אחד מספרי הבלש הטובים והמעניינים שקראתי! מגיע לו להיתרגם לשפות נוספות
הביקורת שלי נחלקת לשני חלקים: 1. סיפור העלילה עקבתי בעניין רב אחר נפתולי העלילה הסבוכה. הסופרת היטיבה לטוות סיפור מתח מקורי בנוי כהלכה וסחפה את הקוראים לעולם הארכאולוגיה באופן מרתק ומעמיק. העלילה מתפתחת בהדרגה אט אט עד לפתרון התעלומה וסגירת כל הקצוות באופן מהודק ומשכנע. לפרקים נראה כי הדיאלוגים בין הדמויות, בעיקר בחדרי החקירה, נועדו יותר להבהיר לקורא את ההתפתחויות והשתלשלות העניינים כדי שלא יילך לאיבוד ויטבע בים הפרטים והמידע. 2. סיפור המשנה - יחסי הגיבור עם המין השני סיפור ההתאהבות של החוקר הראשי, שולי ברזני, לא שכנע אותי ואפילו הצליח לעצבן אותי קצת. הרגש שפיתח בזמן כל כל קצר - בתוך ימים - והשבר הגדול לאחר שבוע של היכרות בלבד לא מתייישבים עם ההיגיון הבריא ועם קווי אישיותו של שולי. הם רק הכירו. לא הגיוני להציג כאן קשר זוגי עם ציפיות כאילו מדובר בזוגיות ממושכת. התיאור של מגורים משותפים
נהנתי לקרוא היו לא מעט קטעים מבעסים כאשר העצות שמקבל אדם שביצע פשע מהעו"ד שלו עשויים לאפשר לו לחמוק מעונש . לשמחתי הצליחו במקרה הזה במזל גדול למצוא את הפרט הקטן שגרם ישירות להרשעה .תודה למחבר על הסוף המוצלח לדעתי .
בצורה עדינה ויסודית מעבירה אותנו מיכל לוי שלו בין דפי עלילה כשאי אפשר להניח את הספר. בלי אלימות יריות ומלחמות. ודרך אגב גם לומדים מושגים ארכיאולוגיים. ידע עמוק ורציני. החוקר ראשוני עומד להיות כוכב עולה. מומלץ
הספר השני בסדרת שולי ברזני מרתק, מלהיב ומותח בדיוק כמו קודמו.
הספר פתח בפניי עולם לא מוכר לי ובזכותו עכשיו הוא קצת יותר מוכר. טוב ללמוד דברים חדשים. אהבתי לקרוא על ההוסטל בירושלים ועל האנשים המתגוררים בו. הזכיר לי חוויה מענגת מעברי. הספר הזה גם כתוב מצוין, העלילה משכנעת, הדמויות משכנעות ובקיצור: נהניתי מאוד לקרוא אותו. סופרת שכותבת סוכריות.
כתיבה קולחת ומעניינת. נזכרתי משום מה בפקד אוחיון הזכור חטוב. אחלה ספרות מקורית עם עומק תרבותי וקלילות ישראלית.
הספר השני של מיכל לוי שלו. הראשון היה טוב, אבל השני - מ ע ו ל ה ! אחד מספרי הבילוש הטובים שקראתי ! הקריאה סוחפת, אי אפשר לעצור. מקוה שתמשיך את הסידרה.
פשוט נהדר! תענוג של ספר. מתח אינטליגנטי כתוב היטב, עם הרבה ידע כללי ודמויות אנושיות ממגוון רבדי החברה
לאחרונה אני יותר מקשיבה לספרים וחייבת לומר שזה אחד הטובים שיצא לי לשמוע - גם בזכות הספר וגם בזכות המקריא.
