דוד מיכאלי (באנגלית: David Michaeli; נולד ב-12 בינואר 1953) הוא אמן, סופר וחוקר תנועה והתנהגות במרחב.  בשנת 2003 זכה במקום שני, בתחרות הסיפור הקצר, מטעם עיתון "הארץ" על הסיפור "הכותאב". ספריו עוסקים בתנועה, מרחב וזיכרון. התמחה בעיצוב ספרים, ובשנת 2002, ייסד ושותף ב"מדף בית הוצאה לאור" לספרות, שירה, אמנות ותפיסה.

מיכאלי פרסם 10 ספרים. 3 ספרים בתחום התנועה, כתובים בסגנון של שירה הוראתית: הספר הראשון - "הערות זמניות על תנועה" (1997). הספר השני - "כתבי המופת - טאי ג'י צ'ואן ג'ינג" הוא תרגום מקור מהשפה הסינית. העבודה עליו החלה בשנת 1992 ונמשכה עד שנת 2005. עבודת התרגום מסינית בוצעה בדומה לשיטת התרגום המילונית של המשורר עזרא פאונד. הספר השלישי - "תשעת נקבי הפנינה", פורסם בשנת 2017, והוא המשך אסופת ההערות מהשנים 1997–2001.

4 ספרים נוספים שפרסם דוד מיכאלי, הם בתחום המרחב: "זמן המדבר" (2000) - מסות הגותיות קצרות עם הערות הישרדות ואיורי בעלי חיים מדבריים קטנים; "גלות, מסע, בחירה - טיפול דרך שטח" (2008), שבו הציג תפיסה וכלים לטיפול שטח; "מכת חום" (2010), שבו הציג את תופעת פגיעת חום כאירוע בעל ממדים תרבותיים והתנהגותיים עם פרקטיקת שדה למניעה ועזרה ראשונית; "צעדים ומרחבים" (2017) - סיכום הרצאותיו בתחום טיפול שטח ואוריינות סביבתית.

בנוסף, כתב על נושאים של מסע וזיכרון את הספר "סיפורים על גבריות וזיכרון" (2006), סיפורים קצרים ש-5 מתוכם פורסמו בעיתון "הארץ", ואת "הדרך לשדה בוקר" (2020), ספר שירה שנכתב תוך כדי הליכה בת 10 ימים בדרך ממצדה לשדה בוקר עם סטודנטים. כמו כן, הוציא לאור את הספר "פסוקי ההשתוקקות", ספר שבו ערך את פסוקי מגילת שיר השירים במתכונת שירים בודדים.

בין מאמריו: "שביל מקום" (מגזין בלוק, 2005); "מה תופסות הצפרדעים" - סדרה בת 5 מאמרים בנושא זן (ניו-אייג', 2005).

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2s427fwz