המסע המופלא לאחוזת לא הגדולה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המסע המופלא לאחוזת לא הגדולה

המסע המופלא לאחוזת לא הגדולה

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

רוביק רוזנטל

רוּבִיק רוזנטל (נולד ב-7 בנובמבר 1945) הוא בעל טור שבועי בשם "הזירה הלשונית" בעיתון "מעריב" ולאחר מכן בעל אתר אינטרנט בשם זה, העוסק בענייני שפה ובלשנות. בשנת 2001 פרסם את הספר "האם השכול מת?"

זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות כתובה לשנת 2004. זוכה פרס רמת גן לספרות ילדים ונוער לשנת 2012 על ספרו "המסע המופלא לארץ המילים". זוכה פרס ראשון לציון על שם מאיר אריאל על יצירתיות בשפה העברית לשנת 2014.

תקציר

דורון ושירה, גיבורי הספר "המסע המופלא לארץ המילים", חוזרים אל ארץ המילים, שם הם פוגשים ידידים ותיקים וגם יצורים חדשים ומגלים מקומות נפלאים שלא הכירו. הם מבקרים בכרם בו מילים מחפשות אהבה, פוגשים ליצנים המדברים בשפה שאיש אינו מבין, מבקרים בעמק המילים השמחות ומגלים מחדש את אנדרלמוסיה. המסע שלהם מוביל אותם אל אחוזת לא הגדולה שמפילה אימה על ארץ המילים ומאיימת על שלטונה. הם מתקרבים אל הסכנה ומבינים שבסיפור הזה יש להם תפקיד חשוב וגורלי. האם יצליחו בו ויצילו את ארץ המילים?

פרק ראשון

פֶּרֶק 1

 

דּוֹרוֹן הִסְפִּיק לִשְׁכֹּחַ אֶת אֶרֶץ הַמִּלִּים, וְנַהֲרוּרִית חוֹלֶמֶת לָצֵאת לְטִיּוּל בַּגָּלִיל

 

 

שְׁבוּעַיִם אַחֲרֵי שֶׁדּוֹרוֹן וְשִׁירָה חָזְרוּ מֵהַמַּסָּע לְאֶרֶץ הַמִּלִּים יָרַד הַיּוֹרֶה. הַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ, וּבְבַת אַחַת נוֹרוּ בְּרָקִים מִכָּל עֵבֶר, רַעַם הִתְגַּלְגֵּל וְאַחֲרָיו שָׁטַף הַגֶּשֶׁם אֶת הָרְחוֹבוֹת. דּוֹרוֹן וְשִׁירָה הָיוּ בְּדִיּוּק בַּבַּיִת, כִּי הַלִּמּוּדִים כְּבָר נִגְמְרוּ. שִׁירָה הִתְכַּרְבְּלָה הֵיטֵב בַּשְּׂמִיכָה לַמְרוֹת שֶׁעוֹד לֹא הִגִּיעַ הַלַּיְלָה, וְסָתְמָה אֶת הָאָזְנַיִם כְּדֵי לֹא לִשְׁמֹעַ אֶת שְׁרִיקַת מְכַשֵּׁפַת יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם. דּוֹרוֹן, שֶׁהַגֶּשֶׁם בִּכְלָל לֹא הִפְחִיד אוֹתוֹ, נִגַּשׁ לַחַלּוֹן, פָּתַח אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ הַחוּצָה. טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם דִּגְדְּגוּ אוֹתוֹ וְהוּא צָוַח בְּחֶדְוָה. נַהֲרוּרִית הִבִּיטָה בִּשְׁנֵיהֶם בְּסַקְרָנוּת.

"מְעַנְיֵן מָה עוֹשׂוֹת הַמִּלִּים כְּשֶׁהֵן מִתְרַטְּבוֹת," אָמְרָה שִׁירָה.

"מִנַּיִן לִי לָדַעַת," אָמְרָה נַהֲרוּרִית, "אֲנִי נוֹלַדְתִּי כְּשֶׁעוֹד הָיָה חַם וְנָעִים בַּחוּץ, וְתֵכֶף בָּאתִי לָגוּר אֶצְלְכֶם."