ספר מתח מעולה מרתק מאוד וקריא מתח ישראלי במיטבו תודה מחכה לספר הבא בסידרה
מעולה, כמו - ואפילו קצת יותר מ"ידי הכובסת"!!! בראבה מיכל!!! הכנסת אותנו - הקוראים/ות לנושא מרתק ומורכב ביותר, שאותו תיארת בדיוק מופלא. זהו ספר המוגדר כמתח ופעולה מבחינת הז'אנר שלו, אך מבחינתי, תיאור אופן-החשיבה של 'שרלוק הולמס' ונפתולי-החקירה הם שמגדירים אותו כספר בלשי מהדרגה הגבוהה ביותר. בנוסף - מדובר גם בספרות טובה מאוד! רק, אזהרונת קטנה לגבי הספרים העתידיים של אותה סידרה: אנא, אל תיפלי בתבנית קבועה של נרצח/ת שאישיותו דוחה ומעוררת הרבה שנאה כלפיה, במקביל לרוצח/ת שהקורא יכול להרגיש אמפתיה כלפיו או להבין מה המניע למעשיו.
ספר נהדר, עלילה קולחת. נושא הפרשה לא שגרתי ועולם הארכאולוגיה נחשף באופן מסקרן
מתח ישראלי מעולה , נהניתי וכבר מחכה לספר הבא של מיכל עם שולי החוקר הקשוח וחבורתו !
מרתק! לא יכולתי להפסיק לקרוא! הלך יום עבודה... רק תמצאו לשולי כבר אהבה, אי אפשר כבר עם הבדידות
וואו….ספר מרתק ,מותח ,זורם. דמויות ישראליות עם מנטליות ישראליות ,סחבקים ממליץ בחום
מצויין, קריא, מותח מסקרן, עכשיו רק לקבוע ולהגיע לביקור במוזיאון.
ספר מותח ומדהים.המתח והרצון לקרוא נוצרו באמצע הספר , לא מיד בהתחלה.מומלץ מאוד!!!!
מושלם. מזמן לא היה חוקר כזה אמיתי ומעניין כמו שולי ברזני. הסיפור עצמו מרתק ועוסק בנושאים לא שגרתיים כגון ארכיאולוגיה. מחכה לספר הבא !!!
עלילה יחודית ומרתקת עד הסוף. שיפור ניכר מהספר הראשון בסדרה.
ספר מעולה , עלילה קצבית , הרבה תפניות מעניינות וומאתגרות. מציג עולם מקצועי לא מוכר אבל מחבר את הקורא מהרגע הראשון ועד לעמוד האחרון
ספר מצוין. ניכר שהסופרת ערכה מחקר יסודי, הן בתחום הארכיאולוגיה והן בתחום החקירות המשטרתיות. גם מספרה הקודם - "ידי הכובסת", מאד נהניתי וספר זה, שבמרכזו אותה דמות, קצין היאחב"ל שולי ברזני, אינו נופל ממנו ואולי אף עולה עליו. מומלץ בחום
מותח ביותר, עלילה נהדרת ומלאת מיסתורין. נהניתי כמו בספר הראשון ”ידי הכובסת”. אין על החוקר ברזני, איש מבריק!
מעבר לעלילה המרתקת והקולחת הספר מציע לקורא צלילה עמוקה יותר לתוך נפשו של שולי, החוקר והדמות המרכזית בספר שממשיך להיות מבריק וחד כמו בספרה הראשון של מיכל "ידי הכובסת" (מומלץ גם כן למי שעוד לא קרא). ספר מסתורי, מעניין וחובה לכל אוהבי הרומנים הבלשיים.
