דרכי אליך - חלק ב'
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
דרכי אליך - חלק ב'
מכר
אלפי
עותקים
דרכי אליך - חלק ב'
מכר
אלפי
עותקים

דרכי אליך - חלק ב'

4.8 כוכבים (198 דירוגים)

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

הנסיון שלי לשים סוף לכאב לא הצליח. החיים כנראה באמת חזקים מהכול.

דומיניק היה איתי בכל צעד שעשיתי. לקחתי אותו איתי לכל מקום כשאספתי את שברי חיי וניסיתי אט אט לבנות משהו מההריסות.

 כמעט שהצלחתי. מצאתי דירה קטנה והייתי אמורה להתחיל ללמוד, אבל אז המציאות חבטה שוב בפניי.

 הוחזרתי  לסיציליה והסחרור החל שוב.

והגיהינום...

הוא נפתח מחדש בכל הכוח.

פרק ראשון

1

סגרתי את דלת חדר המוטל מאחוריי ונשענתי עליה בעייפות. כמעט בוקר.
את הלילות הארוכים ביליתי בשוטטות חסרת תכלית בעיר, ידיי מאוגרפות בחוזקה ותקועות עמוק בכיסי המעיל הקל שקניתי לי. צעדתי כך במשך שעות. צרחתי את ייאושי בשקט אל השמיים. זעקתי את כאבי אל המרחבים האינסופיים של הקוסמוס. ניהלתי התחשבנות עם אלים קדומים, עם אלוהים, עם עצמי.
חוסר התוחלת שבמעשים שלי היה ברור לי, אבל לא יכולתי להימנע מכך יותר משיכולתי למנוע את נשימתי הבאה, פעולה לא רצונית שלא הייתה לי עליה כל שליטה.
נשימה פנימה ונשיפה החוצה.
המוח שלט בי ואילץ אותי לעשות את מה שלא רציתי.
הלוואי שהייתי יכולה לשכב ופשוט להפסיק לנשום. הלוואי והיה איזה כפתור בגוף שיכולתי ללחוץ עליו ולכבות את הכול. כמו כפתור רדיו, כשהמוזיקה מתחילה לעצבן פשוט לוחצים על כפתור ומכבים אותה, משתיקים אותה לנצח.
הלוואי שיכולתי לכבות את עצמי באותה הקלות לנצח.
לא היה שום מקום שיכולתי לברוח אליו, ובכל זאת כפיתי על עצמי בכל לילה לצאת החוצה בתירוץ שהאוויר הקריר מקל עליי.
לא שהשכונות שבחרתי להסתובב בהן היו שכונות יוקרה נקיות. שכונות שבחיים הקודמים שלי לא הייתי מעזה להיכנס אליהן גם בשעות היום, הפכו למקום המפלט שלי בלילות הארוכים. שכונות של זנות וסמים שריח השתן, האשפה והעליבות עטף בהן כל פינה. מקומות שבהם מישהו עלול להירצח רק בגלל שמישהו אחר רצה את המעיל שלו. יום אחד מישהו ימצא את הגופה שלי באחת הסימטאות המלוכלכות האלה, ואני אשאר באחת מהן לנצח.
יכולתי כמעט לראות את הגופה שלי שם. מוטלת בסמטה כשבלשי המשטרה מקיפים אותי, רוכנים על גוש הבשר שהיה פעם אני. את ציור הגיר של הגופה שלי על הרצפה המלוכלכת אחרי שיפנו אותי משם. סרטים צהובים מתנפנפים ברוח, כמו באיזו סדרת טלווזיה.
חייכתי. אולי מישהו אחר יעשה במקומי את מה שלא הצלחתי.
ידעתי שהתנדנדתי על קצה שפיותי והבטתי לתהום. די בצעד אחד קטן קדימה ואני מאבדת אותה.
זיכרון אחר הצהריים הארור שבו ניסיתי לשים קץ לכל, מילא את פי בטעם חומצתי ומר. חשבתי שהלכתי אליו, אבל בסך הכול איבדתי את ההכרה. מראה הדם שלי, החולי והתשישות הכריעו אותי. שלושת החתכים לא היו מספיק עמוקים. לאחר זמן קצר הדם הפסיק לזרום מהם ולא היה בי הכוח הנפשי לחזור על המעשה.
הבחילה תקפה אותי שוב בחוסר רחמים, טיפסה ממעמקי הבטן שלי היישר לגרון. בקושי הצלחתי להגיע לחדר האמבטיה לפני שהתחלתי להקיא. הגוף שלי התעוות במאמץ כואב. חוץ ממים לא היה לי הרבה מה להוציא. התמוטטתי ליד האסלה מותשת. אולי כדאי להישאר כאן. זה יחסוך לי את הצורך לרוץ בכל פעם. יהיה פשוט יותר להניח את הראש כאן ולהתפוגג לי.
אלוהים בבקשה, התחננתי באלם. אני רוצה למות.
"אלי, אלי," קול עדין התנגן באוזניי. סירבתי לפקוח את העיניים.
"אלי! אליסון אוסטר!" שוב הקול, כעוס הפעם.
סבתא? הקול נשמע בדיוק כמו קולה של סבתא כשהיא הייתה נוזפת בי בבקרים כשאיחרתי לקום לבית הספר.
זה לא יכול להיות. היא לא פה. כבר שנים שהיא לא פה. ובכל זאת לא יכולתי למנוע מעצמי ללחוש, "סבתוש?"
"הבכי שלך, כל כך כואב, קרא לי ואילץ אותי לחזור אלייך." הקול היה כל כך רך. בדיוק כמו של סבתא. "מה קורה נשיקונת שלי?." שם החיבה, המוכר והאהוב, העלה דמעות בעיניי. כל כך הרבה זמן לא שמעתי אותו. ובכל זאת, זו לא יכלה להיות באמת סבתא, היא הרי מתה לפני שנים.
"את מתה סבתא, לא יכול להיות שאת כאן. את הזיה. אף אחד לא חוזר מהמקום שאליו את הלכת."
"אולי כן ואולי לא. אבל אני כאן, בין אם יציר הדמיון שלך או איזו ממשות אחרת. את רוצה לספר לי למה את ישנה על האסלה?"
"אני רוצה למות."
"כאן כשהראש שלך על האסלה?" סבתא צקצקה בלשונה, "ככה את רוצה שימצאו אותך?"
"תראו מי שמדברת. את בחרת ללכת ולקבל דום לב באמצע הרחוב. התמוטטת על המדרכה המלוכלכת לפני כל העולם ואשתו. זה בטח לא היה מראה יפה לכל מי שהיה שם. ממש חוסר התחשבות אם את שואלת אותי."
"תמיד היית חוכמולוגית," סבתא נאנחה בקול רם. "אבל אנחנו מדברים עלייך, לא עליי. את רוצה להגיד לי למה הנכדה שלי רוצה למות?"
