עסקת חברות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
עסקת חברות
מכר
אלפי
עותקים
עסקת חברות
מכר
אלפי
עותקים

עסקת חברות

4.3 כוכבים (133 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2735מקורי
ספר מודפס
4959מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

עוד על הספר

  • תרגום: שי סנדיק
  • הוצאה: לבבות
  • תאריך הוצאה: יוני 2021
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 391 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 31 דק'

תקציר

דרוש: בחור חתיך עם שרירי בטן נוקשים ומקל גדול.
 
שוגר ריאן מרוששת ונואשת וספורטאים שחצנים ופרועים הם ממש לא בשבילה... עד שהיא נאלצת לסגור עסקה עם היהיר מכולם.
לו רק היה יודע שהיא קיימת.
המטרה שלה? להופיע על הרדאר של שחקן ההוקי הזה בכל דרך אפשרית.
זק מורגן הוא מלך זירת הקרח וחדר המיטות, אבל שום דבר לא מכין אותו אל הבחורה המסתורית שמופיעה בכל מקום – מסיבות אחווה, הבר האהוב עליו, ולבסוף בכניסה לביתו עם הצעה שהוא לא יכול לסרב לה. הכלל היחיד בעסקת החברות: אסור להתאהב.
אבל אחרי לילה לוהט (בעצם, שניים) נמאס לו להעמיד פנים והוא נשבע להפוך את הקשר המלאכותי ביניהם לאמיתי. רק חבל שהיא לא יכולה לסמוך על ספורטאי עם מוניטין של שובר לבבות.
האם כוכב ההוקי ישיג את אהובתו הנצחית, או שמא עסקת החברות תסתיים בשברון לב?

