דואט דרכי אליך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
דואט דרכי אליך

דואט דרכי אליך

4.7 כוכבים (335 דירוגים)

עוד על הספר

תקציר

תקציר חלק א'

הדרך שלי לגיהינום עברה בסיציליה.

לאי האיטלקי היפהפה לא הייתה אמורה להיות השפעה על החיים שלי. הוא בסך הכול היה התחנה האחרונה בטיול הגדול שלי בעולם. משם הייתי אמורה לחזור הביתה ולממש את  תוכנית העשור שלי.

אבל אז פגשתי את דומיניק והוא הפך את העולם המסודר שלי. התוכניות שלי לעתיד וכל מה שרציתי עבור עצמי התפוגגו לאד קל ברוח. התאהבתי.

כשגיליתי שהוא שיקר לי והסתיר ממני בדיוק את מה שעולם הערכים שלי לא יכול היה להכיל, החלטתי לחזור הביתה. להשאיר את סיציליה, את האהבה שלי ואותו מאחור.

אלא שזה לא היה כל כך פשוט. כוחות שלא הייתה לי כל שליטה עליהם התערבו, אילצו אותי לשקר ולהישאר איתו. האהבה שלי הפכה לכדור שלג מתגלגל שאוסף לו עוד ועוד שקרים בדרך.

ומחיר השקר...

מחיר השקר היה נורא.

תקציר חלק ב'

הנסיון שלי לשים סוף לכאב לא הצליח. החיים כנראה באמת חזקים מהכול.

דומיניק היה איתי בכל צעד שעשיתי. לקחתי אותו איתי לכל מקום כשאספתי את שברי חיי וניסיתי אט אט לבנות משהו מההריסות.

 כמעט שהצלחתי. מצאתי דירה קטנה והייתי אמורה להתחיל ללמוד, אבל אז המציאות חבטה שוב בפניי.

 הוחזרתי  לסיציליה והסחרור החל שוב.

והגיהינום...

הוא נפתח מחדש בכל הכוח.

 