"כי אני לא רוצה לחיות?"
"איך קוראים לו?" יכולתי להישבע שהרגשתי את ידה מלטפת את שערי וזה היה כל כך מנחם שהמשכתי לשוחח איתה כאילו היא באמת הייתה איתי ולא הזיה שנרקמה במוחי הקודח.
"דומיניק," נשנקתי, שמו על שפתיי נשיקת כאב צורבת. "קוראים לו דומיניק."
"ואת אוהבת אותו... מאוד."
"כן סבתא וסרט טוב וקערת פופקורן לא יגרמו לי להרגיש יותר טוב, אז חבל על הזמן שלך."
"כמו להוציא מים מאבן," הקול האהוב והמוכר כל־כך קיטר. "תמיד זה היה ככה איתך. אולי תספרי לי הכול מההתחלה?"
"אין מה לספר, הוא מת."
"אוי מתוקה שלי," הקול התרכך בהשתתפות. "אני כל כך מצטערת. כל כך, כל כך מצטערת."
"הלב שלי מת סבתא," לחשתי בקול שבור.
"הלב שלך לא מת מתוקה שלי. הלב שלך כואב וכל עוד הוא כואב הוא עדיין חי."
"בובה שלי," הקול של סבתא המשיך כשלא טרחתי לענות. "אני יודעת שמה שאני הולכת להגיד לך עכשיו לא ינחם אותך... תמיד הרגשת חזק כל כך." סבתא, או קול ההזיה בראשי נאנח. "ככה הרגשתי כשסבא שלך השאיר אותי פה. גם אני הייתי שם, במקום שבו את נמצאת עכשיו. החשיכה הקיפה אותי וכל מה שרציתי היה לעצום את העיניים ולא להיות יותר. אבל אז את הגעת והאור שאת הבאת, כמו מיליון נרות דולקים, מילא את הלב הריק שלי והרחיק אט אט את האפלה. אני יודעת שקשה לך להאמין, אבל גם החשיכה שאת נמצאת בה עכשיו תדחק על ידי אלפי נרות דולקים, אם רק תתני להם להיכנס."
"אני רוצה למות סבתא, אני לא רוצה אלפי נרות דולקים מחורבנים."
"את זה אני לא מוכנה לשמוע. המוות הוא סופי קטנה שלי. החלל הזה, שאת כל כך רוצה עכשיו ליפול לתוכו, יחכה עוד כמה שנים. אני יודעת שקל יותר לשקוע אל תוך הריק, אל החלל הענק שהוא השאיר בליבך... במקום, תני לאור האהבה שהוא הביא לחייך להוביל אותך ולהנחות אותך אל מעבר לשולי האפלה."
"מה הטעם סבתא," שאלתי בייאוש, "אני רוצה אותו! לא אור ולא זיכרון."
"אין לי עוד הרבה זמן נשיקונת יפה שלי אני תכף צריכה ללכת," הקול אמר בהתנצלות. "אז אני רוצה שתקשיבי לי," הקול התקשה כהרף עין, בדיוק כמו סבתא בימים הטובים שלה. "תבוסתנות היא לא בלקסיקון של בני אוסטר ואת אוסטר כולך. את לוחמת! אם השנים האחרונות לא לימדו אותך את זה, אני אומרת לך. וכדאי שתאמיני לי כי אני מעולם לא שיקרתי לך. את לוחמת! אז תילחמי להשאיר אותו חי בקרבך. תאהבי אותו, אל תכתימי את זכרו בכניעה. תאמיני לי, הוא לא רוצה את הקורבן הזה."
"את לא מבינה," ניסיתי להכניס מילה למונולוג שלה. מילותיה דמו לסכינים חדות שפצעו אותי עמוק בבשר החי. רציתי להגיד לה שלא נלחמתי ושזו הייתה אשמתי. דומיניק מת באשמתי!
"אני מבינה שהייתה שם אהבה גדולה," סבתא המשיכה כאילו לא שמעה אותי. "את חושבת שהוא היה שמח לראות אותך במצב הזה? הוא בטח מסתכל עלייך עכשיו מלמעלה ומת אלף פעם מחדש. הוא רואה אותך ולא יכול להגיע אליך כשאת כל כך רחוקה ולא יכול לעשות שום דבר כדי לעזור לאישה שהוא אוהב. אם המצב היה הפוך, את היית רוצה לראות אותו כך? חולה ואומלל, זרוק באיזה מוטל מסריח?"
"אני לא כמוך סבתא, אני לא יודעת אם יש לי את הכוח."
"ואת גם לא תדעי עד שלא תעשי את הצעד הראשון. ואם את לא יודעת מאיפה להתחיל אז אני אגיד לך. את קמה וקובעת תור לדוקטור מולר. את זוכרת אותו, הרופא שלנו? את קובעת תור והולכת אליו. את חולה ואם לא תטפלי בעצמך את באמת תמותי, ואת זה אני לא מוכנה לקבל. אני הולכת עכשיו בובה, הלוואי שהייתי יכולה להישאר עוד קצת."
"התגעגעתי אלייך סבתוש," לחשתי. "אני אוהבת אותך."
"גם אני נשיקונת. גם אני אוהבת אותך, יותר ממה שאי פעם תוכלי לדעת. אבל אני חייבת לזוז ואם תכריחי אותי לחזור לכאן תצטרכי להתמודד עם רוח רפאים מאוד, מאוד כועסת. אני אוהבת אותך ילדה." הקול של סבתא הלך ונמוג.
התעוררתי בבת אחת כאילו מישהו ניער אותי. הלחי שלי הייתה דבוקה למושב האסלה. הגוף שלי כאב מהישיבה על הרצפה הקרה וקולה האהוב של סבתא עדיין הדהד בראשי. עצמתי את עיניי שוב וניסיתי לחזור לחלום את סבתא ואת האהבה שכל כך חסרה לי.
אחרי זמן מה נתמכתי בכיור ומשכתי את עצמי לעמידה. נשענתי על השיש ומילאתי לי כוס מים ושתיתי אותם בלגימות קטנות. הבטתי באישה הרדופה שהחזירה לי מבט מהמראה הקטנה שהייתה קבועה בקיר. היא לא דמתה במאום לאישה שהייתי עד לפני מספר ימים. העיניים שלי היו שני שקעים כהים שכל החיות ניטלה מהן והפנים החיוורות שלי רק הדגישו אותן. הלחיים שלי היו שקועות ושערי הלח נדבק אליהן והדגיש את רזונן. לא זכרתי את הפעם האחרונה שבה אכלתי.
"קדימה!" שמעתי בנבכי זיכרוני את קולה של סבתא מאיץ בי. "קדימה מתוקה שלי, את לא רוצה לפספס את התור שלך לרופא, הבטחת לי."