פרק ראשון

פרולוג
זק

כשהגעתי למשחק הערב, לא ידעתי שזה מה שינסה להרוג אותי.
אני מדמיין את הכותרות עכשיו: שחקן הוקי מהליגה הראשונה מת במהלך משחק היריבות הגדול של השנה.
שיהיה. אני מדחיק את המחשבות וגולש לזירה, מתעלם מפעימות ליבי שיוצאות משליטה. הקטע הוא שאסור לי למות. ברור, הבקעתי שני שערים בשליש הראשון שלי גם אחרי בדיקות גופניות רציניות, אבל זה לא מספיק אם אני רוצה לשבור את השוויון.
אני צריך לשלוף שפן מהכובע.
אני צריך להיות הגיבור.
אבל ככל שאני חושב על העובדה שחזי הולם חזק מהרגיל, כך זה מחמיר.
תאט, אני אומר לליבי. בבקשה.
הוא לא מאט, ואני שואף אוויר באיטיות דרך האף ואז נושף דרך הפה. בדרך כלל, נשימות עמוקות עוזרות כשחרדת הביצוע תוקפת אותי, אבל עכשיו הזירה מסתובבת סביבי ואני כובש את הדחף להחליק חזרה לספסל ולטמון את הראש בין הרגליים.
תירגע כבר, זי.
זה רק מתח מול הקהל הביתי. תתעל את זה לאנרגיה.
אבל כאן... התחושה שונה. כמו רכבת שעומדת לרדת מהפסים.
הלסת שלי מתהדקת ואני קופץ את אגרופיי, כופה על עצמי פיזית להזיז מחליק אחד לפני האחר.
כל שחקני הנבחרת, ואני בתוכם, נעים אל מרכז הזירה - אל העימות החזיתי - לבושים במדים בצבעי שחור וזהב. מחשבותיי נודדות אל האנשים ביציעים. צופים בי. סומכים עליי שאהיה כוכב המשחק.
יש לו הכול, אנשים אומרים. הוא הבחירה מספר אחת בליגת ההוקי הלאומית. זוכה פרס הובי בייקר.
״זי? הכול בסדר איתך?״ זה אריק, הוא החלוץ שלי וחברי הטוב ביותר. בלי להסתכל, אני יודע שהבריון הג'ינג'י אומד אותי במבטו — מן הסתם בהבעת זעף על פניו המזוקנות.
הוא יחשוב שיצאתי מדעתי.
הוא יחשוב שאני לא יודע לשלוט בעצמי ברגע האמת.
אני אמור להיות חזק.
אני הקפטן.
אני הנבחרת.
״זי?״ הקול שלו עיקש יותר. ״אתה מוכן?״
חזי מתכווץ וזרועותיי מעקצצות. אני הולך למות?
אל תביט בו. הבחור רואה הכול.
אני מהנהן אליו.
ריס, אחי הקטן וגרסה נוספת שלי — ברמה מפחידה — מחליק אליי מהצד השני. הוא טופח לי על הגב ביד עטויה כפפה ומכוון את המקל שלו לעבר השחקנים מאוניברסיטת מינסוטה־דולות'. ״מוכן לכסח את הצורה לבולדוגס?״
״כן.״ אחד משחקני ההגנה היריבים מביט בעיניי ועושה תנועה גסה בידיו. זה משחק רגיל בעונה, אבל היריבות בין האוניברסיטאות היא בת ארבעים שנה. הם גם כיסחו לנו את הצורה בשנה שעברה במהלך הפרוזן־פור, משחקי הגמר. נחישות קרה מצטברת בי ונאבקת בליבי הדוהר כשאני חורק שיניים. אם אני רוצה לסיים בתור אלוף, אני חייב לטפס על ההרים הגבוהים ביותר צעד אחר צעד, ועכשיו הנבחרת הזאת היא הר האוורסט.
אני מוכרח להבקיע.
זיעה מציפה אותי.
שיט.
תשתלט. על. עצמך.
במקום כלשהו באופק, מעריצה יחידה קוראת ״קדימה זי!״, וצמרמורת עוברת בגווי. זאת לא היא, אבל משהו בקול מוכר מספיק כדי שאחזור בזמן למקום שבו חשבתי שהעולם דבש.
היא מתה ואני יודע את זה ובכל זאת...
הבהלה מציפה את גופי כשהאוויר הקר סביב מתלהט והופך סמיך. גרוני מתכווץ ואני בקושי מצליח להתאפק ולא לתלוש מעליי את הקסדה. המוח שלי רוצה לצאת מהראש ולהדחיק את המתח. המקל שלי רועד כשאני מזיז אותו, ואני מנסה למנוע ממנו לקרקש על הקרח.
תתעורר, זי, הלב שלך עוד יפרוץ מהחזה.
המאמן סוורינגן צועק משהו ואני מסובב את ראשי כדי להביט בו, צופה בשפתיו נעות בתנועה איטית. אורות הזירה מסנוורים אותי ואני מרגיש כאילו נדרש ממני מאמץ עילאי, אבל איכשהו אני מצליח להרים את ידי ולסוכך על עיניי.
אני מתנודד ונדמה לי שאני מרגיש טעם אפר בפי. אלוהים, הקסדה הזאת חונקת אותי. איבריי כבדים כאילו הם עשויים מעופרת, ואני עוצר ומתנשם כשאני משתופף על הקרח עד שאני מצליח לעמוד שוב. אני מודע במעורפל למבטי השופטים, לקריאות מחבריי לנבחרת, לגל השתיקה שמציף את הזירה.
ריס ואריק קוראים בשמי.
מישהו נוגע בזרועי — אני חושב שזה אחד השופטים — אבל אני מעיף את היד שלו.
״זי! זי! זי!״
אלוהים, זו שוב הבחורה ההיא שעומדת.
אני לא יכול לעשות את זה לפני כולם.
זק מורגן לא חלש.
אני סופרסטאר.
אני פאקינג סופרסטאר.
למרות שזה לא מגיע לי.
אז אני בורח ומתנתק.
כשאני חולף על פני שאר השחקנים שעל הספסל — אני לא מסוגל להביט בהם מפחד שיראו איזה אסון אני — כבר הורדתי את הכפפות והקסדה. חזי עולה ויורד וגומע אוויר שלא נמצא שם. אני יוצא למסדרון החשוך המכוסה שטיח וליבי הוא רכבת דוהרת.
פשוט לֵך.
אבל אני לא יודע לאן.
אני לא יודע מה אני עושה.
אני פשוט יודע שאני צריך לגרום לאי השפיות הזאת להיגמר.
אתה הבאת את זה על עצמך, אומר קול בראשי. היית אמור לעבוד על זה חזק יותר. היית אמור לעשות מאמץ גדול יותר. היית אמור לעשות את מדיטציית הניו אייג' החדשה. היית אמור להבקיע שלושה שערים במקום שניים בשליש הראשון, ואז הלחץ הזה לא היה קיים.
זה לא נורמלי.
אני נושף במהירות ומנסה לנשום באופן סדיר, אבל שאלוהים יעזור לי, אני לא יכול...
אני ממהר למלתחות ורגליי מאיצות בי להגיע לשם. אני פותח את הדלת וממהר פנימה, גופי רועד כשאני מסיר מעליי את החולצה ואחריה את הכריות.
אני עומד במכנסיי בלבד, ועיניי פראיות כשאני סוקר את המקום ומתבונן באריה הענק שמצויר על הקיר עם הססמה אל תוותר מתחתיו. אני ממהר אל ארונית העץ, מושיט יד ומוציא שרשרת עם מדליית כסף שתלויה בפנים על וו.
אני לא עונד אותה במשחקים, אבל אלוהים - אולי כדאי שאעשה זאת. רק בתור תזכורת.
״זהב לא יחזיק עד תום,״ אני מצליח ללחוש בקול. המילים הם השם והשורה האחרונה של שיר מאת רוברט פרוסט. אני עוטף את השרשרת בידי ואגודלי מלטף את עיגול הכסף ומרגיש את האותיות החקוקות בו.
אני שומע במרחק צעדים רועמים — מאמנים וחובשים, כבר בהיכון.
חזי פועם ופועם ופועם, צובר מהירות, תנופה, ואפלה מטשטשת את ראייתי כשאני תולה את השרשרת על צווארי.
ברכיי כושלות ואני קורס על הרצפה.
סליחה, סליחה, סליחה, אני לוחש לבחורה שהרגתי.
 
