תשעת נקבי הפנינה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תשעת נקבי הפנינה

תשעת נקבי הפנינה

עוד על הספר

דוד מיכאלי

דוד מיכאלי (באנגלית: David Michaeli; נולד ב-12 בינואר 1953) הוא אמן, סופר וחוקר תנועה והתנהגות במרחב.  בשנת 2003 זכה במקום שני, בתחרות הסיפור הקצר, מטעם עיתון "הארץ" על הסיפור "הכותאב". ספריו עוסקים בתנועה, מרחב וזיכרון. התמחה בעיצוב ספרים, ובשנת 2002, ייסד ושותף ב"מדף בית הוצאה לאור" לספרות, שירה, אמנות ותפיסה.

מיכאלי פרסם 10 ספרים. 3 ספרים בתחום התנועה, כתובים בסגנון של שירה הוראתית: הספר הראשון - "הערות זמניות על תנועה" (1997). הספר השני - "כתבי המופת - טאי ג'י צ'ואן ג'ינג" הוא תרגום מקור מהשפה הסינית. העבודה עליו החלה בשנת 1992 ונמשכה עד שנת 2005. עבודת התרגום מסינית בוצעה בדומה לשיטת התרגום המילונית של המשורר עזרא פאונד. הספר השלישי - "תשעת נקבי הפנינה", פורסם בשנת 2017, והוא המשך אסופת ההערות מהשנים 1997–2001.

4 ספרים נוספים שפרסם דוד מיכאלי, הם בתחום המרחב: "זמן המדבר" (2000) - מסות הגותיות קצרות עם הערות הישרדות ואיורי בעלי חיים מדבריים קטנים; "גלות, מסע, בחירה - טיפול דרך שטח" (2008), שבו הציג תפיסה וכלים לטיפול שטח; "מכת חום" (2010), שבו הציג את תופעת פגיעת חום כאירוע בעל ממדים תרבותיים והתנהגותיים עם פרקטיקת שדה למניעה ועזרה ראשונית; "צעדים ומרחבים" (2017) - סיכום הרצאותיו בתחום טיפול שטח ואוריינות סביבתית.

בנוסף, כתב על נושאים של מסע וזיכרון את הספר "סיפורים על גבריות וזיכרון" (2006), סיפורים קצרים ש-5 מתוכם פורסמו בעיתון "הארץ", ואת "הדרך לשדה בוקר" (2020), ספר שירה שנכתב תוך כדי הליכה בת 10 ימים בדרך ממצדה לשדה בוקר עם סטודנטים. כמו כן, הוציא לאור את הספר "פסוקי ההשתוקקות", ספר שבו ערך את פסוקי מגילת שיר השירים במתכונת שירים בודדים.

בין מאמריו: "שביל מקום" (מגזין בלוק, 2005); "מה תופסות הצפרדעים" - סדרה בת 5 מאמרים בנושא זן (ניו-אייג', 2005).

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2s427fwz

תקציר

הקריאה הראשונית שלנו היא הכר בי. 
הכר בי היא האמירה היסודית של הצורה.  

פרק ראשון

1
אֱמֹר לִי הַנַעֲלֶה, מָה הִיא עֲשִׂיַית הָאַהֲבָה?

הַקְשִׁיבִי תְּמִימָת יֹפִי:

 

אָהֲבָה כְּעֲשִׂיָה

הִיא אָמָּנוּת וְשָׂדֶה נִלְמָד.