פרק ראשון

חלק א'-
1

"רוצה לרקוד?"
"לא, תודה." עניתי בנימוס ולקחתי צעד לאחור. הרחק מענני האלכוהול שנפלטו מפיו של הבחור שעמד קרוב מדי אליי.
הסתכלתי על גרם המדרגות בתקווה לראות את ג'ולס ואת מריו, החבר העכשווי שלה, יורדים סוף סוף מאיפה שזה לא יהיה שהם נעלמו אליו לפני יותר מחצי שעה. הם כמובן לא היו שם.
המסיבה הזו, מסיבת יום ההולדת של אחד מבני משפחתו הרבים מספור של מריו, הפכה פרועה יותר ויותר ככל שמפלס האלכוהול בדמם של החוגגים עלה. אנשים בשלבים שונים של שכרות רקדו לצלילי מוזיקה מחרישת אוזניים. בחורה בחזה חשוף רקדה על שולחן והקהל המשולהב שלה, עודד אותה בצעקות להוריד גם את המכנסיים.
הריאות והגרון שלי צרבו. אף שכל החלונות בקומה הראשונה של הוילה הענקית היו פתוחים, החדר היה אפוף בעשן ומחניק. רובו בגלל העשן הצבעוני שהדיג'יי שחרר לחלל האוויר מדי פעם, ולא מעט בגלל הג'וינטים שרוב האנשים החזיקו בידם.
המסיבה יצאה לי כבר מכל החורים. רציתי הביתה.
הבחור לא ויתר. "נו בואי, אל תהיי כזאת, זה יום ההולדת שלי היום." הוא סגר את אצבעותיו על זרועי וניסה למשוך אותי אחריו.
"אמרתי לא!" משכתי את זרועי מאחיזת הצבת של אצבעותיו והעפתי מבט מלא גועל על ליאו, בן הזוג שלי לאותו הערב. הוא היה זרוק על כסא לידי ונחר בפה פעור, שיכור מהתחת. טוב שהספקתי לגרור אותו אליו לפני שהוא איבד את ההכרה.
"אתה חירש או מה?" יום הולדת או לא, לא רציתי לרקוד. ניסיתי להשתחרר ממנו שוב. וכשהוא סירב לשחרר אותי ובתגובה רק הידק את אצבעותיו עוד יותר, הכיתי בזרועו בידי הפנויה. לא שזה עזר. הוא לא היה גבוה הרבה יותר ממני, שביום ממש טוב גירדתי את המטר ושישים מלמטה. ברוחב לעומת זה הוא הכפיל אותי לפחות פי שניים.
לעזאזל איתך ג'ולס. תכננתי לה מוות יצירתי במיוחד כשמצאתי את עצמי נגררת אחריו בכוח לרחבת הריקודים המאולתרת. אחרי כמה צעדים האידיוט עצר, הסתובב אליי וסגר את ידיו סביב מותניי. הרמתי את הידיים בניסיון נוסף להדוף אותו ממני, הוא הצמיד אותי אליו בכוח, והן נכלאו בינינו.
"את יפיפייה." נשימתו המצחינה היכתה בפניי. יכולתי להשתכר רק מאדי האלכוהול שבקעו מפיו.
הסטתי את הפנים הרחק ממנו והצלחתי בקושי להתחמק משפתיו. הן אומנם החמיצו את שפתיי, אבל פגעו לי בלחי ומשם החליקו מטה. איחס. צמרמורת של גועל חרשה את גופי כשהרגשתי את לשון הזיקית שלו מלקקת את צווארי.
"תוריד את הידיים שלך ממני!" פיתלתי את גופי בניסיון להשתחרר ובעטתי לו ברגל. המחאות שלי לא הזיזו לו. במקום לשחרר אותי הוא החליק את לשונו הדוחה על כתפי והתחיל לנשוך את כתפיית הספגטי של השמלה שלי.
"בן זונה!" צעקתי. הדם שאג בעורקיי בכעס ועלבון. הוא החזיק אותי כל כך חזק שהרגשתי איך הצלעות שלי חורקות במחאה והתקשיתי לנשום. הוא הרים את ראשו מחזיק בשיניו את רצועת השמלה שלי, מתח אותה כלפי מעלה ושחרר אותה בבת אחת, צוחק צחוק שכורים פרוע. דרכתי לו על הרגל. חזק.
ואז הוא עשה זאת שוב. זהו! עד כאן! לא התכוונתי לסבול את המצב הזה יותר.
סובבתי את ראשי בכוונה לנשוך את הזרוע הקרובה אליי ואיבדתי את שיווי משקלי לרגע כשהוא שחרר זרוע אחת מסביבי. האידיוט דחף אותי לאחור, משך בגסות את רצועת השמלה שלי ביחד עם רצועת חזיית הסילקון כלפי מטה וחשף את השד הימני שלי. ההלם שלי התחלף בזעם עיוור כשהוא חפן אותי ומעך את השד שלי בכוח.
זה הולך להיגמר מאוד לא נעים.
בשבילו!
לקחתי תנופה ועם כל הכוח שהצלחתי לגייס נתתי לו אגרוף שפגש את הלסת שלו בכוח שפוקק את מפרקי האצבעות שלי.
הוא ילל בכאב וכשל לאחור ונתן לי בדיוק את המרחב שקיוויתי לו. בעטתי לו בין הרגליים וכשהוא התכופף קדימה לכיווני דחפתי אותו לאחור.
כל הגוף שלי רעד כשהסתכלתי על האידיוט שהתקפל על הרצפה והחזיק בשתי הידיים את החביתה שעשיתי מהביצים שלו.
"תולעת עלובה," ירקתי. באצבעות רועדות החזרתי את כתפיות השמלה והחזייה שלי למקומן, וכיסיתי את השד החשוף שלי.
מחיאות כפיים רמות נשמעו פתאום מכל עבר. הבטתי סביבי, אנשים עמדו והסתכלו עליי כאילו שהייתי ההצגה הכי טובה בעיר. היו לנו צופים ואיש מהם לא חשב להתערב. סובבתי אליהם וגם לגבר שעדיין שכב על הרצפה את גבי והתרחקתי.
בעיניים צורבות מכעס והשפלה, חטפתי את התיק הקטן שלי שהיה תלוי על מסעד הכסא ליד ליאו, הדייט המעולף וחסר התועלת שלי, העפתי בו מבט מלא גועל וחציתי את החדר לעבר זוג דלתות גדולות שהובילו למרפסת. לא הרשיתי להן לזלוג, לדמעות.
אוויר קריר וצלול קידם את פניי כשיצאתי החוצה וצינן את הלחיים הבוערות שלי. חוץ ממני וזוג כמעט עירום ששכב על אחת מכורסאות השיזוף והתנשק בלהט, לא היה שם אף אחד. התעלמתי מהזוג הלוהט שגם אם הבחין בי, לא נראה היה שאכפת לו, ופסעתי לצידה השני של המרפסת.
נשענתי על המעקה, נשמתי עמוק וניסיתי להחזיר את עצמי לשליטה.
ירח מלא היה תלוי במרכז שמיים שחורים זרועים במיליוני כוכבים, וצייר פסי כסף על מימי מפרץ פלרמו שנפרש מתחתיי. לילה מושלם למשוגעים.
הפולסים של הרעידות שחרשו את גופי מדי פעם הלכו והתמעטו. שנאתי אלימות ועוד יותר שנאתי את מה שקרה לי זמן קצר קודם לכן.
כשלקחתי את קורס ההגנה העצמית לפני שיצאתי לטיול הגדול שלי בעולם, זה היה רק ליתר בטחון. לא חשבתי שאצטרך להשתמש במה שלמדתי כדי לנער מעליי תשומת לב לא רצויה. זה לא קרה לפני כן ־המקסימום שחטפתי היה איזו הערה פוגענית כשלמישהו לא באה טוב תשובה שלילית. לא שהבנתי למה הם הרגישו חייבים להגיד את מה שהם אמרו, הנחתי שלחלקם היה אגו נפוח מדי.
כתפיית השמלה שלי נשמטה מכתפי ובאופן אוטומטי החזרתי אותה למקומה. הרטיבות מתחת לאצבעותיי עוררה בי גל של תיעוב. תולעת. איש קטן ו...
"יחסית לבחורה כל כך קטנה יש לך חתיכת ימנית אכזרית." קול גברי משועשע נשמע מאחוריי וקטע את רצף הקללות השקטות שלי.
אלוהים בבקשה לא, הרמתי את עיניי בתחינה לשמיים. לא עוד נושא כרומוזום Y שחושב שיהיה נחמד להשתעשע על חשבוני. רציתי להתעלם ממנו ולהישאר עם הגב אליו, אבל נימת השעשוע בקולו פרטה על המיתר הלא נכון בעצבים שלי.
"אתה חושב שזה מצחיק?"
"או, זה היה מאוד מצחיק." הוא אמר בקלילות ולא ממש התרשם מהעויינות בקולי. "בחורה קטנטונת מצליחה להפיל בחור פי שניים מהגודל שלה על התחת צורח מכאבים? שאפו. אני מוריד בפנייך את הכובע הוירטואלי שלי."
תמיד שנאתי שמישהו הזכיר את הגובה שלי. כל שנות ההתבגרות שלי הסתכלתי בקנאה בבנות הכיתה שלי שהתנשאו מעליי והתפללתי לאלוהים שיוסיף לי עוד כמה סנטימטרים. אבל אלוהים, כמו הרבה פעמים בעבר, לא היה פנוי לשמוע את התחנונים שלי. נשארתי הנערה הכי נמוכה בכיתה. נקודה שגם אם השלמתי איתה עדיין הייתה נקודה רגישה מאוד אצלי.
המילה קטנטונת שפשפה בדיוק את הנקודה הזו והעלתה את הכעס שלי בדרגה נוספת. סובבתי אליו את ראשי באיטיות, והופתעתי מכמה הוא היה קרוב אליי.
הוא עמד במרחק של קצת יותר ממטר ממני. חתיך ומאוד גבוה, המוח שלי קטלג באופן אוטומטי. חתיך מדי, תיקנתי את עצמי כשראיתי את חצי החיוך שלו.
"אני עדיין לא מבינה מה היה כל כך מצחיק שם," סיננתי מבעד לשפתיים חשוקות.
המראה שלו רק הצליח לעצבן אותי עוד יותר והעלה את רמת האנטיגוניזם שלי כלפי כל נושאי כרומוזום Y באשר הם לגבהים חדשים. נמאס לי כבר מכל הגברים האלה שרק בגלל שהם נראו טוב חשבו שהשמש זורחת להם מהתחת, ושבחורות נוצרו רק לתענוג הפרטי שלהם. הוד חתיכיותו הזה היה שייך בברור לקטגוריה הזו.
גם כשהמחשבות הלא כל כך מחמיאות עליו טסו במוחי ידעתי שהשיפוט שלי לא הוגן, אבל הכעס שעדיין פעם בעורקיי בשצף, והסלידה שהרגשתי באותו הרגע למין הגברי בכללותו, היו תירוץ טוב מספיק מבחינתי.
"לא אמרתי לרגע שמה שהוא עשה היה בסדר, או מצחיק. הייתי בדיוק בדרך לשחרר אותך ממנו כשראיתי אותך שולפת את התרגיל המבריק שלך עליו, ומפילה אותו על התחת העלוב שלו. רק שתדעי שהוא חטף ממני בעיטה גם כן, ואם זה יגרום לך להרגיש יותר טוב אני מוכן לחזור לשם ולבעוט בו שוב בשבילך."
למרות רצוני חייכתי. העובדה שהוא בעט בחזיר גרמה לחלק הנקמני שבי לשפשף ידיים בהנאה.
ניסיתי להוציא מהתיק שלי אריזת מגבונים לחים וזרם חלף מכף ידי לעבר הכתף שלי. "אאוץ," מלמלתי. הכאב שיתק אותי לרגע.
ידעתי שהיד שלי נפגעה ברגע שהיא פגשה את הסנטר של התולעת. מבחינתי זה היה מחיר קטן לשלם. נשכתי את שפתיי, התעלמתי מהכאב בידי והוצאתי את החבילה. משכתי ממנה כמה מגבונים והתחלתי לשפשף באכזריות את כתפי.
לפחות לא שברתי את היד. המשכתי לשפשף את הכתף שלי וניסיתי להיפטר עד כמה שאפשר משרידי הרוק של התולעת. הרגשתי מזוהמת.
ניסיתי למשוך עוד מגבונים מהחבילה, אבל הסתבר לי שרוקנתי אותה.
"נגמרו לך המגבונים," הבחור ציין ביובש, "חוץ מזה," הוא רכן אליי, משך את האריזה הריקה מידי והניח אותה ליד ערימת הפסולת שיצרתי על המעקה. "אני חושב שאת כבר מספיק נקייה. אין טעם להמשיך להתעלל בצוואר שלך."
גם מקלחת של שעה במים רותחים לא תשטוף ממני את הזוהמה. הייתי גמורה. הרעידות בגופי פסקו כבר וגל האדרנלין שרכבתי עליו התפוגג לו והשאיר אותי מותשת.
שמעתי אותו מקליד משהו בטלפון הנייד שלו ונזכרתי שהייתי צריכה למצוא את ג'ולס. לא התחשק לי לחזור למסיבה ולחפש אותה בין עשרות החוגגים שם, ולא ראיתי את עצמי פותחת דלת אחר דלת בבית הענק בניסיון למצוא אותה. רק המחשבה על שלל המצבים המביכים שידעתי שללא ספק אתקל בהם הרתיעה אותי.
הוצאתי את הטלפון הנייד שלי מהתיק. שעון המסך הראה שהשעה קצת לפני שלוש לפנות בוקר. הקלדתי לג'ולס הודעה מהירה, אספתי את המגבונים הלחים המשומשים, שמתי אותם בתיק שלי וצנחתי על אחת הספות שהיו פזורות מסביב. את הטלפון שלי הנחתי על שולחן קטן ליד כדי שלא אחמיץ את ההודעה שקיוויתי לקבל ממנה במהרה.
"דומיניק!" קול גברי רעם מפתח הדלת.
"אני כאן אלכס." הבחור שהיה עדיין שעון על המעקה ליד והסתכל על מעשיי בעניין, הזדקף.
העיניים שלי נפקחו לרווחה בתדהמה כשראיתי את הענק שהתקרב אלינו באיטיות כשהוא מחזיק חבילה קטנה בידו.
"תתחפפו," הוא נהם לכיוון הזוג כשעבר לידם.
הנהמה המפחידה הקפיצה אותם מהספה. צפיתי בהם בשעשוע כשהם התלבשו במהירות מבוהלת בדרכם אל הדלת, כאילו הרוצח מהסרט הצעקה רדף אחריהם כשסכין נוטפת דם שלופה בידו. לא שהאשמתי אותם, האיש היה פשוט מפחיד. ענק ובנוי כמו חבית.
"תודה." דומיניק לקח ממנו את החבילה. "התחלת לפזר את החגיגה?"
"כן. זרקתי את הביצים הכואבות של בן הדודה שלך במיטה שלו ואמרתי לכל מי שנמצא למטה להתחיל להתחפף." הענק ענה באנגלית שוטפת במבטא רוסי כבד.
אלא אם כן יש עוד בחור שבעטו לו בביצים, דומיניק הזה היה הבן דודה של הבחור שתקף אותי. רציתי להתעצבן עליו ולא ממש הצלחתי. הוא לא אשם שבן הדודה שלו תולעת.
"נזמין להם מוניות," דומיניק פסק. "אף מסטול לא עולה על ההגה. אני לא רוצה אף מוות מתאונה על המצפון שלי. אם הם לא יודעים איפה הם גרים שיזרקו אותם בתאטרון מאסימו. שישנו על המדרגות מצידי וימצאו בעצמם בבוקר את הדרך הביתה."
"הבית במצב קטסטרופה. דודה שלך תחטוף התקף לב כשהיא תחזור." הענק גיחך.
"נזמין גם חברת ניקיון. שיעבדו כל הלילה וינקו את כל הטינופת. אני לא רוצה לתת לה עוד סיבה לנסות להרוג אותי. הרשימה שלה כבר מספיק ארוכה גם ככה."
"קחי," דומיניק התקרב אליי והושיט לי את החבילה שהחזיק. "קרח ליד שלך."
"תודה." לקחתי את החבילה, עטפתי את כף ידי במגבת שבתוכה הייתה שקית עם קוביות קרח, וניסיתי לקשור את המגבת סביבה. נהמתי בתסכול כשלא הצלחתי. דומיניק שהבחין בכך התיישב על השולחן מולי, לקח ממני את המגבת ותוך כדי דיבור עם אלכס הניח את היד שלי על ירכו וקשר אותה ביעילות סביב כף ידי שפעמה מכאב. הקרירות המבורכת הקלה על הכאב כמעט מיד.
"איזה ערב סידרת לנו." הענק שפשף את פניו בתסכול. "יכולתי להיות עכשיו במיטה עם מישהי ובמקום זה אני כאן, שומר על חבורת מטומטמים בני עשרים. תזכיר לי לא לבוא איתך בפעם הבאה שאתה מבטיח הבטחות לדודה שלך."
"אני מבטיח לך שתבוא גם בפעם הבאה." דומיניק קם מהשולחן בחיוך.
"לא מצחיק. תנסה עם הקסמים שלך למצוא חברת ניקיון שתבוא עכשיו. אני הולך לעשות סיבוב למעלה."
"תבדוק גם שאין לנו כל מיני שפוכים מזדיינים באיזו פינה."
"בלאט, אנחנו לא נצא מפה לפני חמש. אתה חייב לי אחי, ביג טיים..." קולותיהם נמוגו כשהם התרחקו ממני לכיוון דלת המרפסת, נעלמו דרכה וסגרו אותה אחריהם.
הצצתי לכיוון הנייד שלי כדי לבדוק אם ג'ולס ענתה כבר. לא הייתה כל הודעה ממנה. שלחתי לה הודעה נוספת וגם למריו בתקווה שאחד מהם לפחות יראה אותה.
חוסר האחריות של ג'ולס היה משהו שהתרגלתי אליו כבר. קיוויתי בגיחוך שהיא תספיק לרדת למטה לפני שהענק יפתח את הדלת ויתפוס אותה ואת מריו עם המכנסיים למטה.
השענתי את הראש לאחור ועצמתי את עיניי בעייפות. פקחתי אותן שוב רק כששמעתי את דלת המרפסת נפתחת. באור הקלוש שהגיע מכמה מנורות שדלקו בפינות המרפסת זיהיתי את הדמות שהתקרבה אליי. דומיניק התיישב על השולחן מולי והושיט לי בקבוק מים.
"תודה," אמרתי ולקחתי את הבקבוק.
"הבאתי לך גם את אלה."
בכף ידו הפתוחה היו שתי גלולות. בחנתי אותן בחשדנות. "מה זה?" שאלתי.
"אדוויל," הוא השיב בעוקצנות. "חשבתי שזה יכול לעזור עם הכאבים שלך. ורק שיהיה ברור, אני לא צריך כדורים מזויינים כדי להכניס בחורה למיטה שלי אם זה מה שעבר במוח החשדני שלך."
סומק מבוכה הרתיח את פניי. הוא רק ניסה לעזור, ובמוח החשדן שלי הפכתי אותו לאנס פוטנציאלי.
"תודה," מלמלתי ולקחתי ממנו את הגלולות. פקק הבקבוק נפתח בקלות, מישהו כבר פתח אותו עבורי. שמתי את הגלולות על הלשון ובלעתי אותן. תחת עיניו הבוחנות רוקנתי את בקבוק המים. חוץ מאלכוהול לא היה שום דבר במסיבה המסריחה הזאת.
"לא שמת לב שהבקבוק היה כבר פתוח," הוא העיר כשהנחתי את הבקבוק הריק על השולחן ליד ירכו.
"אני מתנצלת. מה שקרה קודם עם בן הדודה שלך..."
"אם זה שווה משהו אני מתנצל בשמו. מה שהוא עשה לא היה במקום, אבל אל תתני לשטות הזו לקלקל לך את מצב הרוח. הוא לא יותר מילד שיכור ואת בחורה יפיפייה."
"שטות? אתה קורא לניסיון להפשיט אותי שטות?" אלוהים, איפה היו האמהות שלכם כשגדלתם? "זו איזו מין אחוות גברים דבילית שגורמת לך לקפוץ ולהגן על האידיוט שניסה לאנוס אותי בתירוץ שהוא שיכור?"
"אני לא מגן עליו, בסך הכול ציינתי עובדה. הוא שיכור ואת יפיפייה." החיוך שהוא הבזיק אליי הפך את פניו לשובבות ונעריות, עידן את הקווים הנוקשים של פניו וכמעט הצליח לבלבל אותי. רק כמעט.
"אז תן לי לראות אם הבנתי אותך נכון. אתה חתיך הורס, זה אומר שכל אישה יכולה לגעת בך, לגרור אותך בניגוד לרצונך לרקוד ולנסות להפשיט אותך?"
"את חושבת שאני חתיך?" החיוך שלו התרחב.
אוי, נו באמת. עם פנים כמו שלו ועם גוף שכאילו יצא מעלוני פרסומת של חדרי כושר? "לא ענית לי על השאלה." הזכרתי לו.
"גם את לא."
"מנסה לדוג מחמאות? אני בטוחה שאתה מסתכל על עצמך יום יום במראה. ועדיין לא ענית לי על השאלה."
"כבר שכחתי מה שאלת. אני יותר מדי עסוק בלהסתכל עלייך. את חתיכת הסחת דעת מדהימה."
חלקלק. מאוד חלקלק ופלרטטן. למרות רצוני גיליתי שהתחלתי ליהנות מהשיחה, אבל לא התכוונתי לתת למחמאות שלו לעלות לי לראש. "אז תרשה לי להזכיר לך," התעקשתי. "אתה מוכן שאישה שאתה לא מכיר תגרור אותך בניגוד לרצונך לרקוד. שהידיים שלה ישוטטו עליך ושהיא תנסה להפשיט אותך בכוח?"
"מה קרה לחתיך ההורס?"
"הוא הלך," אמרתי בחיוך. "במקומו הגיע המעצבן."
"התשובה לשאלה שלך היא לא. במחשבה שנייה..." הוא היטה את ראשו. "יש לזה יתרונות, לא כל אישה, תלוי מי... אם זו היית את..." העיניים שלו ננעצו בי בכוונה ברורה ונצנצו בחיוך מתגרה.
בן זונה! מישהו צריך ללמד אותו לקח.
לא היה לי מושג איזה שד נכנס בי ומאיפה בדיוק הוא צץ. מישהי שהייתה לגמרי לא אני השתלטה עליי, נטלה את הפיקוד מידיי ועשתה את מה שמעולם לא העזתי לעשות בחיי. הטיתי את ראשי ומדדתי אותו בעיניי מלמעלה למטה בבוטות. כמו שגברים מסתכלים על נשים מדי פעם וגורמים להן להרגיש לא בנוח.
הוא באמת חתיך על. שערו הכהה והסמיך סורק הצידה ונפל ברישול על מצחו. פניו היו שזופות מנשיקות שמש. אף ישר התנשא מעל שפתיים מסותתות ומתחת לעיניים בהירות.
נעצתי את עיניי בשפתיו, ופתאום כאילו משום מקום ראיתי בדמיוני את שפתיו מטיילות על עורי החשוף. טמפרטורת הגוף שלי זינקה וחום בלתי מוכר התחיל להתפשט בגופי. המשחק שהתחלתי בו כבר לא היה משחק. מישהו שינה את החוקים בלי להגיד לי.
מבוהלת מהתחושות הזרות הרמתי את מבטי במהירות אל עיניו. עיניים בהירות מדהימות ביופיין החזירו לי מבט. באור הדל לא יכולתי לקבוע אם הן היו ירוקות, או כחולות. נשימתי התקצרה כשבהיתי בהן שבויה בדמיון שהיה זר לי. משהו קרה לי, משהו שלא הייתי בטוחה אם הוא טוב או רע. הדופק שלי כאוטי ומהיר הלם בבית החזה שלי.
כמו מטומטמת התעלמתי מקריאות המוח שלי להיזהר ולהפסיק מיד את מה שזה לא היה. כמו מטומטמת נתתי לשד הלא מוכר שהשתלט עליי להמשיך במשחק שיצא לגמרי משליטתי. ליקקתי את שפתיי שהתייבשו פתאום ושמעתי את השד מדבר במקומי, "אולי... תלוי מי..."
ריח נקי של סבון מעורב בריח קלוש של זיעה גברית הציף את נחיריי כשהוא רכן אליי. ידיו החליקו בעדינות על זרועותיי לכל אורכן. אגודליו ליטפו את צווארי והתעכבו על נקודת הדופק שפעמה בו בטירוף. אצבעותיו חמקו מתחת לרעמת שערי הכבדה וליטפו את עורפי בעדינות ועורי הסתמרר תחת חומן. הוא חפן את פניי והיטה את ראשי לאחור.
צפיתי כמהופנטת בשפתיו מתקרבות אליי. השפתיים שלנו ריחפו במרחק לחישה, נוגעות לא נוגעות. נשימתו הנקייה ליטפה את פניי והאוויר בינינו נמלא ברחש כשנשמנו זה את זה. לא ידעתי לבטח מי מאיתנו עשה את התנועה שסגרה את המרחק בינינו, אבל פתאום היינו צמודים.
הנשיקה שהחלה במגע עדין הפכה באחת לפרועה ומשולחת רסן כששפתיי נענו לליטוף המשדל של לשונו ונפשקו. אנקת עונג נמלטה מגרוני כשלשונו ליטפה בחושניות את לשוני ושלחה אגרוף של חום אל בין רגליי.
ידיי התרוממו כאילו מעצמן ומשכו אותו קרוב יותר אליי. חשתי את ויברציות הנהמה שלו בתוך פי כשהוא נענה לי ודחף אותי לאחור עד שנשכבתי על הגב. גופו ריחף מעל גופי לשבריר שנייה ואז הוא מעך את גופי תחתיו והעמיק את הנשיקה.
ערפל כיסה את המוח שלי ולא חשבתי על כלום. התחושות בגופי היו חדשות לי והממו את חושיי בעוצמתן ורציתי מהן עוד. לא רציתי להפסיק ולא רציתי שהוא יפסיק. העכבות שלי נעלמו. דחפתי את ידיי מתחת לחולצה שלו וליטפתי את שרירי גבו שנרעדו תחת אצבעותיי. לא הבנתי מה קרה לי ולא היה אכפת לי. זה כל כך נעים.
ידו ליטפה אותי לאורך כל גופי ורגלו נדחקה בין רגליי ופישקה אותן. הרגשתי את איברו הנוקשה נצמד אליי והחום בין רגליי התגבר לבעירה בלתי נשלטת.
"דומיניק! תוציא את הזין שלך מאיפה שהוא לא נמצא ותבוא עכשיו. אני צריך אותך כאן!"
הקול הרועם פיזר באחת את הערפל ממוחי והקפיא את ידיי מתחת לחולצתו. דומיניק הרים את ראשו בקללה חרישית ולאחר מכן חזר והצמיד את שפתיו לעורי כאילו לא שמע דבר. אבל עליי המילים הוולגריות פעלו כמו מקלחת מים קרים.
ההבנה שהייתי שכובה מתחת לגבר שעד לפני עשר דקות לא ידעתי איך קוראים לו ־ ושהוא לא ידע אפילו את שמי ־ חדרה למוחי באיטיות וזעזעה אותי. כנשוכת נחש שלפתי את ידיי במהירות מתחת לחולצה שלו ודחפתי אותו ממני.
"תפסיק ותרד ממני," דרשתי בלחישה.
דומיניק הרים את ראשו והסתכל מטה אליי במבט לא ממש ממוקד. נשימתו המאומצת ליטפה את פניי במשך שניות ארוכות עד שהוא לקח נשימה עמוקה והתגלגל ממני.
התרוממתי לישיבה והוא חזר לשבת על השולחן. השמלה שלי הופשלה בידיו כמעט עד מותניי. משכתי אותה וכיסיתי את ירכיי החשופות. יכולתי לחוש במבטו עליי, אבל סירבתי לפגוש בעיניו.
רציתי להאשים אותו בכל מה שקרה, אבל לא יכולתי. הייתי שותפה מלאה ופעילה לכל מה שקרה בינינו. הוא לא עשה לי שום דבר שלא רציתי שהוא יעשה. לא יכולתי גם להתכחש לעובדה שרציתי סקס פרוע ומזיע איתו.
עם גבר שלא הכרתי!
לא ידעתי מה זעזע אותי יותר. זה שבפעם הראשונה בעשרים ואחת שנותיי הרשיתי לגבר לגעת בי כך, או הידיעה שחלק ממני עדיין רצה אותו. את משקלו עליי, את שפתיו על עורי ואותו בתוכי.
זר מוחלט במרפסת פתוחה שרק קיר הפריד בינה לבין עשרות אנשים חוגגים.
איך לעזאזל הרשיתי לזה לקרות?
"אם את מצפה להתנצלות זה לא יקרה." קולו הצרוד קטע את מערבולת ההלקאה העצמית שלי. "את רצית את זה בדיוק כמוני ואם אלכס לא היה מופיע..."
"בניגוד למה שאתה חושב סטוצים זה לא הקטע שלי," כעסתי על עצמי והוצאתי את זה עליו. הייתי מצליחה להפסיק את הטירוף הזה בזמן, לא?
"אני יודע. הסתכלתי עלייך הערב. אני חייב להודות שלמרות הביצים הכחולות, היה כיף לגלות שמתחת לקרח מתחבא זיקוק שמחכה להתפוצץ."
"הסתכלת עליי?"
"אין כאן גבר שהכל אצלו עובד כמו שצריך שלא הסתכל עלייך."
נאלמתי נוכח הבוטות שלו. האינסטינקטים שלי דחקו בי לקום ולהתרחק ממנו וזה בדיוק מה שעשיתי. בלי להביט בו אספתי את התיק שלי וקמתי. על רגליים רועדות מעט התחלתי ללכת לכיוון הדלת.
"בורחת?" הוא היה במרחק צעד אחד אחריי.
"לא. מיציתי את הקטע איתך ועם המסיבה הזאת. אני רוצה ללכת הביתה."
"אם זה מה שנוח לך לספר לעצמך." הוא פתח עבורי את הדלת. כשעברתי דרכה זרועי התחככה בזרועו וניצוצות של מודעות עפו שוב בינינו. ידו, מיכוות אש על מרפקי, עצרה אותי. "אני נותן לך לברוח הפעם," נשימתו ליטפה את אוזני בלחש, "אבל אנחנו עוד ניפגש."
"זה איום?" הבטתי בו וגיליתי שלעיניים הגדולות שהיו נעוצות בי היה צבע כחול מדהים.
"לא, רק הבטחה. אנחנו נסיים את מה שהתחלנו. היום, מחר, שבוע הבא..."
כל הכעס שלי כלפי עצמי, האשמה, המבוכה והבלבול התנקזו בבת אחת לכיוונו. הביטחון הלעגני שלו הציף את מוחי בדם והתחשק לי למחות את החיוך היודע והמעצבן שלו בסטירה.
"בחלומות שלך." משכתי את מרפקי מידו בכוח.
"גם שלך," הוא אמר את המילה האחרונה.
'"חזיר שחצן עם אגו בגודל של סמיטריילר," מלמלתי כשחציתי את החדר הגדול לכיוון הכללי שהשארתי בו את ליאו. ממש לפני שהגעתי אליו קלטתי את ג'ולס בין ים האנשים ושיניתי כיוון לעברה. שמריו ידאג לליאו, הוא היה החבר שלו לא שלי.
לפתע המוזיקה הרועשת פסקה. מחרב המסיבה, אלכס, בטח ניתק להם את החשמל.
ג'ולס ראתה אותי וסגרה את המרחק בינינו במהירות. "איפה היית? חיפשנו אותך."
"לא אני נעלמתי לפני שעה."
"את מאמינה שהם מפרקים את המסיבה?" ג'ולס התעלמה מהעקיצה שלי. "איזה מקרר פתח את הדלת בדיוק כשאני ומריו הגענו לחלק המעניין וזרק אותנו החוצה."
"איפה מריו?" מתתי כבר לעוף משם.
"הלך לחפש את ליאו. הוא אמר לי לחכות להם בכניסה."
נדחקנו בין הגופים המיוזעים שעשו את דרכם החוצה. הנהנתי מדי פעם ללהג הבלתי פוסק של ג'ולס. לא ממש הקשבתי לה, אבל שמחתי על הסחת הדעת.
צעד אחד לפני שהייתי מחוץ לדלת הכניסה הענקית לא עמדתי בפיתוי. מתחתי את צווארי והבטתי לאחור, לעבר הדלת שהובילה למרפסת. הוא כצפוי, כבר לא היה שם.
בו ברגע החלטתי לקבור את הערב הזה על כל מה שקרה בו ולשכוח מדומיניק ולא לדבר עליו לעולם. לכל בחורה יש את הזכות לעשות לפחות טעות אחת מטופשת בחייה.
דומיניק ־ ומה שהתחולל בינינו לדקות ספורות, כשהייתי מישהי אחרת ־ היה הטעות שלי.
חלק ב'-
1