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
198 דירוגים
174 דירוגים
19 דירוגים
4 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
1/3/2023

ספר מהמםםםםם כובש מרגש מדהים אני אוהבת מאוד ספרי מאפיה רומנטיקה ובארץ זה ממש חסר ואני בדרך כלל קוראת רק באנגלית הספרים יותר רוחבי אופקים עשירים הספר הזה עלה על הרבה טובים שקראתי הוא סחף מתחילתו ועד סופו ולא גרם לי להשוות אותו לספרים באנגלית שאפו ענק לסופרת ההיתי מעניקה לו 10 כוכבים אם היה אפשר לאחר המון שעות קריאה במיוחד באנגלית הספר הזה צריך להיות מופץ בחול והוא יהיה מוצלח ומצליח כי יש בו כול מה שספר רומנטי -מאפיה צריך ויותר סופרת מעולה אמשיך לעקוב!!!!!

1
4/10/2021

אהבתי ספר חמוד . רק הקטע שהוא מתאכזר עליה קצת עיצבן אותי ממש אבל מה אפשר לעשות 🤷🏻‍♀️

1
4/4/2025

שווה 10 כוכבים... יצירת מופת. אין מילים, אם הופנטתי מהחלק הראשון אז החלק השני בדואט הפך ל"רכבת שדים" עם תסמינים של אדרנלין גבוהה ובעייתיות של ללכת לישון בזמן🙏 מבחינתי הכתיבה מצויינת בכל הפרמטרים לסופר מוצלח, שאומר שהעלילה בנויה טוב, קצבית, מוציאה קשת רגשות ויוצרת שיח שאחרי. ממליצה בחום 🙏🙏🙏❤️❤️❤️❤️💯💯💯💯💯💯

23/1/2025

מושלם לא פחות ולא יותר אני פשוט מעולפת מהכתיבה ומהדואט המהמם

25/10/2024

ספר מקסים, מלא בכל טוב.. מרגש, מעניין וסוחף וגם עצוב ומלא אהבה. מומלץ ❤️

15/8/2024

נפלא. פשוט נפלא. לא יכולתי לעזוב לשנייה. אחזה כיף שיש סופרות כאלה פה בארץ. מקווה שתוציאי עוד ספרים רבים.

19/3/2024

מה אגיד לכם? פשוט אהבתי...מעלה חיוך, מעלה דמעה פה ושם, מצחיק מידיי פעם...בהחלט דואט ששווה קריאה.🥰❤🧡💛💚💙💜

27/2/2024

מקסים. אי אפשר לעצור.

17/1/2024

הספר המושלם. נוגע ללב מרגש רומנטי הכל הכל הכל.

9/1/2024

מעולה אהבתי מאוד!!! עושה חשק לנסוע לאיטליה :)

25/9/2023

מרתק!!! סיפור אהבה מעורר רגשות. קשה להניח את הספר עד סיומו. הנאה צרופה

8/9/2023

דואט הספרים הכי יפים שקראתי. קשה, עצוב, שמח ומרגש. יש בו הכל.

3/9/2023

קצת נמרח אבל ספר מדהים

21/8/2023

דואט מהמם. אי אפשר להפסיק לקרא.... מומלץ בחום.

11/7/2023

ממליצה בחום כתיבה מעולה

23/6/2023

מאד נהנתי מהדואט.❤

23/6/2023

ספר מושלם!!!

6/3/2023

סדרה נהדרת

5/3/2023

מושלם!!!

2/3/2023

אחלה ספר סדרה ממש טובה

15/2/2023

מהרגע שהתחלתי ועד הרגע שסיימתי חלפו 4 שעות לא הנחתי לרגע וקראתי בשקיקה פשוט ספר מעולה סוחף אם כל קשת הרגשות שיש

11/2/2023

ספר מרתק!! לא הצלחתי להניח מהיד , קראתי בשקיקה. הלוואי ויהיה המשך על אנג'לו ועל אלכס

6/2/2023

ספר שלא נמאס להפסיק לקרוא אותו שוב ושוב

12/1/2023

אהבתי מאוד! כתיבה עשירה ולא קיטשית, סיפור סבוך אבל איכשהוא בזכות הכתיבה המדויקת מצליח להישמע הגיוני (מבחינת טווח הרגשות שהגיבורה עוברת). מומלץ מאוד!

1/1/2023

סדרה יפיפייה מרתקת חבל שנגמר רוצו לקנות..

1/12/2022

אהבתי מאוד ! אמנם סיפור אהבה הכי קיצ'י שיכול להיות, יש בו הכל מהכל, לכל הכיוונים. אבל זה הצליח לסחוף ולגרום לדמיון לעבוד, להרגיש את הדמויות ואת מה שעבר עליהם. מוצלח בהחלט !