עֲשִׂיַית הָאַהֲבָה הִיא מַעֲשֶׂה הַכָּרָתִי

הַדּוֹרֵשׁ תִּרְגּוּל אִמּוּן וְהַתְמָדָה

 

עִבְרִי

מִמַּצַּב סָבִיל שֶׁל זְרִימָה

לְמַצָּב פָּעִיל שֶׁל זְרִימָה

זוֹהִי מַשְׁמָעוּת הָעֵר

 

אָהֲבָה

הִיא הִשְׁתּוֹקְקוּת,

הִתְבּוֹנְנוּת, הִתְכַּוְונוּת,

הַקְשָׁבָה, הֵיעֲנוּת

 

הֲיִי הַרְפַּתְקָה

שֶׁל יְחָסִים וְחִבּוּר

עַל פְּנֵי הַזְּמַן וּמֵעֵבֶר לוֹ,

הַקֶּסֶם שֶׁל עֲשִׂיָיה לְלֹא עֲשִׂיָיה

 

אָז

מַקְדִי אֶת הַמַּאֲמָץ עַל הַהַחְלָטָה

כְּשַׁעַר כְּנִיסָה מִתְמַשֵּׁךְ

לֹא עַל אֹפֶן הַפְּעֻלָּה הַנּוֹבֵעַ מִמֶּנָּה

וּמִתְחוֹלֵל בְּעַצְמוֹ

2
יְרִיבִי, סַפֵּר לִי, מַהוּ מְחוֹל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת?

אֵם סְעָרָה וּדְמָמָה הַקְשִׁיבִי:

 

כָּל מִפְגָּשׁ בֵּין שְׁנֵי גַּלִּים

יוֹצֵר חֹמֶר.

כָּל מִפְגָּשׁ בֵּין שְׁנֵי גּוּפִים

יוֹצֵר גַּל.

 

זִכְרִי

הַקְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנִית שֶׁלָּנוּ הִיא

הַכֵּר בִּי.

הַכֵּר בִּי

הִיא הָאֲמִירָה הַיְּסוֹדִית שֶׁל הַצּוּרָה.

 

הֵן

הַחוּשָׁנִיוּת

וְהֵן

הַתְּחוּשָׁה

קַיָּמוֹת מֵעֵבֶר לַמִּגְדַּר.

 

בְּהִתְקַיֵים תְּמוּנַת גּוּף

מִתְקַיּיֶמֶת תְּמוּנַת עַצְמִי

מִשְּׁתֵּיהֶן יַחְדָּו אָז תִּפְרַח

נוֹכְחוּת

 

וּדְעִי,

הָאַהֲבָה הִיא אַכְזָרִית כִּי הִיא בּוֹחֶרֶת

3
אִישִׁי, עֲנֵה לִי, בִּרְאוֹתִי אוֹתְךָ גּוּפִי חַג הַרְחֵק מִמֶּנִּי, כֵּיצַד אַגִּיעַ אֵלָיו?

צָיֶּידֶתּ הַבִּיטִי, עִקְבִי אַחַר הַמִּפְגָּשׁ:

 

עָלַיִיךְ לְהַכִּיר בְּעַצְמֵךְ

לֶאֱהֹב אֶת עַצְמֵךְ

לִפְנֵי שֶׁתּוּכְלִי לֶאֱהֹב

אֶת הָאַחֵר.

 

בְּחוּשָׁנִיוּת  

מִצְאִי אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל עַצְמֵךְ

הַכִּירִי בִּמְלוֹאוֹ

כָּל חֵלֶק אֶפְשָׁרִי בְּגוּפֵךְ

 

צְרִי בְּרוּחֵךְ מַפָּה זוֹרֶמֶת

שַׁעֲרֵי כְּנִיסָה וִיְצִיאָה בְּתוֹכֵךְ.