 

עוד על הספר

  • תרגום: שי סנדיק
  • הוצאה: לבבות
  • תאריך הוצאה: יוני 2021
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 391 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 31 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
133 דירוגים
74 דירוגים
33 דירוגים
18 דירוגים
5 דירוגים
3 דירוגים
1/1/2025

הסופרת הזו התקדמה והתפתחה בצורה יוצאת דופן מ-2 הספרים הראשונים והלא טובים שלה (אנגלי מלוכלך ואנגלי מטורף) העלילה רומנטית מרגשת שכתובה היטב הדמויות של שוגר וזי מורכבות שעוברות דברים כואבים בחייהם ומתפתחים ומתעצמים מהם בסך הכל ספר מעולה אפילו עוד יותר מהספר הקודם שלה אווה היקרה, אהבתי בו הכל❤️‍🔥❤️‍🔥❤️‍🔥❤️‍🔥❤️‍🔥

1
28/7/2023

ספר מעולה, ממש מזכיר את סדרת מחוץ לקמפוס אז מי שאהב את הסדרה ממש יהנה מהספר הזה!

1
9/3/2024

סיפור יפה. דמויות טובות. סמאק סבבה, לא במקסימום

11/3/2023

מקסים

23/4/2022

ספר מהמם. אני ל כך אוהבת את הכתיבה שלה. ממליצה בחום!

12/3/2022

ספר מרגש ומקסים כתוב טוב העלילה זורמת נגמר ביום אחד - לא יכולתי לעצור את הקריאה

30/1/2022

ספר מהמם,כתוב בצורה מופלאה, לא יכולתי להפסיק לקרוא.