הספר מרתק קשה להניח מהיד מיכל מצליחה להביא עולם שלם לתוך הספר ממליצה בחום
ישנן דמיות שאת פוגשת בספרים ומיד נופלת שדודה לרגליהן, מתאהבת ורוצה לפגוש אותם שוב ושוב. שׁוּלִי בָּרָזָנִי, גבר שבגברים, אחד כזה שהיית מאחלת לעצמך או לאהובות ליבך. נחת וכבש אותי שוב. לֵוִי-שָׁלֵו בונה עלילת מתח רוויה באלמנטים מסקרנים, ברמזים, שאלות, תהיות, ועוד. וסבך העלילה נפרש בפני החוקרים ובמקביל לעיניי הקורא המרותק. עלילת המתח המתרחשת הפעם בעולם של ארכאולוגיה והיסטוריה מאפשרת לקורא להיחשף לעולם עלום מלא יצרים ותשוקה ועל הדרך ללמד את הקורא על הנושא. אי שם בסוף שנות השמונים ותחילת ה-90, הפציע על מדפי הספרים בארץ בלש אחר, מסוקס ומעניין שכתבה הסופרת בִּתְיָה גּוּר ז"ל. מִיכָאֵל אוֹחָיוֹן וסדרת הספרים בכיכובו, כבשו לבבות והשאירו חור גדול כשגּוּר נפטרה והותירה אותנו ללא המשך וללא אוֹחָיוֹן שאהבנו. שׁוּלִי בָּרָזָנִי שׁל לֵוִי-שָׁלֵו מזכיר לי את אותו אוֹחָיוֹן שׁל גּוּר. וגם סוג הכתיבה שהצליחה לֵוִי-שָׁלֵו להביא הפעם מאד הזכיר לי את עבודתה של גּוּר, ההתמקדות בעלילה סביב נושא שנחקר לעומק ומוסיף נדבך מעניין לקריאה. אם אצל גּוּר התמקדו היצירות בקיבוץ, או בחוג לספרות למשל, ונכנסו לעולמות הללו לעומקם, אצל לֵוִי-שָׁלֵו אנו מקבלים את עולם הארכאולוגיה בארץ ובעולם, וזה פשוט מרתק לא פחות מעלילותיו של שׁוּלִי בָּרָזָנִי ושל חקירת הרצח. חשתי שהכתיבה הפעם שונה מהספר הראשון בסדרה, אולי בוגרת יותר, אבל גם מעט איטית וכבדה יותר מהעלילה הזורמת של הספר הקודם. בשורה תחתונה - תענוג
ספר מצוין, מחכה שיעבדו את הספר הזה והקודם לסדרת טלוויזיה. ממש נהדר!
אחרי הספר ראשון של מיכל לוי שלו היה לי ברור שאקנה גם את הספר השני, ובהחלט שמחתי שמיכל ממשיכה לעשות פלאים, ספר מותח מאד, מאד חכם, דמויות מעולות. כרגע מבחינתי מיכל לוי שלו היא סופרת מתח הכי טובה בארץ. מומלץ בחום! ואם לא קראתם את הספר הקודם ״ידי הכובסות״ אז מומלץ גם. מחכה לספר הבא !!!
ספר נהדר, השני בסדרה ממליצה לקרוא את כל השלושה, אהבתי את הספר, את הדמות הראשית ואת דמויות המשנה, ובעיקר את השפה העשירה והתיאורים המעמיקים של הדמויות והקשרים ביניהם נהנתי מאד גם מהספר הדיגיטלי וגם מהספר הקולי
ספר מרתק וקולח המשך מצויין לספר הראשון. קשה להניח את הספר עד הסוף. התחושה שהקורא מלווה את החקירה מההתחלה
עלילה מרתקת.אני לא התקרבתי מעולם לנושא הארכאולוגיה, העלילה הסבוכה ההסברים המותאמים הדמויות האנושיות כל כך הנגישו לי את נושא תודה לקולו של הקריין ביחד כל אלו ,זו הפכה חוויה מקסימה עבורי
פחות זורם מהספר הראשון וגם אין את הכיף של לנסות לפענח תוך כדי קריאה כי רק בסוף מתגלים הדברים. עדיין ספר כיפי
עוד מותחן טוב מבית היוצר של מיכל לוי שלו. מחכה כבר לספר הבא בסדרה
מאד מאד נהנתי מהספר הראשון של. לוי שלו גם הספר הזה טוב ינטיליגנטי ומותח.
ספר טוב קריא ונחמד. סיפור בילוש. לא יצירת מופת אבל כיף לקריאה
קראתי את כל ספריה של מיכל לוי שלו ודווקא זה פחות מצא חן בעיני. ספר טוב אבל לא ברמה של האחרים, אבל למרות הכל מומלץ ונקרא בקלות.
מעייף, חיכיתי שיגמר כבר. כמה אפשר להתמקד בשיער של שולי ברזני, לא אהבתי את דמותו וחיי האהבה שלו לא מעניינים. עלילה סבירה.