סגרתי את דלת חדר המוטל מאחוריי ונשענתי עליה בעייפות. כמעט בוקר.
את הלילות הארוכים ביליתי בשוטטות חסרת תכלית בעיר, ידיי מאוגרפות בחוזקה ותקועות עמוק בכיסי המעיל הקל שקניתי לי. צעדתי כך במשך שעות. צרחתי את ייאושי בשקט אל השמיים. זעקתי את כאבי אל המרחבים האינסופיים של הקוסמוס. ניהלתי התחשבנות עם אלים קדומים, עם אלוהים, עם עצמי.
חוסר התוחלת שבמעשים שלי היה ברור לי, אבל לא יכולתי להימנע מכך יותר משיכולתי למנוע את נשימתי הבאה, פעולה לא רצונית שלא הייתה לי עליה כל שליטה.
נשימה פנימה ונשיפה החוצה.
המוח שלט בי ואילץ אותי לעשות את מה שלא רציתי.
הלוואי שהייתי יכולה לשכב ופשוט להפסיק לנשום. הלוואי והיה איזה כפתור בגוף שיכולתי ללחוץ עליו ולכבות את הכול. כמו כפתור רדיו, כשהמוזיקה מתחילה לעצבן פשוט לוחצים על כפתור ומכבים אותה, משתיקים אותה לנצח.
הלוואי שיכולתי לכבות את עצמי באותה הקלות לנצח.
לא היה שום מקום שיכולתי לברוח אליו, ובכל זאת כפיתי על עצמי בכל לילה לצאת החוצה בתירוץ שהאוויר הקריר מקל עליי.
לא שהשכונות שבחרתי להסתובב בהן היו שכונות יוקרה נקיות. שכונות שבחיים הקודמים שלי לא הייתי מעזה להיכנס אליהן גם בשעות היום, הפכו למקום המפלט שלי בלילות הארוכים. שכונות של זנות וסמים שריח השתן, האשפה והעליבות עטף בהן כל פינה. מקומות שבהם מישהו עלול להירצח רק בגלל שמישהו אחר רצה את המעיל שלו. יום אחד מישהו ימצא את הגופה שלי באחת הסימטאות המלוכלכות האלה, ואני אשאר באחת מהן לנצח.
יכולתי כמעט לראות את הגופה שלי שם. מוטלת בסמטה כשבלשי המשטרה מקיפים אותי, רוכנים על גוש הבשר שהיה פעם אני. את ציור הגיר של הגופה שלי על הרצפה המלוכלכת אחרי שיפנו אותי משם. סרטים צהובים מתנפנפים ברוח, כמו באיזו סדרת טלווזיה.
חייכתי. אולי מישהו אחר יעשה במקומי את מה שלא הצלחתי.
ידעתי שהתנדנדתי על קצה שפיותי והבטתי לתהום. די בצעד אחד קטן קדימה ואני מאבדת אותה.
זיכרון אחר הצהריים הארור שבו ניסיתי לשים קץ לכל, מילא את פי בטעם חומצתי ומר. חשבתי שהלכתי אליו, אבל בסך הכול איבדתי את ההכרה. מראה הדם שלי, החולי והתשישות הכריעו אותי. שלושת החתכים לא היו מספיק עמוקים. לאחר זמן קצר הדם הפסיק לזרום מהם ולא היה בי הכוח הנפשי לחזור על המעשה.
הבחילה תקפה אותי שוב בחוסר רחמים, טיפסה ממעמקי הבטן שלי היישר לגרון. בקושי הצלחתי להגיע לחדר האמבטיה לפני שהתחלתי להקיא. הגוף שלי התעוות במאמץ כואב. חוץ ממים לא היה לי הרבה מה להוציא. התמוטטתי ליד האסלה מותשת. אולי כדאי להישאר כאן. זה יחסוך לי את הצורך לרוץ בכל פעם. יהיה פשוט יותר להניח את הראש כאן ולהתפוגג לי.
אלוהים בבקשה, התחננתי באלם. אני רוצה למות.
"אלי, אלי," קול עדין התנגן באוזניי. סירבתי לפקוח את העיניים.
"אלי! אליסון אוסטר!" שוב הקול, כעוס הפעם.
סבתא? הקול נשמע בדיוק כמו קולה של סבתא כשהיא הייתה נוזפת בי בבקרים כשאיחרתי לקום לבית הספר.
זה לא יכול להיות. היא לא פה. כבר שנים שהיא לא פה. ובכל זאת לא יכולתי למנוע מעצמי ללחוש, "סבתוש?"
"הבכי שלך, כל כך כואב, קרא לי ואילץ אותי לחזור אלייך." הקול היה כל כך רך. בדיוק כמו של סבתא. "מה קורה נשיקונת שלי?." שם החיבה, המוכר והאהוב, העלה דמעות בעיניי. כל כך הרבה זמן לא שמעתי אותו. ובכל זאת, זו לא יכלה להיות באמת סבתא, היא הרי מתה לפני שנים.
"את מתה סבתא, לא יכול להיות שאת כאן. את הזיה. אף אחד לא חוזר מהמקום שאליו את הלכת."
"אולי כן ואולי לא. אבל אני כאן, בין אם יציר הדמיון שלך או איזו ממשות אחרת. את רוצה לספר לי למה את ישנה על האסלה?"
"אני רוצה למות."
"כאן כשהראש שלך על האסלה?" סבתא צקצקה בלשונה, "ככה את רוצה שימצאו אותך?"
"תראו מי שמדברת. את בחרת ללכת ולקבל דום לב באמצע הרחוב. התמוטטת על המדרכה המלוכלכת לפני כל העולם ואשתו. זה בטח לא היה מראה יפה לכל מי שהיה שם. ממש חוסר התחשבות אם את שואלת אותי."
"תמיד היית חוכמולוגית," סבתא נאנחה בקול רם. "אבל אנחנו מדברים עלייך, לא עליי. את רוצה להגיד לי למה הנכדה שלי רוצה למות?"
"כי אני לא רוצה לחיות?"
"איך קוראים לו?" יכולתי להישבע שהרגשתי את ידה מלטפת את שערי וזה היה כל כך מנחם שהמשכתי לשוחח איתה כאילו היא באמת הייתה איתי ולא הזיה שנרקמה במוחי הקודח.
"דומיניק," נשנקתי, שמו על שפתיי נשיקת כאב צורבת. "קוראים לו דומיניק."
"ואת אוהבת אותו... מאוד."
"כן סבתא וסרט טוב וקערת פופקורן לא יגרמו לי להרגיש יותר טוב, אז חבל על הזמן שלך."
"כמו להוציא מים מאבן," הקול האהוב והמוכר כל־כך קיטר. "תמיד זה היה ככה איתך. אולי תספרי לי הכול מההתחלה?"
"אין מה לספר, הוא מת."
"אוי מתוקה שלי," הקול התרכך בהשתתפות. "אני כל כך מצטערת. כל כך, כל כך מצטערת."
"הלב שלי מת סבתא," לחשתי בקול שבור.
"הלב שלך לא מת מתוקה שלי. הלב שלך כואב וכל עוד הוא כואב הוא עדיין חי."
"בובה שלי," הקול של סבתא המשיך כשלא טרחתי לענות. "אני יודעת שמה שאני הולכת להגיד לך עכשיו לא ינחם אותך... תמיד הרגשת חזק כל כך." סבתא, או קול ההזיה בראשי נאנח. "ככה הרגשתי כשסבא שלך השאיר אותי פה. גם אני הייתי שם, במקום שבו את נמצאת עכשיו. החשיכה הקיפה אותי וכל מה שרציתי היה לעצום את העיניים ולא להיות יותר. אבל אז את הגעת והאור שאת הבאת, כמו מיליון נרות דולקים, מילא את הלב הריק שלי והרחיק אט אט את האפלה. אני יודעת שקשה לך להאמין, אבל גם החשיכה שאת נמצאת בה עכשיו תדחק על ידי אלפי נרות דולקים, אם רק תתני להם להיכנס."
"אני רוצה למות סבתא, אני לא רוצה אלפי נרות דולקים מחורבנים."
"את זה אני לא מוכנה לשמוע. המוות הוא סופי קטנה שלי. החלל הזה, שאת כל כך רוצה עכשיו ליפול לתוכו, יחכה עוד כמה שנים. אני יודעת שקל יותר לשקוע אל תוך הריק, אל החלל הענק שהוא השאיר בליבך... במקום, תני לאור האהבה שהוא הביא לחייך להוביל אותך ולהנחות אותך אל מעבר לשולי האפלה."
"מה הטעם סבתא," שאלתי בייאוש, "אני רוצה אותו! לא אור ולא זיכרון."
"אין לי עוד הרבה זמן נשיקונת יפה שלי אני תכף צריכה ללכת," הקול אמר בהתנצלות. "אז אני רוצה שתקשיבי לי," הקול התקשה כהרף עין, בדיוק כמו סבתא בימים הטובים שלה. "תבוסתנות היא לא בלקסיקון של בני אוסטר ואת אוסטר כולך. את לוחמת! אם השנים האחרונות לא לימדו אותך את זה, אני אומרת לך. וכדאי שתאמיני לי כי אני מעולם לא שיקרתי לך. את לוחמת! אז תילחמי להשאיר אותו חי בקרבך. תאהבי אותו, אל תכתימי את זכרו בכניעה. תאמיני לי, הוא לא רוצה את הקורבן הזה."
"את לא מבינה," ניסיתי להכניס מילה למונולוג שלה. מילותיה דמו לסכינים חדות שפצעו אותי עמוק בבשר החי. רציתי להגיד לה שלא נלחמתי ושזו הייתה אשמתי. דומיניק מת באשמתי!
"אני מבינה שהייתה שם אהבה גדולה," סבתא המשיכה כאילו לא שמעה אותי. "את חושבת שהוא היה שמח לראות אותך במצב הזה? הוא בטח מסתכל עלייך עכשיו מלמעלה ומת אלף פעם מחדש. הוא רואה אותך ולא יכול להגיע אליך כשאת כל כך רחוקה ולא יכול לעשות שום דבר כדי לעזור לאישה שהוא אוהב. אם המצב היה הפוך, את היית רוצה לראות אותו כך? חולה ואומלל, זרוק באיזה מוטל מסריח?"
"אני לא כמוך סבתא, אני לא יודעת אם יש לי את הכוח."
"ואת גם לא תדעי עד שלא תעשי את הצעד הראשון. ואם את לא יודעת מאיפה להתחיל אז אני אגיד לך. את קמה וקובעת תור לדוקטור מולר. את זוכרת אותו, הרופא שלנו? את קובעת תור והולכת אליו. את חולה ואם לא תטפלי בעצמך את באמת תמותי, ואת זה אני לא מוכנה לקבל. אני הולכת עכשיו בובה, הלוואי שהייתי יכולה להישאר עוד קצת."
"התגעגעתי אלייך סבתוש," לחשתי. "אני אוהבת אותך."
"גם אני נשיקונת. גם אני אוהבת אותך, יותר ממה שאי פעם תוכלי לדעת. אבל אני חייבת לזוז ואם תכריחי אותי לחזור לכאן תצטרכי להתמודד עם רוח רפאים מאוד, מאוד כועסת. אני אוהבת אותך ילדה." הקול של סבתא הלך ונמוג.
התעוררתי בבת אחת כאילו מישהו ניער אותי. הלחי שלי הייתה דבוקה למושב האסלה. הגוף שלי כאב מהישיבה על הרצפה הקרה וקולה האהוב של סבתא עדיין הדהד בראשי. עצמתי את עיניי שוב וניסיתי לחזור לחלום את סבתא ואת האהבה שכל כך חסרה לי.
אחרי זמן מה נתמכתי בכיור ומשכתי את עצמי לעמידה. נשענתי על השיש ומילאתי לי כוס מים ושתיתי אותם בלגימות קטנות. הבטתי באישה הרדופה שהחזירה לי מבט מהמראה הקטנה שהייתה קבועה בקיר. היא לא דמתה במאום לאישה שהייתי עד לפני מספר ימים. העיניים שלי היו שני שקעים כהים שכל החיות ניטלה מהן והפנים החיוורות שלי רק הדגישו אותן. הלחיים שלי היו שקועות ושערי הלח נדבק אליהן והדגיש את רזונן. לא זכרתי את הפעם האחרונה שבה אכלתי.
"קדימה!" שמעתי בנבכי זיכרוני את קולה של סבתא מאיץ בי. "קדימה מתוקה שלי, את לא רוצה לפספס את התור שלך לרופא, הבטחת לי."

עוד על המארז

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
335 דירוגים
276 דירוגים
42 דירוגים
10 דירוגים
3 דירוגים
4 דירוגים
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
1/3/2023

ספר מהמםםםםם כובש מרגש מדהים אני אוהבת מאוד ספרי מאפיה רומנטיקה ובארץ זה ממש חסר ואני בדרך כלל קוראת רק באנגלית הספרים יותר רוחבי אופקים עשירים הספר הזה עלה על הרבה טובים שקראתי הוא סחף מתחילתו ועד סופו ולא גרם לי להשוות אותו לספרים באנגלית שאפו ענק לסופרת ההיתי מעניקה לו 10 כוכבים אם היה אפשר לאחר המון שעות קריאה במיוחד באנגלית הספר הזה צריך להיות מופץ בחול והוא יהיה מוצלח ומצליח כי יש בו כול מה שספר רומנטי -מאפיה צריך ויותר סופרת מעולה אמשיך לעקוב!!!!!

