שלולית ביער ירושלים

סוֹף הַחֹרֶף, בָּא אָבִיב,
הַכֹּל פָּרַח בְּאָדֹם וְצָהֹב סְבִיב.
יָד בְּיָד, תַּחַת תְּכֵלֶת שָׁמַיִם,
טִיַּלְתִּי עִם אִמָּא בְּיַעַר יְרוּשָׁלַיִם...

בְּסִפְרָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה בּוּשֶׁרִי, יַלְדָּה וְאִמָּהּ מוֹצְאוֹת יַחַד רֶגַע שֶׁל שֶׁקֶט שֶׁבּוֹ הֵן מְגַלּוֹת זוֹ אֶת זוֹ וְאֶת הַטֶּבַע סְבִיבָן. צִיּוּרֶיהָ הַמַּרְהִיבִים שֶׁל נֹעָה קֶלְנֶר הֵם כְּמוֹ טִיּוּל שֶׁל מַמָּשׁ בְּחֵיק הַטֶּבַע. סֵפֶר שֶׁמַּזְמִין לְהִתְחַבֵּק יַחַד וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּשֶׁקֶט פְּנִימָה.

 
דבורה בושרי היא סופרת ועורכת ספרות ילדים ירושלמית. מתבוננת ללא הרף בארבעת ילדיה וכותבת להם ועליהם. ספרה ״השלולית ביער ירושלים״ הוא פרי געגועים עזים לפואמה ״הבריכה״ של ביאליק. וממנה היא מצטטת בפתיחה לספר:

   
"לבדה תחלום לה חלום עולם הפוך

 
ותדגה לה בחשאי את דגי זהבה

 
ואין יודע מה בלבבה".. (הברכה, ביאליק)