דּוֹרוֹן מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו. בְּעֶצֶם, הוּא כְּבָר הִתְחִיל לִשְׁכֹּחַ אֶת אֶרֶץ הַמִּלִּים. בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים עוֹד נִסָּה לְהִזָּכֵר אֵיךְ נִרְאוֹת חֶרֶב וּמִצְנֶפֶת, אֲבָל לְנֶגֶד עֵינָיו חָלְפוּ צְלָלִים מְטֻשְׁטָשִׁים וְחַסְרֵי צֶבַע. כְּשֶׁחָשַׁב עַל אַנְדְּרָלָמוּסְיָה לֹא הָיָה בָּטוּחַ אִם הִיא הָיְתָה אִישׁ גָּבוֹהַּ עִם כּוֹבַע פַּח מְחֻדָּד, וְאוּלַי מִגְדָּל צִבְעוֹנִי מִקֻּבִּיּוֹת. אֶת סֵפֶר הַזָּהָב שֶׁל אֶרֶץ הַמִּלִּים לֹא הִצְלִיחַ לִמְצֹא מִזֶּה שָׁבוּעַ. הוּא פָּתַח עוֹד וְעוֹד סְפָרִים, אֲבָל אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הֵפִיץ שׁוּם אוֹר. בַּסּוֹף הִתְיָאֵשׁ, וְגַם הָיוּ לוֹ עִנְיָנִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר. הוּא הִתְאַמֵּן בְּמֶרֶץ כְּדֵי לְהַשִּׂיג חֲגוֹרָה צְהֻבָּה־יְרֻקָּה בְּקַפּוּאֶרָה, וּכְבָר הִצְלִיחַ בְּקַלּוּת לְבַצֵּעַ בְּעִיטַת עַקְרָב מֻשְׁלֶמֶת.

שִׁירָה לֹא שָׁכְחָה אֶת אֶרֶץ הַמִּלִּים, אֲפִלּוּ לֹא לְרֶגַע אֶחָד. הִיא הֶעֱבִירָה בְּרֹאשָׁהּ שׁוּב וָשׁוּב אֶת הַדְּבָרִים הַמֻּפְלָאִים שֶׁקָּרוּ לָהּ וּלְדוֹרוֹן. לִפְנֵי הַשֵּׁנָה הָיְתָה מְשׁוֹטֶטֶת בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ בַּעֲרוּגוֹת הַשָּׁרָשִׁים, מְשׂוֹחַחַת עִם הַנְּמָלִים הַלְּבָנוֹת, וּמְטַפֶּסֶת עַל הַר הַבַּזֶּלֶת. פַּעַם אֲפִלּוּ חָלְמָה עַל הַכְּפָר הַמְנַגֵּן. בַּחֲלוֹמָהּ הָלְכָה עַל שְׂפַת הַנַּחַל. בַּהַתְחָלָה עָלוּ מִמֶּנּוּ צְלִילִים מְתוּקִים וְהִיא חִיְּכָה בִּשְׁנָתָהּ. הַצְּלִילִים הָרַכִּים הִתְחַלְּפוּ בְּקוֹלוֹת מְבַשְּׂרֵי רַע, בִּעְ-בּוּעַ, פִּעְ-פּוּעַ, וְאַחַר כָּךְ בִּצְלִילִים צוֹרְמִים, מַחֲרִישֵׁי אָזְנַיִם, שֶׁ-צֶף-קֶ-צֶף-נַ-הַם-רַ-עַם, וְאַחֲרֵיהֶם נֶהָ-מָה-מְהוּ-מָה-שַׁאאאגָה, עַד שֶׁהִתְעוֹרְרָה בְּבֶהָלָה וְהִתְקַשְּׁתָה לְהֵרָדֵם שָׁעָה אֲרֻכָּה.