1
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
14/12/2022

ספר מהמםםםם. אהבתי מאוד , מזמן לא קראתי דואט כל כך טוב . מומלץ בחום לוהט .

1
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
4/10/2021

אהבתי ספר חמוד . רק הקטע שהוא מתאכזר עליה קצת עיצבן אותי ממש אבל מה אפשר לעשות 🤷🏻‍♀️

1
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
4/4/2025

שווה 10 כוכבים... יצירת מופת. אין מילים, אם הופנטתי מהחלק הראשון אז החלק השני בדואט הפך ל"רכבת שדים" עם תסמינים של אדרנלין גבוהה ובעייתיות של ללכת לישון בזמן🙏 מבחינתי הכתיבה מצויינת בכל הפרמטרים לסופר מוצלח, שאומר שהעלילה בנויה טוב, קצבית, מוציאה קשת רגשות ויוצרת שיח שאחרי. ממליצה בחום 🙏🙏🙏❤️❤️❤️❤️💯💯💯💯💯💯

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
23/1/2025

מושלם לא פחות ולא יותר אני פשוט מעולפת מהכתיבה ומהדואט המהמם

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
21/1/2025

וווואי וואי וואי מה קראתי עכשיו מושלם מותח מצחיק מעלףףףףף רוצו לקרוא כי אני רצה לקרוא את חלק ב

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
25/10/2024

ספר מקסים, מלא בכל טוב.. מרגש, מעניין וסוחף וגם עצוב ומלא אהבה. מומלץ ❤️

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
15/8/2024

נפלא. פשוט נפלא. לא יכולתי לעזוב לשנייה. אחזה כיף שיש סופרות כאלה פה בארץ. מקווה שתוציאי עוד ספרים רבים.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
14/8/2024

אמל'ה ואבל'ה. מה זה הספר הזה??? כתוב מדהים. מותח בטירוף ואי אפשר לעזוב. מדהים.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
19/3/2024

מה אגיד לכם? פשוט אהבתי...מעלה חיוך, מעלה דמעה פה ושם, מצחיק מידיי פעם...בהחלט דואט ששווה קריאה.🥰❤🧡💛💚💙💜

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
19/3/2024

סגנון כתיבה טוב, זורם, יש עניין ובהחלט שווה .. עוברת לחלק השני של הדואט

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
27/2/2024

מקסים. אי אפשר לעצור.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
26/2/2024

מעולה.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
17/1/2024

הספר המושלם. נוגע ללב מרגש רומנטי הכל הכל הכל.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
9/1/2024

מעולה אהבתי מאוד!!! עושה חשק לנסוע לאיטליה :)

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
25/9/2023

מרתק!!! סיפור אהבה מעורר רגשות. קשה להניח את הספר עד סיומו. הנאה צרופה

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
22/9/2023

מרתק

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
20/9/2023

וואוו!!! אחד הטובים, ספר שיש בו הכל

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
19/9/2023

נפלא. מרגש ומותח. ההתחלה קצת איטית אבל ברגע שממשיכים נשאבים אליו.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
8/9/2023

דואט הספרים הכי יפים שקראתי. קשה, עצוב, שמח ומרגש. יש בו הכל.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
3/9/2023

קצת נמרח אבל ספר מדהים

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
21/8/2023

דואט מהמם. אי אפשר להפסיק לקרא.... מומלץ בחום.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
20/8/2023

וואווו אחד גדול, ממשיכה לחלק ב'

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
17/7/2023

מדהים. רצה לקרוא את החלק השני

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
11/7/2023

ממליצה בחום כתיבה מעולה

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
10/7/2023

ספר מעולה .סיימתי לקרוא במספר שעות ממשיכה לספר השני ממליצה מאד

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
28/6/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
28/6/2023

ואוווווווווו מה קראתי עכשיו?????! מדהים מדהים מדהים! הדמויות, העלילה, האהבה! מטריף! רוצו לקנות!!!!!!!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
23/6/2023

מאד נהנתי מהדואט.❤

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
23/6/2023

מושלם מושלם מושלם

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
23/6/2023

ספר מושלם!!!

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
26/4/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
6/3/2023

סדרה נהדרת

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
5/3/2023

מושלם!!!

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/3/2023

מושלם...כתיבה יפה וסוחפת. מפתיע ומותח. אחד הספרים היפים!!!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
2/3/2023

אחלה ספר סדרה ממש טובה

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
26/2/2023

אחלה ספר מתאים לסאנר כתוב נחמד

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
22/2/2023

ספר מדהים. מרתק, מעניין ... מומלץ.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
15/2/2023

מהרגע שהתחלתי ועד הרגע שסיימתי חלפו 4 שעות לא הנחתי לרגע וקראתי בשקיקה פשוט ספר מעולה סוחף אם כל קשת הרגשות שיש

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
13/2/2023

וואוו

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
11/2/2023

ספר מרתק!! לא הצלחתי להניח מהיד , קראתי בשקיקה. הלוואי ויהיה המשך על אנג'לו ועל אלכס

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
10/2/2023

חמוד ממש

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
6/2/2023

ספר שלא נמאס להפסיק לקרוא אותו שוב ושוב

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
12/1/2023

אהבתי מאוד! כתיבה עשירה ולא קיטשית, סיפור סבוך אבל איכשהוא בזכות הכתיבה המדויקת מצליח להישמע הגיוני (מבחינת טווח הרגשות שהגיבורה עוברת). מומלץ מאוד!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
1/1/2023

סדרה יפיפייה מרתקת חבל שנגמר רוצו לקנות..

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
31/12/2022

ספר מהנה מאוד ומרתק עוברת לחלק ב

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
1/12/2022

אהבתי מאוד ! אמנם סיפור אהבה הכי קיצ'י שיכול להיות, יש בו הכל מהכל, לכל הכיוונים. אבל זה הצליח לסחוף ולגרום לדמיון לעבוד, להרגיש את הדמויות ואת מה שעבר עליהם. מוצלח בהחלט !

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
26/11/2022

כתיבה מרתקת , נקיה וזורמת. חוויה מומלצת

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
20/11/2022

באמת ספרים מדהימים. כתיבה מעולה!

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
18/11/2022

ואו הספר מעולה!!

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
6/10/2022

מהמםם אהבתי את העלילה נורא מעניינת ציני בדיוק הצורה הנכונה מחכה כבר לקרוא את כרך ב!!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
16/9/2022

סיפור נפלא כתוב בצורה יוצאת מן הכלל שווה כל רגע של קריאה כל הכבוד

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
4/9/2022

ספר מעולה להעביר איתו את זמן. רומנטי, כתוב בצורה מעולה. העלילה כל הזמן מתפתחת ואפילו סוף נהדר. מאוד אהבתי את הסיפור אל אלי ודומניק.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
2/9/2022

ספר כתוב בצורה מעולה. מעניין , העלילה כל הזמן מתפתחת. סיפור אהבה והתשוקה כתוב בצורה קורעת לב.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
30/8/2022

ספר מושלם . אין דברים כאלה. חובה קריאה .כל איבר בגוף פעם והרגיש.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
25/8/2022

מושלם ,אמאל’ה ואבאללההה חובה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
20/8/2022

מושלםםם.. נהנתי מכל רגע בדואט הזה!!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
11/8/2022

לפי דעתי החלק השני הרבה יותר מעניין מהראשון אהבתי לקרוא אותו

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
6/8/2022

שני ספרים מקסימים , איזו כתיבה רהוטה ! סוחפת , ממש התאהבתי בהם … מקווה שיהיה המשך לאנגלו ואלכס , מומלץ בחום !

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
3/8/2022

מושלם מזמן לא נהנתי ונסחפתי לסיפור שיש בו הכל מהכל

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
2/8/2022

וואו סיפור סוחף ממשיכה לחלק השני

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
28/7/2022

מושלם!!!!!!! סוחף,,,,,מרגש מאודדדדדד המון דמעות בחלק השני ממליצה בחום!!!!!!!!!

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
17/7/2022

וואואאווווו ממש אהבתי את הספר אני לא יכולה לחכות לחלק הבא

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
17/7/2022

חזק ביותר

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
6/7/2022

סווווחף ברמוווות !!!! שיתק אותי לא נחתי עד שסיימתי אותו מ ה מ ם

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
5/7/2022

אם הראשון היה וואו השני שגעות

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
5/7/2022

מושלם ,גמעתי את הספר בשקיקה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
2/7/2022

אני מיתייחסת לדואט .במילה אחת "מושלם" כתוב מעולה.זורם.בקיצור מקסים

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
30/6/2022

🔥🔥🔥

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
28/6/2022

וואוו, גמעתי את 2 החלקים ב4 ימים. סיפור אהבה סוחף. פנו לכם יומיים כי לא תוכלו להניח את הספר.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
27/6/2022

ואווו. אחד הספרים היותר טובים שקרעתי כתוב יפיפה,שנון ומעניין.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
25/6/2022

מעולה סוחף, יופי של עלילה.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
24/6/2022

ספר יפה ממש, כתיבה קולחת איך שסיימתי את הדואט חיפשתי ספרים נוספים של הסופרת ולצערי הבנתי שאין לה עוד. אהבתי ממש!!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
23/6/2022

ספר מדהים!!! נהמנתי מאוד לקרוא אותו

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
19/6/2022

מדהים!!! ממליצה בחום

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
17/6/2022

מדהים ממליצה ברמות

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
16/6/2022

מושלם!!!! דואט מהמם, מלא רגש כתיבה סוחפת ולא ניתן לעזוב ממולץ דחוף לאתמול❤️❤️

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
15/6/2022

וואו. הספר כל כך טוב.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
15/6/2022

מושלםמושלם מושלם

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
15/6/2022

ספר מושלםם

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
14/6/2022

ספר מדהיםםםםם

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
14/6/2022

ספר מדהיםםםםםם אימאלההה הלכתי לקנות את החלק השנייי

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
14/6/2022

ספר מושלם סוחף סיימתי ביומים אי אפשר לעצור

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
14/6/2022

ספר מהמם.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
13/6/2022

אי אפשר להפסיק לקרוא. נהדר

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
17/5/2022

דואט מעולה. נהניתי ממנו מאוד. כתוב נפלא סיפור מטורף עם עליות מורדות והמון אהבה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
29/4/2022

נהנתי מכל רגע מרגש סקסי זורם, ממליצה מאוד

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
29/4/2022

דואט מהמממם מחכה להמשך של אלכס ואנגלו

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
25/4/2022

לרוב אני קונה ספר אחד ורק אם מוצא חן בעיניי את השני. במקרה הזה רכשתי את שניהם מראש ומזל שכך. בעוד שהספר הראשון היה לי איטי ופחות התחברתי, הספר השני העיף אותי וריגש אותי. מומלץ

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
24/4/2022

יפה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
24/4/2022

החלק הראשון קיבל ממני ציון 4, כי הרגשתי שהספר לא מתקומם, אבל אמא'לה ואבא'לה, החלק השני העיף אותי. ממליצה בחום

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
17/4/2022

מדהים! נתקלתי במקרה בספר ומהרגע שהתחלתי לא הצלחתי להניח את הדואט מהיד

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
20/3/2022

ספר מהממם...כייף לקריאה וזורם.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
28/1/2022

ספר מעולה זורם, רומנטי, משכנע שתי דמויות עם תשוקה גדולה ובלאגן גדול. מומלץ. החלק השני טוב, לא כמו הראשון אבל עדיין מומלץ

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
27/1/2022

ספר יפה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
27/1/2022

פשוט נהנתי מכל רגע אחד הספרים היותר טובים שקראתי מזה הרבה זמן שני החלקים כמובן! לא יכלתי להפסיק לקרוא !

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
27/1/2022

וואו פשוט ואוו

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
24/1/2022

מקסים, קראתי ביוםמאחד

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
23/1/2022

אהבתי

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
6/1/2022

פעם ראשונה שממש מתבאסת שהספר נגמר. בכיף הנחתי ממשיכה לקרוא על דומיניק, אנגלינו ואלכס…

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
1/1/2022

מדהים אי אפשר להוריד מהיד

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
31/12/2021

ספר מדהים ולא צפוי

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
29/12/2021

נהנתי מאוד

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
15/12/2021

מקסים מקסים ושוב מקסים🔥🔥 מומלץ ביותר 😍 פשוט רוצו לקרוא שווה כול רגע🥰

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
15/12/2021

התחיל כמו כל הספרים, אבל יש הפתעות כל הזמן. רצה לקרוא את ההמשך

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
10/12/2021

מעניין וסוחף. ממהרת להתחיל את החלק השני

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
10/12/2021

דו אט מרגש,רכבת הרים, כתוב יפה מומלץ מאוד❤

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
8/12/2021

רכבת הרים , ממשיכ ה לחלק השני.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
8/12/2021

דואט מושלם, נהניתי מאוד

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
7/12/2021

לא יכולתי לעזוב את הדואט לרגע, כל כך סוחף , מרגש ומותח, ממליצה בחום

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
30/11/2021

דואט מקסים. מצפה כבר לספרים נוספים של הכותבת.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
7/11/2021

פשוט מושלם!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
5/11/2021

אני המומה מעצמי,אני שחשבתי שספרות רומנטית "איננה מתאימה לסבלנות שלי," שאיננה מתאימה לסגנון הקריאה שלי,אני אהבתי את הספר,הספרים. אגב,ממליצה למי שחוששת שהיא לא בכיוון ומיניות מביכה אותה,זו תרופה! כלומר,ממש מכניס לאווירה.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
5/11/2021

מומלץ!! סיפור אהבה רומנטי ומורכב. אוהבת שיש דמות נשית חזקה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
3/11/2021

דואט מושלם מרתק ומותח

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
3/11/2021

מעולה ומרתק קשה להניח מהיד

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
30/10/2021

וואוו וואוו ועוג וואוו!!! ספר מהמם. לא הצלחתי להוריד מהיד לשניה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
26/10/2021

כמו תמיד הכתיבה רומנטית, נוגעת וסוחפת שאי אפשר להניח למילים.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
24/10/2021

דואט מקסים. ממליצה בחום

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
24/10/2021

ממליצה בחום

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
23/10/2021

דואט מושלם!!! נהנתי מכל רגע!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
23/10/2021

ספר אהבה סוחף כתוב בטוב טעם בצורה קולחת ספר שלא הנחתי מהיד לדעתי מוצלח יותר מהספר הראשון. מומלץ בחום.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
21/10/2021

ספר נהדר אהבה עיורת כתוב בטוב טעם כתיבה קולחת אהבה מתח ממשיך לספר הבא.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
15/10/2021

טוב מאוד כתיבה יפה ואיכותית

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
14/10/2021

מושלם! לא זכור לי ספר שממש בכיתי בסוף מהתרגשות יחד עם הדמויות. ממש נכנס ללב.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
14/10/2021

כמי שקוראת אך ורק ספרות עיון,נדהמתי מהספר.הספר סוחף! לא הצלחתי להתנתק מהעלילה המרגשת המעוררת והנועזת.רוכשת חלק ב,כמובן. מומלץ בחום !

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
13/10/2021

וואו! רומנטיקה אירוטית קלילה וסוחפת מאוד.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
11/10/2021

אחד הטובים שקראתי פשוט מהמם

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
9/10/2021

דואט מושלם !! צחקתי , כאבתי , דמעתי והתרגשתי❤️ אלי ודומינק דמויות מהממות. ודמויות המשנה מקסימות במיוחד אלכס ואנגילו ההורסים!! שאפו לסופרת על רומן ביכורים מעולה ! הדבר היחיד שהיה חסר זה אפילוג …. הייתי שמחה לשמוע עוד קצת על הדמויות ❣️

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
9/10/2021

ואוו … ספר מקסים ומרגש עוברת לשני …

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
9/10/2021

מקסים, מדהים, חבל שנגמר לי, הרבה זמן לא נפל בחלקי רומן מדהים שכתוב מדהים והסיפור מקסים

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
8/10/2021

רומנטי .מרתק.סוף טוב

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
8/10/2021

הספר מרתק!