אפשר היה לקצר לפחות בשליש. מתחיל נחמד מאוד ונגמר ארוך ומייגע, מוצף במידע משעמם
3.5 כוכבים. עלילה סבירה עם תחקיר מצויין, הדמות הראשית צולעת ולא אמינה, ויותר מידי סימני קריאה אחרי כל משפט רביעי. בסך הכל חביב.
כתוב טוב וזורם, למרות שמרגישים את הזיעה של התחקיר, והתחושה היא של פתרון מאולץ. הדמות הראשית קצת לא אפוייה, ולמרות זאת נהניתי מהקריאה ומקווה שהדמות הראשית תתאפס על עצמה בספרים הבאים כי כרגע קצת קשה לי להבין מה מניע את הבלש שלנו.
אחד המשעממים. כלום לא זז עד 20 העמודים האחרונים,וגם אז,הכל היה צפוי וברור מההתחלה.... :(
פרולוג:
פגישה עם אלוהים
כמעט פיספסתי את התחנה. מזל שהתעוררתי. מרוב מהירות שכחתי לקחת את המעיל, זה שקיפלתי וישנתי עליו ברכבת.
מרץ. אחת־עשרה בלילה, קור אימים בחוץ. הכול סגור. עדיין לבוש בגדי עבודה, חולצת פולו ארוכה ומתחתיה חולצה קצרה, אבל הקור... כלב לא היה בחוץ. רק מרחק הליכה קצר לחדר, משהו כמו עשר דקות ברגל. כולי קפוא, לא יכול לזוז.
אמרתי לעצמי שאם יהיה משהו פתוח, אני אכנס לשתות איזה תה חם. זה יחמם אותי עד החדר. בסוף מצאתי בר קטן פתוח. זה שתמיד פתוח, בצד השני של התחנה, משמאל. היו רק כמה אנשים, אולי שלושה. ישבו על כיסאות גבוהים מול הברמן. מקום מעפן. קטן ואפל. לפחות השמיעו שיר שאני אוהב, "כרטיס לגן עדן" של הדייר סטרייטס. התיישבתי מול הברמן וביקשתי תה.
"אני יכול לעשות לך מים חמים עם נענע, אין לי שקיות תה," הסתכל עלי כאילו הייתי איזה חייזר. "זה בר יין." חתיכת אנטיפת. אמרתי לו טוב, שיהיה. העיקר שמשהו יחמם אותי. אף פעם אני לא שותה מים חמים עם נענע. זה לא תה. אולי של כל הפלצנים ששותים מים ירוקים עם עלים, אבל זה לא תה. סתם חרטא.
ואללה, האנטיפת הביא לי ספל! עם מים חמים והרבה נענע. שפכתי לתוכו שתי שקיות סוכר. האדים של התה חיממו לי את הפנים והידיים התחממו על הספל. מצבי השתפר. ה"תה" היה לגמרי לא רע.
לצדי, מצד ימין, ישב אדם לבוש מעיל צמר שחור עם צווארון מורם שכיסה את עורפו. הוא נראה לי מה זה מוכר, פנים מוכרות. נראה כמו אמן או אולי איזה מרצה שהיה לי באוניברסיטה. זָקָן לבן מכובד, שיער לבן ארוך מסורק לאחור, חפרתי בראש מאיפה אני מכיר אותו. זה על קצה הלשון. לא, לא זוכר.
"בסוף זה יצליח לך," שמעתי קול מכיוון האיש המוכר. קול נמוך, נעים, קול רדיופוני. הסתובבתי אליו. הוא לא דיבר, גם לא הסתובב אלי. אולי הוא לא דיבר? אולי זה סתם היה נדמה לי? משהו בפנים היה כל כך מוכר. הוא לא היה איזה סבא זקן, הפנים שלו היו... צעירות, מפוסלות. שפתיים עבות בשרניות, אף מרשים, מעט מחודד, עיניים גדולות, ערניות ומעליהן גבות מעוגלות שחורות שהבליטו עוד יותר את השיער והזקן הלבן. בטח איזה אמן. חזרתי לשתות מהתה. רק לרגע הזזתי את העיניים וכשהסתכלתי שוב ימינה הזקן כבר לא היה שם.