נַהֲרוּרִית בִּלְּתָה אֶת הַבְּקָרִים הָאֲרֻכִּים לְבַדָּהּ. הִיא לָמְדָה הֵיטֵב אֶת הַחַיִּים בַּבַּיִת, וְהִצְלִיחָה לְהִסְתַּתֵּר פַּעַם אַחַר פַּעַם מֵאִמָּא שֶׁל דּוֹרוֹן וְשִׁירָה. אָסוּר הָיָה בְּהֶחְלֵט שֶׁאִמָּא תִּרְאֶה אוֹתָהּ וְתַתְחִיל לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת. כְּשֶׁאִמָּא נִכְנְסָה לַחֶדֶר הִשְׁתַּמְּשָׁה נַהֲרוּרִית בְּכָל מִינֵי תַּעֲלוּלִים, כָּאֵלֶּה שֶׁרַק מִלִּים מַכִּירוֹת. פַּעַם סְתָם נָמוֹגָה בָּאֲוִיר וְרִחֲפָה תּוֹךְ כְּדֵי צִחְקוּקִים עַלִּיזִים סְבִיב רֹאשָׁהּ שֶׁל אִמָּא, שֶׁלֹּא הִרְגִּישָׁה כְּלוּם. בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת הֶחֱלִיפָה צוּרָה וְהָפְכָה לְכוֹס מִיץ, אֲבָל זֶה הָיָה קְצָת מְסֻכָּן. אִמָּא לָקְחָה אֶת הַכּוֹס לַמִּטְבָּח וְהִנִּיחָה אוֹתָהּ בְּמֵדִיחַ הַכֵּלִים. נַהֲרוּרִית בָּרְחָה מִשָּׁם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנִּשְׁטְפָה בְּמַפָּלִים שֶׁל מַיִם וְסַבּוֹן.

 

בְּאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁהָיְתָה קְצָת מְנֻמְנֶמֶת, רָאֲתָה לְפֶתַע אִישׁ מְבֻגָּר מִתְבּוֹנֵן בָּהּ בְּעִנְיָן רַב. הִיא תֵּאֲרָה לְעַצְמָהּ שֶׁזֶּה אַבָּא שֶׁל דּוֹרוֹן וְשִׁירָה, וְרָעֲדָה מִפַּחַד כִּי חָשְׁבָה שֶׁאוּלַי הוּא שׂוֹנֵא פְּרָחִים וְתֵכֶף יִזְרֹק אוֹתָהּ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. אֲבָל הוּא הִסְתּוֹבֵב לוֹ וְיָצָא מֵהַחֶדֶר.

"אֵיזֶה פֶּרַח יָפֶה יֵשׁ לְיַד הַמִּטָּה שֶׁלָּךְ, שִׁירָה," אָמַר אַבָּא בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב, "מֵאֵיפֹה הֵבֵאת אוֹתוֹ?"

נַהֲרוּרִית, שֶׁשָּׁמְעָה כָּל מָה שֶׁקּוֹרֶה בַּבַּיִת, הִתְכַּוְּצָה מִפַּחַד.

"עַל מָה מְדֻבָּר," אָמְרָה אִמָּא בַּחֲשָׁד, "לֹא רָאִיתִי שׁוּם פֶּרַח."

הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה. דּוֹרוֹן וְשִׁירָה הִבִּיטוּ זֶה בָּזוֹ, וּבַסּוֹף דּוֹרוֹן הִצִּיל אֶת הַמַּצָּב. "לָמַדְנוּ עָלָיו הַיּוֹם בְּשִׁעוּר טֶבַע, וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְתָאֵר אוֹתוֹ בְּשִׁעוּרֵי בַּיִת," אָמַר, "יֵשׁ לוֹ שֵׁם נוֹרָא מַגְעִיל, חָטְמִית זִיפָנִית."

"כֵּן," צָחֲקָה שִׁירָה, "יֵשׁ לַפֶּרַח הַזֶּה זִיפִים מַגְעִילִים עַל הַחֹטֶם הַמְכֹעָר שֶׁלּוֹ."

הַפָּרָשָׁה עָבְרָה בְּשָׁלוֹם, וְהַיָּמִים הִמְשִׁיכוּ לַחֲלֹף לָהֶם. כָּל יוֹם הִמְצִיאוּ שִׁירָה וְנַהֲרוּרִית שֵׁמוֹת חֲדָשִׁים וּמַצְחִיקִים לְעַצְמָן.

"הַיּוֹם קוֹרְאִים לָךְ נַעֲלוּלִית," אָמְרָה שִׁירָה, "שֶׁזֶּה נַעַל שֶׁל בֻּבָּה." שְׁתֵּיהֶן הִתְפּוֹצְצוּ מִצְּחוֹק.

"אֲנִי דַּוְקָא רוֹצָה לִהְיוֹת הַיּוֹם נַעֲצוּצִית," אָמְרָה נַהֲרוּרִית, "רֶגַע, לֹא, נַעֲמוּמִית, אוֹ צַהֲלוּלִית, אוֹ פַּצְחוּחִית."

"רֶגַע, וְאֵיךְ יִקְרְאוּ לִי?" אָמְרָה שִׁירָה, "גַּם אֲנִי רוֹצָה שֵׁם מַצְחִיק."