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
8/10/2021

מקסים , מרתק

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
6/10/2021

בראבו 👏👏👏👏 דואט ביכורים מהסרטים! הסופרת הנהדרת הזאת הפתיעה ורקחה לנו סיפור אהבה גדול מהחיים. בהחלט השאירה לנו טעם של עוד ספרים שלה, עוד מהכתיבה המרשימה שלה, יותרנמאשמח לקרוא על אלכס ואנג'לו אין אני מוקסמת על גבול מאוהבת 😍 🤣

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
5/10/2021

איזו כתיבה מדהימה!! והעלילה..כל כך סוחפת!!!! מחכה כבר לספר נוסף ..על אנג'לו אולי?

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
5/10/2021

ואו ואו ואו , סוחף, מרגש, מלהיב , לא יכלתי להניח לרגע !!! מחכה לקרוא את החלק השני כבר!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
3/10/2021

לאוהבי הז'אנר הרומנטי ספר מושלם. סופר לייק. כמובן שחובת קריאה לשני החלקים.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
2/10/2021

ספר מעולה!! עלילה מפתיעה ולא צפויה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
2/10/2021

ואווו אחד גדול מושלם , סוחף מרגש מומלץ מאודדדדד❤❤

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
1/10/2021

דואט מושלם! אי אפשר להפסיק לקרוא!! יש בו קשת של רגשות. מומלץ !

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
1/10/2021

מהמם

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
30/9/2021

מפתיע לטובה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
30/9/2021

רומנטיקה במיטבה 🤗 דואט מקסים ומומלץ בחום 😍 אהבתי לקרוא כל מילה, משפט ופרק.. כתיבה נהדרת, סוחף, תיאור נופים, מקומות, טעמים, ריחות, סרטים ומוזיקה כאילו הקורא נמצא ממש שם..

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
30/9/2021

מקסים, כתוב יפה, נהנתי מאוד. מגרה לצאת ולטייל באיטליה ❤

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
29/9/2021

מדהים!! סופרת מעולה קראתי את הדואט והתרגשתי לאורך כל הספר, הרבה זמן לא קראתי ספר שגרם לי לבכות ככה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
29/9/2021

וואו וואו וואו!!! כבר הרבה זמן לא נסחפתי ככה, בכיתי והתרגשתי, דואט מדהים!! סופרת מדהימה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
28/9/2021

סופרת מעולה. עלילה רבת פנים. רוצו לקרא.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
26/9/2021

סיפור יפיפה, ממליצה לכל אוהבות הז'אנר

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
26/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
25/9/2021

דואט מקסים סיפור סוחף הכולל בתוכו אהבה בגידה שנאה וסקס שפו ענק לספר הביכורים של מיכל 👏🏻🥰 הרגשתי שאני נמצאת בסיציליה ועשית לי חשק לנסוע לשם 🥰 מקווה 🙏🏻 לספרי המשך של אלכס ואנג׳לינו שקשה לא לאהוב אותם💚💚💚💚💚

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
24/9/2021

וואו ספרים מדהימים ממליצה בחום

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
21/9/2021

אחד הדואטים היותר מ ו ש ל מ י ם שקראתי מיכל פשוט הקסמת,ריגשת,סחפת בקיצור ספר חובה.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
18/9/2021

במילה אחת…. וואו. איזה ספרים מדהים וסוחפים חלק א ב לא יכולתי להוריד אותם מהידיים. נקרא בנשימה אחת ארוכה. תודה לך מיכל על המילים שהעלית על הכתב, היה שווה כל שעת שינה שהדרתי.💖

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
17/9/2021

אחד הספרים היפים שקראתי נהנתי מאוד פשוט דואט מושלם

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
17/9/2021

ספר יפה סיימתי תוך 24 שעות של כיפור מתחילה עכשיו את החלק ה2

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
16/9/2021

מדהים מדהים

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
16/9/2021

סםר קליל וסוחף

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
16/9/2021

איזה ספר אני לא יכלתי להוריד את העיניים ממנו גם החלק הראשון וגם החלק השני מדהים אהבתי מאוד ממליצה לקראו את שתי החלקים.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
15/9/2021

כל מה שרומן צריך להכיל -מתח, התרגשות, דמויות מעניינות, כתיבה קולחת, סקסיות מעוררת ואהבה גדולה מהחיים. כיף של קריאה!! מחכה לספרים הבאים על אלכס ואנג'לינו אמן!!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
14/9/2021

אני רוצה להגיד לסופרת מילה אחת- תודה! תודה על דואט סוחף כל כך!!!

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
13/9/2021

וואוווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!! רצה לשני

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
12/9/2021

אהבתי!אהבתי! רוצו לקרוא

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
12/9/2021

לא השתעממתי לרגע. אומנם היו קטעים שחזרו על עצמם,אך לא הפריעו את הזרימה של העלילה. תיאורים מרגשים, כתוב בשפה עשירה, הצטערתי שנגמר. שאפו לסופרת שאם הבנתי נכון, זה ספרה הראשון. מומלץ מאד.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
11/9/2021

מהמםםם 24 שעות סיימתי את הדואט❤️❤️❤️

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
9/9/2021

איזה ספר אני כבר מפה לחל השני

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
9/9/2021

מקסים מקסים הופתעתי לטובה רומן ביכורים נהדר ממליצה בחום שווה כול רגע🤩

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
9/9/2021

דורט מדהים חובת קריאה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
8/9/2021

מעולה

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
8/9/2021

מפתיע ביותר

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
8/9/2021

מהמממם

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
7/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
6/9/2021

וואוו ענק

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
6/9/2021

טוב כמו שכתבתי לספר הראשון פחות התחברתי, אפשר לקרוא אותו. הספר השני מושלם!!! מפצה על הראשון כך שבהחלט ממליצה לקנות את הדואט

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
5/9/2021

קנאה שנאה טוב ורע חברות ובגידה ואהבה… אוי איזו אהבה… איזה דואט מהמם!!!!! חובה לקרוא! מותח מרגש מצחיק הכל הכל… אם זה ספר ראשון… מצפה כבר לבאים. לא לוותר. חובה לקרוא!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
5/9/2021

דואט מהמם!! כתיבה יפה, קולחת, סיפור אהבה סוער ומרטיט את הלב. חובת קריאה!

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/9/2021

וואוו איזה תפנית בעלילה. מותח , אי אפשר להפסיק לקרוא. מתחילה מיד את חלק ב

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/9/2021

מושלם אהבתי לא יכולתי להפסיק לקרא מחכה לעוד ספרים של מיכל

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/9/2021

וואו, עוצר נשימה, עוברת מיד לספר השני. איזה סיפור מהמם, כתוב יפה, סוחף. אלי ודומיניק - פשוט להתאהב.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/9/2021

סיפור יפה על אהבה עוצמתית, אהבה למרות הכל ספר שלא יכולתי להניח מהיד יש בו הכל מהכל כל הרגשות הקיימים נמצאים בספר הזה אני התאהבתי בספר בסיפור ובדמויות כבר מתחילת קריאת השורות הראשונות..... ספר חובה!!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
4/9/2021

סיפור אהבה נפלא יש בספר את כל הרגשות הקיימים באדם עצב ושמחה, בכי וכאב, עוצמה, כוח, הכל מהכל התאהבתי בספר ובדמויות כבר מהשורות הראשונות זה מסוג הספרים שאני הכי אוהבת לקרוא!! ספר מושלםםםםם

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
4/9/2021

ספר נפלא גם מתח גם רומנטיקה כיף לקרוא

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
3/9/2021

רומנטי, סקסי, קולח ומרגש - היה כיף נהנתי מכל רגע!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
3/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
2/9/2021

מהממממםם חייב קריאה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
2/9/2021

קצת חששתי מדואט ביכורים אבל זה היה ואוו...

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
2/9/2021

הספר נפלא, שונה, כתוב באופן מושך. אהבתי מאוד.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
2/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
2/9/2021

תודה לך מיכל גטניו על ספר מושלם, לא הפסקתי לקרוא לרגע, התחלתי אתמול סיימתי היום, מחכה לספרים על אנגלו ואלכס

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
2/9/2021

דואט מהמםםםם.... מזמן לא נהנתי כל כך . הכתיבה יפה וסוחפת העלילה שונה מהרגיל והסיפר מרגש סוחף רומנטי וארוטי . מה צריך יותר ? פשוט מושלםםםם. ממליצה בחום

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
2/9/2021

מדהים מדהים

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
1/9/2021

לא הצלחתי להפסיק לקרוא עד שסיימתי. צמד ספרים נפלא.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
1/9/2021

סוחף וכתוב מעולה. ממליצה בחום!

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
31/8/2021

משגע! שני הספרים העבירו אותי בדרך של צחוק ובכי מתח כעס והרבה אהבה... מומלץ מאוד

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
31/8/2021

תככים, אהבה , שנאה, ממשיכה לשני בכל הכח

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
31/8/2021

מהמם. לא הצלחתי להוריד את הספר מהיד.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
30/8/2021

דואט מושלם רומנטי ,סוחף וסקסי אהבתי את הכתיבה והתיאורים פשוט דואט מהמם

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
30/8/2021

וואו! מעולה אומנם קצת ארוך אבל עם טוויסט בעלילה... חייבת להמשיך לחלק השני

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
29/8/2021

וואווווו סופרת מדהימה כתיבה , עלילה , סיום ואווו נהנתי מאוד סיימתי בתוך כמה שעות את הדואט הנפלא והמוצלח ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
29/8/2021

מושלם מושלם

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
29/8/2021

אמאאאאאאאאר איזה ספר לא להחמיץ

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
29/8/2021

ספר מעולה וואווו

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
29/8/2021

ואווו !!!ספר מדהים….

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
28/8/2021

דואט מושלם ממליצה בחום

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
28/8/2021

דואט כחול לבן מעולה, בקיצור רוצו לקנות ולקרוא. מיכל, מחכה בקוצר רוח לספרים נוספים שלך 😍

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
28/8/2021

סוף סוף רומן רומנטי שכיף לקרוא אחד הספרים היותר טובים שקראתי לאחרונה ממליצה בחום❤

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
28/8/2021

דואט מהמם מרגש ורומנטי מאוד . כשקראתי אותו הרגשתי שאני צופה בסרט . הכל כתוב בצורה יפה כל כך כל התיאורים של האי ושל כל המקומות המוזכרים בספר כל כך אמיתיים שהרגשתי שאני רואה אותם בדמיוני תודה רבה נהנתי מאוד .💞💞💞💞💞

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
28/8/2021

כייף לקרוא

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
28/8/2021

ספר מהמם לדעתי אחד הטובים שיצאו לאחרונה .. 😍

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
28/8/2021

סיפור ממש יפה ממשיכה לחלק השני

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
27/8/2021

נפלא. כתיבה מדהימה וקולחת.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
27/8/2021

ספר מעולה ממשיך מייד לספר הבא.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
26/8/2021

ספר רומנטי סוחף, מותח, כתוב היטב, נהניתי מכל רגע (והאמת שמצאתי את עצמי קוראת בלי הפסקה). ממליצה בחום לאוהבי הז’אנר אבל לא רק !

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
28/1/2022

החלק השני מתחיל טוב. הזוג מנסה לגשש את דרכם אחד לשני ובכל פעם קורה משהו.. עד ההחלטה לחזור. עד שזה קורה משהו מהאמינות מתפספס. היא שונאת ומתעלמת ופתאום בלי שום התראה מתרצה. יש חלק לעוס באמצע שקצת מתיש יחד עם זאת כף לסיים את סיפור האהבה הזה ורצוי עם אפילוג..

1
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
1/4/2025

אין מילים לתאר את היצירה הזאת🙏🙏🙏🙏 כתיבה ברמה אחרת. סופרת חדשה שהתאהבתי בה. הסיפור קצבי מתחילתו. ברעידות רצה לספר השני שהולך להיות "רכבת הרים" הורדתי כוכב כי...במהלך הסיפור התחולל לו משבר קשה עם המון דרמה קווין מהצד של דומיניק שטלטל אותי רגשית בקטע של אדרלרין בגודל של רכבת הרים, על הבוקר פתחתי דיון חזק עם אחותי (שגם קוראת מהז'אנר שנים רבות) על הסיטואציה ולא הגענו להסכמה מלאה, ואולי זאת המטרה של הסופרת שלגמרי הצליחה להוציא אותי מהאיזון. מומלץ בטרוףףף.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
29/1/2024

מקסים

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
27/1/2024

ספר טוב.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
12/2/2023

יופי של ספר

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
4/1/2023

כתוב מעניין וסוחף

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/1/2023

כתוב מעניין

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
3/11/2022

יש תחושה שעלילת הספר נוצרה תוך כדי כתיבה. מסיפור אהבה רומנטי נכנסנו לסיפור אפל וטראגי. אין ברירה, צריך להמשיך לחלק ב'.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
23/7/2022

ספר מהמם .

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
18/6/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
23/5/2022

מאד נהנתי, קליל ומרגש.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
17/5/2022

הספר מתחיל כמו כל רומן, לא מפתיע ואף לא זורם. לאט לאט הסיפור שואב אותך ומתגלגל לסיפור רומנטי, ומיסתורין.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
22/4/2022

בהתחלה הספר לא זרם לי היו קטעים דיי משעממים, לא הרגשתי עומק, אבל הסוף התחיל להניע את העלילה.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
10/4/2022

אהבתי מאוד היה בו הכל . אהבה חזקה, שקרים ,

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
1/3/2022

וואו וואו !! ספר מדהים ❤️ פשוט רכבת שדים אחת ענקית . האהבה (הידידותית ) בין אנג׳לו אלכס ואלי גרמה לי להתאהב בחלק ב׳ יותר . יש קטעים מרתיחים ברמות אבל הקטעים המרגשים עולים עליהם ומשאירים טעם של עוד … הלוואי הלוואי הלוואי שנראה את הסיפור של אנג׳לו בספר יפייפה כמו זה . חייבת לציין שיש טובים ממנו , אבל הוא הוא פשוט תפס לי את הלב … רוצו לקרוא❤️

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
27/2/2022

וואו וואו הספר הזה הפתיע אותי בגדול! הספר הראשון הרגיש לי קצת נמתח אבל אז לקראת הסוף והספר השני הבנתי למה . ספרים מושלמים

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
8/11/2021

סיפור אהבה מאתגר, כתיבה יפה, דמויות דומיננטיות. אהבתי יותר את החלק הראשון אבל נהנתי גם ממנו

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
23/10/2021

רומן רומנטי נחמד יש חלקים משעממים בספר הקונפליקט מתואר טוב יש הרבה חלקים בעיקר בחלק ב׳ שמתארים באריכות ובחזרתיות את רגשותהפ של הדמויות וזה מעייף

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
20/10/2021

התחיל כרומן רומנטי פשוט וקליל והתקדם במתח קצת יותר מעניין… ממשיכה לפרק ב׳

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
20/10/2021

ספר סוחף מאוד עם סוף מפתיע

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
28/9/2021

חמוד

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
26/9/2021

טיפה נמרח בחצי הראשון אבל אז צובר קצב מעניין בהחלט. מומלץ

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
20/9/2021

דואט מצויין ממליצה מאוד סוחף מרגש מותח כתוב בצורה טובה אני מאוד אהבתי

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
13/9/2021

הראשון קצת מתיש השני הרבה יותר טוב

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
1/9/2021

הדואט מעולה וכפי, כתוב טוב שווה.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
27/8/2021

הספר די צפוי ואלי הדמות הראשית שם מעצבנת אותי ,היא קופצת ישר למסקנות מפגרות ועושה דברים מפגרים ולא אומרת לאף אחד ואז אוכלת את עצמה. מה היא מפגרת? מה היא בת 4? שתדבררר , שתמצא רעיונות יצירתיים לא כל דבר צריך להיות דוך. טוב בקיצור היא ממש מעצבנת מצטערת שקניתי את הספר השני אבל אולי הוא יפתיע אותי לטובה והיא תתבגר ותגדל עמוד שדרה.