26/11/2022

כתיבה מרתקת , נקיה וזורמת. חוויה מומלצת

20/11/2022

באמת ספרים מדהימים. כתיבה מעולה!

16/9/2022

סיפור נפלא כתוב בצורה יוצאת מן הכלל שווה כל רגע של קריאה כל הכבוד

4/9/2022

ספר מעולה להעביר איתו את זמן. רומנטי, כתוב בצורה מעולה. העלילה כל הזמן מתפתחת ואפילו סוף נהדר. מאוד אהבתי את הסיפור אל אלי ודומניק.

30/8/2022

ספר מושלם . אין דברים כאלה. חובה קריאה .כל איבר בגוף פעם והרגיש.

20/8/2022

מושלםםם.. נהנתי מכל רגע בדואט הזה!!

11/8/2022

לפי דעתי החלק השני הרבה יותר מעניין מהראשון אהבתי לקרוא אותו

6/8/2022

שני ספרים מקסימים , איזו כתיבה רהוטה ! סוחפת , ממש התאהבתי בהם … מקווה שיהיה המשך לאנגלו ואלכס , מומלץ בחום !

3/8/2022

מושלם מזמן לא נהנתי ונסחפתי לסיפור שיש בו הכל מהכל

28/7/2022

מושלם!!!!!!! סוחף,,,,,מרגש מאודדדדדד המון דמעות בחלק השני ממליצה בחום!!!!!!!!!

6/7/2022

סווווחף ברמוווות !!!! שיתק אותי לא נחתי עד שסיימתי אותו מ ה מ ם

5/7/2022

אם הראשון היה וואו השני שגעות

2/7/2022

אני מיתייחסת לדואט .במילה אחת "מושלם" כתוב מעולה.זורם.בקיצור מקסים

28/6/2022

וואוו, גמעתי את 2 החלקים ב4 ימים. סיפור אהבה סוחף. פנו לכם יומיים כי לא תוכלו להניח את הספר.

27/6/2022

ואווו. אחד הספרים היותר טובים שקרעתי כתוב יפיפה,שנון ומעניין.

25/6/2022

מעולה סוחף, יופי של עלילה.

23/6/2022

ספר מדהים!!! נהמנתי מאוד לקרוא אותו

19/6/2022

מדהים!!! ממליצה בחום

16/6/2022

מושלם!!!! דואט מהמם, מלא רגש כתיבה סוחפת ולא ניתן לעזוב ממולץ דחוף לאתמול❤️❤️

15/6/2022

וואו. הספר כל כך טוב.

15/6/2022

מושלםמושלם מושלם

14/6/2022

ספר מדהיםםםםם

14/6/2022

ספר מושלם סוחף סיימתי ביומים אי אפשר לעצור

13/6/2022

אי אפשר להפסיק לקרוא. נהדר

17/5/2022

דואט מעולה. נהניתי ממנו מאוד. כתוב נפלא סיפור מטורף עם עליות מורדות והמון אהבה

29/4/2022

נהנתי מכל רגע מרגש סקסי זורם, ממליצה מאוד

29/4/2022

דואט מהמממם מחכה להמשך של אלכס ואנגלו

25/4/2022

לרוב אני קונה ספר אחד ורק אם מוצא חן בעיניי את השני. במקרה הזה רכשתי את שניהם מראש ומזל שכך. בעוד שהספר הראשון היה לי איטי ופחות התחברתי, הספר השני העיף אותי וריגש אותי. מומלץ

24/4/2022

החלק הראשון קיבל ממני ציון 4, כי הרגשתי שהספר לא מתקומם, אבל אמא'לה ואבא'לה, החלק השני העיף אותי. ממליצה בחום

17/4/2022

מדהים! נתקלתי במקרה בספר ומהרגע שהתחלתי לא הצלחתי להניח את הדואט מהיד

20/3/2022

ספר מהממם...כייף לקריאה וזורם.

27/1/2022

ספר יפה

27/1/2022

פשוט נהנתי מכל רגע אחד הספרים היותר טובים שקראתי מזה הרבה זמן שני החלקים כמובן! לא יכלתי להפסיק לקרוא !

24/1/2022

מקסים, קראתי ביוםמאחד

6/1/2022

פעם ראשונה שממש מתבאסת שהספר נגמר. בכיף הנחתי ממשיכה לקרוא על דומיניק, אנגלינו ואלכס…

1/1/2022

מדהים אי אפשר להוריד מהיד

29/12/2021

נהנתי מאוד

15/12/2021

מקסים מקסים ושוב מקסים🔥🔥 מומלץ ביותר 😍 פשוט רוצו לקרוא שווה כול רגע🥰

10/12/2021

דו אט מרגש,רכבת הרים, כתוב יפה מומלץ מאוד❤

8/12/2021

דואט מושלם, נהניתי מאוד

7/12/2021

לא יכולתי לעזוב את הדואט לרגע, כל כך סוחף , מרגש ומותח, ממליצה בחום

30/11/2021

דואט מקסים. מצפה כבר לספרים נוספים של הכותבת.

7/11/2021

פשוט מושלם!

5/11/2021

אני המומה מעצמי,אני שחשבתי שספרות רומנטית "איננה מתאימה לסבלנות שלי," שאיננה מתאימה לסגנון הקריאה שלי,אני אהבתי את הספר,הספרים. אגב,ממליצה למי שחוששת שהיא לא בכיוון ומיניות מביכה אותה,זו תרופה! כלומר,ממש מכניס לאווירה.

3/11/2021

דואט מושלם מרתק ומותח

30/10/2021

וואוו וואוו ועוג וואוו!!! ספר מהמם. לא הצלחתי להוריד מהיד לשניה

26/10/2021

כמו תמיד הכתיבה רומנטית, נוגעת וסוחפת שאי אפשר להניח למילים.

24/10/2021

ממליצה בחום

23/10/2021

ספר אהבה סוחף כתוב בטוב טעם בצורה קולחת ספר שלא הנחתי מהיד לדעתי מוצלח יותר מהספר הראשון. מומלץ בחום.

