סִפּוּר הַבְּרִיאָה
חֹשֶׁךְ.
אֵין כְּלוּם.
הַקּוֹסֵם הַגָּדוֹל שֶׁשּׁוֹלֵט בַּכֹּל,
מְצַיֵּר שָׁמַיִם וְאֶרֶץ בְּמִכְחוֹל.
בָּאָרֶץ הוּא צוֹבֵעַ נְהָרוֹת וְיַמִּים,
וְאֶת הַשָּׁמַיִם צוֹבֵעַ בִּגְוָנִים כְּחֻלִּים.
עַל הָאָרֶץ מוֹסִיף עֵצִים וּפְרָחִים,
וּבַשָּׁמַיִם שֶׁמֶשׁ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים.
בְּתוֹךְ הַיָּם, וּבָאֲגַמִּים,
מוֹסִיף הֲמוֹן סוּגִים שֶׁל דָּגִים,
וְעַל הָאֲדָמָה וּבֵין הָעֵצִים,
מְצַיֵּר חַיּוֹת מִכָּל הַמִּינִים.
כָּל תּוֹסֶפֶת שֶׁמּוֹסִיף הוּא לָרֹב,
בּוֹחֵן וּבוֹדֵק וּמְאַשֵּׁר שֶׁזֶּה טוֹב,
צְבָעִים, צוּרוֹת, טְעָמִים וְרֵיחוֹת,
דּוֹמְמִים, צוֹמְחִים וְשָׁלָל שֶׁל חַיּוֹת.
רַק דָּבָר אֶחָד נִשְׁאָר לוֹ חָסֵר,
מִישֶׁהוּ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן, יַעֲרִיךְ וִיהַדֵּר,
מִישֶׁהוּ כָּמוֹהוּ שֶׁמֵּבִין יְצִירָה וְחָזוֹן,
מִישֶׁהוּ חָכָם וּבַעַל דִּמְיוֹן.
אָז צִיֵּר הַקּוֹסֵם אָדָם בְּצַלְמוֹ,
דּוֹמֶה בְּשִׂכְלוֹ אַךְ שׁוֹנֶה בְּגוּפוֹ,
וְכַמּוּבָן לֹא טוֹב שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם לְבַדּוֹ,
אָז צִיֵּר לוֹ גַּם אִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה לְצִדּוֹ.
הוּא צִיֵּר לָהֶם גַּן מָלֵא בְּכָל טוּב,
כִּי מָקוֹם בָּטוּחַ וְנָעִים זֶה חָשׁוּב.
בַּגַּן צִיֵּר נְהָרוֹת וּמַיִם לִשְׁתּוֹת,
וְעֵצִים רַבִּים מְלֵאִים בְּפֵרוֹת,
וּלְבַסּוֹף נָתַן לָהֶם בִּרְכַּת אַהֲבָה,
שֶׁיְּמַלְּאוּ אֶת הָאָרֶץ בִּילָדִים וְשִׂמְחָה.