1
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
21/2/2023

לא מי יודע מה.... תיאורי הסקס שממלאים 70 אחוז מהעמודים שוביניסטים למרות שנכתב על ידי אישה

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
15/9/2022

לדעתי מוצלח הרבה יותר מהראשון

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
2/9/2022

הדמות שלה ממש מעצבנת, מצד אחד מנסה להישמע חזקה ורגע אחרי מוותרת על עצמה. הדמות שלו איש מערות עתיק ושתלטן. הסיפור נחמד . זהו חלק ראשון

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
30/6/2022

סך הכל חביב, הגיבורה הראשית אלי היא דמות בלתי נסבלת והיה לי ממש קשה להתחבר אליה

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
16/12/2021

לא הבנתי מאיפה הציון הגבוה. מרגישה מרומה

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
5/9/2021

נחמד, לא עפתי מסגנון הכתיבה קצת שעמם אותי, דילגתי על כך כך הרבה שאם לא הייתי קונה את הדואט מראש לא הייתי קונה את הספר השני…אבל לשיקולכן יש כאן לא מעט שאהבו

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
22/10/2023

הספר הכי גרוע שקראתי בכל ימי חיי. רדוד, רק סמאט ואפילו לא טוב, חושבים שיש פלוט טוויסט בעלילה אבל זה בכלל לא קשור, קיצר גועל נפש של ספר

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/6/2023

ספר תת רמה ברמות מטורפות.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/3/2023

לא הצלחתי לקרוא אותו. וניסיתי. באמת.

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
18/2/2023

לא! פשוט לא! עדיף לחסוך מילים ולוותר.

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
3/3/2025
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
2/3/2025
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
26/1/2025
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
29/12/2024
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
17/10/2024
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
6/7/2024
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/7/2024
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
9/3/2024

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
21/10/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
19/10/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
23/9/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
17/9/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
11/9/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
23/8/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
26/7/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
25/7/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
18/4/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
14/4/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
19/3/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
19/3/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
7/3/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
4/3/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/3/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
12/2/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
12/2/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
11/2/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
10/2/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
2/1/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
2/1/2023
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
30/11/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
11/11/2022

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
28/8/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
28/8/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
11/8/2022

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
25/7/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
23/7/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
12/7/2022

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
6/7/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
2/7/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
29/6/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
29/6/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
28/6/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
26/6/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
22/6/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
21/6/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
21/6/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
18/6/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
17/6/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
15/6/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
14/6/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
21/5/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
4/5/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
20/3/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
17/3/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
6/1/2022
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
23/12/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
16/12/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
3/12/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
2/12/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
22/11/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
19/11/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
17/11/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
16/11/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
5/11/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
4/11/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/11/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
21/10/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
20/10/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
19/10/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
11/10/2021

שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
11/10/2021

שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/10/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
1/10/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
23/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
14/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
11/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
8/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
7/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
6/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק ב'
4/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
4/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
1/9/2021
שם הספר: דרכי אליך - חלק א'
1/9/2021
דואט דרכי אליך מיכל גטניו
חלק א'-
1

