אדם כיציר מחשבותיו

I- מחשבה ואופי

חשוב בשביל עצמך, והנח גם לאחרים לעשות כן.

וולטר

האִמרה "כמו שאדם חושב בלבו, כן הוא"[1], אינה רק חובקת את כל מהותו של האדם, אלא היא כה מקיפה שהיא נוגעת בכל המצבים והנסיבות של חייו. אדם הוא, פשוטו כמשמעו, מה שהוא חושב, ואופיו הוא הסך הכולל של כל מחשבותיו.

כפי שמקורו של הצמח בזרע, והוא אינו יכול להתקיים בלעדיו, כך כל פעולה של אדם נובעת מן הזרעים החבויים של מחשבותיו, ולא היתה יכולה להתקיים בלעדיהם. הדבר נכון במידה שווה הן לפעולות הנקראות "ספונטניות" ו"לא מכוונות" והן לפעולות הנעשות בכוונה תחילה.

פעולה היא פריחה של מחשבה, ושמחה וסבל הם פירותיה. כך אוסף אדם את הפירות המתוקים והמרים של חלקתו.

מחשבה היא שעשתה אותנו.

מה שאנו, נוצר ונבנה על ידי מחשבה.

אם בתודעתו של אדם תשכון מחשבת אָוֶון,

צער יבוא עליו, כמו שיבוא הגלגל אחרי השור.

ואדם אם יחיה בטוהר מחשבה,

שמחה תלוונו כצל בכל אשר ילך.

האדם צומח על-פי חוק, ואינו נוצר ע"י תחבולה; וסיבה ותוצאה הן מוחלטות ומדויקות בממלכה החבויה של המחשבה, כפי שהן בעולם הדברים הנראים והחומריים. אופי אצילי ונשגב אינו עניין של העדפה או מקריות, אלא תוצאה טבעית של מאמץ ממושך בחשיבה נכונה, פועַל יוצא של אימוץ וטיפוח מתמיד של מחשבות נשגבות. אופי שפל וחייתי, לפי אותו תהליך, הוא תוצאה של  טיפוח ממושך של מחשבות בזויות.

אדם נבנה או נהרס בידי עצמו. במאגר תחמושת המחשבות הוא מייצר את הנשק שבאמצעותו הוא משמיד את עצמו. הוא גם מעצב את הכלים שבאמצעותם הוא בונה לעצמו ארמונות שמימיים של שמחה וחוסן ושלווה. על ידי בחירה נכונה ויישום מדויק של מחשבה, אדם מטפס אל השלמות העליונה. על ידי שימוש לרעה ויישום מוטעה של מחשבה, הוא יורד מתחת לדרגה של בהמה. בין שני הקצוות הללו נמצאות כל מדרגות האופי, והאדם הוא יוצרן ואדונן.

מתוך כל האמיתות היפות המתייחסות לנפש, אשר שוחזרו והוצאו לאור בתקופה זו, אין אחת המשמחת או מניבה פירות של הבטחה קדושה וביטחון יותר מזאת האומרת שהאדם הוא אדון המחשבה, מגבש האופי, היוצר והמעצב של מצב, סביבה וגורל.

בהיותו ישות של כוח, תבונה ואהבה ואדון של מחשבותיו, אדם מחזיק במפתח לכל מצב ומכיל את האמצעים הדרושים להתמרה ולחידוש, שבאמצעותם יוכל לעצב את עצמו כרצונו.

אדם הוא תמיד האדון, אפילו במצב החולשה וההזנחה הקיצוני ביותר שלו. אבל בחולשתו ובקלונו הוא אדון טיפש המנהל בצורה גרועה את "משק ביתו". כאשר הוא מתחיל לבחון את מצבו ולתור בהתמדה אחר החוק שישותו מושתתת עליו, או אז הוא הופך להיות האדון החכם, המכוון את כוחותיו בתבונה ומתאים את מחשבותיו לדברים מועילים. כזה הוא אדון המוּדעוּת, ואדם יכול להגיע לכך אם יגלה בתוך עצמו את חוקי המחשבה. גילוי זה הוא לחלוטין עניין של שקדנות, ניתוח פנימי והתנסות.

זהב ויהלומים מושגים רק לאחר חיפוש וחציבה ממושכים, ואדם יכול לגלות כל אמת הנוגעת לישותו, אם יחפור עמוק בתוך נבכי נפשו. את היותו זה היוצר את אופיו, המעצב את תוכן חייו והבונה את גורלו, זאת יוכל להוכיח בוודאות אם ישגיח, ינווט וישנה את מחשבותיו אגב מעקב אחר ההשפעות על עצמו, על אחרים, על חייו ועל הנסיבות, יקשור סיבה לתוצאה על ידי תרגול סבלני וחקירה וינצל את כל חוויותיו, ולו הפעוטה ביותר, ההתרחשות היומיומית, כאמצעים לרכישת ידיעה זו של עצמו שהיא הבנה, חוכמה וכוח. בדרך זו, שלא כמו בכל דרך אחרת שהיא, החוקים הקובעים כי "זה אשר מחפש - מוצא, ולזה אשר מקיש - תיפתח הדלת" - הם מוחלטים. שכן רק על ידי סבלנות, תרגול ותובענות בלתי פוסקת יכול אדם לבוא בשערי מקדש הידיעה.