סִפּוּר יְלָדִים רָגִישׁ וְנוֹגֵעַ לַלֵּב, מְסֻפָּר מִנְּקֻדַּת מַבָּטָהּ שֶׁל לִילִי, יַלְדָּה הַמְּסַפֶּרֶת עַל פְּחָדֶיהָ וְעַל חֲשָׁשׁוֹתֶיהָ בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים, וְעַל הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הִתְמוֹדְדָה אִתָּם. הִיא מְפַחֶדֶת מִמִּפְלָצוֹת, מִכִּשָּׁלוֹן, מֵאָבְדָן, מִפְּרֵדָה שֶׁל הוֹרֶיהָ וּמִבְּדִידוּת. כָּל שָׁלָב בְּחַיֶּיהָ מְאֻפְיָן עַל יְדֵי פְּחָדִים אֲחֵרִים,
עַד שֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ מוֹצֵאת פִּתְרוֹן שֶׁגּוֹרֵם לָהּ לְהַרְגִּישׁ בְּטוּחָה.
הַפַּחַד הוּא רֶגֶשׁ בְּסִיסִי שֶׁאוֹתוֹ חוֹוִים כֻּלָּנוּ, בְּעָצְמוֹת שׁוֹנוֹת וּבִתְדִירוּת שׁוֹנָה. לְעֻמַּת זֹאת יְלָדִים חוֹוִים לְאֹרֶךְ הִתְפַּתְּחוּתָם פְּחָדִים דּוֹמִים, וְחָשׁוּב לְהָצִיף אוֹתָם וּלְשׂוֹחֵחַ עֲלֵיהֶם. הַסִּפּוּר שֶׁל לִילִי מְעוֹדֵד שִׂיחַ חָשׁוּב מֵאֵין כְּמוֹתוֹ, כֵּן וּמַעֲמִיק עַל פְּחָדִים וְעַל חֲשָׁשׁוֹת – גַּם מֵהַדְּבָרִים שֶׁלִּכְאוֹרָה קָשֶׁה יוֹתֵר מִכֹּל לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם, אֲפִלּוּ מָוֶת.
קֶרֶן זָקֵן בָּרָאשִׁי נוֹגַעַת בַּפְּחָדִים הָעֲמֻקִּים בְּיוֹתֵר שֶׁל יְלָדִים וּמַצִּיעָה נֶחָמָה בִּדְמוּתָהּ שֶׁל אִמָּא, שֶׁתָּמִיד יוֹדַעַת מָה לוֹמַר וְאֵיךְ לִגְרֹם לְבִתָּהּ לְהַרְגִּישׁ אֲהוּבָה וּבְטוּחָה.