"הוא הלך?" שאלתי את האנטיפת. "מי הלך?" ענה בשאלה. "זה, האיש הזקן שישב פה." האנטיפת הביט בי הפעם כמי שראה חייזר מטורלל. "איזה זקן?"
בסוף זה הגיע, הזיכרון. כמו וילון שנפתח, נזכרתי מאיפה הפנים הללו. ההוא מהקפלה הסיסטינית, מהציור של מיכלאנג׳לו. היד שנשלחת, האצבע שאף פעם לא נוגעת באצבעו של אדם... אני פגשתי את אלוהים. בסוף זה יצליח לי, ככה הוא אמר. בסוף אני אראה להם. לכל הפלצנים, כל אלה שמתפקעים מערך עצמם. אני הוא זה שיודע. הם, לא יודעים כלום.
יום ראשון, 27 בספטמבר
פרק 1:
הגילוי
נמל התעופה ג׳יי־אף־קיי בניו יורק, שטח מטענים D, מחסן 262, 18:10
פרנק מנדוזה עמד לצאת מחדר הבקרה, כשמשאית מטען לבנה של חברת מרפי אינטרנשיונל נכנסה לשטח המחסן ועצרה קרוב לפתח. שיט, בדיוק כשעמד להכין לעצמו קפה לאחר שעות בהייה מאומצות במסכים שלפניו, כשארגזי מטען מלאים בובות סנטה ושאר קישוטי חג המולד עושים את דרכם האיטית דרך מכונת שיקוף ענקית שעמדה במרכז המחסן.
בזמן האחרון הגיעו למחסן משאיות החברה, שהתמחתה בשילוח והפצת חפצי אמנות למוזיאונים, ופרקו על מסוע מכונת השיקוף עשרות פריטים עתיקים שיועדו לתערוכה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. בדרך כלל בלדרי החברה שיחררו את המטענים כבר עם הוצאתם מבטן המטוס, אלא שפקידי המכס וביקורת הגבולות הדקדקנים פעמים רבות הפנו לשיקוף נוסף משלוחים ללא ניירת מתאימה, כאלה שנראו חשודים או כאלה שנבחרו באקראי.
"אז מה יש לנו פה הפעם?" שאל כשרוב הנסון, בלדר ותיק של החברה, נכנס למשרד והניח על שולחנו צרור ניירת. "עוד פרצוף חמוץ של קיסר רומאי?" ראש הפסל של הקיסר הזועף שעבר במכונת השיקוף רק לפני כמה ימים עדיין לא נמחק מזיכרונו.
"לא, הפעם זה ארון קבורה. עשה לי טובה, פרנק, בוא נגמור עם זה מהר. האוצרת שהגיעה עם המשלוח מישראל צריכה עוד לעבור בביקורת דרכונים."
פרנק עיין במהירות במסמכים. "סַרְקוֹפָג אבן, ארון קבורה עתיק מהמאה הרביעית לספירה," מילמל תוך כדי קריאה. אחר כך בדק את הגודל והמשקל. "קרוב לשלושה טון! חתיכת קבר." תמונות מודפסות של הסרקופג לפני אריזתו ובזמן האריזה התלוו לניירת. פרנק ראה גילופים עדינים של מלאכים מכונפים אוחזים שרשראות עלים צפופות ומכסה דמוי גגון משולש בעל קרניים מעוגלות בארבע הפינות שסגר את הארון. המכסה והארון היו מהודקים זה לזה ברצועות מתכת סגורות בחותם. "רק המכסה שוקל יותר מחצי טון," המשיך לקרוא. שוב עילעל בניירות קדימה ואחורה. "אני רואה שעשו בישראל את כל הבדיקות הנדרשות. תא לחץ, בדיקת תכולת הארגז, אבל... אין פה שיקוף. לא העבירו את המשלוח הזה במכונת שיקוף." הוא הרים את ראשו וראה את רוב מנסה למצוא תשובה מתאימה. "ממש לא ברור לי," הודה, "נראה שהם הסתפקו בבדיקה חיצונית בלבד."