31/12/2021

מושלם. אי אפשר להפסיק לקרוא

30/11/2021

ספר מרגש, זורם ולא כבד נהניתי מאוד

24/11/2021

מקסים

18/11/2021

ספר חמוד מאוד

16/10/2021

ספר מדהים, קליל ומעניין, רומן סוחף ועוד משהוא שלא קורא לי הרבה בספרים זה שנקשרתי לדמויות. לא עזבתי את ספר מרגע שהתחלתי, ומבואסת שסיימתי. סופרת טובה, ומכתיבה לכתיבה היא רק משתפרת וסוחפת בעלילות שהיא רוקמת. אהבתי!!! ממליצה בחום כי לא היה רגע דל בעלילה.

11/9/2021

נהנתי מכל רגע! לא הצלחתי להוריד את הספר הידיים! זי ושוגר מקסימים❤️

6/9/2021

אהבתי ממש,קליל זורם כיפי

4/9/2021

ספר מקסים אני כל כך אוהבת את הסופרת הזאת בכל ספר היא משתפרת מומלץ

30/8/2021

ספר מהמם, מצחיק וזורם מומלץ לגמרי!

27/8/2021

ספר מהמם, כיפי, קליל, חולה על ספרים כאלה

12/8/2021

מעולה .אי אפשר להפסיק לקרא.מומלץ

31/7/2021

כל ספר שלה מדהים! אהבה חזקה וסוחפת. תענוג

15/7/2021

מקסים

14/7/2021

סיפור יפיפה על אהבה ותקווה ושברון לב מהרגע שהיתחלתי לא יכולתי להפסיק לקרוא מהמם שווה כל רגע

10/7/2021

מהמםםםםם!!!

10/7/2021

ספר מקסים , קליל, זורם, לוהט,אהבתי מאוד וחבל שנגמר מהר. הייתי קוראת בכיף עוד כמה פרקים. ספר שנוגע בנושא רגיש וחשוב שידברו עליו ללא בושה - חרדה. דמויות משנה מקסימות, הייתי בשמחה קוראת גם עליהן.

9/7/2021

מקסים!

6/7/2021

קליל וחמוד

26/6/2021

ספר קליל וכיפיי

25/6/2021

מקסים. הייתי רוצה עוד כמה פרקים. אוהבת את הדמויות.

24/6/2021

ממתק אמיתי שנקרא בכמה שעות בודדות

24/6/2021

אהבתי

23/6/2021

מושלם, כמה רגש ואהבה. כתיבה מקסימה. מומלץ

22/6/2021

ואי ואי ואי סוחף סקסי פגז!! מומלץ לקרוא כייפי

21/6/2021

פשוט מדהים ספר מרגש מאוד

20/6/2021

יואווו מהמםםםם!!!!! אחד הספרים הכי טובים שקראתי לאחרונה ובכלל… נהנתי מכל רגע, מזק ושוגר ושלל הדמויות המשנה המקסימות, והכי חשוב נהנתי מהכתיבה הנהדרת!! כמה רגש וחכמה יש בכתיבה של הסופרת הזאת, תענוג

20/6/2021

ספר מרגש ומושלם ממליצה בחום

20/6/2021

ספר מתוק מתוק! כיף לקרוא וחבל שהוא נגמר

19/6/2021

ספר מתוק- ממש שוגר יש כמובן גם מסר חשוב ששזור בצורה יפה ברומנטיקה מומלץ מאוד

19/6/2021

מושלם

19/6/2021

סיפור אהבה מקסים... קראתי בשטף

18/6/2021

מהמם.נקרא בנשימה אחת

18/6/2021

ספר שלמות.

18/6/2021

ספר ענק מרגש מאוד. איך שאני אוהבת את הסופרת הזאת . הסיפור חודר לנפש ולנשמה . תודה לאורטל ולהוצאת לבבות על בחירת תרגום הספר. 💖💖💖💖💖

18/6/2021

וואו ספר מהמם! ממש נהנתי לקרוא! הזדהתי עם זי, רגיש, מקסים וביחד הוא ושוגר מהממים! אהבתי!

17/6/2021

וואוו, ספר לוהט ממש, אהבתי גם את הכימיה ביניהם, מומלץ.