15/10/2021

טוב מאוד כתיבה יפה ואיכותית

14/10/2021

מושלם! לא זכור לי ספר שממש בכיתי בסוף מהתרגשות יחד עם הדמויות. ממש נכנס ללב.

13/10/2021

וואו! רומנטיקה אירוטית קלילה וסוחפת מאוד.

11/10/2021

אחד הטובים שקראתי פשוט מהמם

9/10/2021

דואט מושלם !! צחקתי , כאבתי , דמעתי והתרגשתי❤️ אלי ודומינק דמויות מהממות. ודמויות המשנה מקסימות במיוחד אלכס ואנגילו ההורסים!! שאפו לסופרת על רומן ביכורים מעולה ! הדבר היחיד שהיה חסר זה אפילוג …. הייתי שמחה לשמוע עוד קצת על הדמויות ❣️

9/10/2021

מקסים, מדהים, חבל שנגמר לי, הרבה זמן לא נפל בחלקי רומן מדהים שכתוב מדהים והסיפור מקסים

8/10/2021

רומנטי .מרתק.סוף טוב

6/10/2021

בראבו 👏👏👏👏 דואט ביכורים מהסרטים! הסופרת הנהדרת הזאת הפתיעה ורקחה לנו סיפור אהבה גדול מהחיים. בהחלט השאירה לנו טעם של עוד ספרים שלה, עוד מהכתיבה המרשימה שלה, יותרנמאשמח לקרוא על אלכס ואנג'לו אין אני מוקסמת על גבול מאוהבת 😍 🤣

5/10/2021

איזו כתיבה מדהימה!! והעלילה..כל כך סוחפת!!!! מחכה כבר לספר נוסף ..על אנג'לו אולי?

3/10/2021

לאוהבי הז'אנר הרומנטי ספר מושלם. סופר לייק. כמובן שחובת קריאה לשני החלקים.

2/10/2021

ואווו אחד גדול מושלם , סוחף מרגש מומלץ מאודדדדד❤❤

1/10/2021

דואט מושלם! אי אפשר להפסיק לקרוא!! יש בו קשת של רגשות. מומלץ !

1/10/2021

מהמם

30/9/2021

רומנטיקה במיטבה 🤗 דואט מקסים ומומלץ בחום 😍 אהבתי לקרוא כל מילה, משפט ופרק.. כתיבה נהדרת, סוחף, תיאור נופים, מקומות, טעמים, ריחות, סרטים ומוזיקה כאילו הקורא נמצא ממש שם..

30/9/2021

מקסים, כתוב יפה, נהנתי מאוד. מגרה לצאת ולטייל באיטליה ❤

29/9/2021

וואו וואו וואו!!! כבר הרבה זמן לא נסחפתי ככה, בכיתי והתרגשתי, דואט מדהים!! סופרת מדהימה

28/9/2021

סופרת מעולה. עלילה רבת פנים. רוצו לקרא.

26/9/2021

סיפור יפיפה, ממליצה לכל אוהבות הז'אנר

25/9/2021

דואט מקסים סיפור סוחף הכולל בתוכו אהבה בגידה שנאה וסקס שפו ענק לספר הביכורים של מיכל 👏🏻🥰 הרגשתי שאני נמצאת בסיציליה ועשית לי חשק לנסוע לשם 🥰 מקווה 🙏🏻 לספרי המשך של אלכס ואנג׳לינו שקשה לא לאהוב אותם💚💚💚💚💚

24/9/2021

וואו ספרים מדהימים ממליצה בחום

21/9/2021

אחד הדואטים היותר מ ו ש ל מ י ם שקראתי מיכל פשוט הקסמת,ריגשת,סחפת בקיצור ספר חובה.

18/9/2021

במילה אחת…. וואו. איזה ספרים מדהים וסוחפים חלק א ב לא יכולתי להוריד אותם מהידיים. נקרא בנשימה אחת ארוכה. תודה לך מיכל על המילים שהעלית על הכתב, היה שווה כל שעת שינה שהדרתי.💖

17/9/2021

אחד הספרים היפים שקראתי נהנתי מאוד פשוט דואט מושלם

16/9/2021

סםר קליל וסוחף

16/9/2021

איזה ספר אני לא יכלתי להוריד את העיניים ממנו גם החלק הראשון וגם החלק השני מדהים אהבתי מאוד ממליצה לקראו את שתי החלקים.

15/9/2021

כל מה שרומן צריך להכיל -מתח, התרגשות, דמויות מעניינות, כתיבה קולחת, סקסיות מעוררת ואהבה גדולה מהחיים. כיף של קריאה!! מחכה לספרים הבאים על אלכס ואנג'לינו אמן!!

14/9/2021

אני רוצה להגיד לסופרת מילה אחת- תודה! תודה על דואט סוחף כל כך!!!

12/9/2021

אהבתי!אהבתי! רוצו לקרוא

12/9/2021

לא השתעממתי לרגע. אומנם היו קטעים שחזרו על עצמם,אך לא הפריעו את הזרימה של העלילה. תיאורים מרגשים, כתוב בשפה עשירה, הצטערתי שנגמר. שאפו לסופרת שאם הבנתי נכון, זה ספרה הראשון. מומלץ מאד.

11/9/2021

מהמםםם 24 שעות סיימתי את הדואט❤️❤️❤️

9/9/2021

דורט מדהים חובת קריאה

8/9/2021

מעולה

8/9/2021

מהמממם

6/9/2021

טוב כמו שכתבתי לספר הראשון פחות התחברתי, אפשר לקרוא אותו. הספר השני מושלם!!! מפצה על הראשון כך שבהחלט ממליצה לקנות את הדואט

5/9/2021

קנאה שנאה טוב ורע חברות ובגידה ואהבה… אוי איזו אהבה… איזה דואט מהמם!!!!! חובה לקרוא! מותח מרגש מצחיק הכל הכל… אם זה ספר ראשון… מצפה כבר לבאים. לא לוותר. חובה לקרוא!

5/9/2021

דואט מהמם!! כתיבה יפה, קולחת, סיפור אהבה סוער ומרטיט את הלב. חובת קריאה!