"אָז אַתְּ תִּהְיִי הַיּוֹם גִּירָה, אוֹ שְׁרִירָה, אוֹ חַמְשִׁירָה," נִסְּתָה נַהֲרוּרִית, אֲבָל זֶה לֹא יָצָא כָּל כָּךְ מַצְחִיק.

הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל הָיָה לִמְצֹא שֵׁמוֹת מַצְחִיקִים לְדוֹרוֹן, אֲבָל הֵן לֹא שִׁתְּפוּ אוֹתוֹ בַּמִּשְׂחָק, כִּי אֵלֶּה הָיוּ שֵׁמוֹת קְצָת מַעֲלִיבִים.

"דּוֹרוֹן עַכְבָּרוֹן," אָמְרָה שִׁירָה, וְהֵן הִתְגַּלְגְּלוּ מִצְּחוֹק.

"דּוֹרוֹן מִסְדְּרוֹן," אָמְרָה נַהֲרוּרִית, שְׁתֵּיהֶן מַמָּשׁ שָׁכְבוּ עַל הָאָרֶץ.

"דּוֹרוֹן חֲזַרְזִירוֹן נוֹסֵעַ בַּאֲוִירוֹן," הוֹסִיפָה שִׁירָה, וּמִיָּד הִשְׁתַּתְּקָה כִּי דּוֹרוֹן נִכְנַס לַחֶדֶר בְּמַצַּב רוּחַ לֹא כָּל כָּךְ טוֹב.

 

עֶרֶב אֶחָד חָזְרָה שִׁירָה מִשִּׁעוּר פְּסַנְתֵּר. הִיא נִכְנְסָה לַחֶדֶר, וּמִיָּד יָדְעָה שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר. עֲלֵי הַגָּבִיעַ הַגֵּאִים שֶׁל נַהֲרוּרִית הָיוּ כְּפוּפִים כְּמוֹ מַקֵּל סַבָּא, כְּאִלּוּ עָמְדוּ לִנְבֹּל, וְצִבְעָהּ הַצָּחוֹר הֶאֱפִיר.

"מָה קָרָה, נַהֲרוּרִית?" שָׁאֲלָה שִׁירָה.

נַהֲרוּרִית לֹא עָנְתָה, רַק הִבִּיטָה בִּתְחִנָּה אֶל שִׁירָה, כְּאִלּוּ נִסְּתָה לִרְמֹז לָהּ דְּבַר מָה. שִׁירָה הִבִּיטָה לַצְּדָדִים וְלֹא רָאֲתָה שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד. הִיא יָצְאָה לְרֶגַע מִן הַחֶדֶר כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הַסֵּפֶר שֶׁהִשְׁאִירָה בַּסַּלּוֹן. נַהֲרוּרִית הִשְׁמִיעָה עַכְשָׁו קוֹלוֹת חֲנוּקִים, קוֹלוֹת אַזְהָרָה וּפַחַד.

 

שִׁירָה חָזְרָה אֶל הַחֶדֶר. נַהֲרוּרִית לֹא הָיְתָה בִּמְקוֹמָהּ הָרָגִיל, עַל הָאֲרוֹנִית הַקְּטַנָּה שֶׁלְּיַד הַמִּטָּה. שִׁירָה הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ. עַל הַקִּיר נָעוּ שְׁתֵּי צְלָלִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת. הֵן דָמוּ לַעֲטַלֵּפִים וְשִׁקְשְׁקוּ בְּכַנְפֵיהֶן. הַצְּלָלִיּוֹת זָרְמוּ לְאֹרֶךְ הַקִּירוֹת וְעַל הַתִּקְרָה, כְּשֶׁהֵן אוֹחֲזוֹת בְּשַׂק שָׁחוֹר. בְּתוֹךְ הַשַּׂק הָיָה יְצוּר שֶׁלֹּא פָּסַק לְקַרְטֵעַ וּלְהִשְׁתּוֹלֵל.

"נַהֲרוּרִית," צָעֲקָה שִׁירָה, "תַּעַזְבוּ אוֹתָהּ! מִי אַתֶּם בִּכְלָל! אֵיךְ הִגַּעְתֶּם אֵלֵינוּ?"