"רוצה לרקוד?"
"לא, תודה." עניתי בנימוס ולקחתי צעד לאחור. הרחק מענני האלכוהול שנפלטו מפיו של הבחור שעמד קרוב מדי אליי.
הסתכלתי על גרם המדרגות בתקווה לראות את ג'ולס ואת מריו, החבר העכשווי שלה, יורדים סוף סוף מאיפה שזה לא יהיה שהם נעלמו אליו לפני יותר מחצי שעה. הם כמובן לא היו שם.
המסיבה הזו, מסיבת יום ההולדת של אחד מבני משפחתו הרבים מספור של מריו, הפכה פרועה יותר ויותר ככל שמפלס האלכוהול בדמם של החוגגים עלה. אנשים בשלבים שונים של שכרות רקדו לצלילי מוזיקה מחרישת אוזניים. בחורה בחזה חשוף רקדה על שולחן והקהל המשולהב שלה, עודד אותה בצעקות להוריד גם את המכנסיים.
הריאות והגרון שלי צרבו. אף שכל החלונות בקומה הראשונה של הוילה הענקית היו פתוחים, החדר היה אפוף בעשן ומחניק. רובו בגלל העשן הצבעוני שהדיג'יי שחרר לחלל האוויר מדי פעם, ולא מעט בגלל הג'וינטים שרוב האנשים החזיקו בידם.
המסיבה יצאה לי כבר מכל החורים. רציתי הביתה.
הבחור לא ויתר. "נו בואי, אל תהיי כזאת, זה יום ההולדת שלי היום." הוא סגר את אצבעותיו על זרועי וניסה למשוך אותי אחריו.
"אמרתי לא!" משכתי את זרועי מאחיזת הצבת של אצבעותיו והעפתי מבט מלא גועל על ליאו, בן הזוג שלי לאותו הערב. הוא היה זרוק על כסא לידי ונחר בפה פעור, שיכור מהתחת. טוב שהספקתי לגרור אותו אליו לפני שהוא איבד את ההכרה.
"אתה חירש או מה?" יום הולדת או לא, לא רציתי לרקוד. ניסיתי להשתחרר ממנו שוב. וכשהוא סירב לשחרר אותי ובתגובה רק הידק את אצבעותיו עוד יותר, הכיתי בזרועו בידי הפנויה. לא שזה עזר. הוא לא היה גבוה הרבה יותר ממני, שביום ממש טוב גירדתי את המטר ושישים מלמטה. ברוחב לעומת זה הוא הכפיל אותי לפחות פי שניים.
לעזאזל איתך ג'ולס. תכננתי לה מוות יצירתי במיוחד כשמצאתי את עצמי נגררת אחריו בכוח לרחבת הריקודים המאולתרת. אחרי כמה צעדים האידיוט עצר, הסתובב אליי וסגר את ידיו סביב מותניי. הרמתי את הידיים בניסיון נוסף להדוף אותו ממני, הוא הצמיד אותי אליו בכוח, והן נכלאו בינינו.
"את יפיפייה." נשימתו המצחינה היכתה בפניי. יכולתי להשתכר רק מאדי האלכוהול שבקעו מפיו.
הסטתי את הפנים הרחק ממנו והצלחתי בקושי להתחמק משפתיו. הן אומנם החמיצו את שפתיי, אבל פגעו לי בלחי ומשם החליקו מטה. איחס. צמרמורת של גועל חרשה את גופי כשהרגשתי את לשון הזיקית שלו מלקקת את צווארי.
"תוריד את הידיים שלך ממני!" פיתלתי את גופי בניסיון להשתחרר ובעטתי לו ברגל. המחאות שלי לא הזיזו לו. במקום לשחרר אותי הוא החליק את לשונו הדוחה על כתפי והתחיל לנשוך את כתפיית הספגטי של השמלה שלי.
"בן זונה!" צעקתי. הדם שאג בעורקיי בכעס ועלבון. הוא החזיק אותי כל כך חזק שהרגשתי איך הצלעות שלי חורקות במחאה והתקשיתי לנשום. הוא הרים את ראשו מחזיק בשיניו את רצועת השמלה שלי, מתח אותה כלפי מעלה ושחרר אותה בבת אחת, צוחק צחוק שכורים פרוע. דרכתי לו על הרגל. חזק.
ואז הוא עשה זאת שוב. זהו! עד כאן! לא התכוונתי לסבול את המצב הזה יותר.
סובבתי את ראשי בכוונה לנשוך את הזרוע הקרובה אליי ואיבדתי את שיווי משקלי לרגע כשהוא שחרר זרוע אחת מסביבי. האידיוט דחף אותי לאחור, משך בגסות את רצועת השמלה שלי ביחד עם רצועת חזיית הסילקון כלפי מטה וחשף את השד הימני שלי. ההלם שלי התחלף בזעם עיוור כשהוא חפן אותי ומעך את השד שלי בכוח.
זה הולך להיגמר מאוד לא נעים.
בשבילו!
לקחתי תנופה ועם כל הכוח שהצלחתי לגייס נתתי לו אגרוף שפגש את הלסת שלו בכוח שפוקק את מפרקי האצבעות שלי.
הוא ילל בכאב וכשל לאחור ונתן לי בדיוק את המרחב שקיוויתי לו. בעטתי לו בין הרגליים וכשהוא התכופף קדימה לכיווני דחפתי אותו לאחור.
כל הגוף שלי רעד כשהסתכלתי על האידיוט שהתקפל על הרצפה והחזיק בשתי הידיים את החביתה שעשיתי מהביצים שלו.
"תולעת עלובה," ירקתי. באצבעות רועדות החזרתי את כתפיות השמלה והחזייה שלי למקומן, וכיסיתי את השד החשוף שלי.
מחיאות כפיים רמות נשמעו פתאום מכל עבר. הבטתי סביבי, אנשים עמדו והסתכלו עליי כאילו שהייתי ההצגה הכי טובה בעיר. היו לנו צופים ואיש מהם לא חשב להתערב. סובבתי אליהם וגם לגבר שעדיין שכב על הרצפה את גבי והתרחקתי.
בעיניים צורבות מכעס והשפלה, חטפתי את התיק הקטן שלי שהיה תלוי על מסעד הכסא ליד ליאו, הדייט המעולף וחסר התועלת שלי, העפתי בו מבט מלא גועל וחציתי את החדר לעבר זוג דלתות גדולות שהובילו למרפסת. לא הרשיתי להן לזלוג, לדמעות.
אוויר קריר וצלול קידם את פניי כשיצאתי החוצה וצינן את הלחיים הבוערות שלי. חוץ ממני וזוג כמעט עירום ששכב על אחת מכורסאות השיזוף והתנשק בלהט, לא היה שם אף אחד. התעלמתי מהזוג הלוהט שגם אם הבחין בי, לא נראה היה שאכפת לו, ופסעתי לצידה השני של המרפסת.
נשענתי על המעקה, נשמתי עמוק וניסיתי להחזיר את עצמי לשליטה.
ירח מלא היה תלוי במרכז שמיים שחורים זרועים במיליוני כוכבים, וצייר פסי כסף על מימי מפרץ פלרמו שנפרש מתחתיי. לילה מושלם למשוגעים.
הפולסים של הרעידות שחרשו את גופי מדי פעם הלכו והתמעטו. שנאתי אלימות ועוד יותר שנאתי את מה שקרה לי זמן קצר קודם לכן.
כשלקחתי את קורס ההגנה העצמית לפני שיצאתי לטיול הגדול שלי בעולם, זה היה רק ליתר בטחון. לא חשבתי שאצטרך להשתמש במה שלמדתי כדי לנער מעליי תשומת לב לא רצויה. זה לא קרה לפני כן ־המקסימום שחטפתי היה איזו הערה פוגענית כשלמישהו לא באה טוב תשובה שלילית. לא שהבנתי למה הם הרגישו חייבים להגיד את מה שהם אמרו, הנחתי שלחלקם היה אגו נפוח מדי.
כתפיית השמלה שלי נשמטה מכתפי ובאופן אוטומטי החזרתי אותה למקומה. הרטיבות מתחת לאצבעותיי עוררה בי גל של תיעוב. תולעת. איש קטן ו...
"יחסית לבחורה כל כך קטנה יש לך חתיכת ימנית אכזרית." קול גברי משועשע נשמע מאחוריי וקטע את רצף הקללות השקטות שלי.
אלוהים בבקשה לא, הרמתי את עיניי בתחינה לשמיים. לא עוד נושא כרומוזום Y שחושב שיהיה נחמד להשתעשע על חשבוני. רציתי להתעלם ממנו ולהישאר עם הגב אליו, אבל נימת השעשוע בקולו פרטה על המיתר הלא נכון בעצבים שלי.
"אתה חושב שזה מצחיק?"
"או, זה היה מאוד מצחיק." הוא אמר בקלילות ולא ממש התרשם מהעויינות בקולי. "בחורה קטנטונת מצליחה להפיל בחור פי שניים מהגודל שלה על התחת צורח מכאבים? שאפו. אני מוריד בפנייך את הכובע הוירטואלי שלי."
תמיד שנאתי שמישהו הזכיר את הגובה שלי. כל שנות ההתבגרות שלי הסתכלתי בקנאה בבנות הכיתה שלי שהתנשאו מעליי והתפללתי לאלוהים שיוסיף לי עוד כמה סנטימטרים. אבל אלוהים, כמו הרבה פעמים בעבר, לא היה פנוי לשמוע את התחנונים שלי. נשארתי הנערה הכי נמוכה בכיתה. נקודה שגם אם השלמתי איתה עדיין הייתה נקודה רגישה מאוד אצלי.
המילה קטנטונת שפשפה בדיוק את הנקודה הזו והעלתה את הכעס שלי בדרגה נוספת. סובבתי אליו את ראשי באיטיות, והופתעתי מכמה הוא היה קרוב אליי.
הוא עמד במרחק של קצת יותר ממטר ממני. חתיך ומאוד גבוה, המוח שלי קטלג באופן אוטומטי. חתיך מדי, תיקנתי את עצמי כשראיתי את חצי החיוך שלו.
"אני עדיין לא מבינה מה היה כל כך מצחיק שם," סיננתי מבעד לשפתיים חשוקות.
המראה שלו רק הצליח לעצבן אותי עוד יותר והעלה את רמת האנטיגוניזם שלי כלפי כל נושאי כרומוזום Y באשר הם לגבהים חדשים. נמאס לי כבר מכל הגברים האלה שרק בגלל שהם נראו טוב חשבו שהשמש זורחת להם מהתחת, ושבחורות נוצרו רק לתענוג הפרטי שלהם. הוד חתיכיותו הזה היה שייך בברור לקטגוריה הזו.
גם כשהמחשבות הלא כל כך מחמיאות עליו טסו במוחי ידעתי שהשיפוט שלי לא הוגן, אבל הכעס שעדיין פעם בעורקיי בשצף, והסלידה שהרגשתי באותו הרגע למין הגברי בכללותו, היו תירוץ טוב מספיק מבחינתי.
"לא אמרתי לרגע שמה שהוא עשה היה בסדר, או מצחיק. הייתי בדיוק בדרך לשחרר אותך ממנו כשראיתי אותך שולפת את התרגיל המבריק שלך עליו, ומפילה אותו על התחת העלוב שלו. רק שתדעי שהוא חטף ממני בעיטה גם כן, ואם זה יגרום לך להרגיש יותר טוב אני מוכן לחזור לשם ולבעוט בו שוב בשבילך."
למרות רצוני חייכתי. העובדה שהוא בעט בחזיר גרמה לחלק הנקמני שבי לשפשף ידיים בהנאה.
ניסיתי להוציא מהתיק שלי אריזת מגבונים לחים וזרם חלף מכף ידי לעבר הכתף שלי. "אאוץ," מלמלתי. הכאב שיתק אותי לרגע.
ידעתי שהיד שלי נפגעה ברגע שהיא פגשה את הסנטר של התולעת. מבחינתי זה היה מחיר קטן לשלם. נשכתי את שפתיי, התעלמתי מהכאב בידי והוצאתי את החבילה. משכתי ממנה כמה מגבונים והתחלתי לשפשף באכזריות את כתפי.
לפחות לא שברתי את היד. המשכתי לשפשף את הכתף שלי וניסיתי להיפטר עד כמה שאפשר משרידי הרוק של התולעת. הרגשתי מזוהמת.
ניסיתי למשוך עוד מגבונים מהחבילה, אבל הסתבר לי שרוקנתי אותה.
"נגמרו לך המגבונים," הבחור ציין ביובש, "חוץ מזה," הוא רכן אליי, משך את האריזה הריקה מידי והניח אותה ליד ערימת הפסולת שיצרתי על המעקה. "אני חושב שאת כבר מספיק נקייה. אין טעם להמשיך להתעלל בצוואר שלך."
גם מקלחת של שעה במים רותחים לא תשטוף ממני את הזוהמה. הייתי גמורה. הרעידות בגופי פסקו כבר וגל האדרנלין שרכבתי עליו התפוגג לו והשאיר אותי מותשת.
שמעתי אותו מקליד משהו בטלפון הנייד שלו ונזכרתי שהייתי צריכה למצוא את ג'ולס. לא התחשק לי לחזור למסיבה ולחפש אותה בין עשרות החוגגים שם, ולא ראיתי את עצמי פותחת דלת אחר דלת בבית הענק בניסיון למצוא אותה. רק המחשבה על שלל המצבים המביכים שידעתי שללא ספק אתקל בהם הרתיעה אותי.
הוצאתי את הטלפון הנייד שלי מהתיק. שעון המסך הראה שהשעה קצת לפני שלוש לפנות בוקר. הקלדתי לג'ולס הודעה מהירה, אספתי את המגבונים הלחים המשומשים, שמתי אותם בתיק שלי וצנחתי על אחת הספות שהיו פזורות מסביב. את הטלפון שלי הנחתי על שולחן קטן ליד כדי שלא אחמיץ את ההודעה שקיוויתי לקבל ממנה במהרה.
"דומיניק!" קול גברי רעם מפתח הדלת.
"אני כאן אלכס." הבחור שהיה עדיין שעון על המעקה ליד והסתכל על מעשיי בעניין, הזדקף.
העיניים שלי נפקחו לרווחה בתדהמה כשראיתי את הענק שהתקרב אלינו באיטיות כשהוא מחזיק חבילה קטנה בידו.
"תתחפפו," הוא נהם לכיוון הזוג כשעבר לידם.
הנהמה המפחידה הקפיצה אותם מהספה. צפיתי בהם בשעשוע כשהם התלבשו במהירות מבוהלת בדרכם אל הדלת, כאילו הרוצח מהסרט הצעקה רדף אחריהם כשסכין נוטפת דם שלופה בידו. לא שהאשמתי אותם, האיש היה פשוט מפחיד. ענק ובנוי כמו חבית.
"תודה." דומיניק לקח ממנו את החבילה. "התחלת לפזר את החגיגה?"
"כן. זרקתי את הביצים הכואבות של בן הדודה שלך במיטה שלו ואמרתי לכל מי שנמצא למטה להתחיל להתחפף." הענק ענה באנגלית שוטפת במבטא רוסי כבד.
אלא אם כן יש עוד בחור שבעטו לו בביצים, דומיניק הזה היה הבן דודה של הבחור שתקף אותי. רציתי להתעצבן עליו ולא ממש הצלחתי. הוא לא אשם שבן הדודה שלו תולעת.
"נזמין להם מוניות," דומיניק פסק. "אף מסטול לא עולה על ההגה. אני לא רוצה אף מוות מתאונה על המצפון שלי. אם הם לא יודעים איפה הם גרים שיזרקו אותם בתאטרון מאסימו. שישנו על המדרגות מצידי וימצאו בעצמם בבוקר את הדרך הביתה."
"הבית במצב קטסטרופה. דודה שלך תחטוף התקף לב כשהיא תחזור." הענק גיחך.
"נזמין גם חברת ניקיון. שיעבדו כל הלילה וינקו את כל הטינופת. אני לא רוצה לתת לה עוד סיבה לנסות להרוג אותי. הרשימה שלה כבר מספיק ארוכה גם ככה."
"קחי," דומיניק התקרב אליי והושיט לי את החבילה שהחזיק. "קרח ליד שלך."
"תודה." לקחתי את החבילה, עטפתי את כף ידי במגבת שבתוכה הייתה שקית עם קוביות קרח, וניסיתי לקשור את המגבת סביבה. נהמתי בתסכול כשלא הצלחתי. דומיניק שהבחין בכך התיישב על השולחן מולי, לקח ממני את המגבת ותוך כדי דיבור עם אלכס הניח את היד שלי על ירכו וקשר אותה ביעילות סביב כף ידי שפעמה מכאב. הקרירות המבורכת הקלה על הכאב כמעט מיד.
"איזה ערב סידרת לנו." הענק שפשף את פניו בתסכול. "יכולתי להיות עכשיו במיטה עם מישהי ובמקום זה אני כאן, שומר על חבורת מטומטמים בני עשרים. תזכיר לי לא לבוא איתך בפעם הבאה שאתה מבטיח הבטחות לדודה שלך."
"אני מבטיח לך שתבוא גם בפעם הבאה." דומיניק קם מהשולחן בחיוך.
"לא מצחיק. תנסה עם הקסמים שלך למצוא חברת ניקיון שתבוא עכשיו. אני הולך לעשות סיבוב למעלה."
"תבדוק גם שאין לנו כל מיני שפוכים מזדיינים באיזו פינה."
"בלאט, אנחנו לא נצא מפה לפני חמש. אתה חייב לי אחי, ביג טיים..." קולותיהם נמוגו כשהם התרחקו ממני לכיוון דלת המרפסת, נעלמו דרכה וסגרו אותה אחריהם.
הצצתי לכיוון הנייד שלי כדי לבדוק אם ג'ולס ענתה כבר. לא הייתה כל הודעה ממנה. שלחתי לה הודעה נוספת וגם למריו בתקווה שאחד מהם לפחות יראה אותה.
חוסר האחריות של ג'ולס היה משהו שהתרגלתי אליו כבר. קיוויתי בגיחוך שהיא תספיק לרדת למטה לפני שהענק יפתח את הדלת ויתפוס אותה ואת מריו עם המכנסיים למטה.
השענתי את הראש לאחור ועצמתי את עיניי בעייפות. פקחתי אותן שוב רק כששמעתי את דלת המרפסת נפתחת. באור הקלוש שהגיע מכמה מנורות שדלקו בפינות המרפסת זיהיתי את הדמות שהתקרבה אליי. דומיניק התיישב על השולחן מולי והושיט לי בקבוק מים.
"תודה," אמרתי ולקחתי את הבקבוק.
"הבאתי לך גם את אלה."
בכף ידו הפתוחה היו שתי גלולות. בחנתי אותן בחשדנות. "מה זה?" שאלתי.
"אדוויל," הוא השיב בעוקצנות. "חשבתי שזה יכול לעזור עם הכאבים שלך. ורק שיהיה ברור, אני לא צריך כדורים מזויינים כדי להכניס בחורה למיטה שלי אם זה מה שעבר במוח החשדני שלך."
סומק מבוכה הרתיח את פניי. הוא רק ניסה לעזור, ובמוח החשדן שלי הפכתי אותו לאנס פוטנציאלי.
"תודה," מלמלתי ולקחתי ממנו את הגלולות. פקק הבקבוק נפתח בקלות, מישהו כבר פתח אותו עבורי. שמתי את הגלולות על הלשון ובלעתי אותן. תחת עיניו הבוחנות רוקנתי את בקבוק המים. חוץ מאלכוהול לא היה שום דבר במסיבה המסריחה הזאת.
"לא שמת לב שהבקבוק היה כבר פתוח," הוא העיר כשהנחתי את הבקבוק הריק על השולחן ליד ירכו.
"אני מתנצלת. מה שקרה קודם עם בן הדודה שלך..."
"אם זה שווה משהו אני מתנצל בשמו. מה שהוא עשה לא היה במקום, אבל אל תתני לשטות הזו לקלקל לך את מצב הרוח. הוא לא יותר מילד שיכור ואת בחורה יפיפייה."
"שטות? אתה קורא לניסיון להפשיט אותי שטות?" אלוהים, איפה היו האמהות שלכם כשגדלתם? "זו איזו מין אחוות גברים דבילית שגורמת לך לקפוץ ולהגן על האידיוט שניסה לאנוס אותי בתירוץ שהוא שיכור?"
"אני לא מגן עליו, בסך הכול ציינתי עובדה. הוא שיכור ואת יפיפייה." החיוך שהוא הבזיק אליי הפך את פניו לשובבות ונעריות, עידן את הקווים הנוקשים של פניו וכמעט הצליח לבלבל אותי. רק כמעט.
"אז תן לי לראות אם הבנתי אותך נכון. אתה חתיך הורס, זה אומר שכל אישה יכולה לגעת בך, לגרור אותך בניגוד לרצונך לרקוד ולנסות להפשיט אותך?"
"את חושבת שאני חתיך?" החיוך שלו התרחב.
אוי, נו באמת. עם פנים כמו שלו ועם גוף שכאילו יצא מעלוני פרסומת של חדרי כושר? "לא ענית לי על השאלה." הזכרתי לו.
"גם את לא."
"מנסה לדוג מחמאות? אני בטוחה שאתה מסתכל על עצמך יום יום במראה. ועדיין לא ענית לי על השאלה."
"כבר שכחתי מה שאלת. אני יותר מדי עסוק בלהסתכל עלייך. את חתיכת הסחת דעת מדהימה."
חלקלק. מאוד חלקלק ופלרטטן. למרות רצוני גיליתי שהתחלתי ליהנות מהשיחה, אבל לא התכוונתי לתת למחמאות שלו לעלות לי לראש. "אז תרשה לי להזכיר לך," התעקשתי. "אתה מוכן שאישה שאתה לא מכיר תגרור אותך בניגוד לרצונך לרקוד. שהידיים שלה ישוטטו עליך ושהיא תנסה להפשיט אותך בכוח?"
"מה קרה לחתיך ההורס?"
"הוא הלך," אמרתי בחיוך. "במקומו הגיע המעצבן."
"התשובה לשאלה שלך היא לא. במחשבה שנייה..." הוא היטה את ראשו. "יש לזה יתרונות, לא כל אישה, תלוי מי... אם זו היית את..." העיניים שלו ננעצו בי בכוונה ברורה ונצנצו בחיוך מתגרה.
בן זונה! מישהו צריך ללמד אותו לקח.
לא היה לי מושג איזה שד נכנס בי ומאיפה בדיוק הוא צץ. מישהי שהייתה לגמרי לא אני השתלטה עליי, נטלה את הפיקוד מידיי ועשתה את מה שמעולם לא העזתי לעשות בחיי. הטיתי את ראשי ומדדתי אותו בעיניי מלמעלה למטה בבוטות. כמו שגברים מסתכלים על נשים מדי פעם וגורמים להן להרגיש לא בנוח.
הוא באמת חתיך על. שערו הכהה והסמיך סורק הצידה ונפל ברישול על מצחו. פניו היו שזופות מנשיקות שמש. אף ישר התנשא מעל שפתיים מסותתות ומתחת לעיניים בהירות.
נעצתי את עיניי בשפתיו, ופתאום כאילו משום מקום ראיתי בדמיוני את שפתיו מטיילות על עורי החשוף. טמפרטורת הגוף שלי זינקה וחום בלתי מוכר התחיל להתפשט בגופי. המשחק שהתחלתי בו כבר לא היה משחק. מישהו שינה את החוקים בלי להגיד לי.
מבוהלת מהתחושות הזרות הרמתי את מבטי במהירות אל עיניו. עיניים בהירות מדהימות ביופיין החזירו לי מבט. באור הדל לא יכולתי לקבוע אם הן היו ירוקות, או כחולות. נשימתי התקצרה כשבהיתי בהן שבויה בדמיון שהיה זר לי. משהו קרה לי, משהו שלא הייתי בטוחה אם הוא טוב או רע. הדופק שלי כאוטי ומהיר הלם בבית החזה שלי.
כמו מטומטמת התעלמתי מקריאות המוח שלי להיזהר ולהפסיק מיד את מה שזה לא היה. כמו מטומטמת נתתי לשד הלא מוכר שהשתלט עליי להמשיך במשחק שיצא לגמרי משליטתי. ליקקתי את שפתיי שהתייבשו פתאום ושמעתי את השד מדבר במקומי, "אולי... תלוי מי..."
ריח נקי של סבון מעורב בריח קלוש של זיעה גברית הציף את נחיריי כשהוא רכן אליי. ידיו החליקו בעדינות על זרועותיי לכל אורכן. אגודליו ליטפו את צווארי והתעכבו על נקודת הדופק שפעמה בו בטירוף. אצבעותיו חמקו מתחת לרעמת שערי הכבדה וליטפו את עורפי בעדינות ועורי הסתמרר תחת חומן. הוא חפן את פניי והיטה את ראשי לאחור.
צפיתי כמהופנטת בשפתיו מתקרבות אליי. השפתיים שלנו ריחפו במרחק לחישה, נוגעות לא נוגעות. נשימתו הנקייה ליטפה את פניי והאוויר בינינו נמלא ברחש כשנשמנו זה את זה. לא ידעתי לבטח מי מאיתנו עשה את התנועה שסגרה את המרחק בינינו, אבל פתאום היינו צמודים.
הנשיקה שהחלה במגע עדין הפכה באחת לפרועה ומשולחת רסן כששפתיי נענו לליטוף המשדל של לשונו ונפשקו. אנקת עונג נמלטה מגרוני כשלשונו ליטפה בחושניות את לשוני ושלחה אגרוף של חום אל בין רגליי.
ידיי התרוממו כאילו מעצמן ומשכו אותו קרוב יותר אליי. חשתי את ויברציות הנהמה שלו בתוך פי כשהוא נענה לי ודחף אותי לאחור עד שנשכבתי על הגב. גופו ריחף מעל גופי לשבריר שנייה ואז הוא מעך את גופי תחתיו והעמיק את הנשיקה.
ערפל כיסה את המוח שלי ולא חשבתי על כלום. התחושות בגופי היו חדשות לי והממו את חושיי בעוצמתן ורציתי מהן עוד. לא רציתי להפסיק ולא רציתי שהוא יפסיק. העכבות שלי נעלמו. דחפתי את ידיי מתחת לחולצה שלו וליטפתי את שרירי גבו שנרעדו תחת אצבעותיי. לא הבנתי מה קרה לי ולא היה אכפת לי. זה כל כך נעים.
ידו ליטפה אותי לאורך כל גופי ורגלו נדחקה בין רגליי ופישקה אותן. הרגשתי את איברו הנוקשה נצמד אליי והחום בין רגליי התגבר לבעירה בלתי נשלטת.
"דומיניק! תוציא את הזין שלך מאיפה שהוא לא נמצא ותבוא עכשיו. אני צריך אותך כאן!"
הקול הרועם פיזר באחת את הערפל ממוחי והקפיא את ידיי מתחת לחולצתו. דומיניק הרים את ראשו בקללה חרישית ולאחר מכן חזר והצמיד את שפתיו לעורי כאילו לא שמע דבר. אבל עליי המילים הוולגריות פעלו כמו מקלחת מים קרים.
ההבנה שהייתי שכובה מתחת לגבר שעד לפני עשר דקות לא ידעתי איך קוראים לו ־ ושהוא לא ידע אפילו את שמי ־ חדרה למוחי באיטיות וזעזעה אותי. כנשוכת נחש שלפתי את ידיי במהירות מתחת לחולצה שלו ודחפתי אותו ממני.
"תפסיק ותרד ממני," דרשתי בלחישה.
דומיניק הרים את ראשו והסתכל מטה אליי במבט לא ממש ממוקד. נשימתו המאומצת ליטפה את פניי במשך שניות ארוכות עד שהוא לקח נשימה עמוקה והתגלגל ממני.
התרוממתי לישיבה והוא חזר לשבת על השולחן. השמלה שלי הופשלה בידיו כמעט עד מותניי. משכתי אותה וכיסיתי את ירכיי החשופות. יכולתי לחוש במבטו עליי, אבל סירבתי לפגוש בעיניו.
רציתי להאשים אותו בכל מה שקרה, אבל לא יכולתי. הייתי שותפה מלאה ופעילה לכל מה שקרה בינינו. הוא לא עשה לי שום דבר שלא רציתי שהוא יעשה. לא יכולתי גם להתכחש לעובדה שרציתי סקס פרוע ומזיע איתו.
עם גבר שלא הכרתי!
לא ידעתי מה זעזע אותי יותר. זה שבפעם הראשונה בעשרים ואחת שנותיי הרשיתי לגבר לגעת בי כך, או הידיעה שחלק ממני עדיין רצה אותו. את משקלו עליי, את שפתיו על עורי ואותו בתוכי.
זר מוחלט במרפסת פתוחה שרק קיר הפריד בינה לבין עשרות אנשים חוגגים.
איך לעזאזל הרשיתי לזה לקרות?
"אם את מצפה להתנצלות זה לא יקרה." קולו הצרוד קטע את מערבולת ההלקאה העצמית שלי. "את רצית את זה בדיוק כמוני ואם אלכס לא היה מופיע..."
"בניגוד למה שאתה חושב סטוצים זה לא הקטע שלי," כעסתי על עצמי והוצאתי את זה עליו. הייתי מצליחה להפסיק את הטירוף הזה בזמן, לא?
"אני יודע. הסתכלתי עלייך הערב. אני חייב להודות שלמרות הביצים הכחולות, היה כיף לגלות שמתחת לקרח מתחבא זיקוק שמחכה להתפוצץ."
"הסתכלת עליי?"
"אין כאן גבר שהכל אצלו עובד כמו שצריך שלא הסתכל עלייך."
נאלמתי נוכח הבוטות שלו. האינסטינקטים שלי דחקו בי לקום ולהתרחק ממנו וזה בדיוק מה שעשיתי. בלי להביט בו אספתי את התיק שלי וקמתי. על רגליים רועדות מעט התחלתי ללכת לכיוון הדלת.
"בורחת?" הוא היה במרחק צעד אחד אחריי.
"לא. מיציתי את הקטע איתך ועם המסיבה הזאת. אני רוצה ללכת הביתה."
"אם זה מה שנוח לך לספר לעצמך." הוא פתח עבורי את הדלת. כשעברתי דרכה זרועי התחככה בזרועו וניצוצות של מודעות עפו שוב בינינו. ידו, מיכוות אש על מרפקי, עצרה אותי. "אני נותן לך לברוח הפעם," נשימתו ליטפה את אוזני בלחש, "אבל אנחנו עוד ניפגש."
"זה איום?" הבטתי בו וגיליתי שלעיניים הגדולות שהיו נעוצות בי היה צבע כחול מדהים.
"לא, רק הבטחה. אנחנו נסיים את מה שהתחלנו. היום, מחר, שבוע הבא..."
כל הכעס שלי כלפי עצמי, האשמה, המבוכה והבלבול התנקזו בבת אחת לכיוונו. הביטחון הלעגני שלו הציף את מוחי בדם והתחשק לי למחות את החיוך היודע והמעצבן שלו בסטירה.
"בחלומות שלך." משכתי את מרפקי מידו בכוח.
"גם שלך," הוא אמר את המילה האחרונה.
'"חזיר שחצן עם אגו בגודל של סמיטריילר," מלמלתי כשחציתי את החדר הגדול לכיוון הכללי שהשארתי בו את ליאו. ממש לפני שהגעתי אליו קלטתי את ג'ולס בין ים האנשים ושיניתי כיוון לעברה. שמריו ידאג לליאו, הוא היה החבר שלו לא שלי.
לפתע המוזיקה הרועשת פסקה. מחרב המסיבה, אלכס, בטח ניתק להם את החשמל.
ג'ולס ראתה אותי וסגרה את המרחק בינינו במהירות. "איפה היית? חיפשנו אותך."
"לא אני נעלמתי לפני שעה."
"את מאמינה שהם מפרקים את המסיבה?" ג'ולס התעלמה מהעקיצה שלי. "איזה מקרר פתח את הדלת בדיוק כשאני ומריו הגענו לחלק המעניין וזרק אותנו החוצה."
"איפה מריו?" מתתי כבר לעוף משם.
"הלך לחפש את ליאו. הוא אמר לי לחכות להם בכניסה."
נדחקנו בין הגופים המיוזעים שעשו את דרכם החוצה. הנהנתי מדי פעם ללהג הבלתי פוסק של ג'ולס. לא ממש הקשבתי לה, אבל שמחתי על הסחת הדעת.
צעד אחד לפני שהייתי מחוץ לדלת הכניסה הענקית לא עמדתי בפיתוי. מתחתי את צווארי והבטתי לאחור, לעבר הדלת שהובילה למרפסת. הוא כצפוי, כבר לא היה שם.
בו ברגע החלטתי לקבור את הערב הזה על כל מה שקרה בו ולשכוח מדומיניק ולא לדבר עליו לעולם. לכל בחורה יש את הזכות לעשות לפחות טעות אחת מטופשת בחייה.
דומיניק ־ ומה שהתחולל בינינו לדקות ספורות, כשהייתי מישהי אחרת ־ היה הטעות שלי.
חלק ב'-
1