4/9/2021

סיפור אהבה נפלא יש בספר את כל הרגשות הקיימים באדם עצב ושמחה, בכי וכאב, עוצמה, כוח, הכל מהכל התאהבתי בספר ובדמויות כבר מהשורות הראשונות זה מסוג הספרים שאני הכי אוהבת לקרוא!! ספר מושלםםםםם

4/9/2021

ספר נפלא גם מתח גם רומנטיקה כיף לקרוא

3/9/2021

רומנטי, סקסי, קולח ומרגש - היה כיף נהנתי מכל רגע!

2/9/2021

מהממממםם חייב קריאה

2/9/2021

קצת חששתי מדואט ביכורים אבל זה היה ואוו...

2/9/2021

הספר נפלא, שונה, כתוב באופן מושך. אהבתי מאוד.

2/9/2021

תודה לך מיכל גטניו על ספר מושלם, לא הפסקתי לקרוא לרגע, התחלתי אתמול סיימתי היום, מחכה לספרים על אנגלו ואלכס

2/9/2021

דואט מהמםםםם.... מזמן לא נהנתי כל כך . הכתיבה יפה וסוחפת העלילה שונה מהרגיל והסיפר מרגש סוחף רומנטי וארוטי . מה צריך יותר ? פשוט מושלםםםם. ממליצה בחום

2/9/2021

מדהים מדהים

1/9/2021

לא הצלחתי להפסיק לקרוא עד שסיימתי. צמד ספרים נפלא.

1/9/2021

סוחף וכתוב מעולה. ממליצה בחום!

31/8/2021

משגע! שני הספרים העבירו אותי בדרך של צחוק ובכי מתח כעס והרבה אהבה... מומלץ מאוד

30/8/2021

דואט מושלם רומנטי ,סוחף וסקסי אהבתי את הכתיבה והתיאורים פשוט דואט מהמם

29/8/2021

וואווווו סופרת מדהימה כתיבה , עלילה , סיום ואווו נהנתי מאוד סיימתי בתוך כמה שעות את הדואט הנפלא והמוצלח ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️

29/8/2021

מושלם מושלם

29/8/2021

ואווו !!!ספר מדהים….

28/8/2021

דואט מושלם ממליצה בחום

28/8/2021

דואט כחול לבן מעולה, בקיצור רוצו לקנות ולקרוא. מיכל, מחכה בקוצר רוח לספרים נוספים שלך 😍

28/8/2021

סוף סוף רומן רומנטי שכיף לקרוא אחד הספרים היותר טובים שקראתי לאחרונה ממליצה בחום❤

28/8/2021

דואט מהמם מרגש ורומנטי מאוד . כשקראתי אותו הרגשתי שאני צופה בסרט . הכל כתוב בצורה יפה כל כך כל התיאורים של האי ושל כל המקומות המוזכרים בספר כל כך אמיתיים שהרגשתי שאני רואה אותם בדמיוני תודה רבה נהנתי מאוד .💞💞💞💞💞

28/8/2021

כייף לקרוא

26/8/2021

ספר רומנטי סוחף, מותח, כתוב היטב, נהניתי מכל רגע (והאמת שמצאתי את עצמי קוראת בלי הפסקה). ממליצה בחום לאוהבי הז’אנר אבל לא רק !

1/3/2022

וואו וואו !! ספר מדהים ❤️ פשוט רכבת שדים אחת ענקית . האהבה (הידידותית ) בין אנג׳לו אלכס ואלי גרמה לי להתאהב בחלק ב׳ יותר . יש קטעים מרתיחים ברמות אבל הקטעים המרגשים עולים עליהם ומשאירים טעם של עוד … הלוואי הלוואי הלוואי שנראה את הסיפור של אנג׳לו בספר יפייפה כמו זה . חייבת לציין שיש טובים ממנו , אבל הוא הוא פשוט תפס לי את הלב … רוצו לקרוא❤️

1
28/1/2022

החלק השני מתחיל טוב. הזוג מנסה לגשש את דרכם אחד לשני ובכל פעם קורה משהו.. עד ההחלטה לחזור. עד שזה קורה משהו מהאמינות מתפספס. היא שונאת ומתעלמת ופתאום בלי שום התראה מתרצה. יש חלק לעוס באמצע שקצת מתיש יחד עם זאת כף לסיים את סיפור האהבה הזה ורצוי עם אפילוג..

1
29/1/2024

מקסים

12/2/2023

יופי של ספר

4/1/2023

כתוב מעניין וסוחף

23/7/2022

ספר מהמם .

23/5/2022

מאד נהנתי, קליל ומרגש.

27/2/2022

וואו וואו הספר הזה הפתיע אותי בגדול! הספר הראשון הרגיש לי קצת נמתח אבל אז לקראת הסוף והספר השני הבנתי למה . ספרים מושלמים

8/11/2021

סיפור אהבה מאתגר, כתיבה יפה, דמויות דומיננטיות. אהבתי יותר את החלק הראשון אבל נהנתי גם ממנו

23/10/2021

רומן רומנטי נחמד יש חלקים משעממים בספר הקונפליקט מתואר טוב יש הרבה חלקים בעיקר בחלק ב׳ שמתארים באריכות ובחזרתיות את רגשותהפ של הדמויות וזה מעייף

28/9/2021

חמוד

13/9/2021

הראשון קצת מתיש השני הרבה יותר טוב

1/9/2021

הדואט מעולה וכפי, כתוב טוב שווה.