28/11/2022

ספר נימד ומסקרן, לדעתי איפשהו באמצע העלילה קצת נמרחה, אבל אז חזרה לעצה. סהכ ספר נחמד לקריאה די קלילה

15/6/2022

חמוד משהו שם פשוט הרגיש לא זורם כל כך

16/4/2022

מרגש ויפה!

8/12/2021

ספר חמוד אבל שטחי לקריאה שוטפת. לא משהו שלא קראנו עד כה, גיבור ספורטאי מצטיין, מסוקס ומיוסר נופל שדוד לרגליה של הגיבורה...

7/12/2021

חמוד

23/10/2021

ספר נחמד. אמנם קלישאתי למדי, אבל כתוב היטב, ולכן הוא חביב לקריאה.

2/10/2021

מקסים, רומנטי, מתקתק

23/7/2021

רומנטי, קליל חמוד

20/7/2021

נחמד. קצר. הייתי רוצה קצת יותר עומק. היה לו פוטנציאל להיות 5 כוכבים.

10/7/2021

מתוק כיפי קליל

6/7/2021

כתוב יפה היה צריך לפתח מעט יותר את העלילה

3/7/2021

נחמד. רומן סטודנטים אמריקאי. צפוי מאוד אבל זורם וסוחף. אהבתי יותר את אווה😜

2/7/2021

חמוד, מתחיל ממש טוב אבל קצת איבד כיוון באמצע

28/6/2021

מקסים!! נהנתי מאוד!

21/6/2021

ספר ממש מתוק. עוסק בנושאים מאוד חשובים ורגישים, אבל לא הרגשתי שהדמויות עברו תהליך משמעותי

21/6/2021

ספר נחמד. עלילה סבירה

20/6/2021

מרגש מקסים ויפה

20/10/2024

ספר חמוד, קצת טעויות בכתיבה אבל לא קריטי. סהכ לא רע

22/10/2022

כל המרכיבים הנכונים אבל סתמי

10/9/2022

כמה פוטנציאל היה לספר ממש מאכזב

27/6/2022

מאכזב לעומת ספריה הקודמים

7/1/2022

בינוני , נחמד וצפוי כרגיל. לא משהו ייחודי אך עדיין מתאים לז’אנר

20/12/2021

סביר מאוד...

27/11/2021

ספר חמוד, דמויות, רעיון, הכל אחלה רק הכתיבה עצמה מבאסת🤦🏻‍♀️

9/11/2021

נחמד לא יותר מזה

7/9/2021

כתוב ומתנהל בינוני. עמוק לכאורה אבל לא מצליח להתרומם.

28/7/2021

פ'סדר (לקרוא את הספר הזה בדיוק ביום בו סימון ביילס פורשת בגלל התקפי חרדה,איזו מקריות:))

2/7/2021

סהכ חמוד .הכל קורה מהר מדי אבל קטעי הסקס לוהטים 💥

27/10/2021

סתם ספר… שיעמום מתמשך - תרגום מזעזע! אפשר לוותר🧚🏻‍♀️

7/7/2021

בינוני ומטה. לא מרגש, לא מותח, לא רומנטי, לא מצחיק, לא מקורי... סתם ספר, אין קשר בין הדירוג לתוכן. בז'אנר יש ספרים הרבה הרבה יותר מוצלחים

3/7/2021

פשוט גרוע. עלילה משעמת. כתיבה מאכזבת. ספרה הקודמת היה מעניין והייתה ציפיה לקראת הקריאה שלא התממשה.

29/6/2021

שטחי מאוד וצפוי. כמובן שלא מצפים יותר מידי מה'זאנר הזה אבל לפחות כמה שעות להעביר בכיף, גם את זה לא היה פה. פשוט משעמם.

