1
ברוכים הבאים לחטיבת הביניים של מעלה סירחון! אני תום פצצת אטום, ועוד רגע אני מת־פו־צץ מרוב התרגשות!
אני נמצא כאן ביריד המדע שבאולם ההתעמלות כדי לעודד את חברי גיל מגעיל. אני חושב שהפרויקט של גיל, ״מינרלים מוזרים״, יזכה במקום הראשון.
דווקא היו לי ציפיות גבוהות מפרויקט המדע שלי, שהיה מכונה של תגובות שרשרת לשטיפת חתולים.
לפני כמה דקות ניגשה המורה שלנו, גברת שיעולגרוני, לדוכן שלי. ״תראה לי איך זה עובד,״ היא אמרה.
״זה פשוט,״ השבתי. ״אני מחבר את החתולה למסוע. המסוע מתקדם. ואז נשפכים מים וסבון מהצינור הזה.״ שלפתי חתול מארגז קרטון שהיה מונח על הרצפה. ״היי, זה נראה בדיוק כמו החתולה שלי!״ זעקה גברת שיעולגרוני.
״כי זאת באמת החתולה שלך,״ אמרתי. ״לי אין חתולה.״
״היית צריך לבקש ממני רשות להשתמש בפלאפי,״ היא אמרה.
״שאלתי את פלאפי,״ עניתי. ״היא נראתה לי בסדר עם זה.״
אבל גברת שיעולגרוני לא נראתה בסדר עם זה.
קשרתי את החתולה למסוע. ״עכשיו תראי את זה!״ אמרתי ולחצתי על הכפתור. המסוע התחיל לנוע. פלאפי גלשה קדימה. הצינור התיז מים וסבון.
״מיייייייאאאאאאאווווו!״
הבנתי מה הבעיה: אחד מחלקי מכונת הכביסה שהתקנתי היה תקוע.
״מיייייייאאאאאאאווווו!״
לחצתי על הכפתור שוב — אבל כלום לא קרה.
״מיייייייאאאאאאאווווו!״
גברת שיעולגרוני התחילה לצרוח. ״הצילו! הציייייילו!״
נדרשו שלושה אנשים כדי לחלץ את פלאפי מהמכונה. אבל היא היתה בסדר. עדיין נשארה לה קצת פרווה. בעיקר על הרגליים.
״לפחות היא נקייה מאוד!״ אמרתי.
גברת שיעולגרוני הרימה את החתולה שלה והסתכלה בי בזעם.
״תום, אל תדבר איתי יותר בחיים.״
ידעתי שהיא צוחקת, אבל לא כל כך הבנתי את הבדיחה.