15/9/2022

לדעתי מוצלח הרבה יותר מהראשון

30/6/2022

סך הכל חביב, הגיבורה הראשית אלי היא דמות בלתי נסבלת והיה לי ממש קשה להתחבר אליה

דרכי אליך - חלק ב' מיכל גטניו
1

סגרתי את דלת חדר המוטל מאחוריי ונשענתי עליה בעייפות. כמעט בוקר.
את הלילות הארוכים ביליתי בשוטטות חסרת תכלית בעיר, ידיי מאוגרפות בחוזקה ותקועות עמוק בכיסי המעיל הקל שקניתי לי. צעדתי כך במשך שעות. צרחתי את ייאושי בשקט אל השמיים. זעקתי את כאבי אל המרחבים האינסופיים של הקוסמוס. ניהלתי התחשבנות עם אלים קדומים, עם אלוהים, עם עצמי.
חוסר התוחלת שבמעשים שלי היה ברור לי, אבל לא יכולתי להימנע מכך יותר משיכולתי למנוע את נשימתי הבאה, פעולה לא רצונית שלא הייתה לי עליה כל שליטה.
נשימה פנימה ונשיפה החוצה.
המוח שלט בי ואילץ אותי לעשות את מה שלא רציתי.
הלוואי שהייתי יכולה לשכב ופשוט להפסיק לנשום. הלוואי והיה איזה כפתור בגוף שיכולתי ללחוץ עליו ולכבות את הכול. כמו כפתור רדיו, כשהמוזיקה מתחילה לעצבן פשוט לוחצים על כפתור ומכבים אותה, משתיקים אותה לנצח.
הלוואי שיכולתי לכבות את עצמי באותה הקלות לנצח.
לא היה שום מקום שיכולתי לברוח אליו, ובכל זאת כפיתי על עצמי בכל לילה לצאת החוצה בתירוץ שהאוויר הקריר מקל עליי.
לא שהשכונות שבחרתי להסתובב בהן היו שכונות יוקרה נקיות. שכונות שבחיים הקודמים שלי לא הייתי מעזה להיכנס אליהן גם בשעות היום, הפכו למקום המפלט שלי בלילות הארוכים. שכונות של זנות וסמים שריח השתן, האשפה והעליבות עטף בהן כל פינה. מקומות שבהם מישהו עלול להירצח רק בגלל שמישהו אחר רצה את המעיל שלו. יום אחד מישהו ימצא את הגופה שלי באחת הסימטאות המלוכלכות האלה, ואני אשאר באחת מהן לנצח.
יכולתי כמעט לראות את הגופה שלי שם. מוטלת בסמטה כשבלשי המשטרה מקיפים אותי, רוכנים על גוש הבשר שהיה פעם אני. את ציור הגיר של הגופה שלי על הרצפה המלוכלכת אחרי שיפנו אותי משם. סרטים צהובים מתנפנפים ברוח, כמו באיזו סדרת טלווזיה.
חייכתי. אולי מישהו אחר יעשה במקומי את מה שלא הצלחתי.
ידעתי שהתנדנדתי על קצה שפיותי והבטתי לתהום. די בצעד אחד קטן קדימה ואני מאבדת אותה.
זיכרון אחר הצהריים הארור שבו ניסיתי לשים קץ לכל, מילא את פי בטעם חומצתי ומר. חשבתי שהלכתי אליו, אבל בסך הכול איבדתי את ההכרה. מראה הדם שלי, החולי והתשישות הכריעו אותי. שלושת החתכים לא היו מספיק עמוקים. לאחר זמן קצר הדם הפסיק לזרום מהם ולא היה בי הכוח הנפשי לחזור על המעשה.
הבחילה תקפה אותי שוב בחוסר רחמים, טיפסה ממעמקי הבטן שלי היישר לגרון. בקושי הצלחתי להגיע לחדר האמבטיה לפני שהתחלתי להקיא. הגוף שלי התעוות במאמץ כואב. חוץ ממים לא היה לי הרבה מה להוציא. התמוטטתי ליד האסלה מותשת. אולי כדאי להישאר כאן. זה יחסוך לי את הצורך לרוץ בכל פעם. יהיה פשוט יותר להניח את הראש כאן ולהתפוגג לי.
אלוהים בבקשה, התחננתי באלם. אני רוצה למות.
"אלי, אלי," קול עדין התנגן באוזניי. סירבתי לפקוח את העיניים.
"אלי! אליסון אוסטר!" שוב הקול, כעוס הפעם.
סבתא? הקול נשמע בדיוק כמו קולה של סבתא כשהיא הייתה נוזפת בי בבקרים כשאיחרתי לקום לבית הספר.
זה לא יכול להיות. היא לא פה. כבר שנים שהיא לא פה. ובכל זאת לא יכולתי למנוע מעצמי ללחוש, "סבתוש?"
"הבכי שלך, כל כך כואב, קרא לי ואילץ אותי לחזור אלייך." הקול היה כל כך רך. בדיוק כמו של סבתא. "מה קורה נשיקונת שלי?." שם החיבה, המוכר והאהוב, העלה דמעות בעיניי. כל כך הרבה זמן לא שמעתי אותו. ובכל זאת, זו לא יכלה להיות באמת סבתא, היא הרי מתה לפני שנים.
"את מתה סבתא, לא יכול להיות שאת כאן. את הזיה. אף אחד לא חוזר מהמקום שאליו את הלכת."
"אולי כן ואולי לא. אבל אני כאן, בין אם יציר הדמיון שלך או איזו ממשות אחרת. את רוצה לספר לי למה את ישנה על האסלה?"
"אני רוצה למות."
"כאן כשהראש שלך על האסלה?" סבתא צקצקה בלשונה, "ככה את רוצה שימצאו אותך?"
"תראו מי שמדברת. את בחרת ללכת ולקבל דום לב באמצע הרחוב. התמוטטת על המדרכה המלוכלכת לפני כל העולם ואשתו. זה בטח לא היה מראה יפה לכל מי שהיה שם. ממש חוסר התחשבות אם את שואלת אותי."
"תמיד היית חוכמולוגית," סבתא נאנחה בקול רם. "אבל אנחנו מדברים עלייך, לא עליי. את רוצה להגיד לי למה הנכדה שלי רוצה למות?"
"כי אני לא רוצה לחיות?"
"איך קוראים לו?" יכולתי להישבע שהרגשתי את ידה מלטפת את שערי וזה היה כל כך מנחם שהמשכתי לשוחח איתה כאילו היא באמת הייתה איתי ולא הזיה שנרקמה במוחי הקודח.