עסקת חברות אילזה מאדן־מילס
פרולוג
זק

כשהגעתי למשחק הערב, לא ידעתי שזה מה שינסה להרוג אותי.
אני מדמיין את הכותרות עכשיו: שחקן הוקי מהליגה הראשונה מת במהלך משחק היריבות הגדול של השנה.
שיהיה. אני מדחיק את המחשבות וגולש לזירה, מתעלם מפעימות ליבי שיוצאות משליטה. הקטע הוא שאסור לי למות. ברור, הבקעתי שני שערים בשליש הראשון שלי גם אחרי בדיקות גופניות רציניות, אבל זה לא מספיק אם אני רוצה לשבור את השוויון.
אני צריך לשלוף שפן מהכובע.
אני צריך להיות הגיבור.
אבל ככל שאני חושב על העובדה שחזי הולם חזק מהרגיל, כך זה מחמיר.
תאט, אני אומר לליבי. בבקשה.
הוא לא מאט, ואני שואף אוויר באיטיות דרך האף ואז נושף דרך הפה. בדרך כלל, נשימות עמוקות עוזרות כשחרדת הביצוע תוקפת אותי, אבל עכשיו הזירה מסתובבת סביבי ואני כובש את הדחף להחליק חזרה לספסל ולטמון את הראש בין הרגליים.
תירגע כבר, זי.
זה רק מתח מול הקהל הביתי. תתעל את זה לאנרגיה.
אבל כאן... התחושה שונה. כמו רכבת שעומדת לרדת מהפסים.
הלסת שלי מתהדקת ואני קופץ את אגרופיי, כופה על עצמי פיזית להזיז מחליק אחד לפני האחר.
כל שחקני הנבחרת, ואני בתוכם, נעים אל מרכז הזירה - אל העימות החזיתי - לבושים במדים בצבעי שחור וזהב. מחשבותיי נודדות אל האנשים ביציעים. צופים בי. סומכים עליי שאהיה כוכב המשחק.
יש לו הכול, אנשים אומרים. הוא הבחירה מספר אחת בליגת ההוקי הלאומית. זוכה פרס הובי בייקר.
״זי? הכול בסדר איתך?״ זה אריק, הוא החלוץ שלי וחברי הטוב ביותר. בלי להסתכל, אני יודע שהבריון הג'ינג'י אומד אותי במבטו — מן הסתם בהבעת זעף על פניו המזוקנות.
הוא יחשוב שיצאתי מדעתי.
הוא יחשוב שאני לא יודע לשלוט בעצמי ברגע האמת.
אני אמור להיות חזק.
אני הקפטן.
אני הנבחרת.
״זי?״ הקול שלו עיקש יותר. ״אתה מוכן?״
חזי מתכווץ וזרועותיי מעקצצות. אני הולך למות?
אל תביט בו. הבחור רואה הכול.
אני מהנהן אליו.
ריס, אחי הקטן וגרסה נוספת שלי — ברמה מפחידה — מחליק אליי מהצד השני. הוא טופח לי על הגב ביד עטויה כפפה ומכוון את המקל שלו לעבר השחקנים מאוניברסיטת מינסוטה־דולות'. ״מוכן לכסח את הצורה לבולדוגס?״
״כן.״ אחד משחקני ההגנה היריבים מביט בעיניי ועושה תנועה גסה בידיו. זה משחק רגיל בעונה, אבל היריבות בין האוניברסיטאות היא בת ארבעים שנה. הם גם כיסחו לנו את הצורה בשנה שעברה במהלך הפרוזן־פור, משחקי הגמר. נחישות קרה מצטברת בי ונאבקת בליבי הדוהר כשאני חורק שיניים. אם אני רוצה לסיים בתור אלוף, אני חייב לטפס על ההרים הגבוהים ביותר צעד אחר צעד, ועכשיו הנבחרת הזאת היא הר האוורסט.
אני מוכרח להבקיע.
זיעה מציפה אותי.
שיט.
תשתלט. על. עצמך.
במקום כלשהו באופק, מעריצה יחידה קוראת ״קדימה זי!״, וצמרמורת עוברת בגווי. זאת לא היא, אבל משהו בקול מוכר מספיק כדי שאחזור בזמן למקום שבו חשבתי שהעולם דבש.
היא מתה ואני יודע את זה ובכל זאת...