זַהִי בְּעֹנֶג הַמַּגָּע

מִרְקָם, נֶפַח וּמִשְׁקָלִים בְּגוּפֵךְ

 

זַהִי אוֹר וְצֶבַע

הַמְיַיחֲדִים אֶת אֲבָרַיִיךְ,

עִקְבִי אַחַר הַשִּׁנּוּיִים

הֶחָלִים בָּהֶם

 

זַהִי שְׂדוֹת מֶתַח

שׁוֹנִים בָּךְ וְעַד אֵלַיִיךְ

הִתְּעַנְגִי עַל קִיּוּמָם

וְהַמַּעֲבָרִים בֵּינֵיהֶם

דוד מיכאלי

דוד מיכאלי (באנגלית: David Michaeli; נולד ב-12 בינואר 1953) הוא אמן, סופר וחוקר תנועה והתנהגות במרחב.  בשנת 2003 זכה במקום שני, בתחרות הסיפור הקצר, מטעם עיתון "הארץ" על הסיפור "הכותאב". ספריו עוסקים בתנועה, מרחב וזיכרון. התמחה בעיצוב ספרים, ובשנת 2002, ייסד ושותף ב"מדף בית הוצאה לאור" לספרות, שירה, אמנות ותפיסה.

מיכאלי פרסם 10 ספרים. 3 ספרים בתחום התנועה, כתובים בסגנון של שירה הוראתית: הספר הראשון - "הערות זמניות על תנועה" (1997). הספר השני - "כתבי המופת - טאי ג'י צ'ואן ג'ינג" הוא תרגום מקור מהשפה הסינית. העבודה עליו החלה בשנת 1992 ונמשכה עד שנת 2005. עבודת התרגום מסינית בוצעה בדומה לשיטת התרגום המילונית של המשורר עזרא פאונד. הספר השלישי - "תשעת נקבי הפנינה", פורסם בשנת 2017, והוא המשך אסופת ההערות מהשנים 1997–2001.

4 ספרים נוספים שפרסם דוד מיכאלי, הם בתחום המרחב: "זמן המדבר" (2000) - מסות הגותיות קצרות עם הערות הישרדות ואיורי בעלי חיים מדבריים קטנים; "גלות, מסע, בחירה - טיפול דרך שטח" (2008), שבו הציג תפיסה וכלים לטיפול שטח; "מכת חום" (2010), שבו הציג את תופעת פגיעת חום כאירוע בעל ממדים תרבותיים והתנהגותיים עם פרקטיקת שדה למניעה ועזרה ראשונית; "צעדים ומרחבים" (2017) - סיכום הרצאותיו בתחום טיפול שטח ואוריינות סביבתית.

בנוסף, כתב על נושאים של מסע וזיכרון את הספר "סיפורים על גבריות וזיכרון" (2006), סיפורים קצרים ש-5 מתוכם פורסמו בעיתון "הארץ", ואת "הדרך לשדה בוקר" (2020), ספר שירה שנכתב תוך כדי הליכה בת 10 ימים בדרך ממצדה לשדה בוקר עם סטודנטים. כמו כן, הוציא לאור את הספר "פסוקי ההשתוקקות", ספר שבו ערך את פסוקי מגילת שיר השירים במתכונת שירים בודדים.

בין מאמריו: "שביל מקום" (מגזין בלוק, 2005); "מה תופסות הצפרדעים" - סדרה בת 5 מאמרים בנושא זן (ניו-אייג', 2005).

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2s427fwz

עוד על הספר

תשעת נקבי הפנינה דוד מיכאלי

1
אֱמֹר לִי הַנַעֲלֶה, מָה הִיא עֲשִׂיַית הָאַהֲבָה?

הַקְשִׁיבִי תְּמִימָת יֹפִי:

 

אָהֲבָה כְּעֲשִׂיָה

הִיא אָמָּנוּת וְשָׂדֶה נִלְמָד.