"אין בעיה, יעבור שיקוף פה. לא נראה לי שמישהו יכול להרים מכסה ששוקל יותר מחצי טון וסגור ברצועות חתומות. לך לפרוק את המשלוח על המסוע." רוב יצא מהחדר, נכנס למשאית, סובב אותה, ובהילוך איטי העמיד את פתחה האחורי מול המכונה. דלתות המשאית נפתחו וארגז עץ גדול החליק על גבי גלגיליות עד שהונח על גלילי המסוע. הארגז נע באיטיות ונבלע לתוך פסי גומי שחורים שכיסו את פתח מכונת השיקוף. פרנק עצר את המסוע והתבונן במסך הימני מולו. קופסה מלבנית אפורה השתקפה על המסך. המלאכים המכונפים, שרשראות העלים, מכסה הגגון המשולש מהודק לגוף הארון בשלוש רצועות מתכת, הכול נראה כפי שהראו התמונות. אחר כך עבר למסך השמאלי, מסך שהראה תמונה צבעונית. כל חומר הופיע על המסך בצבע אחר. אבן הסרקופג הופיעה באפור גם על המסך השמאלי, אבל בתחתית הקופסה השקופה, בגובה עשרים וחמישה סנטימטרים מתחתית האבן, הופיע פס בעובי שני סנטימטר בצבע כחול ירקרק. הוא עיין ברשימת הצבעים שמסמלים כל חומר. כחול ירקרק היה בטון. מתחת לפס הבטון נראה חומר שמילא את החלל בין הפס לתחתית הארון בצבע ירוק בהיר מעורב בצבע טורקיז, אולי חול מעורב בעוד חומר... הוא קירב את התמונה. במרכז המילוי ראה חפץ אדום. במבט קרוב יותר הבין פרנק שמה שהוא רואה מולו זה שק ניילון מהודק באזיקון פלסטיק. הוא הגדיל על המסך את השק. "זה שק כפול, שקית בתוך שקית," מילמל. אורכו של השק הכפול היה מטר וארבעים ונפחו כשישים סנטימטר. מחלון משרדו שפנה לעבר מכונת השיקוף ראה את רוב והאוצרת מישראל עומדים לצד המכונה. הוא קרא להם להיכנס למשרד.
"אני לא מבינה מה קורה פה, הסַרְקוֹפָג אמור להיות ריק." פניה של רווית האוצרת התלהטו כשראתה את הפריט האדום שקוע בחומר הירוק. "אולי היה חור בתחתית הסרקופג ועשו שימור..." פרנק לחץ על כפתור שהפך את התמונה לתלת־ממדית. אצבעותיו ליטפו במהירות את מסך המגע, והקופסה השקופה בעלת העיטורים המרשימים הסתובבה בקלילות כמו היתה קופסת נעליים עד שהתהפכה וגילתה תחתית אבן שלמה. יחד איתה התהפך שק הניילון, שנראה עתה בבירור על המסך כשהוא מלא תכולה חומה. "השק מלא באיזה חומר אורגני." פרנק תחם את השק והגדיל את התמונה.
הוא התבונן בריכוז ולחץ על כפתור נוסף. החומר החום התבהר מעט ובתחתית השק נראו מכנסיים צהובים מוכתמים בחום. פרנק קירב את המכנסיים, שני כיסים אחוריים של ג׳ינס הופיעו על המסך. עוד סיבוב קל של הארון ועל מה שנראה כמכנסי ג׳ינס נחו חתיכות חומות של חומר מוצק. "מישהו קבר ג׳ינס?... והחומר האורגני, לא מבין מה זה... בחיים לא ראיתי דבר כזה." הוא קירב את החתיכות החומות עד שכיסו את המסך. משהו שנראה כמו פרסה משך את עיניו. הוא הגדיל את החתיכה. על המסך הופיע שבר של לסת תחתונה עם שיניים. פרנק הזיז באיטיות את חלקי השברים. שברי עצמות, שלד של יד שחסרו בה כמה מעצמות האצבעות, עוד חלק מעוגל, מצח של גולגולת, כשחלק מארובת עין ימין נראה בבירור. הוא הרים את ראשו וראה את רווית מחניקה צעקה. "מה שיש לנו פה זה לא סרקופג ריק, גבירתי, שלחתם לנו גופה בסַרְקוֹפָג."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