הבהלה מציפה את גופי כשהאוויר הקר סביב מתלהט והופך סמיך. גרוני מתכווץ ואני בקושי מצליח להתאפק ולא לתלוש מעליי את הקסדה. המוח שלי רוצה לצאת מהראש ולהדחיק את המתח. המקל שלי רועד כשאני מזיז אותו, ואני מנסה למנוע ממנו לקרקש על הקרח.
תתעורר, זי, הלב שלך עוד יפרוץ מהחזה.
המאמן סוורינגן צועק משהו ואני מסובב את ראשי כדי להביט בו, צופה בשפתיו נעות בתנועה איטית. אורות הזירה מסנוורים אותי ואני מרגיש כאילו נדרש ממני מאמץ עילאי, אבל איכשהו אני מצליח להרים את ידי ולסוכך על עיניי.
אני מתנודד ונדמה לי שאני מרגיש טעם אפר בפי. אלוהים, הקסדה הזאת חונקת אותי. איבריי כבדים כאילו הם עשויים מעופרת, ואני עוצר ומתנשם כשאני משתופף על הקרח עד שאני מצליח לעמוד שוב. אני מודע במעורפל למבטי השופטים, לקריאות מחבריי לנבחרת, לגל השתיקה שמציף את הזירה.
ריס ואריק קוראים בשמי.
מישהו נוגע בזרועי — אני חושב שזה אחד השופטים — אבל אני מעיף את היד שלו.
״זי! זי! זי!״
אלוהים, זו שוב הבחורה ההיא שעומדת.
אני לא יכול לעשות את זה לפני כולם.
זק מורגן לא חלש.
אני סופרסטאר.
אני פאקינג סופרסטאר.
למרות שזה לא מגיע לי.
אז אני בורח ומתנתק.
כשאני חולף על פני שאר השחקנים שעל הספסל — אני לא מסוגל להביט בהם מפחד שיראו איזה אסון אני — כבר הורדתי את הכפפות והקסדה. חזי עולה ויורד וגומע אוויר שלא נמצא שם. אני יוצא למסדרון החשוך המכוסה שטיח וליבי הוא רכבת דוהרת.
פשוט לֵך.
אבל אני לא יודע לאן.
אני לא יודע מה אני עושה.
אני פשוט יודע שאני צריך לגרום לאי השפיות הזאת להיגמר.
אתה הבאת את זה על עצמך, אומר קול בראשי. היית אמור לעבוד על זה חזק יותר. היית אמור לעשות מאמץ גדול יותר. היית אמור לעשות את מדיטציית הניו אייג' החדשה. היית אמור להבקיע שלושה שערים במקום שניים בשליש הראשון, ואז הלחץ הזה לא היה קיים.
זה לא נורמלי.
אני נושף במהירות ומנסה לנשום באופן סדיר, אבל שאלוהים יעזור לי, אני לא יכול...
אני ממהר למלתחות ורגליי מאיצות בי להגיע לשם. אני פותח את הדלת וממהר פנימה, גופי רועד כשאני מסיר מעליי את החולצה ואחריה את הכריות.
אני עומד במכנסיי בלבד, ועיניי פראיות כשאני סוקר את המקום ומתבונן באריה הענק שמצויר על הקיר עם הססמה אל תוותר מתחתיו. אני ממהר אל ארונית העץ, מושיט יד ומוציא שרשרת עם מדליית כסף שתלויה בפנים על וו.
אני לא עונד אותה במשחקים, אבל אלוהים - אולי כדאי שאעשה זאת. רק בתור תזכורת.
״זהב לא יחזיק עד תום,״ אני מצליח ללחוש בקול. המילים הם השם והשורה האחרונה של שיר מאת רוברט פרוסט. אני עוטף את השרשרת בידי ואגודלי מלטף את עיגול הכסף ומרגיש את האותיות החקוקות בו.
אני שומע במרחק צעדים רועמים — מאמנים וחובשים, כבר בהיכון.
חזי פועם ופועם ופועם, צובר מהירות, תנופה, ואפלה מטשטשת את ראייתי כשאני תולה את השרשרת על צווארי.
ברכיי כושלות ואני קורס על הרצפה.
סליחה, סליחה, סליחה, אני לוחש לבחורה שהרגתי.