת האם לשלום בנה. נוסח שאלתו של פקד עופר העיד שלא הבין זאת:

"שמעת משהו מאנתוני מאז ההודעה שלך לקונסוליה?"

עופר הופתע שבניגוד להשערתו האם השיבה בשלילה. ואף שזה היה המידע היחיד שביקש, הוסיף עוד כמה שאלות, מבקש להבהיר לאם שהחיפוש אחר בנה הוא בראש מעייניו. כשהחליט שהאם השתכנעה שלא יחסוך כל מאמץ לאתר את אנתוני, סיים את שיחתם במה שהיה מובן מאליו:

"אני שולח לך את כתובת האימייל שלי ואת מספר הטלפון, ואל תהססי לפנות אלי בכל שעה. והכי חשוב כמובן — ברגע שתשמעי מהבן שלך."

בחירת המילים של השוטר מירושלים הייתה צריכה להדאיג את האם. כשהציג את עצמו, עופר לא אמר שהוא חוקר 'היעלמות' אלא 'איתור'. המשמעות המילולית של הבחירה ב'איתור' היא שאנתוני נמצא, צריך רק למצוא אותו. בקשתו בסיום נעדרה הסתייגות. הוא לא ביקש שתודיע לו 'אם תשמעי מהבן שלך' אלא 'כשתשמעי'. לו פירשה את ניסוחו כלשונו, מסקנת קרוליין הייתה שעופר סבור שאנתוני תיכף ישוב, ובמשתמע — לא יקדיש מאמצי יתר לחיפוש. זה אינו המסר שאם מודאגת רוצה לשמוע. לפיכך הניחה קרוליין שהמשמעות העולה מניסוחיו של החוקר מירושלים, מקורה באי הכרת דקויות השפה האנגלית. קרוליין הייתה משוכנעת שמירב המאמצים מוקדשים לחיפוש בנה. מחשבה זו עמדה בניגוד לנקודה הראשונה שעופר כתב בקובץ במחשבו, שהאימא לא נשמעה מודאגת וככל הנראה מדובר בבעיית תקשורת.

אחרי שדיבר עם הגברת מוריסון, נותרה לעופר חצי שעה לסיום המשמרת. הוא חייג אל מספר הטלפון הנייד של אנתוני כפי שהופיע בדיווח מלונדון. הוא לא שמע דבר. רק כדי לאמת את תחושתו הוא חייג לבעל חנות התקשורת שהעניקה לו שירות, וביקש שיחייג למספר של אנתוני "ותגיד לי מה אתה שומע."

"אני שומע טלפון מת," אמר הטכנאי אחרי זמן קצר.

"מה זה טלפון מת?"

"טלפון מת זה טלפון שהלך לשחות בחוף בלי מציל וטבע, או שחצה את הכביש לא במעבר חציה ומשאית כבדה עברה עליו והוא לא חי יותר. אם התכוונת לשאול אם אפשר לאתר את מקום הטלפון, אז התשובה היא שלא."

עופר לא העלה בדעתו את האפשרות שיתכן שמה שתיאר בעל החנות כסופו האפשרי של מכשיר הטלפון, אירע גם לבעליו. שאולי אנתוני טבע בים. שאולי משאית כבדה פגעה באנתוני והוא הועף לצדי הדרך. ואולי נהג מועד, בעל עבירות תנועה קודמות, שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי, פגע בו והסתיר את גופתו. הוא סיכם במחשב את פעולתו השנייה בניסיון האיתור, בקביעה שלא ניתן לאתר את אנתוני בעזרת הטלפון.

נותרו עוד כמה דקות עד תום המשמרת. לא מספיק זמן להתחיל בבדיקה של מרכיב נוסף. מה גם שאם האם בלונדון אינה מודאגת מהיעלמות בנה, אין סיבה שבירושלים תנדוד שנת החוקר. עופר כיבה את המחשב ויצא אל מכוניתו. עכשיו נותר לו לעבור במכבסה של משה ולאסוף את שתי השמלות של אשתו.