הַצְּלָלִיּוֹת לֹא עָנוּ. בְּבַת אַחַת פָּנוּ אֶל עֵבֶר יָרֵחַ עָגֹל שֶׁיָּצָא בְּדִיּוּק מִבֵּין הָעֲנָנִים, וְנֶעֶלְמוּ בְּקוֹל שְׁרִיקָה רַכָּה, וְאִתָּן וְאִתָּן נַהֲרוּרִית הַבּוֹכִיָּה, לְכוּדָה בַּשַּׂק הַשָּׁחוֹר.

רוביק רוזנטל

רוּבִיק רוזנטל (נולד ב-7 בנובמבר 1945) הוא בעל טור שבועי בשם "הזירה הלשונית" בעיתון "מעריב" ולאחר מכן בעל אתר אינטרנט בשם זה, העוסק בענייני שפה ובלשנות. בשנת 2001 פרסם את הספר "האם השכול מת?"

זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות כתובה לשנת 2004. זוכה פרס רמת גן לספרות ילדים ונוער לשנת 2012 על ספרו "המסע המופלא לארץ המילים". זוכה פרס ראשון לציון על שם מאיר אריאל על יצירתיות בשפה העברית לשנת 2014.
המסע המופלא לאחוזת לא הגדולה רוביק רוזנטל

פֶּרֶק 1

 

דּוֹרוֹן הִסְפִּיק לִשְׁכֹּחַ אֶת אֶרֶץ הַמִּלִּים, וְנַהֲרוּרִית חוֹלֶמֶת לָצֵאת לְטִיּוּל בַּגָּלִיל

 

 

שְׁבוּעַיִם אַחֲרֵי שֶׁדּוֹרוֹן וְשִׁירָה חָזְרוּ מֵהַמַּסָּע לְאֶרֶץ הַמִּלִּים יָרַד הַיּוֹרֶה. הַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ, וּבְבַת אַחַת נוֹרוּ בְּרָקִים מִכָּל עֵבֶר, רַעַם הִתְגַּלְגֵּל וְאַחֲרָיו שָׁטַף הַגֶּשֶׁם אֶת הָרְחוֹבוֹת. דּוֹרוֹן וְשִׁירָה הָיוּ בְּדִיּוּק בַּבַּיִת, כִּי הַלִּמּוּדִים כְּבָר נִגְמְרוּ. שִׁירָה הִתְכַּרְבְּלָה הֵיטֵב בַּשְּׂמִיכָה לַמְרוֹת שֶׁעוֹד לֹא הִגִּיעַ הַלַּיְלָה, וְסָתְמָה אֶת הָאָזְנַיִם כְּדֵי לֹא לִשְׁמֹעַ אֶת שְׁרִיקַת מְכַשֵּׁפַת יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם. דּוֹרוֹן, שֶׁהַגֶּשֶׁם בִּכְלָל לֹא הִפְחִיד אוֹתוֹ, נִגַּשׁ לַחַלּוֹן, פָּתַח אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ הַחוּצָה. טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם דִּגְדְּגוּ אוֹתוֹ וְהוּא צָוַח בְּחֶדְוָה. נַהֲרוּרִית הִבִּיטָה בִּשְׁנֵיהֶם בְּסַקְרָנוּת.

"מְעַנְיֵן מָה עוֹשׂוֹת הַמִּלִּים כְּשֶׁהֵן מִתְרַטְּבוֹת," אָמְרָה שִׁירָה.

"מִנַּיִן לִי לָדַעַת," אָמְרָה נַהֲרוּרִית, "אֲנִי נוֹלַדְתִּי כְּשֶׁעוֹד הָיָה חַם וְנָעִים בַּחוּץ, וְתֵכֶף בָּאתִי לָגוּר אֶצְלְכֶם."