"דומיניק," נשנקתי, שמו על שפתיי נשיקת כאב צורבת. "קוראים לו דומיניק."
"ואת אוהבת אותו... מאוד."
"כן סבתא וסרט טוב וקערת פופקורן לא יגרמו לי להרגיש יותר טוב, אז חבל על הזמן שלך."
"כמו להוציא מים מאבן," הקול האהוב והמוכר כל־כך קיטר. "תמיד זה היה ככה איתך. אולי תספרי לי הכול מההתחלה?"
"אין מה לספר, הוא מת."
"אוי מתוקה שלי," הקול התרכך בהשתתפות. "אני כל כך מצטערת. כל כך, כל כך מצטערת."
"הלב שלי מת סבתא," לחשתי בקול שבור.
"הלב שלך לא מת מתוקה שלי. הלב שלך כואב וכל עוד הוא כואב הוא עדיין חי."
"בובה שלי," הקול של סבתא המשיך כשלא טרחתי לענות. "אני יודעת שמה שאני הולכת להגיד לך עכשיו לא ינחם אותך... תמיד הרגשת חזק כל כך." סבתא, או קול ההזיה בראשי נאנח. "ככה הרגשתי כשסבא שלך השאיר אותי פה. גם אני הייתי שם, במקום שבו את נמצאת עכשיו. החשיכה הקיפה אותי וכל מה שרציתי היה לעצום את העיניים ולא להיות יותר. אבל אז את הגעת והאור שאת הבאת, כמו מיליון נרות דולקים, מילא את הלב הריק שלי והרחיק אט אט את האפלה. אני יודעת שקשה לך להאמין, אבל גם החשיכה שאת נמצאת בה עכשיו תדחק על ידי אלפי נרות דולקים, אם רק תתני להם להיכנס."
"אני רוצה למות סבתא, אני לא רוצה אלפי נרות דולקים מחורבנים."
"את זה אני לא מוכנה לשמוע. המוות הוא סופי קטנה שלי. החלל הזה, שאת כל כך רוצה עכשיו ליפול לתוכו, יחכה עוד כמה שנים. אני יודעת שקל יותר לשקוע אל תוך הריק, אל החלל הענק שהוא השאיר בליבך... במקום, תני לאור האהבה שהוא הביא לחייך להוביל אותך ולהנחות אותך אל מעבר לשולי האפלה."
"מה הטעם סבתא," שאלתי בייאוש, "אני רוצה אותו! לא אור ולא זיכרון."
"אין לי עוד הרבה זמן נשיקונת יפה שלי אני תכף צריכה ללכת," הקול אמר בהתנצלות. "אז אני רוצה שתקשיבי לי," הקול התקשה כהרף עין, בדיוק כמו סבתא בימים הטובים שלה. "תבוסתנות היא לא בלקסיקון של בני אוסטר ואת אוסטר כולך. את לוחמת! אם השנים האחרונות לא לימדו אותך את זה, אני אומרת לך. וכדאי שתאמיני לי כי אני מעולם לא שיקרתי לך. את לוחמת! אז תילחמי להשאיר אותו חי בקרבך. תאהבי אותו, אל תכתימי את זכרו בכניעה. תאמיני לי, הוא לא רוצה את הקורבן הזה."
"את לא מבינה," ניסיתי להכניס מילה למונולוג שלה. מילותיה דמו לסכינים חדות שפצעו אותי עמוק בבשר החי. רציתי להגיד לה שלא נלחמתי ושזו הייתה אשמתי. דומיניק מת באשמתי!
"אני מבינה שהייתה שם אהבה גדולה," סבתא המשיכה כאילו לא שמעה אותי. "את חושבת שהוא היה שמח לראות אותך במצב הזה? הוא בטח מסתכל עלייך עכשיו מלמעלה ומת אלף פעם מחדש. הוא רואה אותך ולא יכול להגיע אליך כשאת כל כך רחוקה ולא יכול לעשות שום דבר כדי לעזור לאישה שהוא אוהב. אם המצב היה הפוך, את היית רוצה לראות אותו כך? חולה ואומלל, זרוק באיזה מוטל מסריח?"
"אני לא כמוך סבתא, אני לא יודעת אם יש לי את הכוח."
"ואת גם לא תדעי עד שלא תעשי את הצעד הראשון. ואם את לא יודעת מאיפה להתחיל אז אני אגיד לך. את קמה וקובעת תור לדוקטור מולר. את זוכרת אותו, הרופא שלנו? את קובעת תור והולכת אליו. את חולה ואם לא תטפלי בעצמך את באמת תמותי, ואת זה אני לא מוכנה לקבל. אני הולכת עכשיו בובה, הלוואי שהייתי יכולה להישאר עוד קצת."
"התגעגעתי אלייך סבתוש," לחשתי. "אני אוהבת אותך."
"גם אני נשיקונת. גם אני אוהבת אותך, יותר ממה שאי פעם תוכלי לדעת. אבל אני חייבת לזוז ואם תכריחי אותי לחזור לכאן תצטרכי להתמודד עם רוח רפאים מאוד, מאוד כועסת. אני אוהבת אותך ילדה." הקול של סבתא הלך ונמוג.
התעוררתי בבת אחת כאילו מישהו ניער אותי. הלחי שלי הייתה דבוקה למושב האסלה. הגוף שלי כאב מהישיבה על הרצפה הקרה וקולה האהוב של סבתא עדיין הדהד בראשי. עצמתי את עיניי שוב וניסיתי לחזור לחלום את סבתא ואת האהבה שכל כך חסרה לי.
אחרי זמן מה נתמכתי בכיור ומשכתי את עצמי לעמידה. נשענתי על השיש ומילאתי לי כוס מים ושתיתי אותם בלגימות קטנות. הבטתי באישה הרדופה שהחזירה לי מבט מהמראה הקטנה שהייתה קבועה בקיר. היא לא דמתה במאום לאישה שהייתי עד לפני מספר ימים. העיניים שלי היו שני שקעים כהים שכל החיות ניטלה מהן והפנים החיוורות שלי רק הדגישו אותן. הלחיים שלי היו שקועות ושערי הלח נדבק אליהן והדגיש את רזונן. לא זכרתי את הפעם האחרונה שבה אכלתי.
"קדימה!" שמעתי בנבכי זיכרוני את קולה של סבתא מאיץ בי. "קדימה מתוקה שלי, את לא רוצה לפספס את התור שלך לרופא, הבטחת לי."

המלצות נוספות