סגרתי את דלת חדר המוטל מאחוריי ונשענתי עליה בעייפות. כמעט בוקר.
את הלילות הארוכים ביליתי בשוטטות חסרת תכלית בעיר, ידיי מאוגרפות בחוזקה ותקועות עמוק בכיסי המעיל הקל שקניתי לי. צעדתי כך במשך שעות. צרחתי את ייאושי בשקט אל השמיים. זעקתי את כאבי אל המרחבים האינסופיים של הקוסמוס. ניהלתי התחשבנות עם אלים קדומים, עם אלוהים, עם עצמי.
חוסר התוחלת שבמעשים שלי היה ברור לי, אבל לא יכולתי להימנע מכך יותר משיכולתי למנוע את נשימתי הבאה, פעולה לא רצונית שלא הייתה לי עליה כל שליטה.
נשימה פנימה ונשיפה החוצה.
המוח שלט בי ואילץ אותי לעשות את מה שלא רציתי.
הלוואי שהייתי יכולה לשכב ופשוט להפסיק לנשום. הלוואי והיה איזה כפתור בגוף שיכולתי ללחוץ עליו ולכבות את הכול. כמו כפתור רדיו, כשהמוזיקה מתחילה לעצבן פשוט לוחצים על כפתור ומכבים אותה, משתיקים אותה לנצח.
הלוואי שיכולתי לכבות את עצמי באותה הקלות לנצח.
לא היה שום מקום שיכולתי לברוח אליו, ובכל זאת כפיתי על עצמי בכל לילה לצאת החוצה בתירוץ שהאוויר הקריר מקל עליי.
לא שהשכונות שבחרתי להסתובב בהן היו שכונות יוקרה נקיות. שכונות שבחיים הקודמים שלי לא הייתי מעזה להיכנס אליהן גם בשעות היום, הפכו למקום המפלט שלי בלילות הארוכים. שכונות של זנות וסמים שריח השתן, האשפה והעליבות עטף בהן כל פינה. מקומות שבהם מישהו עלול להירצח רק בגלל שמישהו אחר רצה את המעיל שלו. יום אחד מישהו ימצא את הגופה שלי באחת הסימטאות המלוכלכות האלה, ואני אשאר באחת מהן לנצח.
יכולתי כמעט לראות את הגופה שלי שם. מוטלת בסמטה כשבלשי המשטרה מקיפים אותי, רוכנים על גוש הבשר שהיה פעם אני. את ציור הגיר של הגופה שלי על הרצפה המלוכלכת אחרי שיפנו אותי משם. סרטים צהובים מתנפנפים ברוח, כמו באיזו סדרת טלווזיה.
חייכתי. אולי מישהו אחר יעשה במקומי את מה שלא הצלחתי.
ידעתי שהתנדנדתי על קצה שפיותי והבטתי לתהום. די בצעד אחד קטן קדימה ואני מאבדת אותה.
זיכרון אחר הצהריים הארור שבו ניסיתי לשים קץ לכל, מילא את פי בטעם חומצתי ומר. חשבתי שהלכתי אליו, אבל בסך הכול איבדתי את ההכרה. מראה הדם שלי, החולי והתשישות הכריעו אותי. שלושת החתכים לא היו מספיק עמוקים. לאחר זמן קצר הדם הפסיק לזרום מהם ולא היה בי הכוח הנפשי לחזור על המעשה.
הבחילה תקפה אותי שוב בחוסר רחמים, טיפסה ממעמקי הבטן שלי היישר לגרון. בקושי הצלחתי להגיע לחדר האמבטיה לפני שהתחלתי להקיא. הגוף שלי התעוות במאמץ כואב. חוץ ממים לא היה לי הרבה מה להוציא. התמוטטתי ליד האסלה מותשת. אולי כדאי להישאר כאן. זה יחסוך לי את הצורך לרוץ בכל פעם. יהיה פשוט יותר להניח את הראש כאן ולהתפוגג לי.
אלוהים בבקשה, התחננתי באלם. אני רוצה למות.
"אלי, אלי," קול עדין התנגן באוזניי. סירבתי לפקוח את העיניים.
"אלי! אליסון אוסטר!" שוב הקול, כעוס הפעם.
סבתא? הקול נשמע בדיוק כמו קולה של סבתא כשהיא הייתה נוזפת בי בבקרים כשאיחרתי לקום לבית הספר.
זה לא יכול להיות. היא לא פה. כבר שנים שהיא לא פה. ובכל זאת לא יכולתי למנוע מעצמי ללחוש, "סבתוש?"
"הבכי שלך, כל כך כואב, קרא לי ואילץ אותי לחזור אלייך." הקול היה כל כך רך. בדיוק כמו של סבתא. "מה קורה נשיקונת שלי?." שם החיבה, המוכר והאהוב, העלה דמעות בעיניי. כל כך הרבה זמן לא שמעתי אותו. ובכל זאת, זו לא יכלה להיות באמת סבתא, היא הרי מתה לפני שנים.
"את מתה סבתא, לא יכול להיות שאת כאן. את הזיה. אף אחד לא חוזר מהמקום שאליו את הלכת."
"אולי כן ואולי לא. אבל אני כאן, בין אם יציר הדמיון שלך או איזו ממשות אחרת. את רוצה לספר לי למה את ישנה על האסלה?"
"אני רוצה למות."
"כאן כשהראש שלך על האסלה?" סבתא צקצקה בלשונה, "ככה את רוצה שימצאו אותך?"
"תראו מי שמדברת. את בחרת ללכת ולקבל דום לב באמצע הרחוב. התמוטטת על המדרכה המלוכלכת לפני כל העולם ואשתו. זה בטח לא היה מראה יפה לכל מי שהיה שם. ממש חוסר התחשבות אם את שואלת אותי."
"תמיד היית חוכמולוגית," סבתא נאנחה בקול רם. "אבל אנחנו מדברים עלייך, לא עליי. את רוצה להגיד לי למה הנכדה שלי רוצה למות?"
"כי אני לא רוצה לחיות?"
"איך קוראים לו?" יכולתי להישבע שהרגשתי את ידה מלטפת את שערי וזה היה כל כך מנחם שהמשכתי לשוחח איתה כאילו היא באמת הייתה איתי ולא הזיה שנרקמה במוחי הקודח.
"דומיניק," נשנקתי, שמו על שפתיי נשיקת כאב צורבת. "קוראים לו דומיניק."
"ואת אוהבת אותו... מאוד."
"כן סבתא וסרט טוב וקערת פופקורן לא יגרמו לי להרגיש יותר טוב, אז חבל על הזמן שלך."
"כמו להוציא מים מאבן," הקול האהוב והמוכר כל־כך קיטר. "תמיד זה היה ככה איתך. אולי תספרי לי הכול מההתחלה?"
"אין מה לספר, הוא מת."
"אוי מתוקה שלי," הקול התרכך בהשתתפות. "אני כל כך מצטערת. כל כך, כל כך מצטערת."
"הלב שלי מת סבתא," לחשתי בקול שבור.
"הלב שלך לא מת מתוקה שלי. הלב שלך כואב וכל עוד הוא כואב הוא עדיין חי."
"בובה שלי," הקול של סבתא המשיך כשלא טרחתי לענות. "אני יודעת שמה שאני הולכת להגיד לך עכשיו לא ינחם אותך... תמיד הרגשת חזק כל כך." סבתא, או קול ההזיה בראשי נאנח. "ככה הרגשתי כשסבא שלך השאיר אותי פה. גם אני הייתי שם, במקום שבו את נמצאת עכשיו. החשיכה הקיפה אותי וכל מה שרציתי היה לעצום את העיניים ולא להיות יותר. אבל אז את הגעת והאור שאת הבאת, כמו מיליון נרות דולקים, מילא את הלב הריק שלי והרחיק אט אט את האפלה. אני יודעת שקשה לך להאמין, אבל גם החשיכה שאת נמצאת בה עכשיו תדחק על ידי אלפי נרות דולקים, אם רק תתני להם להיכנס."
"אני רוצה למות סבתא, אני לא רוצה אלפי נרות דולקים מחורבנים."
"את זה אני לא מוכנה לשמוע. המוות הוא סופי קטנה שלי. החלל הזה, שאת כל כך רוצה עכשיו ליפול לתוכו, יחכה עוד כמה שנים. אני יודעת שקל יותר לשקוע אל תוך הריק, אל החלל הענק שהוא השאיר בליבך... במקום, תני לאור האהבה שהוא הביא לחייך להוביל אותך ולהנחות אותך אל מעבר לשולי האפלה."
"מה הטעם סבתא," שאלתי בייאוש, "אני רוצה אותו! לא אור ולא זיכרון."
"אין לי עוד הרבה זמן נשיקונת יפה שלי אני תכף צריכה ללכת," הקול אמר בהתנצלות. "אז אני רוצה שתקשיבי לי," הקול התקשה כהרף עין, בדיוק כמו סבתא בימים הטובים שלה. "תבוסתנות היא לא בלקסיקון של בני אוסטר ואת אוסטר כולך. את לוחמת! אם השנים האחרונות לא לימדו אותך את זה, אני אומרת לך. וכדאי שתאמיני לי כי אני מעולם לא שיקרתי לך. את לוחמת! אז תילחמי להשאיר אותו חי בקרבך. תאהבי אותו, אל תכתימי את זכרו בכניעה. תאמיני לי, הוא לא רוצה את הקורבן הזה."
"את לא מבינה," ניסיתי להכניס מילה למונולוג שלה. מילותיה דמו לסכינים חדות שפצעו אותי עמוק בבשר החי. רציתי להגיד לה שלא נלחמתי ושזו הייתה אשמתי. דומיניק מת באשמתי!
"אני מבינה שהייתה שם אהבה גדולה," סבתא המשיכה כאילו לא שמעה אותי. "את חושבת שהוא היה שמח לראות אותך במצב הזה? הוא בטח מסתכל עלייך עכשיו מלמעלה ומת אלף פעם מחדש. הוא רואה אותך ולא יכול להגיע אליך כשאת כל כך רחוקה ולא יכול לעשות שום דבר כדי לעזור לאישה שהוא אוהב. אם המצב היה הפוך, את היית רוצה לראות אותו כך? חולה ואומלל, זרוק באיזה מוטל מסריח?"
"אני לא כמוך סבתא, אני לא יודעת אם יש לי את הכוח."
"ואת גם לא תדעי עד שלא תעשי את הצעד הראשון. ואם את לא יודעת מאיפה להתחיל אז אני אגיד לך. את קמה וקובעת תור לדוקטור מולר. את זוכרת אותו, הרופא שלנו? את קובעת תור והולכת אליו. את חולה ואם לא תטפלי בעצמך את באמת תמותי, ואת זה אני לא מוכנה לקבל. אני הולכת עכשיו בובה, הלוואי שהייתי יכולה להישאר עוד קצת."
"התגעגעתי אלייך סבתוש," לחשתי. "אני אוהבת אותך."
"גם אני נשיקונת. גם אני אוהבת אותך, יותר ממה שאי פעם תוכלי לדעת. אבל אני חייבת לזוז ואם תכריחי אותי לחזור לכאן תצטרכי להתמודד עם רוח רפאים מאוד, מאוד כועסת. אני אוהבת אותך ילדה." הקול של סבתא הלך ונמוג.
התעוררתי בבת אחת כאילו מישהו ניער אותי. הלחי שלי הייתה דבוקה למושב האסלה. הגוף שלי כאב מהישיבה על הרצפה הקרה וקולה האהוב של סבתא עדיין הדהד בראשי. עצמתי את עיניי שוב וניסיתי לחזור לחלום את סבתא ואת האהבה שכל כך חסרה לי.
אחרי זמן מה נתמכתי בכיור ומשכתי את עצמי לעמידה. נשענתי על השיש ומילאתי לי כוס מים ושתיתי אותם בלגימות קטנות. הבטתי באישה הרדופה שהחזירה לי מבט מהמראה הקטנה שהייתה קבועה בקיר. היא לא דמתה במאום לאישה שהייתי עד לפני מספר ימים. העיניים שלי היו שני שקעים כהים שכל החיות ניטלה מהן והפנים החיוורות שלי רק הדגישו אותן. הלחיים שלי היו שקועות ושערי הלח נדבק אליהן והדגיש את רזונן. לא זכרתי את הפעם האחרונה שבה אכלתי.
"קדימה!" שמעתי בנבכי זיכרוני את קולה של סבתא מאיץ בי. "קדימה מתוקה שלי, את לא רוצה לפספס את התור שלך לרופא, הבטחת לי."