דּוֹרוֹן מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו. בְּעֶצֶם, הוּא כְּבָר הִתְחִיל לִשְׁכֹּחַ אֶת אֶרֶץ הַמִּלִּים. בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים עוֹד נִסָּה לְהִזָּכֵר אֵיךְ נִרְאוֹת חֶרֶב וּמִצְנֶפֶת, אֲבָל לְנֶגֶד עֵינָיו חָלְפוּ צְלָלִים מְטֻשְׁטָשִׁים וְחַסְרֵי צֶבַע. כְּשֶׁחָשַׁב עַל אַנְדְּרָלָמוּסְיָה לֹא הָיָה בָּטוּחַ אִם הִיא הָיְתָה אִישׁ גָּבוֹהַּ עִם כּוֹבַע פַּח מְחֻדָּד, וְאוּלַי מִגְדָּל צִבְעוֹנִי מִקֻּבִּיּוֹת. אֶת סֵפֶר הַזָּהָב שֶׁל אֶרֶץ הַמִּלִּים לֹא הִצְלִיחַ לִמְצֹא מִזֶּה שָׁבוּעַ. הוּא פָּתַח עוֹד וְעוֹד סְפָרִים, אֲבָל אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הֵפִיץ שׁוּם אוֹר. בַּסּוֹף הִתְיָאֵשׁ, וְגַם הָיוּ לוֹ עִנְיָנִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר. הוּא הִתְאַמֵּן בְּמֶרֶץ כְּדֵי לְהַשִּׂיג חֲגוֹרָה צְהֻבָּה־יְרֻקָּה בְּקַפּוּאֶרָה, וּכְבָר הִצְלִיחַ בְּקַלּוּת לְבַצֵּעַ בְּעִיטַת עַקְרָב מֻשְׁלֶמֶת.

שִׁירָה לֹא שָׁכְחָה אֶת אֶרֶץ הַמִּלִּים, אֲפִלּוּ לֹא לְרֶגַע אֶחָד. הִיא הֶעֱבִירָה בְּרֹאשָׁהּ שׁוּב וָשׁוּב אֶת הַדְּבָרִים הַמֻּפְלָאִים שֶׁקָּרוּ לָהּ וּלְדוֹרוֹן. לִפְנֵי הַשֵּׁנָה הָיְתָה מְשׁוֹטֶטֶת בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ בַּעֲרוּגוֹת הַשָּׁרָשִׁים, מְשׂוֹחַחַת עִם הַנְּמָלִים הַלְּבָנוֹת, וּמְטַפֶּסֶת עַל הַר הַבַּזֶּלֶת. פַּעַם אֲפִלּוּ חָלְמָה עַל הַכְּפָר הַמְנַגֵּן. בַּחֲלוֹמָהּ הָלְכָה עַל שְׂפַת הַנַּחַל. בַּהַתְחָלָה עָלוּ מִמֶּנּוּ צְלִילִים מְתוּקִים וְהִיא חִיְּכָה בִּשְׁנָתָהּ. הַצְּלִילִים הָרַכִּים הִתְחַלְּפוּ בְּקוֹלוֹת מְבַשְּׂרֵי רַע, בִּעְ-בּוּעַ, פִּעְ-פּוּעַ, וְאַחַר כָּךְ בִּצְלִילִים צוֹרְמִים, מַחֲרִישֵׁי אָזְנַיִם, שֶׁ-צֶף-קֶ-צֶף-נַ-הַם-רַ-עַם, וְאַחֲרֵיהֶם נֶהָ-מָה-מְהוּ-מָה-שַׁאאאגָה, עַד שֶׁהִתְעוֹרְרָה בְּבֶהָלָה וְהִתְקַשְּׁתָה לְהֵרָדֵם שָׁעָה אֲרֻכָּה.

נַהֲרוּרִית בִּלְּתָה אֶת הַבְּקָרִים הָאֲרֻכִּים לְבַדָּהּ. הִיא לָמְדָה הֵיטֵב אֶת הַחַיִּים בַּבַּיִת, וְהִצְלִיחָה לְהִסְתַּתֵּר פַּעַם אַחַר פַּעַם מֵאִמָּא שֶׁל דּוֹרוֹן וְשִׁירָה. אָסוּר הָיָה בְּהֶחְלֵט שֶׁאִמָּא תִּרְאֶה אוֹתָהּ וְתַתְחִיל לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת. כְּשֶׁאִמָּא נִכְנְסָה לַחֶדֶר הִשְׁתַּמְּשָׁה נַהֲרוּרִית בְּכָל מִינֵי תַּעֲלוּלִים, כָּאֵלֶּה שֶׁרַק מִלִּים מַכִּירוֹת. פַּעַם סְתָם נָמוֹגָה בָּאֲוִיר וְרִחֲפָה תּוֹךְ כְּדֵי צִחְקוּקִים עַלִּיזִים סְבִיב רֹאשָׁהּ שֶׁל אִמָּא, שֶׁלֹּא הִרְגִּישָׁה כְּלוּם. בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת הֶחֱלִיפָה צוּרָה וְהָפְכָה לְכוֹס מִיץ, אֲבָל זֶה הָיָה קְצָת מְסֻכָּן. אִמָּא לָקְחָה אֶת הַכּוֹס לַמִּטְבָּח וְהִנִּיחָה אוֹתָהּ בְּמֵדִיחַ הַכֵּלִים. נַהֲרוּרִית בָּרְחָה מִשָּׁם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנִּשְׁטְפָה בְּמַפָּלִים שֶׁל מַיִם וְסַבּוֹן.