עֲשִׂיַית הָאַהֲבָה הִיא מַעֲשֶׂה הַכָּרָתִי

הַדּוֹרֵשׁ תִּרְגּוּל אִמּוּן וְהַתְמָדָה

 

עִבְרִי

מִמַּצַּב סָבִיל שֶׁל זְרִימָה

לְמַצָּב פָּעִיל שֶׁל זְרִימָה

זוֹהִי מַשְׁמָעוּת הָעֵר

 

אָהֲבָה

הִיא הִשְׁתּוֹקְקוּת,

הִתְבּוֹנְנוּת, הִתְכַּוְונוּת,

הַקְשָׁבָה, הֵיעֲנוּת

 

הֲיִי הַרְפַּתְקָה

שֶׁל יְחָסִים וְחִבּוּר

עַל פְּנֵי הַזְּמַן וּמֵעֵבֶר לוֹ,

הַקֶּסֶם שֶׁל עֲשִׂיָיה לְלֹא עֲשִׂיָיה

 

אָז

מַקְדִי אֶת הַמַּאֲמָץ עַל הַהַחְלָטָה

כְּשַׁעַר כְּנִיסָה מִתְמַשֵּׁךְ

לֹא עַל אֹפֶן הַפְּעֻלָּה הַנּוֹבֵעַ מִמֶּנָּה

וּמִתְחוֹלֵל בְּעַצְמוֹ

2
יְרִיבִי, סַפֵּר לִי, מַהוּ מְחוֹל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת?

אֵם סְעָרָה וּדְמָמָה הַקְשִׁיבִי:

 

כָּל מִפְגָּשׁ בֵּין שְׁנֵי גַּלִּים

יוֹצֵר חֹמֶר.

כָּל מִפְגָּשׁ בֵּין שְׁנֵי גּוּפִים

יוֹצֵר גַּל.

 

זִכְרִי

הַקְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנִית שֶׁלָּנוּ הִיא

הַכֵּר בִּי.

הַכֵּר בִּי

הִיא הָאֲמִירָה הַיְּסוֹדִית שֶׁל הַצּוּרָה.

 

הֵן

הַחוּשָׁנִיוּת

וְהֵן

הַתְּחוּשָׁה

קַיָּמוֹת מֵעֵבֶר לַמִּגְדַּר.

 

בְּהִתְקַיֵים תְּמוּנַת גּוּף

מִתְקַיּיֶמֶת תְּמוּנַת עַצְמִי

מִשְּׁתֵּיהֶן יַחְדָּו אָז תִּפְרַח

נוֹכְחוּת

 

וּדְעִי,

הָאַהֲבָה הִיא אַכְזָרִית כִּי הִיא בּוֹחֶרֶת

3
אִישִׁי, עֲנֵה לִי, בִּרְאוֹתִי אוֹתְךָ גּוּפִי חַג הַרְחֵק מִמֶּנִּי, כֵּיצַד אַגִּיעַ אֵלָיו?

צָיֶּידֶתּ הַבִּיטִי, עִקְבִי אַחַר הַמִּפְגָּשׁ:

 

עָלַיִיךְ לְהַכִּיר בְּעַצְמֵךְ

לֶאֱהֹב אֶת עַצְמֵךְ

לִפְנֵי שֶׁתּוּכְלִי לֶאֱהֹב

אֶת הָאַחֵר.

 

בְּחוּשָׁנִיוּת  

מִצְאִי אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל עַצְמֵךְ

הַכִּירִי בִּמְלוֹאוֹ

כָּל חֵלֶק אֶפְשָׁרִי בְּגוּפֵךְ

 

צְרִי בְּרוּחֵךְ מַפָּה זוֹרֶמֶת

שַׁעֲרֵי כְּנִיסָה וִיְצִיאָה בְּתוֹכֵךְ.

זַהִי בְּעֹנֶג הַמַּגָּע

מִרְקָם, נֶפַח וּמִשְׁקָלִים בְּגוּפֵךְ

 

זַהִי אוֹר וְצֶבַע

הַמְיַיחֲדִים אֶת אֲבָרַיִיךְ,

עִקְבִי אַחַר הַשִּׁנּוּיִים

הֶחָלִים בָּהֶם

 

זַהִי שְׂדוֹת מֶתַח

שׁוֹנִים בָּךְ וְעַד אֵלַיִיךְ

הִתְּעַנְגִי עַל קִיּוּמָם

וְהַמַּעֲבָרִים בֵּינֵיהֶם