 

בְּאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁהָיְתָה קְצָת מְנֻמְנֶמֶת, רָאֲתָה לְפֶתַע אִישׁ מְבֻגָּר מִתְבּוֹנֵן בָּהּ בְּעִנְיָן רַב. הִיא תֵּאֲרָה לְעַצְמָהּ שֶׁזֶּה אַבָּא שֶׁל דּוֹרוֹן וְשִׁירָה, וְרָעֲדָה מִפַּחַד כִּי חָשְׁבָה שֶׁאוּלַי הוּא שׂוֹנֵא פְּרָחִים וְתֵכֶף יִזְרֹק אוֹתָהּ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. אֲבָל הוּא הִסְתּוֹבֵב לוֹ וְיָצָא מֵהַחֶדֶר.

"אֵיזֶה פֶּרַח יָפֶה יֵשׁ לְיַד הַמִּטָּה שֶׁלָּךְ, שִׁירָה," אָמַר אַבָּא בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב, "מֵאֵיפֹה הֵבֵאת אוֹתוֹ?"

נַהֲרוּרִית, שֶׁשָּׁמְעָה כָּל מָה שֶׁקּוֹרֶה בַּבַּיִת, הִתְכַּוְּצָה מִפַּחַד.

"עַל מָה מְדֻבָּר," אָמְרָה אִמָּא בַּחֲשָׁד, "לֹא רָאִיתִי שׁוּם פֶּרַח."

הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה. דּוֹרוֹן וְשִׁירָה הִבִּיטוּ זֶה בָּזוֹ, וּבַסּוֹף דּוֹרוֹן הִצִּיל אֶת הַמַּצָּב. "לָמַדְנוּ עָלָיו הַיּוֹם בְּשִׁעוּר טֶבַע, וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְתָאֵר אוֹתוֹ בְּשִׁעוּרֵי בַּיִת," אָמַר, "יֵשׁ לוֹ שֵׁם נוֹרָא מַגְעִיל, חָטְמִית זִיפָנִית."

"כֵּן," צָחֲקָה שִׁירָה, "יֵשׁ לַפֶּרַח הַזֶּה זִיפִים מַגְעִילִים עַל הַחֹטֶם הַמְכֹעָר שֶׁלּוֹ."

הַפָּרָשָׁה עָבְרָה בְּשָׁלוֹם, וְהַיָּמִים הִמְשִׁיכוּ לַחֲלֹף לָהֶם. כָּל יוֹם הִמְצִיאוּ שִׁירָה וְנַהֲרוּרִית שֵׁמוֹת חֲדָשִׁים וּמַצְחִיקִים לְעַצְמָן.

"הַיּוֹם קוֹרְאִים לָךְ נַעֲלוּלִית," אָמְרָה שִׁירָה, "שֶׁזֶּה נַעַל שֶׁל בֻּבָּה." שְׁתֵּיהֶן הִתְפּוֹצְצוּ מִצְּחוֹק.

"אֲנִי דַּוְקָא רוֹצָה לִהְיוֹת הַיּוֹם נַעֲצוּצִית," אָמְרָה נַהֲרוּרִית, "רֶגַע, לֹא, נַעֲמוּמִית, אוֹ צַהֲלוּלִית, אוֹ פַּצְחוּחִית."

"רֶגַע, וְאֵיךְ יִקְרְאוּ לִי?" אָמְרָה שִׁירָה, "גַּם אֲנִי רוֹצָה שֵׁם מַצְחִיק."

"אָז אַתְּ תִּהְיִי הַיּוֹם גִּירָה, אוֹ שְׁרִירָה, אוֹ חַמְשִׁירָה," נִסְּתָה נַהֲרוּרִית, אֲבָל זֶה לֹא יָצָא כָּל כָּךְ מַצְחִיק.

הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל הָיָה לִמְצֹא שֵׁמוֹת מַצְחִיקִים לְדוֹרוֹן, אֲבָל הֵן לֹא שִׁתְּפוּ אוֹתוֹ בַּמִּשְׂחָק, כִּי אֵלֶּה הָיוּ שֵׁמוֹת קְצָת מַעֲלִיבִים.

"דּוֹרוֹן עַכְבָּרוֹן," אָמְרָה שִׁירָה, וְהֵן הִתְגַּלְגְּלוּ מִצְּחוֹק.

"דּוֹרוֹן מִסְדְּרוֹן," אָמְרָה נַהֲרוּרִית, שְׁתֵּיהֶן מַמָּשׁ שָׁכְבוּ עַל הָאָרֶץ.

"דּוֹרוֹן חֲזַרְזִירוֹן נוֹסֵעַ בַּאֲוִירוֹן," הוֹסִיפָה שִׁירָה, וּמִיָּד הִשְׁתַּתְּקָה כִּי דּוֹרוֹן נִכְנַס לַחֶדֶר בְּמַצַּב רוּחַ לֹא כָּל כָּךְ טוֹב.

 

עֶרֶב אֶחָד חָזְרָה שִׁירָה מִשִּׁעוּר פְּסַנְתֵּר. הִיא נִכְנְסָה לַחֶדֶר, וּמִיָּד יָדְעָה שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר. עֲלֵי הַגָּבִיעַ הַגֵּאִים שֶׁל נַהֲרוּרִית הָיוּ כְּפוּפִים כְּמוֹ מַקֵּל סַבָּא, כְּאִלּוּ עָמְדוּ לִנְבֹּל, וְצִבְעָהּ הַצָּחוֹר הֶאֱפִיר.

"מָה קָרָה, נַהֲרוּרִית?" שָׁאֲלָה שִׁירָה.

נַהֲרוּרִית לֹא עָנְתָה, רַק הִבִּיטָה בִּתְחִנָּה אֶל שִׁירָה, כְּאִלּוּ נִסְּתָה לִרְמֹז לָהּ דְּבַר מָה. שִׁירָה הִבִּיטָה לַצְּדָדִים וְלֹא רָאֲתָה שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד. הִיא יָצְאָה לְרֶגַע מִן הַחֶדֶר כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הַסֵּפֶר שֶׁהִשְׁאִירָה בַּסַּלּוֹן. נַהֲרוּרִית הִשְׁמִיעָה עַכְשָׁו קוֹלוֹת חֲנוּקִים, קוֹלוֹת אַזְהָרָה וּפַחַד.

 

שִׁירָה חָזְרָה אֶל הַחֶדֶר. נַהֲרוּרִית לֹא הָיְתָה בִּמְקוֹמָהּ הָרָגִיל, עַל הָאֲרוֹנִית הַקְּטַנָּה שֶׁלְּיַד הַמִּטָּה. שִׁירָה הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ. עַל הַקִּיר נָעוּ שְׁתֵּי צְלָלִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת. הֵן דָמוּ לַעֲטַלֵּפִים וְשִׁקְשְׁקוּ בְּכַנְפֵיהֶן. הַצְּלָלִיּוֹת זָרְמוּ לְאֹרֶךְ הַקִּירוֹת וְעַל הַתִּקְרָה, כְּשֶׁהֵן אוֹחֲזוֹת בְּשַׂק שָׁחוֹר. בְּתוֹךְ הַשַּׂק הָיָה יְצוּר שֶׁלֹּא פָּסַק לְקַרְטֵעַ וּלְהִשְׁתּוֹלֵל.

"נַהֲרוּרִית," צָעֲקָה שִׁירָה, "תַּעַזְבוּ אוֹתָהּ! מִי אַתֶּם בִּכְלָל! אֵיךְ הִגַּעְתֶּם אֵלֵינוּ?"

הַצְּלָלִיּוֹת לֹא עָנוּ. בְּבַת אַחַת פָּנוּ אֶל עֵבֶר יָרֵחַ עָגֹל שֶׁיָּצָא בְּדִיּוּק מִבֵּין הָעֲנָנִים, וְנֶעֶלְמוּ בְּקוֹל שְׁרִיקָה רַכָּה, וְאִתָּן וְאִתָּן נַהֲרוּרִית הַבּוֹכִיָּה, לְכוּדָה בַּשַּׂק הַשָּׁחוֹר.